הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 29085-11-19

לפני כב' השופטת טל לוי-מיכאלי, סגנית נשיא

המבקשת

תג לחקלאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאור בשן

נגד

המשיבה

רונית מעודי
ע"י ב"כ עו"ד אלון שימל

פסק דין

בקשה לדחייה על הסף של בקשת אורכה לבקשת רשות להגן וכן בקשה לדחייה על הסף של בקשת הרשות להגן עצמה מכוח מעשה בית דין.
השתלשלות עניינים
ראשיתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר, בסך של 103,126 ש"ח (סכום השטר), אשר הוגש על ידי תג לחקלאות (להלן: הזוכה) כנגד גב' רונית מעודי (להלן: החייבת). הבקשה שוגרה מרחוק ביום 01.4.2019, משלא נפתחה בלשכת ההוצאה לפועל בשל שגגה נפתח התיק פיזית ביום 12.5.2019.
התנגדות לביצוע שטר לא הוגשה במועדה ומשכך נקטה הזוכה בהליך פש"ר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החייבת בגין השטר (ראו פש"ר 9120-08-19). ביום 18.9.2019 ומאחר שהחייבת הגישה התנגדות להליך הפש"ר, התקיים דיון בהתנגדות לפש"ר וניתנה החלטת בית המשפט המוסמך אשר דחתה את התנגדות החייבת וחייבה אותה בסכום החוב כמו גם בהוצאות .
רק לאחר הליך הפש"ר הגישה החייבת, ביום 2.10.2019 , התנגדות בתיק ההוצאה לפועל בצירוף בקשה למתן אורכה . במסגרת התנגדותה לבקשה לביצוע שטר ובקשת הארכה - שבה וטענה החייבת , בדומה לטענותיה בתיק הפש"ר, שלא נמסרה לה האזהרה, ולגופו של עניין טענה בעיקר כי החתימה על השטר אינה חתימתה.
טענות הצדדים
לשיטת הזוכה נוכח החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפש"ר, אשר כללה קביעות שעניינן הן במסירה שבוצעה והן בטענה לזיוף חתימה, הרי שקם מעשה בית דין. ומשכך יש לדחות את בקשת הארכה שהוגשה בחוסר תום לב ואת ההתנגדות גופה.
החייבת מצידה, וחרף החלטת בית המשפט, לא השיבה לבקשה זו במועד, ורק לאחר החלטה נוספת באה תשובתה. לשיטתה לא קיים מעשה בית דין שכן לא הוכרעה שאלת המסירה ובהעדר קביעה בטענה המהותית של החייבת כי החתימה אינה חתימתה.

דיון והכרעה
בהליך בבית המשפט המחוזי נקבעו הדברים הבאים אשר מפאת חשיבותם אני מוצאת לנכון להביא במלואם:
"מצאתי שיש לדחות את טענתה של המשיבה כי מעולם לא נמסרה לה ומעולם היא לא סירבה לקבל אזהרה בתיק 513815-05-19, וזאת מן הנימוקים שיפורטו בהמשך הדברים.
[...]
מר פרדו (השליח – ט.ל.) נחקר בחקירה נגדית על תצהירו ובמסגרתה הוא גם הציג לנוכחים תמונות מן הטלפון הסלולארי שלו שבו מצויה תמונה של הכניסה לחצר של ביתם של בני הזוג מעודי, ותמונות של ניירות קרועים על הרצפה. באחד הניירות ניתן להבחין במספר תיק המסתיים בספרות 3815-05-19. אכן, קיים חוסר התאמה בין האמור בתצהיר לפיו הוא השאיר את המסמכים בפתח הבית וברח מהמקום לבין הדברים שאמר היום בחקירה הנגדית, שלאחר שבעלה של החייבת קרע את המסמכים, הוא אסף אותם ולקח אותם עמו. יחד עם זאת, ומשלא נסתרה גרסתו של מר פרדו לגבי האירועים החמורים אשר התרחשו בעת שרצה לבצע מסירה של אזהרת הוצאה לפועל בסך הכל, אינני סבור שיש בחוסר התאמה זה כדי להועיל למשיבה.
[...]
דבריה של המשיבה כי מעולם לא נמסר לה ומעולם היא לא סירבה לקבל אזהרה בתיק ההוצאה לפועל החדש שמספרו 513815-05-19 הינם דברי היתממות ותו לא, וזאת אני אומר, נוכח הדברים שהתרחשו, כפי שמופיעים בתצהיר המוסר, אשר לא נסתרים בחקירה הנגדית אלא רק התחזקו בדברי העד ובתמונות אשר הוצגו במהלך הדיון. בנסיבות שבהן ביקש מר פרדו לבצע את המסירה ובהתנגדות האלימה שהוא נתקל בה, לא ניתן לבוא ולטעון, כך לטעמי, כי בסופו של דבר, לא היתה מסירה כי מר פרדו, אשר חשש לחייו, אסף את הניירות שבעלה של החייבת זרק על הרצפה וברח מן המקום. קבלת טענה מסוג זה, יהיה בה משום קבלת טענה אשר נטענה בתום לב משווע: גברת טוענת שלא קיבלה מסמכים לאחר שבעלה איים על המבקש למסור אותה במוט ברזל, במכונית...
[...]
לעניין אמינותה של המשיבה, יקשה עלי ביותר להאמין כי אין לה כל ידיעה על אירוע כה דרמטי אשר ארע בפתח ביתה בקשר עם חובות שלה ושל בעלה, מה עוד שדברי מר פרדו כי המשיבה היתה נוכחת לפחות בחלק מן האירוע, לא נסתרו..."
[ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור – ט.ל] .
יוצא מהאמור שבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר ששמע את חקירתו של ה שליח ודן בטענות החייבת אשר הן זהות לטענותיה בהליך הנוכחי בעניין המסירה - קבע מפורשות כי השליח דיבר אמת וכי המסמכים נמסרו לחייבת כדין.
הטענה כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלת המסירה היא טענה מופרכת שעומדת בניגוד מופגן לקביעות הברורות של בית המשפט המוסמך. בנסיבות אלו מושתקת המבקשת מלהעלות טענות זהות לטענות שהעלתה שם לגבי הארכת המועד – בעניין זה חל הכלל בעניין השתק פלוגתא (ראו ע"א 246/66 קלוז'נר נ' רנה שמעוני, כב(2) 561 (1968).
משלא הוגשה התנגדותה במועד ניתן היה לסיים ההחלטה בשלב זה - היינו בדחיית הבקשה להארכת מועד ומתוך כך גם את ההתנגדות גופה ; למעלה מן הדרוש אני מוצאת לנכון, מחמת עליונותה של זכות הגישה לערכאות (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב מאגרים משפטיים, 29.10.2000)) וכדי לא להותיר טענה ללא מענה לבחון את טענת החייבת לגופו של עניין (זיוף חתימתה) ומתוך כך את טענת הזוכה למעשה בית דין גם בעניין זה.
וכך, גם בעניין זה בית המשפט המחוזי מצא לנכון להכריע לגופו של ענין באופן המונע מן החייבת לשוב ולטעון בעניין זה. וראו :
"...לפי סעיף 5 (6) לפקודת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980, המבקש להתנגד להתראת פשיטת רגל עליו להניח את דעת בית המשפט שיש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין. דבר מסוג זה לא נטען בהתנגדות להתראת פשיטת הרגל והמשיבה הסתפקה בטענה, שאין לה חוב למבקשת. אפילו הטענה שהיא איננה חתומה על השטר לא מופיעה בתצהיר ההתנגדות. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ועל המשיבה למלא אחריה תוך 7 ימים מהיום..."
יוצא אם כן כי לחייבת הייתה הזדמנות להעלות טענותיה בדבר זיוף חתימתה, משבחרה שלא לעשות כן, בית המשפט המחוזי קבע כי הטענה נדחית. דחיית הטענה יוצרת מניעות בפני החייבת לשוב ולהעלות הטענה בגדרי הליך נפרד.
יוער כי בהתאם לרע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין, עמ' 26 (פורסם במאגרים משפטיים, 08.03.2009), הרי שגם פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות י חייב בהתדיינות מאוחרת, ככל שתבוא, זאת מחמת דוקטרינות מניעות או מעשה בית דין, וכך: "העובדה שבית המשפט לא דן והכריע בטענה מסוימת באופן פוזיטיבי אינה מכשול בלתי עביר להיווצרות מעשה בית דין בעניינה... הדגש הוא בעובדה שלבעל דין הייתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את העניין להכרעת בית המשפט בשלא עשה כן. מבחינה זו הדברים נגזרים מדוקטרינת המניעות".
באופן דומה לעניין רלה וינשטיין לעיל, כך גם בענייננו, משבחרה החייבת שלא לעלות טענה בהזדמנות הראשונה ומשכך טענותיה נדחו, משלא הועלו, הרי שהחייבת מושתקת מלעלות את אותה טענה, שלא העלתה, בהתדיינות מאוחרת.
יוצא מהאמור לעיל, כי בענייננו מדובר בקביעות חלוטות של בית המשפט המחוזי הן לעניין הארכת המועד והן לגבי הטענות המהותיות.
טענתה הנוספת של החייבת כי בשל שינוי החוק הנוגע להליכי פש"ר התייתר הצורך להגיש ערעור לבית המשפט העליון גם היא לא פחות ממופרכת. בית המשפט המחוזי קבע כי על החייבת לשלם את כל החוב בתיק ההוצל"פ בתוך 7 ימים; ביטול הליך הפש"ר בבית המשפט המחוזי לגבי יחידים, כפי הנטען על ידי החייבת, בוודאי לא מקרין על החלטת בית המשפט המחוזי ועל חובות החייבת מכוחו.
בשולי הדברים אני מוצאת לנכון לציין שטענות נוספות של החייבת, שממילא לא משפיעות על השאלה האם מדובר במעשה בית דין או לא - כי תיק ההוצאה לפעול נסגר וכי המסירה בוצעה באופן אישי - גם הן חסרות בסיס לחלוטין ומוטב היה שלא היו מועלות כלל; ראשית, עם כניסת התיקון לחוק חדלות פירעון לתוקף הוענקו סמכויות לבית משפט שלום כך שבקשות חדשות הוגשו לבית משפט השלום, היינו לא מדובר בסגירת התיק בבית המשפט המחוזי מסיבה מהותית, אלא מסיבה דיונית בלבד וניהול ההליך בבית משפט השלום כדין לא מקרין על הקביעות החלוטות של בית המשפט המחוזי. שנית ובעניין המסירה, הרי שאלו נמסרו כדין לחייבת במישרין בהיות המסמכים בתיק חדלות הפירעון – מסמכים חדשים – פותחי הליך – ובהיעדר ייפוי כוח בתיקים אלו.
סוף דבר
בנסיבות אלו אני דוחה את בקשת הארכה כמו גם את ההתנגדות גופה, זאת על יסוד קיומו של מעשה בית דין או כללי השתק ומניעות .
המזכירות תטפל בסגירת התיק, ביטול המועד הקבוע כמו גם ביטול ישיבת המהו"ת ( הודעה מתאימה תימסר בדחיפות למגשר – על ידי המזכירות ועל ידי הזוכה ).
לתיק ההוצאה לפועל יתווספו הוצאות הזוכה (תג לחקלאות) ושכ"ט בא כוחה בסך של 15,000 ש"ח, בעניין זה הבאתי את התנהלותה הדיונית הנפסדת של החייבת, במיחזור טענות שנידונו ונ ידחו כמו גם את העובדה שתגובה מטעם החייבת לא הוגשה במועד חרף העובדה שההחלטה שחייבה בתגובה נצפתה בסמוך לנתינתה.

ניתן היום, י"ז כסלו תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.