הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 48524-11-15

לפני כבוד השופט שאול אבינור

המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גבריאל דניאל

נגד

הנאשם:
עידו אוראל ז'לברט ישרזדה
ע"י ב"כ עו"ד ירון דוד

גזר דין
א. רקע כללי:
כשבוע עובר ליום 17.09.15 התארסו הנאשם וגב' דניאלה ווסקר (להלן – דניאלה). באותה התקופה השתתפו דניאלה וחברתה, גב' מיכל סוויסה (להלן – המתלוננת) בקורס צילום שהתקיים ברח' ז'בוטינסקי בבני-ברק (להלן – המקום).
על-פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 17.9.15 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, עת שהו דניאלה והמתלוננת במקום הקורס , התקשר הנאשם לדניאלה ובין השניים התקיימה שיחה בנוכחות המתלוננת. הנאשם כעס על התנהלות המתלוננת בזמן השיחה ומיד עם סיומה התקשר אליה ואיים עליה, באומרו "את תשלמי על זה ביוקר, אני אגיע לאיפה שאתן לומדות".
בהמשך הגיע הנאשם למקום מביתו בירושלים ונפגש עם דניאלה בסמוך. לאחר דין ודברים עמה ניסה הנאשם להיכנס למקום כדי להתעמת עם המתלוננת ודניאלה ניסתה למנוע ממנו לעשות כן. בתגובה דחף הנאשם את דניאלה בשתי ידיו, נכנס למקום, שם פגש את המתלוננת, משך בכוח מידיה את המצלמה שאחזה, דחף אותה ויצא מהמקום. המתלוננת יצאה אף היא ומשהבחין בה הנאשם הוא ניגש אליה, דחף אותה על כלי רכב שחנו בסמוך, הפיל אותה לרצפה והכה אותה באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופה, עיקם את ידיה והכה בה בראשה באמצעות המצלמה. עקב כך פונתה המתלוננת באמבולנס לבית חולים.
על רקע זה הואשם הנאשם, בכתב האישום, בעבירות של תקיפת בן זוג (תקיפה סתם), לפי הוראות סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); תקיפה סתם (2 עבירות), לפי הוראות סעיף 379 לחוק; ו איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.
הנאשם כפר במיוחס לו והתיק הועבר לשמיעת הראיות בפני כב' השופטת הדסה נאור. בהכרעת הדין הורשע הנאשם בכל העבירות שבהן הוא הואשם בכתב האישום . בהכרעת הדין נקבע, כי גרסאות דניאלה והמתלוננת הן גרסאות מהימנות – להבדיל מגרסת הנאשם – ואף קיימים להן תימוכין ראייתיים שונים.
יוטעם בהקשר זה, כי בית המשפט ציטט בהכרעת דינו את גרסת המתלוננת – שאותה קיבל כאמור – המתארת את האלימות החמורה שהפעיל כלפיה הנאשם (ר' בעמ' 10 להכרעת הדין).
לאחר מתן הכרעת הדין נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, על רקע גילו (הנאשם יליד שנת 1994 והיה בן למטה מ-21 שנה בעת ביצוע העבירות). בין לבין, עד שהוכן התסקיר, פרשה כב' השופטת נאור לגמלאות ובשל כך הועבר התיק לשמיעת הטיעונים לעונש לפניי.

ב. תסקיר שירות המבחן:
בתסקיר שירות המבחן (מיום 16.09.18) מתוארות בהרחבה נסיבות חייו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. כאן רק יצוין שהנאשם, כאמור יליד שנת 1994, הוא רווק המתגורר כיום בבית הוריו. על פי מה שמסר הנאשם לשירות המבחן, הקשר שבינו לבין דניאלה נותק כשבועיים לאחר האירוע מושא כתב האישום. כיום הנאשם אינו עובד, אך משתתף בקורס בישול וטבחות. בתסקיר צוין כי הנאשם הציג מסמכים בעניין מצבו הנפשי, הנוגעים להפרעת אישיות ממנה הוא סובל. עוד שיתף הנאשם שבילדותו הוא נחשף, ב מסגרת משפחתו, לאלימות פיזית ורגשית.
נוכח אופי העבירות ראה שירות המבחן חשיבות בקיום שיחה עם המתלוננת, אך הנאשם סירב למסור את פרטי המתלוננת או דניאלה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אמנם מכיר בכך שנהג באירוע באופן "לא מותאם", אך בד בבד ממשיך להכחיש שימוש באלימות כלפי המתלוננת, מצמצם את חומרת מעשיו ואף מציג עמדה קורבנית (ר' בעמ' 3 לתסקיר). יתר על כן, הנאשם אף שולל נזקקות טיפולית (שם, בעמ' 4).
שירות המבחן העריך, כי הנאשם מתאפיין בקושי להתמודד עם מצבים של חוסר אונים או דחייה, המעוררים אצלו נטייה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית. עם זאת – נוכח העובדה שלנאשם אין הרשעות קודמות והוא אינו מתאפיין בקווים עברייניים מושרשים – סבר שירות המבחן כי ניתן לנקוט בעניינו של הנאשם בענישה מקלה של של"צ, בפרט כשענישה מחמירה יותר עלולה לגרום לנאשם לתחושות תסכול ומצוקה.
עוד המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן פיקוחי, לתקופה של שנה, שבמהלכה יפקח שירות המבחן על הטיפול בנאשם במישור הנפשי ויעקוב אחר תפקודו התקין.

ג. הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני ב"כ הצדדים:
מטעם המאשימה לא הוגשו ראיות לעונש. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את האלימות שהפעיל הנאשם באירוע מושא כתב האישום, נגד שתי נשים, ובעיקר נגד המתלוננת. ב"כ המאשימה הפנה לקביעות בהכרעת הדין המפורטת, שבה חילק בית המשפט את האירוע לארבעה אירועי- משנה. עסקינן אפוא באירוע מתמשך ואלים, שהחל בדברי איום אותם השמיע הנאשם כלפי המתלוננת בטלפון , כאשר בהמשך הדברים מימש הנאשם איומים אלה בכך שהגיע למקום ותקף את המתלוננת במכות נמרצות.
באשר לתסקיר טען ב"כ המאשימה כי תוכנו אינו מתיישב עם המלצותיו. כעולה מגוף התסקיר, הנאשם מכחיש אלימות, מצמצם את חומרת מעשיו ונוקט עמדה קורבנית, ואף מתנגד לקבלת עמדת המתלוננת – התנגדות שכשלעצמה מעלה תהיות. בנסיבות אלה, כך לשיטת ב"כ המאשימה, לא ברור על מה נסמכת ההמלצה לענישה שיקומית-טיפולית, בפרט כשהנאשם עצמו שולל נזקקות טיפולית.
ב"כ המאשימה ציין את הערכים החברתיים המוגנים, שנפגעו ממעשי הנאשם, ובהם ההגנה על כבוד האדם ושלמות גופו. נוכח פגיעות אלה, כמו גם מכלול נסיבות העניין, עתר ב"כ המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל, ולהטלת עונש של שישה חודשי מאסר בפועל – שניתן לשאתו בדרך של עבודות שירות – בצירוף מאסר מותנה, קנס כספי ופיצויים.
ב"כ הנאשם הגיש מצידו , כראיות לקביעת העונש, מכתב מפסיכולוג שטיפל בנאשם לפני מספר שנים (המכתב, מיום 05.06.13, סומן ס/1), וכן מכתב מפסיכיאטר (מיום 08.03.18, סומן ס/2), המציין את הפרעת האישיות ממנה סובל הנאשם ומפרט את הטיפול הנדרש לה. כמו כן זימן הסניגור לעדות אופי את אביו של הנאשם, מר איתן ישרזדה. האב תיאר בעדותו זו את הקשיים הרבים עמם התמודד הנאשם במהלך ילדותו ולאחר מכן, כמו גם הטיפולים שלהם נדרש בשל מצבו הנפשי . יש להעיר, כי בניגוד לאמור בתסקיר טען האב שכיום הנאשם עובד, הגם שלא הוצגו ראיות בעניין זה ומתוכן עדות האב גם לא ברור אם כוונתו היא לקורס הטבחות בו משתתף הנאשם (בפרוטוקול, עמ' 49 שורה 6 ואילך).
באשר לנסיבות האירוע הדגיש ב"כ הנאשם כי מדובר באירוע שלא הסתיים בחבלות גופניות ועל כן, כך לשיטתו, אינו חמור כטענת ב"כ המאשימה. יתר על כן, מדובר באירוע מלפני שלוש שנים, כשמאז לא היה הנאשם מעורב האירועים נוספים. מכאן יש ללמוד כי מדובר באירוע חריג בחיי הנאשם, שנגרם כנראה בשל הצפה רגשית או יצרית שהנאשם לא היה מסוגל להתמודד עמה. בהקשר זה, ולא רק בהקשר זה, הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר, שממנו ביקש ללמוד בין השאר על הרקע בו גדל הנאשם ועל קשייו הנפשיים.
ב"כ הנאשם עתר אפוא לאימוץ המלצות קצין המבחן, תוך שטען כי עונש של מאסר בפועל, גם לנשיאה בעבודות שירות, יקטע את התהליך בו מצוי הנאשם כיום. ב"כ הנאשם הפנה בהקשר זה לפסיקה בה נקבע רף תחתון לענישה בגין תקיפה סתם – ואף תקיפה חמורה יותר – בענישה צופה פני עתיד, ולעיתים אף בהעדר הרשעה. עם זאת ציין ב"כ הנאשם, בהגינותו, גם מקרה בו הוטל מאסר בעבודות שירות (ר' עפ"ג (מחוזי ת"א) 41867-01-17 שבי נ' מדינת ישראל (27.03.17)). עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי במקרה זה יש חשיבות להטלת צו מבחן פיקוחי ו על כן עתר להטלתו.
לבסוף הנאשם, בדברו האחרון לעונש, אמר שהוא מבקש להתנצל בפני המתלוננת ודניאלה והוסיף וציין כי כשהוא מסתכל לאחור הוא סבור שהתנהגותו היתה "ממש לא הולמת" (בפרוטוקול, עמ' 51 שורה 17). עם זאת, הנאשם לא הסביר בדבריו הנ"ל על מה הוא מתנצל, כאשר במקרה דנא, כזכור, הנאשם תקף את המתלוננת באלימות חמורה.

ד. דיון והכרעה:
(1) קביעת מתחם העונש ההולם:
בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מתחם העונש ההולם לאירוע שבגינו הורשע הנאשם, ולאחר מכן לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם זה. קביעת מתחם העונש ההולם תיעשה בהתאם לעיקרון המנחה בענישה – הוא עקרון ההלימה – תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
במקרה דנא עסקינן באירוע שכלל עבירת איומים ובנוסף שלוש עבירות של תקיפה, כלפי שתי נשים. כמעט למותר לציין את חומרתן הרבה של עבירות האלימות, שביצוען פוגע – ובמידה ניכרת – בערכים החברתיים של ההגנה על שלום הגוף וההגנה על ביטחון הציבור . יתר על כן, בענייננו קיימת חומרה יתירה לא רק בשל העובדה שמדובר בשני קורבנות, אלא בעיקר בשל נסיבות ביצוע העבירות כלפי המתלוננת: הנאשם החל את האירוע באיומים טלפוניים כלפי המתלוננת, לאחר מכן מימש את איומיו בכך שהגיע מרחוק למקום בו נמצאה המתלוננת ואז תקף אותה באופן חמור – הנאשם תפס בידיה של המתלוננת, עיקם אותן, זרק את המתלוננת על כלי רכב, נתן לה אגרופים בחלקי גופה לרבות בבטנה, הכה אותה בראשה עם המצלמה של דניאלה ולבסוף הטיח אותה ב רצפה (ר' הפירוט בעמ' 10 להכרעת הדין).
אכן, הצדק עם ב"כ הנאשם בטענתו שלפיה קיימים בפסיקה מקרים של תקיפה סתם (או אף חמורה מכך) בהם נקבע רף תחתון של מתחם העונש ההולם בענישה צופה פני עתיד בלבד . ואולם, במקרה דנא, כאשר מדובר באירוע מתמשך, הכולל מספר עבירות ואלימות חמורה נגד המתלוננת – וכאשר ה תקיפה מבוצעת בראש חוצות, ברחובה של עיר וממילא בעזות מצח – האינטרס הציבורי מחייב כי מתחם העונש ההולם יכלול מאסר בפועל, גם אם לתקופה שניתן לשאתה בדרך של עבודות שירות. תנאי יסודי לקיומה של חברה חופשית ותרבותית הוא עקירת האלימות הפיזית מן השורש. לפיכך, זוהי חובתם של בתי המשפט להטיל עונשים מרתיעים בכגון דא; ואין זה סביר להסתפק בענישה צופה פני עתיד גרידא.
אני קובע אפוא את מתחם העונש ההולם באירוע דנא בין עונש של חודשיים מאסר בפועל , שניתן לשאתו בדרך של עבודות שירות, לבין עונש של 8 חודשי מאסר בפועל.

(2) גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
לאחר קביעת מתחם העונש על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם זה, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.
באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:
עברו הפלילי של הנאשם – לנאשם אין הרשעות קודמות או מאוחרות לאירוע מושא כתב האישום. מדובר, כמובן, בנסיבה מהותית לקולת העונש.
הפגיעה של העונש בנאשם – הטלת עונש של מאסר בפועל , בדרך של עבודות שירות, כמובן תטיל נטל על הנאשם. יחד עם זאת, אין לפניי כל ראיה לכך שהפגיעה בנאשם תהא בלתי מידתית. בתסקיר שירות המבחן אמנם צוין כי הטלת עונש כזה עלולה לגרום לנאשם לתחושות תסכול ומצוקה, אך אין בתחושות סובייקטיביות כאלה כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, בפרט כשמדובר בנאשם ששלל נזקקות טיפולית.
הודאה ונטילת אחריות – הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ועמד על ניהול הליך שמיעת ראיות מלא, שכלל חקירות נגדי ות ממצות הן של דניאלה והן של המתלוננת. זוהי כמובן זכותו הבסיסית של הנאשם לעמוד על ניהול משפטו במלואו ואין לזקוף זאת לחובתו (ור' גם בהוראות סעיף 40יא(6) סיפא לחוק העונשין). יחד עם זאת, בנסיבות אלה אין הנאשם זכאי להקלה, הניתנת למי שמודה באשמה, נוטל אחריות על מעשיו או לכל הפחות מקבל עליו את הדין לאחר הרשעתו .
יוטעם בהקשר זה, שכעולה מתסקיר שירות המבחן גם לאחר הרשעתו לא קיבל עליו הנאשם את הדין, ואף בדברו האחרון לעונש הביע הנאשם התנצלות על התנהגות "לא הולמת" גרידא הגם שעסקינן באלימות בנסיבות חמורות .
נתוניו האישיים של הנאשם ונסיבות חייו – הנאשם יליד שנת 1994 ונסיבות חייו הן מורכבות ולא פשוטות, כעולה הן מתסקיר שירות המבחן והן מהראיות באשר למצבו הנפשי ( ר' ס/1 וס/2). בנתונים אלה יש להתחשב, במידת מה, לקולת העונש.
מכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל מלמד אפוא כי במקרה זה נסיבות הקולה עולות במשקלן על נסיבות החומרה, באופן שניתן להסתפק בענישה המתקרבת לרף התחתון של מתחם העונש ההולם אם כי מעליו .
כמו כן יש להשית על הנאשם גם ענישה נלווית, הכוללת מאסר מותנה ופיצויים למתלוננת.
בנוסף, אני נעתר לבקשת ב"כ הנאשם ולהמלצת שירות המבחן להטלת צו מבחן פיקוחי . הנאשם שולל אמנם נזקקות טיפולית, אך מדובר בצו פיקוחי בלבד שהטלתו ראויה בנסיבות העניין.

ד. סוף דבר:
אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
(א) 3 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם יישא את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר מיום 04.11.18.
על הנאשם להתייצב לנשיאת עונשו במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביום 30.01.19 עד השעה 08:00.
מובהר בזה לנאשם כי בכל הקשור לעבודות השירות עליו לציית להוראות הממונה על עבודות השירות, או למי שהוסמך לכך מטעמו. עוד מובהר לנאשם, כי במידה ולא יציית להוראות כאמור הוא עשוי לשאת את מאסרו, או את יתרת מאסרו, במאסר מאחורי סורג ובריח בבית סוהר.
(ב) מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מ היום, עבירה של אלימות נגד הגוף.
(ג) קנס בסך של 1,000 ₪, או 5 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בארבעה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.5.19 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. היה והנאשם לא ישלם את אחד התשלומים במועד תועמד כל יתרת הקנס לפירעון מידי.
(ד) פיצויים למתלוננת (עדת תביעה מס' 2), בסך של 3,000 ₪. הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 1.5.19.
באחריות ב"כ המאשימה להגיש הודעה למזכירות בית המשפט בדבר פרטי המתלוננת, לצורך העברת הפיצויים.
(ה) צו מבחן, לתקופה של 12 חודשים מהיום.
מובהר בזה לנאשם כי אם הוא לא ימלא אחר הוראות צו המבחן ולא ישתף פעולה עם קצין המבחן, יהא בית המשפט רשאי לבטל את צו המבחן ולהטיל עליו עונש נוסף במקומו.
ניתן בזה צו כללי, לעניין מוצגים, לשיקול דעתו של קצין משטרה.
זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.
המזכירות תשלח העתק גזר דין זה לשירות המבחן.
ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, במעמד הצדדים.