הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 35643-06-19

לפני כבוד ה שופט יאיר חסדיאל

התובע:
אהרון ברמן
ע"י ב"כ עוה"ד רוני הראלי

נגד

הנתבע:
אביגדור אורלינסקי
ע"י ב"כ עוה"ד דוד לוי

החלטה

שדה ההתנגדות:
לפני התנגדות לביצוע שטרות בשני התיקים שבכותרת בקשה זו.

בקשת ביצוע אחת שהגיש התובע הושתה על שיק על סך של 367,000 ₪ אשר נמשך על חשבונו של הנתבע בבנק דיסקונט ל תאריך 1.4.19 לפקודת התובע כאשר במקום המיועד לחתימת המושך נחתם השם "שרה רובינשטיין". על פי אישור בנק הפועלים שצורף לבקשה חולל השיק ב"אין כיסוי מספיק", ב"חתימת מושך אינה תקינה", וב "חשבון מעוקל" [להלן: "השיק"].

בליבה של בקשת הביצוע הנוספת שהגיש התובע עומד שטר חוב על סך של 332,000 ₪ המתייחס על פי כיתוב המופיע בו ל"הסכם הלוואה מיום 15.6.2018 לטובת שרה ויעקב רובינשטיין", כאשר בתחתית שטר החוב מצויין כי הנתבע ערב לתשלומו בערבות אוואל [להלן: "שטר החוב"].

בהתנגדות שהגיש הנתבע הוא עמד על כך שהחתימה על שטר החוב מזויפת, ואילו החתימה על השיק אינה חתימתו, והוא נמסר שלא בידיעתו ושלא בהרשאתו. הנתבע הוסיף כי אף על גבי הסכם ההלוואה הנזכר בשטר החוב זויפה חתימתו, והדבר מעלה חשד לקנוניה שנרקמה מאחורי גבו בין המלווה, התובע, ל בין הלווים. כן נטען כי הסכם ההלוואה הינו לקוני ואינו מפורט כנדרש ב"חוק להלוואות חוץ בנקאיות" [כיום חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993]. באותו תצהיר תוארה ההיכרות בין התובע לנתבע כ "שטחית מלפני שנים, אך מאז אין בינינו קשר", והוסבר כי הגב' שרה רובינשט יין [להלן: "שרה"] ניהלה בעבר חנות שהייתה בבעלות הנתבע, אך כיום אין השניים עובדים בצוותא, והנתבע הופתע לגלות כי הוא ערב כביכול להלוואה שנטלה שרה מהתובע, ואת דבר קיומו של השיק האמור. לטענת הנתבע מועד פירעון ההלוואה בהתאם להסכם טרם הגיע, ודין התביעה להידחות על הסף ביחס לשטר החוב משום שבבקשת הביצוע שהוגשה ביחס לשטר החוב לא צוין הנתבע כערב.

הנתבע נחקר על תצהירו ביום 2.12.19, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

בסיכומיו חידש ב"כ הנתבע כי שטר החוב אף "אינו עונה להגדרה של שטר חוב בפקודת השטרות אלא הינו תורף בלבד", וזאת משלא הושלמו בו "פרטים מהותיים" שהינם מועד פירעונו ומקום פירעונו, וכי לא נשלחה לנתבע הודעת חילול ביחס לשטר החוב.

אלא שלא רק טענות משפטיות חידש ב"כ הנתבע בסיכומיו. גם המסכת העובדתית ביחס להיכרות בין הצדדים נשתנתה שם ללא היכר - עתה תואר שם תוך עירוב בין גוף ראשון לגוף שלישי, ובין סיכומים לבין כתב טענות עובדתי, כי "המבקש מכיר את המשיב מזה שנים רבות", כי " ההיכרות בין הצדדים הסתכמה בזה שמידי פעם המשיב היה פונה למבקש כאשר יעקב רובינשטיין ואשתו לא ענו לו, בבקשה שאצור איתם קשר", ברם באותה נשימה נטען שם גם כי "לפני כשנה וחצי המבקש לקח מהמשיב הלוואות בסך של כ-30,000 ₪ ו-20,000 ₪ אותם החזיר המבקש לאחר זמן קצר", כי "לפי מיטב ידיעתי ה"ה רובינשטיין לקחו הלוואות מהמשיב" ו"יתכן מחלק מההלוואות נלקחו לטובת החנות "שרל'ה", חנות בגדים בבעלות המבקש ובניהול הגב' רובינשטיין". אחר הדברים האלה הודה ב"כ הנתבע כי שרה הי יתה "מורשית חתימה בחשבון החנות", וכי ה נתבע "לא היה מעורב בניהול הכספים של החנות וסמך על גב' רובינשטיין בעיניים עצומות" , ברם טען כי מכיוון ש"בבקשה לביצוע שטר המהווה את כתב התביעה לא מופיעה כלל עילה של הרשאה", " בית המשפט הנכבד מתבקש להתעלם מכל הטענות המרמזות על חתימה בהרשאה".

בהחלטתי זו אתעלם מהודעת התובע מיום 7.1.20 שהוגשה ללא רשות בית המשפט. לא יותר לתובע לדחוק את הקץ ולנצל את האפשרות שניתנה בתום חקירת הנתבע להגשת סיכומי טענות בכתב, על מנת להציג מוצגים נוספים.

הגידור הנורמטיבי -דיוני:
מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של הדיון בהתנגדות לביצוע שטר עול ההוכחה המוטל על המבקש הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. המבקש אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. משכך, לנוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת המבקש אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט.

המונח "הגנת בדים" העובר כחוט השני בפסיקות הערכאות השונות נזכר כבר בפסק דינו של בית המשפט העליון ב ע"א מס׳ 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425 (1961) שדן בפרשה של בקשת רשות להתגונן כנגד ביצוע שטר וקבע כך:
"נכון הדבר שהמבחן למתן רשות להתגונן הינו טענה עובדתית המאושרת בשבועת המבקש שאם הלה יוכיח אותה תהווה הגנה טובה בפני התביעה, ואין השופט בשלב זה עוסק בשאלת ההוכחות. אולם מאידך, אם המבקש בהיחקרו, בעצמו משמיט את היסוד לעובדה שהוא טוען לה – רשאי השופט להסיק שהגנתו הינה "הגנת בדים" "sham defence .

קיומה של "הגנת בדים" בלבד יכול שיוסק גם אם ההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין בית המשפט נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן [ ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)], וכן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].

ציורם של דברים – חוסנו של השטר הנגזר מאופיו העצמאי של החיוב השיטרי והמעניק לו מעמד של "כמעט שווה כסף" [ראו ע"א 193/60 יעקובי נ' גילצר ואח' פ"ד, טו 855 (1961), ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב פ"ד לז(3) 830 (1983), ר"ע 22/85 ס.ט.ס אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)] מאפיל על הליך התביעה השטרית. חובתו הראשונית של המבקש להתנגד לביצועו של השטר הינה לבקוע את העלטה הדיונית האמורה. אף אם לא יזרחו טענותיו כלבנה במילואה, אלא רק יגיהו אור חיווריין משפטי של סהר דק שבדק, יושיט לו בית המשפט ידו ויפסע עמו מן חשכת הליל של הדיון הראשוני, אל הבירור המעמיק כבוהקה של שמש בהליך העיקרי.

"הגנת בדים" כשמה כן היא [ראו הזיקה האטימולוגית בין בד לבין בדיה, שמצאה את עיגונה גם בשפה האנגלית – fabric אל מול fabricate]. דהיינו, מקום בו מכוסה הגנתו של המבקש עד שאין בית המשפט יכול לעמוד על מהותה הפנימית העצמאית, אף מבלי לשקול שיקולי מהימנות וקבילות, ולמצוא בה ולו ניצוץ ברור אחד.

אשר על כן יוטעם – בית המשפט לא יוכל לזהות ניצוץ הגנתי משפטי בבקשה הנעדרת צלילות עובדתית. חובה על המבקש להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות עליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו והוא אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות. טענת הגנה הנטענת באופן מכוסה, דהיינו מבלי לפרט כדבעי את המסכת העובדתית עליה היא מושתתת והמצויה בידיעתו של המבקש, לעתים מתוך ציפייה כי עצם אי הפירוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, אינה יכולה להצמיח רשות להתגונן [ראו מע"א 170/60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השחרור (1960), ועד רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (2018)].

על המבקש רשות להתגונן מוטל אפוא העול לחדד, לשייף, לדקדק, לזקק, לזכך, ללבן, להרחיב, ולרדת לעומקם של דברים. לעניין זו אינו שונה הטוען טענת זיוף חתימתו על שטר. טענת הזיוף היא הגברת הראשונה של טענות ההגנה השטריות. היא מטלטלת את אבן הראשה של התביעה השטרית ומעבירה את נטל ההוכחה אל התובע. עם זאת אין היא נבראת וכל כוחותיה לצדה אך בנשיפת פה, ועל האוחז בה לשכנע את בית המשפט כי הניח בפניו את כל המסד העובדתי הכרוך בה, וסיפק תשובות לכל השאלות המתעוררות ממנה אל מול נסיבות המקרה ומכלול חומר הראיות המונח באותה עת בפני בית המשפט.

לעניין זה כבר קבע כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (לא פורסם, 2.5.04): " גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב."

כשם שעל המעלה טענת זיוף וגניבה ביחס לשטר חליפין, רובצת החובה לפרט בין היתר היכן היה מצוי אותו פנקס שיקים ממנו נלקח השיק, למי הייתה גישה אליו, כיצד ואימתי נודע לו על היעלמות השיק, כיצד ואימתי נודע לו על מעשה הזיוף והגניבה ואלו צעדים נקט לאחר גילוי זה על מנת לברר את זהות האחראי למעשים אלו ולמצות כלפיו הליכים פליליים ואזרחיים, כך שומה על המעלה טענת זיוף ביחס לשטר חוב ליישב את הקשיים המפציעים מגרסתו ולספק את התשובות לשאלות המתעוררות אל מול נסיבות המקרה. המגיש גרסתו כעצם יבשה שאינה עוטה בשר, מסתכן בכך שתצמח המסקנה כי "מה הן המילים, אם לא שתיקה" [מתוך "מהן המילים", מ. בן שאול וש. ארצי (1981)].

על האוחז בטענת קנוניה על מנת להדוף תביעה שטרית הפטיר בית המשפט העליון כבר לפני יותר מחמישים שנה כהאי לישנא:
"עוד טען המערער בתצהירו כי הוא מאמין שנעשתה קנוניה בין שני המשיבים על-מנת להכריחו לפרוע את השטרות..."
"...טענת הקנוניה לא נטענה כראוי מאחר ולא נתמכה בעובדות ממשיות כלשהן. אסתפק בציטוט דברי השופט זוסמן ב-ע"א 277/53, פד"י, כרך מ, ע' 1184, 1185, [2]: "מי שמאשים את חברו במעשה תרמית, עליו לפרט את העובדות עליהן מתבססת ההאשמה"
[ע"א 18-66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, ואח' פ"ד כ(3) 265 (1966)].

קציר השיק:
בחקירתו הנגדית במהלך הדיון השמיט הנתבע בעצמו את היסוד לטענתו כי השיק שמועד פירעונו 1.4.19 נמסר לידי התובע שלא בהרשאתו של הנתבע וזאת משהודה הנתבע כך:
"ש. אני מפנה אותך לאותו שיק שהצגנו לפני זה לפניך, ורשום פה אביגדור אורלינסקי שרהל'ה?
ת. היתה לי חנות בבני ברק לבגדי נשים, ששמה הוא "שרהל'ה" החנות היתה שייכת בעבר לאותה שרה רובינשטיין, אני רכשתי את החנות ממנה אני לא זוכר במדויק, אני חושב שזה היה בסוף שנת 2015, והחנות נשארה עם השם שרהל'ה והחשבון בנק של החנות נשאר אביגדור אורלינסקי שרהל'ה. שרה רובינשטיין ניהלה את החנות.
ש. תאשר שהגברת שרה רובינשטיין היתה מורשית חתימה בחשבון הזה?
ת. נכון.
ש. תאשר שלאותו חשבון נמסר השיק על 367 אלף ₪ שהוגש בתיק השני, חשבון 105221 ?
ת. אני לא זוכר את החשבון. תראה לי את השיק אני אגיד לך אם זה אותו אחד. כן, מאותו חשבון של אביגדור שרהל'ה של החנות.
ש. אם אני אציג לך כרגע שיקים שהגברת רובינשטיין נתנה מהחשבון הזה עם חתימתה שכובדו ע"י הבנק, תגיד לי אם אתה מכיר אותם?
ת. היא היתה מורשית חתימה, זה מה שהזכרתי מקודם, נתנה מהחשבון של החנות כל מיני תשלומים לברמן, היא עשתה איתו ניכיון שיקים, הלוואות, הלווה לה, היא היתה מחזירה לו."
[עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.19, שורות 8-23]
כן נתברר במהלך הדיון כי בעלה של שרה, יעקב רובינשטיין, החתום אף הוא על שטר החוב ועל הסכם ההלוואה [להלן: "יעקב"], הינו דודו של הנתבע, והנתבע אף הכיר את ה תובע כאשר עבד אצל דודו כשכיר בעבודות שיפוץ. תצהיר ההתנגדות הליט קשר משפחתי זה שכלל שיתוף פעולה בשני עסקים לפחות שנוהלו על ידי שרה ו/או יעקב, והנתבע גילה בחקירתו כי ניהולה הכספי של החנות, לרבות ניהול חשבון הבנק עליו נמשך השיק, נעשה על ידי שרה מבלי לערבו כלל. האדנים העובדתיים עליהם הועמד תצהיר התנגדות, ובכללם אותה הצהרה בדבר היכרות שטחית של הצדדים "מלפני שנים", קרסו אפוא בחקירה ותחתיהם הועמדו בסיכומי הנתבע אדנים עובדתיים חלופיים כמתואר בסעיף 5 לעיל.

הטענה כי מכיוון ש"בבקשה לביצוע שטר המהווה את כתב התביעה לא מופיעה כלל עילה של הרשאה" על בית המשפט להתעלם ממנה, אין לה על מה שתסמוך.

סעיף 92 ל פקודת השטרות [נוסח חדש] [ להלן – "הפקודה"] קובע כך:
"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו".

כבר נאמר בעניין זה בע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 805 (1994) , כי די בחתימתו של מורשה כדי לקיים את דרישת החתימה הקבועה בסעיף 22(א) לפקודה, שכן אין הכרח כי ההמחאה תישא דווקא את חתימתו הפיסית של המושך עצמו.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994)בע"מ (2009) הוסף כך:
"כאשר חותם אדם בשם אחר על שטר, הבחינה פקודת השטרות, וכך גם הפסיקה, בין שני אפיקים עיקריים בהם ניתן ללכת (ראו ע"א 1286/90 בנק בפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 809 (1994) (להלן: עניין ורד הלבשה); יואל זוסמן דיני שטרות 41 (מהדורה שישית – הדפסה שניה, 1991) (להלן: זוסמן); שלום לרנר דיני שטרות 342 (מהדורה שניה, 2007) (להלן: לרנר)). האפיק האחד הינו, כאשר חותם אדם בחתימתו של אחר או חתימה הנחזית ככזו. במצב זה אפשר כי האחר הוא שיחוב על פי השטר, על פי הוראת סעיף 92(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) וזאת בתנאי שהחתימה אכן נעשתה בהרשאתו - אפשרות זו תכונה להלן "חתימה בהרשאה". האפיק השני הינו כאשר אותו אדם חותם בחתימתו שלו אך עולה מן השטר כי החייב על פיו הינו האחר. במסגרת אפשרות זו נוסף לקיום הרשאה בפועל נקבעה לכאורה דרישה נוספת, אשר משתמעת מסעיפים 24 ו-25 לפקודת השטרות, והיא כי דבר השליחות יהיה גלוי אף על השטר גופו על מנת שנקבע חבות של האחר - אפשרות זו תכונה להלן "חתימה בתוקף הרשאה".

על המצע הנורמטיבי האמור הונחה שם מסקנתו של בית המשפט העליון ביחס לשיק עליו מצוינים פרטיו של אדם אחד, ברם נחתם על ידי אדם שני, והיא כי:
"...מעת שפרטיו של המרשה מצויים על השטר ואילו החתימה הינה של המורשה, לא ניתן לכנות זאת כ"שליחות נסתרת" במישור היחסים בין המרשה ומחזיק השטר."

ממכלול האמור לעיל עולה כי ציון דבר חתימתו של אדם על שטר בבקשה לביצוע שטר אינו ש ולל את הטענה כי חתימה זו נחתמה מתוקף הרשאתו בידי אחר.

ודוק, התבנית של טופס הבקשה לביצוע שטר כוללת את צבר המילים "בחתימת יד בחתימת", שלאחריו יש למלא שם מושך השטר, ונראה כי כפל לשון זה נופל על לשון אותה הוראה של פקודת השטרות.

אשר על כן, אף אם נתעלם מהעובדה שטופס הבקשה לביצוע שטר עשוי כמין סד שהתובע נכפה בו לעניין "העובדות המשמשות עילה לבקשה", לניסוח קבוע המאפשר לו מילוי שמות הצדדים לשטר בלבד, ונבקש לדבוק בהוראת בסעיף 108 (ב) ל תקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1980 , לפיה משהועבר לבית המשפט כתב ההתנגדות לביצוע שטר יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר, עדיין לא ניתן יהיה לקצץ את ידיה ורגליה של התביעה רק בשל כך.

על אף הנוסח הרזה של הבקשה אשר הוכתב לתובע, תאומים מתרוצצים בבטנה, הן חתימת ידו של מושך השטר, והן חתימתו בידי אחר, בהרשאתו. לחתימת היד נתונה הבכורה, אך החתימה בהרשאה או בתוקף הרשאה אינה בן חורג לבקשה.

לקריאה בדרך האמורה של תביעה שטרית הנפתחת בהגשת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל ניתן למצוא הדים בפסיקות שונות של בתי המשפט. [ראו פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 2722-04 תבל נכסים והשקעות י.מ. (1994) בע"מ נ' אוזן דבורה (2007), ופסקי הדין של בתי משפט השלום בת"א 4927-07 רשת שוקן בע"מ נ' שירי (2009), תא" מ 2843-07 שי אלי מזר בע"מ נ' רחמים (2010), תא"מ 11769-07-12 ולפמן תעשיות בע"מ נ' מזרחי (2014), ת"א 1279-03-09 גדיק נ' כבהא (2015), ת"א 2238-06-14 סיני נ' יזדי (2016) תא"מ 42826-11-15 ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי (2018) ].

להשלמת התמונה אצייר כי קביעת בית המשפט העליון ב ע"א 114-85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"א (3) 746, לפיה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה לביצוע שטר כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה, נסובה על מקרה בו השטר עצמו לא צורף כנדרש לבקשה, ברם הלכה היא כי במקום בו צורף השטר הוא מהווה את לב ליבה של התביעה השטרית, וניתן להסתמך עליו לצורך בחינת קיומה של עילת תביעה [ראו ע"א 2193-06 נאור אהוד נ' ברכה יצחק, (2008), החלטת כב' השופט א' צימרמן בת"ט 22682-04-15 דוד שיווק מזון גבאי נ' ע.ש.ר. גידול תוצרת חקלאית בע"מ (2015)].

מהשיק עצמו נובע כי הוא כולל חתימה בתוקף הרשאה שכן כל בר דעת יבין כי "שרה רובינשטיין", אינה הנתבע אלא רק שלוחתו.

למעשה הודה הנתבע בחקירתו כי שרה היתה מורשית להחזיר הלוואות שנטלה ללא ידיעתו, תוך שימוש בחשבונו אף ללא ידיעתו, וכי הוא התיר לשרה לעשות בחשבונ ו ובפנקס השיקים של ו כל מה ש תחפוץ, וניחא ליה בהפקר זה בו שרה עושה באישיות ו המשפטית כבתוך של ה. הנתבע לא טען כי הרשאתה של שרה היתה מוגבלת עד לסכום כלשהו, וביחס לסיום הרשאה זו דיבר הנתבע בכפל פה, והתחמק ממתן גרסה עובדתית שניתן לאחוז בה [ראו עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 28-29, עמ' 4, שורות 1-4].

אין להסכין עם כך שהנתבע, בחקירתו ובסיכומיו, עשה בעובדות תצהירו ביחס לשיק כמעשה אמרתו המפורסמת של גראוצ'ו מרקס: " "אלה העקרונות שלי; ואם הם לא מוצאים חן בעיניך... טוב, יש לי אחרים.". משהעכיר הנתבע את הגנתו, המיר את עובדות התנגדותו, השמיט את היסוד להן, וגרסתו העובדתית נעדרה ממשות משפטית ביחס לשלילת תוקף ההרשאה, אין מקום שיושיט לו בית המשפט את ידו.
עוללות - טענת הנתבע כי טרם חל מועד פירעון ההלוואה, נסתרת מסעיף 6 להסכ ם ההלוואה אליו הפנה. את תלונתו ביחס לתחולת הוראות חוק אשראי הוגן התשנ"ג-1993, לא העלה בסיכומיו, ו הלכה היא כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד מז (1) 311].

פאת שטר החוב:
על מנת להכריע בהתנגדות הנתבע לביצוע שטר החוב, תוך שקילת מכלול השיקולים הנצרכים לכך, ימציא הנתבע עד ליום 25.2.20 תצהיר מפורט לגבי מצבו הכלכלי.

בתצהירו יפרט את כל הכנסותיו והכנסות משק ביתו בשלושת החודשים האחרונים, מכל מקור שהוא, את כל נכסיו, לרבות, ומבלי לפגוע בכלליות האמור, נכסי מקרקעין, כלי רכב, החזקות במניות של תאגידים, וכן כל נכסים וזכויות כאמור הרשומים על שם אשתו.

בנוסף, יפרט הנתבע את מצבת חובותיו ויצ רף אסמכתאות לכל האמור לעיל, לרבות תדפיסי חשבון בנק לשלושת החודשים האחרונים לכל חשבונות הבנק הרשומים על שמו ו/או על שם אשתו.
לסיכום:
התנגדות הנתבע ביחס לשיק נדחית. אני מורה על שפעול ההליכים כנגד הנתבע בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 5203390519. לחוב הנתבע בתיק האמור יתווסף שכר טרחת עו"ד בגין הדיון כאן בסך של 5,000 ₪ .

ההתנגדות ביחס לשטר החוב נקבעת לתז"פ ליום 26.2.20, לצורך בדיקת האמור בסעיף 29 לעיל.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.