הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ח 34990-05-18

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

התובעת:

שופרסל בע"מ
ע"י עו"ד מיכל סער

נגד

הנתבעים:

1.עידית אוחיון
2.יצהר אוחיון
ע"י עו"ד יהודה ברמי ועו"ד ראובן דרעי

פסק דין

הנתבעים שכרו ביום 19.12.16 מהתובעת חנות, בו הם מנהלים עסק של מכירת מוצרי אופנה. בסוף פברואר 2018 נוצר סכסוך בין הצדדים, כאשר התובעת טוענת לחוב דמי שכירות שלא משולם ואילו הנתבעים טוענים לנזק שנגרם להם עקב בעיית ריחות בנכס סמוך, ששייך גם הוא לתובעת והושכר לעסק המנהל בו מאפיה. לטענת הנתבעים הם התריעו מזמן על הריחות ואילו לטענת התובעת התלונה הראשונה התקבלה בפברואר 2018.

משלא שילמו הנתבעים את חוב דמי השכירות חרף התראות, ולאחר שהנתבעים הודיעו ביום 14.5.18 על ביטול הסכם השכירות עקב הפרתו על ידי התובעת ועל פינוי המושכר על ידם ביום 15.6.18, התובעת הודיעו לנתבעים כי אם לא ישולם החוב עד למחרת היום בשעה 12:00, תוגש תביעת פינוי מידית.

משלא שולם החוב, הוגשה ביום 15.5.18 תביעת הפינוי. הנתבעים פינו את הנכס ביום 13.6.18 . התובעת ביקשה ביום 29.8.18 פסק דין כנגד הנתבעים ב מעמד צד אחד, על בסיס תצהירי מוסר ואישורי מסירה שמולאו על ידו, שלפיהם התביעה נמסרה על דרך הדבקה בכתובת המגורים של הנתבעים עוד ביום 28.5.18.

בית המשפט נעתר לבקשה לחייב באגרה ובשכר טרחה ודחה את הבקשה למתן צו פינוי וזאת משכבר פונה הנכס.

לאחר כחודשיים ימים, הנתבעים הגישו בקשה לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ושחייב אותם כאמור באגרת בית משפט בסך של 649 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

לאחר שהוגשה תגובה ותשובה, בית המשפט נתן את ההחלטה הבאה, שבמסגרתה שרטט את מצב הדברים וכן הסיכויים והסיכונים של כל צד ו המליץ לצדדים להסכים להסדר:

"לאחר עיון, בית המשפט מבקש להציע לצדדים הסדר. לפני כן אסביר. נוצר כעת מצב שהנו מעט מורכב. האם יש מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק (כלומר עקב העדר המצאה כדין)? המצב לכאורה גבולי. מחד, ישנם ראיות על כך שבוצעה הדבקה. התקנות מתירות המצאה בדרך זו. למרות זאת, הנתבעים טוענים שלא קיבלו את כתב התביעה. נדמה כי טענה זו נתמכת בתצהיר הנתבע בלבד. היכן תצהיר הנתבעת? לא ברור. שאלת ביצוע ההמצאה היא שאלה עובדתית. כל צד רשאי לחקור את הגורמים הרלוונטיים בעניין זה, שהנם השליח מחד והנתבעים מאידך. מה יקבע בית המשפט בעניין זה? מוקדם לומר. בנוסף, ישנה חתימה של הנתבעת על שני אישורי מסירה ביחס לזימון לדיון לשני הנתבעים. האישור הנו מיום 5.6.18, הרבה לפני פסק הדין. נדמה כי אין הכחשה מפורשת בתשובה לתגובה, ביחס לחתימות על האישורים הנ"ל ומכל מקום התשובה לא נתמכת בתצהיר כלשהו. האם הנתבעים קיבלו את הזימון וידעו על התביעה וחרף זאת ישבו בחוסר מעש? לא ברור. האם לא ניתן לראות בכך המצאה כדין? האם לא ניתן להסתמך על כך כיום לצרכי בקשת הביטול, גם אם הבקשה לפסק דין התבססה על ההדבקה? לממצא ביחס להמצאה ( האם הייתה כדין אם לאו), יש השלכה גם על שאלת הוצאות הבקשה לביטול פסק הדין. ברגיל, אם כי לא תמיד, ביטול מתוקף שיקול דעת בית משפט, מביא לחיוב המבקש בהוצאות ואילו ביטול מחובת הצדק מביא לכך שכל צד נושא בהוצאותיו או במקרים חריגים יותר, כי המשיב מחויב בהוצאותיה. זאת ועוד - בין אם אקבע כי הייתה המצאה כדין אם לאו, האם אין לבטל את החיוב בשכר טרחה ובאגרה שנקבעו בפסק הדין, מתוקף שיקול דעת בית המשפט, בהינתן שאולי לא ניתן לומר בשלב מוקדם זה, שלנתבעים אין כל סיכוי להתגונן מפני החיוב בשכר טרחה ואגרה, על ידי כך שיוכיחו שביטלו כדין את הסכם השכירות ועזבו את המושכר בטרם עת כדין? עוד שאלה - האם העובדה שהנתבעים נתנו הודעה שיפנו את הנכס תוך חודש, חייבה את התובעת, מבחינה משפטית, להמתין עם הגשת תביעת הפינוי? בהינתן כל האמור לעיל וכל השאלות הרבות הדרושות הכרעה כשעל המדוכה רק נושא שכר הטרחה, בסכום נמוך ביותר מבחינת מספרים מוחלטים, ובהינתן כי ההצדקה לחיוב בשכר טרחה בגין הגשת התביעה תלויה בשאלה האם עמדה עילה להגשת תביעת הפינוי ובהינתן כי אין זה מתקבל על הדעת לנהל את תביעת הפינוי לגוף העניין לאחר שהנכס כבר פונה, רק לצרכי קביעת שכר הטרחה, ועוד בסכום נמוך כאמור, בית המשפט מפציר בצדדים ובבאי כוחם לחסוך בהוצאות, טרחה וזמן ולהסכים לכך שבית המשפט ייתן כעת פסק דין בפשרה ללא נימוקים, על סמך החומר הקיים וללא צורך בטיעונים נוספים, שיחליף את פסק הדין שניתן ויהא רשאי, לבטל כליל את החיובים של שכר הטרחה והאגרה או להותיר אותם על כנם במלואם או לחייב את הנתבעים בסכום כלשהו בגין האגרה (עד 649 ₪) ובגין שכר טרחה (עד 7,000 ₪), כאשר ביחס לבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין, כל צד ישא בהוצאותיו. ב"כ הצדדים יודיעו עמדתם תוך 7 ימים. תז"פ 15.11.18".

התובעת הסכימה להסדר שהוצע. הנתבעים לא.

בשלב זה הנתבעים הגישו בקשה לצרף תצהיר של הנתבעת, בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין ובין היתר לצורך תמיכה בטענה שלפיה היא לא חתמה על אישורי המסירה שנוגעים להזמנת הנתבעים לדיון בתביעה ואשר נחזים להיות חתומים על ידה ביום 5.6.18 (לבקשה לביטול פסק דין צורף תצהירו של הנתבע בלבד, שהצהיר בו שהוא ניתן בשמו ובשם הנתבעת) .

בעקבות כך, בית המשפט נתן את ההחלטה הבאה: "עיינתי בבקשה הנוכחית להתיר צירוף תצהיר. עיינתי בתגובה ובתשובה. עיינתי שוב בבקשה לביטול פסק דין. עיינתי בתיק כמכלול. בטרם מתן החלטה בבקשה לצירוף תצהיר, אני מפציר בנתבעים לשקול שוב את הצעתי מיום 7.11.18. מיותר לציין כי אין בכך משום כוונה ליצור לחץ כלשהו עליהם לתת הסכמם. בהתחשב בנסיבות הבקשה לביטול ונסיבות התיק כמכלול ולרבות המצב שנוצר כעת, עם הבקשה לצירוף תצהיר, האם הנתבעים אמנם סבורים, כי ישנה הצדקה, מבחינתם, לנהל את ההליכים הקיימים כסדרם (החלטה בבקשה לצירוף, זימון דיון בבקשה לביטול פסק דין וכו' וכו'), על כל ההוצאות הכרוכות בכך (ו ראה רק היקף הטיעונים של הנתבעים במסגרת הבקשות האחרונות) והסיכון האפשרי של פסיקת הוצאות ב בקשות התלויות, עוד אפילו לפני שתגיע השעה היעודה, אם תגיע, להכריע בשאלת שכר הטרחה והאגרה לגופו של עניין, שגם כאן לא מובטחת לנתבעים הזכייה ( ומנגד אינה מובטחת גם לתובעת) ובפרט כאשר המחלוקת היחידה הנה הוצאות אלה, אשר סכומם המצטבר כ-7,649 ש"ח בלבד. מוצע אפוא לצדדים לקבל את הצעתי ואם כך יהיה, אציע כי גם כל הטיעונים שנטענו לאחר החלטתי הנ"ל ועד היום ולרבות במסגרת הבקשה לצירוף תצהיר, ייחשבו חלק מהחומר הקיים, שעל בסיסו יינתן פסק הדין בפשרה ללא נימוקים בקשר לנושא שכר הטרחה והאגרה כפי שהוצע. הצדדים יודיעו עמדתם תוך 7 ימים. תז"פ 20.12.18".

התובעת שבה ונתנה את הסכמתה. הנתבעים, לא בלי התלבטות ואף בניגוד למה שלפי דעתם היה ראוי בנסיבות, כך לטענתם, נתנו הפעם את הסכמתם להסדר המוצע, מפאת הכבוד שהם רוחשים לבית המשפט.

לאחר שנתתי, אפוא, דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, החלטתי כי תחת פסק הדין שניתן, ישלמו הנתבעים את אגרת המשפט בסך 649 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018.