הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 49011-10-18

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעת המשיבה:
אלום דקל בע"מ
עו"ד מלול יעקב

נגד

הנתבעים המבקשים:

  1. ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ
  2. ליאור פנסו

ע"י ב"כ עו"ד ירדן פישר

החלטה

התובעת, חברה העוסקת ביצור של תוצרי אלומיניום, הגישה תביעה כנגד הנתבעים, בלשכת ההוצאה לפועל. התביעה הוגשה על פי שמונה שיקים, אשר המבקש חתם על גבם, שהוא ערב לפירעונם. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, בדיון, ביום 12.2.2019, ציין ב"כ המבקשים כי המבקשת יצרה קשר עם חברת "סטטוס אלומיניום" לביצוע מספר עבודות אלומיניום במספר אתרים שונים. העבודה לא הושלמה.
המבקש מספר 2, העיד כי, חברת "סטטוס" היא לקוחה של המבקשת, והתחייבה לסיים שני פרויקטים. חברת "סטטוס" נקלעה לקשיים. המבקשים נפגשו עם התובעת והתחייבו כלפי התובעת לשלם לתובעת עבור סחורה שתסופק לחברת "סטטוס". לצורך השלמת הפרויקטים . מדובר בסחורה בהיקף של 126,000 ₪ (ראה: עמוד 3 שורות 1 - 7). המבקש העיד :
" אני לא רכשתי מהם סחורה, אני נתתי שיקים מכיוון שמדובר בהמשך תשלומים לחברת "סטטוס".

המבקש נשאל מתי חתם על הערבות על גבי השיקים והשיב: "כתוב, ברגע שהחלונות יגיעו לשטח. הם טענו שהחלונות הגיעו לשטח ואז חתמתי ערבות".

כן העיד:

"החתימה נעשתה כיוון שיש לי כבוד לזהבה ולכן היא נעשתה, יש תכתובת וואצאפ. עמוד 4 שורה 3".

בהמשך הגישה המשיבה, כרטסת הנהלת חשבונות בה מפורטים השיקים שניתנו בערבות של מבקש מספר 2 וחזרו. כן הגישה מסמך מיום 15.2.2018, לפיו :
"אני ליאור פנסו ת.ז. XXXXXX524 מתחייב לחתום ערבות אישית
ל"אלום דקל בע"מ", על שיקים על סך 126,126 ₪ מקבלה מס 3,795 ברגע
שהחלונות מגיעים לשטח".

יובהר כי, המבקש מספר 2, הינו הבעלים של המבקשת מספר 1, אשר במועדים הרלבנטיים וכעולה מסיכומי המבקשים בנתה פרויקטים בפתח תקווה ובחולון. במסגרת זו, התקשרה בהסכמים עם ספקים רבים, וביניהם עם חברת "סטטוס אלומיניום בע"מ" לצורך אספקה והרכבה של מוצרי אלומיניום. חברת "סטטוס" התקשרה עם "אלום דקל" התובעת, לשם אספקה של מוצרים אלה.

המבקשים מציינים כי בהתאם להסכם בין חברת "סטטוס" לבין חברת "אלום דקל", זכאית חברת "סטטוס" לבטל כל תשלום, אפילו אם נפדו השיקים. לעמדתה, המשיבה נתנה את השיקים של המבקשת ובעצם, לא סיפקה את הסחורה, ובפועל, השתמשה בשיקים כדי להקטין את החוב שחייבת לה חברת "סטטוס". עוד הם מציינים כי, המשיבה נכנסת בנעליה של חברת "סטטוס אלומיניום" בהסכמים שנחתמו בינה לבין המבקשת מספר 1. טענתם בנושא זה, היא, לכישלון תמורה מוחלט, וכן, טוענים המבקשים כי, לחילופין מדובר בכישלון תמורה ספציפי וזאת: "לאור כמות הסחורה המינורי שסופק והורכב". (סעיף 16 לסיכום).

הטענה הזו של המבקשים, אינה מגובה בראיות. הובהר לבית המשפט, כי המבקש חתם על הערבות האישית על גבי שמונת ההמחאות רק כאשר סופקה הסחורה הרלבנטית. המבקש חתם לאחר אספקת הסחורה ולא לפני כן, וכן אישר במסמך שצורף , שיחתום על הערבות האישית על גב ההמחאות. למבקש היה אינטרס להסדיר את התשלום למשיבה, הגם שמדובר בחוב של חברת "סטטוס", זאת מאחר, ואספקת האלומיניום לאתרים, היתה מאפשרת את סיום העבודות. חתימתו על גבי השיקים, ועל מסמך ההתחייבות לחתום על השיקים, היתה מרצונו ובשל האינטרס שלו, ושל מבקשת מספר 1, לסיים את העבודות.

טענת המבקש היא, כי בפועל, הגם שחתם על המסמך ועל השיקים והסתמך על דברי זהבה ונציגי התובעת, התברר לו בדיעבד שהאספקה לאתר היתה חלקית ובנסיבות העניין, עולה טענה של כישלון תמורה חלקי. יובהר כי, בהתאם לפסיקה, כישלון תמורה חלקי מתייחס רק לסכום קצוב, שניתן לחשב אותו באופן אריתמטי. לעניין זה ראה: ע"א 788/77 אריה פרידמן נגד אייכנבאום ש.ב.א חברה למסחר. כן נקבע כי מקום בו לא ניתן לחשב באופן אריתמטי את כישלון התמורה, תדחה הטענה של כישלון תמורה חלקי.

בשלב זה, אין בפני בית המשפט, כל הוכחה, מה הוא היקף הסחורה שסופקה על ידי התובעת, לאתרים של המבקשים. מצד אחד, טענת המשיבה, אשר מוצאת ביטויה גם בעדותו של המבקש, כי, החתימה על השיקים ועל המסמך נעשתה לאחר שהובאה הסחורה לאתר. כנגד, ישנה עדותו של המבקש, לפיה, אכן חתם על הערבות, אולם בדיעבד התברר לו שלא כל הסחורה סופקה לאתרים, ועל כן, אינו חייב במלוא תמורת השיקים.

ככלל, הלכה היא כי בשלב הרשות להתגונן אין על בעל דין להוכיח טענותיו ודי בעצם העלאתן בתנאי כי אם יוכחו כנכונות, יהוו הן טענות הגנה כנגד התובענה (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 804 [מהדורה אחת עשרה, 2013]). כך, די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק (י' זוסמן על סדר הדין האזרחי 677 [מהדורה שביעית). בעניין זה, ראו גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 (2004):

בשלב ביניים זה רשאי צד להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראו לדוגמא ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 335, וע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 128), ואין בית המשפט נכנס בשלב זה לשאלה כיצד יוכיח המבקש טענתו, ואין בשלב זה כדי למנוע העלאת טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז).

טענת ההגנה של המבקש היא, הסחורה לא סופקה במלואה . טענה נוספת שהעלה היא, כי הוא נכנס בנעליה של חברת "סטטוס" ולחברה זו, על פי ההסכמים עליהם חתמה ,ישנה הזכות לבטל את השיקים גם לאחר שהופקדו. כאמור לעיל, לטענות אלה לא נמצא בשלב זה ביסוס עובדתי מלא, יחד עם זאת, ובשים לב להלכה, לא ניתן לחסום שערי בית המשפט בפני המבקשים, ולפיכך, ובשים לב, לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אני קובע כי, היה והמבקשים ו/או מי מהם יפקידו בקופת בית המשפט, סך של 35,000 ₪ , עד ליום 29.4.2019 (המועד הוא גם בשים לב לפגרת הפסח). תינתן רשות להגן והתצהיר שהוגש ישמש ככתב הגנה.

לחילופין, ככל שיש בידי המבקשים, או מי מהם, בטוחה טובה, ושאיננה משועבדת, ושהשווי הנקי שלה, אינו פחות מ 50,000 ₪, יגישו תוך 21 יום לבית המשפט הצעה לבית המשפט כי בטוחה זו, ככל שקיימת, תשמש כבטוחה בתיק זה במקום הפיקדון שצויין לעיל.

התיק יובא בפני ביום 30.4.2019.

ניתנה היום, י"ז אדר ב' תשע"ט, 24 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.