הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 16603-01-20

לפני כבוד השופט שאול אבינור

המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד נג'מי חאיק-מסעד
פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

נגד

הנאשמים:
1. שרון אדרי
ע"י ב"כ עוה"ד רונן רוזנבלום ואורן ברעוז
2. ליאור יוסף
ע"י ב"כ עו"ד ניר ישראל

גזר דין
שני הנאשמים שבכותרת הורשעו לפניי – על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום, שניתנה במסגרת הסדרי טיעון – בעבירות לפי הוראות סעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון).

א. רקע כללי ופרטי הסדרי הטיעון:
בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, בין שנת 2014 לבין שנת 2017, היה נאשם 1 – שהוא אזרח ישראלי – תושב גרמניה . נאשם 1 צבר כספים במזומן, ממקורות שאינם ידועים , בסך כולל של 3,025,450 יורו (להלן – הכספים) . נאשם 2 היה חברו של נאשם 1.

(1) כתב האישום:
כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים אוחז חלק כללי ושני אישומים. בחלק הכללי נטען כי במטרה להסתיר ולהסוות את מקור הכספים, ואת היותו נהנה יחיד מהם, הורה נאשם 1 לאחותו (להלן – האחות) ו לנאשם 2 לפתוח בעבורו כספות ייעודיות על שמם, בהן יופקדו הכספים.
בהתאם, לבקשת נאשם 1 פתח נאשם 2 כספת בסניף של הבנק הבינלאומי בחיפה (להלן – הכספת בחיפה), והאחות פתחה כספת בסניף של בנק לאומי בקריית אתא (להלן – הכספת בקריית אתא). השניים הצהירו כי הם הבעלים והנהנים היחידים בכספות אלה.
למרות שמדובר בכספים השייכים לנאשם 1, זה האחרון לא נרשם כנהנה בהם בניגוד להוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001 (להלן – צו איסור הלבנת הון) .
באישומים שבכתב האישום נטען כלהלן:
אישום ראשון (הלבנת הון בכספות – שני הנאשמים):
העובדות הנטענות :
הכספת בחיפה:
במהלך התקופה שבין מועד פתיחת הכספת בחיפה, ביום 21.08.15 , לבין יום 10.11.17, ביקש נאשם 1 מנאשם 2 להפקיד עבורו כספים בכספת בחיפה, ב-24 מועדים שונים .
בהתאם לבקשותיו של נאשם 1 הפקיד נאשם 2 בכספת בחיפה כספים השייכים לנאשם 1 בסך כולל של 1,390,300 יורו, חרף הצהרתו של נאשם 2 כי הוא הנהנה היחיד בכספים שבכספת.
על אף העובדה שמדובר בכספים השייכים לנאשם 1, זה האחרון לא נרשם כנהנה בהם בניגוד ל הוראות צו איסור הלבנת הון.
במעשיהם אלה מסרו הנאשמים בצוותא חדא מידע כוזב, במטרה להסתיר ולהסוות את זיקתו של נאשם 1 לכספים ובמטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון.
הכספת בקריית אתא:
במהלך התקופה שבין מועד פתיחת הכספת בקריית אתא, ביום 03.11.14 , לבין יום 14.11.2017, ביקש נאשם 1 מהאחות להפקיד עבורו כספים בכספת בקריית אתא בחמישה מועדים שונים.
בהתאם לבקשותיו של נאשם 1 הפקיד ה האחות בכספת בקריית אתא כספים השייכים לנאשם 1 בסך כולל של 1,635,150 יורו.
על אף העובדה שמדובר בכספים השייכים לנאשם 1, זה האחרון לא נרשם כנהנה בהם בניגוד ל הוראות צו איסור הלבנת הון.
במעשיו אלה מסר נאשם 1 מידע כוזב במטרה להסתיר ולהסוות את זיקתו לכספים ובמטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון.
הוראת החיקוק (לשני הנאשמים):
עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח בצוותא חדא – שתי עבירות לפי הוראות סעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).
יש לציין, כי בהקשר זה נפלה בכתב האישום טעות סופר, שכן ייחוס שתי העבירות הוא לנאשם 1 בלבד, כאשר לנאשם 2 מיוחסת עבירה אחת בלבד (ר' גם דברי ב"כ המאשימה בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 13) .

אישום שני (העמדת נכסים – נאשם 1 בלבד):
העובדות הנטענות :
ש.ק שימש כסוכן משטרתי, כשלצדו פעל סוכן שנחזה כעובדו וכמי שהעביר לבקשתו כספים מישראל למדינות אחרות, ולה יפך (להלן – הסוכן).
ש.ק והסוכן פעלו באופן מוסווה כמי שעסקו בקבלת כספים במזומן בישראל כנגד העמדת כספים במדינה אחרת ולהיפך, ללא דיווח (להלן – העמדת מזומנים).
במהלך שנת 2016, פעלו נאשם 1, ש.ק והסוכן, ביחד עם אחרים, לביצוע עסקת העמדת מזומנים בין הולנד לישראל בסך של 100,000 יורו, כפי שיפורט להלן.
ביום 12.12.2016 ביקש אדם שזהותו ידועה למאשימה ( "עודד") מהסוכן לבצע עמו עסקת העמדת מזומנים מהולנד לישראל בסך של 100,000 יורו . ביום 19.12.2016 סיכמו הסוכן ועודד שהעסקה תבוצע ביום 22.12.2016. בנוסף עדכן עודד את הסוכן כי איש הקשר מטעמו בהולנד הוא נאשם 1, שאותו הציג תחת השם "מארק".
בעקבות כך, ביום 21.12.2016 יצר הסוכן קשר עם נאשם 1 והשניים קבעו להיפגש למחרת היום בהולנד, לצורך העברת הכספים. ביום 22.12.2016 נפגש הסוכן עם נאשם 1 בבית מלון באמסטרדם, הולנד. במהלך הפגישה העביר נאשם 1 לידי הסוכן שקית שהכילה כספים במזומן בסך של 100,000 יורו.
במקביל הגיע איש קשר שזהותו ידועה למאשימה ("אופיר") מטעמו של עודד למלון בתל אביב, שם העביר ש.ק לאופיר סך של 98,000 יורו , בעוד סך של 2,000 יורו נשארו בידי ש.ק בתור עמלה.
במעשיו אלה ביצע נאשם 1 פעולה ברכוש אשר נועדה לעקוף את חובת הדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.
הוראת החיקוק (לנאשם 1 בלבד):
עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון – עבירה לפי הוראות סעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון.

(2) הסדר הטיעון:
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לתיק בית המשפט הודעה שלפיה הגשת כתב האישום, כנוסחו הנ"ל, נעשתה במסגרת הסדרי טיעון מקיפים שנערכו בכתב עם הנאשמים, אשר גם צורפו להודעה (ר' במסגרת בקשה מס' 1).
מדובר בהסדרי טיעון "סגור ים", דהיינו: הסדר י טיעון הכוללים הסכמות מלאות, הן לעניין נוסח כתב האישום שהוגש והן לעניין העונש (למעט לעניין עונש הקנס לגבי נאשם 2). בשני ההסדרים הוסכם כי הצדדים יעתרו להשתת ענישה שתכלול עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, לנשיאה בעבודות שירות, מאסר מותנה, וכן קנס כספי וחילוט כפי שיפורט להלן.
בהסדר הטיעון בעניינו של נאשם 1 הוסכם לעתור במשותף לקנס וחילוט בסך של 1,500,000 יורו (או שווה ערך בש"ח), אשר ישולמו מתוך סך הכספים התפוסים שבתיק ( 100,000 ₪ ישולמו כקנס והיתרה תחולט). סעיף 3 להסדר הטיעון בעניינו של נאשם 1 גם כולל הסכמות מפורטות באשר לאופן שחרור יתרת הכספים התפוסים בקרן החילוט. בהסדר הטיעון בעניינו של נאשם 2 הוסכם שהמאשימה תטען להשתת קנס בסך של 50,000 ₪, בעוד שההגנה תהיה חופשיה בטיעוניה.

(3) ההודאה וההרשעה:
בדיון שנערך לפניי ביום 26.01.20 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום. על יסוד הודאה זו הורשעו הנאשמים בעבירות שבהן הם הואשמו בכתב האישום, כמפורט לעיל ( בעקבות הטעות הנ"ל בהוראת החיקוק באישום הראשון נפלה גם טעות בהכרעת הדין, המתוקנת בזה).
לבקשת הצדדים הורה בית המשפט לממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר לערוך חוות דעת בעניינם של הנאשמים. על פי חוות הדעת שהתקבלו, שני הנאשמים נמצאו מתאימים לנשיאת עונש של מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

ב. הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני ב"כ הצדדים:
ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה בהרחבה על עובדות כתב האישום, כפי שפורטו לעיל, וכן על פרטי הסדרי הטיעון. בנוסף עמדה ב"כ המאשימה על הערכים החברתיים, שנפגעו כתולדה מביצוע העבירות, ובהם ההגנה על מנגנון הפיקוח הפיסקלי, כאשר בהקשר זה הטעימה את הקושי הרב הכרוך בחשיפת עבירות כאלה.
לשיטת ב"כ המאשימה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא ניכרת במקרה זה, שכן נאשם 1 פעל לאורך תקופה ארוכה ובאופן חוזר ונשנה – והכל מתוך בצע כסף – כאשר בעקבות מעשיו הועברו לישראל ללא פיקוח מיליוני ₪. גם נאשם 2 פעל באופן ממושך כעושה דברו של נאשם 1, הגם שהסכום המיוחס לו הוא נמוך יותר (ובעניינו מדובר ב חלק מהאישום הראשון בלבד). ב"כ המאשימה עתרה אפוא, תוך הפנייה לפסיקה, לקביעת מתחם עונש הולם שבין שישה חודשי מאסר בפועל, שניתן לשאתם בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
אשר לגזירת עונשם של הנאשמים בתוך מתחם העונש ההולם הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה הקובעת שבעבירות כגון דא יש לבכר את האינטרס הציבורי-הרתעתי על פני נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שבמקרים רבים באים מרקע נורמטיבי. עוד ציינה ב"כ המאשימה, בהקשר זה, את נסיבות הקולה של העדר עבר פלילי וההודאה ונטילת האחריות על ידי שני הנאשמים.
לבסוף עמדה ב"כ המאשימה על החשיבות שבהטלת ענישה כלכלית מכבידה כאשר מדובר בעבירות פיסקליות – אשר מבוצעות מתוך בצע כסף ורצון להתעשר – וכן על חשיבות החילוט. בהקשר זה עתרה ב"כ המאשימה להטלת קנס כספי בסך של 50,000 ₪ על נאשם 2 מהטעמים האמורים. עוד הפנתה ב"כ המאשימה להלכות הנוגעות לחשיבות כיבודם של הסדרי טיעון.
ב"כ נאשם 1, מצידו, הדגיש כי לא זו בלבד שהסדרי הטיעון שנערכו במקרה זה עולים בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה, אלא שהם אף מצויים ברף הגבוה שלה. יתר על כן, מדובר במקרה של אכיפה ראשונית, במובן זה שמדובר בתיק של הסתרת נהנה בכספות, כאשר נוכח העובדה שאין כל עבירה נלווית – של קבלת דבר במרמה או של השמטת הכנסות – יש קושי בהשוואה למתחמי הענישה שנקבעו במקרים אחרים. עם זאת, הפסיקה הקיימת מלמדת שהסדר הטיעון עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה ואף לכף חומרה.
עוד עמד ב"כ נאשם 1 על נסיבותיו האישיות של מרשו, אשר בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום התגורר כאמור בגרמניה וכיום הוא תושב חוזר. נאשם 1 (יליד שנת 1975) הוא בן 45 שנים כיום, נשוי ואב לחמישה, לרבות תינוקת (ר' גם המסמכים הרפואיים בעניין מצבה של אשתו, ס/1). הנאשם הודה ונטל אחריות על מעשיו, ובכך גם חסך זמן שיפוטי רב, כאשר לנאשם אין עבר פלילי מכל מין וסוג. בנסיבות אלה עתר ב"כ הנאשם לכיבוד הסכמות הצדדים.
ב"כ נאשם 2 הצטרף לטיעוני חברו וביקש להדגיש שהסדר הטיעון מצוי ברף חומרה גבוה-יחסית, תוך שהפנה לפסיקה. ב"כ נאשם 2 הרחיב בעניין נסיבותיו האישיות הקשות של מרשו, יליד שנת 1976 (בן 44 שנים כיום), ללא עבר פלילי. להוותו של נאשם 2, מצבו הכללי החל להתדרדר מאז תחילת החקירה, באופן שכיום הוא איבד הן את משפחתו והן את עבודתו. כיום מצוי הנאשם במצב של מצוקה כלכלית קשה (ר' המסמכים ס/3) ואף מטופל פסיכיאטרית (ר' ס/4, הגם שמדובר במסמך מלפני כשנה וחצי).
ב"כ נאשם 2 הדגיש במיוחד את העובדה שלמרשו אין כיום כל הכנסה, והוסיף וטען כי השתת כל קנס שמעבר לסמלי ת הא למעשה תוספת עונש מאסר בפועל , כאשר נקבע בפסיקה שבהקשר זה יש להתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם. ב"כ נאשם 2 אישר כי אמנם קיימים כספים של נאשם 2 התפוסים בידי המאשימה, אך הבהיר כי לא מדובר בכספים נזילים אלא בחסכונות של פנסיה וביטוחים. זאת ועוד: עקב מצ ב החירום, אשר שרר לאחרונה במדינה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, מצבו הכלכלי של נאשם 2 ה תדרדר עוד יותר.
לבסוף הנאשמים, בדברם האחרון לעונש, הביעו את צערם הרב על מעשיהם.

ג. דיון והכרעה:
על פי הוראות חוק העונשין, בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מתחם העונש ההולם לאירוע שבגינו הורשע הנאשם ולאחר מכן לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם זה. עם זאת, כידוע, ההוראות האמורות – שהוספו במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 113), תשע"ב-2012 (להלן – תיקון 113) – אינן כולל ות התייחסות למצבים של הסדרי טיעון , הגם שהשיקולים העומדים ביסוד גזירת הדין במסגרת הסדרי טיעון שונים מהותית מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בגזירת הדין לפי הוראות תיקון 113.
בתי המשפט נדרשים אפוא שוב ושוב לשאלה האם יש מקום לקביעת מתחם העונש ההולם גם במקרים של הסדרי טיעון, במיוחד כאשר מדובר בהסדרי טיעון "סגורים" הכוללים הסכמות מלאות לעניין העונש. בעניין זה קיימות גישות שונות, הגם שנפסק כי הוראות תיקון 113 חלות גם במקרים של הסדרי טיעון (ר' למשל ע"פ 2524/15 שפרנוביץ נ' מדינת ישראל (08.09.2016), בפסקה 18 לפסק הדין) . עם זאת, ההיזקקות לקביעת מתחם העונש ההולם מתחייבת רק כאשר סבירות הסדר הטיעון אינה ברורה על פניה (ר' למשל ת"פ 36193-11-16 מדינת ישראל נ' קנוכלמן (03.01.2017), בפסקה 21 ואילך ובאסמכתאות המובאות שם).
מכל מקום, המבחן לבחינת סבירותו של הסדר טיעון הוא "מבחן האיזון", אשר נקבע בזמנו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (25.12.2002)). במקרה דנא, ב"כ הצדדים לא עמדו בטיעוניהם על הטעמים העומדים ביסוד הסדרי הטיעון (למעט התייחסות אחת במסגרת טיעון ב"כ נאשם 1, בציון העובדה שההסדר כלל הסכמות בעניין סגירת התיק נגד האחות ומעורבים נוספים ). עם זאת, בחינת מדיניות הענישה בעבירות דומות (אם כי לא בנסיבות זהות, נוכח ייחודיות המקרה), לרבות באסמכתאות אליהן הפנו ב"כ הצדדים, מלמדת כי ענישה בדמות מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות היא בהחלט בטווח הענישה הנהוגה.
בנסיבות אלה – ובהתחשב גם בענישה הכלכלית המשמעותית שהוסכ מה בעניינו של נאשם 1 בקנס, וכן בהסכמה לחילוט – הסדרי הטיעון שנערכו עם הנאשמים הם בגדרי הסביר ועל כן על בית המשפט לכבדם.
נותר אפוא לדון בשאלת שיעור הקנס שיש להשית על נאשם 2. בעניין זה מקובל עליי טיעון ב"כ המאשימה כי בעבירות פיסקליות יש להשית ענישה כלכלית משמעותית וברי כי בהטלת קנס "סמלי" – כעתירת הסניגור – אין די. עם זאת, בהשתת קנס כספי מחויב בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם (ר' גם בהוראות סעיף 40ח לחוק העונשין). לפיכך, ובהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אני מעמיד את שיעור הקנס בעניינו של נאשם 2 על סך של 25,000 ₪.

ד. סוף דבר:
אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאש מים את העונשים הבאים:

נאשם 1:
(א) 8 חודשי מאסר בפועל.
נאשם 1 יישא את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר מיום 24.02.20.
על נאשם 1 להתייצב לנשיאת עונשו במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביום 14.06.20 עד השעה 08:00.
מובהר בזה לנאשם 1 כי בכל הקשור לעבודות השירות עליו לציית להוראות הממונה על עבודות השירות, או למי שהוסמך לכך מטעמו. עוד מובהר לנאשם 1 , כי במידה ולא יציית להוראות כאמור הוא עשוי לשאת את מאסרו, או את יתרת מאסרו, במאסר מאחורי סורג ובריח בבית סוהר.
(ב) מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא נאשם 1 אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, את העבירה בה הורשע.
(ג) קנס בסך של 100,000 ₪, או שישה חודשי מאסר תמורתו.
(ד) חילוט בסך של 1,500,000 יורו (או שווה ערך בש"ח) – בניכוי סכום הקנס הנ"ל – מתוך הכספים התפוסים.
יתר הכספים התפוסים בעניינו של נאשם 1 יושבו בהתאם להסכמות שבסעיף 3 להסדר הטיעון שנערך עמו . כמו כן יושבו לנאשם 1 מוצגים שנתפסו על ידי היחידה החוקרת (לה"ב 433) וכן כספים שהופקדו בהליכי המעצר (בתיקים: ה"ת 7189-05-18; ה"ת 13198-11-17; עמ"י 67851-02-19).

נאשם 2:
(א) 8 חודשי מאסר בפועל.
נאשם 2 יישא את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר מיום 09.02.20.
על נאשם 2 להתייצב לנשיאת עונשו במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביום 14.06.20 עד השעה 08:00.
מובהר בזה לנאשם 2 כי בכל הקשור לעבודות השירות עליו לציית להוראות הממונה על עבודות השירות, או למי שהוסמך לכך מטעמו. עוד מובהר לנאשם 2, כי במידה ולא יציית להוראות כאמור הוא עשוי לשאת את מאסרו, או את יתרת מאסרו, במאסר מאחורי סורג ובריח בבית סוהר.
(ב) מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא נאשם 2 אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, את העבירה בה הורשע.
(ג) קנס בסך של 25,000 ₪, או 45 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 01.06.20 ובכל אחד בחודש שלאחריו. היה ונאשם 2 לא ישלם את אחד התשלומים במועד תועמד כל יתרת הקנס לפירעון מידי.
הכספים ו/או הרכוש התפוסים בעניינו של נאשם 2, יושבו לו.
זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ' אייר תש"פ, 14 מאי 2020, במעמד הצדדים.