הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 10964-05-13

בפני
כבוד ה שופטת שרון גלר

התובע

דן גל עזר
באמצעות ב"כ עו"ד לנדאו

נגד

הנתבעת

אגש"ח פלדות עין חרוד מאוחד בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד לוטן

פסק דין

כללי

תביעה להשבת סכום של 224,000 ₪ אשר שולם לנתבעת על ידי חברת סופר פארק מערכות מידע לניהול חניה וחניונים בע"מ (להלן – סופר פארק). הסכום הנתבע שולם לנתבעת כמקדמה על חשבון בגדר עסקה לרכישה והתקנה של מכונות תשלום אוטומטיות בחניונים באמצעות כרטיסי אשראי (להלן – הפארקומטים).

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מיכאל רוזוליו, מי שבזמנים הרלבנטיים לתביעה שימש כמנהל סופר פארק (להלן – רוזוליו).

עדויות הנתבעת כללו תצהירי עדות ראשית מטעם מר אמנון סתווי - מנכ"ל הנתבעת במועדים הרלבנטיים לתביעה (להלן – סתווי), מר אורי באוואר – מחליפו של סתווי כמנכ"ל הנתבעת החל מחודש ינואר 2011 (להלן – באוואר), ומר אלי בן מאיר - מנהל טכנולוגיה בחברת CSI במועדים הרלבנטיים לתביעה (להלן – בן מאיר).

ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.

רקע עובדתי

הצדדים - חברת סופר פארק עסקה במועדים הרלבנטיים לתביעה באספקת מערכות מידע לניהול חניה וחניונים. הנתבעת הינה אגודה חקלאית שיתופית העוסקת בין היתר בתכנון, ייצור ופיתוח של חלקי מתכת.
ההסכם - ביום 24.6.09 חתמו הצדדים על הצעת מחיר לייצור 100 מכשירי פארקומטים (להלן - הצעת המחיר או ההסכם; נספח ב' לתצהיר רוזוליו ונספח ב' לתצהיר סתווי).

המקדמה - ביום 20.7.09, ובהתאם לתנאים בהצעת המחיר, העבירה סופר פארק לנתבעת תשלום סכום מקדמה בסך של 300,000 ₪ (להלן –המקדמה; אסמכתא לתשלום המקדמה צורפה כנספח ד' לכתב התביעה).

לכל אחד מהצדדים בגדר ההליך דנן טענות בדבר הפרת תנאי ההתקשרות על ידי הצד שכנגד.

זהות התובע - כי ביום 12.9.11 המחו חברת סופר פארק וחברת פרקינג-טק לתובע את כלל הזכויות המגיעות להן מהנתבעת עד לסך של 224,000 ₪ (להלן – המחאת הזכות, נספח א' לתצהיר רוזוליו).

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעת לא סיפקה את הפארקומטים במועדים אשר נקבעו בהצעת המחיר ובכך הפרה את ההתקשרות בין הצדדים בהפרה יסודית. מכאן, הזכות לביטול ההתקשרות ולהשבת כספי המקדמה. כן טען התובע, כי התנהלות הנתבעת עולה לכדי הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה כנדרש בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן – חוק החוזים) וכן לכדי עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעת הציגה ראשית שורת טענות ביחס לתוקפה של המחאת הזכות, אשר תפורט להלן.

כן טענה הנתבעת, כי יחידות הפארקומטים נשוא ההליך דנן, מורכבות ממערכת אשר פותחה ויוצרה על ידי חברת CSI הכוללות כרטיסים אלקטרוניים המיוצרים על ידי חברת ניסטק וכן ממעטפת חיצונית ממתכת. לטענתה, היא עסקה אך ורק בייצור יחידת המתכת, ואינה קשורה בדרך כלשהי לייצור הכרטיסים האלקטרוניים או לפיתוח התוכנה ומערכת הבקרה, למעט שילובן במוצר המתכת.

עוד טענה הנתבעת, כי הייתה זו סופר פארק דווקא אשר לא עמדה בהתחייבויותיה והפרה את ההסכם בין הצדדים. זאת, שכן למרות שבהסכם נקבע, כי על חברת סופר פארק לשלם לה סך של 1,115,000 ₪ עוד בטרם אספקת הפארקומטים, הרי שבפועל סופר פארק לא שילמה לה את מלוא התמורה הנ"ל. הצעת המחיר כללה אבני דרך ולוח זמנים מפורט לביצוע תשלומים, אשר מעולם לא שולמו על ידי סופר פארק, על אף שהיא עמדה בכל ההתחייבויות מצדה. למרות אורכות חוזרות ונשנות שניתנו לסופר פארק לקיים את ההסכם, סופר פארק לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות.

כן דחתה הנתבעת את טענת התובע לפיה הייתה מחויבת לספק 10 פארקומטים בתוך 60 ימים ממועד חתימת הצדדים על הצעת המחיר וטענה, כי בהצעה צוין, כי ייעשה מאמץ לספק 10 יחידות ראשונות בתוך 60 ימים אך מעולם לא ניתנה התחייבות כלשהי על ידה בעניין זה.

באשר לדמי המקדמה ששולמו על ידי סופר פארק טענה הנתבעת, כי סך של 284,000 ₪ מדמי המקדמה הועבר לחברת CSI בגין הזמנת הרכיבים האלקטרוניים אשר נדרשו לשם ייצור הפארקומטים (עותק מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת הכולל פירוט בדבר העברות כספיות שבוצעו לחברת CSI צורף כנספח ג' לתצהיר סתווי, וכן עותק של החשבונית מיום 31.10.09 שניתנה לנתבעת על ידי חברת CSI צורף כנספח ח' לתצהירו).

דיון והכרעה

ד1. תוקפה של המחאת הזכות

הנתבעת טענה בעניין זה, כי מאחר ולסופר פארק לא התגבשה כל זכות לקבלת כספים מהנתבעת, הרי שממילא התובע אינו מחזיק בעילת התביעה נשוא ההליך דנן. המחאת הזכות אף אינה כוללת הרשאה או המחאה של ניהול הליכים כנגד צדדים שלישיים, ומאחר ולא נרשמה ברשם החברות, כנדרש בסעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות), הרי שהתובע אף אינו יכול לתבוע זכות מכוח שעבוד שלא נרשם (סעיף 2 לתצהיר סתווי).

מנגד טען התובע בתשובה לטענות אלו, כי המחאת הזכות כוללת את זכותה של סופר פארק לקבלת כספים וכן כל זכות עתידית המגיעה לה מהנתבעת. לטענתו, בניגוד לטענת הנתבעת, במועד המחאת הזכות, כבר התגבשה זכותה של סופר פארק להשבת דמי המקדמה שנתנה לנתבעת. כן דחה התובע את טענות הנתבעת ביחס לחובת הרישום של המחאת הזכות ברשם החברות וטען, כי סעיף 178 לפקודת החברות אינו חל בנסיבות המקרה דנן.

סוגיית שעבודים הטעונים רישום מוסדרת בסעיף 178 לפקודת החברות, כדלקמן:

"178. (א) שעבוד מן המנויים להלן, שיצרה חברה רשומה בישראל, יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה, במידה שהוא מטיל ערובה על נכסיה או מפעלה, זולת אם פרטי השעבוד שנקבעו והמסמך היוצר אותו או מעיד עליו, אם היה מסמך כזה, נמסרו לרשם או נתקבלו אצלו, בדרך ובמועד האמורים בסעיף 179, לשם רישום כנדרש לפי פקודה זו; ואלה השעבודים:
(1) שעבוד בערובה לאיגרות חוב, לרבות שעבוד צף או שעבוד של הון מניות שלא נדרש תשלומו, של דרישות תשלום שטרם נפרעו ושל מוניטין;
(2) שעבוד נכס מקרקעין בכל מקום שהוא, או ענין בנכס כאמור;
(3) שעבוד נכס מיטלטלין, כשאין הנכס מוחזק בידי הנושה;
(4) שעבוד חובות לקוחות;
(5) שעבוד אניות או חלקים בהן;
(6) שעבוד פטנטים, רשיונות לפי פטנטים, סימני מסחר או זכויות יוצרים.
(ב) ניתן לחברה מסמך סחיר כערובה לחובות לקוחות, והחברה הפקידה אותו כערובה לקבלת הלוואה, לא יראו את ההפקדה כשעבוד חובות לקוחות לענין סעיף זה.
(ג) היה שעבוד בטל כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לפגוע בחוזה או בהתחייבות להחזיר את הכסף המובטח בשעבוד, ופרעון כסף זה יחול מיד".

אין חולק כי במקרה דנן, המחאת הזכות לא נרשמה ברשם החברות. ואולם, מעבר לעובדה שלא הוצגה לפני ראיה, כי סופר פארק מצויה בפירוק, הרי שהנתבעת אף אינה במעמד מפרק או נושה של סופר פארק. בעניין זה מקובלת עלי טענת התובע לפיה יש להחיל את הוראת סעיף 178 לפקודת החברות במקרה של התנגשות זכויות כאשר החברה הממחה מצוי בהליכי פירוק או שקיים לחברה הממחה חוב כלפי נושי החברה. כן מקובלת עלי טענת התובע, כי על סופר פארק לא מוטלת כל חובה חוקית לרשום את המחאת הזכות.

כמבואר להלן, אני סבורה, כי דין יתר טענותיה של הנתבעת בעניין תוקפה של המחאת הזכות להידחות גם כן.

בהמחאת הזכות אשר ניתנה לתובע צוין כדלקמן:

"לכבוד
דן גלעזר

הסבות זכות

אנו הח"מ פרקינג-טק בע"מ ח"פ 514285527 ו/או סופק פארק מערכות מידע לניהול חניה וחניונים בע"מ ח"פ 514287978 ממחים בזאת את זכותנו לקבלת כספים ו/או תמלוגים ו/או כל זכות עתידית מפלדות עין חרוד (מאוחד) אגודה שיתופית חקלאית בע"מ עד סך 224,000 ₪ לה"ה דן גלעזר ת"ז XXXXXX105 (להלן – "הנהנה").
הננו מורים לכם להעביר את הכספים דנן לידי הנהנה מיד עם התגבש זכותנו לקבלת הכספים.
כן הננו מודיעים לכם שלא תהא כל תוקף לחזרתנו מהתחייבות זו אלא אם ה"ה דן גלעזר נתן הסכמתו לחזרה כזו, בכתב בלבד".

המחאת הזכות הנ"ל נחתמה בחותמות של שתי החברות, וכן בחתימתו של רוזוליו. כן אושרו החתימות הנ"ל ביום 12.9.11 על ידי ב"כ התובע.

עיון בהמחאת הזכות מלמד, כי חברת סופר פארק המחתה לתובע את זכויותיה לקבלת כספים, תמלוגים וכן כל זכות עתידית, ובלבד שסכומן לא יעלה על הסך של 224,000 ₪. ההמחאה אינה מתייחסת לזכות מסוימת, אלא היא נוסחה באופן רחב וכללי. מאחר והצעת המחיר נחתמה על ידי הצדדים ביום 24.6.09 בעוד שהמחאת הזכות נחתמה ביום 12.9.11, הרי שככל שייקבע על ידי להלן, כי סופר פארק זכאית לתשלום כספי מהנתבעת, הרי שבהתאם להמחאת הזכות התובע זכאי לסכום שייפסק.

אף איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה המחאת הזכות אינה כוללת את הזכות לנקוט בהליך משפטי כנגד הנתבעת. מקובלת עלי טענת התובע לפיה הזכות לקבלת כספים המצויה בהמחאת הזכות כוללת בתוכה גם את הזכות המשפטית לעתור לקבלתם. אין בנוסחה של המחאת הזכות סייג כלשהו בעניין זה.

הנתבעת אף טענה, כי משלא הוצג מסמך זכויות חתימה מטעם החברות המעיד על סמכותו של רוזוליו לחתום על המחאת הזכות בשם החברות ואף לא הוצגה החלטה מטעם החברות המאשרת, כי המחאת הזכות שניתנה לתובע נעשתה כדין, הרי שאין תוקף להמחאת הזכות. ואולם בעניין זה העיד רוזוליו, כי סופר פארק המחתה לתובע את כל זכויותיה לקבלת כספים מהנתבעת כדין (סעיף 3 לתצהירו). אף בחקירתו הנגדית העיד רוזוליו, כי המחאת הזכות נעשתה על דעת החברות תוך שבמועד החתימה על המחאת הזכות, הוא היה מורשה החתימה היחיד מטעמן, כדלקמן:

"ש. אני מפנה להמחאת הזכות נספח א' לתצהירך – אתה חתום עליה.
ת. בהחלט כן.
ש. למי מופנית המחאת הזכות.
ת. לתובע.
ש. למה היא נחתמה.
ת. היא נחתמה במסגרת היחסים הכספיים שביני לבין התובע, עובר ליסוד החברה סופר פארק.
ש. עניינים כספיים בינך באופן אישי או מול חברת סופר פארק.
ת. אני הייתי אחד מבעלי המניות, בינם לבין התובע.
ש. יש החלטה של החברה להמחאת הזכות.
ת. כן.
ש. למה היא לא צורפה לתצהיר שלך.
ת. לא התבקשתי.
ש. האם היית מורשה יחיד בסופר פארק.
ת. במועד החתימה על המחאת הזכות כן".
(עמ' 5, ש' 23 – עמ' 6, ש' 10 לפרוטוקול)

חיזוק לכך אני מוצאת בעובדת חתימתו של עו"ד לנדאו על מסמך המחאת הזכות, המאשרת את חתימת החברות כדין.

משכך ולסיכום האמור בפרק זה אני קובעת, כי ככל וייקבע בפסק הדין דנן, כי סופר פארק זכאית לקבלת תמורה מהנתבעת, הרי שמכוח המחאת הזכות, התובע זכאי לקבלת התמורה עד לסך של 224,000 ₪.

ד2. הפרת ההסכם

נקודת המוצא בעניין זה הינה, כמובן, ההסכם עצמו בין הצדדים, היינו הצעת המחיר מיום 24.6.09, אשר זה נוסחו:

"24/6/09

לכבוד מיכאל רוזוליו – סופר פארק
מאת : אמנון סתוי – פלדות עין חרוד
שלום רב!

הנדון : הצעת מחיר לייצור יחידות בקרת חניה ומתן שירות למערכת

בהמשך לפגישה שהתקיימה בפלדות ביום רביעי 24/6/09 אני מתכבד להגיש לכם לפי בקשתכם הצעת מחיר לייצור 100 יחידות בקשת חניה.
מחיר היחידות יהיה כדלקמן: 13020 ₪ ליחידת כניסה, 14700 ליחידת יציאה
תנאי התשלום :
300.000 ₪ עם קבלת ההזמנה
200.000 ₪ תוך 40 ימים מקבלת ההזמנה ובתנאי שהתבצעה הזמנת הרכיבים האלקטרוניים ופלדות נערכה לייצור.
200.000 תוך 90 ימים מהזמנה או, לפני אספקת יחדות ראשונות, המוקדם ביניהם.
30% נוספים מערך היחידות ולא פחות מ – 415.000 ₪ ישולמו עד סוף שנת 2009.
20% מערך ההזמנה (יתרת התשלומים) ישולמו אחרי אספקת היחידות בתנאי שוטף + 30. פריסה רק עד סוף שנת 2010 (במועד זה יתבצע התשלום המלא גם אם היחידות טרם נלקחו).
ייצור ההזמנה כולה יושלם תוך כ - 6 חודשים , עיסקת המכירה לסופר פארק תסתיים עד סוף 2009.
תשלומים בגין שירות (הסכם השירות מצורף כנספח א)
עלות דמי שירות שוטף תהיה 630 ש"ח לחניון לחודש + תחזוקת תוכנה ותקשורת 200 ש"ח לחניון לחודש.
דמי שירות מינימליים ללא תלות במספר חניונים יהיו 12000 ₪ לחודש.
עלות התקנת יחידות הבקרה בחניונים תהיה 3000 ₪ לחניון, ובתנאי שהכנות בסיסיות ייעשו ע"י בעל החניון
זמן אספקת היחידות כ – 120 יום לאחר תשלום המקדמה (ייעשה מאמץ לספק 10 יחידות ראשונות תוך 60 יום)
תנתן אחריות של 12 חודשים למכונות ולמערכת.
הערה : תנאי לקיום עיסקה זו הינה הסכמה בין סופר פארק לחברת CSI לגבי אחריות CSI לתוכנה בהתאם להסכם שירות שנחתם בינהן, וכן שיוסכם לוח זמנים ותמורה בין הצדדים הללו".

כאמור, ההצעה הנ"ל נחתמה על ידי נציגי סופר פארק והנתבעת.

בהמשך, ביום 15.7.09, נחתם בין חברת סופר פארק לנתבעת "הסכם למתן שרות לעמדות חיוב בחניונים" במסגרתו התחייבה הנתבעת לבצע את עבודות השירות ואחזקת הפארקומטים. כן נחתם, כנספח ב' להסכם זה, הסכם שירותים בין סופר פארק לחברת CSI בו סוכם, כי חברת CSI תספק את התוכנה להפעלת הפארקומטים (נספחים ה'-ו' לתצהיר רוזוליו).

ביחס לתמורה אשר תשולם לחברת CSI סוכם בין הצדדים, בסעיף 2 לנספח ב' להסכם, כי תמורת אספקת התוכנה תשלם סופר פארק ל- CSI סך של 50,000$, שכחציים, קרי סך של 100,000 ₪, ישולמו במעמד חתימת הצדדים על ההסכם, והיתרה, כ- 30 ימים לאחר סיום בדיקות הקבלה.

אין חולק, כי בהתאם להסכמות בין הצדדים, סופר פארק העבירה לחברת CSI סך של 100,000 ₪ (עותק מהחשבונית צורף כנספח ז' לתצהיר רוזוליו).

כאמור, הצדדים העלו טענות הדדיות להפרת ההתקשרות. רוזוליו העיד מטעם התובע, כי בהצעת המחיר התחייבה הנתבעת להתקין 10 פארקומטים מתוך הכמות הכוללת שהוזמנה בתוך 60 ימים ואת יתרת הפארקומטים בתוך 90 ימים (סעיפים 10.2 ו- 24.1 לתצהירו). לטענתו, אי אספקה כאמור מהווה הפרה מהותית של ההסכם מצד הנתבעת (סעיף 24.4 לתצהירו). מנגד העיד סתווי מטעם הנתבעת, כי הייתה זו סופר פארק אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים, בכך שלא שילמה את הכספים בהתאם לתנאים ולוח הזמנים שנקבעו בהצעת המחיר (סעיף 15 לתצהירו).

רוזוליו העיד, כי אספקת 10 הפארקומטים הייתה מהותית שכן היא הייתה מאפשרת לסופר פארק לקבל הלוואה כספית מחברת ישראכרט וכך היה ביכולתה לעמוד ביתר התחייבויותיה הכספיות אשר נקבעו בהצעת המחיר (סעיפים 10.2.3-10.2.4 ו- 26.5 לתצהירו, עותק ממזכר העקרונות אשר היה אמור להיחתם אל מול חברת ישראכרט צורף כנספח ג' לתצהירו). כן העיד רוזוליו, כי מאחר ומדובר היה בפארקומטים שכבר יוצרו על ידי הנתבעת זה מכבר, בגדר בחינת האפשרות להתקשרות עסקית בין חברת ישראכרט והנתבעת ודמי המקדמה שולמו על ידי חברת סופר פארק, הרי שאף לא הייתה מניעה כלשהי מלספקם במועד (סעיף 10.2.8 לתצהירו).

בסעיף 1 ד' למזכר העקרונות הנ"ל מחודש יוני 2009, אשר היה אמור להיחתם בין סופר פארק וחברת ישראכרט (נספח ג' לתצהיר רוזוליו) צוינה מטרת ההתקשרות כדלקמן:

"מזכר עקרונות זה ("מזכר זה") נועד להעלות על הכתב את העקרונות המרכזיים על בסיסם ינהלו הצדדים מו"מ לגבי ההקמה המשותפת של החברה המתפעלת, וזאת במטרה לחתום על הסכם מפורט בעניין ("ההסכם המפורט") בתוך 60 יום ממועד חתימתו של מזכר זה ("תקופת המזכר").

באשר להשקעת הצדדים במיזם נקבע, בסעיף 2ב' למזכר העקרונות, כדלקמן:

"השקעות ראשוניות: סופר פארק תזרים 1 מיליון ₪ לחברה המתפעלת מיד לאחר הקמתה, אשר ישמשו אותה לרכישת ציוד ותפעולה השוטף במהלך שנת 2009, וכן תדאג להסבה (ו/או רישוי משנה) של הסכמים עם צדדים שלישיים למתן שירותים (ו/או רישיונות) להם סופר פארק היא צד (או מוטב), הדרושים לשם ביצוע הפעילות. במקרה של התחלה בהקמת הפעילות על ידי סופר פארק טרם הקמת החברה המתפעלת תעביר סופר פארק ציוד שנרכש על ידה לחברה המתפעלת והסכומים ששימשו לרכישתו ינוכו מהסך הנ"ל שבהשקעתו תתחייב סופר פארק. ישראכרט תזרים 1 מיליון ₪ לחברה המתפעלת ב-1.1.2010, אשר ישמשו אותה להשלמת רכישת הציוד ותפעולה השוטף במהלך שנת 2010".

אין חולק, כי מסמך זה לא נחתם בסופו של יום על ידי הצדדים לו. ואולם, עיון בתנאיו הנ"ל בכל הקשור להשקעתה של חברת ישראכרט במיזם מלמד, כי לו אכן היה נחתם מסמך העקרונות, הרי שהשקעתה של חברת ישראכרט הייתה צריכה להיות השקעה שניה, לאחר שסופר פארק כבר השקיעה סך של מיליון ₪. משכך, לא ברורה לי טענת רוזוליו לפיה אי אספקת 10 פארקומטים על ידי הנתבעת היא שגרמה לכישלון ההתקשרות העסקית בין סופר פארק לחברת ישראכרט או כי חברת ישראכרט המתינה להתקנת 10 פארקומטים על מנת להיכנס כמשקיעה במיזם (סעיף 10.2.5 לתצהירו), שהרי מזכר העקרונות אינו כולל תנאי שכזה.

עיון בהצעת המחיר עצמה לעניין התמורה אשר הייתה אמורה להשתלם לנתבעת על ידי סופר פארק מלמד, כי סך של 300,000 ₪, שהינם דמי המקדמה, היה אמור להשתלם לנתבעת "עם קבלת ההזמנה". אין חולק שסכום זה אכן שולם לנתבעת ביום 20.7.09 (עותק מאישור בדבר העברה בנקאית שבוצעה צורף כנספח יא' לתצהיר רוזוליו).

התשלום השני, בסך של 200,000 ₪, היה אמור להשתלם לנתבעת, "תוך 40 ימים מקבלת ההזמנה ובתנאי שהתבצעה הזמנת הרכיבים האלקטרוניים ופלדות נערכה לייצור". אין חולק, כי תשלום זה לא שולם בפועל לנתבעת.

רוזוליו העיד, כי לצדדים היה ברור לחלוטין, שתשלום דמי המקדמה בסך 300,000 ₪ כולל גם את אספקת והפעלתם של 10 פארקומטים, וכי אי אספקתם מהווה הפרה מהותית מצד הנתבעת (סעיפים 10.2.9-10.2.10 לתצהירו). ואולם, עדות זו אינה מתיישבת עם הצעת המחיר אשר תוכנה צוטט לעיל, שם ביחס לדמי המקדמה נקבע: "300.000 ₪ עם קבלת ההזמנה". היינו, בסעיף זה לא נקבע, כי תשלום דמי המקדמה בסך 300,000 ₪ כולל גם אספקת והפעלת 10 פארקומטים כטענת רוזוליו.

בעדותו, דחה רוזוליו את טענות הנתבעת, כי בהתאם לאמור בהצעת המחיר סופר פארק נדרשה להעביר את התמורה הכוללת בגין ביצוע העסקה בסך של 1,115,000 ₪ עוד בטרם אספקת הפארקומטים. גרסתו של רוזוליו בעניין זה הינה, כי הטענה אינה מתיישבת עם סעיף תנאי התשלום בהצעת המחיר בו נקבע במפורש, כי "זמן אספקת היחידות כ – 120 יום לאחר תשלום המקדמה". מכאן, לטענת רוזוליו, שמחצית התמורה אמורה הייתה להיות משולמת לנתבעת רק לאחר קבלת כל הפארקומטים. הוא אף טען, כי אין כל הגיון כלכלי לפיו סופר פארק תסכים לשלם את מלוא התמורה בגין העסקה בטרם קבלת תמורה כלשהי לידיה (סעיף 12 לתצהיר). לגרסת רוזוליו, תנאי התשלום אשר נקבעו בהצעת המחיר מדורגים על פי אבני דרך והתחייבויות הצדדים (סעיף 20 לתצהירו).

כמבואר להלן, אין בידי לקבל את טענותיו הנ"ל של רוזוליו.

באשר לאספקת הפארקומטים נקבע בהצעת המחיר, כי: "זמן אספקת היחידות כ – 120 יום לאחר תשלום המקדמה (ייעשה מאמץ לספק 10 יחידות ראשונות תוך 60 יום)". קרי, מאחר והתשלום הראשון בוצע ביום 20.7.09, הרי שבהתאם לאמור בהצעת המחיר, על הנתבעת לספק את הפארקומטים עד ליום 20.11.09. ביחס לתשלום השני נקבע בהצעת המחיר, כי על סופר פארק לבצעו "תוך 40 ימים מקבלת ההזמנה ובתנאי שהתבצעה הזמנת הרכיבים האלקטרוניים ופלדות נערכה לייצור", קרי לכל המאוחר עד ליום 30.8.09. משכך, אף אם תתקבל טענת רוזוליו כי הנתבעת נדרשה לספק את הפארקומטים בתוך 120 ימים לאחר תשלום דמי המקדמה, הרי שבהתאם ליתר התנאים אשר נקבעו בהצעת המחיר, במועד זה היה על סופר פארק לבצע את התשלום שני, וזאת עוד בטרם אספקת הפארקומטים. אף ביחס לאספקת 10 פארקומטים בתוך 60 ימים נקבע, כי הנתבעת תעשה מאמץ, אולם עיון בנוסח הצעת המחיר מלמד, כי היא אינה מחויבת בכך.

ביחס לתשלום השני, העיד רוזוליו, כי סך של 200,000 ₪ אמור היה להתבצע "תוך 40 ימים מקבלת ההזמנה ובתנאי שהתבצעה הזמנת הרכיבים האלקטרוניים ופלדות נערכה לייצור". קרי לטענתו מדובר בתנאי כפול - הן שהזמנת הרכיבים האלקטרוניים התבצעה והן שהנתבעת נערכה לייצור. לטענתו, הנתבעת לא הוכיחה, כי הזמינה את הרכיבים האלקטרוניים או כי נערכה לייצור הפארקומטים כנדרש (סעיפים 13.2-13.3 לתצהירו), תוך שבזמנים הרלבנטיים, קרי במועד ביצוע התשלום השני, הנתבעת לא הציגה חשבונית המעידה על ביצוע תשלום בסך 284,000 ₪ לחברת CSI.

כמבואר להלן, אין בידי לקבל את טענותיו של רוזוליו אף בעניין זה.

ראשית, סתווי העיד, כי בהתאם להתחייבויותיה, הנתבעת אכן הזמינה את הרכיבים האלקטרוניים מחברת CSI, שילמה את תמורתם בסך של 284,000 ₪, ואף נערכה לייצור הפארקומטים, ובכך מילאה את חלקה בהסכם (סעיפים 16 ו- 19 לתצהירו). לשם הוכחת טענותיו בעניין זה, צירף סתווי עותק מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת המעידה על ביצוע התשלום כאמור לחברת CSI כנספח ג' לתצהירו, וכן צירף כנספח ח' לתצהירו עותק של החשבונית מיום 31.10.09 שניתנה לנתבעת על ידי חברת CSI. אף בן מאיר העיד בסעיף 9 לתצהירו, כי הנתבעת אכן העבירה לחברת CSI סך של 284,000 ₪ (עותק מהחשבונית אף צורפה כנספח א' לתצהירו).

במכתבו של רוזוליו לסתווי מיום 31.12.09 רוזוליו אף הודה, כי הייתה זו סופר פארק אשר לא עמדה בהתחייבויותיה נוכח קשיים אליהם נקלעה באותה תקופה (נספח טו' לתצהיר רוזוליו וכן נספח ה' לתצהיר סתווי), כדלקמן:
"שמשון שלום.
אינני מתחמק.
החברה עברה זעזוע קשה בשבועות האחרונים
וכתוצאה מכך לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה.
אני עושה את מירב במאמצים לעמוד בהתחייבויות
בתקופה הקרובה.
הבטחתי לך, ואני אכן מתכוון לבוא ולעדכן אותך בשבוע הבא.
הדברים שאני אומר לעיל אינם גורעים מזכותך לקבול ולתבוע את נזקיך.
מיכאל ".

אף במכתבו של סתווי אל רוזוליו מיום 2.2.10, טען סתווי להפרת ההסכם בין הצדדים (נספח טז' לתצהיר רוזליו ונספח ז' לתצהיר סתווי), כדלקמן:

"בהמשך למכתבנו מיום 30/12/09 שהתריע על אי עמידה של חברת סופרפארק בהסכמים
ולאור המצב שפרט להסברים שאינם משכנעים לא קיבלנו התיחסות ראויה למכתבנו.
פלדות רואה בחברת סופר פארק כמי שהפרה את עיסקת הרכישה, ורואה בך גורם שכל הזמן
מפר הבטחותיו.
אנו בודקים כעת את רמת הנזק שנגרמה לנו. חידוש מו"מ אם ידרש ע"י סופר פארק ייעשה רק
לאחר שנדע בדיוק מיהי החברה ? ומי מורשה ויכול לקבל אחריות מטעמה?" .

היינו, מתכתובות אלו עולה, כי לא רק שבזמן אמת, סופר פארק לא העלתה טענות הנוגעות להפרת ההסכם על ידי הנתבעת אלא הייתה זו הנתבעת דווקא אשר העלתה טענות כלפי סופר פארק, אלא שבתכתובות אלו רוזוליו עצמו אישר, כי האחריות לאי קיום ההתחייבויות הקבועות בהצעת המחיר הינה של סופר פארק.

בהקשר למגעים וההתנהלות בין הצדדים בזמן אמת העיד רוזוליו, כי לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים הוא נמנע מלתקוף את הנתבעת וניסה להגיע עמה לפתרונות פרקטיים, וכי בחר ליטול על עצמו אחריות לבעיות שנוצרו על מנת שלא להיקלע לוויכוחים מיותרים עם הנתבעת. לטענתו, הוא נמנע מלשלוח התראות בדבר הפרת ההסכם לנתבעת מאחר ולא סבר, כי בין הצדדים יתנהל בהמשך הליך משפטי (סעיפים 25.3-25.5 לתצהירו). רוזוליו העיד בחקירתו הנגדית בעניין זה, כדלקמן:

" ש. לנתבעת שילמת 300 אלף ₪ גם לטענתך. מה עשית אחר כך, ישבת בשקט? לא רואים שום פנייה שלך ששואלת מה קורה, שאתה מתלונן למה לא נערכים לייצור.
ת. מדובר בשנת 2009. זו שנה למרות שהיה שימוש במיילים, עבדנו על יחסי אמון, ושיחות בעל פה, אני באתי וביקרתי בפלדות לפחות 6 פעמים באותה תקופה ואמרו לי שנערכים ונערכים והתקינו ביום 2.11.09 שלושה פרקומטים".
(עמ' 9, ש' 22-26 לפרוטוקול)

וכדלקמן:

"ש. מפנה אותך לנספח ה' לתצהירו של מר סתווי – מייל שהוצאת ואתה מתייחס אליו בסעיף 26.6 לתצהירך – שם אתה כותב שבעצם מי שלא מסוגל לעמוד בהתחייבויות שלו זה סופר פארק. נכון?
ת. לא. זו פרשנות שלך. אני מסביר. מפנה לסעיף 26.6 ולציטוט מהמייל שלי שם. אני מסביר שטענתי לאורך הדרך שפעלתי ביושר ובשקיפות מולם. הסברתי למר סתווי שמאחר ולא קיבלנו עשרה פרקומטים זה יצר זעזוע בין בעלי המניות וגרם לכך שאנו את חלקנו בהסכם לא ביצענו עד לאותו רגע, זה לא גרע מאומה מחובתו לבצע את חלקו בהסכם – לרכוש את הרכיבים, להקים פס ייצור. אני אמרתי לו את הדברים. לו היה עושה את זה מן הסתם לא הייתה נוצרת אותה בעיה בין בעלי המניות ועובדה שנה אחר כך באתי עם ליבנה.

לשאלת בית המשפט למה התכוונתי שכתבתי שסופר פארק לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה באותו מכתב נספח ט"ו, אני מסביר שהכוונה היא להתחייבות של סופר פארק בהסכם לשלם את הסכום הנוסף של 200 אלף ₪.

לשאלת בית המשפט מדוע חשבתי אז שזו הפרה של ההתחייבות, שהרי היום אני אומר שמי שהייתה בהפרה באותה תקופה הייתה פלדות ומכיון שלא הזמינה רכיבים ולא נערכה לייצור אז לכאורה לפי שיטתי היום לא היינו אז בהפרה, אני מסביר בעסקים במיוחד מהסוג הזה לעיתים צד אחד לא עומד בהתחייבויות והצד השני כן, והמחלוקות הללו קיימות, רוב הזמן מי שהצליח לפתור אותם, מצליח להרים עסקים.
אני מסביר שבהלך הרוח שבו הייתי אז כאשר כתבתי את המכתב, העדפתי לקחת אחריות ולנסות דרך לקיחת האחריות לחלץ את העגלה מן הבוץ. לא חשבתי אז שאנו מפרים את ההסכם. היה לי ברור שהם מפרים את ההסכם. היה לי ברור לחלוטין שגם הם מפרים את ההסכם אך העדפתי באותו שלב שלא להיכנס להתכתשות מילולית משפטית עם סתווי".
(עמ' 11, ש' 23 – עמ' 12, ש' 14 לפרוטוקול)

אני סבורה, כי גם בהנחה המביאה בחשבון את הלך הרוח הפרקטי הנ"ל מצידו של רוזוליו, התכתובות הנ"ל מזמן אמת פועלות לחובת גרסתו של רוזוליו בעניין הפרת ההסכם מצד הנתבעת דווקא. אני נכונה לקבל את הטענה, כי במציאות העסקית בזמן אמת רוזוליו ביקש להרגיע את הרוחות ולהציל את ההתקשרות והעסקה, אך אני סבורה, כי בין רצון כאמור ובין הודאה, ברורה, בכתב, בדבר אחריות סופר פארק להפרת ההתקשרות – רב המרחק. יודגש, כי התובע לא הציג לפני ראיות כלשהן, לפיהן ההפרה מצידה של סופר פארק תוקנה בהמשך הדרך.

בהמשך עדותו, העיד רוזוליו, כי ביום 7.12.10 הוא יצר קשר עם סתווי על מנת לנסות לקדם את הפרויקט באמצעות משקיע חדש, וביום 9.12.10 אף התקיימה פגישה בה נכחו רוזוליו, סתווי ומר אביעד ליבנה, שהינו המשקיע החדש (סעיפים 27-28 לתצהירו). לגרסתו, לאחר מספר ימים, סתווי יצר עמו קשר והודיע לו, כי מאחר ולנתבעת התחייבויות אחרות, הרי שאין ביכולתה לממש את פיתוח המערכת במהלך שנת 2011. בהקשר זה טען רוזוליו, כי הנתבעת היא שבחרה לזנוח את הפרויקט נוכח התחייבויות אחרות אותן נטלה על עצמה (סעיף 30 לתצהירו).

ואולם, נוכח האמור לעיל, כי הייתה זו סופר פארק אשר לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, מטעמים כאלו ואחרים, הרי שלא ניתן לחייב את הנתבעת לקיים את ההסכם בין הצדדים לאחר פרק זמן של כ- 10 חודשים באמצעות משקיע חדש וסביר הוא לטעמי כי בפרק הזמן שחלף, הנתבעת נטלה על עצמה מחויבויות אחרות. מכל מקום, עיון בראיות מלמד, כי למרות עמדתה הנ"ל של הנתבעת, ביום 18.1.11 התקיימה בכל זאת פגישה בין רוזוליו ובאוואר, מנכ"לה החדש של הנתבעת, תוך שביום 17.2.11 הודיע באוואר לרוזוליו, כי אין ברצונה של הנתבעת ליטול חלק במיזם (סעיפים 31-33 לתצהיר רוזוליו, עותק ממכתבו של באוואר לרוזוליו צורף כנספח כ' לתצהיר רוזוליו).

נוכח האמור לעיל אני קובעת, כי הייתה זו חברת סופר פארק, ולא הנתבעת, אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים.

ד3. חובת ההשבה

נוכח הקביעות לעיל עד כה, יש לבחון האם למרות הקביעה הנ"ל בדבר הפרת ההסכם על ידי סופר פארק ונוכח כישלון ההתקשרות והעסקה, עניין שאינו שנוי במחלוקת ואשר עימו השלימו בפועל שני הצדדים, קמה לסופר פארק זכות להשבת כספי המקדמה אשר שולמו על ידה בהתאם להסכם ? להלן תבחן ותוכרע שאלה זו.

עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי הנתבעת, למרות שלא קיבלה את טענותיה של סופר פארק בזמן אמת, השלימה, בפועל, עם עצם כישלון העסקה וסיום ההתקשרות בין הצדדים. לא הוצגו לפני ראיות המלמדות כי הנתבעת פנתה לסופר פארק בזמנו בדרישה לאכיפת ההסכם וקיום העסקה. גם תביעה לבית המשפט לא הוגשה על ידה בעתירה לסעד זה. אכן, בעניין זה העיד סתווי, כי הוא פנה אל רוזוליו מספר פעמים על מנת לברר היכן הדברים עומדים מתוך רצון להמשיך ולקיים את ההסכם בין הצדדים על אף העיכוב בהעברת הכספים והפרת ההסכם מצד סופר פארק (סעיף 24 לתצהירו). ואולם, לא די בפניות אלו, גם אם נעשו, מבלי שבאו בעקבותיהן צעדים ממשיים לדרישת אכיפה וקיום ההסכם מצד הנתבעת, כדי ללמד על דרישה נמשכת מצד הנתבעת לאכוף את ההסכם בין הצדדים. כאמור, בפני הנתבעת פתוחה הייתה הדרך לנקוט בהליך משפטי בעניין, על סעדי ביניים אשר ניתן היה לעתור להם במסגרתו. ואולם, הנתבעת בהתנהגותה בחרה להשלים עם מצב הדברים הנמשך הקיים ולא עמדה על קיום ההסכם. לבחירה זו יש השלכות במישור דיני החוזים.

יודגש עוד, כי מעבר להעדר דרישת אכיפה פורמלית, הנתבעת אף לא הגישה תביעה מטעמה בגין נזקיה הכספיים הנטענים עד אותה עת. זאת, למרות שבמכתבו של סתווי לרוזוליו מיום 11.11.09 צוין, כי "במידה ויהיה עיכוב נוסף בתשלומים, נשקול את צעדינו וזכותינו לתבוע מכם פיצוי על הנזקים שנגרמו לנו". אף במכתבו של באוואר לרוזוליו מיום 22.2.11 ציין באוואר, כי השלמת העסקה תהא כפופה, בין היתר, ל"פיצוי בגין הנסקים (כך במקור – ש.ג) שנגרמו עקב הפרת ההסכם מצדכם ", וכי "פלדות שומרת על כל זכויותיה בעניין זה לרבות דרישתה לכיבוד ההבנות וההסכמים, ולפיצויים". קרי, הגם שהנתבעת הייתה מודעת לאפשרות לדרוש את קיום ההתקשרות ולעתור לקבלת פיצויים בגין נזקים לכאורה שנגרמו לה, ולמרות שהבהירה כי היא אכן שוקלת נקיטה בצעדים אלו או מי מהם, הרי שבפועל לא פעלה כאמור (נספח יג' לתצהיר רוזוליו, ונספח ד'1 לתצהיר סתווי).

סתווי אף העיד, כי לנתבעת נגרמו נזקים בגין הפרת ההסכם על יד סופר פארק, אך התקבלה אצלה החלטה שלא לתבוע את סופר פארק (סעיף 37 לתצהירו). יצוין, כי בגדר ההליך דנן, הנתבעת לא העלתה טענת קיזוז מפורשת בגין נזקיה הנטענים.

בחקירתו הנגדית של באוואר לא היה בידיו לספק תשובה ממשית ומספקת באשר לבחירת הנתבעת שלא לתבוע את נזקיה הנטענים:

"ש. בסעיף 7 אתה טוען לנזקים של למעלה מחצי מיליון ₪ מדוע לא הוגשה תביעה בגין נזקים נטענים הללו.
ת. אני יכול להעיד על תקופתי ולגבי התקופה שלי העניין עבר לטיפול עורך דין, כשאני קיבלתי את אחד מהמכתבים, הגיע מכתב מעורך דין ועם זה פניתי לעורך הדין שלי. האירועים קרו לפני תקופתי ולפני שהגעתי. אני לא יודע להסביר מעבר לכך".
(עמ' 18, ש' 1-5 לפרוטוקול)

אני סבורה, כי המסקנה הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה דנן הינה, כי למעשה, שני הצדדים השלימו עם עצם סיומה של ההתקשרות, וכי הלכה למעשה, הקשר החוזי בין הצדדים – נכשל והסתיים.

כמבואר להלן, למצב דברים זה קיימת משמעות במישור דיני החוזים.

בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק התרופות), משבוטל חוזה, קמה לכל צד חובת השבה כלפי הצד השני להשבת מה שקיבל על פי החוזה.

אין חולק, כי במקרה דנן, הצדדים לא החליפו ביניהם הודעות פורמליות על ביטול ההתקשרות ביניהם.

עם זאת, בהלכה הפסוקה ובספרות המשפטית קיימת התייחסות למצבים מסוג זה, בהם התנהגות והתנהלות הצדדים להסכם, לאחר הפרתו על ידי אחד הצדדים, הביאה לכישלון בפועל של העסקה נשוא ההסכם ולסיום ההתקשרות החוזית הלכה למעשה.

בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן חוזים (כרך ד') אבירם הוצאה לאור בע"מ (להלן - כהן ופרידמן), הביעו המחברים המלומדים עמדתם, כי למרות שבישראל לא נקלטה תורת ההפרה היעילה (לפיה רשאי צד לחוזה להפר אותו אם מצא שימוש יעיל יותר למשאביו ובלבד שיפצה את הנפגע על נזקיו), הרי שגם בהעדר הודעה על ביטול ההסכם מצד מי מהצדדים, וכאשר ברור הוא, כי חוזה הגיע בפועל לקיצו, ואין עוד אפשרות או דרישה לאכיפתו על הצדדים, קמה זכות להשבה של שני הצדדים, לרבות לצד המפר:

"...אם המציאות המשפטית או העובדתית היא כזו, שאין אפשרות שהחוזה יקוים, אין מנוס מהמסקנה שהוא הגיע לקיצו, על כל המשמעויות הנובעות מכך, לרבות ההכרה בזכות ההשבה של שני הצדדים.
...
סיכומו של דבר: כשהחוזה הגיע בפועל לסיומו באופן שהוברר שאין דרך שבה יכול הנפגע להביא לביצועו, תקום לשני הצדדים (גם למפר) זכות השבה, וזאת אף אם ביצוע החוזה נמנע עקב פעולת המפר, ואפילו הנפגע לא שלח הודעת ביטול כלל או לא שלח הודעה כזו בזמן".
(שם, בעמ' 407-409).

כן הביעו המחברים עמדתם, כי קבלת השבה בפועל על ידי צד להסכם, גם אם הינו הצד הנפגע כלפיו הופר החוזה, הינה התנהגות המצביעה באופן חד משמעי על ביטול החוזה מצד אותו צד שקיבל ההשבה לידיו:

"עמדתנו היא שאם ברור לחלוטין שהחוזה לא יקוים, כך ש"ברירת הקיום" נשללה מן הנפגע ... יש להכיר בכך שלרשות הצדדים עומדים הסעדים המוקנים בעקבות ביטולו של החוזה, וכי במקרה כזה לא נדרשת כלל הודעת ביטול. התוצאה היא, אפוא, שהנפגע יוכל לתבוע פיצויים שיחושבו על בסיס ההנחה שהחוזה בוטל, וכן הוא יוכל לתבוע השבה. גם המפר יוכל לתבוע השבה על בסיס אותה הנחה.
...
כאמור, עמדתנו היא שמשהפך קיום החוזה בלתי אפשרי, ולו עקב הפרתו, הרי דינו כדין חוזה שבוטל, ויש לזכות את הנפגע בסעדים בהתאם (השבה ופיצויים, לרבות האפשרות לתבוע לפי סעיף 11 לחוק התרופות). יתר על כן, ברור שקבלת השבה על ידי הנפגע מהווה ביטול החוזה (ובכך מונעת אכיפה)".
(שם, בעמ' 359-360 וכן ראה שם, בעמ' 346 לרבות ה"ש 222 והפסיקה הנזכרת במסגרתה).

אני סבורה, כי גישה זו, לפיה באותם מקרים בהם הצד הנפגע אכן השלים בפועל עם הפרת החוזה וויתר על דרישה לאכיפתו יש לראות את ההסכם כהסכם שבוטל ולהכיר בחובת השבה הדדית, הינה גישה המשקפת פתרון הולם במישור דיני החוזים.

אכן, נקודת המוצא הינה תמיד, כי הסכמים יש לקיים, וכאשר הם מופרים, הברירה על פי הדין הינה של הצד הנפגע, האם ברצונו לבטל ההסכם או לעמוד על אכיפתו. ואולם, נקודת מוצא זו איננה חזות הכל, ומי שנפגע מהפרת הסכם, אינו יכול ליהנות מכל העולמות - גם להשלים בפועל עם ביטול ההסכם, וגם לשלול השבה מן הצד המפר ולהותיר בידיו את מה שאותו צד מפר הספיק לשלם או למסור לו מכוח ההסכם.

יש לזכור, כי כנגד אשמו של המפר עומדת לרשותו של הנפגע האפשרות לתבוע פיצוי בגין נזקיו עקב אותה הפרה וכישלון הקשר החוזי. אני סבורה, כי אין לאפשר לצדדים להסכם, אשר הקשר החוזי ביניהם נכשל והסתיים, גם אם באשמתו של אחד הצדדים אשר הפר ההסכם, לעשות שימוש באמצעי של שלילת הזכות להשבה כתחליף "עונשי" לתביעת סעד של פיצויים.

ובענייננו: הואיל ואין חולק, כי בנסיבות במקרה דנן סופר פארק לא קיבלה לידיה פארקומטים (סעיף 14 לתצהיר רוזוליו ואין גרסה נוגדת מצד הנתבעת בנקודה זו), הרי שאין היא חייבת בחובת השבה כלשהי ואולם, נותרה לקיום חובת ההשבה הנגדית מצד הנתבעת, של אותם כספים אשר שילמה סופר פארק לידיה על פי ההסכם עד אותה עת, כמקדמה.

עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי ביום 20.2.11 פנה רוזוליו בכתב אל באוואר בדרישה להשבת הכספים ששילמה סופר פארק לנתבעת (נספח כא' לתצהיר רוזוליו), כדלקמן:

"אורי שלום.
תודה על המענה.
פלדות קיבלה בגין העסקה שנכשלה סך של 300 אלף ₪, בעוד שאנחנו לא קיבלנו עד היום שום תמורה.
גם אם נסכים לפצות אתכם בסך של 5% ממחיר העסקה שנכשלה, עדיין יש הרבה כסף שפלדות צריכה להחזיר.
אני מציע שתבחן שוב את הדברים, בין היתר משום שכאשר הגענו עם משקיע שהיה נכון להשלים את העסקה הודיעה לנו פלדות כי היא אינה מעוניינת בה יותר.
לפיכך אני מצפה לשמוע ממך בתוך כשבוע כמה כסף אתם מתכוונים להחזיר לנו ומתי הנכם מתכוונים לעשות זאת.
בברכה,
מיכאל רוזוליו".

ביום 22.2.11 השיב באוואר למכתבו הנ"ל של רוזוליו בו דחה באוואר את טענות רוזוליו וציין, כי דמי המקדמה בסך 300,000 ₪ הושקעו בייצור ורכש הרכיבים (נספח כב' לתצהיר רוזוליו).

עיון בסעיף 16 לתצהירו של סתווי מלמד, כי בהתאם להתחייבויותיה, הנתבעת אכן הזמינה את הרכיבים האלקטרוניים מחברת CSI ואף שילמה ל- CSI את תמורתם של הרכיבים הללו בסך של 284,000 ₪. בעניין זה ובנוסף לגרסתו של סתווי אף הוצגו לפני בית המשפט האסמכתאות הרבלנטיות והמתבקשות להוכחת גרסה זו – סתווי צירף כנספח ג' לתצהירו עותק מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת המעיד על ביצוע הסך כאמור לחברת CSI וזאת בשני תשלומים – סך של 142,000 ₪ שולם ביום 27.8.09 וסך של 142,000 ₪ שולם ביום 11.10.09. כן צירף סתווי לתצהירו כנספח ח' עותק של החשבונית מיום 31.10.09 שנמסרה לנתבעת על ידי חברת CSI בגין סך כולל זה.

אמנם, כעולה מחומר הראיות, ביום 18.1.10 שלח מר מוטי ביטון, מנכ"ל חברת CSI הודעת ביטול לנתבעת בגין העסקה הנדונה, כדלקמן (נספח ו' לתצהיר סתווי, ונספח ב' לתצהיר בן מאיר):

18-1-10
לכבוד: פלדות בע"מ
לידי: אמנון סתוי – מנכ"ל
מאת: מוטי ביטון CSI

הנדון: הזמנה ליצור 100 כרטיסי חניה אלקטרונים

לאור שיחותנו הרבות ואי העברת תשלום כפי שהוסכם בינינו אנו נאלצים לבטל את הזמנתכם ליחידות בקרי החניה.

אנו עושים זאת בכפוף לביטול ההזמנה ע"י ספק המעגלים שאיתו אנחנו עובדים תקופה ארוכה. ספק המעגלים גילה סבלנות רבה והבנה לכל העיקובים (כך במקור – ש.ג) שנוצרו, אך ללא השלמת התשלום אין באפשרותו להשלים את הייצור.

אי עמידה בתשלומים מהווה הפרה יסודית של החוזה בינינו וממילא גורר הפרת החוזה בינינו ובין ספק המעגלים.

אנו שומרים לעצמנו את הזכות לתבוע פיצויים בגין אי עמידה בלוח התשלומים שסוכם וגם עבור הנזקים העקיפים שנגרמו לנו.

על מנת להסיר ספק הודעה זו מבטלת את הסכם היצור בינינו לרבות כל ההתחייבויות ליצור כרטיסי החניה.

בברכה,
ביטון מוטי
מנכ"ל CSI"

סתווי עצמו העיד, כי הכרטיסים עצמם מעולם לא הגיעו לידי הנתבעת (סעיף 33 לתצהירו וכן עמ' 21, ש' 8-10 לפרוטוקול) אך משסופר פארק לא עמדה בהתחייבותה לשלם את יתרת התמורה, גם הנתבעת לא שילמה את מלוא התשלום ל- CSI ועקב כך נקטע הליך הייצור באיבו, תוך שכל הכספים אשר הושקעו במוצר עד אותה עת ירדו לטמיון (סעיף 34 לתצהירו).

כן העיד סתווי בחקירתו הנגדית בעניין זה כדלקמן:

"ש. יש התחייבות בין פלדות ל – CSI שמדברת על העברת תשלום כספי כנגד קבלת עשרה מוצרים ראשונים. אתה העברת לכאורה מעבר לסכום הנדרש, 284 אלף ₪. זה תמוה שאתה לא יודע לומר האם כנגד תשלום בסכום בלתי מבוטל זה קיבלתם את הסחורה שהזמנתם.
ת. אני חוזר ואומר שאנחנו פלדות לא קיבלנו את הכרטיסים כי חיכינו כל הזמן לתשלום הנוסף. אנחנו את הכסף ל-CSI ו-CSI שילמו לניסטק עבור הכרטיסים. מי שצריכה לראות אם ייצרו את הכרטיסים זה CSI. אני שמעתי מ-CSI שהם ייצרו את הכרטיסים, כלומר שניסטק יצרו עבורם וקיבלתי את זה ולכן לא דרשתי את הכסף בחזרה".
(עמ' 21, ש' 11-17 לפרוטוקול)

אף עדותו של בן מאיר מחברת CSI תומכת בגרסתו הנ"ל של סתווי. בן מאיר העיד, כי עם חתימת ההסכם, נערכה חברת CSI לייצור, ערכה שינויים בתוכנה ובעריכת המעגלים, כאשר לפי דרישת הנתבעת הזמינה כרטיסים אלקטרוניים מחברה נוספת בשם ניסטק, ליוותה את הייצור, ערכה בדיקות קבלה, ואישרה את הכרטיסים שיוצרו בניסטק והתקבלו אצלה. ואולם, נוכח הפרת ההסכם מצד סופר פארק ולפי עדות בן מאיר, חברת CSI נאלצה להפסיק את הייצור וכמצוטט לעיל אף ביטלה את ההסכם עם הנתבעת ועם יצרן המעגלים ניסטק. כן העיד בן מאיר, כי כל המערכות, המעגלים וציוד הבדיקה בשלבים הראשונים של הפרויקט אוחסנו בפס הייצור והוצגו לכל המעורבים בפרויקט (סעיף 10 לתצהירו).

יצוין, להשלמת התמונה, כי בן מאיר אף העיד בחקירתו הנגדית ביחס לכרטיסים האלקטרוניים ומערכת היחסים העסקית בין חברת CSI לחברת ניסטק, כדלקמן:

"ש. אני לא שואל מבחינה אסטרטגיה משפטית, האם הייתה מניעה כלשהי להציג אותם.
ת. אני מניח שאם היו מחפשים אותם היו מוצאים אותם.
ש. אתה ראית אותם בעינים שלך.
ת. כן.
ש. אתה יודע שזה 100 כרטיסים.
ת. נכון.
ש. אנו יודעים שכרטיסים לא הוצגו לפנינו ואני אומר לך שלא ראיתי אסמכתא לגבי תשלום כלשהו לחברת ניסטק על הכרטיסים, האם יש לך אסמכתא כזו להציג.
ת. נכון שלתצהיר שלי לא צורף. אך ראיתי את זה באחד מהמסמכים אני מבהיר שנכון להיום אני לא עובד ב-CSI. עזבתי בשנת 2011.
ש. אתה מצרף נספח ב' מכתב מיום 18.1.10 שכתב מוטי ביטון – שם מודיעה חברת CSI שהיא שומרת לעצמה את הזכות לתבוע פיצויים וכו', יש לך הסבר מדוע הטענות האלה לא הבשילו לתביעה כנגד מישהו שאתם רואים אותו כאחראי בפרשה הזו.
ת. אני לא יודע לומר בוודאות מדוע לא הוגשה תביעה, יתכן שהיו צריכים להגיש תביעה.
ש. החזרתם את הכרטיסים לחברת ניסטק.
ת. למה שנחזיר את היחידות לחברת ניסטק.
ש. בסעיף 3 לתצהירך – ( מצטט) – טענות מוטי ביטון – האם החזרת את הכרטיסיות לחברת ניסטק.
ת. לא, אנו קיבלנו את המעגלים מהם במצבם הנוכחי שהיה אז. לדעתי זה לא היה שלם. קיבלנו 100 כרטיסים מניסטק, גם קיבלנו את כל חומרי הגלם שהתלוו אליהם, עודפים וכאלה. כרטיסים הגיעו לחברה.
ש. האם חברת ניסטק תבעה אתכם.
ת. לא.
ש. האם שילמתם פיצוי כלשהו לחברת ניסטק בגין הפרה.
ת. לא. הם יכלו לתבוע אותנו אך הם לא עשו כן".
(עמ' 15, ש' 15 – עמ' 16, ש' 7 לפרוטוקול).

לסיכום הקביעות עד כה: בהתאם לתמונת הראיות הכוללת אשר לפני בית המשפט, הנתבעת הינה הנפגעת מהפרת ההתקשרות על ידי חברת סופר פארק. הנתבעת קיימה את חלקה בהתקשרות עם סופר פארק, עד לביטולה בפועל, והספיקה לעשות שימוש בכספי המקדמה ששולמו לידיה על ידי סופר פארק לצורך תשלום לחברת CSI לשם קידום ייצורם של הכרטיסים הדרושים לקיום העסקה הסופית מול סופר פארק.

הנקודה המשמעותית בתמונת ראיות זו לצורך תביעת ההשבה שלפני, אשר לטעמי הורם הנטל להוכחתה על ידי הנתבעת, הינה, כי בעת הפרת ההסכם על ידי סופר פארק, כספי המקדמה כבר לא היו בידי הנתבעת, אלא עברו הלאה לחברת CSI.

מעדויות ההגנה, שלא הופרכו, אף עולה, כי כספי מקדמה אלה אף עברו מחברת CSI הלאה, לחברת ניסטק אשר אכן ייצרה כרטיסים בפועל. היינו, במערכת היחסים החוזית בין חברת CSI לנתבעת, למרות שחברת CSI ביטלה את ההתקשרות מול הנתבעת נוכח אי השלמתו של התשלום הנדרש לשם קיום העסקה הכוללת של ייצור הכרטיסים, לא קמה ככל הנראה חובת השבה של כספי המקדמה, ומכל מקום, בהתאם לראיות והעדויות שלפני, אותם כספי מקדמה לא הושבו בפועל לידי הנתבעת על ידי חברת CSI.

זה המקום להזכיר, כי נטל השכנוע מוטל לאורך כל הדרך על התובע, אשר למעט הצגת סימני שאלה בעניינים הנ"ל לא הצליח להפריך את גרסאות עדי ההגנה הנ"ל והראיות התומכות בהן, כפי שנסקר לעיל.

עם זאת, ובמישור הסכומים אשר שולמו, הרי שכאמור לעיל, אין חולק, כי סופר פארק שילמה לנתבעת מקדמה בסך של 300,000 ₪ ואילו הנתבעת, לגרסתה ובהתאם לראיות שהציגה, שילמה הלאה לחברת CSI סך של 284,000 ₪ בלבד. היינו סך של 16,000 ₪ נותר אצל הנתבעת ולא שולם על ידה לגורם כלשהו. בנוגע לסכום זה לא נטענו וממילא לא הוכחו לפני על ידי הנתבעת נזק או זכות קיזוז קונקרטיים כלשהם.

נוכח הקביעות הנ"ל במישור העובדתי, וכמבואר להלן, אני סבורה, כי במקרה דנן לתובע, אשר כזכור נכנס בנעלי סופר פארק, עומדת זכות השבה חלקית, בסך 16,000 ₪ בלבד. זאת, הן במישור החוזי והן על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, החולשים יחדיו על הסיטואציה דנן.

ד4. היקף ההשבה

כפי שנקבע לעיל, עקב כישלון העסקה בין סופר פארק לבין הנתבעת, קמה חובת השבה הדדית במקרה דנן. עם זאת, קביעה זו אינה בבחינת סוף פסוק, שכן על בית המשפט לבחון את שאלת היקף ההשבה הראויה במקרה זה, היינו, האם יש להורות על השבה מלאה של סכום המקדמה ששילמה סופר פארק לנתבעת (300,000 ₪) או שמא יש לחייב בהשבה חלקית בלבד, אשר יש לקבוע את סכומה בהתאם לנסיבות המקרה דנן.

בהתאם לכללי ההשבה על פי דיני החוזים, אשר הרציונל הניצב בבסיסם הינו כידוע מתחום דיני עשיית העושר, ובהתאם להוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן – חוק עשיית עושר), בית המשפט רשאי לפטור מחובת השבה, באופן מלא או חלקי, אם הוכחו לפניו כי נסיבות לפיהן ההשבה המלאה תהא בלתי צודקת.

בהקשר זה יצוין, כי על פי ההלכה הפסוקה, עקרונות שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לקבוע את היקף ההשבה כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר, חולשים אף על הוראות ההשבה בדיני החוזים (ראה: דנא 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים).

במקרה דנן, נוכח הקביעות לעיל במישור העובדתי, ובפרט הקביעה בדבר תשלום חלקה הארי של המקדמה על ידי הנתבעת לחברת CSI (284,000 ₪), אני סבורה, כי אין לראות את הנתבעת כמי שקיבלה והותירה בידיה את מלוא סכום המקדמה ששילמה סופר פארק. אני אף סבורה, כי בנסיבות אלו, הטלת חובת השבה מלאה על הנתבעת, למרות שכספי המקדמה לא נותרו בידיה אלא שימשו אותה לצורך ביצוע העסקה (למעט הסך של 16,000 ₪ אשר לא שולם לחברת CSI), תהא בלתי צודקת.

לפיכך, למרות שכאמור לעיל, עם כישלון העסקה וביטולה קמה חובת השבה הדדית, הרי שסופר פארק, והתובע אשר בא בנעליה, אינם זכאים במקרה דנן להיקף השבה מלא של סכום המקדמה, אלא אך ורק לסכום אשר הנתבעת לא ניזוקה בגינו עקב תשלומו לצד ג' – חברת CSI.

מכאן קביעתי, כי לנתבעת חובת השבה לסופר פארק, ומכוח המחאת הזכות – לתובע, בסך קרן של 16,000 ₪ בלבד.

סיכום

נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 16,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

נוכח תוצאה זו, ובהתחשב בסכום התביעה, אף לאחר תיקונה (224,000 ₪), אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.