הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 62672-12-18

מספר בקשה: 12
לפני כבוד השופטת שרון הינדה

המבקשת:
רבקה בן צבי

נגד

המשיבה:
כפר חוגלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ

החלטה

לפניי שתי בקשות שהגישה הנתבעת לעיכוב הליכים.
האחת – לעיכוב הליך הבוררות שיזמה התובעת המתנהל בפני רשם האגודות השיתופיות. השנייה- עיכוב הליך זה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה בין אותם צדדים ובאותו עניין.
עיכוב הליך הבוררות
הנתבעת מבקשת לעכב את הליך הבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות בטענה כי התובעת לא פנתה בבקשה מקדימה לבית המשפט לניהול ההליך כמתחייב על פי דין.
לטענת הנתבעת התנגדה למינוי הבורר, והתובעת לא הייתה רשאית לפנות להליך הבוררת מבלי לקבל אישור בית המשפט.
הנתבעת מודעת להיות הליך הבוררות מכוח הוראת סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות אולם מפנה לפסיקה המלמדת לדידה כי בית המשפט הכיר בתוקפו של סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 גם בהליך בוררות סטטוטורי.
כרקע וטעם לבקשתה טענה הנתבעת כי קיבלה אשראי מהתובעת במסגרת חשבון משותף שניהלה עם חתנה. הנתבעת הכירה בחוב כלפי התובעת בסך של 494,869 ₪ והכחישה את ההפרש בין סכום זה לסכום התביעה שהוגשה בהליך הבוררות בסך של 858,777 ₪.
לגבי הסכום בו הכירה הנתבעת, טענה כי מלבד ציר היחסים של לווה ומלווה בינה לבין התובעת, התקיימו גם יחסי עובד ומעביד במשך 43 שנים ונשללו ממנה זכויות. הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובעת בבית הדין האזורי לעבודה בסך של 1,418,485 ₪ ובגינה העלתה הנתבעת טענת קיזוז גם לגבי סכום החוב בו הכירה.
בתשובתה טענה התובעת כי הנתבעת ידעה על הכוונה לפנות לבוררות וכי חוק הבוררות לא חל במקרה זה והיא לא הייתה אמורה לקבל אישור בית המשפט לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות.
עוד טענה כי בהליך זה התביעה היא שטרית ואילו בהליך הבוררות המדובר בחוב נוסף שאינו קשור לשיקים.
כן טענה כי לא קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בנוגע ליתרת החוב של הנתבעת שלא מבוסס על העילה השטרית לא יתברר בפני רשם האגודות השיתופיות.
התובעת אף טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי לאחר שהתנגדותה של הנתבעת התקבלה, נקבעו גבולות המחלוקת וההליך בשלב מתקדם.
לאחר שבחנתי טענות הצדדים איני סבורה כי יש להיעתר לבקשת הנתבעת.
הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות עוסקת בעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט לצורך העברתו לבוררות. לא מצאתי בבקשת הנתבעת מקור הסמכות של בית המשפט להורות על עיכוב של הליך בוררות. גם מטרת העיכוב לא הובהרה מעבר לטענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה, הודאה בחלק מהחוב הנתבע והעלאת טענת קיזוז, שהרי הנתבעת הודתה רק בחלק מהחוב ולא בכולו.
יותר מכך, גם בהינתן כי בית המשפט מוסמך לעכב הליך הבוררות, הרי העובדה כי מדובר באותם צדדים אינה משנה לענייננו. שכן, ההליך שלפני מתנהל בעילה שטרית. הנתבעת בעצמה מבהירה כי הסכסוך בהליך הבוררות לא מתייחס לחוב הנדון בהליך זה, ואין מחלוקת בין הצדדים כי הליך הבוררות מתנהל לגבי יתרת חוב נטענת מעבר לסכום השיקים. הנתבעת אף אינה מבהירה מה יעלה בגורל המחלוקת המתבררת במסגרת הבוררות היה ותביעתה בבית הדין האזורי לעבודה תדחה או לא תתקבל במלואה.
טענת הנתבעת כי מדובר בפיצול מלאכותי אינה מתקבלת שכן העילה השטרית היא עילה עצמאית והגם שמדובר באותם צדדים וייתכן כי עסקת היסוד זהה, אין בכך כדי למנוע מהתובעת הגשת התביעה בעילה השטרית.
לפיכך, הגם שמדובר בצדדים קרובים לשיקים, המדובר בתביעות בעילות שונות וממילא לא הייתה מתבררת בהליך זה המחלוקת לגבי יתרת החוב שמעבר לסכום השיקים.
אשר על כן הבקשה לעיכוב הליך הבוררות נדחית.

עיכוב הליך זה בשל הליך תלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה
בבקשה לעיכוב הליך זה בשל ההליך התלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה טענה הנתבעת כי טענתה המרכזית היא טענת קיזוז בשל זכויות שמגיעות לה בגין שלילת זכויותיה כעובדת של התובעת.
הנתבעת טענה כי ההליך בבית הדין האזורי לעבודה נפתח כשבועיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדה ולפני פתיחת הליך זה.
לדידה של הנתבעת ההליכים בבית הדין לעבודה מתקדמים ויש לשקול עיכוב הליך זה מאחר שמתעוררות בו שאלות דומות של עובדה ומשפט. הנתבעת הדגישה כי עיכוב ההליכים מוצדק גם בהתחשב באופי הפלוגתא הנטועה עמוק ביחסי עובד ומעביד שהדיון בה מצוי בסמכותו הייחודית ובמומחיותו של בית הדין לעבודה.
התובעת מתנגדת בטענה כי מדובר בהתנהלות שיטתית של הנתבעת לעכב הליכי משפט בניגוד לטענתה כי היא פועלת לזירוז ההליך בבית הדין לעבודה.
התובעת חזרה על הטענה כי מדובר בתביעה בעילה שטרית וכי בהליך דנן קיימת הודאת בעל דין לפיה הנתבעת מודה בחוב לתובע. ושללה הטענה כי מדובר בשאלות דומות של עובדה ומשפט.
מבחינת טענות הצדדים, מקובלת עליי עמדת התובעת כי במחלוקות בין הצדדים, אין מדובר בשאלות דומות של עובדה ומשפט. שכן אין חולק בין הצדדים כי בענייננו המדובר בשיקים שניתנו במסגרת של יחסי לווה ומלווה וללא קשר ליחסי עובד ומעביד הנדונים בבית הדין האזורי לעבודה ונראה כי אין קשר בין השיקים לבין הטענה בדבר קיפוח זכויותיה של הנתבעת הנדונה בבית הדין האזורי לעבודה. כלומר, קיומו של ההליך בבית הדין האזורי לעבודה לא מייתר בירור המחלוקת השטרית בין הצדדים ככל שיש כזו במסגרת הליך זה, ולו רק מטעם זה דין הבקשה להידחות.
התנגדותה של הנתבעת התקבלה בשתי טענות. האחת טענת הקיזוז והשנייה שהשיקים אינם בתוקף והיו אמורים להיגרס. קבלת ההתנגדות הותנתה בהפקדה כספית משמעותית נוכח חולשת טענות הנתבעת.
בבקשה זו הנתבעת אינה חוזרת על הטענה בדבר היעדר תוקף השיקים ולמעשה היא מבססת את כל בקשתה לעיכוב ההליך על טענת הקיזוז.
ככל שאכן זו הטענה היחידה שהנתבעת עומדת עליה, הרי אין טעם בהמשך ניהול הליך זה. שכן, כידוע, בבסיס טענת הקיזוז עומדות הודאה והדחה. התביעה שלפניי עומדת על סך של 215,671 ₪ בעוד הנתבעת הכירה בחבות כלפי התובעת בסך של 494,869 ₪. כלומר, אם הנתבעת אינה עומדת על הטענה שהשיקים אינם בתוקף ומודה בחבות בכפוף לטענת הקיזוז, אין עוד מחלוקת לברר במסגרת הליך זה ואין כל צורך להמתין עד לקבלת פסק דין במסגרת ההליך בבית הדין האזורי לעבודה, על מנת שהנתבעת תוכל לעמוד על טענת הקיזוז שלה אל מול תביעת התובעת.
אשר על כן תבהיר הנתבעת בתוך 15 ימים מהיום, האם היא עומדת על הטענה לעניין גריסת השיקים שאז תידחה בקשתה והליך זה ימשיך להתברר.
ככל לא תעמוד על הטענה ותיוותר טענת הקיזוז בלבד , תבהיר מדוע לא יינתן פסק דין כנגדה על מלוא סכום התביעה, וככל שתתקבל תביעתה בבית הדין האזורי לעבודה, תוכל להיפרע מהתובעת הכספים שיגיעו לה או לחילופין ביצועו של פסק הדין יעוכב לפרק זמן שיאפשר לה לכלכל צעדיה ולעתור לעיקול עצמי של הכספים במסגרת ההליך התלוי ועומד או לפעול בכל דרך שתמצא לנכון על מנת שלא תיאלץ לשלם הכספים עד למתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה.
לאחר קבלת הבהרת הנתבעת ייפסקו הוצאות הבקשות.
ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.