הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 8604-06-17

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובע:

ברמי פדהצור
ע"י ב"כ עו"ד עפרה סטופ.

נגד

הנתבעים:

1.גרוס - פלדמן שותפות
2.צפורה גון-גרוס
3.איתי איסר גרוס
ע"י ב"כ אמיר אלופי.

פסק דין

בפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים לתשלום 187,200 ₪ בגין עמלת תיווך.

טענות התובע:
התובע הינו מתווך במקצועו. הנתבעת 1 הינה שותפות (להלן: "החברה") שנוהלה על ידי עורך דין ד"ר מירון גרוס ז"ל, שהיה דירקטור בחברה.
הנתבעים 2-3 הינם יורשיו של ד"ר מירון גרוס ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה בעל זכות החכירה בנכס הידוע כ"קניון הדרים" בכפר סבא .
במהלך שנת 2015 נודע לתובע באמצעות מר אמנון מכלוף (להלן: "אמנון" ו/או " מר מכלוף") כי ברצון המנוח למכור מחצית מקניון הדרים.
התובע ואמנון חתמו ביום 2.7.15 על "התחייבות לשמירת סודיות" לגבי המידע בדבר קניון הדרים , וזאת לפי דרישת המנוח.
במעמד זה, סוכם בין התובע לבין המנוח כי ישולמו לתובע 2% דמי תיווך על ידי המנוח או על ידי החברה, אם תתקשר עסקה למכירה עם הקונה ברוך מצליח או קונה אחר אשר התובע יציג בפני המנוח.
על גבי ההתחייבות לשמירת סודיות הוסף בכתב יד, כי ישולמו לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר עסקת המכירה. עותק מהסכם הסודיות צורף לכתב התביעה וסומן באות "ד".
התובע ביקש מהמנוח כי יחתום על הסכם תיווך כמקובל, אולם המנוח סירב לחתום על הסכם תיווך והודיע לתובע כי ישלם לו דמי תיווך אם תקשר עסקה עם קונה שיוצג לו על ידי התובע וכי הכתוב בכתב יד בהתחייבות של שמירת סודיות באשר לתשלום דמי תיווך מספק ומחייב אותו ואת החברה בתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר העסקה.
התובע פנה למר דוד תבור (להלן: "תבור") והציג בפניו את הפרטים ביחס לקניון הדרים, והציע לו לרכוש את מחצית הקניון השייך לחברה בקניון הדרים, והפגיש בינו לבין המנוח במשרדו של המנוח בתל אביב.
כתוצאה מפעולותיו של התובע, נמכרו זכויות החברה בקניון הדרים לתבור, באמצעות חברה בשליטתו בשם "בי בע"מ - תבור יזמות והשקעות בע"מ" במחיר של 8 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, וזאת ביום 13.4.16.
לטענת התובע, הוא זכאי לדמי תיווך בסך של 187,200 ₪ (כולל מע"מ) מהנתבעים, המהווים 2% בצירוף מע"מ ממחיר העסקה , שהינו כאמור 8 מיליון ₪.
התובע פנה למנוח בדרישה לתשלום דמי התיווך בגין רכישת זכויותיו בקניון הדרים, אולם דרישתו נדחתה, וזאת בחוסר תום לב בטענה לפיה לא נחתם הסכם תיווך בין התובע לבין החברה והמנוח.
לטענת התובע, המנוח בסירובו לחתום בשם החברה ובשמו על הסכם תיווך לפי דרישת התובע כמקובל בעסקאות מקרקעין , פעל בחוסר תום לב מתוך רצון וכוונה להשתמט מתשלום דמי תיווך המגיעים לתובע, שפעל למציאת קונה למחצית מקניון הדרים. יתרה מזאת, המנוח אף איים על התובע כי אם יופיע במשרדו, יפנה למשטרה כדי לפנותו מהמשרד.
לטענת התובע, המנוח מנע ממנו את דמי התיווך המגיעים לו, ובכך התעשרו הוא ויורשיו ואף החברה, שלא כדין , על חשבון התובע.
לטענת התובע, הוא פעל בתום לב ובהסתמך על הבטחותיו של המנוח, אשר היה עו"ד במקצועו, כי ישלם לו דמי תיווך, דבר שהועלה על הכתב בהתחייבות לשמירת סודיות.

טענות הנתבעים:
מדובר בתביעה חסרת יסוד משפטי ועובדתי , שהוגשה על ידי התובע בח וסר תום לב, כדי להוציא כספים מהנתבעים , תוך שהתובע מנסה לנצל לרעה את העובדה לפיה ד"ר גרוס ז"ל, הבקיא בעובדות המקרה , הלך לעולמו.
התביעה אינה מבוססת על הסכם תיווך חתום או על טופס הזמנת שירותי תיווך אלא על מסמך התחייבות לסודיות שנחתם על ידי שותפו של התובע בלבד (אפילו לא על ידי התובע עצמו), ללא חתימת מי מהנתבעים וגם זאת תוך ששותפו של התובע, מוסיף פרטים בכתב יד, ושולח אותם בפקס למנוח. על בסיס אותם פרטים, מבקש כעת התובע לחייב את הנתבעים, לאחר שהמתין כשנה לפטירתו של המנוח, טרם הגשת התביעה.
ניסוח כתב התביעה אף מעלה חשד למעשה זיוף מטעם התובע.
העובדה, לפיה לא נחתם הסכם תיווך בין התובע לבין מי מהנתבעים, מחייבת כשלעצמה את דחיית התביעה על הסף מחוסר עילת תביעה, בהיותה מנוגדת להוראות חוק המתווכים במקרק עין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים").
העובדות, הנטענות בכתב התביעה, מעלות כי התובע השהה את תביעתו למשך שנה ממועד רישום הערת אזהרה על הממכר ועד למועד פטירתו של המנוח, כאשר עילת התביעה , לשיטת התובע, הינה סיכום בעל פה בינו לבין המנוח.
עוד מסתיר התובע מבית המשפט, כי זכה לתשלום דמי תיווך מרוכשת הנכס אשר היא בלבד ביקשה את שירותי התיווך של התובע בעסקה.
דינה של התביעה נגד הנתבע 3 להידחות על הסף, או לחלופין לגופה, מאחר ועל פי צו הירושה, לא ירש הנתבע 3 את זכויות המנוח בנוגע לנתבעת 1. כלומר, הנתבע 3 לא ירש כל זכויות ביחס לנתבעת 1.
התוספת בכתב יד על גבי מסמך הסודיות לא הוספה בנוכחות המנוח ולא בידיעתו או בידיעת מי מהנתבעים, ועל פי טענות התובע עצמו, תוספת זו בוצעה בכתב ידו של אמנון, כאשר לטענת הנתבעים, תוספת זו בוצעה רק לאחר פטירת המנוח. מסמך הסודיות אינו מהווה הזמנה לפי חוק המתווכים, ואינו כולל את הפרטים החייבים להופיע בהזמנה בכתב, בהתאם לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997.
לטענת הנתבעים, עצם טענת התובע בכתב התביעה, לפיה המנוח סירב לחתום על הסכם תיווך כמקובל , מחייבת את דחיית התביעה בשל העדר עילת תביעה , שכן טענה זו בדבר סירובו של המנוח לחתום על הסכם תיווך מעידה על העדר גמירות דעת והעדר רצון של המנוח להתקשר בהסכם תיווך.
הנתבעים מכחישים את היות התובע הגורם היעיל לעסקה.

דיון והכרעה:
השאלות שעלי להכריע בהן בפסק דין זה הינן:
האם המנוח התחייב בעל פה בפני התובע לשלם לו דמי תיווך באם יביא רוכש עבור הנכס.
האם התובע היה הגורם היעיל בביצוע העסקה.
באם התשובה לשאל ות הראשונה והשניה תהיה חיובית, האם די בנסיבות המקרה, בהתחייבות המנוח בעל פה, לאור הוראות חוק המתווכים.

האם המנוח התחייב בפני התובע, בעל פה, לשלם לו דמי תיווך
כאמור, לטענת התובע, הוא פנה למנוח וביקש ממנו פרטים על קניון הדרים לצורך מציאת קונה למכירת מחצית ממנו.
התובע הצהיר כי המנוח דרש ממנו וממר מכלוף לחתום על התחייבות לשמירת סודיות לגבי המידע ביחס לקניון "הדרים". לטענת התובע , הוא ומר מכלוף חתמו ביום 2.7.15 על טופס התחייבות לשמירת סודיות.
לטענת התובע, המנוח התחייב בפניו בעל פה כי הוא ישלם לו 2% תיווך אם הקונה שיאתר ירכוש את מחצית מקניו ן הדרים . לפיכך , לאחר הסכמה זו הוסף בכתב יד על גבי טופס ההתחייבות לשמירת סודיות כי ישולמו לתובע דמי תיווך בשיעור 2%, כאשר טופס ההתחייבות נחתם על ידו ועל ידי התובע ועל ידי מר מכלוף, ונשלח בפקס, למשרדו של המנוח.
בעמ' 41 לפרוטוקול החל מש' 21 נשאל התובע והשיב כך :
"ש: או קיי, בסדר גמור. או קיי. מתי הוא הציג לך את הנכס?
ת : אנחנו היינו, לגבי הנכס של גרוס, זה היה באותו זמן שהייתי אתו במשרד, שישבנו במשרד, אני והוא ביחד, אני עומד ומציג עמלה ועסקאות,
ש : מי זה אתה והוא? הוא? מי זה הוא?
ת : אני ואמנון, אני ואמנון, אני ואמנון יושבים ביחד, ומשתפים שיתופי פעולה, .... אז יום אחד הייתי אצל אמנון, ואני עשיתי לו הרבה שיתופי פעולה, כי אני מציג גם, הוא עושה קבוצות רכישה, אני מציג לו את העסקאות, והייתה עסקה שהוא קיבל, במשרד שלו, שבאותו יום דיברנו על העסקה של גרוס. ודיברנו אתו, ואמרתי לו תביא לי אמנון, יש לי לקוח לזה, הרי אני צמא לעסקאות, כדי להביא לאנשים, כן? סחורה בשוק. קשה מאוד להשיג סחורה כזאתי. ואז אמרתי לו, אמנון, תשמע, יש לי קונה לזה, דיברנו על זה, ואני אשמח לקדם את העסקה הזאתי, יש לי לקוח. ולכן, מאז הבאתי, הבאתי דודו תבור,
ש : הבנתי. אבל השאלה שלי היא כזאת, באותה שיחה, אתה היית פה, כשמר מכלוף אמר, שהוא למעשה התקשר בשביל הלקוחה שלו. הוא יזם, והוא רצה באותו זמן שהלקוחה שלו תרכוש את הנכס, זה נכון?
ת : אני לא יודע מה הוא רצה
.....
ת : אני ישבתי אתו באותו רגע שאני רציתי את העסקה, אני שמעתי את השיחה ואני אמרתי לו, אני רוצה את העסקה,
ש : והוא לא אמר לך, רגע, רגע, סליחה, פדי, קודם כל זה עסקה שלי, יש לי לקוחה שהיא לא רוצה, היא לא רוצה, אני אפנה אליך, הוא לא אמר את זה?
ת : אני לא, לא חקרתי אותו לגבי מה הוא רוצה, וגם אם הלקוחה שלו הייתה רוצה, כבוד השופט, בדרך כלל, גם אם יש אנשים אומרים לשמור על זה במשא ומתן, מתפקידי אני תמיד מנסה לחתור ולקחת את העסקה בשביל הצד שלי,.."
בעמ' 27 לפרוטוקול שורה 23 נשאל מכלוף באותו עניין :
"ש. מי חתום פה על ההתחייבות הזו? על הכתב ההתחייבות? פה אני רואה איזה חתימה, של מי החתימה?
ת : שלי.
ש : שלך. והתובע חתום פה?
ת : לא.
ש : הוא לא חתום.
ת : לא.
ש : למה הוא לא חתם?
ת : בכתב סודיות הוא לא צריך לחתום, כי אני בתור יזם."
ובעמ' 30 לפרוטוקול בשורה 26 נשאל מכלוף:
"ש. או קיי. רק שנבהיר, כל ההוספות שאתה הוספת כאן לא היו במעמד, במעמד המנוח, נכון? זה היה, אתם הייתם במקום אחד, הוא במקום אחר. מה שהוספת בכתב יד.
......
כב' הש' אלקלעי : אדוני, אדוני, השאלה היא נורא פשוטה. אתה, את המלל הזה שהוספת, לא הוספת את זה בנוכחות דוקטור גרוס, כן או לא?
העד, מר מכלוף : רק את ה,
ש : שום דבר, היה משהו שהיית על ידו והוספת? על יד דוקטור גרוס, ישבת מולו?
ת : לא".
מהעדויות עלה, כי התוספת בדבר תשלום דמי התיווך נרשמה בכתב ידו של מר אמנון מכלוף על גבי ההתחייבות לשמירת סודיות. מסמך שלא נחתם על ידי המנוח ואף לא על ידי התובע, וזאת חרף טענתו של התובע, בסעיף 6 לתצהירו, לפיה גם הוא חתם על מסמך הסודיות.
יש להדגיש כי לא הוכח ע"י התובע מועד הוספת התוספת בכתב יד לעניין דמי התיווך, אם כי ברור כי בשלב הראשון נשלח למנוח הטופס רק עם פרטיו האישיים של מכלוף, ללא כל התוספות בכתב יד, כאשר נטען על ידי הנתבע, כי מדובר בזיוף וכי תוספת זו לעניין דמי התיווך הוספה ע"י התובע במועד מאוחר יותר. אציין, כי לא ניתן לפסול אפשרות זו ובמיוחד כאשר התובע לא המציא לבית המשפט את המסמך המקורי של ההתחייבות לשמירת סודיות, למרות שהתבקש לעשות כן.
יש לציין, כי עדותו של מר מכלוף בעניין החתימה על מסמך השמירה על סודיות והוספת המלל עליו, בעניין דמי התיווך, עוררה סימני שאלה לא מעטים, והיא לא התיישבה עם גירסתו של התובע כפי שהובאה לעיל. מעדותו של מר מכלוף עולה, כי בשלב הראשון נשלחה ההתחייבות לשמירת סודיות למנוח באמצעות פקס, כשהיא חתומה על ידי מר מכלוף בלבד , כאשר בשלב זה, טרם הוסף על גבי הטופס המשפט בכתב יד לעניין דמי התיווך. מעדותו של מר מכלוף בעניין זה, עולה כי נושא דמי התיווך הוסף על גבי הטופס רק בשלב מאוחר יותר, שמועדו המדויק לא הובהר לי. אציין , כי לא שוכנעתי בדבר המועד של הוספת נושא דמי התיווך על המסמך ובוודאי שלא שוכנעתי, כי תוספת זו נעשתה בהסכמת או בידיעת המנוח.
בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 26 נשאל מר מכלוף בחקירה ראשית:
"ש. נספח ד', אדוני, לכתב התביעה, אני מציגה לך את המסמך הזה, תספר לנו בבקשה את הנסיבות של חתימת ההסכם הזה. מי היה קשור אליו, עם מי דיברת, מה נעשה,
העד, מר מכלוף : אני יזם, קיבלתי את הטלפון מאחד החברים היזמים שלי. קיבלתי טלפון של 03 , לא קיבלתי נייד או משהו כזה, חייגתי אליו, מי שענה לי בטלפון זה רוקסנה. שהייתה מזכירה בזמנו של דוקטור גרוס. אמרתי לה שאני מעוניין בנכס, ואז היא אמרה לי אני מעבירה אותך לדוקטור גרוס. העבירה אותי לדוקט ור גרוס, הייתה שיחה,
ש : רק רגע, אמנון, סליחה, תסביר לנו על איזה נכס מדובר?
ת : על ההדרים, על המרכז, .. העביר ה אותי לדוקטור גרוס, דיברתי עם דוקטור גרוס ארוכות, ואז הוא אמר לי תחת ום על כתב סודיות, אמרתי לו אין שום בעיה, אני אחתום לך על כתב סודיות ואני גם רוצה לדעת מי זה היזם שאתה הולך להביא ולקנות את הבניין, אמרתי לו אין שום בעיה, גם זה יהיה רשום לך בתוך המסמך. אז הוא אמר לי, עכשיו רוקסנה ת שלח לך פקס, תמלא את הפרטים ואני מחזיר לך אותם. נשל ח לי הפקס, מילאנו את כל הפרטים, שלחנו את הטופס אליו,
ש : סליחה, כשאתה אומר שלחנו למי אתה מתכוון?
ת : לי ולפדי.
ש : פדי,
ת : פדי, אני ופדי במשרד ביחד.
ש : פדי, אתה מתכוון לתובע.
ת : כן, כן. פדי ברמי.
ש : או קיי.
ת : פדי פדהצור. שלחנו את הטופס חזרה לגברת רוקסנה, רוקסנה אמרה לי חכה כמה דקות, אני אעביר אותך לדוקטור גרוס. העבירה לדוקטור גרוס, השיחה הייתה ברמקול במשרד שלי, ובשיחה קיבלתי את כל הפרמטרים של הנכס, מבחינת גודל, הכנסה, וכל מה שרשום בתוך הטופס,
ש : מי רשם את הפרטים?
ת : אנחנו. את כל הפרטים,
ש : בכתב יד?
ת : כן, כן, בכתב יד שלי גם, רואים שזה כתב יד שלי.
ש : טוב.
ת : אני קיבלתי את כל הנתונים המדויקים, לגבי הנכס וכמה שהוא רוצה כסף והכול, ופדי הקשיב, ופדי אמר בשיחת רמקו ל, אמרתי, הוא קפץ ואז אני כעסתי עליו שהוא קפץ, אמרתי לו שנייה, תן לבן אדם לסיים. ואז הוא אמר לו שאנחנו רוצים שני אחוז תיווך. ואדון גרוס אמר בפירוש, תביאו לי קונה, תקבלו תיווך. תביאו לי קונה, תקבלו תיווך. אמרנו פדי, אנחנו ר וצים שני אחוז תיווך. אמרנו אני מנץ', אני לא חותם שתי אחוז, לא רו שם שתי אחוז. יהיה עסקה? תקבלו כסף, אני גומר עסקאות בלחיצת יד. אני מ הדור הישן לא מהדור החדש. וככה פה, ופה נגמרה השיחה. ניגשנו לעסקה, התחלנו להתק דם בעסקה."
בחקירתו הנגדית של מכלוף, הוא העלה גירסה חדשה, שאינה מתיישבת עם גירסתו של התובע, שלפיה הוא עצמו ולא התובע היה מעוניין ברכישת הנכס עבור יזם מטעמו, אולם חרף טענה זו, ובאופן לא ברור ובלתי סביר, עוד במהלך אותה שיחה, התובע, שהיה נוכח במשרדו , במקרה, ואשר כלל לא ידע מראש על פרטי העסקה, היה מעוניין בעסקה עבור לקוח שלו. בעניין זה נשאל מר מכלוף בעמ' 28 ש' 16:
"ת : בשלב א' של הזה, בכתב סודיות הריק מה שנקרא, המסמך הריק,
ש : כן.
ת : אני חתמתי, מילאתי פרטים אישיים שלי ושלחתי, בשביל לקבל את המידע ממנו. אחרי זה, שהשיחה התפתחה וכ ל הדברים האלה, נוספו כל הפרטים, נוספו השתי אחוז תיווך, נוסף השיחה ברמקול, ברמקול עם שני אנשים ששומעים, לגב י התיווך לגבי כל הפרטים.
ש : ואז למה התובע לא חתם? אחרי שלב ב'? שלב א' הבנתי ממך, שלב ב'?"
ובהמשך בעמ' 29 לפרוטוקול ש' 1:
"ת : כי בשלב ב', אם אתה רוצה להבין, ואתה יכול לבדוק את השיחות טלפון מהמערכת המרכזית של דוקטור גרוס, כל ה שיחות של אדון, של דוקטור גרוס, ולתיאום פגישות, ולתיאום העסקה, היו דרך פד י ברמי. אמנון מכלוף זז הצידה. באותו רגע שנגמר המסמך הזה של כתב סודיות, מי שטיפל בעסקה בנושא של התיווך, בנושא של העבודה מול,
ש : זה פדי.
ת : מול דודו תבור ואדון גרוס והשותף שלו, זה פדי ברמי, לא אמנון מכלוף.
ש : הבנתי, הבנתי. תאמר לי, אבל באותה שיחה, באותו מועד של כתב ההתחייבות, מי שהיחיד שדיבר עם דוקטור גרוס זה אתה.
ת : לא, אני אומר לך, שהשיחה הייתה ברמקול, ברמקול
ש : או קיי, מי דיבר אבל? מי דיבר? גם ברמקול, מי מדבר?
ת : אני ופדי, פדי, ברמי,
ש : שניכם דיברנו?
ת : בשיחת נועם, אנחנו לא מתלהמים כמו עם הבן שלו.
ש : אני לא אמרתי לא שיחת נועם,
ת : לא, אני אומר,
ש : כן.
.....
ש : הצגתם את שניכם? אמרתם אני מר אמנון מכלוף ופדי אמר אני מר פדי ככה ככה,
ת : נכון.
ש : ודוקטור גרוס שאנחנו רואים שהיה דקדקן גדול לא אמר, רגע סליחה, ומה עם מר פדי? אני מבקש גם את חתימתו.
ת : הוא לא ביקש את החתימה של פדי.
ש : לא ביקש."
ובעמ' 32 לפרוטוקול החל מש' 5:
"ש : או קיי.
ת : זה הכול, מה שהייתי אמור למלא. תיווך זה פדי.
ש : ומה אתה?
ת : אני,
ש : הרי לא קנית גם, אז מה אתה?
ת : נכון, נכון. אבל אני באיזשהו מקום, ברמת העבודה שלי, שאני לא מצליח לקנות משהו, ואני ל א יכול לקנות משהו, אני מעביר,
ש : אתה רצית לקנות? אתה רצית לקנות?
ת : לא, רציתי להביא קונה.
ש : אז אתה מתווך.
ת : אני מייצג קבוצת רוכשים.
ש : כן.
ת : ... זה חברה גדולה בארץ. אני מיי צג אותם, כשהחברה באיזשהו מקום לא מעוניינ ת בנכס, אני פונה לפדי. זה הכול.
ש : כשהיא לא, ובזמן שדיברת עם גרוס ידעת שהחברה לא מעוניינת?
ת : וגם הקלטתי אותו.
ש : שנייה, אני שואל בזמן שדיברת עם גרוס באותו, באותו אירוע, אתה ידע שהחברה שלו.
ת : לא, לא.
ש : אז למה פדי, אתה אמרת, אם הם לא רוצים, אתה מעביר לפדי,
ת : נכון.
ש : אבל אנחנו לפני,
ת : נכון,
ש : אנחנו לפני, לא אחרי.
ת : אבל כשפדי, פדי אצלי במשרד כמעט כל יום,
ש : או קיי.
ת : כשפדי אצלי במשרד, אז ... אז הוא שמע את הכול, גם ... העסקה.
ש : הבנתי. זה אומר שבזמן שדיברת עם דוקטור גרוס, המחשבה הייתה בכלל שלא צריכים עוד את פדי, כי אולי הלקוחה, שנייה, שמע את השאלה עד הסוף, מר מכלוף, כי למעשה אתה מדבר עם דוק טור גרוס בשביל שהלקוחה שלך תקנה הנכס. במקרה פדי היה שם,
ת : לא, לא, לא.
ש : שתה כוס קפה. אם לא, אז תסביר לי מה עשה שם פדי, כשאתה בכלל רוצה ללקוחה שלך לקנות.
ת : כשפדי היה אצלי בעסקה,
ש : כן.
ת : פדי רצה את העסקה. אחרי שהוא,
ש : איך הוא ידע איזה עסקה?
ת : שנייה רגע.
ש : אתם עוד לא היה לכם פרטים על העסקה.
ת : שנייה. פדי רצה את העסקה אליו.
ש : איזה עסקה? איך הוא הכיר את העסקה?
ת : עכשיו אני מסביר לך.
ש : כן. ספר לי.
ת : בשיחת טלפון הראשונה, כשקיבלנו את הנתונים, קיבלנו את הנתונים של הנכס
ש : בשיחה הזאת?
ת : כן, כן. בשיחה.... אמר לי אני רוצה את העסקה הזאת ל עבוד עליה, ובדיוק הוא נכנס לתמונה. זה,
ש : שנייה, שנייה, אז אני עוצר אותך, כשאתה קיבלת את הנתונים ואתה שוחחת עם דוקטור גרוס, אני מדגיש, אתה רצית את זה בשבילך, לא פדי, לא תיווך, לא כלום, יש לך לקוחה שרוצה, שלך.
ת : כל עסקה שיש לי, כל עסקה שיש לי, רשום לך, אמנון מכלוף פדי ברמי. גם הוא נזכר.
ש : שנייה, שנייה. אז אני לא מבין מה קורה פה, שנייה. פדי הוא מתווך
ת : נו?
ש : ואתה אומר שאתה נציג של איזושהי חברה שרצתה לרכוש נכס והתעניינה בשביל עצמה
ת : נכון.
ש : דרך אגב, אם אני טועה, תגיד לי שאני טועה. זה נכון, אתה אומר.
ת : או קיי.
ש : אז אני אומר, באותו שלב, כשאתה מקבל פרטים ראשונים לנכס שהלקוחה שלך רוצה בכלל לקנות, מתעניינת בלקנות, מה עניינו של פדי כמתווך? למה הוא בכל דבר? מה זה כל דבר פדי?
ת : זה חלק, זה חלק, זה חלק מהסוג העבודה שלנו,
ש : כן.
ת : שאנחנו באיזשהו מקום גם עושים תיווך, גם עושים יזמות, גם עושים את הכול ביחד. אז זה חלק מהדברים האלה שנ בנים ככה.
ש : כלומר, כל עסקה שהלקוחה שלך מתעניינת בה שאתה יזמת, פדי גם בפנים.
ת : נכון.
ש : טוב."
התובע ניסה לשכנע את בית המשפט כי המנוח התחייב לשלם לו דמי תיווך גם בשיחות נוספות ולא רק בשיחה שבה נחתמה ההתחייבות לשמירת סודיות.
כך, בעמ' 47 לפרוטוקול החל מש' 7 השיב התובע:
"ת: .......ואמרתי לו אדון גרוס, אז הוא אמר, בשבילך דוקטור מירון גרוס, תקרא לי, לא חבר שלך. אמרתי לו או קיי, סליחה, מתנצל, דוקטור מירון גרוס, תשמע, אני רוצה לשלוח לך טופס תיווך, על מנת שאני יכול לפחות אם אתה לא רוצה להיפגש איתי, אז לפחות אני אשלח לך, תחזיר לי את זה במייל. אני לא חותם כלום, הוא אומר לי. אני לא חותם כלום, מה שמגיע לך, אם תהיה עסקה, תקבל. אמרתי או קיי, ניסיתי להיכנס לפגישה אתו, ליצור פגישה אתו, אמרתי אולי אני דרך רוקסנה, תרכך אותו, תרכך, תגיד, הוא לא רצה, אומר אני לא נפגש, אל תבואו אליי. אמרתי, וואו, אמרתי איך אני מתקדם בקטע פה שעכשיו יש לי לקוח שבוודאי שהוא חתם לי והוא ייתן לי את הזה, מצד שני לך תסמוך על בן אדם שאומר לך שאם תהיה עסקה אני אשלם לך. כבוד השופט, בשביל זה אני נמצא פה כרגע. הוא אמר שהוא ישלם לי. הוא אמר אם יהיה עסקה אני אתן לך את הכסף, אני לא לוקח את הכסף של אף אחד".
בעניין תשלום דמי התיווך לתובע, העיד רוכש הנכס, מר תבור, שהתבקש על ידי התובע לסייע לו בעניין זה מול המנוח , בעמ' 37 לפרוטוקול החל מש' 12:
"....ואז באמת התחיל פדי לשאול אותי מה קורה לגבי התיווך. אני מה שאני צריך לשלם, אני משלם, אמרתי לו, גם חתמתי לו על טופס מסודר, די רגוע. אבל הוא אמר לי כן אבל יש לי עניין גם עם המוכר, עם גרוס. הוא אמר תראה, זה אני לא יכול לעזור לך. לא קשור אליי. אבל לך תחתים אותו, אז הוא אמר לי תשמע, אני לא מצליח להחתים אותו, הוא אומר, אני לא חותם על ניירות, אתה צריך לסמוך עליי, זה מה שפדי אמר. אני לא חותם על ניירות, הוא צריך לסמוך עליי. טוב, לא התערבתי. המשא ומתן הגיע למצב של ממש פגישת עורכי דין אני חושב, או שפגישה שאני ישבתי מולו אצל העורך דין שלי, או שאצלו, אני כבר לא זוכר, או שאולי אצל הבן שלו. זה היה פגישת היכרות פעם ראשונה שנפגשתי אתו אישית גם, .... אמרתי לו, תשמע, יש את העניין של המתווך, המתווך טוען שמגיע לו תיווך, אני לא, אני את שלי אני אשלם, אבל אני לא רוצה שיהיה מישהו שמגיע לו והוא לא יקבל. אז הוא אמר לי תשמע, קודם כל אל תתערב, זה עניין שלי אתו, ואם מגיע לו כסף אני אדאג לו. טוב, אני, מה שנקרא זז אחורה, לא מתערב יותר, אני את שלי עשיתי ".
מעדותו של תבור בדבר דברי המנוח, אינני יכול להסיק התחייבות של המנוח לשלם לתובע דמי תיווך, הן מאחר ומדובר בעדות מפי השמועה, והן ומאחר שגם לפי דבריו של תבור, אמר לו המנוח: "קודם כל אל תתערב, זה עניין שלי אתו, ואם מגיע לו כסף אני אדאג לו". בדברים אלו של המנוח לא ניתן לראות משום התחייבות לתשלום דמי תיווך, אלא ניסיון להתנער מהעניין ובקשה מתבור שלא יתערב, תוך אמירה שאם יגיע למתווך כסף, הוא יקבל.
אין חולק, כי הראיות מלמדות באופן חד משמעי, כי המנוח סירב כבר מלכתחילה לחתום על הסכם תיווך בכתב לבקשת התובע וכי הוא לא הסכים לשתף פעולה עם התובע בעניין המכר.
המנוח סירב להיפגש עם התובע, או לנהל עימו מו"מ, כאשר, לטענת התובע, הוא אף התנהג אליו בגסות, ולמעשה התובע לא נפגש עם המנוח ולו פעם אח ת. המנוח הסכים לדון בעסקה רק עם הרוכש, מר תבור, ישירות, ולא באמצעות התובע , והוא סירב באופן עקבי להיפגש עם התובע ואף סירב כי הת ובע יהא נוכח במעמד חתימת החוזה. בנוסף, המנוח אף איים כי אם התובע יבוא למשרדו, הוא יזמין לו משטרה.
הנתבע 3, איתי, בנו של המנוח, כתב בתצהירו כי נודע לו מפי אביו המנוח, כי המנוח לא ביקש כל שירותי תיווך בעסקה זו, וכי לא נחתם כל הסכם תיווך בינו לבין מתווך כלשהו.
לדברי איתי בתצהירו, בחודש מרץ 16, הוא שוחח טלפונית עם מר מכלוף, שטען בפניו כי יש בידי התובע הסכם תיווך בין הנתבעים לבינו ביחס לעסקת המכר, איתי הופתע לשמוע טענה זו מאחר וידע כי המנוח לא ביקש כל שירותי תיווך מהתובע, ולפיכך ביום 30.3.16, כשבועיים בטרם חתימת הסכם המכר, התקשר ושוחח עם התובע, וה עלה בפניו את טענתו של מר מכלוף לפיה יש בידי התובע הסכם תיווך חתום על ידי הנתבעים, תוך שהוא ביקש ממנו לשלוח אליו עותק של הסכם כזה ככל שהוא קיים.
לטענת איתי בתצהירו, התובע אמר לו כי אין בידיו הסכם כזה, וכי למר מכלוף יש הסכם תיווך מול הנתבעים וכי הנתבעים אינם לקוחותיו של התובע, שכן לקוחו הוא תבור.
איתי הקליט את השיחה הטלפונית בינו לבין התובע. התמליל צורף כנספח ב' לתצהירו של איתי, ובשורה 8 לתמליל נאמר:
"איתי: אני בסדר, אמר לי אמנון שיש לכם הסכם חתום של תיווך חתום ואתם מעבירים לנו אותו.
פדי: למי יש הסכם חתום?
איתי: אמר לי פדי שיש לכם הסכם תיווך חתום מולנו ואתם מעבירים לנו אותו שנראה אותו.
פדי: לי ? לאמנון יש. לא לי אני הקליינט שלי זה דודו. אתה מול אמנון. לאמנון יש לו הסכם תיווך איתך.
איתי: הבנתי, לאמנון אין שום הסכם תיווך. אתם מולנו, ואמרתי גם לאמנון וגם לך, אנחנו מנהלים את המו"מ, אנחנו מקדמים את העסקה, אנחנו לא נעמוד ונדווח לכם על איפה עומדת העסקה ואיפה אנחנו עומדים מול הבנק.
פדי: אני אגיד לך התקשר אלי הלקוח שלי דודו תבור".
הקטע האמור בתמליל מפריך את טענת התובע, לפיה המנוח התחייב בעל פה לשלם לו דמי תיווך, או כי הוא סבר, טרם חתימת החוזה, כי מגיעים לו דמי תיווך מהנתבעים שכן בדברים אלו הוא מודה במפורש ובאופן חד משמעי כי הלקוח שלו הוא דודו תבור, כאשר באותה הקלטה, אמר "לאמנון יש הסכם תיווך איתך".
יש לציין, כי טענה זו בדבר הסכם תיווך בין המנוח למר אמנון מכלוף אינה מתיישבת עם דבריו של מר מכלוף ואף סותרת את גירסתו, שכן מר מכלוף לא טען בכל שלב שהוא כי הוא היה מתווך בעסקה או כי הוא עצמו זכאי לדמי תיווך ביחס לעסקה.
גם מתמליל השיחה שבין איתי לבין מר מכלוף, שצורף כנספח לתצהיר המשלים של איתי, לא עולה בכל צ ורה שהיא כי מר מכלוף טוען כי מגיע לתובע דמי תיווך מאיתי או מהמנוח. בעמ' 1 לתמליל שורה 19 נאמר:
"איתי: רגע. אני אסביר לך למה אני לא מבין את השיחות. המבנה הוא כזה, דודו לקח מתווך, שכר אתכם חיבר אתכם אלינו, מצויין.
אמנון: כן."
גם בהמשך תמליל השיחה בין איתי למר מכלוף שצוטט בהרחבה בתצהירו המשלים של הנתבע 3, מובאים חילופי דברים שבהם הנתבע 3 אומר כי אינו מבין את השיחות בהן פונה אליו התובע, וכאשר מר מכלוף, בשום שלב אינו טוען או מטיח בו, כי הוא עצמו או התובע הם המתווכים מט עם המנוח בעסקה. כמו כן, מר מכלוף אינו שולל את דבריו של הנתבע 3, לפיהם תבור הוא זה ששכר את שירותיהם.
בעמ' 31 לפרוטוקול החל מש' 28 נשאל מר מכלוף והשיב :
"ש. תאמר לי, אני רואה שאתה בכל אופן רשום פה ואתה אומר אני ופדי ביחד, גם לך חייבים דמי תיווך?
ת. לא
ש. רק לפדי
ת. כן."
ובעמ' 32 בש' 6:
"ת. זה הכל, מה שהייתי אמור למלא. תיווך זה פדי."
לאחר בחינת העדויות והראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להאמין לגירסתם של התובע ושל מר מכלוף לעניין אותה שיחה טלפונית והנאמר בה. סיפור המעשה , לפיו מר מכלוף רצה את העסקה עבור לקוח שלו, כיזם, ועוד במהלך אותה שיחה, לפני שבירר האם העסקה מתאימה לרוכש מטעמו, הוא מעביר את העסקה, שהינה עסקה מפתה, לתובע, שעד לאותו מוע ד לא ידע כלל על קיום העסקה, אינו מתייש ב עם הה יגיון ועם השכל הישר, כאשר עדותו של מכלוף בעניין זה היתה מגמתית מבולבלת ובלתי אמינה.
נראה כי סיפור המעשה בעניין שיחת הטלפון המשותפת ברמקול הומצא בדיעבד ע"י התובע ומר מכלוף, רק לאחר פטירתו של המנוח, כדי ליצור יש מאין ראייה להתחייבות בעל פה של המנוח לתשלום עמלת תיווך, וזאת לאחר שהמנוח, שהלך לבית עולמו , אינו יכול לסתור את טענתם.
בעניין זה, לא למותר לציין , כי מאז חתימת הסכם מכר הקניון לתבור ועד לפטירת המנוח, לא באה כל דרישה של התובע אל המנוח בעניין דמי התיווך, דרישה שנולדה רק לאחר פטירתו . ההסבר שנתן התובע למחדל זה הינו כי היו לו סיבות אישיות לאי הגשת התביעה (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 7 ואילך).
בעניין זה, מן הראוי לציין , כי על גבי טופס ההתחייבות לשמירת סודיות נרשם "ישולם 2% תיווך .... בתיאום טלפוני עם מר גרוס ורוקסנה בטלפון".
למרבה הצער, מר גרוס המנוח הלך לבית עולמו, אולם הגב' רוקסנה, שתיבדל לחיים ארוכים, שלפי הרשום על גבי טופס ההתחייבות לשמירת סודיות, עניין דמי התיווך נרשם בתיאום עימה, לא זומנה ע"י התובע לעדות בעניין כה מהותי העומד ביסוד טענתו.
בעניין זה נקבע בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 בעמוד 658:
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ב ע"א 240/77 [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה....וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), וב ע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי:" הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה... "
אי זימונה של רוקסנה לעדות בעניין כה מהותי עבור התובע יוצר הנחה כי אילו היתה מוזמנת לעדות, דבריה היו פועלים נגד התובע.
גם עדותו של הנתבע 3 ותמלילי ההקלטה שצירף לתצהיריו סתרו את גירסת התובע ומר מכלוף, שכן בתמליל שצורף לתצהירו של איתי מאשר התובע באופן חד משמעי, כי "אני הקליינט שלי זה דודו. אתה מול אמנון. לאמנון יש לו הסכם תיווך איתך".
לאמנון אין ומעולם לא היה כל הסכם תיווך עם המנוח ואמנון מעולם לא טען, כי יש לו הסכם תיווך עם המנוח. לטענת אמנון, הוא "יזם" שבשלב הראשון ביקש לרכוש את מחצית הנכס עבור לקוח שלו, לא כמתווך, וכי התובע שהיה נוכח באותה שיחה טלפונית, הוא זה שביקש לתווך בעסקה עבור לקוח שלו.
גרסתו של התובע נסתרת גם מהאמור בתצהיר המשלים שהגיש הנתבע 3, ומתמליל השיחה שבין איתי לבין מר מכלוף שצורף אליו. לדברי הנתבע 3 באותו תצהיר משלים, הוא השיב לדודו תבור במענה להשתדלותו ביחס לתשלום דמי תיווך לתובע, כי אין לנתבעים כל חבות תשלום דמי תיווך לתובע, כי אין הוא - התובע משמש כמתווך מטעם הנתבעים, שלא חתמו עימו על הסכם תיווך, וכי אין בכוונת המוכרת לשלם לתובע דבר.
לא נעלמה מעיני העובדה כי לאחר שמיעת עדי התובע בלבד, בניסיון להביא לפשרה בין הצדדים, ובטרם שמעתי את עדות הנתבע 3 ובחנתי את התמלילים, אמרתי כי אני מאמין לגרסת התובע ו מר מכלוף, לפיה המנוח אמר להם כי ישלם לתובע דמי תיווך אם יעלה בידיו להביא את העסקה.
חרף התרשמותי הלכאורית באותו שלב, בטרם שמעתי את ראיות הנתבעים, לאחר שבחנתי את עדויות עדי התובע אל מול עדות הנתבע 3 ומול האמור בתמליל י הקלטות השיחות בין הנתבע 3 לבין התובע ולבין מכלוף, הגעתי למסקנה כי גירסת עדי התובע ביחס להתחייבות המנוח בעל פה לשלם לתובע דמי תיווך אינה יכולה לעמוד, כפי שפורט לעיל בהרחבה, וכי לא עלה בידי התובע להוכיח כי המנוח הבטיח לו בעל פה לשלם לו דמי תיווך .
זאת, הן עקב נטל הראיה המוטל על התובע להוכחת תביעתו , ובמיוחד עקב נטל הראיה המוגבר המוטל על התובע, בנסיבות שבהן המנוח כבר אינו בין החיים וכן עקב הסתירה המהותית הקיימת בין גירסת התובע בהליך ובין הדברים שאמר לנתבע 3 בשיחה עמו, אשר הוקלטו על ידי הנתבע 3.
באשר לנטל הראייה המוגבר, יפים הדברים בע"א 2556/05 שרה זלוטי נ' אליהו אינדיבי (פורסם בנבו, 08.02.2009)‏‏ , שם נקבע:
"כאשר מדובר בתביעה כנגד עיזבון, רובץ על התובע נטל הוכחה גבוה מזה המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל. הטעם העומד בבסיסה של הלכה זו הוא, כדבריו של כבוד השופט שרשבסקי, כי "אין לדעת אם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה" (ע"א 118/75 שריידי נ' מנסור, פ"ד לא(2) 659, 664 (1977) וראו עוד: ע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד 2327 (1960)). לפיכך נקבע בפסיקה כי על התובע מעיזבון להביא ראיות חזקות במיוחד וסיוע לעדותו שלו (ראו: ע"א 5997/92 מלק נ' דויטש, פ"ד נא(5) 1 (1997); ע"א 323/86 לרנר נ' ניב (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.9.1989); ע"א 843/87 כוכב נ' חיטרוש (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.7.1989)"
העולה מהמקובץ, אפוא , הוא כי התובע לא הוכיח כי המנוח התחייב בפניו בעל פה לשלם לו דמי תיווך.
ניתן היה לדחות את התביעה כבר בשלב זה, אולם לא אעשה את מלאכתי קלה ואדון בסוגיות נוספות העולות בתביעה זו.

האם התובע היה הגורם היעיל בעסקה
גם אילו היה המנוח מתחייב בעל פה בפני התובע לשלם לו דמי תיווך, עדיין חייב היה התובע להוכיח כי הוא היה הגורם היעיל בקשירת העסקה.
אחד מפסקי הדין המנחים בסוגיה זו הוא פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהל עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116 (להלן: "פסק דין מוסקוביץ"). שם קבע בית המשפט העליון לעניין מבחן "הגורם היעיל" בעמוד 123 בזו הלשון:
"דרישת ההלכה הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל להתקשרות החוזית. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל.
השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות".
בית המשפט בפסק דין מוסקוביץ קובע מספר מבחני אצבע, היכולים לסייע בבחינת מידת "היעילות" בסיבתיות. ואלו המבחנים בלשון פסק דין מוסקוביץ בעמודים 123-124:
"... ניתן לציין - בקווים כלליים - מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון - נושא הנכס; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה מקורית עד סיום העיסקה (השופט עציוני ב ע"א 294/76 [2] הנ"ל); (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך - היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך.
מובן כי רשימת הנסיבות איננה סגורה".
לעניין מבחני האצבע הללו חשוב לציין, כי לא די בהתקיימות אחד מהם כדי להראות כי מתווך היה "גורם יעיל". כך למשל, בית המשפט העליון בפסק דין מוסקוביץ קבע מפורשות בעמוד 125 כי לא די בכך שמדובר בנכס אותו הציג המתווך ללקוחו, בכדי ללמוד מכך כי המתווך היה בבחינת "הגורם היעיל" לסגירת העסקה:
"... עצם העובדה שמתווך הציג לפני לקוחו נכס, אין פירושו של דבר שכל עיסקה בנוגע לאותו נכס תזכה את המתווך לעולם בדמי תיווך".
מהראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה, ולמעשה התובע הודה בעובדה זו, כאשר לטענתו המנוח והנתבע 3 סירבו לשתף איתו פעולה ו"הכשילו" אותו בתפקידו כמתווך.
בעניין סירובו של המנוח לאפשר לתובע להיות מעורב בעסקה, העיד תבור בעמ' 37 לפרוטוקול, ש' 32 כדלקמן:
"הוא בעצם ניזון רק ממני, ..... כי הוא אמר לו תשמע, אל תפנה אליי, אני, קיצור אני הייתי היחידי שמעדכן אותו, יש משא ומתן, הגענו למספרים, הגענו לפה, יש פגישה, הגענו לתיאום של החתימת חוזה, ואז פדי אמר תשמע, אני רוצה לבוא. אני זוכר שדיברתי על זה עם, גם עם הבן שלו, עם איתי. והם לא הסכימו בשום פנים ואופן שהוא יגיע.
ש : מה הם אמרו לך?
ת : הם אמרו אנחנו לא רוצים שהוא יהיה נוכח בפגישה. זה לא עניין שלו. ומי הוא בכלל שאם הוא צריך להיות בפגישה הזאתי, אמרתי או קיי, לא מתערב. הפגישה התקיימה, נחתמה".
ואילו התובע העיד בעמ' 47 לפרוטוקול החל מש' 28:
"ת. אני יודע שאני לא אקבל כסף כי אין לי מסמך, בבתי משפט זה מסמכים, וקשה להוציא את זה. אבל הוא אמר לי בעל פה, הוא אמר לי פעמיים שלוש אפילו, אם תצא עסקה, אני אתן לך את התיווך שמגיע לך. העסקה התחילה להתגלגל, ודודו אמר לי, פדי, רציתי להיפגש אתו, רציתי לקחת חומר ממנו, רציתי לקבל חומר, אז הוא אומר לי, אני לא נותן לך כלום, אני לא מדבר אתך, שהלקוח ידבר איתי, אתך, אני לא מדבר.
כב' הש' אלקלעי : מי אמר לך את זה?
העד, מר ברמי : אדון דוקטור גרוס. אתך, אמרתי, אני רוצה להיפגש אתך, לבוא אליך, לקחת את המסמכים שלהציג ללקוח שלי, שזה ייראה מקצועי, שאני יודע שאני מציג עסקה שיש לי מסמכים, שאני יכול, שאני לא מדבר באוויר. הוא אמר לי אתך אני איפגש, שהלקוח שלך ידבר איתי. .
.....
ש : אז בעצם, אבל בעצם מנעו ממך להיות מעורב במשא ומתן?
ת : הכשילו אותי כמתווך. הכשילו אותי. הכשילו אותי במקצוע שלי של מתווך, שאני צריך להיות גורם יעיל לעסקה הזאתי, הייתי גורם יעיל, בדרך לא דרך. הייתי צריך להיות מג'נג'לר כדי להיות, להגיע לעסקה הסופית הזאת."
מעדות זו של התובע, עולה באופן חד משמעי, כי כבר מתחילת שלבי המו"מ, המנוח סירב לשתף איתו פעולה ולא ראה בו מתווך מטעמו.
למרות שאין חולק, כי התובע הוא זה שהציג את העסקה בפני תבור, ולמרות שככל הנראה, היה מעורב בצורה זו או אחרת שלא הובהרה עד תום, בשלבים הראשונים של העסקה, במישרין או באמצעות מר מכלוף, שוכנעתי כי המנוח לא ראה בתובע כמתווך מטעמו, וכי לא שיתף איתו פעולה, בכל צורה שהיא, כאשר במרבית התקופה הממושכת בה התנהל המו"מ, הוא התנהל ישירות בין המנוח ובין תבור.
אינני סבור, כי המנוח או הנתבע 3 "הכשילו" את התובע בתפקידו כמתווך לאחר שאכן פעל כמתווך וכגורם היעיל רק על מנת שלא לשלם לו דמי תיווך. שוכנעתי, כי כבר מתחילת הדרך המנוח לא היה מוכן לראות בתובע כמתווך מטעמו, כאשר דרש להיות בקשר ישיר עם הרוכש, שאיתו ניהל את המו"מ במשך כל העת.
לפיכך, אפ וא, התובע לא היה הגורם היעיל בקשירת העסקה וגם מסיבה זו הוא אינו זכאי לדמי תיווך.

דרישת הכתב לפי חוק המתווכים
בתיק שלפני אין ספק כי לא נערך הסכם תיווך בכתב בין הצדדים. יחד עם זאת , לפי טענת התובע, הוא זכאי לדמי תיווך בהסתמך על התחייבות המנוח בעל פה ולאחר שהמנוח התכחש בחוסר תום לב להבטחתו.
לעניין דרישת הכתב בהסכמי תיווך מקרקעין נקבע בע"א 3384/16 עמית מזרחי נ' אהוד מרקוביץ (פורסם בנבו, 5.7.2018) (להלן: " פס"ד מרקוביץ"):
"היישום הראוי של דרישת הכתב לפי חוק המתווכים: חוזה תיווך בכתב שחסרים בו פרטים – בפתח הדברים, אדרש לשאלה הנוגעת לאפשרות להכיר בתשלום דמי תיווך גם כאשר בחוזה התיווך חסרו חלק מהפרטים הנדרשים לפי הדין. בעיקרו של דבר, אני סבורה שבהקשר זה יש לאמץ – אם כי בזהירות הראויה – את הגישה אשר מאפשרת הגמשה של דרישת הכתב בחוזי תיווך במקרים מסוימים ובהתאם לכך, השלמה של פרטים חסרים. כאמור, תכליותיו הצרכניות של חוק המתווכים צריכות לעמוד לנגד עינינו. לכן, רק במצבים שבהם הפרטים החסרים בכתב לא היו כרוכים בחוסר ודאות באשר לזיהויו של החייב, לזיהויו של הנכס ולשיעורם של דמי התיווך אפשר לשקול השלמה עם חסרונם. במצב דברים זה, וכאשר ניכר כי הרוכש מבקש להיתלות בחסרים מסוימים בחוזה התיווך בחוסר תום לב, אין מקום לעמוד על דרישת הכתב בהיבט זה באופן דווקני.......
העדרו של חוזה כתוב – עד כה התייחסתי למקרים שבהם קיים חוזה בכתב, אולם הדרישות המנויות בתקנות המתווכים אינן מתקיימות במלואן. כעת יש להידרש למצבים מורכבים יותר – בהם נתבעים דמי תיווך בהיעדר חוזה פורמאלי....
המסקנה המתקבלת מכל האמור לעיל היא שקשה לחשוב על מצב שבו ניתן יהיה לוותר כליל על הדרישה הבסיסית לקיומו של חוזה תיווך בכתב על מנת להטיל חיוב בדמי תיווך. מכל מקום, במסגרת הדיון שבפנינו אינני נדרשת לקבוע מסמרות בכך. בעיקרו של דבר, וכפי שיפורט בהמשך הדברים, אפילו קיימים מקרים חריגים וקיצוניים שיצדיקו התגברות על הדרישה הבסיסית לקיומו של חוזה תיווך בכתב, איני סבורה כי המקרה דנן מצדיק קביעת גבולות ברורים באשר לאותם מקרים. סיכום ביניים – ראוי אפוא לומר כך: ההקפדה על עריכתו של חוזה תיווך בכתב הכולל את הפרטים הקבועים בחוק ובתקנות היא הכלל. במקרים שבהם קיים חוזה תיווך בכתב, אלא שהוא חסר פרט זה או אחר, על המתווך יהיה מוטל להראות כי יש לאפשר בנסיבות העניין את השלמתו של פרט זה (למשל באמצעות מסמך אחר או על סמך פרטים שמסירתם על-ידי המתווך הוכחה כדבעי). לעומת זאת, במקרים שבהם כלל לא קיים חוזה תיווך כתוב, אין מקום ללמוד במישרין מפסקי הדין המאפשרים התגברות על דרישת הכתב בחוזה מקרקעין, וככלל יש מקום להחמרה רבה יותר. אם לא כן – החוק ירוקן מכל תוכן, תוך פגיעה בתכלית של הסדרת שוק התיווך ובהגנה הנדרשת על מי שנזקקים לשירותי תיווך. בסופו של דבר, מתווך שזהו עיסוקו אמור להיות מודע לחובתו להחתים את לקוחותיו על חוזה תיווך כדין, דרישה שאינה מורכבת כל עיקר. אם אינו עושה כן הסיכון הכרוך בכך אמור להיות מונח לפתחו. "
המקרה שלפני, אינו אחד מהמקרים החריגים שבהם יש לחרוג מהכלל ולקבוע כי המתווך זכאי לדמי תיווך עקב חוסר תום לב קיצוני של הצד השני.
במקרה שלפני, הוכח כי המנוח סירב לחתום על הסכם תיווך בכתב, כבר בתחילת המו"מ , וכי סירב לשתף פעולה עם התובע, שכן לא ראה בו מתווך מטעמו, אלא דרש לנהל את המו"מ ישירות מול הרוכש.
התובע שהינו מתווך וותיק, הסכים לתווך בעסקה למרות שידע כי אין בידיו הסכם תיווך חתום ע"י המוכר, ולפיכך, כאמור בפס"ד מרקוביץ "הסיכון הכרוך בכך אמור להיות מונח לפתחו", במיוחד כשהתובע ייצג בעסקה את הרוכש, מר תבור, ממנו אף קיבל דמי תיווך מלאים, כך שהתובע לא יצא כשידיו על ראשו, בלא לקבל שכר עבור עמלו.
ב"כ התובע טענה כי משהוכיח התובע התחייבות בעל פה לתשלום דמי תיווך, תוך התנהלות בחוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט מצד המנוח בכוונה להתחמק מתשלום דמי תיווך, עיקרון תום הלב מתגבר על דרישת הכתב הספציפית שבחוק המתווכים.
אקדים ואומר כי כבר קבעתי כי הנתבעים לא נהגו עם התובע בחוסר תום לב, ובוודאי שלא התעשרו על חשבונו שלא במשפט, כך שכבר מטעם זה לא ניתן בנסיבות העניין להתגבר על הדרישה הקוגנטית להסכם תיווך בכתב.
זאת ועוד, לתמיכה בטענתה, לפיה ניתן להתגבר על דרישת הכתב עקב עיקרון תום הלב, הסתמכה ב"כ התובע על שני פסקי דין: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא וע "א 8144/00 עלריב נכסים (1987) בע"מ. פסקי הדין עליהם הסתמכה ב"כ התובע מתייחסים לדרישת הכתב בחוזה מקרקעין ולא בהסכמי תיווך, כאשר בהתאם לפסיקה לא ניתן ללמוד מפסקי הדין בעניין התגברות על דרישת הכתב בחוזה במקרקעין למקרים של העדר הסכם בכתב בהסכמי תיווך מקרקעין .
בפס"ד מרקוביץ נקבע לעניין זה, כדלקמן:
"במקרים שבהם כלל לא קיים חוזה תיווך כתוב, אין מקום ללמוד במישרין מפסקי הדין המאפשרים התגברות על דרישת הכתב בחוזה מקרקעין, וככלל יש מקום להחמרה רבה יותר. אם לא כן – החוק ירוקן מכל תוכן, תוך פגיעה בתכלית של הסדרת שוק התיווך ובהגנה הנדרשת על מי שנזקקים לשירותי תיווך. בסופו של דבר, מתווך שזהו עיסוקו אמור להיות מודע לחובתו להחתים את לקוחותיו על חוזה תיווך כדין, דרישה שאינה מורכבת כל עיקר. אם אינו עושה כן הסיכון הכרוך בכך אמור להיות מונח לפתחו. "

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את תביעת התובע. התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.