הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 33727-01-18

לפני כבוד השופט איתן קורנהאוזר

המאשימה:

מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עוה"ד אברהם ישי וענבר סיימונס

נגד

הנאשמות:

  1. שני אדוט
  2. זואי שלי חזז
  3. קארין עזרא – באמצעות ב"כ עו"ד אור בניאון
  4. לימור רביבו
  5. מירית דבורה
  6. מרים מוראידי

גזר דין – בעניינה של הנאשמת 3

רקע
הליך זה התנהל בפני כב' השופט העמית בארי אשר גזר את עונשן של הנאשמות 1 ו-4-6. עניינן של הנאשמות 2 ו-3 הועבר לטיפולי בשל יציאת כב' השופט העמית בארי לגמלאות.

ביום 20.7.20 חזרה בה הנאשמת 3 מכפירתה בכתב האישום , הודתה והורשעה בכתב אישום מתוקן בעבירת תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר – לפי סעיף 382(א) בצרוף סעי ף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בעבירת הסגת גבול לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, המתלוננת הועסקה על ידי הנאשמת 1 כמטפלת ואילו הנאשמות 2-6 היו חברותיה ומכרותיה של הנאשמת 1. האירוע המיוחס בכתב האישום התרחש על רקע חשדותיה של הנאשמת 1 כי המ תלוננת מצויה ביחסים אינטימיים עם בעלה. ביום 5.1.18 שהתה המתלוננת בביתה עם שתי בנותיה בנות 4 ו-6. בסמוך לחצות דפקו הנאשמות על דלת ביתה של המתלוננת והעירו אותה. כשפתחה את דלת הדירה, תקפו הנאשמות את המתלוננת בכך שדחפו אותה. שתי נשים אחרות אשר נכנסו לדירה בצוותא עם הנאשמות, ניסו למנוע מהן לתקוף את המתלוננת אך ללא הצלחה. הנאשמות 1-4 ו-6 המשיכו בתקיפה בכך שמשכו בש ערות ראשה של המתלוננת , היכו על ראשה וגופה באמצעות ידיהן ובעטו בבטנה. כתוצאה מכך יצא שתן למתלוננת . במהלך כל אותה עת צעקו הנאשמות על המתלוננת וקיללו אותה. בשלב זה היכתה הנאשמת 1 את המתלוננת על ראשה באמצעות מכשיר טלפון נייד. בהמשך, משכו הנאשמות 1-4 ו-6 את המתלוננת ודרשו ממנה לומר את האמת ביחס לחשדות הנאשמת 1. המתלוננת ביקשה מהן כי יעזבו אותה אך הנאשמות דרשו ממנה שתפתח את מכשיר הטלפון הנייד באמצעות קוד שברשותה. הנאשמת 6 תקפה את המתלוננת בכך שסטרה על פניה ואמרה "זה על כל השנה הזאת". בנסיבות אלה בנותיה של המתלוננת, אשר שהו בחדרן, החלו לבכות. כתוצאה מהרעש שבקע מהדירה, הגיע למקום שכן ודפק על הדלת. הנאשמת 5 אחזה בעורפה של המתלוננת, לחשה באוזנה כי תשתוק ודרשה שתוריד את חולצתה. עוד איימה עליה בכך שאמרה כי יפגעו בה "אם תדבר מילה". אחת הנאשמות פתחה את דלתה הדירה, אמרה לשכן כי הן עורכות מסיבה והשכן עזב את המקום. בשלב מסוים, הנאשמות 3 ו-6 עזבו את הדירה ובמקביל הנאשמת 2 לקחה מספריים, ניגשה אל המתלוננת ואמרה לה כי "מי ששוכבת עם גבר נשוי לא מגיע לה שיהיה לה שיער". בשלב זה גזרה הנאשמת 2 את שיערה של המתלוננת ובהמשך אמרה לה שעליה לגזור את שיערה בעצמה שאם לא כן "זה יהיה הסוף שלה". המתלוננת לקח את המספריים לידיה וגזרה קווצת שיער למשמע בכיה של בתה הבכורה, בעוד הנאשמת 1 היפנתה מכשיר טלפון נייד לעבר המתלוננת אשר ביקשה כי לא תצלם אותה. בשלב זה ה צליחה המתלוננת להימלט לחדר בנותיה ולקחה את בתה הבכורה לחיקה. הנאשמת 1 דרשה ממנה פעם נוספת את הקוד למכשיר הטלפון שלה ועזבה את הדירה כשברשותה מכשיר הטלפון של המתלוננת. המתלוננת הזעיקה את אמה למקום וכשזו הגיע - התעלפה המתלוננת.
כתוצאה מהמעשים דיממה המתלוננת מראשה וכתמי דם נראו על חולצתה. כמו כן נגרמו לה שריטות על פניה, לסרציה באזור טמפורלי מימין ונפיחות קלה באזור.

בפתח הדיון שנקבע לשמיעת טיעונים לעונש, לאחר קבלת תסקיר שרות המבחן, ביקשה הנאשמת 3 לחזור בה מהודאתה אולם בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופט בארי.

ביום 20.6.21 גזר כב' השופט בארי את עונשן של הנאשמות 4-6 וביום 21.6.21 גזר את עונשה של הנאשמת 1 כדלקמן:
לגבי הנאשמות 5 ו-6 קבע מתחם ענישה הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר. על הנאשמת 5 הטיל תשעה חודשי מאסר בעבודות שרות ופיצוי בסך 6,000 ₪ ואילו על הנאשמת 6 הטיל של"צ בהיקף של 300 שעות ופיצוי בסך 10,000 ₪, זאת בשל נסיבות יה האישיות ובהן מצבה הבריאותי והנפשי הקשה ש אינם מאפשרים ביצוע עבודות שרות.
לגבי הנאשמת 4 קבע כב' השופט בארי מתחם ענישה הנע בין 10 ל-20 חודשי מאסר , והטיל עליה 12 חודשי מאסר בפועל לצד פיצוי בסך 10,000 ₪.
לגבי הנאשמת 1 קבע מתחם ענישה הנע בין 15 ל-30 חודשי מאסר והטיל עליה מאסר למשך 18 חודשים וכן פיצוי בסך 12,000 ₪ .

הדיון בעניינה של הנאשמת 3 נדחה בשל בקשת באת כוחה להגיש חוות דעת פרטית וכן החלטת כב' השופט בארי לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השרות.

ראיות לעונש
ב"כ המאשימה הגיש כראיות לעונש מסמכים רפואיים, מספריים שנתפסו בזירה, את חולצת המתלוננת ומגבת עליהם כתמי דם וכן קווצת שיער של המתלוננת מהדירה .

שרות המבחן ערך תסקיר נפגעת עבירה . בהתאם לתסקיר, עד למועד האירוע היתה המתלוננת אישה מתפקדת, דומיננטית, יוזמת וחיונית, אשר ניהלה את חייה וחיי משפחתה כאם חד הורית בביטחון, יכולת ומסוגלות. האירוע האלים קטע את מהלך חייה באופן חד ופתאומי וגרם להפרעה פוסט טראומ טית המתאפיינת בשחזור ו בחוויה מחדש של האירוע הקשה, והפוגעת באופן משמעותי בכל היבטי חייה. שרות המבחן פירט בהרחבה את השפעת האירוע על חיי היומיום של המתלוננת, לרבות סיוטי לילה, ריחוק משמעותי של בתה ממנה, קושי משמעותי ביותר לשוב ולהתגורר בדירה במשך חודשים רבים, ועוד. המתלוננת מטופלת נפשית מאז ועד היום, לרבות בטיפול תרופתי, ומוכרת כנכה בשל המקרה. בנוסף, האירוע השפיע גם על בתה הבכורה של המתלוננת אשר אף היא הוכרה כסובלת מפוסט טראומה בעקבות חשיפתה למקרה, ומטופלת במרכז לבריאות הנפש.

שרות המבחן ערך תסקיר בעניינה של הנאשמת 3. הנאשמת ללא עבר פלילי אולם בעלת מעורבות חוזרת בעבירות נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לגבי המקרה הנדון, שיתפה הנאשמת 3 כי קודם להגעת הנאשמות אל דירת המתלוננת הן חגגו במסיבה בה צרכה אלכוהול. הנאשמת 3 שללה התנהגות אלימה פיזית מצדה כלפי המתלוננת, התקשתה להסביר את המניעים לביצוע העבירות, התקשתה להביע אמפתיה כלפי המתלוננת ולהכיר במשמעות הפגיעה הפיזית והנפשית במתלוננת ו בבתה. שרות המבחן התרשם כי הנאשמת 3 מתקשה בוויסות ובהצבת גבולות לעצמה, קשיים המתגברים תחת צריכת אלכוהול ובהקשרים חברתיים. הערכת שרות המבחן היא כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות עבירת אלימת מצד הנאשמת 3 אשר צפויה להיות בדרגת חומרה בינונית. אף בהתייחס לעובדה שלא נפתחו כנגדה תיקים מאז האירוע וכן תוך מתן משקל לשאיפותיה להתמקד במשפחה לאחר אירוסיה, לא מצא שרות המבחן מקום להמלצה שיקומית. לפיכך, העריך שרות המבחן כי נדרשת ענישה קונקרטית, משמעותית, הכוללת גם פיצוי למתלוננת ולבתה.

מטעם הנאשמת 3 הוגשה חוות דעת (להלן: "חוות הדעת") של קרימינולוגית, גב' רוני בן צור (להלן: "גב' בן צור") , אשר העידה ונחקרה על ידי ב"כ המאשימה בבית המשפט. בהתאם לחוות הדעת, הנאשמת 3 אינה בעלת דפוסים אלימים, עברייניים או התמכרותיים. גב' בן צור התרשמה כי הנאשמת 3 מתחרטת באופן כן על הפגיעה שנגרמה ורגישה לסבלה של המתלוננת. להערכתה הסיכוי להישנות עבירות נמוך וכך אף הערכת המסוכנות. לטענתה, השתת מאסר בפועל תנתק את הנאשמת 3 מבני משפחתה משמעותיים ועלולה לגרום לרגרסיה במצבה הנפשי. לפיכך, המליצה להשית עונש שאינו כולל מאסר בפועל.

תמצית טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה היפנה לנסיבות המקרה, לאופי האלימות ולעובדה שהנאשמות המשיכו במעשיהן לאורך זמן. בנוסף, הדגיש את הנזק הרב שנגרם למתלוננת, כפי שעולה מתסקיר קורבן העבירה. לטענתו, מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה צריך להתחיל במאסר למשך שלוש שנים, ומספר חודשים בודדים פחות מכך לגבי הנאשמות 3 ו-6 אשר לא השתתפו בחלקו השני של האירוע. לגבי הנאשמת 3 , הפנה לכך שתסקיר שרות המבחן העיד על חוסר קבלת אחריות או אמפתיה למתלוננת. לפיכך עתר למאסר ממושך לצד פיצוי בסך 20,000 ₪ למתלוננת. המאשימה השלימה את טיעוניה לאחר עדותה של גב' בן צור, וטענה כי יש להעדיף את הערכת שרות המבחן שהוא גוף מקצועי אובייקטיבי על פני גורם פרטי כגון גב' בן צור, אשר מעדותה ניתן ללמוד כי הסתפקה בדברי הנאשמת 3 בפניה ולא עימתה אותה עם העובדות העולות מכתב האישום.

ב"כ הנאשמת 3 טענה כי חלקה באירוע קטן ביותר וכולל מעורבות באירוע האלימות הראשון בלבד לאחריו עזבה את המקום בעת שהסלים . לטענתה, יש להעדיף את חוות הדעת של גב' בן צור על פני הערכת שרות המבחן. לגבי מתחם הענישה, הפנתה לפסקי דין בהם נקבעו מתחמים שהחלו במספר חודשי מאסר בעבודות שרות, ועתרה לקביעת מתחמים דומים. בהתחשב בכך שהנאשמת נעדרת עבר פלילי, מאז האירוע לא נפתחו כנגדה תיקים נוספים, וכן בהתחשב בחוות דעתה של גב' בן צור, עתרה למקם את הנאשמת 3 בתחתית מתחם הענישה ולהימנע מהשתת מאסר בפועל.

הנאשמת 3 הביעה צער וחרטה על האירוע, והבטיחה כי מקרה כזה לא ישוב לעולם.

דיון והכרעה
מתחם הענישה
מרחק גדול מפריד בין עמדת הצדדים באשר למתחם העונש ההולם. כב' השופט בארי הכריע בסוגיה, עת קבע מתחמי ענישה המותאמים לחלקה של כל נאשמת תוך שקיבל למעשה, באופן כללי, את עמדת ב"כ הנאשמת 3 כי מתחם הענישה נע בין מאסר בעבודות שרות ועד מאסר בפועל למשך מספר חודשים. בעת קביעת מתחמי הענישה, ביצע כב' השופט בארי אבחנה בין הנאשמות בהתאם לחלקן באירוע. לאור עובדות כתב האישום המתוקן, לא מצאתי כי יש מקום לאבחן את חלקה של הנאשמת 3 מחלקה של הנאשמת 6. האלימות המתמשכת והמשמעותית בה נטלו השתיים חלק - דחיפות, משיכת שיער, מכות בראש ובגוף, בעיטות בבטן – כל אלה הופכים את הסטירה המיוחסת לנאשמת 6 כבטלה בשישים, מה גם שכל המעשים בוצעו בצוותא.
בהתחשב באמור לעיל, בהנמקות כב' השופט בארי ובקביעתו לגבי מתחם הענישה, אני קובע כי מתחם הענישה בעניינה של הנאשמת 3 נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית הכוללת אף פיצוי למתלוננת. לענין גובה הפיצוי יש להתחשב במפורט בתסקיר נפגעת העבירה ובחלקה של הנאשמת באירוע .
אציין כי אני שותף לעמדת המאשימה בדבר חומרת המקרה וכן אני מוצא כי יש לדחות את עמדת ההגנה ביחס לחלקה המצומצם והקצר של הנאשמת 3 באירוע. די לעיין בעובדות כתב האישום המתוקן על מנת להבין את משמעות מעשיה כחלק מקבוצה אשר הסיגה גבול לדירת המתלוננת והחלה במסכת של אלימות מתמשכת כלפי המתלוננת. נסיבות האירוע פורטו במלואן, כפי שהופיעו בכתב האישום המתוקן, בין היתר על מנת ללמוד על פרק הזמן בו נותרה הנאשמת 3 חלק בלתי נפרד מקבוצה אלימה כלפי המתלוננת בדירתה, זאת על אף נסיון של שתיים אחרות להפסיק את האלימות. אף בהמשך, נותרה הנאשמת 3 חלק מ אותה קבוצה שמשכה את המתלוננת ודרשה ממנה "לומר אמת" לגבי יחסיה עם בעלה של הנאשמת 1. גם בקשותיה של המתלוננת כי יעזבו אותה לנפשה בשלב זה, לאחר פרץ האלימות המתמשך , לא גרם לנאשמת 3 לעזוב את המקום אלא זו נותרה חלק מהחבורה האלימה אשר דרשה מהמתלוננת כי תפתח את מכשיר הטלפון באמצעות קוד המצוי ברשותה.
כאמור, קביעות כב' השופט בארי מהוות את התשתית לקביעת מתחם הענישה גם ביחס לנאשמת 3, ולפיכך אסתפק בכך שאציין כי המתחם שנקבע ביחס לנאשמת 6 מקובל אף עלי.

העונש המתאים
הנאשמת 3 צעירה, ללא עבר פלילי, הודתה במיוחס לה ובכך קיבלה אחריות על מעשיה. יחד עם זאת, ועל אף הצער שהביעה, אני שותף להערכת שרות המבחן לגבי הקושי של הנאשמת בקבלת אחריות מלאה והפנמה של מעשיה. דברים אלה באו לידי ביטוי אף בבקשת הנאשמת לחזור בה מהודאתה לאחר קבלת התסקיר . שרות המבחן נימק היטב, באופן משכנע, כל מסקנה אליה הגיע, תוך ביסוסה על נתונים: כך, בקביעה כי הנאשמת מתקשה להביע אמפתיה למתלוננת אשר נומקה בקושי להכיר במשמעות הפגיעה הפיזית והנפשית שנגרמה לה; כך, בהתרשמות כי הנאשמת מרוכזת בצרכיה האישיים ומטשטשת את חלקה, אשר נומקה בדברי הנאשמת כי לא העמיקה בפרטי כתב האישום וכן בכך ששללה התנהגות אלימה פיזית מצדה באירוע ; כך, בהערכה לגבי עמדה המצדיקה שימוש באלימות במצבים מסוימים, אשר נומקה בהתמקדות הנאשמת בהשלכות העבירה על חייה תוך קושי לגלות אמפתיה לנזקים שנגרמו למתלוננת, זאת על אף השנים שחלפו; וכך , לגבי ההערכה ביחס להשפעת צריכת האלכוהול אשר אפיינה את הרשעתה של הנאשמת בעבירה שעניינה נהיגה בשכרות וצריכת אלכוהול בסמוך לביצוע העבירה הנוכחית. לעומת אימוץ התסקיר, הקשיתי לקבל את ממצאי חוות הדעת. אציין בתמצית בלבד , כי מצאתי קושי בהסברה של גב' בן צור כי האמינה לנאשמת ולכן נמנעה מלעמת אותה עם סתירות בין דברים שנאמרו בפניה לדברים שנאמרו לקצינת המבחן ואף הימנעותה מלעמת את הנאשמת 3 עם עובדות כתב האישום (עמ' 71 ש- 15-31 לפרוט'). בנוסף, בבחינת למעלה מהצורך, אני מוצא טעם רב בטענת ב"כ המאשימה כי שרות המבחן הוא גורם מקצועי אובייקטיבי, כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון אליה הפנתה. לא מצאתי בטיעוני ההגנה הנמקות מניחות את הדעת המכרסמות בהערכת שרות המבחן ביחס לנאשמת 3.

כפי שפורט לעיל, חלקה של הנאשמת 3 דומה לחלקה של הנאשמת 6, ולפיכך יש להתייחס לעונש אשר הוטל על הנאשמת 6 בדמות של"צ למשך 300 שעות ופיצוי בסך 10,000 ₪ . בשל מעשיהן הדומים, נקבע מתחם ענישה זהה לנאשמות 3 ו-6. כב' השופט בארי ציין כי היה מקום להטיל על הנאשמת 6 מאסר בעבודות שרות, אך בחר שלא לעשות כן ולהטיל עליה עונש של של"צ בשל נסיבותיה האישיות החריגות ויוצאות הדופן. נסיבות אלה אף הובילו לכך שנמצאה לא מתאימה לריצוי עבודות שרות (ראו בהרחבה פירוט בסעיפים 41-47, 67 בגזר הדין מיום 20.6.21). נסיבות חריגות אלה אינן מתקיימות בעניינה של הנאשמת 3.

על מנת למקם את הנאשמת 3 בתוך מתחם הענישה, יש לתת משקל לקשיים שמצא שרות ולהערכתו הבעייתית לגביה. יחד עם זאת, אני מוצא כי יש להעדיף ולאמץ את עתירת ב"כ הנאשמת 3 שלא להטיל עליה מאסר בפועל, זאת בהתחשב בכך שמדובר בהרשעתה הראשונה; בעובדה שלא נפתחו כנגדה תיקים חדשים מאז המקרה ; בכך שבחרה להודות וחסכה את עדות המתלוננת; ובכך שהתחתנה לאחרונה, ניתקה קשר עם מרבית הנאשמות ומתמקדת כיום במשפחתה.

לפיכך החלטתי להטיל על הנאשמת 3 את העונשים הבאים :
מאסר למשך תשעה חודשים אשר ירוצה בעבודות שרות, זאת בהתאם לחוות דעת הממונה. בית המשפט הבהיר לנאשמת את משמעות אי ביצוע עבודות השרות.

מאסר למשך שישה חודשים אותו לא תרצה אלא עם תעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג כלשהו.
מאסר למשך שלושה חודשים אותו לא תרצה אלא עם תעבור תוך שלוש שנים עבירת הסגת גבול.

פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪. הפיצוי ישולם בעשרים תשלומים שווים החל מיום 1.12.21 ומידי חודש בחודשו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ב, 16 נובמבר 2021, במעמד הצדדים.