הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 964-12-13

בפני
כבוד ה שופט אביים ברקאי

התובעת:

סי אוף ספא מעבדות בע"מ

נגד

הנתבע:

עפר יצחק הדר

ב"כ התובעת: עו"ד ערן סורוקר ועו"ד ליאור בן ארי
ב"כ הנתבע: עו"ד אבי מונטקיו

פסק דין

פתח דבר ותמצית פסק הדין

על פסק הדין ועל מחלוקות קודמות בין הנתבע לתובעת
עניינו של פסק דין זה הוא תובענה בגין הפרת זכויות יוצרים נטענת בתמונות ובטקסטים של מוצרי התובעת.

לצד הדיון במחלוקת שעניינה זכויות היוצרים יודגש כי התובעת והנתבע אינם זרים זה לזה – ולהם הליכים קודמים ביניהם, כאשר התובעת טוענת שהנתבע ניסה לנכס לעצמו את קניינה הרוחני של הנתבעת ואפילו הציג עצמו כעומד בראשה ואילו הנתבע מנגד טוען כי הוא ומנהלי התובעת פעלו בעבר בשותפות לקידום עסקי התובעת וכי מנהליה הערימו עליו והעלימו ממנו כספים. בתוך ומתוך המחלוקת הנזכרת לעיל וכחודשיים לאחר שהצדדים הגיעו לפשרה במסגרת אחד ההליכים ביניהם - החליט הנתבע למכור את מוצרי התובעת תוך שימוש בצילומיהם וכן בטקסט שניסחה התובעת. שימוש זה הביא לתובענה ולפסק דין זה .

על הצדדים להליך ותמצית טענותיהם
התובעת היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בייצור ושיווק מוצרי קוסמטיקה המשווקים תחת השם המסחרי SEA OF SPA.

הנתבע מפעיל אתר אינטרנט בו הוא מציע מוצרי קוסמטיקה שונים למכירה, בהם גם מוצרי SEA OF SPA של התובעת.

התובעת עתרה בכתב התביעה לסעד של צו למתן חשבונות וכן לפיצוי כספי על סך 1,000,000 ₪, בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונות מקוריות ובטקסטים מקוריים שנכתבו על ידה לשם קידום ומכירת מוצריה. לטענת התובעת הנתבע עושה באתר האינטרנט שהוא מפעיל שימוש בתמונות מוצריה וכן בטקסטים מקוריים המתארים את המוצרים, תוך שהוא מפר את זכות היוצרים של התובעת באותן תמונות וטקסטים.
במסגרת סיכומיה נזנח הסעד הנדרש של מתן חשבונות ומכאן פסק הדין יתייחס לסעד הכספי הנדרש.

עיקר טענות ההגנה של הנתבע הן כי התמונות והטקסטים שבמחלוקת אינם " יצירה מוגנת" על פי הגדרת החוק והפסיקה. ביחס לצילומים טוען הנתבע כי לתובעת אין זכויות בתמונות, כי מדובר בצילום פשוט של חפצים הנעדר את דרישת המקוריות ומכל מקום לא נעשה שימוש בתמונות השייכות לתובעת, כי אם בתמונות שאותן צילם בעצמו. ביחס לטקסטים טען הנתבע כי מדובר בטקסטים טכניים העוסקים בתיאור המוצר ובהוראות השימוש בו ואשר נעדרים את דרישת היצירתיות.
הנתבע אף מציין שלו הייתה התובעת פונה אליו בדרישה טרם כתב התביעה הרי היה מסיר את התמונות והטקסטים מאתר האינטרנט, כפי שעשה לאחר הגשת כתב התביעה.

אין באמור לעיל כדי להביא מלוא טענות התובעת או הנתבע אך די בכך על מנת לגשת למלאכת פסק הדין.

תמצית פסק הדין

המסגרת הנורמטיבית לבחינת סוגיות התובענה מובאת בחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 וכן ההלכות בנושא זה – הכל כפי שיורחב בסעיף 2 להלן.

דיון בשאלה האם התמונות שבמחלוקת הן " יצירה מוגנת" המקנה לתובעת זכות יוצרים תובא בסעיף 3 להלן.

גם ללא הוכחת זכות היוצרים בתמונות הרי יש להבהיר ביחס לשימוש בתמונות את האמור בסעיף 4 להלן.

זכות היוצרים בטקסטים מושא התובענה והפרתה יידונו בסעיף 5 להלן.

על כך שהנתבע אינו תם לב ואין לו הגנות מכח זכות יוצרים יובא הדיון בסעיף 6 להלן.

סכום הפיצוי ואופן חישובו יפורט בסעיף 7 להלן.

הגנה על זכות יוצרים – המסגרת הנורמטיבית

זכות יוצרים היא זכות המוענקת על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ( להלן: "החוק") ואינה מוכרת כ"זכות טבעית", כלומר- אין זכות יוצרים אלא על פי תנאי החוק ( סעיף 3 בחוק).

סעיף 4 בחוק זכות יוצרים קובע תנאי לקיומה של זכות יוצרים והוא היותה של היצירה "מקורית". כך עשויה להיות זכות יוצרים ב"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי".

שאלת מקוריותה של יצירה נדונה רבות בפסיקה וניתן אף לומר כי מדובר בשאלה עיקרית בדיני זכויות יוצרים. המלומד טוני גרינמן כותב בספרו זכויות יוצרים (מהדורה שניה, 2008) 90, ביחס לדרישת המקוריות, כך:
"דרישת המקוריות היא "לב לבו של חוק זכות יוצרים" ... משמעו, שיצירה נוצרה בידי הטוען לזכות יוצרים (מבחינה זו, שהוא "המקור" ליצירה) ושהיא מגלמת מידה כלשהי של יצירתיות, של משאב רוחני-אינטלקטואלי השקול ליצירתיות. אין כל דרישה שהיצירה תהיה חדשנית או ייחודית".
בע"א 7996/11, סייפקום בע"מ נ' עופר רביב (פורסם במאגרים, 18/11/13) (להלן: " עניין סייפקום") סיכם בית המשפט העליון את ההלכה הנוהגת ביחס לדרישת המקוריות בקבעו כי - "לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות – כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות".
מבחן המקוריות, כאמור, מורכב משלושה מבחני משנה: מבחן אחד מבחן המקור – מבחן זה מנתח את המקור ליצירה, דהיינו האם מדובר ביצירה שמקורה ביוצר להבדיל מיצירה שהועתקה; מבחן שני הוא מבחן ההשקעה – במסגרת מבחן זה נבדקת מידת ההשקעה של היוצר ביצירה, כאשר נקבע כי כל שנדרש להוכחתו הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו (עניין סייפקום, בפסקה 13 בפסק הדין); ומבחן שלישי הוא מבחן היצירתיות – מבחן זה מנסה לאתר קיומה של תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר ליצירה. בהקשר זה נקבע כי על היצירה להיות "פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה" (ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 346 (1985). עוד נקבע בפסיקה כי אין מדובר ברף גבוה במיוחד עבור היוצר, כך שלעתים "יהיה די ביצירתיות מועטת ואף חסרת ערך" [עניין סייפקום, פסקה 13 בפסק הדין; ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 173 (1994)].

האם התמונות שבמחלוקת הן " יצירה מוגנת" המקנה לתובעת זכות יוצרים?

במסגרת דיון בשאלה האם התמונות שבמחלוקת הן בגדר יצירה מוגנת יש להתייחס לשניים – ראשית שאלת היצירתיות שבתמונות, שנית שאלת מקור הצילומים והזכות בהם. לכך יתיחסו סעיפים 3.1 ו-3.2 להלן.

על היצירתיות שבתמונות
אין חולק על כך שהתמונות מושא התובענה הן של מוצרי התובעת. המחלוקת היא האם הן נושאות, בפני עצמן, זכות יוצרים שהופרה בפרסומם.

מטעם התובעת העיד מנהלה, מר אביתר גלאם, אשר מסר כי בתהליך העבודה רגיל נשלחים מוצרי התובעת לסטודיו מקצועי לצילום ובמהלך ימי צילום מרוכזים מצולמות תמונות של המוצרים בידי צלם מקצועי ואף עוברות עיבוד. זכויות היוצרים בתמונות, כך טוענת התובעת, מוסבות לידיה מאת הצלמים השונים שאיתם היא עובדת ( סעיפים 10-16 בתצהיר מר גלאם).

בענייננו, טוענת התובעת לכך שהתמונות צולמו בידי הצלם אלי רבזין והיא צרפה לתיק בית המשפט תכתובת מייל המעידה על הליך עבודה מסוים שנערך. לדבריה אותה תכתובת מתייחסת לתמונות מושא המחלוקת וכולל את שלב משלוח המוצרים לסטודיו שבו עובד הצלם, דרך צילום המוצרים בהתאם להנחיות כתובות שנשלחו לצלם, ועד לצילום עצמו ועיבוד התמונות.

התהליך המתואר בראיות שהוצגו מלמד כי תמונות מוצרים הן כאלה אשר עומדות במבחן ההשקעה והיצירתיות. יודגש כי גם אם מדובר בצילום אלמנטים קיימים ופשוטים יחסית – אריזות חיצוניות של מוצרי קוסמטיקה – ניכר כי ישנה השקעה בתמונות ודוק: ראשית - התמונות צולמו באופן מיוחד על ידי בעל מקצוע ולא כלאחר יד; השנית - התובעת נדרשה לשלם לצלם עבור כל צילום בנפרד או עבור יום צילומים; שלישית - לבד מן ההשקעה בתמונות, ניכרת מידה של יצירתיות בתמונות. היצירתיות מתבטאת בבחירת המוצרים אשר יצולמו בכל תמונה, בהעמדתם מול המצלמה – הן האחד ביחס לשני והן כל אחד מהם ביחס למצלמה, כמו כן באה היצירתיות לביטוי בבחירת הרקע למוצרים, התאורה והעיבוד של התמונות.

בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר כי מבחן ההשקעה והיצירתיות אינם מכבידים וכי ביחס לתמונות נקבע בעבר בפסיקה ברע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף (פורסם במאגרים, 28/08/12), כך: "המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו" עוד נקבע כי " גם התמונה הפשוטה ביותר אינה חפה מהשפעתו האישית של היוצר שצילם אותה ... ואכן, יותר משיש בו בצילום מן המצולם – יש בו מן המצלם – המשקיע, תכופות, בצילום מרוחו, מטעמו ומכישוריו; המשקיע בתצלום את חושיו ואת נקודת המבט הייחודית שלו על המציאות".

סיכום לעניין היצירתיות שבתמונות - בהתאם לאמור, אין ספק כי התמונות נושא התובענה, אשר ניכר על פניהן כי אינן בגדר " צילום אקראי" כי אם צילום אשר הושקעה בו מחשבה ותכנון כמו גם מידה של יצירתיות, הן תמונות העונות על מבחן ההשקעה והיצירתיות.

מבחן המקור
בדיקה נוספת אותה יש לבחון היא כי אכן מקור התמונות הוא אכן ביוצר, להבדיל מתמונה אשר הועתקה ממקור אחר. ביחס לרכיב זה טען הנתבע כי התובעת כשלה להראות כי מדובר בתמונות מקוריות שלה, או כי זכויות היוצרים באותן תמונות מצויות בידה.

לאחר עיון בחומר הראיות ובשל נטלי הראיה וההוכחה הרובצים על כתפי התובעת, יש לקבל את טענת הנתבע וזאת בשל שניים:

ראשית - התובעת הציגה הסכם הזמנת עבודות צילום מיום 05/06/12 שעל פיו הוזמנו עבודות צילום מצלם בשם אלי רבזין, אשר לטענתה צילם את התמונות. (נספח 10 לתצהיר מנהל התובעת). בנוסף, צורפו ( כנספח 12 לתצהיר מנהל התובעת) העתקי מיילים בין התובעת לצלם רבזין, שאליהם צורפו העתקי התמונות המצולמות. התובעת אף הציגה " הסכם הסבת זכויות" מיום 06/11/13, קרי מאוחר בכשנה וחצי לאחר מועדי המיילים, שמכוחו הוסבו לידיה זכויות היוצרים בתמונות שהוזמנו על ידה.

שנית - על ארבעת הכשלים בהוכחת מקור הצילום - מעבר לעובדה שהעברת הזכויות מהצלם רבזין לתובעת נערכה כשנה וחצי לאחר צילומים שביצע – הרי ארבעה כשלים עיקריים בגירסת התובע מונעים קביעה לפיה הצילומים מושא התובענה הם אכן אלה שצולמו על ידי הצלם רבזין והזכויות בהם הועברו לתובעת, ובין הכשלים – ראשית: הסכם הזמנת העבודות שנחתם עם הצלם רבזין ( נספח 10 לתצהיר) הוא הסכם כללי שעניינו ביצוע עבודת צילום מקיפה הכוללת צילום של 190 מוצרים של התובעת, ואינו מתייחס למוצרים ספציפיים או לתמונות נושא התובענה דווקא; שנית: מנהל התובעת נשאל וענה בהגינות כי התובעת עובדת עם מספר צלמים שונים ( עמ' 6 ש' 3 בפרוטוקול) וכן לא ידע להשיב האם כל התמונות נושא התביעה הן תמונות שאותן צילם רבזין ( עמ' 6 ש' 10-16 בפרוטוקול) ואף אמר כי לא התמקד ב"מי צילם מה" (עמ' 7 ש' 2 בפרוטוקול); שלישית - בהמשך עדותו תיאר מנהל התובעת את שיטת העבודה לפיה לאחר שמזמינים עבודה מיוצר העבודה מקוטלגת בתיק מוצר במשרד התובעת ( עמ' 7 ש' 28 ואילך בפרוטוקול). עם זאת, העיד בהגינותו, כי הוא אינו מעורב בתהליך באופן אישי אלא רק " ברמה הניהולית" (עמ' 8 ש' 29 ואילך בפרוטוקול) ואישר כי עדותו בעניין מקור היצירה נובעת משיטת הקטלוג של התובעת ( עמ' 9 ש' 22-26 בפרוטוקול). מי מהעובדים אשר לו ידיעה אישית על המקור ליצירה, לא הובא לעדות, ואף לא הצלם שלכאורה צילם את התמונות, אשר יכול היה לתת עדות מכלי ראשון אודות מקוריות התמונות; רביעית – לא מצאתי לא במיילים שנשלחו ולא בהסכם העברת הזכויות מהצלם לתובעת שנערך כשנה וחצי (!) לאחר אותם מיילים – כל קישור ממנו ניתן לזהות מה הן התמונות שצולמו.

סיכום לעניין הוכחת המקור - בסיומו של הליך ההוכחות, לא הובאה ראיה לכך שאכן התמונות מושא התביעה, צולמו על ידי הצלם רבזין דווקא והזכויות בהם הועברו. פועל יוצא מכך הוא כי אין ראיה לכך שהתובעת רכשה, על דרך ההסבה או בכל דרך אחרת, את זכויות היוצרים בתמונות מבעליהן. משכך לא מתקיים המבחן הנדרש לצורך הוכחת מקוריות היצירה והמסקנה המתבקשת היא כי אין בידי התובעת כוח תביעה בעניין התמונות.
נתתי דעתי לעובדה שלאחר הגשת התביעה הנתבע הזדרז להסיר התמונות מאתר האינטרנט אותו הוא מנהל אך אין בכך כדי לשנות האמור לעיל. הורדת התמונות מהאתר לא מהווה ראיה העומדת בפני עצמה והמקימה לתובעת זכות יוצרים כזו או אחרת בתמונות.

הערה ביחס לזכויות היוצרים בתמונות

משקבעתי כי התובעת לא הוכחה הזכות בתמונות המקור הרי לכאורה לא היה צורך לדון ביצירתיות ובמקוריות התמונות, כמפורט בסעיף 3.1 לעיל ולכאורה אין מקום לדון בשאלת הפרת זכויות בתמונות.

עם זאת – עברם של הצדדים מלמד כי אינם זרים למחלוקות ביניהם. על מנת למנוע מחלוקת בעתיד ועל מנת למנוע דיון עתידי בשאלה האם ניתן להעתיק צילום קיים והאם אין בכך משום הפרת זכות יוצרים הובא הדיון בסעיף 3.1 לעיל וכן מובאת הפסקה הבאה.

טענת הגנה עיקרית של הנתבע ביחס לתמונות היא כי התמונות המופיעות באתר האינטרנט שאותו הוא מפעיל אינן תמונות השייכות לתובעת וכי מדובר בתמונות שאותן צילם בעצמו. עיון בטבלת השוואה שערכה התובעת בין התמונות שכונו " תמונות המקור" לבין התמונות המופיעות באתר הנתבע ( צורפה לתצהיר מנהל התובעת כנספח 14) מלמד כי לבד מארבע תמונות ( מספרן בטבלה 20, 22, 23 ו-26), יתר 22 התמונות אשר הושוו, זהות לחלוטין לתמונות שהתובעת טענה לזכויות בהן. בתמונות יש העמדה של המוצרים על רקע מסוים; בסדר מסוים; במרחק מסוים – מוצר מאריזתו, מוצר ממוצר אחר, ואף מרחק מהמצלמה עצמה; זוויות הצילום נחזית להיות זהה. אין לקבל טענה לפיה תמונות אלה צולמו בידי צלמים שונים ויש לקבוע כי אכן מדובר באותן תמונות ממש.

לאור כל האמור לעיל מובהר כי אין בפסק דין זה כדי להתיר הצגת תמונות לכאורה גנריות של מוצרים אשר בפועל הן העתקה של תמונות קיימות. עוד מובהר פעם נוספת כי גם צילום מוצר עשוי להיות בעל זכות יוצרים כפי שהובא לעיל.

על זכות היוצרים בטקסטים מושא התובענה

הטקסטים שבמחלוקת הם טקסטים המתארים את מוצרי התובעת ומופיעים על גבי אריזות המוצרים עצמם או בפרסומים של התובעת. על פי עדותו של מנהל התובעת, מדובר בטקסטים אשר נכתבו בידי עובדי התובעת ( סעיף 16 בתצהיר). כבר עתה ייאמר כי גם מחקירת הנתבע עולה כי אכן העתיק בתחילה טקסטים של התובעת ולכך אתייחס עוד בהמשך.

הטקסטים שבמחלוקת מביאים פירוט עובדתי של רכיבי המוצרים, תיאור פעולתם ואופן השימוש בהם. הגם שלכאורה מדובר בתיאור עובדתי של נתונים הרי קיימות דרכים שונות לתאר נתונים עובדתיים ובחירה בדרך תיאור זו או אחרת, כמו גם ברירת המילים והסדר שבו יופיעו היא עניין אשר ללא ספק מצריך השקעה, לכל הפחות מינימאלית, של יצירתיות. עיון בטקסטים השנויים במחלוקת בענייננו מוכיח כי אין מדובר ב"רשימה טכנית של מילים" אלא בתיאור ובטקסטים אשר אכן הושקעה מחשבה ויצירתיות באופן ביטויים וכי הם עונים על מבחני ההשקעה והיצירתיות אף מעבר לרמה המינימאלית. לעניין זה תיאורים המתייחסים לאופן השימוש, ניסוחים ספציפיים ואוצר מילים מסוים – מביאים לייחוד המוגן על פי דיני זכויות יוצרים ואין מדובר ביצירה שניתנת לביטוי בדרך אחת ומצומצמת או בזכויות הנבלעות או מתאיינות בשל דוקטרינת המיזוג ור' ת"א ( י-ם) 8152/06, מעבדות ים המלח בע"מ נגד ג'. דבליו. ג'י בע"מ ( ניתן ביום 21/6/2009).

אשר למקור הטקסטים, בשונה מהתמונות שאותן צילם גורם שלישי, על פי תצהירו של מנהל התובעת נכתבו הטקסטים בידי עובדי התובעת. מנהל התובעת לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית ועל כן יש לקבל את עדותו לעניין זה. עדות זו, ביחד עם העובדה, עליה אין חולק, כי הטקסטים מופיעים על גבי מוצריה של התובעת, מובילים למסקנה שמדובר בטקסטים שמקורם בתובעת. משכך, יש לקבוע כי מדובר בטקסטים שיש בהם זכויות יוצרים וכי התובעת היא בעלת זכויות היוצרים בטקסטים.

הנתבע הפר את זכויות היוצרים של התובעת בטקסטים
אין ספק כי הנתבע העתיק את הטקסטים של התובעת. הנתבע אישר בעדותו כי העתיק את הטקסטים של התובעת ופרסם אותם באתר האינטרנט אותו הוא מפעיל. הנתבע טען בתחילה כי לקח את הטקסטים של התובעת ממוצריה והעתיק אותם תוך שינוי הנוסח ( עמ' 19 ש' 4-21 בפרוטוקול) ואולם בהמשך עדותו אישר, ביחס למוצר ספציפי, כי העתיק את הטקסט המופיע על גבי המוצר " מילה במילה" (עמ' 20 ש' 23-25). עוד אמר בעדותו כי אין בעיה להעתיק ממוצר שאותו רכש ( עמ' 21 ש' 17-19). הנתבע לא הכחיש כי השתמש ב 21 טקסטים של התובעת אותם העתיק ( עמ' 19 ש' 13-14).

העתקת הטקסטים המקוריים של התובעת על ידי הנתבע, מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה בטקסטים.

הנתבע אינו תם לב ואין לו הגנות מכוח חוק זכות יוצרים

הנתבע טען כי השימוש שעשה בטקסטים של התובעת הוא שימוש הוגן, שימוש אמת למטרות שלשמן נועדו וכי השימוש נעשה בתום לב, כך שהוא זכאי להגנות הקבועות בחוק זכות יוצרים. כך אמר.

אין חולק כי הנתבע עשה שימוש בטקסטים על מנת לשווק ולהפיץ את מוצריה של התובעת. אולם, השיווק וההפצה נעשו בפלטפורמה מסחרית – באמצעות אתר אינטרנט שאותו מפעיל הנתבע ולצורך הפקת רווח כלכלי לנתבע. מעדותו של מנהל התובעת עולה כי התובעת מקפידה להתקשר בהסכמים עם מפיצים המורשים לשווק את מוצריה וכי אותם מפיצים משלמים עבור הזכות לעשות שימוש בטקסטים ובתמונות של התובעת, כמו גם נדרשים לעמוד בסטנדרטים שאותם קובעת התובעת (עמ' 15 ש' 24-25 בפרוטוקול). אין חולק על כך שהנתבע לא נקשר עם התובעת בהסכם כזה או אחר, ההיפך הוא הנכון – הנתבע והתובעת נצים זה לזה והפעולות מושא התובענה נעשן בסמוך להסכם פשרה שסיים תביעה של התובעת כנגד הנתבע.

אין זו הפעם הראשונה שבה נפגשים התובעת והנתבע במסדרונות בתי המשפט, שעה שלתביעה דנן קדם כבר סכסוך משפטי אחר. כפי שהתברר במהלך העדויות, בזמנים הרלוונטיים לתביעה היו הצדדים מצויים בהליך משפטי אחר, אף הוא בענייני קניין רוחני (עמ' 23 ש' 2-21 בפרוטוקול) . ההפרות נושא התביעה דנן בוצעו לאחר ואולי אף במהלך ניהול ההליך המשפטי האחר, בוודאי כשהנתבע יודע כי הוא מצוי בסכסוך מתמשך עם התובעת. משכך לא יכול הנתבע לטעון כי השימוש שעשה בטקסטים נעשה בתום לב.

מכל אלה עולה כי השימוש של הנתבע בטקסטים ללא הרשאתה של התובעת ובודאי שימוש מסחרי בהם, אינה בגדר שימוש הוגן ומותר.

הפיצוי

התובעת עתרה לפיצוי סטטוטורי בסך 1,000,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים ב- 23 תמונות וב-21 טקסטים. יצוין כי כתב התביעה כולל בקשה למתן חשבונות ופרטים אודות מכירות שביצע הנתבע למוצרי התובעת, אך סעד זה נזנח בסיכומיה.

יש לקבוע פיצוי בגין 21 הפרות הזכויות בטקסטים של התובעת. כל אחד מהטקסטים שהועתקו התייחסו למוצר מסוים וכל אחד מהם הוצג באתר האינטרנט של הנתבע מכאן כל אחת מההפרות עומדת בפני עצמה ואין מדובר בהפרה אחת. בהשלכה יודגש כי אין להתייחס לכל "כניסה" לאתר הנתבע כאל הפרה נפרדת

זאת ועוד – אין להתייחס להפרות כאל זוטי דברים וזאת בשל שניים: ראשית – הטקסט המופרים כשלעצמם אינם ארוכים ומכאן שימוש ביצירתיות של התובעת אף ביחס למילים בודדות מהווה חלק ניכר מהטקסט; שנית ועיקר – העובדה שמדובר ב-21 טקסטים אינה הופכת כאמור את כל ההפרות להפרה אחת ואולם הצטברות ההפרות מגדילה את חלקה של כל הפרה בודדת. ודוק – אין דין הפרה אחת ויחידה כדין הפרה אליה נלוות 20 הפרות נוספות.

בעת קביעת הפיצוי התייחסתי לאופי ההפרה כפי שפורט לעיל, עוד התייחסתי לחוסר תום הלב של הנתבע אשר עוד טרם יבש הדיו בהליך שהסתיים בפשרה הזדרז והחליט להעתיק דווקא את תוצרי התובעת; בנוסף התייחסתי לכך שהנתבע העתיק היצירות באופן שיטתי וגורף והחליט להסירן רק לאחר הגשת כתב התביעה; במסגרת השיקולים אף נתתי מקום לעובדה שהנתבע הפר זכויות היוצרים תוך מטרה להפיק רווחים ממכירת מוצרי התובעת וכי הנתבע ידע או לכל הפחות היה עליו לדעת שרכישת מוצרי התובעת, תהא אשר תהא הדרך שעשה זאת, אינה מהווה היתר לפגוע בזכויותיה.

התייחסות ספציפית יש להקדיש לסכום התביעה כפי שהוגשה על ידי התובעת. התביעה הוגשה במקורה בגין 46 (ארבעים ושש) הפרות והתובעת עתרה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין כל הפרה – קרי פיצוי בסך של 4,600,000 ₪ אשר לצורך אגרה הועמד על סך 1,000,000 ₪. כלומר – מבחינת התובעת, אפילו היה בית המשפט דוחה כארבע חמישיות (80%) מתביעתה – הרי עדיין זו הייתה מתקבלת במלואה.

התובעת רשאית להגיש תביעה אשר לצרכי אגרה צומצמה לסכום נמוך ואולם יש בצמצום זה כדי ללמד בהמשך גם על סכום הפיצוי לו עותרת התובעת. ודוק – כאשר סכום התביעה בגין 46 הפרות הועמד על הסך של 1,000,000 ₪ הרי ניתן לשקלל בין שיקולי הערכת הפיצוי גם אומדנה של תביעת הסך של כ – 20,000 ₪ בגין כל הפרה.

למען הסר ספק – אין בתחשיב המובא כדי לקבוע כי התובעת אכן ויתרה מלכתחילה על סכום כזה או אחר, ואולם בעת קביעת הפיצוי על דרך האומדנה רשאי בית המשפט לכלול בין שיקוליו גם עובדה זו.

לאחר שקלול כל האמור לעיל ועל דרך האומדנה אני מחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 63,000 ₪.

סוף דבר
לאור הפרת זכויות היוצרים של התובעת, כפי שפורט לעיל אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 63,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/13 הוא יום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל .

בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין שניהם, לאור סכום התביעה אל מול סכום פסק הדין בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל .

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.