הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ט 24651-01-18

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעות (המשיבות):
1. אופל בלאנס (2006) בע"מ, ח.פ. 51-383070
על ידי ב"כ עוה"ד גיא וגנר ואח'
2. תומר ונונו בע"מ (בפירוק)

נגד

הנתבעים (המבקשים) :

  1. אגמ תשתיות ופיתוח בע"מ, ח.פ. 51-528395-0
  2. אביתר נחמיאס, ת"ז XXXXXX885

על ידי ב"כ עוה"ד יובל דמול ו/או חגית פרידמן

החלטה

המבקשת 1 סיפקה עבודות עפר למשיבה 2. המשיבה 1 היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה ועוסקת במתן שירותים פיננסיים בין היתר על דרך של ניכיון שיקים.

המבקשת טוענת כי סיפקה עבודות עפר למשיבה 2 בגינם משכה האחרונה שיק (מושא ההתנגדות) לפקודתה, אשר זמן פירעונו דחוי ליום 17.9.2017. המבקשת פנתה למשיב על מנת לבצע עסקה לניכיון השיק. במעמד העסקה, חתמה המבקשת חתימת הסב והמבקש חתם על ערבות אישית לפירעון השיק. השיק נוכה אצל הזוכה כנגד עמלה/ ריבית בסך 15,000 ₪ והיתרה שולמה למבקשת. יצוין כי חברת "תומר ונונו בע"מ" נכנסה להליכי חדלות פירעון בתיק פר"ק 22098-11-17.

עסקת הניכיון לטענתה כללה תנאים יסודיים , וביניהם:
התחייבות המשיב להציג את השיק לפירעון במועד הרשום- 17. 9.2017.
הוצג השיק לפירעון וחולל- על המשיב לעדכן מידית את המבקשים אודות חילול השיק, אי מסירת הודעה לאלתר משמעותה כי השיק נפרע ובכך עסקת הניכיון הסתיימה.

עיון בשיק מעלה כי המשיבה הציגה את השיק לפירעון רק ביום 25.10.2017, קרי 40 ימים לאחר מועד הפירעון שנרשם בשיק וחולל בשל "אין כיסוי מספיק". עוד ציינה המבקשת כי בסעיף 5 לבקשת ביצוע השטר צוין כי נשלחה הודעת חילול, אולם בפועל לא קיבלו המבקשים הודעה. סעיף 47 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "פקודת השטרות") קובע כי בכפוף להוראות הפקודה מקום שהשטר חולל במיאון יש ליתן למושך ולכל מסב הודעת חילול, באם לא ניתנת להם – הרי הם מופטרים. כמו כן סעיף 74(2) לפקודת השטרות קובע כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה.

המבקשים טוענים כי נודע להם בדיעבד שמשיבה 2 פנתה בחודש ספטמבר 2017 למשיב 1 ניהלה מו"מ לעסקת ניכיון חדשה כנגד הסכמת המשיבה 1 להימנע מהצגת השיק לפירעון, על זאת ללא הסכמת המבקשים.

המשיבה טוענת כי סעיפים 55 ו- 56 לפקודת השטרות קובעים כי מי שהסב שטר מתחייב שהשטר יקובל וייפרע, ושאם יחולל - יפצה את האוחז או כל מסב אחר ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי. החותם על שטר שלא בתור מושך חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה. כן טוענת המשיבה, כי המבקש חתם על ערבות אישית אוטונומית לפירעונו של השיק וכעת בחוסר תום לב מנסה להתנער מערבותו האישית. המשיבה סומכת טענתה על סעיף 57 לפקודת השטרות.

המשיבה טוענת כי המבקשים לא הציגו בדל ראיה המאששת את טענתם כי המשיבה ביצעה עסקת ניכיון חדשה תחת עסקת הניכיון של השיק מושא ההתנגדות, על כן אין די בהעלאת טענה כללית וסתמית של פירעון החוב.

בדיון נחקר המבקש על תצהירו ביום 13.6.2018. המבקש אישר כי ביצע את עסקת הניכיון בגין השיק אצל המשיבה וקיבל סך של 210,645 ₪, עוד אישר את חתימתו וחתימת החברה על גבי השטר בגב השיק.

דיון והכרעה

כאמור שתי טענות הגנה עיקריות למבקשים:
א. הצגת השיק שלא בזמן סביר.
ב. עסקת ניכיון חדשה בין הזוכה לבין המשיבה 2.

סעיף 74 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
מיום 1.6.1964
תיקון מס' 2
ס"ח תשכ"ד מס' 413 מיום 9.1.1964 עמ' 40 ( ה"ח 581)
הוספת סעיף 73א

מיום 8.2.1980
תיקון מס' 4
ס"ח תש"ם מס' 960 מיום 8.2.1980 עמ' 64 ( ה"ח 1433)
ביטול סעיף 73א
הנוסח הקודם:
שיק בר-פרעון עם הוצאתו
73א. שיק שהוצא לפני היום הרשום בו כתאריך השיק, או שהוצא ללא תאריך, יהא בר-פרעון עם הוצאתו, ויראו את תאריך יום ההוצאה, לכל דבר וענין, כתאריך השיק.

"בכפוף להוראות פקודה זו –

(1) שיק שלא הוצג לפרעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם, ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפרעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק, כלומר כדי השיעור שבו גדל נשיו מאת הבנקאי מכפי שהיה אילו נפרע השיק;
זמן סביר
זמן סביר
(2) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד;
המושך
המושך
(3) אוחז השיק שהמושך או האדם כאמור מופטרים ממנו, יהיה במקומם לנושה של הבנקאי כדי שיעור ההפטר ויהיה זכאי להיפרע ממנו את הסכום."

הפקדת השיק מושא ההתנגדות לאחר 40 ימים הינו לכאורה זמן סביר. כמו כן, המבקשים לא הציגו בשלב זה ראיה שאם השיק היה מופקד במועד הנקוב הוא היה נפרע ומכאן, לא הציגו את הנזק שהיה נגרם להם. המשיבה סמכה טענתה על סעיף 44(ב) (2) לפקודת השטרות ועל הפסיקה: בשא (ת"א) 156787/06 ט.ח.י שיווק מזון בע"מ נ' אירנשטיין אברהם; ת"א 51003-07-10 קדש נ' חיטמן שבה ם נקבע כי שטר בר פירעון עם דרישה, יש להציגו לפירעון תוך שישה חודשים לאחר תאריכו, והפסיקה קבעה כי שישה חודשים זה אכן זמן סביר. קל וחומר שהפקדת השיק בתיק מושא ההתנגדות בסמוך למועד הפירעון (40 יום לאחר המועד) הינו זמן סביר לחלוטין. כמו כן, המשיבה שלחה למבקשים מכתבי התראה אך האחרונים בחרו להתעלם.

עוד טענה המבקשת כי בוצעה עסקת ניכיון חדשה בין הזוכה לבין המשיבה 2, ובמסגרתה, כך נטען בתצהיר ובבקשה לרשות להגן, משכה משיבה 2 שיקים לטובת הזוכה. בהתאם לטענה זו רק משכשלו ניסיונותיה של הזוכה להיפרע מהשיקים של המשיבה 2, החלה בהליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים.

טיעון זה מופיע בהרחבה בתצהירו של המבקש (בעניין זה ראה סעיפים 15-17 לתצהיר). יובהר כי בחקירה הנגדית לא נחקר המבקש בעניין זה ולכאורה לא נסתרה טענתו בנושא זה.

הלכה היא כי בשלב הרשות להתגונן אין על בעל דין להוכיח טענותיו ודי בעצם העלאתן בתנאי כי אם יוכחו כנכונות, יהוו הן טענות הגנה כנגד התובענה (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 804 [מהדורה אחת עשרה, 2013]). כך, די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק (י' זוסמן על סדר הדין האזרחי 677 [מהדורה שביעית). בעניין זה, ראו גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 (2004):
"לעניין זה די לו, למבקש רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דין מקוצר, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, נגד התביעה כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית- המשפט, להבדיל ממי שהגנתו "הגנת בדים" (זוסמן [9], בעמ' 677-676). לשון אחרת, אם הראה הנתבע הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (להלן – גורן [10]), בעמ' 310). עם זאת אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, בין היתר: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ [3], בעמ' 722; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ [6], בעמ' 138)".

בשלב ביניים זה רשאי צד להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראו לדוגמא ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 335, וע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 128), ואין בית המשפט נכנס בשלב זה לשאלה כיצד יוכיח המבקש טענתו, ואין בשלב זה כדי למנוע העלאת טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז).

עיינתי בטענות ובסיכומי הצדדים. בשים לב לכך שהמשיבה הציגה את השיק מושא ההתנגדות לפירעון 40 ימים לאחר מועד הפירעון ולאור הסיפא של סעיף 74(2) לפקודת השטרות, הקובע כי בטרם ניגשים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים ולעובדות המקרה. כן בשלב זה הדיון ונוכח ההלכה הנוהגת, אין על בעל דין להוכיח טענותיו בדבר עסקת הניכיון החדשה שביצע המשיבה 2 והמשיבה 1, די בעצם העלאתן בתנאי כי אם יוכחו כנכונות יהוו הן טענות הגנה כנגד התובענה.

יובהר כי המבקש הצהיר כי חתם על השיק הן בשם החברה והן בתור ערב וכן קיבל לידיו סך של 210,064 ₪. אולם אין לשלול הטענות שהועלו על ידי המבקשים, ובכללן הפקדה מאוחרת אשר גרמה לנזק וכן הסדר בין הזוכה לבין המשיבה 2 כמפורט בתצהיר ובסיכומים. בהתאם לפסיקה ובשים לב לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן " התקנות"):

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם."
בשים לב לכל האמור לעיל, ובנסיבות העניין אני קובע כי היה והמבקשים ביחד ו/או לחוד יפקידו בקופת ביהמ"ש תוך 45 יום סך של 45,000 ש"ח, תינתן רשות להגן ובהתאם לתקנה 211 לתקנות התצהיר ישמש ככתב הגנה בתיק.

תז"פ – 45 יום.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.