הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 71189-03-19

מספר בקשה: 9
לפני כבוד השופטת שרון הינדה

המבקשת:
טליאר תמם

נגד

המשיבה:
מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת, בהעדר הפקדת הפיקדון שנקבע בדיון מיום 1.7.19 כתנאי לקבלת ההתנגדות לביצוע שטר שהגישה.
המבקשת הגישה את ההתנגדות לביצוע שטר באיחור, ומהנימוקים שפורטו בהחלטה בדיון האמור, חוייבה בתשלום הוצאות למשיבה והפקדת פיקדון כתנאי להארכת מועד, קבלת ההתנגדות ומתן רשות להתגונן.
המבקשת עותרת לביטול פסק הדין בטענה כי העבירה את כספי הפיקדון וההוצאות לבא כוחה הקודם עוד ביום 16.7.19. אולם מאחר שיחסיהם עלו על שרטון, עוה"ד הפקיד את סכום ההוצאות בתיק בית המשפט ביום 1.8.19 ואילו את יתרת הסכום (בסך 8,500 ש"ח), ככל הנראה קיזז עבור שכר טרחתו.
המבקשת מעוניינת כי בית המשפט יגלה כלפיה חמלה על אף שלא עמדה בדרישות הפרוצדוראליות, וזאת נוכח מצבה הכלכלי הקשה הנובע מהליך גירושין מורכב, פינוי מביתה משום חובות בעלה וכל זאת בעודה מגדלת שלושה ילדים שהיא היחידה הדואגת לפרנסתם.
לגופו של עניין טענה המבקשת כי יש לה נימוקי הגנה טובם לעניין שטר החוב שהוצג בתיק ההוצאה לפועל (טענת זיוף חתימה).
עוד טענה המבקשת כי ייגרם לה עיוות דין ונזק כלכלי לה ולתלויים בה, שעה שהליכי ההוצאה לפועל יובילו לקריסתה הכלכלית, שהוא גבוה בהרבה מכל נזק שעלול להגרם למשיבה, שעה שכבר שילמה את הוצאותיה בסך 3,500 ₪.
המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי אין המדובר בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, משום שההחלטה בהתנגדות ניתנה במעמד הצדדים, והובהר בה כי אם לא תבוצע ההפקדה תידחה הבקשה להארכת המועד וההתנגדות. על כן סבורה המשיבה כי היה על המבקשת להגיש ערעור על פסק דין.
לטענת המשיבה, אף לו מדובר בפסק דין הניתן בהעדר, הבקשה הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד ועל כן דינה להידחות. בא כוחה הקודם של המבקשת צפה בפסק הדין עוד ביום 4.9.19. כמו כן המבקשת חתמה לבא כוחה הנוכחי על ייפוי כוח ביום 5.10.19 אשר הגיש הודעה על הייצוג לתיק ביום 4.11.19 ואילו את הבקשה לביטול ספק הדין הגישה המבקשת רק ביום 15.12.19.
באשר לטענה בדבר העברת הכספים לבא כוחה הקודם, טוענת המשיבה כי אין זו עילה לביטול פסק הדין.
לפיכך סבורה המשיבה כי יש לדחות הבקשה לביטול פסק הדין ולחייב את המבקשת בהוצאות.
דיון:
ראשיתו של ההליך התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת.
ההתנגדות נדונה ביום 1.7.19. בהחלטה בדיון נדרשה המבקשת לשלם הוצאות בסך 3,500 ש"ח ולהפקיד סך של 8,500 ש"ח כתנאי להארכת המועד וקבלת ההתנגדות.
המבקשת לא עשתה כן וביום 2.7.19 עתרה להארכת מועד לביצוע ההפקדה. הבקשה הוגשה כשהמבקשת מיוצגת על ידי בא כוחה הקודם.
המועד לביצוע ההפקדה הוארך עד ליום 1.9.19.
בחלוף המועד, משלא בוצעה ההפקדה ניתן כנגד המבקשת פסק הדין ביום 4.9.19.
ההחלטה שניתנה במעמד הצדדים היא החלטה המתנה את קבלת ההתנגדות בביצוע הפקדה ובתשלום הוצאות. אולם על מנת שיינתן פסק דין היה צורך במתן החלטה נוספת היא ההחלטה שביטולה מבוקש. בנסיבות אלה אני סבורה כי אין לראות בה החלטה במעמד הצדדים ועל כן רשאית הייתה המבקשת לעתור לביטולה.
הארכת מועד:
המשיבה טענה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד.
בתגובתה לטענת המשיבה העלתה המבקשת טענות הנוגעות לצדק ולמצבה הכלכלי ולא הכחישה כי בקשתה הוגשה באיחור ואף לא ביקשה לתקן את הבקשה.
המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין קבוע בחיקוק. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 528") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו".
ה"טעם המיוחד" הנדרש בהוראת תקנה 528 אינו מוגדר בחוק אלא הוא התפתח בפסיקה.
המגמה בפסיקה הנוגעת להארכת המועד היא כי בית המשפט יטה להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור לא היה בשליטת בעל הדין ואילו טעמים הנעוצים בבעל הדין לא הוכרו כמצדיקים הארכת מועד (ראו: ד"ר י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890, ב"ש 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד מ(3) 159 (1986), ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע-חברה לבנין ועבודות עפר, מ(1) 57 (1986), בש"א 8835/01 פלוני נ' משרד הרווחה [פורסם בנבו](16.12.2001), בש"א (מחוזי יר') 5859/07 מאג'ד קרש נ' משולם אייבי, [פורסם בנבו](18.9.2007)).
בתגובת המבקשת לטענת המשיבה, מודה כאמור המבקשת כי איחרה המועד להגיש הבקשה ונראה כי הסיבה בגינה לא הגישה בקשתה במועד היא כי נדרש לה חודש ימים לאשר את תנאי ההתקשרות עם בא כוחה עקב מצבה הכלכלי.
פרק הזמן שארך למבקשת לאשר את תנאי ההתקשרות עם בא כוחה, תלוי במבקשת ובה בלבד. באשר לטענות הנוגעות למצבה הכלכלי של המבקשת , לא רק שאלה לא נתמכו בראיות כלשהן להוכחתן, אלא שספק בעיני כי במהלך החודש השתנה מצבה הכלכלי של המבקשת באופן ששינה את פני הדברים.
יותר מכך, לתיק בית המשפט הוגשה הודעה בדבר ייצוג המבקשת ביום 4.11.19.
מן הסתם באותה עת כבר הוסדרו תנאי הייצוג ואף על פי כן הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 15.12.19. דהיינו באיחור של כ- 11 לפחות.
גם לו היה מקום לראות במועד זה כמועד הראשון בו נודע למבקשת אודות פסק הדין, לא מצאתי בתגובת המבקשת כל הסבר מניח את הדעת מדוע הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף יותר מ-30 ימים מיום שהודיעה לתיק על ייצוגה המשפטי.
בנסיבות אלה אין בטענות המבקשת כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד והיה מקום כבר בשלב זה לדחות את בקשתה לביטול פסק הדין.
העקרון שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד, עבר תהליך של שחיקה וכיום גישת בית המשפט היא כי דרישת הטעם המיוחד אינה מאיינת את שיקול דעת בית המשפט ועל כן בית המשפט נוהג לאזן בין נימוקי המחדל מחד לגודל הפגיעה בצד שכנגד מאידך. גישת בית המשפט היא כי טעות של בעל דין שגרמה לאיחור ואפילו רשלנותו אינה מונעת בהכרח את הארכת המועד, ובלבד שבעל הדין נימק והבהיר בתצהירו כיצד קרתה התקלה ולא הסתפק בבקשה סתמית (ראו: רע"א 3968/18 אליהו ענף נ' מדינת ישראל ואח',[פורסם בנבו](7.11.2018); רע"א 3010/18 שריף עביד נ' יניב אינסל עו"ד ואח', [פורסם בנבו](7.10.2018); בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', פ"ד נה(2)397(2001); ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2)904(2001); ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין,[פורסם בנבו](10.11.1998); בש"א 3112/99 חיים קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר,[פורסם בנבו](29.08.1999)).
במקרה זה המבקשת הסתפקה בהעלאת טענות סתמיות תוך שימוש חוזר בטענות הנוגעות למצבה הכלכלי ללא שטרחה כלל וכלל להוכיח אותן. בנסיבות אלה דומה כי המבקשת מנהלת את ענייניה בקצב שלה תוך התעלמות מוחלטת המהמועדים הקבועים בתקנות ונראה כי היא סבורה כי בכל עת שתרצה תוכל להביא לפתחו של בית המשפט את מצבה הכלכלי כהצדקה לעשיית חסד עמה.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי דחיית הבקשה בשלב זה תעמיד את המבקשת בפני פסק דין בסכום לא מבוטל מבלי שנבחנה טענת הזיוף שהעלתה כנגד החתימה על השטר, ובאיזון האינטרסים בין הצדדים, הנזק שייגרם לה מהארכת המועד גדול מהנזק שייגרם למשיבה מהארכת המועד והמשך בחינת הבקשה.
על כן אני מאריכה המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות בגין מחדלה להגיש הבקשה לביטול פסק הדין במועד בסך של 3,500 ש"ח.
ביטול פסק דין
פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ניתן לביטול באחת משתי עילות: האחת - חובת הצדק, שעה נפל פגם בפסק הדין ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין, והשנייה – על פי שיקול דעת בית המשפט, תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה להתגונן כנגד התביעה (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, עמ' 637).
ההחלטה בדבר התניית מתן הרשות להתגונן בתשלום הוצאות ובהפקדה ניתנה במעמד הצדדים ולא הועלתה כל טענה מצד המבקשת המלמדת על פגם שנפל בפסק הדין ועל כן אין אנו בבקשה לביטול פסק דין על פי חובת הצדק, אלא על פי שיקול דעת בית המשפט.
לשם ביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, בוחן בית המשפט מהי סיבת מחדלו של המבקש ומהם סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.
לעניין סיבת המחדל, בית המשפט קבע כי אם יתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט כי אם צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או היסח הדעת ואפילו רשלנות מסוימת מצד המבקש, וביחד עם זאת יש למבקש הגנה סבירה, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר ליבון הנקודות השנויות במחלוקת. עוד נקבע כי גם אם התנהגות של המבקש כרוכה ברשלנות כלשהי מצידו, ניתן לכפר עליה בפסיקת הוצאות ובלבד שיומו של המבקש בבית המשפט לא יקופח מטעם זה בלבד. (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3)431(1983); רע"א 1598/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה,פ"ד נה(5)43 (2001)).
בעניינו, טענה המבקשת כי לאחר שהעבירה כספים לבא כוחה דאז חשבה כי העבירה את כל התשלומים שנדרשה להם וגם כאשר הובהר בפניה כי חלק מהתשלום עבר בלא ידיעתה לקיזוז חובותיה לבא כוחה דאז, לא היה באפשרותה האמצעים הכלכליים להשלים את ביצוע ההפקדה. כאמור, המבקשת לא הביאה כל ראיה להוכחת מצבה הכלכלי ועל כן אין בבקשתה נימוק מניח את הדעת לעניין סיבת המחדל. אף על פי כן, לא אצא מנקודת הנחה כי מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט ואבחן האם די בהגנתה כדי להעבירה את המשוכה לצורך ביטול פסק הדין.
לעניין הגנת המבקשת, ההלכה היא כי המבקש אינו חייב להראות הגנה איתנה כנגד התביעה אלא די בהגנה אפשרית (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3)431 (1983) ; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשה עמ' 637). במקרה זה, טענות ההגנה נבחנו זה מכבר בדיון בהתנגדות שהגישה המבקשת. המדובר בטענת זיוף אשר נמצאה אמנם כטענה לא חזקה מספיק ומטעם זה הותנה מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית, אולם די בה כדי להוות הגנה אפשרית כנגד התביעה.
סיכומו של דבר, התנהלותה של המבקשת רצופה מחדלים. החל מהגשת ההתנגדות באיחור, המשך בבלבול בהפקדת סכום ההוצאות תחת תשלומם למשיבה, אי ביצוע ההפקדה אשר הוביל למתן פסק דין נגדה וכלה בהגשת בקשה לביטול פסק דין באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, ללא טעם מיוחד להארכת מועד ותוך הגשת בקשה סתמית אשר אין בה דבר מעבר לתאור מצבה הכלכלי של המבקשת ללא תמיכת הטענות בראיות.
כפי שכבר ציינתי לעיל, היה מקום לדחות את בקשת המבקשת ולהותיר את פסק הדין על כנו.
אולם, לנוכח העובדה שיהיה בכך כדי להעמיד את המבקשת בפני פסק דין על סכום גבוה ביותר ונוכח העובדה כי בכל זאת גילתה הגנה אפשרית כנגד התביעה, אני סבורה כי ניתן לאזן האינטרסים בין הצדדים באופן שבקשת המבקשת תתקבל תוך החמרת התנאים לקבלתה באופן שיתן ביטוי למחדלי המבקשת החוזרים והנשנים.
אשר על כן אני מורה כי המועד לביטול פסק הדין יוארך ופסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום ההוצאות בסך 3,500 ש"ח שנפסקו לעיל, והפקדת סך של 21,500 ש"ח בתיק בית המשפט וכל זאת בתוך 30 ימים מהיום.
בחלוף המועד תעתור המבקשת למתן הוראות בדבר ביטול פסק הדין וקביעת מועד לדיון, בצירוף אסמכתא בדבר תשלום ההוצאות וביצוע ההפקדה.
ככל שלא ישולמו ההוצאות או לא תבוצע ההפקדה במועד, יעמוד פסק הדין על כנו.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.