הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 16966-03-17

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעים:

1.אליהו חורי
2.איי די איי חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעת:

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישה לפיצוי בגין נזק שאירע לרכב פרטי לאחר שנפגע מברזלים שהיו מונחים על כביש 34, אשר הנתבעת אחראית על תחזוקתו.

הצדדים :
התובע היה הבעלים של רכב מסוג סקודיה אוקטביה ואשר נהג בו בליל התאונה (להלן: "התובע").
התובעת הייתה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב.
הנתבעת הינה החברה שהייתה אחראית על תחזוקת הכביש (להלן: "הנתבע")

תמצית טענות הצדדים:
לטענת התובעים ביום 27.9.2016 בשעה 23:15 בערך, עת נסע הרכב בכביש 34 כקילומטר לפני מושב יושביה, לכיוון נתיבות, נפגע הוא מברזלים שהיו מונחים על הכביש. כתוצאה מפגיעה זו שהייתה בחלק התחתון של הרכב התרוקן מיכל הדלק של הרכב והוא נעצר לאחר נסיעה קצרה. לאחר שהרכב נעצר התברר שנגרמו לו נזקים נוספים, כמפורט בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.

תמצית טענות הנתבעת:
הנתבעת בתוקף תפקידה אכן אחראית על תחזוקת כביש 34, אך אין היא יכולה להיות בכל מקום בכביש בכל רגע נתון. הנתבעת פועלת בהתאם להוראות משרד התחבורה ומבצעת סיורים יזומים בכבישים שתחת פיקוחה. במקרה הנדון בוצע סיור יזום ביום 26.9.16, אך לאור קריאה שהתקבלה ביום התאונה (27.9.16) בוצע סיור בכביש גם ביום האירוע הנטען בשעה 17:42. (דוחות סיורי הנתבעת צורפו לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת שבעת שהגיעה למקום בו נטען שאירעה התאונה , לא היה כל מפגע וגם הרכב שנטען ש נפגע לא היה במקום, כך שמבחינתה לא הוכח שהיה אירוע תאונתי.

דיון והכרעה:

המתווה הנורמטיבי- אחריותה של נת"י (בעבר הייתה קרויה מע"צ) :
התביעה מוגשת נגד הנתבעת בהיותה חברה ממשלתית אשר בעת הרלוונטית לתאונה וגם כיום, אחראית לתחזוקת הכבישים המצויים בשליטתה ולהסרת כל מפגע מהם. שאלת אחריותה של הנתבעת עלתה רבות בפסיקה.

לענייננו יפים הדברים הבאים שנאמרו במסגרת ת"א (שלום- עפולה) 28338-07-12 אסא ניר ואח' נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ (מיום 19.10 .14):

"המגמה הרווחת כיום בפסיקה בכל הנוגע לבחינת עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה (פקודת הנזיקין- ח.ק.), הינה לבחון ראשית כול האם בהתנהגותו התרשל הנתבע כלפי התובע. ככל ששאלה זו תענה בחיוב, אזי יבחן ביהמ"ש את יתר יסודות העוולה ובכללן קיומה של חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, הגם שברמה המושגית נדמה שאין ויכוח כי קיימת בנסיבות המקרה שלפנינו אחריות על הנתבעת לדאוג לתקינותו של הכביש שנמצא תחת פיקוחה, ובכלל זה החובה לטפל ולהסיר מפגעים מהכביש על מנת להבטיח את רכושם ושלמות גופם של הנוסעים בו (תא"מ 38432-08-11 ביטוח ישיר בע"מ נ' מע"צ [פורסם בנבו] (13.08.14) – להלן: "עניין ביטוח ישיר")."

ובהמשך (עמ' 12-13 בפסק הדין, פורסם בנבו) :

"בפסיקת הערכאות שדנו באחריותה של מע"צ או עירייה בגין מקרים דומים למקרה המונח בפניי, נפסק לא אחת כי עירייה או חברת מע"צ אינן יכולות לחוב בנזיקין בגין כל כתם שמן בדרכים שבתחום שיפוטה, אלא אם כן, גרמה או תרמה היא במעשיה או במחדליה להיווצרותו, או שלא פעלה בסבירות למניעתו או להסרתו, מרגע שנודע לה על קיומו. הרציונל העומד בבסיס קביעה כזו, הוא המדיניות המשפטית הראויה ולפיה אין זה סביר לדרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להיווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה, מסביב לשעון בכל מקום בשטחה ותחת פיקוחה. למיותר לציין, כי נקיטת אמצעי זהירות שכזה הינו כמעט בלתי אפשרי ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו (ראו: תא"מ 1587-09-12 חסן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (5.6.14); תא"מ 33060-02-12 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' קלושינר [פורסם בנבו] (19.4.13); תא"מ 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עיריית רחובות [פורסם בנבו] (3.2.11) וההפניות שם; תא"מ 23321-10-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (21.7.10); ת"א 10578/06 הראל בע"מ חברה לביטוח נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (27.05.07))."

מן הכלל אל הפרט:
בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע ואשתו מטעם התובעים . מטעם הנתבעת העיד מר שמשון חנוך , אשר תפקידו אצל הנתבעת מנהל האזור בו אירעה התאונה .

אני מקבלת את עדות התובע ואשתו על קרות התאונה . אני מקבלת את עדות התובע שהתאונה אירעה כאשר הרכב נפגע מברזלים שהיו על הכביש. לטענתו הוא ראה את הברזלים , אך לא הספיק לבלום ולכן נפגע הרכב. מלכתחילה לא חשב התובע שמדובר בנזק רציני והמשיך בנסיעה עד שהרכב נעצר, ואז גילה את חומרת הנזק הכולל פגיעה במיכל הדלק שהתרוקן וגרם לעצירת הרכב.

ממכלול הראיות עולה כי התאונה אכן אירעה ביום 27.9.16 בשעה 23:15 בערך. הסיבה לתאונה הייתה פגיעת הרכב בברזלים שהיו מונחים על הכביש.
הברזלים פונו על ידי המשטרה שזומנה למקום. לאחר שהברזלים פונו , הגיע צוות מטעם הנתבעת לטפל במפגע, אך הוא, כאמור , כבר לא היה על הכביש.

באופן עקרני , ולמעשה אין על כך מחלוקת , לנתבעת אחריות מושגית והיא זו שאחראית על תחזוקת הכביש. יחד עם זאת אין אחריות זו מחייבת נוכחות מתמדת של נציגי הנתבעת בכל מקום בכביש בכל רגע נתון . הנתבעת פועלת בהתאם ללוחות זמנים לביצוע סיורים יזומים בכביש זה ובכבישים אחרים עליהם היא אחראית. בנוסף לסיורים היזומים , פועלת הנתבעת על פי קריאות המתקבלות במוקד ומיד לאחר שהתקבלו, ללא קשר למועד הסיור הבא.

במקרה הנדון טענה הנתבעת שהיא מחויבת לבצע סיורים פעם ביומיים שלושה (פרוטוקול עמוד 6 שורה 14).
בהתאם לרישומים שצירפה הנתבעת , היא אכן בצעה את הסיורים בהתאם ללוחות הזמנים. במקרה הנדון היא הגיעה לכביש לאחר קריאה שהתקבלה במוקד, שעות ספורות לפני קרות התאונה הנדונה.
בהתאם ל"דו"ח דיווח טיפול באירועים " המתייחס ליום 27.9.16 ביצע הצוות האחראי על כביש 34 שתי גיחות בעקבות פניות למוקד. פניה אחת התקבלה בשעה 16:41 וטופלה בשעה 17:42. הסיבה לפניה זו הייתה חול שהיה על הכביש ופונה, בהתאם לדו"ח. הפניה השנייה הייתה של התובע שהתקבלה בשעה 23:31 בגין חפץ שהיה על הכביש. הצוות מטעם הנתבעת הגיע למקום בשעה 24:38 . לגבי קריאה זו אין דיווח על פעולה כלשהיא שבצעה הנתבעת, שכן המפגע הוסר על ידי המשטרה שהגיעה למקום עוד לפני הצוות של הנתבעת (אישור המשטרה על פינוי המפגע צורף לכתב התביעה).

לאור מכלול הראיות מתקבלת התמונה הבאה: הרכב נפגע בסביבות השעה 11:15 בליל ה- 27.9.16 מברזלים שהיו מונחים על כביש 34. לפי עדות הנהג הוא המשיך בנסיעה למרות שהרגיש שנפגע, אך לא חשב שמדובר בעניין רציני. לאחר שהרכב נעצר התברר לתובע שנפגע בחלק התחתון של רכבו כולל מיכל הדלק שהתרוקן. התובע, לטענתו צלצל הן למשטרה והן לנתבעת להודיע על המפגע. בהתאם לאישור שצירף התובע לכתב התביעה, המשטרה הגיעה ראשונה ופינתה את המפגע. גם הנתבעת הגיעה לזירת האירוע כשעה לאחר שקבלה את ההודעה. כשהגיעה הנתבעת המפגע כבר לא היה בשטח ולכן אין דיווח על פינויו בדו"ח "דיווח טיפול באירועים."

כדי לבדוק אם עמדה הנתבעת בחובות המוטלות עליה מתוקף תפקידה יש לבדוק שתי שאלות עיקריות הרלוונטיות .

השאלה הראשונה – מה לו"ז הסיורים הקבועים של הנתבעת והאם עמדה הנתבעת בלו"ז זה, שכן ככל שהיה עליה לערוך סיור לפני מועד התאונה, והיא לא ערכה אותו , הרי שיש לראות אותה כאחראית לאירוע, בכפוף לבדיקת קיומה של רשלנות תורמת מצד הנהג.
ככל שעמדה הנתבעת בלו"ז הסיורים המאושר הרי שלא ניתן להחיל עליה אחריות בגין אירוע זה, אלא אם קבלה קריאה נוספת אחרת שלא טופלה.

במענה לשאלת בית המשפט השיב העד מטעם הנתבעת כי בכביש זה יש לערוך סיורים יזומים וקבועים כל יומיים שלושה. עוד העיד העד כי הסיור היזום הקודם התנהל ביום 26.9, שעה 13:20 (פרוטוקול עמוד 6 שורה 16), דהיינו יום לפני האירוע . לסיור זה יש סימוכין בדו"ח טיפול באירועים של חברת נתיבי המפרץ שצורף כנספח א ' לכתב ההגנה. מכל מקום היה סיור נוסף ביום האירוע בשעה 17:42 בעקבות קריאה שטופלה. כך שבמקרה הנדון היה סיור בכביש עוד לפני האירוע. בנסיבות אלו בפועל לא התרשלה הנתבעת בביצוע הסיורים בכביש. בשולי הדברים אעיר כי ראוי היה שהנתבעת הייתה מצרפת לכתב ההגנה את האישור לתקן הסיורים שצורף כנספח ד' לכתב ההגנה , שכן לעניין זה לא צורף כל מסמך ולשאלת בית המשפט בנדון ענה העד: "אני מעריך שזמני התקן , הם באישור בגורם המתאים במשרד התחבורה" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 22-23). אמנם מצאתי סימוכין לסיור לפי קריאה שבוצע ביום האירוע בשעה 17:42, ולכן קבעתי שלא הייתה רשלנות, אך עדיין מדובר במסמך מהותי שהיה על הנתבעת לצרף.

השאלה השנייה שיש לבדוק היא האם הייתה פנייה קודמת למוקד שלא טופלה. ככל שהייתה פניה קודמת שלא טופלה הרי גם אם בוצעו כל הסיורים הנדרשים בהתאם ללו"ז המאושר , קיימת רשלנות במענה לפנייה למוקד. במקרה הנדון ובהתאם לדוחות שצורפו לכתב ההגנה לא הייתה פנייה קודמת שלא טופלה.

כמו כן יש לבדוק אם זמן התגובה לפנייה בעניין התאונה הנדונה עומד בתקן, למרות שבמקרה הנדון התובע לא חיכה לצוות הנתבעת אלא עזב את המקום בנסיעה מיד לאחר האירוע, כך ששאלה זו איננה רלוונטית למקרה הנדון.

בהתאם לטבלת זמני תקן שצורפה כנספח ד' לכתב ההגנה הרי שזמן התקן בגין " "התפזרות מטען, שמן בכביש, קטע מחליק" (סעיף 24) ו "חפץ שנפל על הכביש, פגר, סלעים" (סעיף 25) – זמן התקן לשני סעיפים אלו הוא: " מרחב מרכז 2ש', מרחב צפון ודרום 4ש'".
במקרה הנדון בהתאם לנספח א' לכתב ההגנה "דיווח טיפול באירועים" הקריאה התקבלה בשעה 23:31 והצוות הגיע למקום בשעה 24:38, דהיינו כשעה ושבע דקות לאחר קבלת הקריאה. בנסיבות אלו הנתבעת עמדה בתקן.

מבדיקה שערכתי בדו"ח "דיווח טיפול באירועים" הקריאה הקודמת הייתה בשעה 16:41 והיא טופלה בשעה 17:42 בהסרת המפגע. בין שני הדיווחים שפורטו לעיל לא הייתה כל קריאה נוספת, כך שהנתבעת לא התרשלה בהעדר טיפול בקריאה שקבלה .

ב"כ התובעים טען שדו"ח "דיווח טיפול באירועים" הוא למעשה דו"ח של חברת נתיבי המפרץ בע"מ , שאיננה הנתבעת ואף נציג מטעמה לא זומן להעיד. לגבי נספח ב' טען ב"כ התובע ים שמדבור בדו"ח שלא הוכח שהוא איננו ניתן לשינוי וגם הוא לא נערך על ידי העד שהעיד מטעם הנתבעת.

טכנית צודק ב"כ התובעים, אך מצאתי שיש לקבל ראיות אלו לאחר שהתרשמתי שעדותו של נציג הנתבעת אמינה. הוא העיד בתוקף תפקידו כמנהל האזור האחראי על עבודות והסיורים בכביש 34 בו אירעה התאונה. מצאתי את עדותו אמינה במיוחד בהיותה תואמת למכלול הראיות שהוצגו בפניי . הנתבעת צרפה לכתב ההגנה שלושה מסמכים שונים המגבים את עדותו של העד מטעמה. נספח א' לכתב ההגנה דו"ח "דיווח טיפול באירועים" של נתיבי המפרץ, קבלן משנה של הנתבעת, נספח ב' לכתב ההגנה הוא: דו"ח ממוחשב של פניות למוקד לגבי כל האזור , נספח ג' לכתב ההגנה "דו"ח פרטי אירוע" של הנתבעת . בשקלול בדיקת המסמכים ועדותו של העד מטעם הנתבעת , מצאתי כי יש לקבל את עדותו וכי הנתבעת הוכיחה שפעלה בסבירות ובהתאם לנוהלים. כמו כן בהתאם לעדותו של נציג הנתבעת הטיפול באירועים המופיעים בדו"ח מפוקחים גם באמצעות חברת "איתורן", כך שקיימת בדיקה לטיפול בקריאות. בנסיבות אלו מצאתי לקבל את המסמכים כראיות קבילות , אשר נבחנו במבחן מכלול הראיות.

סתירה נוספת לגביה טען ב"כ התובעים היא בין אישור המשטרה על פינוי המפגע שצורף לכתב התביעה ולפיו הדבר נעשה בשעה 00:38 , ודיווח נתיבי המפרץ ולפיו הסיור הגיע בשעה 24:38. לטענת ב"כ התובעים לו הסיור היה מגיע בשעה 24:38 הוא היה אמור לראות את המשטרה והדבר לא תואם את הדיווח "לא נמצה" (כך במקור). על פניו אכן צודק ב"כ התובע, אך אין בפנינו את דו"ח המשטרה במלואו , אלא מזכר, אשר ניתן להבין ממנו שהטיפול הסתיים בשעה 00:38, השעה בה הגיע הסיור בהתאם לדו"ח נתיבי המפרץ. מנתונים אלו אני מסיקה שאנשי הסיור מטעם הנתבעת לא ראו את המשטרה בפעולה, שכן בשעה שהם הגיעו המשטרה כבר סיימה את הפינוי.

לאור האמור לעיל מצאתי כי לא הוכחה רשלנות של הנתבעת , והנתבעת אף הוכיחה כי פעלה בהתאם לנוהלים הקיימים. בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה.

גובה הנזק:
למרות האמור לעיל אני מבקשת להתייחס בקצרה לשאלת הנזק. קבלתי , כאמור את עדות התובעים לגבי עצם התרחשות התאונה. אני מקבלת את עדותם גם לגבי גובה הנזק. חוות הדעת שצורפה על ידי התובעים אמנם הונפקה בנובמבר 2016, אך הבדיקה לרכב בוצעה כבר ב- 29.9.16, דהיינו מיד לאחר התאונה שאירעה אור ליום 28.9.16. תיאור הנזקים תואם את תיאור התאונה . בנסיבות אלו אני מקבלת את הערכת התובעים לגבי גובה הנזק.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה. כל צד יישא בשכר עדיו. לא מצאתי בנסיבות תיק זה לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.