הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 46409-08-18

לפני כבוד השופט בכיר אביחי דורון

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אבנר דוד עיני

הנאשמים

הכרעת דין

הנאשם הודה בכתב האישום שהוגש נגדו ובית המשפט קבע כי ביצע עבירה של ייבוא לשם מסחר של טובין מפרים סימן מסחרי רשום לפי סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר ( נוסח חדש), התשל"ב-1972, מכירת טובין מפרים לפי סעיף 60(א) (3) והחזקת טובין הנושאים סימני מסחר רשום ללא היתר לשם מסחר, לפי סעיף 60 (א)(4), הכל לאותה פקודה.
מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם, היה הבעלים של חנות "JOSEFINE" ברחוב שינקין 14 בתל אביב וניהל אתר פייסבוק בשם "ג'וספין שינקין", לצורך מכירת פריטי לבוש שונים, ארנקים ותכשיטים, הנחזים כפריטים המפרים סימני מסחר של חברת שאנל, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו כשהסימון עלול להטעות אדם אחר.
עובר לחודש יוני 2017 או סמוך לכך ייבא הנאשם לשם מסחר מאתר האינטרנט "עלי אקספרס" פריטים מפרים סימן מסחר רשום של חברת שאנל, בלא שיוצרו על ידה, ללא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, שסומנו בסימן מסחר רשום בפנקס לגבי אותם טובין או בחיקוי של סימן כאמור והסימן עלול להטעות אדם אחר והנאשם ידע זאת.
ביום 10.08.17 בשעה 12:43 או סמוך לכך מכר הנאשם בחנות לדניאלה אולגה בלקין, נציגת שאנל, חולצה מפרה סימן מסחרי רשום של חברת שאנל תמורת סכום של 219 ₪.
ביום 18.08.17 בשעה 11:44 או סמוך לכך מכר הנאשם בחנות לנציגת שאנל ארנק מפר סימן מסחרי רשום של חברת שאנל תמורת סכום של 349 ₪.
ביום 10.09.17 בשעה 11:20 או סמוך לכך החזיק הנאשם לשם מסחר בחנות 139 פריטים מפרים סימן מסחרי רשום של חברת שאנל, על פי הפירוט הבא:
93 תיקים וארנקים מפרים הנושאים סימני מסחר של חברת שאנל
21 פריטי לבוש מפרים הנושאים סימני מסחר של חברת שאנל.
25 פריטים מפרים ( חגורה שרשראות וסיכות) הנושאים סימני מסחר של חברת שאנל.
במעשיו ייבא הנאשם לשם מסחר פריטים מפרים סימני מסחר של חברת שאנל, באופן שיש בו להטעות אדם אחר, מכר בחנותו שני פריטים מפרים סימני מסחר של חברת שאנל, באופן שיש בו להטעות אדם אחר, והחזיק לשם מסחר בחנותו 139 פריטים מפרים סימני מסחר רשום של חברת שאנל, באופן שיש בהם כדי להטעות אדם אחר.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת הרשעתו של הנאשם .במסגרת ההסכמות בין הצדדים נשלח הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר, והמאשימה הבהירה כי לאור טיב העבירה ונסיבותיה, עמדתה היא להרשעת הנאשם בדין.
המאשימה הסבירה כי ישנם מקרים דומים אשר הסתיימו בהסדרים מותנים אולם נוכח העובדה כי במקרה דנן נעשתה מכירה בחנות, ראתה בכך מקרה חמור מן האחרים גם לעניין הייבוא וגם לעניין הפרת סימני המסחר.

טיעוני הצדדים
טיעוני המאשימה
בטיעוניה ביקשה המאשימה לעמוד על השיקולים הנדרשים בבחינת שאלת ההרשעה:
הכלל הקובע כי כל אדם שביצע עבירה דינו להיות מורשע. לדבריה, הפסיקה הענפה שהשתרשה בבתי המשפט, העליון והמחוזי, מחזקת את הדברים לפיהם רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר יש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי הקיים בהרשעה מן הסוג המדובר, יהא מקום לנקוט בדרך החריגה של אי הרשעה.
לטענתה, במקרה דנן מוצדקת הרשעתו של הנאשם, משתי סיבות עיקריות:
האחת, הנאשם ניהל את חנותו במקום מרכזי בעיר תל אביב, החנות היא חנות לממכר בגדים אולם הנאשם פתח אפיק נוסף של פרנסה, מכירה של טובין מפרים. בנוסף לחנות ניהל הנאשם אתר פייסבוק באמצעותו פרסם את המוצרים. כמו כן הנאשם ייבא פריטים מחו"ל ומכר אותם בחנות. הנאשם ביצע, פעמיים, מכירה של טובין מפרים. ישנו צבר של עבירות בתחום עבירות הקניין הרוחני.
השנייה, הנאשם החזיק את הפריטים במקום עבודתו, ולא בביתו, ויש בכך כדי לחזק את הצורך בהרתעתו.
בהתייחסה לתסקיר, הדגישה ב"כ המאשימה כי הנאשם צימצם את חלקו בעבירות והתקשה לראות את חומרת מעשיו והשלכותיהם על החברה המתלוננת. לטעמה, הציפיה הייתה שהנאשם יותיר רושם אחר על שירות המבחן. היא אבחנה את מסקנות התסקיר כאומרות שהנאשם אינו מבין את חומרת מעשיו ואינו לוקח אחריות מלאה ומשעה שמדובר במי שזהו תחום עיסוקו הרי שיש לתת שיקול בכורה לאינטרס הציבורי במקרה דנן.
עוד אבחנה בא כח המאשימה את עניינו של הנאשם דנן מעניינו של אחר אשר נדון לפני מותב זה, ובית משפט נמנע מהרשעתו. במקרה האחר הטובין הוחזקו בבית, וכן היה בהרשעה בכדי לפגוע באופן קונקרטי במקום עבודתו של האחר ולכן אין להשוות בין המקרים.
בהתייחס לעונש אותו יש להטיל על הנאשם עתרה המאשימה למאסר על תנאי והשתת קנס נמוך.

הוגשה פסיקה לעיון בית המשפט

טיעוני ההגנה
בפתח דבריו הציג ב"כ הנאשם את הסכם הפשרה שהושג במסגרת ההליך האזרחי, במסגרתו הנאשם שילם סכום של 25,000 ₪ לנציגי החברות, והתחייב לפצותן בסכום של 100,000 ₪ בגין כל הפרה עתידית.
לעניין שאלת ההרשעה הוגשה פסיקה ונטען כי בערכאה זו, באופן כללי, שוקל בית המשפט שיקולים נוספים שאינם רק הנזק הקונקרטי בבואו להכריע בשאלת ההרשעה.
הסנגור ציין ארבעה מרכיבים התומכים באי הרשעת הנאשם:
הנאשם הוא בחור צעיר, אשר עלה ארצה לפני שנים מועטות.
לנאשם אין עבר פלילי ואף לא תיקי מב"ד.
הנאשם רכש את המוצרים בסכום לא מבוטל וכאשר גילה כי אינם מקוריים ניסה להחזירם אולם משלא עלה בידו, התפתה והעמידם למכירה.
ביחס לתסקיר טען כי שירות המבחן התרשם שמדובר בבחור צעיר ללא דפוסים עבריינים, ומי שהמעשה המתואר בכתב האישום אינו מאפיין את אורחותיו.

ב"כ הנאשם הרחיב את הדיבור על תיקים דומים שהסתיימו בהסדרים מותנים בנסיבות דומות, ואף פירט את מאמציו להשיג מידע על תיקים אלה. לטעמו – במסגרת חיפוש המידע איתר לפחות שני תיקים חמורים מזה המתנהל לפני אשר הסתיימו בהסדר מותנה.
לשאלת בית המשפט הבהירה ב"כ המאשימה כי בתיק דנן ישנו צבר של נסיבות לחומרה. לדבריה, המקרה של הנאשם שלפני הינו במדרג הגבוה וכמעט ולא קיימים נאשמים אשר מבצעים את העבירה במיקום כה מרכזי.
לאור ניסיונה, בריכוז כלל המקרים הרי שתיק זה נמצא ברף הגבוה.
לאור התגובה ביקש ב"כ הנאשם להשלים את טיעוניו, וטען כי החל משנת 2013 עת החלה המאשימה לערוך הסדרים מותנים, ערכה פרקליטת מחוז תל אביב מספר הסדרים מותנים בודדים בעבירות כנגד פקודת סימני מסחר, באופן מובחן ממחוזות אחרים ודיכוטומי, דהיינו – גניזה או העמדה לדין, עם מעט מאד מקרי ביניים של הסדרים מותנים.

תסקיר שירות המבחן
שירות המבחן הגיש תסקיר רחב ומפורט אודות הנאשם.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו בחור צעיר אשר ערך מאמצים לנהל אורח חיים תקין ויציב במסגרות חייו, תוך שהוא חש אחריות כלפיו תפקידיו התעסוקתיים בעיקר. לצד זאת צמצם הנאשם מחומרת מעשיו והפעיל עיוותי חשיבה העומדים בבסיס התנהלותו בעבירות דנן. למרות זאת, הדגיש שירות המבחן, הנאשם אינו מאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים ו/או מרמתיים מושרשים.
בבואה של קצינת המבחן להעריך את מצבו העריכה כי ישנם מאמצים לתפקוד תקין לאורך השנים וכן העובדה כי מדובר בהליך פלילי ראשון לנאשם. לדבריה, קצינת המבחן קבעה כי הנאשם מבין את חומרת התנהלותו, אף שבאופן כללי . לנאשם קשיים בגיבוש זהות ושייכות באשר להמשך דרכו האישית והתעסוקתית, כמו גם באשר למקום מגוריו, וניכר כי הנאשם חווה חוסר וודאות מסוימת הנוגעת לעתידו.
בסופו של דבר התרשם שירות המבחן כי עונש של של"צ, יהווה עבור הנאשם עונש חינוכי ואף הרתעתי, שיקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות. בהתאם לכך גיבש שירות המבחן תכנית של"צ בהיקף של 200 שעות.
בהתייחס לאפשרות אי הרשעתו בדין, נוכח גילו הצעיר, העובדה כי מדובר במעורבותו הראשונה והיחידה עם החוק, ההבנה שביטא לבעייתיות בביצוע העבירות , תחושות הצער והחרטה בעקבות השלכותיהם, ההתרשמות מתפקודו התקין בדרך כלל וההערכה כי הנאשם נעדר דפוסים עבריינים או מרמתיים מושרשים, ובכדי להימנע מפגיעה בהתפתחותו האישית והמקצועית ביכולתו לשוב ולהתגורר בצרפת במידה וימצא לנכון לממש זוגיות בה הוא נמצא כרגע. המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם תוך הטלת צו של"צ בהיקף האמור.

פסיקה הוגשה לעיון בית המשפט.

בהשלמה לטיעונים אלה הפנתה ב"כ המאשימה את בית המשפט לרע"פ 3195/19 שם קבע בית המשפט כי אי הרשעה אינה יכולה להיות חלק ממתחם העונש ההולם.ולאור העובדה כי מדובר בחריג שיש לבחון את שאלת אי ההרשעה באופן מנותק ועצמאי משאלת מתחם העונש ההולם.

דיון והכרעה
השאלה היחידה העומדת במחלוקת היא שאלת הרשעתו של הנאשם.
זה מול זה עומדים האינטרס הציבורי וכלל הבסיס של הרשעת נאשמים, מול שיקומו ואי הכתמת הנאשם בהרשעה פלילית.
לתמיכה בהרשעת הנאשם עומדים השיקולים הבאים:
לא ניתן לומר כי קיים אינטרס קונקרטי באי הרשעתו ובמובן זה תנאי בסיס של "הלכת כתב" אינו מתמלא.

לכן יש להעדיף את כלל הבסיס ודרך המלך – הרשעה.

קיים אינטרס הציבורי במענה מחמיר משפטי לעבירות קניין רוחני. (( רע"פ 1519/03 שמעון סויסה נ' מדינת ישראל (24.04.03) פורסם בנבו)):
" העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו גם את מערכת בתי המשפט להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה".

נסיבות ביצוע העבירה היו חמורות יותר מהרגיל (קיום אתר אינטרנטי, החזקת פריטים מפרים בחנות, פרסומם ברשת)

כנגד הרשעת הנאשם עומדים השיקולים הבאים:

הנאשם נעדר הרשעות קודמות או תיקים פתוחים.
הנאשם צעיר וכל עתידו לפניו.
אישיותו של הנאשם אינה מאופיינת בדפוסים עברייניים / מירמתיים מושרשים.
הרשעה פלילית תניח מוסרות על יכולת הנאשם להיות אזרח נורמטיבי, קונסטרוקטיבי לחברה ויצרני, ובמובן זה קיים אינטרס ציבורי באי הכתמתו בהרשעה.
שירות המבחן ממליץ להימנע מהרשעת הנאשם על מנת להימנע מפגיעה בהתפתחותו האישית והתפקודית.

גם בהיעדרו של נזק קונקרטי ברור, על בית המשפט לבחון כל נאשם ונאשם העומד מולו ולדון בשאלות הרלוונטיות עבורו, בל נשכח- אין מדובר בנוסחה מתמטית, שכן לו היו כך הדברים אזי לא היה כל צורך בטיעונים נרחבים שיביאו את עניינו ונסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם בפני בית המשפט ( ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 684 ; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונים פ"ד נד(3) 685,687):
"... המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיוותר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, לא יורשע בדין. בהכרעה בעניין זה נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.
כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם- טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מההרשעה...".

השאלות הנובעות ממושכלות אלו, הינן עוצמת הפגיעה בנאשם שלפניי, לו יורשע, ומולה עוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי.
כאמור בפסיקה הענפה שהתפחה בעולם תוכן זה, האינטרס המרכזי נטוע בהרתעה הציבורית מפני ביצוע עבירות דומות, ובאכיפה השוויונית של החוק על עוברי אותן עבירות.
לא ניתן להתעלם גם מאפקט ה"מדרון החלקלק" האינהרנטי. ככל שרמת האבחנה הנערכת בין מקרים שונים עמומה יותר, כך יתקבע ביתר שאת כלל פסיקתי / מציאותי חדש, רוצה לומר שליציבות (על פני האמת הספציפית במקרה נתון) חשיבות החורגת מגדר אלמנט ההסתמכות. היציבות משמשת גם בלם מפני קביעה מצטברת ומסתברת של כללים חדשים הנובעים מאוסף פסיקות המאבחנות זו את זו ויוצרות בסופו של דבר כללי מציאות חדשים.
לענייננו – אני סבור שעל אף הצורך להילחם בעבירות הקניין הרוחני, מעשיו של הנאשם ודאי אינם ממקמים אותו בפסגת החומרה של עבירות אלה (אך גם לא בתחתיתה!). עוד התרשמתי כי הסתייגויות שירות המבחן ממידת ההפנמה ולקיחת האחריות של הנאשם, כפי שצוינה על ידי ב"כ המאשימה, אינה מהווה גורם בעל משקל רב דיו לצורך ההכרעה. בעיניי, מדובר בהתחבטויות רגילות המאפיינות כל נאשם ונאשם, גם שרות המבחן וגם בית המשפט עצמו התרשמו כי לקיחת האחריות הייתה אמתית וכנה.
לו בכך סגי – הייתי נמנע מהרשעתו. ומותיר את החלטתי על כנה.
עם זאת, היעדר אינטרס קונקרטי של הנאשם העלול להיפגע קשות מהרשעתו, במקרה זה, מהווה שיקול נכבד לטובת הרשעתו. גם בתסקיר שירות המבחן וגם בדברים שהושמעו לפניי איתרתי רק אינטרסים עמומים יותר, המאפיינים נאשמים צעירים יחסית כמו הנאשם והם עוסקים באופן רחב בנזק הציבורי הפוטנציאלי הכללי הכרוך בהרשעת אדם.
בהיעדר נסיבות מיוחדות ונזק קונקרטי ומוחשי, במקרה זה, העדפת עניינו של הנאשם עלולה לייצר זילות של הכללים המשפטיים המנחים, במסגרתה ייפגעו ויתכרסמו גם ההרתעה הציבורית וגם האכיפה השוויונית של החוק על עוברי העבירות.
מסקנתי אפוא היא שעצמת הפגיעה (הפוטנציאלית, חשוב לומר) בנאשם במקרה דנן פחות משמעותית מעוצמת הפגיעה (הפוטנציאלית אף היא, חשוב לומר) באינטרסים הציבוריים. חרטתו של הנאשם ונטילת האחריות הם שיקולים חשובים מאד לעונש, וכנגזרת להרתעה האישית שבית המשפט מבקש לבסס, אך משקלם בשאלת ההרשעה פחות יותר.
אשר על כן החלטתי להרשיע את הנאשם.

באשר לעונש –

בהתחשב בהסכם הפיצוי האזרחי שהוסכם בין הנאשם לבין החברות המתלוננות, וכן בתחושתי כי ההרתעה הרלבנטית כאן היא בעיקר זו הציבורית, ופחות האישית, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר למשך 4 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום אחת העבירות בהן הורשע לפני.
קנס בסך 1000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם עד ליום 15.12.19.

ניתן בזאת צו כללי למוצגים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

המזכירות תעביר העתק הפרוטוקול לשירות המבחן.

ניתנה היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, במעמד הצדדים