הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 17508-03-20

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובע

סמיון איליאסוב
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר מורד

נגד

נתבעים

  1. אריה דהן
  2. קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גבריאל בן טוב

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בהפסדיו של התובע בגין הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח, זאת על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 28.10.2019 בין כלי רכב, מ"ר 334-78-101 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 98-588-39 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ואשר לנזק שנגרם לתובע בגין התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובע שישב לצדו ברכב בעת התאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מפורטת, אינטואיטיבית, נתמכה בידי נתוני הכביש בו ארעה התאונה, קוהרנטית ומהימנה עליי מאוד, על פני גרסתו של נהג רכב התובע והעד מטעמו, שהייתה מתחמקת, בלתי עקבית, מתפתחת ולא מהימנה עליי.

על פי גרסתו של נהג רכב התובע בטופס ההודעה על התאונה, בעודו נוסע בנתיבו, רכב הנתבעים, שנסע בנתיב הימיני, סטה לנתיב נסיעתו באופן פתאומי ופגע עם חלקו האחורי השמאלי בחלקו הימיני הקדמי של רכב התובע. לעומת זאת, בכתב התביעה נטען כי רכב התובע הוסע בנתיב האמצעי ורכב הנתבעים מימינו, ואילו בגרסתו בעדותו הראשית העיד נהג רכב התובע כי בעודו נוסע בנתיב השמאלי, רכב הנתבעים שנסע בנתיב שמימינו אך מעט לפניו בלם בפתאומיות ולאחר מכן סטה לנתיב רכב התובע. יש לציין כי בטופס ההודעה על התאונה לא נזכר ולו ברמיזה כי רכב הנתבעים בלם באופן פתאומי אלא רק כי זה סטה שמאלה.

עוד העיד נהג רכב התובע כי לאחר עצירת הרכבים טען נהג רכב הנתבעים בפניו כי הסיבה לסטייתו היא דורבן שהתפרץ לכביש. גרסה זו נתמכה בידי גרסת חברו שישב לצדו ברכב בעת התאונה.

בטופס ההודעה על התאונה, מטעם הנתבעים, נכתב כי רכב הנתבעים בלם בעקבות דורבן שהתפרץ לכביש, אלא שרכב התובע שנסע מאחוריו באותו הנתיב ולא שמר מרחק פגע בו מאחור. בעדותו בבית המשפט ובעת חקירתו הנגדית מאשר נהג רכב הנתבעים, כי בעקבות התפרצות הדורבן לכביש, בלם ו"לקח את ההגה שמאלה". אמנם, נהג רכב הנתבעים מאשר כי לאחר בלימתו הסיט את רכבו שמאלה. יחד עם זאת, על מנת להכריע בשאלת האחריות לתאונה, יש לבחון את נתוני הכביש הספציפי בו ארעה התאונה. נהג רכב התובע העיד כי דובר על כביש בעל שני נתיבי נסיעה כאשר רכב התובע נסע בנתיב השמאלי ורכב הנתבעים נסע בנתיב הימיני. לעומת זאת, נהג רכב הנתבעים העיד כי דובר על כביש בעל נתיב נסיעה אחד כאשר רכב הנתבעים נסע מאחורי רכב הנתבעים.

הנתון בדבר מספר הנתיבים הוא רלוונטי מאוד לצורך הכרעה מאחר שאם דובר על שני נתיבים ניתן יהיה לקבל את גרסת עדי התובע בדבר סטייתו של רכב הנתבעים לעבר רכב התובע. לעומת זאת, אם דובר על כביש בעל נתיב נסיעה אחד אזי גרסתם של עדי התובע, בדבר סטיית רכב הנתבעים לנתיב השמאלי, נשללת. לצורך הכרעה בעניין, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, לפיה יוכל בית המשפט לעיין בתמונות של הכביש באמצעות "גוגל מפות" או כל תוכנה אחרת קיימת. ואכן בית המשפט עיין בתמונות המצולמות של הכביש באמצעות אתר "גוגל מפות" ומצא כי מקטע הכביש היורד מכביש 412 לכביש 1, לכיוון כללי ראשון לציון ("צומת שפירים"), הוא כביש בעל נתיב נסיעה אחד בלבד.

חיזוק נוסף לגרסתו של נהג רכב הנתבעים בדבר מספר הנתיבים במקטע הכביש בו ארעה התאונה הוא חוסר העקביות בגרסת התובע או הנהג ברכבו בדבר מספר נתיבי הנסיעה באותו הכביש. פעם, בכתב התביעה נטען כי רכב התובע הוסע בנתיב האמצעי, ללמדך כי דובר על כביש בעל שלושה נתיבים לכל הפחות, מבלי שיש לכך התייחסות בטופס ההודעה על התאונה, ופעם אחרת, בעדותו הראשית בבית המשפט העיד נהג רכב התובע כי רכב התובע הוסע על הנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה, ורכב הנתבעים מימינו.

מכאן, שנתוני הכביש תומכים בגרסתו של נהג רכב הנתבעים על פני גרסת עדי התובע.

אמנם, רכב הנתבעים אכן סטה שמאלה במטרה לחמוק מחיה שהתפרצה לכביש. עם זאת, יש לזכור כי הסטייה קרתה לאחר בלימה של רכב הנתבעים משזיהה התפרצות של חיה לכביש. במילים אחרות, אם נהג רכב התובע היה שומר מרווח מתאים מרכב הנתבעים, כמתחייב על פי תקנות התעבורה, והיה ער למתרחש מולו, הרי שהיה סיפק בידו לעצור את רכב התובע מבלי לפגוע ברכב הנתבעים ועל ידי כך למנוע את התאונה. בפועל, על יסוד כל חומר הראיות בתיק, לרבות נתוני הכביש, מסתבר כי מה שקרה הוא שנהג רכב התובע לא שמר מרווח מרכב הנתבעים ולכן עם בלימתו של רכב הנתבעים (בעקבות התפרצות החיה לכביש) הסיט נהג רכב התובע את רכבו שמאלה כדי לא לפגוע ברכב הנתבעים, ולא מן הנמנע כי הסטייה נעשתה כדי לעקוף את רכב הנתבעים בשל בלימתו, אלא שמשום שנהג רכב הנתבעים הסיט את רכבו שמאלה כדי לחמוק מהחיה שהתפרצה לכביש, נפגשו הרכבים.

סבורני כי נהג רכב התובע נהג ברשלנות כאשר לא שמר מרווח כדין מרכב הנתבעים ולכן הופתע מבלימתו של רכב הנתבעים ונאלץ לחמוק מהמפגש עם רכב הנתבעים על ידי סטייה שמאלה, שבסופו של יום לא הועילה.

איני מקבל את טענתו של ב"כ התובע כי אם דובר על נתיב נסיעה אחד, אזי הסטייה שמאלה של רכב הנתבעים לא הייתה מובילה למוקד נזק שמאלי אחורי ברכב הנתבעים ולמוקד נזק ימיני קדמי ברכב התובע. מעיון בכביש בו ארעה התאונה ניתן לראות כי מדובר בכביש בעל נתיב נסיעה אחד רחב, כאשר רוחב הכביש איפשר לשני רכבים פרטיים לנסוע במקביל, הגם שנסיעה כזו היא בניגוד לדין.

יתירה מזאת, שני העדים מטעם התובע לא ידעו להעריך את המרחק בין רכב התובע לרכב הנתבעים עובר לתאונה. נהג רכב התובע העיד כי המרחק היה אולי 20 מטר ובהמשך העיד כי דובר על מרחק של אולי 5 מטרים, ואילו העד הנוסף מטעם התובע אמר שאינו יודע לומר מה היה המרחק. התרשמתי כי מדובר בגרסה מתחמקת של עדי התובע. לכן, לאור חוסר העקביות בגרסתם בדבר המרחק בין רכב התובע לרכב הנתבעים ולאור התרשמותי מעדותם, אני סבור כי נהג רכב התובע לא הקפיד על שמירת מרווח כדין מרכב הנתבעים שהוסע לפניו באותו הנתיב, אלא אף ניתן לסבור כי רכב התובע נצמד יתר על המידה לרכב הנתבע שנסע מלפניו אשר הפריע לו לפתח מהירות.

אשר על כן, אני קובע כי גרסתו של נהג רכב הנתבעים לגבי נסיבות התאונה היא מסתברת יותר מאשר גרסת עדי התובע.

מכאן, אחריותו של נהג רכב התובע לקרות התאונה.

בנסיבות העניין, אין לתלות בנהג רכב הנתבעים כל אשם מאחר שנסע כדין ולבלימתו הפתאומית היה הסבר סביר והגיוני של התפרצות חיה לכביש. אין לצפות מהנהג הסביר הנוהג בכביש שינהג באדישות להתפרצות חיה לכביש ולא יבלום או יסיט את רכבו כדי להימנע ממפגש עם החיה. משכך, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעים למנוע את התאונה. לכן, לא מצאתי להטיל על נהג רכב הנתבעים כל אחריות לתאונה.

לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובע יישא בשכר העדים מטעמו, כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה תמוז תש"פ, 17 יולי 2020, בהעדר הצדדים.