הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 60621-03-16

מספר פל"א 563318/2015

לפני כבוד השופטת הדסה נאור
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
שלמה דור אל
מ"ז 055281364

<#2#>
נוכחים:
בא כוח מאשימה – עו"ד ספיר חבר

בא כוח הנאשם – עו"ד משה פולסקי
הנאשם

פרוטוקול
<#3#>
ב"כ הנאשם:
אבקש לזמן לדוכן עד אופי.

מר אלי אטלן מוזהר כדין ומעיד:
עדות ראשית
אני מנכ"ל מוניות השרון מזה 35 שנה. הנאשם חבר תחנה בחברה שהיא חברה ציבורית יחידה בארץ.
לצערנו בגלל הרפורמה החדשה ענף המוניות אנחנו משדרגים את הנהגים להוציא רישיון על אוטובוס.
אם לנאשם לא יהיה רישיון הוא לא יכול להתפרנס.
הנאשם הוא חבר בוועדת המשמעת. הוא אחד השופטים.
מפליא אותי שהוא פה. הוא אחד הנהגים הכי טובים בתחנה. הוא חבלן שהיה במשטרה.
אני לא מכיר איש יותר ישר ממנו. אין לי מספיק מילים לומר בשבחו. נפלה עליו קללה. לא יודע מה לומר. הכי טוב בעולם. הוא חולה סוכר. אדם אדיב. לא עצבני. אין לו טענות. אין תלונות עליו.

אשת הנאשם סימה דור אל מוזהרת כדין ומעידה:
עדות ראשית
אני נשואה לנאשם כבר 35 שנה. אנחנו מגדלים יחד 5 ילדים. גידלנו אותם בזכות החינוך שלו.
הוא עזר לי לגדל אותם להיות מלח הארץ. כולם שרתו בצבא. שרות לאומי. יש לי בן לוחם בצבא כעת.
טוהר הנשק זה הדבר הכי חשוב לו. הוא תמיד מסביר לילדים מה מותר ומה אסור.
אני לא יודעת אולי במקרה הזה הוא טעה. אם לא היה מאוים הוא לא היה עושה את זה.

ב"כ המאשימה:
אני מתנגדת לעדות.

אשת הנאשם:
הנאשם פרש מהמשטרה כדי לעזור למשפחה. להוריו. אביו נכה צה"ל. היום הוא מטפל באימא שלי שהיא סיעודית שהיא גרה אצלנו בבית עם המטפלת שלה.
לפני שנתיים הוא נשדד במונית שלו. הוא עזר למשטרה לתפוס את השודדים.
הפרקליטות ביקשה ממנו לבוא לקראת אחד השודדים שהיה צעיר כדי לשקם את עצמו.
הוא חושב שלכל אחד זכות להסתדר בחיים ולשקם את עצמו.
הוא עוזר לכל מי שמבקש ממנו.
אין אדם שיגיד עליו מילה רעה.

<#4#>
טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה:
אבקש להציג בפני בית המשפט את האקדח שנשא בלי מחסנית. המחסנית אף היא נתפסה עם הכדורים.
לפני הטיעונים אתייחס לדברים שאמרו עדי האופי ולו בשל הכרעת הדין של בית המשפט.
שני העדים ניסו לומר שהסיבה שבגינה ביצע הנאשם את העבירה היתה היות והיה מאוים.
אני מבקשת להביע תרעומת על כך. בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית.
הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים כאשר הוא מכוון את הנשק הזה לעבר המתלונן.
מדובר בעבירת איומים ברף הגבוה של עבירות האיומים.
למעשה אנו כאן בפני בית משפט זה בנס.
במזל גדול. שאם הנסיבות היו טיפה שונות היינו עלולים להימצא כאשר הנאשם נותן את הדין בפני בית משפט מחוזי בעבירות אחרות ודי לחכימא ברמיזא.
הסיפור המתואר בכתב האישום הוא סיפור שרק מלקרוא את נסיבות כתב האישום אני נמלאת פחד.
הנאשם בצהרי יום 30.12.15 רק בשל סכסוך על לקוחות שהיה לו עם המתלונן. בסופו של דבר, הנאשם איים על המתלונן באמצעות האקדח שאני מחזיקה בידי, שאם הוא לא יצא מפה... הנאשם הרהיב עוז ותוך שהוא מחזיק באותו אקדח שלכל הדעות הוא לא פחות ממסוכן, אמר "חבר'ה תזהרו ערבי מחבל" כשדיבר על המתלונן. נשווה בנפשנו שתי אופציות, האחת, שמא היה הנאשם פולט מנשקו כדור, השנייה שמא היה עובר אורח עלול לחשוב שאכן מדובר באיזשהו מחבל, ויורה לעברו של אותו מתלונן. אזכיר שמדובר בשנת 2015, תקופה מאוד סוערת פוליטית, הנאשם במעשים שעשה פגע באופן קיצוני ביותר בערכים המוגנים בדמות שלוות הנפש, שלוות הגוף, חירות ובטחון המתלונן והציבור בכללותו. הפסיקה החל מבית המשפט השלום, המחוזי וכן העליון, עושה אבחנה בין איום שנעשה ללא אמצעי מדגים, ובין איום שנעשה באמצעי מדגים. בעצם כאן, זהו הקו המפריד בין האפשרות של הנאשם לסיים עניינו בענישה צופה פני עתיד לבין ענישה של מאסר בפועל. בתי המשפט קובעים חד משמעית שכאשר מתווסף לאיום אמצעי מדגים, דינו של המשתמש הוא מאסר בפועל.! בית המשפט השלום והמחוזי, בפסיקה כפי שתוגש, מתארים סיטואציה בה הנאשם מגיע לעסק, שופך בנזין ומאיים ונמלט מהמקום. בית המשפט העליון מדמה סיטואציה של איום באמצעות סכין. קודם אמרתי שמדובר באיום ברף הגבוה ביותר. לא רק שמדובר באיום ברף הגבוה ביותר באמצעות אמצעי מדגים החמור ביותר, נשק חם שאותו אוחז אדם שלכאורה אמור להיות אמון אליו כי יש לו רישיון עליו, עובר שלב ומוציא מתיקו מצביע עם הנשק לעברו של המתלונן. הפסיקה קובעת מתחמים מאוד גבוהים של מאסר בפועל. בנסיבות דנן, אבקש לקבוע מתחם שמתחיל ב- 12 חודשי מאסר בפועל ועד 24 חודשי מאסר בפועל. זו הפסיקה שאני מגישה לבית המשפט. פוטנציאל הנזק הוא אדיר. לענין נסיבותיו האישיות של הנאשם: יעמוד חברי ויציין את העדר עברו הפלילי – הנתונים נכונים לנאשם אין עבר ומעולם לא נפתח לו תיק, למה זה לא משנה? כי מה שעשה הנאשם בהיותו איש בטחון באמצע הרחוב ולא משנה אם בתוך המכונית או מחוצה לה, לא משנה אם יש לו עבר או אין לו. מה שעשה כאן שקול לאדם שעברו לא פחות מעשרות הרשעות. נתון נוסף, שלא יירשם לזכותו, הוא חלוף הזמן. הנאשם הוא זה שבחר לנהל הוכחות, נתון שהוא לא לחובתו אך אומר בזהירות זה לא לזכותו. בנסיבות הללו, אנחנו נבקש מבית המשפט הנכבד לאמץ את המתחם המוצע, של בתי המשפט המחוזי והעליון להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף התחתון של המתחם המוצע, מאסר צופה פני עתיד, מרתיע, קנס ופיצוי משמעותי למתלונן, שלילת רישיון נשק ואנו סבורים שאין חריגה לקולא מהמתחם של בתי המשפט.

ב"כ הנאשם – טוען לעונש :
אני המום ממה ששמענו פה. חברתי מתעלמת לחלוטין מנסיבות המקרה ממה שכב' בית המשפט קבע. לא ציינה את מה שהביא את הנאשם לעשות מה שעשה. בית המשפט קיבל בסופו של דבר את גירסת הנאשם, מי שהתגרה בו, ומי שהתפרץ אליו לרכב, והמתלונן נחקר באזהרה. למצער, המתלונן התפרץ לנאשם לרכב שזו עבירה עצמאית. בית המשפט קבע כי עובדתית בשונה מהותית מכתב האישום שמיוחס כאילו הנאשם הוא זה שהתחיל את האירוע הוא זה שהוריד נוסעת מרכב המתלונן, בית המשפט קבע בדיוק להיפך, שהמתלונן הוא זה שעבר עבירת התפרצות לרכב אם ניסה לגנוב או לא, זו עבירה עצמאית. כתגובה לכך הנאשם הגיב כמו שהגיב. בשונה למה שחברתי אמרה הנשק לא היה דרוך, איום בנשק לא דרוך לא יכול לסכן אף אחד. אולי מישהו יכול להיבהל וזו היתה המטרה אך זה לא יכול לסכן אף אחד ולא יכולנו להגיע לאף מטרה כפי שמנסה להציג חברתי.
נכון שהנאשם ניהל הוכחות, אך לאורך כל ההליך מהרגע שעוכב ע"י השוטר והגיע לבית המשפט לא שיקר ולא הכחיש כלום ולא הכחיש את הסיפור לרגע. גם את זה שניהל הוכחות גם הפסיקה קובעת שזה לא לטובתו, אך עובדות כתב האישום שונו לחלוטין בהכרעת הדין מן הקצה לקצה, שמיים וארץ. אציין גם שהמתלונן בפני בית המשפט כנגזרת מהכרעת בית המשפט יש משמעות אחרת לכל מה שאמר. ואתייחס לכך שהנאשם אמר "תצא מפה", המתלונן תיאר זאת כאילו הם עמדו בחוץ והנאשם אמר לו "יאללה תתחיל לנסוע" כשהוא מאיים עליו בנשק. זו גירסת המתלונן, הנאשם הלך לרכב הוציא את הנשק ואמר לו תצא מפה, אך בהכרעת הדין של בית המשפט המשמעות של תצא מפה, זה שאמר לו תצא מהרכב, כל מה שהנאשם רצה – המטרה היחידה שלו היתה להוציא את המתלונן מהרכב, לא נשק טעון ולא דרוך ולא כלום. למתלונן לא נעשה כלום. בית המשפט קבע כי לא מדובר בתנאי אכיפה בררנית, אך מהכרעת הדין עצמה המתלונן התפרץ לרכב של הנאשם, בית המשפט העליון קבע כי כניסה לרכב בלא הסכמה היא עבירה של התפרצות והסגת גבול וחברתי מתעלמת מזה לחלוטין. האירוע לא נולד בחלל ריק, באוויר במסגרת חיסול חשבונות או שכתב האישום מתאר המקרה. לא הגיוני, שאדם ללא עבר פלילי אין לו אף תיק פלילי אין תלונה על אלימות פתאום יוצא מהרכב עם נשק שלוף. אציין שלפי הכרעת הדין ודברי בית המשפט אף אחד לא שמע את זה בחוץ, לא היה ולא נברא. המתלונן שיקר, לפי הכרעת הדין – אני לא קובע ספקולציות, לפי נגזרת ישירה מהכרעת הדין. עומד פה מתלונן ששיקר גם במשטרה, וגם בבית המשפט ושיקר בלי להתבלבל איפה הוא היה ואיפה היה הנאשם, כדי להמעיט מחלקו באירוע. כל נסיבות האירוע שלא נולד באוויר ולא בחלל ריק.
הנאשם שירת בצנחנים, היה במלחמת לבנון בקרבות תוך סכנת חיים. הנאשם שירת 10 שנים כחבלן במשטרת ישראל אחרי זה עבד בעסק פרטי ובשנים האחרונות כנהג מונית במסגרת הרפורמה, כפי שציינו בשירותי המוניות הציבוריות, יש כוונה לכך שהרבה נהגים יידרשו לקבל רשיון נהיגה על אוטובוס. הנאשם הגיש בקשה ונשלל על רקע התיק הפלילי המתנהל כנגדו וצפויה פגיעה בהכנסתו. אדם שלא היה לו אירוע עם החוק, עצם המעמד של ישיבה על ספסל הנאשמים, פגע בו ובביטחונו בהערכתו העצמית. כל התקופה של ניהול המשפט איך נכפה עליו בגלל הצורה שנוסח כתב האישום ששונה לחלוטין ממה שהתברר בסופו של יום הסב לו ולמשפחתו לחצים נפשיים ונזק לפרנסתו.
אתייחס לפסיקה שהציגה חברתי, אני תמהה אם בחיפושים ובאתרים משפטיים זה מה שהצליחה לדלות, מדובר באירועים עברייניים עם תכנון מוקדם, שמה שהספקתי לראות אנשים שבאו מראש ואיימו ברצח, בלי התגרות מצד המתלוננים ובאו בכוונת מכוון לפגוע להזיק, עבירות חמורות שאין שום קשר רחוק מזרח ממערב מהמקרה שלפנינו. כך שלהציג למקרה הזה "לא רציני" בלשון המעטה. הפסיקה לא הוגנת ולא דומה למקרה שלפנינו. בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית אבל גם אם ההגנה לא עומדת, מדובר "ליד על הגדר". הנסיבות זה על הגדר. מגיש פסיקה בהסדר מותנה באירוע הרבה יותר חמור גם עובדתית וגם ראייתית. מדובר ב- 4 עדים שטענו אותו דבר עם כיוון נשק מבלי גירוי לפני כן, גם שוטר במשטרת ישראל, התיק הסתיים בהסדר מותנה. אירוע של ויכוח, מצטט. מגיש לבית המשפט פסיקה. בנסיבות הרבה יותר חמורות, פעמיים הצמדה לבטל ובלי התגרות. זה יותר דומה למקרה שלפנינו מכל המקרים שחברתי הציגה עם תכנון מוקדם ומוטיב עברייני מה שאין במקרה שלפנינו, עם סממנים אחרים. יש החלטה של בית המשפט, אנו כרגע עומדים בטיעונים לעונש ולא דנים מה עומד מאחורי הפסיקה. אני המום מהעמדה אדם ששירת במשטרת ישראל, ואין תלונה עליו וגידל ילדים על ערכי מדינת ישראל וחברתי לא התייחסה לאירוע, כאילו האירוע לא נכפה עליו. הרי האירוע נכפה עליו ולא הוא יזם את האירוע. אם המאשימה היתה מודעת לעובדות כתב האישום כפי שעולות בהכרעת הדין של בית המשפט, עמדת המאשימה היתה אחרת ולא היה התיק מתנהל בבית המשפט. אחרי שעולות עובדות אחרות לגמריי, אני סבור לא היה כתב אישום בכלל, אנו רואים הסדר במקרים הרבה יותר חמורים שלא הגיע אפילו לבית המשפט.
הנסיבות פה שלגבי העבירה, למעשה התכנון של התחלת האירוע היא לחובתו של המתלונן שהתפרץ לנאשם לרכב, ואחר כך שיקר גם למאשימה וגם לבית המשפט, וכל מה שאמר המתלונן לא נכון. מעבר לנזק ולתחושת המתלונן באותו רגע לא נגרם לו כל נזק הוא ממשיך לעבוד. המאשימה לא הביאה ראיות לכל נזק שהוא שנגרם למתלונן ותוך העימות עצמו, ערב עצמו הציע לקחת את הנאשם הביתה, ולחץ לנאשם ידיים ולא נראה שמעבר לתחושה הלא נעימה תחושתית, לא נגרם לו נזק מעבר לזה. הנסיבות, פירטתי לעיל מה הביא את הנאשם להיות חלק מהאירוע בגינו אנו פה.
מגיש לבית המשפט בקשת הנאשם לנהיגה על אוטובוס שנדחתה בגלל התיק שמתנהל. הבקשה הוגשה וסומנה במ/1. אציין כי לא צפוי נזק נוסף או הישנות של המעשים. זה מעשה חד פעמי שאירע. לא ביוזמת הנאשם, וככל שיורשע, הנאשם לא יחזור אליו – הוא לא אדם אלים היה בסיטואציה שמבחינתו היא מלחיצה ולא נעימה ליד נוסעות הוא בחר להגיב כמו שהגיב. כפי שהצגתי לבית המשפט, עבירות כאלה ללא כל עבירה פלילי וללא עבירות אחרות, הנזק שצפוי לנאשם בהתאם להלכת כתב הוא נזק קונקרטי שעומד לפנינו ולמעשה כבר קיים.
עם כל הפגיעה של הנאשם, אבקש שלא להרשיע את הנאשם, לתת לו אפשרות להמשיך ולפרנס את משפחתו. אשתו גננת והוא עובד כנהג מונית, וכאמור נהגי המוניות נכנסים להסדר, לאור זאת אבקש שלא להרשיע את הנאשם ופיצוי למתלונן של ₪2,000 והתחייבות. כאמור, אין סיכוי שהאירוע יישנה והנשק לא יחזור אליו, מבקש לאפשר לו לשוב לשגרת חייו.

הנאשם:
אני מצטער שזה קרה בכלל. כל מה שקרה, אציין שהיום יום הולדת לאשתי ואני מצטער על מה שקרה, ולא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית. אני שירתתי במשטרת ישראל וסיכנתי יום יום את עצמי כשיצאתי מהבית ולא ידעתי אם אני חוזר. העובדה הכי חשובה כאן, אני פונה לפרקליטות תחזירו את שתי העדות שהיו בתוך הרכב, גם המתלונן וגם השוטרים טוענים שהיו ברכב, הם היו לי בתוך האוטו וראו את האירוע אם הוצאתי את הנשק או לא. זה נקרא להעלים ראיות.
אני כבר שנתיים לא ישן, זה אוכל אותי מתוך הלב על מה שקרה שם, אני לא הייתי צריך להיות פה, מי שהיה צריך להיות פה זה האברהים המפלצת. כבוד השופטת אני לא צריך להיות פה, אלא מישהו אחר שנושם וחי את השקר. אני לא דרכתי ולא כיוונתי ואני יודע מה זה.
אני מצטער אני מאז הסוכר עולה לי ולחץ הדם עולה לי ואני בקושי נושם בעקבות מה שנעשה לי וגם עובד פחות מהזמן. זה התחיל במשטרה עם כל הלחצים שהיו לי.
מגיש מסמך רפואי מסומן במ/2 וכן מכתב תודה במ/3 וכן תעודות הסמכה של הנאשם ממשטרת ישראל במ/4.

<#5#>
<#9#>
גזר דין
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של איומים.
על פי ממצאי הכרעת הדין, במסגרת סכסוך על הסעת נוסעים בקו מוניות מנתניה לתל אביב-יפו ובחזרה, נכנס המתלונן לרכבו של הנאשם ובתגובה איים הנאשם על המתלונן באמצעות אקדח FN שהחזיק ברישיון.
הנשק לא היה טעון, אך בסמוך אליו נמצאה מחסנית עם כדורים.

טענת ההגנה לפיה הוציא הנאשם את הנשק והפנה אותו כלפי המתלונן היה במסגרת טענה של הגנה עצמית נדחתה על ידי.

בטיעוניה לעונש עמדה באת כוח המאשימה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ובהם פוטנציאל פגיעה בגופו של המתלונן ובשלוות נפשו.
באת כוח המאשימה עמדה על הנסיבות החמורות של המקרה, כשמדובר בעבירת איומים תוך שימוש בנשק וטענה כי מתחם הענישה נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל. את מתחם הענישה ביקשה לקבוע בהסתמך על שלושה גזרי דין שהוגשו, אחד בת"פ 5363-01-17, שם הורשע נאשם בכך שעל רקע סכסוך עסקי הגיע למקום עסקו של המתלונן, הוציא מכל בנזין, שפך אותו על הקרקע ואיים עליו באומרו: "היום אתה והמקום הזה נשרפים, תזכור את המילה שלי".
על כך נדון הנאשם שם, שלחובתו עמד עבר פלילי מכביד, ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי והתחייבות, כאשר בית המשפט לקח בחשבון לקולה את נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה כי חלף זמן רב מאז ביצוען של אותן עבירות הרשומות בעברו הפלילי.
ברע"פ 5998/09 דן בית המשפט העליון בבקשת רשות לערעור לאחר שבית המשפט המחוזי הקל בעונשו של נאשם והעמיד את תקופת המאסר בפועל על 8 חודשים על עבירה של איומים באמצעות סכין, וכן עפ"ג 261-01-14 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שם נכנס המשיב לסניף בנק לאומי בחולון כאשר הוא מצויד בשני בקבוקי דלק, מצית אלקטרונית וסמרטוטים, איים לשרוף את המקום ואת עצמו והחל לשפוך דלק על עצמו ועל הרצפה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והטיל על המשיב 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים, ובהם פיקוח של שירות המבחן.

נוכח עברו הנקי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, עתרה המאשימה להטיל את עונש המאסר בפועל ברף התחתון של מתחם הענישה.
בא כוח הנאשם ביקש לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשם התחייבות ופיצוי בסך ₪2,000, כשהוא נסמך בטיעוניו על נסיבות ביצוע העבירה כפי שנקבעו בהכרעת הדין, ובהן העובדה שהמתלונן הוא זה שנכנס לרכבו של הנאשם, וכן על החלטה שניתנה על ידי תביעות (צפון) לסיים הליך של איומים באמצעות אקדח בנסיבות חמורות שנקבעו בהכרעת הדין, שם הסתיים ההליך בהסדר מותנה, כשתנאי ההסדר הם הודאת הנאשם בעובדות טיוטת כתב האישום, ולפיהן במהלך ויכוח בין הנאשם למתלונן איים הנאשם על המתלונן שלא כדין בכך שהוציא אקדח, פתח את דלת הרכב בו ישב המתלונן וכיוון את האקדח לעברו. בהמשך, כאשר מתלונן נוסף ביקש מהנאשם להרגע, איים גם עליו הנאשם באופן שהצמיד את האקדח לבִטנו.
לעניין הענישה, הוסכם במסגרת ההסדר המותנה שהנאשם שם ישלם לאוצר המדינה או לגורם אחר סך של ₪2,000 וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע העבירה במהלך תקופה של שמונה חודשים.
עוד הוסיף בא כוח הנאשם והעלה כעדי אופי את מעסיקו של הנאשם, מנהלת תחנת המוניות בה הוא מועסק, שהעיד על אופיו הטוב והנוח של הנאשם וטען שאין המקרה הולם את אופיו של הנאשם, וכן את אִשתו, שהעידה על מזגו הטוב והנוח של הנאשם ועל הסיוע הן הכספי, הן הפיזי שהעניקה ושמעניק להוריו ולהוריה.
כאן המקום לציין כי במסגרת ההליך העיקרי העלתה ההגנה מספר עדים שאף הם, למעשה, כפי שקבעתי בהכרעת הדין, בבחינת עדי אופי, אך מעדותם למדתי כי התנהגות פוגענית בין נהגי המוניות הן בתוך החברה, הן בינם לבין נהגי המוניות בתחנה המתחרה, הייתה עניין של יום ביומו. אף שהעדים הצביעו על המתלונן כעל עבריין האלימות העיקרי, לא שוכנעתי כי אכן אלו פני הדברים.
בנוסף, טען בא כוח הנאשם להסתמך גם על עדותו של מנהל העבודה, מר אלי אטלן. הנאשם, במסגרת שינוי בתקנות שלא הובאו לעיוני, אמור היה לק בל רישיון על אוטובוס, דבר שנמנע ממנו עקב תיק זה, וכן הגיש את דחיית בקשתו ממשרד התחבורה.
לגבי נסיבותיו האישיות, חזר בא כוח הנאשם על הידוע מהתיק העיקרי לפיו מדובר במי ששימש שנים רבות כחבלן במשטרת ישראל והגיש גם תעודות המלמדות על כך.
הוצגו לפני על ידי ההגנה גם מכתב תודה של אזרחית שארנקהּ אבד במונית של הנאשם, אשר טרח והעבירו לתחנת המוניות ומסמך על מצבו הבריאותי ועל המחלות מהן הוא סובל.
לסיכום ביקש, כאמור, לבטל את ההרשעה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן:
נסיבות המקרה חמורות, איום באמצעות אקדח אינו יכול להחשב כעבירה קלת ערך, אך אף שקבעתי שלא עומדת לנאשם טענת הגנה עצמית, איני יכולה להתעלם מחלקו של המתלונן להתפתחות האירוע ואתן משקל להתנהגותו זו.
מדובר בנאשם כבן 60, נעדר הרשעות קודמות אשר ניהל ומנהל אורח חיים נורמטיבי, מקיים חיי משפחה תקינים ועובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו באופן קבוע לאורך שנים.

כל אלה הובילו אותי למסקנה שיש לראות את מעשיו של הנאשם בפריזמה מעט שונה, באופן שמאפשר הקלה בעונשו של הנאשם מבלי לפגוע בערכים המוגנים שנקבעו.
נסיבות המקרה והפסיקה שהובאה לפני הדריכו אותי לקבוע כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל. נסיבותיו האישיות של הנאשם הדריכו אותי לקבוע שבמקרה זה נכון יהיה לקבוע את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה.
בקובעי כל זאת איני מתעלמת מהפסיקה שהובאה על ידי המאשימה, שנסיבותיהם שונות באופן מהותי מנסיבות המקרה שלפני, ואף לא מההסדר המותנה שנעשה במחוז הצפון. בהסדר המותנה לא מצאתי את המניעים שעמדו בפני מקבלי ההחלטה להקל באופן כה משמעותי על אף חומרת המעשים, ועל כן במסגרת שיקוליי אקח החלטה זו בחשבון בתוך מתחם הענישה שקבעתי ולא מעבר אליו.

לאור כל האמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים כדלקמן:
מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות במשך שלוש שנים מהיום.
הנאשם ישלם קנס בסך ₪3,000 או 30 ימי מאסר תמורתו.
הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסך ₪1,500.
ככל שהופקדו כספים כנגד שחרורו של הנאשם בערובה במשטרת ישראל, יקוזז הסכום מסכום הפיצוי שעל הנאשם לשלם. היתרה תשולם בחמישה תשלומים שווים, רצופים וחודשיים בסך ₪700 כל אחד החל מתאריך 15/03/18 ובכל 15 לחודש לאחר מכן.
האקדח והמחסנית יחולטו או יושמד ו על פי החלטת קצין ממונה , וזאת לאחר שגזר הדין יהפוך חלוט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
<#10#>

ניתן והודע היום כ"ז טבת תשע"ח, 14/01/2018 במעמד הנוכחים.

הדסה נאור, שופטת