הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 64362-02-20

לפני כבוד השופט שמאי בקר

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ מתביעות תל אביב

נגד

הנאשמים
עומרי רובין (עציר) ת"ז XXXXXX613
ע"י ב"כ עו"ד פולינה סורין

ג ז ר ד י ן

השתלשלות העניינים העובדתית

הנאשם, עומרי רובין (להלן: רובין, או הנאשם) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום אשר ייחס לו עבירות של דרישה באיומים של רכוש לפי ס' 404 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), גניבה לפי ס' 384 לאותו החוק, איומים לפי ס' 192 לחוק, ובהעלבת עובד ציבור לפי ס' 288 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, באישום הראשון, ביום 15.2.2020 בשעה 19:30 נכנס רובין אל חנות נוחות הצמודה לתחנת דלק ושוחח עם עובדת המקום, טיגסט אווקה (להלן: המתלוננת) שעמדה מאחורי דלפק החנות. כתב האישום מתאר כי "בשלב מסוים, במהלך השיחה עם המתלוננת, כשהנאשם עומד צמוד לדלפק, שלח הנאשם את ידו הימנית מאחורי גבו כאילו הוא מסתיר דבר מה הנחזה לאקדח, ודרש מן המתלוננת שתיתן לו כסף מהקופה... באומרו: 'אני לא רוצה שישמע לך מלחיץ, אני במצוקה. אחותי אני מדבר אתך... אני במצוקה, נשמה אני מדבר אתך... אז אני אומר לך שתפתחי את הקופה... תפתחי את הקופה, נו קדימה תפתחי לי את הקופה או שאני אוציא אקדח ואני אירה בך, תפתחי, אל תצעקי אני לא אירה בך, תפתחי את הקופה, תפתחי אותה ותוציאי לי שתי שטרות של 200 ותני לי ללכת זריז מהר, מהר כבר נו, טוב יאללה נו נו כבר נו תפתחי'".

על פי האמור בכתב האישום, בשלב זה פתחה המתלוננת את הקופה, "והנאשם רכן מעל הדלפק, נשכב עליו, והחל להוציא כסף מן הקופה"; הנאשם נטל מן הקופה סך של 350 ₪.

עובדות האישום השני מתארות כי ביום 16.2.2020 בשעה 01:30 (שעות ספורות לאחר האירוע בתחנת הדלק) הגיע רובין אל תחנת המשטרה בנתניה כדי "להסגיר את עצמו"; כתב האישום מתאר כי "בנסיבות אלה, בתחנה, החל הנאשם לצעוק, לקלל, להניף את ידיו באוויר, וכן איים על השוטר שחר לוי ... שאמר לו כי אם הוא היה בחוץ הוא היה מזיין אותו ואם הוא גבר שיוריד את המדים ויבוא פייר פייט, 'אל תדאג אני אגיד לאמא שלי שתזיין אותך, תסתובב בנתניה נראה... אני אשים לך מטען מתחת לרכב שלך'... בהמשך, ירק הנאשם לכיוונו של השוטר שחר אך היריקה לא פגעה בשוטר, וכן העליב את השוטר אור דלח בכך שאמר לו 'נאצי'.".

בדיון ביום 6.7.2020 הודה רובין בכתב האישום, והורשע על סמך הודייתו כמפורט לעיל; הצדדים לא הציגו הסכמה ביחס לעונש.

התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה מבית המשפט לקבוע מתחם ענישה כולל ביחס לשני האישומים, הנע לשיטתה בין 16 ועד 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועתרה למקם את עונשו של רובין "בשליש התחתון של (הרף) העליון"; התביעה ביקשה להורות על הפעלת שני המאסרים המותנים שעומדים לחובתו, בני שישה חודשים כל אחד, במצטבר לעונש המאסר. בנוסף, ביקשה התביעה להשית על רובין תשלום פיצוי למתלוננת ו-"עונשים נלווים".

התביעה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ובהם "תחושת הביטחון, שלמות גופה של המתלוננת, קנין של התחנת דלק"; ביחס לאישום השני טענה כי "יש לנו פגיעה בשלטון החוק, באפשרות של השוטרים לבצע את עבודתם בצורה שהם יכולים לא לחוש סכנה לחייהם, שמאיימים עליהם...". לשיטת התביעה, הנזק שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה עניינו בפגיעה "נפשית וגופנית", לדבריה: "בקלות האירוע יכל להסלים למשהו חמור יותר, והנזק הרכושי, במקרה היה בקופה קופה דלה אבל יכל להיות אלפים".

התביעה טענה כי אין במצבו הנפשי של רובין כדי להשפיע על מתחם העונש ההולם; לדבריה: "העובדה שיש לו מחלת נפש לא אומר שמגיע לו פרס על כל עבירה שהוא יבצע. יכול להיות שיש לו נסיבות חיים לא פשוטות אבל אין לזה קשר למתחם", ובהמשך: "... בן אדם עם גיליון הרשעות כ-20 הרשעות קודמות מתוכן רק ב 2007-2009 נמצא לא כשיר, משם ומעלה כשיר כל הזמן, העובדה שיש פה מלא אשפוזים זה לא משפיע. זה רק נסיבה לחומרא. כי הוא צורך סמים... מי שיודע שהוא במצב נפשי לא טוב ולא לוקח תרופות זה נסיבה לחומרא שצריך לתת לו להבין שלא משחקים עם התרופות. הוא צריך לדעת שצריך לקחת תרופות בזמן...".

ביחס למיקום העונש בתוך מתחם הענישה, טענה התביעה כי "אם נסתכל טיפה לעומק על העבר שלו ועל המאסרים שמרצה, גם המסמכים הרפואיים זה מטרד לציבור ולא לוקח אחריות. מאסרים לא מרתיעים אותו ושום דבר לא מרתיע. הוא בעצמו אומר שהוא יודע שהוא צריך את הטיפול. כנראה הוא צריך לשבת הרבה זמן כדי להיות מטופל".

התובעת הגישה פסיקה כדי לתמוך בעתירתה העונשית.

ההגנה ביקשה אף היא לקבוע מתחם ענישה כולל ביחס לשני האישומים; לשיטתה, המתחם "הרגיל" במקרה דנא צריך להתחיל במאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות, ונוכח קרבת הנאשם לסייג לאחריות פלילית בשל מצבו הנפשי, ביקשה כי המתחם בעניינו יחל במאסר מותנה בלבד. ביחס למיקום העונש בתוך מתחם העונש ההולם ביקשה ההגנה לקבוע את מיקומו "בהתאם לנסיבות האישיות של רובין", ולהפעיל את המאסרים המותנים שעומדים לחובתו "בחופף".

הסניגורית טענה כי המתלוננת היא היחידה שנפגעה כתוצאה מביצוע העבירות; לשיטתה, לא נגרם נזק לקופת תחנת הדלק, ואף השוטרים נשוא האישום השני לא נפגעו; ההגנה הדגישה כי ייתכן שהמתלוננת חשה "אי נוחות" נוכח מעשיו של רובין, אולם "לא ניתן לטעון שמדובר במתלוננת מאוד מבוהלת אין שום ראיה לכך".

ההגנה הוסיפה כי לשיטתה יש בעובדות האישום השני כדי להפחית מחומרת האישום הראשון; לדבריה: "... התייצבות הנאשם בתחנת המשטרה שעות ספורות לאחר העבירה, יש בזה גם לקיחת אחריות, גם ביטוי של חרטה על המעשה באישום הראשון, וגם בעצם יש בכך כדי לתרום למשטרה ישראל את הזיהוי של עבריין החשוב באירוע הראשון, והמשטרה לא היתה צריכה לעבוד אפילו... עצם העובדה שהוא הגיע לתחנה ממחיש מה היה מצבו הנפשי באותם ימים. מצד אחד הוא מגיע לתחנה מיוזמתו ומצד שני דיבר דיברי איום שגם אין בהם תובנה למה שהוא אומר".

ההגנה טענה כי עניינו של רובין קרוב לסייג לאחריות פלילית נוכח מצבו הנפשי, והוסיפה כי "מדובר על אדם שמידי חודש נכנס למצבים פסיכוטיים. 20 יום לפני האירוע הוא היה במצב פסיכוטי פעיל... המורכבות הרפואית שלו מצביעה על כך שיש סיכוי שגם אז הוא היה במצב פסיכוטי." הסניגורית הפנתה את בית המשפט למסמך רפואי (ראו להלן: בקשת ייעוץ) ממנו עלה כי ביום 31.1.2020 "סוכם שתצא הוראת אשפוז כפויה כנגד הנאשם. היא לא בוצעה מעולם".

רובין במילתו האחרונה פנה אל בית המשפט כך:

"אני יליד 1989, מאז שנולדתי עד גיל 8-9 הייתי עם אמא שלי בבית. אמא שלי נרקומנית, אבי היה ערבי מהשטחים, אין לי זהות אבהית שחנכה אותי מגיל אפס. אני אדם חולה מגיל 17.5. הטענה שהתביעה רוצה לתת לי 16-36 זה ירחיק לכת מאוד מאוד גבוה. להגיד שאני לא מבין ולא מפנים זה אי אפשר להגיד אבל היום אני בסדר, אני לא נוגע בסמי רחוב. אני מפנים, וכמו שאמרתי אני אומר שוב אני מבקש סליחה מעומק הלב. המתלוננת שהתלוננה והייתי שם, ראיתי במצלמות שאני יושב על השולחן העגול בחוץ ולא נכנסתי, ואנשים עוברי אורח ממלאים דלק ואני אומר אתם יכולים לעזור לי, ואף אחד לא עונה לי. כאב לי הלב ונכנסתי אליה וביקשתי ממנה עזרה, אמרתי לה אני אקח רק 200 שח, אני לא אעשה לך כלום. אני לא אפגע בך. פתחה את הקופה לקחתי 200 או 300 שח ונמלטתי. לגבי השוטר – אני הגעתי לתחנה כדי להסגיר את עצמי. ידעתי שיעצרו אותי ופחדתי שיהיה לאמא שלי ולדודה שלי כאב לב והחלטתי לגמור את זה תיק תק. הלכתי לתחנה ואמרתי בצורה יפה עשיתי שוד, אני רוצה שתעצרו אותי, שלא יחמיר. הסתלבטו עלי. התחנת נתניה רואה אותי כפרויקט, כיצור, שולחים אותי לזריקות וכדורים. לפעמים אני רואה ניידת ברחוב, אומרים לי עשיתי ועשיתי... להגיד סתם דברים? למה? אני לא יודע. אני אומר מה שצריך להגיד.

אין לי שום דבר שעשיתי ולא הודיתי. אני מודה שעשיתי אבל צריך לשים לב לדבר אחד מאוד חשוב, אני מגיל 8 הייתי בפנימיות ומוסדות חינוך, אין לי מבוגר אחראי אחד שיעזור לי ויתן לי טיפול באופן מסור ועקבי שאוכל לעמוד על הרגליים. בלי הטיפול הזה, אני אפאתי ומרחף. הטיפול נותן לי לעמוד על הרגליים ונותן לי להיות מאוזן ולחשוב טוב ולדבר נכון. אני מבקש סליחה ומחילה.

תעשה לי טובה. אם רוצים להחמיר איתי, זה מרחיק לכת. זה יגרום לי להתמרמר להיות בסבל".

חוות הדעת הפסיכיאטרית

חוות הדעת הפסיכיאטרית הוגשה ביום 31.3.2020 במסגרת הליך המעצר (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית); מחוות הדעת עלה כי "מבדיקה במיון מרכזנו שנערכה בסמוך לעבירה המיוחסת לו בתאריך 17.2.20 (כיומיים לאחר ביצוע העבירה) בה נכתב כי לא היה רושם לתסמינים פסיכוטיים או אפקטיביים מאג'וריים, על פי התייחסותו לעבירה בעת בדיקותיו כיום ומטיב העבירה, להערכתנו, היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור והיה ביכולתו להבין את השלכות מעשיו. יש לציין כי ככל הנראה היה בהשפעת סמים אותם נטל מרצונו החופשי".

עוד עלה מחוות הדעת, כי רובין "מוכר למערכת הפסיכיאטרית מ-34 אשפוזים בבתי חולים שונים, 'פרדסיה', 'שלוותה', 'שער מנשה', 'לב השרון' ומב"ן'. אובחן כלוקה בסכיזופרניה, שימוש בסמים והפרעת אישיות אנטי סוציאלית. חלק מאשפוזיו נערכו ע"פ צווי הסתכלות וצווי אשפוז. בין האשפוזים היה במעקב פסיכיאטרי לא סדיר בתחנה לבריאות הנפש בנתניה. לעיתים הפסיק את הטיפול על דעת עצמו, צרך סמים ונטל ריטלין שנרשם ע"י רופא משפחה".

מסמכים שהוגשו מטעם ההגנה

"בקשת ייעוץ" מיום 31.3.2020 מאת משרד הבריאות, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי חתום על ידי ד"ר אלעד מליק, פסיכיאטר מומחה (להלן: בקשת הייעוץ); הבקשה, שמוענה אל ד"ר עוזי שי אצל הפסיכיאטר המחוזי בתל אביב, היתה "בקשה להוראת אשפוז דחופה למר עומרי רובין". מהבקשה עלה כי "... היום הובא בדחיפות לבדיקה על ידי שוטרים בשל אי שקט קיצוני ואיומים באובדנות – לדברי השוטרים היום נעצר על היותו חשוד בסמים... בבדיקתו נראה באי שקט קיצוני, אינו צפוי. משתף פעולה כפי יכולתו, סף גירוי נמוך, מדווח על הלוצינציות קול הכוללות קללות כלפיו, בתוכן: מדווח על מחשבות שווא פרנואידיות (אומר כי השוטרים שמו לו בכוונה משהו במים אשר הפכו אותם למרים מאוד כדי להתנכל אליו). מודע צלול. שיפוט – פגום. תובנה – חלקית. ביקורת מציאות – פגומה, אמינות – קשה להערכה, כעת שולל אובדנות. לסיכום: בן 30, מאובחן כסובל מסכיזופרניה, הפסיק טיפול קבוע, כעת הובא למיון במצב של אי שקט קיצוני... בגבולות הבדיקה במיון רושם למצב פסיכוטי פעיל. מלווה במסוכנות מיידית, אמנם אמינות קשה להערכה – אף אלו הממצאים בגבולות הבדיקה במיון... נזקק בחדר מיון לזריקות הרגעה...".

סיכום אשפוז מיום 17.11.2019 מאת משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש לב השרון, חתום ע"י ד"ר אירנה גינדינסון (להלן: סיכום אשפוז משנת 2019) ; על פי הסיכום, רובין אושפז במרפאה לבריאות הנפש בלב השרון מיום 15.11.2019 ועד 17.11.2019, בהסכמתו. "סיבת ההפנייה" היתה "מצב פסיכוטי חריף, החמרה קלינית, סיכון תוקפני" ובהמשך: "ב 15.11.2019 הגיע למיון מוסדנו עם אמו וחברה של אמו. אמו פחדה להיכנס למיון, כי הוא מרביץ לה. במיון נצפה באי שקט פסיכומוטורי ניכר, צועק ומתגרה לצוות". מבדיקתו עלה, בין היתר, כי : "... בוחן מציאות ושיפוט פגומים, קיימת מסוכנות מיידית לעצמו ולסובבים. תובנה חלקית"; לסיכום נכתב: "מדובר בהפרעה נפשית כתוצאה משימוש בסמים. כמו כן, בולטים קווים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. בשל העדרות עילה להמשך אשפוזו בניגוד לרצונו, שוחרר".

מכתב מיום 9.7.2020 מאת בית מעצר תל אביב, חתום על ידי ד"ר מזין אהרון שמוען אל בית המשפט, לפיו, בין היתר, רובין "סובל ממחלה נפשית ומאובחן כסובל ממחלה סכיזואפקטיבית, ובעל רקע של שימוש בסמים... מקבל טיפול תרופתי קבוע... נמצא במעקב קבוע של פסיכיאטרית היחידה".

אישור שהייה בבית חולים מיום 25.5.2020 מאת משרד הבריאות, המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון (להלן: אישור השהייה), המפרט 25 אשפוזים של רובין בבית החולים, החל מיום 6.8.2007 והאחרון מיום 31.1.2020 ועד 9.2.2020.

דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם
לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי יש לקבוע מתחם ענישה כולל ביחס לשני האישומים בהם הורשע רובין; הסכמתם אף עולה בקנה אחד עם "מבחן הקשר ההדוק" שנקבע במסגרת ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.10.2014).

הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של רובין הם שמירה על הסדר הציבורי, ועל בטחונו, שלמות גופו וקניינו של אדם. מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא אינה ברף גבוה; רובין איים על המתלוננת, ביקש ממנה "שתי שטרות של 200", וגנב סך של 350 ₪; מספר שעות לאחר מכן, כאשר התייצב בתחנת המשטרה על מנת "להסגיר את עצמו", "העליב" את השוטרים שם, והשמיע איומים כלפיהם.

רובין לא הפעיל אלימות פיזית כלפי המתלוננת, לא השתמש בנשק או אמצעי אחר, דרש ונטל סכום כסף נמוך באופן יחסי מקופת חנות הנוחות. הבאתי בחשבון גם את העובדה שמספר שעות לאחר האירוע נשוא כתב האישום, הגיע לתחנת המשטרה על מנת להתוודות ולקחת אחריות על מעשיו.

הגם שקבעתי כי אין במצבו הנפשי של רובין כדי להשפיע במקרה דנא על קביעת מתחם הענישה (ראו להלן) בהחלט ניתן לראות מתוכן דבריו אל השוטרים, כי הוא דיבר אליהם בעיקר מתוך מצוקה, לחץ או סערת רגשות; כך, למשל, אמר רובין לשוטר שחר לוי, בין היתר: "אל תדאג אני אגיד לאמא שלי שתזיין אותך" בנוסף, לא נלאה מלהזכיר – השיח עם השוטרים החל רק נוכח יוזמתו להודות במעשיו.

פוטנציאל הנזק הממוני במקרה דנא לא היה גבוה, שכן רובין דרש מהמתלוננת (טרם גניבת הסכום בסך 350 ₪) "שתי שטרות של 200". עם זאת, ביחס לפגיעה במתלוננת, הגם שהתביעה לא הציגה ראיה בקשר לכך, לא יכול להיות חולק כי, לכל הפחות, נפגעו שלוות נפשה ותחושת בטחונה.

לשיטת ההגנה, עניינו של רובין קרוב לסייג לאחריות פלילית נוכח מצבו הנפשי; ההגנה טענה בעניין זה, בין היתר, כי: "מדובר על אדם שמדי חודש נכנס למצבים פסיכוטיים. 20 יום לפני האירוע הוא היה במצב פסיכוטי פעיל. נכון שקשה לנו לעמוד בנטל כל עוד יש חוות דעת מהפסיכיאטר המחוזי... אבל המורכבות הרפואית שלו מצביעה על כך שיש סיכוי שגם אז היה במצב פסיכוטי...".

על פי הדין, על מנת שמצבו הנפשי של נאשם יובא בגדרי קביעת מתחם העונש ההולם, על ההגנה להוכיח כי נפגעה יכולתו (גם אם לא נשללה) להבין את מעשה העבירה שביצע, או את הפסול שבמעשיו; כך נקבע למשל במסגרת ע"פ 4777/17 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.1.2018):

"...כקביעת בית משפט קמא, בהעדר ראיה לכך כי נפגעה יכולתו של נאשם להבין את מעשה העבירה שביצע, או הפסול שבמעשהו, אין בעובדה כי הנאשם לוקה במחלת נפש כשלעצמה, כדי להשפיע על קביעת מתחם העונש ההולם. שיקול זה רלוונטי לשלב בו בוחן בית המשפט את נסיבותיו האישיות של נאשם זה או אחר, בעת קביעת העונש בתוך המתחם. משכך, ומאחר שלא מצאנו כי יש בטענות בא-כוח המערער כדי לשנות ממסקנות הפסיכיאטר המחוזי, אין מקום להידרש לטענותיו בעניין זה."

במסגרת ע"פ 10416/07 ‏ דולינסקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.12.2009) (להלן: עניין דולינסקי) קבע בית המשפט העליון כי: "השאלה מה המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לצורך הקלה בעונש, היא שאלה "כמותית", שאיני רואה לקבוע בה מסמרות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה ועל פי נסיבותיו האישיות של הנאשם. במכלול הנסיבות הקשורות למבצע העבירה, יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו – לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח – להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה. "

במקרה דנא, ההגנה הוכיחה גם הוכיחה כי רובין סובל מהפרעה נפשית משמעותית, ואף ממחלת נפש; כמפורט לעיל, על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, רובין אובחן כ"לוקה בסכיזופרניה, שימוש בסמים ובהפרעת אישיות אנטיסוציאלית"; עוד נכתב כי הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית מלא פחות מ-34 אשפוזים (!) בבתי חולים שונים לבריאות הנפש.

עם זאת, לאור העובדה כי לא הוכח ברמת הוכחה מספיקה, על בסיס המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, מה היה מצבו הנפשי של רובין בעת ביצוע העבירות, וממילא לא הוכח קשר בין מצבו הנפשי לבין האירוע נשוא כתב האישום, מצאתי ליתן משקל למחלתו והפרעותיו הנפשיות בתוך גדרי מתחם הענישה, ולא לצורך קביעת המתחם עצמו .

בעניין זה, הראיה היחידה שהצביעה על מצבו הנפשי של רובין בעת ביצוע העבירות היא האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, כדלקמן: "מבדיקה במיון שנערכה בסמוך לעבירה המיוחסת לו...(כיומיים לאחר ביצוע העבירה) בה נכתב כי לא היה רושם לתסמינים פסיכוטיים או אפקטבייים מאג'וריים... יש לציין כי ככל הנראה היה בהשפעת סמים אותם נטל מרצונו החופשי".

זאת ועוד, עיון במועדי אשפוזו של רובין העלה כי מצבו הנפשי לא נבדק בסמוך לאירוע נשוא כתב האישום (פרט לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית), ועל כן אין ראיה מספיקה ביחס למצבו הנפשי באותה עת; כך, מחוות הדעת הפסיכיאטרית עלה כי "שחרורו האחרון בתאריך 20.8.2019 מהמרכז לבריאות הנפש באר יעקב לאחר איזון תרופתי ונפשי... מאז לא היה בטיפול או במעקב"; מבקשת הייעוץ מיום 31.1.2020 עלה כי "... הובא היום בדחיפות לבדיקה על ידי שוטרים בשל אי שקט קיצוני ואיומים באובדנות... מודע צלול, שיפוט – פגום, תובנה – חלקית, ביקורת מציאות – פגומה, אמינות – קשה להערכה..." ובהמשך: "... בתיאום עם ד"ר שי- תוצא הוראת אשפוז לבי"ח האזורי על פי מקום מגוריו. לבהי"ח לב השרון..."; מאישור השהייה מיום 25.5.2020 , עלה כי רובין "שהה בבית החולים בתאריכים מ-31.1.2020 עד-9.2.2020".

העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בימים 15.2.2020- 16.2.2020; מעבר לעובדה כי כלל לא ברור מה היה מצבו הנפשי של רובין בעת אשפוזו האחרון שהסתיים, על פני הדברים, כשבוע לפני המועד נשוא כתב האישום, ממילא לא ניתן לקבוע ממצא, בפער זמנים זה, על קשר בין מחלתו או הפרעתו הנפשית של רובין, לבין ביצוע העבירות.

נוכח האמור לעיל והמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו של רובין, הגעתי למסקנה לפיה יתכן שמצבו הנפשי היה גם ברקע לביצוע העבירות, אולם לא הוכח במידה מספקת; לא הובאה כל ראיה ביחס למצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות פרט לקביעה כי לא היה אז במצב פסיכוטי. אף הקשר בין מחלתו והפרעותיו הנפשיות לבין האירוע נשוא כתב האישום – לא הוכח במידה מספקת.

יצוין כי בעניינו של סעדיה (ת"פ [ת"א] 16421-10-18 מדינת ישראל נ' סעדיה [ניתן ביום 27.10.2019]), אליו הפנתה ההגנה ביחס לנושא זה, נקבע כי "הנאשם השתחרר מבית חולים פסיכיאטרי יום אחד לפני ביצוע העבירות בכתב האישום העיקרי. הנה כי כן, ביצוע העבירות על ידי הנאשם והאשפוזים הפסיכיאטריים הולכים, מבחינה כרונולוגית, כמעט יד ביד, והם שזורים זה בזה שתי וערב"; לא כך בענייננו, שאין סמיכות זמנים הדוקה כאמור, או כל קשר מוכח אחר בין האשפוזים הפסיכיאטריים לבין ביצוע העבירות.

במצב דברים זה, מצבו הנפשי של רובין יובא בגדר השיקולים הצריכים לגזר דין זה בתוך מתחם העונש ההולם, ולא במסגרת בנייתו.

מדיניות הענישה הנהוגה: קיים טווח ענישה רחב באופן יחסי בכל הנוגע לעבירות בהן הורשע רובין, ומן הסתם, כל מקרה מוכרע ונגזר לגופו. עם זאת, יפורטו להלן מספר פסקי דין הרלוונטיים לענייננו.

במסגרת ע"פ 7538/11 גיגי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.2.2012) דחה בית המשפט העליון ערעור נגד גזר דינו בת המשפט המחוזי בעניינו של המערער; המערער הורשע בכך שנכנס לחנות נוחות בתחנת דלק בשעה 03:00 לפנות בוקר, וביקש למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי. המתלוננת, שעבדה במקום, ס ירבה, שכן לא ניתן היה למשוך כסף ללא תעודה מזהה. "כעבור 20 דקות הוא (המערער) חזר לחנות ודרש מהמתלוננת באיומים למסור לידיו את כספי החנות, ולקח מתוך הקופה סכום של 900 ₪. לאחר מכן, איים על המתלוננת באמצעות מזלג ודרש ממנה את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה. המתלוננת אמרה שאין ברשותה מכשיר טלפון ובתגובה שבר המערער את מכשיר האינטרקום שנמצא בחנות". יחד עם אישום זה, צרף המערער עוד שני תיקים נוספים בעבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד.

בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של 8 חודשי מאסר בפועל כעונש עיקרי; בית המשפט העליון דחה את ערעורו נגד גזר הדין, וקבע, בין היתר, כי: "... שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל הנסיבות... עם זאת מצאנו לנכון לנכות מתקופת המאסר שהוטלה עליו את התקופה בת ה-40 יום שבה שהה במעצר בפועל".

במסגרת ת"פ (מחוזי מרכז) 32569-05-18 מדינת ישראל נ' מסארווה (ניתן ביום 31.12.2018) הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בכך שהגיע לתחנת דלק כשהוא רעול פנים ומצויד בסכין מטבח גדולה. על פי העובדות בהן הורשע הנאשם שם, בן היתר, הנאשם פנה אל המתדלק וביקש ממנו "לתת לו את כל קופסאות הסיגריות של חברת KENT שבחנות". המתדלק נתן לנאשם 19 קופסאות סיגריות בשווי 681 ₪. "אז שלף הנאשם סכין ממכנסיו ובעודו רעול פנים ונושא סכין אמר למתדלק: 'אני לא רוצה לפגוע בך, אתה אחלה בחור, תביא לי את כל הכסף שיש לך בקופה'. בתגובה לכך מסר המתדלק לנאשם 1,060 ₪" ; בהמשך, כשהבחין כשהנאשם כי למקום הגיעה ניידת משטרה איים על המתדלק בכך שאמר לו: "הזמנת משטרה אני אהרוג אותך".

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה שם נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 28 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם בין היתר, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

במסגרת ת"פ (מחוזי ת"א) 4786-12-17 מדינת ישראל נ' סקוריק (ניתן ביום 2.5.2018) הורשע הנאשם ב שני אישומים; במסגרת האישום הראשון, הורשע הנאשם בעבירת שוד, בכך שנכנס לסניף דואר וניגש לאשנב בו עבדה פקידה כשסביב ידו היה כרוך ג'קט בד. "הנאשם אמר לפקידה כי יש ברשותו אקדח מתחת לג'קט והורה לה לתת לו את הכסף שבקופה. הפקידה הוציאה מהקופה סכום של 1,540 ₪ ומסרה אותו לנאשם. זה הורה לה לתת לו סכום כסף נוסף אך הפקידה צעקה עליו ואמרה שלא נותר כסף בקופה למעט מטבעות בודדים. בשלב זה נמלט הנאשם מהמקום". בגדרי האישום השני, הורשע הנאשם בעבירה של דרישת נכס באיומים, בכך שנכנס לסניף דואר וניגש לאשנב בו עבדה פקידה כשסביב ידו היה כרוך ג'קט בד. "הנאשם הושיט את ידו אל מעבר לחלון האשנב ואמר לפקידה 'תתני לי את הכסף, אני לא אפגע בך'. משהשתהתה למלא אחר מבוקשו, חזר הנאשם על דבריו. בתגובה נעלה הפקידה את הקופה, צעקה 'שוד' וברחה לחדר המנהלת. בתגובה לצעקות נמלט הנאשם מהמקום.

בית המשפט קבע כי "במעשי שוד שבוצעו ללא שימוש באלימות, נהגו בתי המשפט להטיל על הנאשמים עונשים של עבודות של"צ, עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשי מאסר בפועל לתקופה מקסימלית של 12 חודשים... בענייננו לא נעשה שימוש בנשק, אלא איום מרומז על קיומו של אקדח, ובכך נוטרל פוטנציאל הנזק הגלום בשימוש בנשק". גם במקרה שם, כמו בענייננו, מספר שעות לאחר האירוע הסגיר עצמו הנאשם למשטרה ומסר הודאה מלאה.

בית המשפט קבע כי מתחם הענישה במקרה שם (בגין עבירת השוד ועבירת דרישת הנכס באיומים גם יחד) נע בין "מספר חודשים לבין שנתיים מאסר בפועל"; בסופו של יום, גזר בית המשפט על הנאשם, בין היתר, 10 חודשי מאסר בפועל .

במסגרת ת"פ (נצ') 42172-06-13 מדינת ישראל נ היב (ניתן ביום 9.10.2013) הורשע הנאשם, בין היתר, בכך שכאשר סיים לתדלק את רכבו בתחנת דלק, וניגש אליו המתדלק על מנת לגבות את התשלום, "נהג הנאשם את הרכב קדימה, שלף סכין משוננת ואחז אותה בידו באופן מאיים אל מול המתלונן שנבהל ונסוג לאחור. בשלב זה, נמלט הנאשם מהמקום מבלי לשלם עבור התדלוק". בהמשך, נמלט הנאשם מפני שוטרים שדלקו אחריו, בתחילה עם רכבו ואז בריצה.

הנאשם הורשע בנוסף בעבירת אלימות שאינה רלוונטית לענייננו.

ביחס לעבירה של דרישת נכס באיומים, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס ופיצוי למתלונן.

במסגרת ת"פ (מחוזי תל אביב) 49909-07-14 מדינת ישראל נ' טוניק (ניתן ביום 8.7.2015) הורשע הנאשם בכך שהגיע, יחד עם שני אחרים, לחנות "פיצוציה" כשפניהם מכוסים על ידי מטפחות וקפוצ'ונים. "במעמד זה אחד האחרים, שהחזיק בידו מברג, איים על עובד החנות שהיה במקום 'אל תלחץ על שום דבר, תפתח את הקופה, אתה לא תעשה לנו רע, לא יהיה לך רע'. בשל פחדו מן הנאשם והאחרים, המתלונן פתח את קופת החנות. הנאשם והאחרים נטלו מן הקופה כסף מזומן בסך של כ-1,300 ₪ וכן עשרות חפיסות סיגריות.

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל (בית המשפט ציין כי חלקו של הנאשם היה "מ ינורי" יחסית לשותפיו, הוא היה במקום וחסם את נתיב יציאתו של המתלונן מן החנות). בסופו של יום גזר בית המשפט על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, על פי נסיבותיו האישיות.

במסגרת ת"פ (ראשל"צ) 45350-07-14 מדינת ישראל נ' אלימלך (ניתן ביום 20.11.2014) הורשע הנאשם בכך שנכנס לסניף בנק, ומסר לפקידה פתק בו נכתב: "תביאי לי הכסף ותהיי בשקט". הפקידה הגיבה בצרחה אשר הניסה את הנאשם מהבנק. הנאשם נתפס סמוך ומיד לאחר מכן.

בית המשפט קבע כי "אין לפנינו שודד בנק מטיל אימה ופחד על הציבור אלא צעיר שעשה מעשה טיפשי ואווילי". בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה שם נע בין מאסר למשך 6 חודשים שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, ועד מאסר למשך 18 חודשים. בסופו של יום, גזר בית המשפט על הנאשם, בין היתר, עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל, הנסיבות שפורטו והפסיקה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין ששה חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר.

העונש המתאים לרובין

בקביעת עונשו של רובין בתוך מתחם העונש ההולם הבאתי בחשבון, לקולא , את הודאתו במיוחס לו, לקיחת האחריות והבעת החרטה מצידו; בתוך כך, נתתי משקל נכבד לכך שמספר שעות לאחר האירוע נשוא כתב האישום הוא הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה במטרה להתוודות על מעשיו.

מצבו הנפשי של רובין אף הוא מהווה נסיבה לקולא במיקום עונשו הגם שברקע עלה שימוש בסמים; ברי כי גם אם לא הוכח שלמצבו הנפשי היתה השפעה ישירה על ביצוע העבירות, הרי שבהחלט ראיתי לתת משקל למחלתו והפרעותיו הנפשיות, כפי שעלו בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובמסמכים שהוגשו מטעם ההגנה, שאין לי ספק כי יש להן יד ורגל בהתנהלותו.

כמפורט בהרחבה לעיל, רובין אובחן כלוקה בסכיזופרניה והפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ובעברו לא פחות מ-34 אשפוזים פסיכיאטריים בבתי חולים שונים; עוד עלה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו, כי בעברו מספר ניסיונות אובדניים, אף לאחרונה, כאשר היה כלוא בבית סוהר "מגן"; על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, "רובין כתב מכתב התאבדות לבן דודו שנרצח 'אני אוהב אותך אני תכף אהיה קרוב אליך', ניסה לתלות את עצמו אך סוהר הצילו".

נתתי משקל גם לנסיבות חייו הקשות של רובין (גם אם לא במידה המרבית, נוכח עברו הפלילי), המשולבות עם מחלתו והפרעותיו הנפשיות; מחוות הדעת הפסיכיאטרית והמסמכים שהוגשו מאת ההגנה עלה כי רובין מתקיים מקצבת נכות מאת הביטוח הלאומי, מאז היה בן 19. במשפחתו, אחיו הבכור אף הוא סובל מסכיזופרניה ואחיו הקטן "נמסר לבית יתומים". רובין מעולם לא פגש את אביו הביולוגי; את אמו הוא תאר לפסיכיאטר המחוזי כ"נרקומנית" ואמר "עכשיו היא בתסמיני גמילה, משתמשת פחות, מריחה הירואין". מסיכום האשפוז משנת 2019 עלה כי אמו היא "חסרת בית בתל אביב", אביו מתגורר בשטחים והוא "חסר מערכת תמך".

מחוות הדעת הפסיכיאטרית עלה כי כבר כשהיה בכיתה ד' הוצא רובין מביתו לפנימייה "בשל חוסר תפקוד האם"; רובין מסר לפסיכיאטר המחוזי כי הוא "נאנס בגיל 14 ... בשוק בתוך מחסן תפוחי אדמה אך לא הגיש תלונה". אשפוזו הפסיכיאטרי הראשון היה בגיל 16, לאחר "שחתך עצמו באמת ידו ועישן הרבה חשיש. כשאמו ניסתה למנוע ממנו לחתוך, בעט בה"; בכיתה ט' השתלב במעון "מצפה ים", ובהמשך לא גויס לצבא עקב מצבו הנפשי.

עינינו הרואות: אין לקנא ברובין על קורות חייו. נראה שלא ידע רגע של אושר או נחת, מימיו.

בעברו הפלילי של רובין תריסר הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות רכוש (בין היתר, בשנת 2012 הורשע בעבירת שוד, בגינה נגזרו עליו 16 חודשי מאסר בפועל). בנוסף, גיליון רישומו הפלילי העלה כי בשמונה תיקים אחרים הופסקו ההליכים בעניינו נוכח מצבו הנפשי (בעיקר בין השנים 2007-2009).

נגד רובין עומדים ותלויים שני מאסרים מותנים: האחד, במסגרת ת"פ 23690-04-17 שם הוטל עליו, בין היתר, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים לבל יעבור עבירת איומים, והשני במסגרת ת"פ 23343-09-13 שם הושת עליו, בין היתר, מאסר מותנה למשך 6 חודשים שלא יעבור עבירה שעניינה גניבה או פריצה. במסגרת תיק זה הופעל מאסר מותנה אחר שנגזר בת"פ 23690-04-17 למשך שנה, בגין עבירת רכוש.

ההגנה טענה כי "הפיצול" שנקבע במסגרת ת"פ 23690-04-17 נועד להקל על הנאשם, ולא להכביד עמו; לדבריה, גם בשל הפעלתו של תנאי אחר שנקבע באותו עניין (הארוך יותר) יש להתחשב בכך ולהורות על הפעלת התנאים "בחופף".

נוכח כל אלה, לאור טענת ההגנה, מול מצבו הנפשי של רובין, קורות חייו האומללים, החלק המתואר באישום השני לכתב האישום, מצאתי לחפוף את המאסרים המותנים לעיל.

אשר על כן, לאור המקובץ לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 8 חודשים.
אני מפעיל את המאסרים המותנים שנגזרו על הנאשם במסגרת ת"פ 23690-04-17 ות"פ 23343-09-13 (6 חודשים, כל אחד), בחופף.
סך הכל איפוא יישא הנאשם בעונש מצטבר של 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס.
מאסר למשך 4 חודשים, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירות בהן הורשע כאן, משך 24 חודשים מיום שחרורו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.
תיקון מס' 113ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בנוכחות הצדדים (הנאשם בהיוועדות חזותית, לבקשתו).