הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 11521-01-18

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

נגד

הנתבע:

עמוס בדש

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין שיק על סך של 50,000 ₪, שתאריך פירעונו, כפי שנכתב בשיק , הוא 31.4.17 (להלן –השיק), אשר נמשך על ידי הנתבע לפקודת ארקדה פרויקטים א.ד. בע"מ (להלן- ארקדה או הנפרעת). השיק הוחזר בהעדר פירעון עקב מתן הוראת ביטול. הנתבע מחק בעט את המילה "לפקודת" שהייתה מודפסת על השיק, ורשם בצדו העליון של השיק שרטוט בשני קווים. הכיתוב באנגלית "pay to or order" –' - לא נמחק. ארקדה הסבה את השיק על החלק, וביצעה ביום 13.11.16 עסקת ניכיון, תוך כדי כך שהבנק רכש את השיק בעד ערך.
שלוש סוגיות עומדות להכרעה בעניין הנדון:
האם מחיקת המילה" לפקודת" שהייתה מודפסת על השיק, יש בה כדי למנוע את עבירות השטר על פי הוראות סעיף 7 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן- פקודת השטרות או הפקודה), ומכאן ש ממילא השטר אינו טהיר, ואין בו אחיזה כשורה.
האם הוכחה על ידי הנתבע טענת כישלון תמורה מלא. יצוין כי הנטל להוכיח כישלון תמורה מוטל על הנתבע לאור הוראת סעיף 29 (א) לפקודת השטרות, הקובעת חזקה שאין אדם מתקשר בשטר וחותם עליו אלא חלף תמורה (ראו, זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 119).
האם יש במחיקת המילה "לפקודת" כאמור, או בסממנים חיצונים נוספים על פני השטר, כדי לשלול מהבנק מעמד של אוחז כשורה, זאת בין היתר, בנימוק שהשטר אינו תקין על פי מראהו, בהסתמך על הוראת סעיף 28 (א) לפקודת השטרות.
אדון בסוגיות אלה כסדרן.
מחיקת המילה "לפקודת" שהי יתה מודפסת על פני השטר:
אין חולק כי בעניינו אין קשר משפטי בין הנתבע לבין הבנק, הצדדים אינם קרובים, אלא הבנק הוא צד רחוק לעסקת היסוד שנערכה בין הנתבע לבין ארקדה.
ב- ע"א 6909/00‏ בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ''ד נה(4) 83 , (להלן- פרשת אריה יצחקי) קבע כבוד הנשיא ברק כי בין צדדים קרובים אין כל ייחוד לשיק, ועל-כן הוא יפורש על-פי לשונו ונסיבות עריכתו. לעומת זאת בין צדדים רחוקים, לשון השיק (ללא נסיבות עריכתו) היא המקור שממנו ניתן ללמוד על אומד-דעתם של הצדדים...
הנשיא ברק הוסיף כי :
בערעור שלפנינו המערער והמשיבה הם צדדים רחוקים. ביחסים שביניהם, מכריעה – כפי שציין הנשיא שמגר בפרשת ציטיאט– לשון השטר. אין מקום לפנייה לנסיבות החיצוניות לשטר.
...אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר – שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] – המופיע כעניין שבש גרה בכל השיקים. ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק [6], בעמ' 504)."
מכאן עולה כי בנסיבות של צדדים רחוקים, לשון השטר היא שתכריע אם השטר עביר אם לאו. לכן בנסיבות דנן, אין מקום לבחון את כוונת הצדדים לעסקה, אלא יש לבדוק את חזות השטר על פי מבחן אובייקטיבי. המסקנה במקרה דנן, תוך כדי בחינת לשון השטר, הנשענת על הוראות החוק והפסיקה, היא כי השטר הוא עביר.
סעיף 7 (א) לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
. (א) שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר.
סעיף 7(ד) לפקודה קובע כי:
(ד) שטר בר-פרעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר-פרעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עביר.

על מנת לשלול את עבירות השטר, יש צורך אפוא במילים האוסרות על העברת השטר או המורות שהשטר לא יהיה עביר. כך לפי קביעתה הברורה והמפורשת של הפקודה. ואכן, הכלל בדיני שטרות הוא שרק מילים מפורשות וברורות יש בהם כדי לשנות את משמעותו המשפטית של השטר. (ראו, ע"א 24/67‏ ‏ יעקב ו-הלה איגלברג נ' אברהם זיכרברוד, ארי בוקששתר, פ''ד כא(2) 33). כן אפנה לדברי כבוד השופטת רונן שציינה כי המילה "לפקודת", אינה הכרחית לצורך סחרות השטר, והיא מיותרת – לנוכח הוראות סעיף 7(ד) לפקודת השטרות, ועל כן אין די במחיקתה כדי להוות ביטוי גלוי, פשוט ומפורש של רצון לשלול מהשטר את תכונת הסחירות (ה מ' 114023/95 ליאון אריה הוס נ בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד תשנ"ו(4) 216).
המסקנה היא כי על פי לשון הפקודה נדרשות מילים שיש בהם כדי להגביל את עבירות השטר, ואין דין מחיקת המילה" לפקודת" כדין רישום ברור וגלוי על פני השטר של מילים, כגון, "לנפרע בלבד" או "למוטב בלבד".
הלכה זו, נפסקה עוד מימים ימימה, בפסק הדין שניתן ב- ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק, פ"ד, יד', 502 (להלן- ענין הירש). בענין הירש נפסק כי מחיקת המילים "או לפקודתו" אין בה כדי לפגוע בסחרותו של השיק לאור האמור בסעיף 7(ד) לפקודה, שכן המילים "או לפקודתו", הם מילים מיותרות. הלכה זו חלה ומחייבת גם כיום בדיני שטרות.

וכך, ב- ע"א 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ, דן בית המשפט המחוזי במקרה בו השיק לא היה טהיר כיון שלא הייתה התאמה בין שם הנפרע הרשום על פני השיק לבין חתימת ההסבה על גב השיק. השאלה שעמדה על הפרק הייתה אם השיק גם אינו עביר כיון שמושכת השיק מחקה את המילה "לפקודת" שהייתה מודפסת על השיק, ורשמה בצדו שרטוט בשני קווים. בית המשפט המחוזי קבע בהרכב תלתא כי "מחיקת המילה "לפקודת" או מילה דומה לה, אין בה כשלעצמה כדי לפגוע בסחירותו של השיק, שכן השיק הוא מסמך סחיר מעצם טיבעו וטיבו גם אם המילה "לפקודת" אינה מופיעה עליו, וכדי להגביל את הסחירות דרושות מילים ברורות ומפורשות." כאסמכתא לפסיקה זו, הסתמך בית המשפט המחוזי על פסק הדין שניתן בעניין הירש. הסוגיה הגיעה לבית המשפט העליון ב- רע"א 2115/00 מיה תבליני החיים נ' בנק לאומי לישראל, וכבוד השופט ש. לוין פסק כי : "הקביעה שסחירותו של השטר לא נפגעה עקב מחיקת המילה "לפקודת" נכונה ללא ספק מבחינה משפטית", תוך כדי ש כבוד השופט לוין הפנה אל הוראות סעיף 7(ד) לפקודת השטרות וכן לפסק הדין שניתן בעניין הירש.
חשוב לציין כי דברים אלה נפסקו שנים לאחר פסק הדין שניתן בע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , מח(4) 498, המפנה אותנו אל כוונת הצדדים. מכאן שלא היה בעניין צטיאט כדי לשנות את ההלכה בנוגע לסוגיה ספציפית זו הנוגעת לצורך במילים מפורשות לשם הגבלת עבירות השיק. ראו, ה"פ (ת"א) 25434-03-15 מגדליה חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ.

ראו גם דברי כבוד השופט ואגו ב- ע"א (ב"ש) 36515-01-11 בנק דיסקונט לישראל נ' יעל וואיה , אשר הסתמך בפסיקתו של דברי כב' השופט לוין בעניין מיה תבליני החיים, בציינו כי:בית המשפט העליון קבע, כי מחיקת המילה "לפקודת" אין בה, כשלעצמה, לפגוע בסחירות השיק ולמעשה, אין כל נפקות משפטית לשינוי שביקשה המשיבה לעשות בנוסח המודפס, אף אם נאמץ את גרסתה כי התכוונה להשיג בכך את התוצאה של הגבלת סחירות. יצוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה, נדחתה על ידי כבוד השופט פוגלמן ב - רע"א 3691/11 יעל וואיה נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ.
המסקנה היא כי מחיקת המילה "לפקודת", אינה שוות ערך ואינה בעלת נפקות משפטית זהה לרישום מפורש וגלוי בדבר הגבלת עבירות השיק. כנדרש על פי הפקודה. לכן, השיק דנן עביר.

הסוגיה השנייה, היא האם הוכיח הנתבע את טענתו בדבר כישלון תמורה מלא:

טענתו של הנתבע בדבר כישלון תמורה מלא, עוררה קשיים לא מעטים, כפי שיפורט להלן:

בהתנגדות טען הנתבע כי ביום 24.1.17 הזמין סחורה מארקדה בסכום של 110,000 ₪ ומסר לשם כך, את השיק הנדון, וכן שני שיקים נוספים, כל אחד בסכום של 30,000 ₪ שמועד פירעונם הוא 31.5.17 ו- 31.6.17. העתק ההזמנה מיום 24.1.17, צורף להתנגדות כנספח 1 (להלן- ההזמנה) לטענתו של הנתבע בחודש מרץ 2017 נודע לו כי ארקדה מצויה בקשיי ם כלכליים מהותיים, ולפיכך העסקה בוטלה, וביום 31.3.17 אישרה ארקדה את ביטול העסקה – נספח 3 להתנגדות. הנתבע טען כי ביטל את השיקים, מיד עם ביטול העסקה (נספח 4 להתנגדות).
במהלך הדיון בהתנגדות התברר כי גרסתו של הנתבע אינה מדויקת, שכן השיק הנדון הופקד בחשבון הבנק ובוצעה בגינו עסקת ניכיון עוד ביום 13.11.16, למעלה מחודשיים לפני מועד ההזמנה. יתר על כן, הנתבע ציין בעדותו כי ארקדה החלה בביצוע ההזמנה בעת שמסר לה את השיק הנדון, ואילו השיקים הנוספים ניתנו בעת שהגדיל את ההזמנה (פרוטוקול מיום 6.3.18 עמ' 2, שורות 4-6). מכאן עולה תהיה לפיה לא מן הנמנע כי סופקה לנתבע סחורה בגין השיק דנן. עוד התברר כי שני השיקים הנוספים, כל אחד בסך של 30,000 ₪, ניתנו מפנקס שיקים אחר, כאשר הם נושאים כיתוב מודפס של המילים "למוטב בלבד", זאת לעומת השיק דנן.
הנתבע תיקן את גרסתו בעת עדותו, וטען כי השיק הנדון ניתן כשבועיים לפני מועד ההזמנה, (פרוטוקול מיום 6.3.18 שורה 23, שורה 28). טענה זו אינה נכונה על פניה לנוכח העובדה שעסקת הניכיון בוצעה עוד בנובמבר 2016..יתר על כן, הנתבע לא המציא כל אסמכתא או אישור כלשהו בדבר מועד מסירת השיק וייעודו. יצוין כי ניתנה לנתבע האפשרות למסור תצהיר משלים בעניין טענתו לכישלון תמורה. ואכן הוגש תצהיר מטעם אילן אזולאי, מי שעסק במכירות אצל ארקדה והינו קרוב משפחה של בעל השליטה בחברה. בחקירתו של אילן התברר כי החברה מוציאה אישור בעת קבלת שיק (פרוטוקול מיום 16.9.19 עמ' 5 שורות 3-4). הוצאת אישור כאמור, הינה בגדר פרקטיקה נדרשת ומקובלת, אך כאמור הנתבע לא המציא כל אישור כאמור. לא מן הנמנע כי מהאישור האמור ניתן היה לדעת מה היה יעוד מסירת השיק דנן.
לפי האמור בהזמנה, הרי היא נועדה בגין פרויקט ברחוב הקדמה 11, בהרצליה. יובהר כי הנתבע ביצע מספר פרויקטים בתחום הבנייה. על גבי ההזמנה נרשם כי נמסרו שלושה שיקים כמפורט בסעיף 1 לעיל, אולם מספרי השיקים ומספר חשבון הבנק ממנו נמשכו לא נרשם בהזמנה. יתר על כן, הגורם שערך את ההזמנה אינו אילן אזולאי, אלא עמוס אבי חיימג'ן. עסקינן בעד מהותי, אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות עריכת ההזמנה, אולם עד זה לא זומן לעדות מטעם הנתבע.
לתצהירו של אילן אזולאי צורפה חשבונית מס שהנפיקה ארקדה ביום 30.12.16 על סך של 120,000 ₪ בגין ארונות אמבטיה ואגניות קוריאן. אילן אזולאי, אישר כי התוספת בכתב יד לפיה חשבונית המס מתייחסת לפרויקט ברחוב סנפיר בהרצליה, נרשמה בכתב ידו, לפי בקשתו של הנתבע. ניתן היה בנקל לשכנע כי החשבונית (שהוצאה כחודש וחצי לאחר ביצוע עסקת הניכיון בגין השיק דנן) הוצאה בגין שיקים אחרים, ולא בגין השיק דנן. זאת, למשל, על ידי המצאת רשימת השיקים שבגינם הוצאה החשבונית, ו/או המצאת החלק הרלבנטי מתוך כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע בגין פרויקט סנפיר, אך הדבר לא בוצע. יתר על כן, אילן אזולאי אישר כי העובדה שהוצאה חשבונית מס על ידי ארקדה, אין משמעה כי שולמה לה התמורה במלואה. עוד אישר אילן כי כל השיקים שהנתבע מסר בגין פרויקט סנפיר היו דחויים (פרוטוקול מיום 16.9.19 עמ' 5 שורות 30-31, עמ' 6 שורות 6-8). לפיכך, העובדה שתאריך פירעונו של השיק דנן הינו לאחר תאריך הוצאה החשבונית, אינה מכרעת לעניין קביעת ממצאים.
בסופו של ד בר, החלטתי לקבל את טענת כישלון התמורה שהעלה הנתבע. אני סבורה כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה, אם כי בדוחק. לעניין זה, הסתמכתי על עדותו של אילן אזולאי לפיה השיק דנן ניתן לפני ביצוע ההזמנה, נוכח הלחץ שהיה בחברה לבצע מכירות ולקבל שיקים דחויים. כמו כן, הסתמכתי על נספח 4 להתנגדות, הוראת הביטול שנמסרה לבנק על ידי הנתבע, ממנה עולה לכאורה, כי הנתבע ביטל שלושה שיקים, היינו את השיק דנן, בצירוף שני שיקים על סך של 30,000 ₪. ראיה זו תומכת לכאורה, בטענה כי השיק דנן היה חלק מההזמנה שהוצאה ביום 24.1.17, ובגינה נמסרו שלושה שיקים כאמור , היינו שיק בסך של 50,000 ₪ בצירוף שני שיקים על סך של 30,000 ₪. יש לציין גם כי קיימת זיקה בתאריכי הפירעון של שלושת השיקים הנ"ל, כך שהשיק הראשון ניתן לסוף חודש אפריל, הבא אחריו לסוף חודש מאי וכן הלאה.

הסוגיה האחרונה, בה נותר לדון, היא מעמדו של הבנק, והאם הוא בגדר אוחז כשורה.
תחילה יאמר כי בסיכומי הנתבע לא הועלתה טענה לפיה בעת ביצוע עסקת הניכיון ארקדה הייתה במצב כלכלי קשה, וכי הבנק ידע על כך. במועד הדיון ציין בא כוח הנתבע כי יצרף לסיכומיו את דפי חשבון הבנק של ארקדה החל מיוני 2016 על מנת להעלות טיעונים בהקשר זה, אולם בסופו של דבר דפי חשבון לא צורפו וטענה זו נזנחה.
הנני סבורה כי נוכח מחיקת המילה "לפקודת", אין השיק תקין על פי מראהו. יתר על כן, מהות המילה ל"פקודת" בשטר היא סחירות- עבירות וטהירות, ( ענין צטיאט, עמ' 511) ולכן עם מחיקת המילה "לפקודת" בכתב ידו של הנתבע, היה על הבנק להסיק קיומה של מעין "אזהרה", בדבר הכוונה להגביל את סחירותו של השיק. גם אם הנתבע לא הצליח להגביל את עבירות השטר, הרי יש לפרש את מחיקת המילה "לפקודה" כפגיעה בטהירותו של השיק, שתוצאתה היא כי כל טענה שעומדת למושך השיק כלפי הנפרע, תעמוד לו גם כלפי אוחז השיק.
בהקשר זה יש להפנות לדברי כבוד השופט סולברג, ב-ת"א (י-ם) 5101/01‏ ‏ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אבי דהן, אשר פסק כי מחיקה בכתב יד של המילה "לפקודת" הופכת את השטר לשטר שאינו "שלם ותקין לפי מראהו" ומשכך שוללת את מעמד האוחז בו כאוחז כשורה. וכך ציין כב' השופט סולברג :
"גם אם השיק נשוא התביעה עביר, הרי שהבנק איננו אוחז כשורה. ב"כ הבנק טוענים בסיכומיהם על כך שהשיק שלם ותקין לפי מראהו. אינני מקבל טענה זו:
"אימתי אומרים על מסמך שאינו תקין לפי מראהו? כל אימת שמראהו עלול לעורר בליבו של סוחר חשד שמשהו אינו כשורה. למשל, שטר המגלה מחיקה, אינו תקין לפי מראהו. המחיקה יכול שתבטל את השטר כאמור בסעיף 64 לפקודה, ויכול שאינה מבטלת אותו על שום שנעשתה על-ידי כותב השטר בעצמו או בהסכמתו. אבל על פניו, המסמך אינו תקין ומי שנוטל אותו, על אחריותו הוא נוטל אותו" [זוסמן, שם בעמוד 267]."

בנוסף, אפנה לדברים שנפסקו ב- תא"מ (פ"ת) 52331-06-15‏ ‏ בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' גלובל טרייד 640 בע"מ, המקובלים עלי בעיקרם. וכך ציין כבוד השופט לוקשינסקי גל בפסק הדין : "ככלל, מחיקה בקו של המילה "פקודת" שסומנה באופן ידני צריכה להציב בפני נוטל שטר שהוא גוף מקצועי ובעל מומחיות בענייני שטרות, תמרור אזהרה מובהק שלפיו קיימת אפשרות סבירה כי כוונת מושך השטר היתה למנוע את סיחורו וכי זהו אומד דעתם המשותף של הצדדים הקרובים לשטר. גם אם סימון זה אינו עולה לכדי "מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שלא יהיה עביר" במובן סעיף 7 לפקודת השטרות, הרי שיש בו כדי להעלות חשד סביר בפני נוטל מקצועי שדבר מה אינו כשורה עם סיחור השטר, ואילו הימנעות מלברר את החשד מהווה פגם בתום ליבו של הנוטל השוללת את מעמדו כאוחז כשורה".
בפרשת אריה יצחקי נפסק כי פרשנות השטר בין צדדים רחוקים לשטר, תעשה לפי כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת מחזות השטר. מעיון בחזות השטר יש להסיק בסבירות ממשית כי מחיקת המילה "לפקודת" בכתב יד של המושך על פני השיק , מעידה כי המושך ביקש להגביל את סחירותו ולמצער ביקש לשמור את טענות ההגנה שיש לו כלפי הנפרע. (ראו דברי השופט לוקישנסקי גל, בתיק 52331-06-15‏ )‏. משהתעלם הבנק ממחיקה זו על פני השטר שנעשתה בכתב ידו של המושך, נטל את הסיכון על עצמו.

סוף דבר:
משקבעתי כי בעניינו עומדת לנתבע טענת כישלון תמורה כלפי ארקדה, הרי על מנת להתגבר על הפגם בזכות הקניין, מוטל על הבנק להיות במעמד של אוחז כשורה.
מעמדו של הבנק כאוחז כשורה נשלל נוכח הנימוקים שצוינו לעיל.
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הבנק אינו זכאי להיפרע מהשיק, ולכן יש לקבל את ההתנגדות.

אשר על כן, אקבל את ההתנגדות, ואורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.
בנסיבות דנן, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, לאחר שהתברר כי גרסתו העובדתית כפי שהועלתה בהתנגדות לא הייתה מדויקת, ונפלו בה קשיים נוספים, כפי שפורט לעיל, דבר שלטעמי, הצדיק את ניהול התביעה דנן.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד אדר תש"פ, 10 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.