הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 18455-03-18

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובע:

חנן ניצן
באמצעות ב"כ עו"ד אסף רז

נגד

הנתבעים:

1.זיו צ'רנינסקי
2.אהוד עמית
באמצעות ב"כ עו"ד יוני שמיל

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים
בפני תבי עה לקבלת שכר טרחה בסך 20,000 ₪ בגין שירותי י יעוץ ותכנון מס שנתן התובע, רו"ח חנן ניצן לנתבעים , מר זיו צ'רנינסקי ומר אהוד עמית, בנוגע למיזם בהונג קונג. בכתב התביעה נכתב כי בחודש מרץ 2016 פנו הנתבעים לתובע בבקשה לשכור את שירותיו, לרבות כתיבת חוות דעת מקצועית. אין מחלוקת שבין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טרחה בכתב ו/או נעשתה הזמנת עבודה מסודרת . ביום 12.3.2017 הוציא התובע חשבונית עסקה לנתבעים על סך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין השירותים שנתן לנתבעים, לאחר שאלו הודיעו לו שאין בכוונתם להתקדם עם תכנית הפעולה שיצר. הנתבעים לא שילמו כל סכום לתובע.

התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים פנו אליו בבקשה לעכב תשלום שכר הטרחה אך הוא סרב (בסיכומים מטעמו נכתב כי הסכים לבקשה). לאחר מכן נטען, כי הנתבע 2 ביקש מהתובע לפרוס החוב לעשרים תשלומים , אך התובע סרב לבקשה זו. התובע טוען כי פניות אלו מטעם הנתבעים מוכיחות כי הם מודים בקיומו של החוב. התובע ציין כי לא נכרת הסכם טרחה בכתב עקב שיתוף פעולה מקצועי קודם בין הצדדים.

לאחר דיון מקדמי, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית של רו"ח מריו גילמן, אשר משרדו היה בקשר מקצועי עם התובע במשך שנים רבות, גם בנוגע לעניינם של הנתבעים מושא התביעה דנן. בתצהירו נכתב שביום 25.2.2016 נתקיימה פגישה בנוכחות התובע, הנתבעים ורו"ח גילמן בנוגע למיזם, וכי בעקבות הפגישה רו"ח גילמן פנה לרשויות בהונג קונג בנושא. עוד הוצהר, כי בהמשך קישר רו"ח גילמן בין נציג משרדו בהונג קונג לבין הנתבעים, כדי לחסוך בתיווך מישראל, וכי בספטמבר 2016 עדכן אותו התובע כי הנתבעים החליטו לדחות הצעת המחיר שהשיג רו"ח גילמן מהרשויות בהונג קונג ולשכור גורמי מקצוע חלופיים דרך אנשי קשר מקומיים, איתם יש להם היכרות. רו"ח גילמן הוסיף בתצהירו כי התובע עדכן אותו בשבועות שלאחר מכן כי הנתבעים אכן פועלים בהונג קונג על-פי המתווה מושא פנייתם וכי הם מממשים את המיזם, הלכה למעשה.

הנתבעים טוענים כי לא קיבלו ייעוץ שוטף וכי לא נעשתה כל פעילות מצד התובע, מלבד ניסיון שלו ליצור "תכנית פעולה" אשר בסופו של דבר נדחתה על ידם. עוד נטען, כי אין הסכם שכר טרחה בין הצדדים, וכי כל נושא שכר הטרחה הינו על דעתו של התובע בלבד. כמו כן, נטען שהתובע רואה בנתבע 2 כ"נגרר" לנתבע 1 ולא כמי שחב לו חוב כספי, וכי החשבונית שצורפה לכתב התביעה מעולם לא הגיעה לידי הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים, כי לאחר השיחה בה הודיע הנתבע 1 לתובע כי אין לו צורך בתכנית שהציע, אך התובע דרש התשלום עבור עבודתו, לא נערכו עוד שיחות בין הצדדים.

ביום 9.7.2018 ניתן על ידי כבוד הרשם גבאי פסק דין לטובת התובע, בהיעדר הגנה מטעם הנתבעים. ביום 19.9.2018 קיבל כבוד הרשם הבכיר נאשף את בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין, והורה להם להגיש כתב הגנה.

דיון והכרעה
אין חובה שבדין להעלות הסכם שכר טרחה על הכתב. בעניין עורך דין הנותן שירות מקצועי נפסק, כי עליו לערוך הסכם שכר טרחה בכתב , שאם לא כן , יישא בסיכונים הנובעים בשל מחדלו. לעניין זה ראה רע"א 4723/05 שלמה לוי נ' יהונתן ברוש (12.9.2005); רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' גנא פאעור [פורסם בנבו] (8.10.2007); ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004)). נדמה שהדברים יפים גם לרואי חשבון. יש לציין כי הסכם מסוג זה יכול להיעשות, ככל הסכם אחר, בעל פה ואף בהתנהגות.

בראיות שהציג התובע לא נמצא כל ביטוי להסכם שכר טרחה בין הצדדים, על צורות כריתתו השונות. אף אין כל אינדיקציה כי הנתבעים הסכימו לשלם הסכום אותו התובע דורש. בדוא"ל שצורף לכתב התביעה , שתאריכו והנמענים לו אינם ידועים, נכתב: "... בנוסף מצ"ב חיוב לתשלום כמוסכם בפגישה שנערכה ביום שלישי האחרון ( 7/3/17). ניתן לבצע העברה בנקאית ע"פ הפרטים הבאים..." (נספח 1, עמ' 7). מכך לא ניתן להסיק מהו הסכום שהוסכם בין הצדדים , ולכל היותר נראה כי הייתה הסכמה על סכום כלשהו, אך מאחר שתאריך הדוא"ל והנמענים לו אינם ידועים כאמור, לא ניתן לעשות בו כל שימוש.

בחשבונית שצורפה לכתב התביעה, נכתב שהסכום ישולם בארבעה תשלומים (נספח 2, עמ' 35) . אין הסבר לאמור לעיל, אם כי הדבר יכול להעיד על מגעים שהתקיימו בין הצדדים בנושא זה. הצדדים לא התייחסו לנושא זה ולפיכך, בהיעדר ראיות הנוגעות לשאלת פריסת החוב, ובהיעדר אינדיקציות כלשהן להסכמות שהיו או לא היו בין הצדדים בנושא שכר הטרחה, איני מוצא כי יש בחשבונית זו, כדי לבסס את טענת התובע לעניין הסכמת הנתבעים.

התכתבויות הדואר האלקטרוני שצורפו לכתב התביעה, העוסק ות בחוות הדעת שהכין התובע עבור הנתבעים, נשלחו ב שנת 2015 עבור שירות שנתן התובע לנתבעים בעבר (וקיבל בגינו שכר טרחה), בעוד שהתביעה דנן עוסקת בשירות שנתן התובע החל מחודש מרץ 2016, כאשר אין מחלוקת שהתובע לא העביר לנתבעים חוות דעת כלשהי בעניין מושא התביעה. יחד עם זאת, התכתבויות אלה מעידות על פעילות משותפת קודמת בין הצדדים.

משכך, ובהיעדר ראיה כי הנתבעים הסכימו לסכום אותו התובע דורש, אין התובע זכאי לסכום אותו תבע. ברם, אין זה סביר כי בעל מקצוע ישקיע מזמנו, ניסיונו והשכלתו מבלי לצפות לתמורה. בהתאם לראיות שהוצגו בפניי, לרבות תכתובות דוא"ל, תצהירו של רו"ח גילמן, ועדויות הצדדים, אין כל ספק כי התובע סיפק לנתבעים שירותי ייעוץ מקצועי. העובדה כי אדם בוחר שלא לפעול על-פי הייעוץ שקיבל, כפי שנטען במקרה דנן, אינה מקנה לו הזכות שלא לשלם עבור הייעוץ שקיבל.

לטענת הנתבעים, התובע טען בכתב התביעה כי שירותיו נשכרו לצורך הכנת חוות דעת , אך בהמשך שינה גרסתו כי שירותיו נשכרו גם למתן שירותים נוספים. כמו כן, משלא סופקה חוות הדעת , אין הוא זכאי לתשלום. לא מצאתי ממש בטענה זו , ואסביר. ראשית, לא הוגשו ראיות המעידות על התוצרים שנדרשו מהתובע , וממילא לגרסת הנתבעים, לא ביקשו לקבל מהתובע כל שירות שהוא. שנית, אילו התובע היה מספק חוות דעת, נראה כי הנתבעים היו מוכנים לשלם עבורה, אולם הנתבעים אינם יכולים לאחוז המקל בשני קצותיו – מצד אחד לטעון שלא הזמינו כל שירות ומנגד לומר כי רק מאחר שלא סופקה חוות הדעת התובע אינו זכאי לתשלום. שלישית, והחשוב ביותר, לאור הראיות שהוגשו, אין ספק שהתובע פעל בעניין מקצועי עבור הנתבעים. משכך, זכאי הוא לשכר בגין טרחתו.

הנתבעים מתנערים מזכותו של התובע לקבל שכר עבור שירות שהעניק להם. הנתבע 1 ניסה בעדותו מיום 28.11.2019 להמעיט בעבודתו של התובע: "נפגשנו איתו לסמול טוק", " עשינו מינגלינג וביקשנו שיחבר אותנו לאדם שישקיע בעסק שלנו..." (עמוד 6, שורות 21-22), "הייתה פגישה של כמה דקות במסגרת המינגלינג" (עמוד 6, שורות 31-32). על כך יש להוסיף, כי הנתבעים שינו גרסתם באשר לשירות שקיבלו מהתובע בכל הזדמנות. פעם נטען כי בסך הכל היה ניסיון של התובע ליצור "תכנית פעולה", בפעם אחרת הוכחשו קיומן של שיחות ופגישות , וב המשך הודו בקיומן של שיחות ופגישות.
בהקשר זה, יש להפנות לעדותו של הנתבע 1, אשר אינה בהירה. הנתבע 1 ציין בעדותו מיום 28.11.2019 שאינו זוכר שהתכתב עם התובע בשנים 2016-2017 (עמוד 6, שורות 10-11) , אך לתיק בית המשפט הוגשו זה מכבר תכתובות מייל המעידות על כך. הנתבע 1 העיד שלא נפגש עם התובע בשנים 2015-2016 (עמוד 6, שורות 13-14), אך בכתב ההגנה מטעמו נכתב ש אכן התקיימו פגישות עם התובע, רו"ח גילמן העלה בתצהירו כי התקיימה פגישה בנוכחות התובע והנתבעים (תצהיר שלא נסתר), והנתבע 1 אף העיד בעצמו , בדיון מיום 14.4.2019 כי התקיימו מספר פגישות. בהמשך, העיד הנתבע 1 כי לא ראה את תצהירו של רו"ח גילמן, אשר מ פריך חלק נכבד מטענות הנתבעים. הנתבע 1 הוסיף כי לא היה מזהה את רו"ח גילמן לו היה נתקל בו ברחוב, ו השיב על שאלות בית המשפט בנושא באומרו " הייתה פגישה של כמה דקות במסגרת המינגלינג" (עמוד 6, שורות 25-32). יוזכר כי הנתבעים ויתרו על חקירתו הנגדית של רו"ח גילמן, ומשכך אין כל סיבה שבית המשפט לא יקבל את דבריו – החשובים ביותר לסכסוך דנן – כדברי אמת.

יש לציין כי רו"ח גילמן תיאר בתצהירו כי כבר בחודש פברואר 2016 נתקיימו שיחות ופגישות בנושא המיזם של הנתבעים, בעוד שהתובע טען בתביעתו (וביתר כתבי הטענות) כי הנתבעים פנו לקבלת שירותיו רק בחודש מרץ 2016. התובע לא התייחס לסתירה בתאריכים, בעוד שהנתבעים התייחסו לסוגיה זו רק בסיכומים מטעמם, אך כאמור לא מצאו לנכון לחקור את רו"ח גילמן, ואף לא את התובע, בנושא.

לאור האמור לעיל, קובע כי התובע זכאי לתשלום בגין השירות שנתן לנתבעים. יחד עם זאת, מאחר שלא נחתם הסכם שכר טרחה, ולא הוצגה כל ראיה כי הסכום הנדרש הוסכם בין הצדדים, על בית המשפט לפסוק על דרך האומדנה, על בסיס הראיות שהוגשו וטענות הצדדים, ובהן שעות העבודה שהושקעו ועלות שעת עבודה . בעניין זה, ומאחר והנתבעים שכרו שיר ותיו של התובע במקרה קודם, ניתן להתייחס גם למחירים המופיעים בהצעת המחיר בעניין זה (ראה נספח ב' לכתב ההגנה). יוער, כי טענתו של התובע כי השקיע למעלה ממאה שעות במיזם נטענה בעלמא, וכמות הראיות הדלה יחסית , אינה תומכת בכך.

באשר לשאלה האם על הנתבע 2 לשאת גם הוא בחוב לתובע, יש להפנות לכתב התביעה , שם צוין כי הנתבע 1 הינו איש עסקים ובעליה של חברה בשם "זיו חב' להשקעות (ז.צ.) בע"מ " (להלן: " החברה"), והנתבע 2 "היה שותף מלא לכל הפגישות וכן לכל ההחלטות שנלקחו בהקשר לאירוע משוא התביעה" (ס'3 לכתב התביעה) . מניסוח זה, לא ברור מי שכר את שירותיו של התובע – הנתבע 1, החברה, הנתבע 2 או שמא שלושתם יחדיו. התובע הסביר בתצהירו כי הנתבע 2 לא היה רשום כבעלים של החברה מאחר שבאותה עת היה פושט רגל , אך שימש כ"רוח החיה" מאחורי החברה . שמו לא נזכר במסמכי החשבון של התובע לבקשתו, והוא היה אמור להיות אחד מבעלי החברה הזרה שהנתבעים תכננו לפתוח במסגרת המיזם. יוער, כי החשבונית שהנפיק התובע, אשר לטענת הנתבעים מעולם לא הגיעה לידיהם, רשומה לטובת הנתבע 1. כך גם מכתב הדרישה ששלח התובע טרם הגשת התביעה, אשר נשלח לנתבע 1 בלבד , שטוען כי מעולם לא קיבל אותו.

לאור האמור לעיל, ובשים לב לראיות שהוצגו בפניי, עו לה כי הנתבע 2 היה חלק בלתי נפרד ואף אקטיבי בפעילות המיזם, בגינו נתן התובע השירות לנתבעים. הנתבע 2 מכותב למרבית המיילים, ואף את חלקם הוא כתב בעצמו. משכך, קובע כי התובע נתן שירותי הייעוץ לשני הנתבעים, ואלו חבים בחוב לתובע ביחד ולחוד.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי. קובע כי הנתבעים , ביחד ו/או לחוד ישלמו לתובע תוך 30 יום סך של 12,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) .

מכיוון שהתובע לא טרח לעגן הזמנת העבודה ופרטיה בכתב , אין צו להוצאות .

ניתן היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.