הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 8558-08-16

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובע:

גיא חנינא

נגד

הנתבעים:

1.ג'קלין מאפים בע"מ
2.ז'קלין רחל תמים
3.טל תמים

פסק דין

רקע:

1. ביום 17.7.16 נחתם בין התובע - העוסק בתחום המזון וניהל עסק של קונדיטוריה בהרצליה- לבין הנתבעת 1 -אשר הפעילה קונדיטוריה ברח' מנחם בגין 112 בתל אביב-הסכם למכירת פעילותה של הנתבעת 1, לרבות ציוד ומוניטין. את הנכס שכרה החברה מהבעלים מר משה מצמן (להלן: "החברה", "ההסכם" "הנכס", ו"בעל הנכס"- בהתאמה). הנתבעת 2 הינה בעלת השליטה ומנהלת החברה. הנתבע 3 הינו בעלה של הנתבעת 2 .

2. בהסכם נקבע כי הזכויות והפעילות יועברו לתובע עד ליום 26.7.16 (להלן: " מועד הסגירה") וזאת, בין היתר בכפוף לתשלום התמורה בסך 290,000 ₪ בתוספת מע"מ. בתקופה שבין מועד חתימת ההסכם עד למועד הסגירה הוסכם כי החברה תמשיך בפעילותה הרגילה. בסעיף 3.4 להסכם צויין כי אין לקונדיטוריה ואו לפעילות המועברת, רישיון ע סק מעירית תל אביב.

3. בסעיף 8 להסכם תחת הכותרת תנאי מתלה נקבע כדלקמן:

"8.1 הסכם זה כפוף לקיום התנאי המתלה הבא ("התנאי המתלה"):
8.1.1. חתימת שכירות חדש בין הרוכש לבין בעלי הנכס בו פועלת הקונדיטוריה בנוסח הדומה לנוסח הסכם השכירות של הרוכשת המצורף כנספח ב' ולתקופה שלא תפחת משנתיים בתוספת 5 שנות אופציה או כל נוסח אחר ו/או תקופה אחרת אשר יוסכמו על ידי הרוכש ובעלי הנכס.

8.2. לא התקיים התנאי המתלה עד למועד הסגירה, יבוטל הסכם זה מעצמו ובמקרה כאמור, לא יהיה לכל צד טענה כלפי משנהו, והמוכרת תשיב לקונה כל הס כום שקיבלה מהרוכש בגין הסכם זה."

4. על אף שבין התובע לבעל הנכס התנהל דין ודברים, בסופו של יום לא נחתם הסכם שכירות כאמור.

5. ביום 26.7.16 שלח התובע באמצעות בא כוחו, הודעה לפיה התנאי המתלה לא התקיים, וההסכם בטל. התובע דרש את השבת התמורה בסך 339,300 ₪ אשר שולמה על ידו במסגרת ההסכם . במכתב זה טען התובע כי הסכם השכירות לא נחתם בין השאר עקב אי התאמות מהותיות למצגים שהוצגו על ידי הנתבעת במהלך המו"מ.

6. החברה, באמצעות בא כוחה, דחתה דרישת התובע וטענה כי התובע עצמו, סיכל את קיומו של התנאי המתלה ב סירובו לחתום על הסכם השכירות. עוד נטען ע"י הנתבעים, כי הסיבה האמיתית בגינה סרב התובע לחתום על הסכם השכירות, הינה כי הובהר לו בעיריית תל אביב, שלא יהיה באפשרותו לקבל רישיון עסק וסיבה זו אינה מאפשרת לו חזרה מההסכם .

7. ביום 4.8.16 הגיש התובע את כתב התביעה להשבת התמורה בגין ההסכם וכן לפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪. לטענתו הנתבעים הסתירו במהלך המו"מ , את העובדה שהנכס אינו עומד בדרישות הדין ואת היקף עבודות הרכבת הקלה המתוכננות בסמוך לנכס.

8. הנתבעים כפרו בטענותיו של התובע והחברה מצידה הגישה תביעה שכנגד ע"ס 257,445 ₪ להטבת נזקיה, עקב טענותיה להפרה יסודית של ההסכם ע"י התובע , אשר סיכל את קיום התנאי המתלה , לא חתם על הסכם השכירות ובכך הפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים .

ההליך

9. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
מטעם התובע הוגש תצהיר התובע ו תצהירו של חברו רוני מימון, אשר בבעלותו חברה העוסקת בשיווק מאפים קפואים למאפיות.

10. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 2 ו-3 וכן של בעל הנכס.

11. הנתבעים לא התייצבו למועד ההוכחות, מבלי שנמסרה הודעה או הוגשה בקשה כלשהיא בטרם מועד הדיון. ב"כ הנתבעים הבהיר, כי אין טעם בדחיית מועד הדיון שכן נוכח מצבו הרפואי של אב הנתבעת, אין הנתבעים צפויים לשוב לארץ בשנה הקרובה. לפיכך, נמחקו תצהירי הם של הנתבעים. התובע נחקר על תצהירו. ב"כ הנתבעים ויתר על חקירתו של רוני מימון. ולבקשתו, אף נמחק תצהירו של בעל הנכס (פ' ע' 15 ש' 8- 13).

12. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה:

13. בפי התובע שתי טענות המזכות אותו לשיטתו , בהשבת התמורה ששילם לחברה בגין ההסכם ;
הראשונה- ההסכם לא נכנס לתוקף עת התנאי המתלה לא התקיים.
השנייה- ההסכם בטל, נוכח אי גילוי פרטים מהותיים על ידי הנתבעים העולים כדי הטעיה וניהול מו"מ בחוסר תום לב.

תנאי מתלה-

14. התובע טוען כי מאחר והסכם השכירות לא נחתם, לא התקיים התנאי המתלה ולפיכך לא נכנס ההסכם לתוקף.

15. בהודעת הביטול טען התובע, כי הסכם השכירות לא נחתם בין השאר עקב אי התאמות מהותיות למצגים שהוצגו על ידי הנתבעת.

16. בתשובתם להודעת התובע, טענו הנתבעים, כי התובע הוא שסיכל את התקיימות התנאי המתלה, זאת לאחר שהתובע מסר להם, כי אינו מעוניין בקיום ההסכם מאחר ולא יוכל לקבל רישיון עסק- נימוק שלטענת הנתבעים אינו יכול לעמוד לתובע, אשר לקח על עצמו בהסכם, את הסיכון כי יתכן ולא יקבל רישיון עסק.

17. הצדדים אינם חולקים כי מדובר בתנאי מתלה.
סעיף 27 (א) לחוק החוזים שענינו חוזה על תנאי קובע: "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק)". מהותו של הסדר זה הינו תנאי המותנה באירוע חיצוני בלתי ודאי ואינו מטיל חובה על הצדדים לחוזה, בניגוד לתנאי חוזית אותה לוקח על עצמו אחד הצדדים לחוזה (ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (5.9.2012). תנאי הוא אירוע בלתי ודאי, חיצוני לחוזה, המתנה את החוזה. שתי דרישות עיקריות טמונות אפוא בהגדרת התנאי : דרישת חוסר הוודאות ודרישת החיצוניות (גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), להלן: "שלו", בע' 467).

18. סעיף 28 לחוק החוזים הדן בסיכול תנאי קובע :

"(א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי,
אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו.
(ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אן הוא זכאי להסתמך על קיומו.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות ".

19. סעיף 28 משקף את עיקרון תום הלב בכך שמונע מצד שהכשיל את החוזה, בכך שמנע את התקיימות התנאי המתלה , מלהסתמך עליו (דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ג, 2003) להלן: "פרידמן", בע' 52; שלו, 491 ). " דיני סיכול התנאי לא יחולו - על-פי הוראת סעיף 28(ג) ככל אחד משני המצבים דלהלן: האחד - התנאי היה בגרר חירות העשייה של הצד שמנע או גרם את קיומו ; השני - הצד שמנע או גרם את קיום התנאי פעל ללא זדון וללא רשלנות." (שלו, ע' 490). להבדיל מתניה חוזית רגילה שבעיקרון מחייבת את הצד שנטלה באחריות מוחלטת לקיומה, הרי שתנאי מתלה מהווה חיוב השתדלות לכל היותר (פרידמן, בע' 53).

20. הנתבעים טוענים כי התובע הסכים לחתום על הסכם השכירות בנוסח המצורף להסכם, ואף חתם על על כל אחד מעמודי הסכם השכירות. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם עצם תשלום התמורה על ידי התובע בגין העסקה, מעיד כי הסכים לחתום על הסכם שכירות בנוסח שצורף להסכם.
התובע טוען מנגד, כי ביקש להתנות את החתימה בתנאי מתלה וכי היו לו הערות והשגות לנוסח הסכם השכירות, כפי שהוצגו בחלקם בהודעת הביטול. לטענת התובע מלשון התנאי עולה כי ביקש לשמור את זכותו כי נוסח הסכם השכירות יניח את דעתו.

21. התובע טען בתצהירו, כי החתימה על ההסכם , נעשתה במהירות נוכח לחצי הנתבעים (ס' 16 לתצהיר התובע). התובע העיד שהבהיר לנתבעים כי הסכם מחייב ישתכלל רק לאחר חתימה על הסכם שכירות לשביעות רצונו ובשל סיבה זו ולדרישתו נכלל התנאי המתלה בהסכם: "אמרתי לו אין הסכם שכירות עם בעל הנכס לא ראיתי אותו פעם אחת, אני צריך להיפגש איתו, יש סעיף שאם אני לא חותם איתו הסכם אז הוא, עורך הדין, רשם את הסעיף של התנאי המתלה" (פ' ע' 10 ש' 18- 19; ס' 17- 18 לתצהיר; ס' 29 לתצהיר).

22. טענת הנתבעים לפיה היה על התובע לחתום על הנוסח אשר צורף להסכם, אינה עולה בהכרח מלשון התנאי המתלה, לפיה הוסכם על חתימת הסכם שכירות חדש "בנוסח דומה "או "כל נוסח אחר".

23. עיון בטיוטת הסכם השכירות (נ/6) מעלה, כי מדובר בעותק הסכם השכירות עליו חתומה החברה (למעט התאמת תקופת השכירות בהתאם לבקשת התובע), וכי נכללו בו סעיפים אשר אינם רלוונטים לתובע (סעיף 12.2 המתייחס לשינויים ספציפיים במושכר שהיו אמורים להתבצע על ידי החברה).

24. יתירה מכך, הנסיבות המתוארות ע"י התובע לא נסתרו ע"י הנתבעים, עת לא התייצבו לדיון ותצהירם נמחק .

25. כך, לא נסתרה טענת התובע לפיה התנאי המתלה נוסח על ידי ב"כ הנתבעים (ר ' גם ס' 39- 40 לתצהיר) ויש לפרש חוזה נגד מנסחו ככל שלאחד הצדדים עדיפות בעיצוב תנאיו.

26. הנטל להוכיח כי התובע מנע את קיו ם התנאי המתלה ועל כן אינו זכאי להסתמך על כך, מוטל על הנתבעים הטוענים זאת (ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (05.09.2012)).

27. הנתבעים לא הניחו כל גרסה עובדתית לטענתם לפיה התובע מנע את חתימת הסכם השכירות. בעל הנכס לא התייצב לדיון ותצהירו נמחק (פ' ע' 15 ש' 8- 27). אי הבאתו של עד רלוונטי והימנעות מהעמדתו לחקירה נגדית מעורר את החשד כי הראיה אינה לטובת הצד שמנע ראיה זו מבית המשפט (ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג (20.5.93)). במיוחד במקרה דנן, בו הנתבעים נמנעו להעיד עד שהיה זמין ומדובר בעדות משמעותית לסוגיה שבמחלוקת.

28. הנתבעים טוענים כי גרסת התובע לפיה בעל הנכס סירב לחתום על הסכם השכירות , היא גרסה כבושה ומהווה הרחבת חזית אסורה . לטענתם הסיבה האמיתית לכך שהתובע לא חתם על הסכם השכירות , הינה רצונו לסגת מהעסקה , בשל חוסר האפשרות לקבל רישיון עסק- סיכון שהתובע לקח על עצמו באופן מפורש במסגרת ההסכם- וכי התובע נמנע בכוונה מלחתום על הסכם השכירות בכדי להשתחרר שלא כדין מההסכם.

29. התובע טען כי לא ניתן היה לקבל רישיון עסק במצב הנכס כמות שהוא: "חלק מהרישיון עסק זה היה הסככה., כל החלק האחורי זה היה סככה. החלק האחורי הוא סככה. מצמן (-בעל הנכס) טען שצריכה להיות שם חניה. החלק האחורי גם השמאלי היה פלישה" ( פ' ע' 13 ש' 4- 5; ראה גם פ' ע' 13 ש' 7, פ' ע' 12 ש' 17). בהקשר זה יצויין, כי אפילו אי החוקיות עצמה לא הוכחה, אין בכך כדי להשליך על סוגיית התנאי המתלה, עת התובע טען כי המצגים, בפרט על חוקיות הנכס, הם שעמדו לנגד עיניו בשלב המו"מ עם בעל הנכס, ומכאן שלא ניתן ללקבוע כי התובע פעל בחוסר תום לב עת ביקש לנהל משא ומתן בגינם.

30. בהודעת דוא"ל יום 21.7.16 לבעל הנכס כתב התובע: "משה שלום אנחנו צריכים להיפגש ולחתום על החוזה שישי הקרוב אני לא יכול מתי אתה יכול? יש לי כמה דברים שצריכים לדבר עליהם: נושא הסככה בחוץ זה לא מאושר בעיריה אם יבקשו ממני לפרק את זה כדי לקבל רישיון עסק לא צריך להיות על חשבוני לדעתי יום טוב גיא". (המייל צורף לכתב התביעה וכן למוצג נ/6 שהוגש על ידי הנתבעים). הנתבעים טוענים כי ניתן ללמוד כי התובע לקח את הסיכון על עצמו עת ידע על אי החוקיות ב מבנה טרם חתימת הההסכם. התובע העיד קיומן של חריגות הבניה נודעו לו רק לאחר חתימת ההסכם מבעל הנכס עצמו (ראה תשובה מס' 8ג' לשאלון נ/1, ס' 6 לתצהיר). הודעת הדוא"ל מעידה כי גם לאחר גילוי אי החוקיות, התובע פעל שלא בזדון או ברשלנות וביקש למצוא דרך להגיע להסכמה עם בעל הנכס בדבר הסכם השכירות. כאמור ניתן היה להעיד את בעל הנכס אולם תצהירו נמחק עת לא התייצב ובכך יש כדי לחזק את גרסת התובע.

31. במסרונים מיום 23.7.16 בין התובע והנתבעת לענין העברת הארנונה על שמו של התובע, עדכן התובע את הנתבעת כי לא נפגש עם בעל הנכס: "אי אפשר להעביר כלום עדיין בלי חתימה על חוזה" לשאלת הנתבעת ענה התובע כי "זה עדיין פתוח הוא לא עונה לא להודעות לא לשיחות ולא למיילים. לדעתי תמתיני עם ההעברה" (העתק מסרון צורף כנספח 5 לכתב התביעה). הנתבעים היו מודעים אם כן לכך שהסכם השכירות לא נחתם וכי לתובע טענות בגין הסככה.

32. כבר בהודעת הביטול טען התובע כי הסכם השכירות לא נחתם , בין היתר , בשל אי התאמות מהותיות למצגי הנתבעים , כך גם בתצהירו (ס' 43 לתצהיר). התובע העיד כי ביקש הנחה מ דמי השכירות נוכח עבודות הרכבת הקלה (פ' ע' 11 ש' 20- 26). כמו כן ביקש מבעל הנכס השתתפות בפירוק הסככה בחלק האחורי של הנכס ולכך סירב בעל הנכס (פ' ע' 11 ש' 8- 18). התובע העיד כי המו"מ בינו לבין בעל הנכס עלה על שרטון בקשר עם פירוק הסככה כאמור (פ' ע' 14 ש' 26- 27). עולה כי יש לדחות טענת הנתבעים לפיה מדובר בהרחבת חזית.

33. מהמקובץ עולה כי הנתבעים לא הניחו תשתית לטענתם לפיה התובע פעל לסיכול התנאי המתלה. התובע רשאי היה לנהל מו"מ על בעל הנכס על תנאי השכירות, זאת נוכח לשון התנאי המתלה והנסיבות שלא נסתרו, עת הנתבעים ובעל הנכס לא התייצבו ותצהיר יהם נמחקו.

הטעיה-

34. התובע טען כי עת הביע דאגה נוכח עבודות הרכבת הקלה , נענה ע"י הנתבעים כי לא צפויות עבודות בקרבת הנכס וכי תחנות האוטובוס יוותרו על תילן (ס' 17- 18 לתצהיר התובע). כמו כן טוען התובע כי הנתבעים הסתירו ממנו כי חלקו האחורי של הנכס, בו קיימת סככה הכוללת שירותים ופינת ישיבה, נבנה שלא כדין (תצהיר ס' 20; פ' ע' 12 ש' 27).

35. ההסכם נחתם עם החברה. הנתבעת רשומה כדירקטורית ובעלת מניות של החברה ו ניתן להשית עליה אחריות למצגים כוזב ים ככל והוצגו על ידה במסגרת המשא ומתן, כאשר אי גילוי עובדה אשר יש בה כדי להשפיע על מערכת יחסים נכללת בחובת הגילוי (ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, לז(4) 673). מנגד, מעמדו של הנתבע 3 בחברה לא הובהר. ממילא התובע לא פירט מהו המידע הכוזב שניתן לו על ידי נתבע 3. יתרה מכך, בהודעת הביטול ששלח התובע צויין כי המצגים בעת המו"מ הוצגו על ידי הנתבעת (ס' 4 לנספח 6 לכתב התביעה).

36. הנתבעים טוענים כי התובע הצהיר בהסכם כי ראה ובדק את הפעילות המועברת בעצמו ובאמצעות מומחים מטעמו, לרבות את מיקומה והסובב אותה, והתחייב לרכוש את הפעילות as is (סעיף 4.3 להסכם). משכך, טוענים הנתבעים כי מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה (ס' 14 לסיכומי הנתבעים).

37. אלא שאם אכן, כטענת התובע, הוצג לו מצג כוזב בדבר הנכס וסביבתו, לא יכולה להיות בפיהם לאחר מכן טענה מסוג "יזהר הקונה" ולפיה אחריות הקונה פוטרת אותה מקום שהציג ה כלפיו מצג כוזב ( ע"א 5267/03 עו"ד סיגל פרג'-גשורי נ' יעל מיטל, נט (5) 337; ע"א (נצ') 7063-04-11 מנפרד בנימין נ' צבי רוזנשטוק (17.11.11)) . אכן צויין בהסכם כי התובע ראה ובדק את הפעילות המועברת מיקומה והסובב אותה ואת אפשרויות השימוש בה למטרותיו, אולם אין התייחסות מפורשת לנכס עצמו ונדמה, כי יש הגיון בכך שהצדדים לא דאגו להקצות ביניהם את הסיכון בדבר חוקיות הנכס, שכן השכרתו, היתה מותנית בחתימת הסכם שכירות עם בעל הנכס.

38. התובע מתאר בסעיף 46 לתצהירו שיחה טלפונית מיום 24.7.2016, אותה קיבל לטענתו מנציג הרכבת הקלה לפיה נמסר לו כי עתיד להפתח בור עצום בקרקע למשך זמן לא מוגבל ותהרס תחנת האוטובוס בחזית הנכס. עפ"י הנטען מידע זה נמסר לנתבעים (ס. 48 לתצהיר). מתשובות התובע לשאלון שהוגש וסומן נ/1 (שאלות 7- 10), עולה כי התובע טוען כי נודע לו על הבור הצפוי להיפער והזזת תחנת האוטובוס בדיעבד מספר ימים לאחר חתימת ההסכם.

39. כאמור, תצהירי הנתבעים אשר לא התייצבו למועד ההוכחות, נמחקו. עולה כי הנתבעים לא הציגו גרסה עובדתית ולא סתרו טענות אלה של התובע.

40. אולם, לאחר שאמרנו זאת, הרי שאפילו תתקבל גרסת התובע לענין מצגי הנתבעים, אין בכך כדי לקבוע כי ההסכם בטל נוכח פגם בכריתתו.

41. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") הדן בהטעיה קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד
השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" –
לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות
היה על הצד השני לגלותן."

42. העילה לביטול חוזה בשל הטעיה קמה אפוא בהתקיים היסודות הבאים: א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות (ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאזא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14.8.08)).

43. על מנת להוכיח את יסוד הטעות יש להניח תשתית ראייתית לכך שהתקיימה הערכה שגויה של מציאות הדברים לאמיתה, כלומר כי קיים פער בין המציאות לבין תפיסת הצדדים לגביה (ע"א 7920/13 ‏ עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון (‏29.2.2016)).

44. התובע לא הניח כל תשתית ראייתית להוכחת מצב הדברים כפי שהיה במציאות .
התובע לא הביא כל ראיה להוכיח את טיבן וטבען של עבודות הרכבת הקלה בסמוך לנכס או את המידע שנמסר לבעלי העסקים בסביבה או המועד בו נמסר ככל שנמסר. התובע לא זימן את בעל הנכס כעד מטעמו (ראה דיון בעניין זה בפ' ע' 15 -17) עולה אם כן כי התובע לא הוכיח כי אכן היתה "טעות" במצב הדברים בפועל.

45. התובע לא הניח כל תשתית להוכחת טענתו לקיומן של חריגות הבניה, אף שהתובע אישר כי יכול היה להציג ראיות לטענות אלה. כך למשל, לשאלת בית משפט השיב התובע כי ניתן להוכיח את אי החוקיות בנכס על ידי עד מקצועי שליווה אותו לעניין רישוי העסק (פ' ע' 13 ש' 16, ראה גם ס' 43 לתצהיר התובע לפי ו ביצע בדיקות ע"י איש מקצוע לפ יהן החלק האחורי בנכס אינו חוקי . ראה גם תשובת התובע לשאלה 7 בשאלון נ/1).

46. אשר על כן, משנקבע כי התנאי המ תלה לא התקיים, יש לקבל את התביעה כנגד החברה ולחייבה בהשבת התמורה ששולמה ע"י התובע בסך 339,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .
התובע עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪ מכח הסכמת הצדדים לפיצוי מוסכם. משלא התקיים התנאי המתלה ההסכם מתבטל למפרע כמו לא היה (שלו, ע' 485). משכך, התובע אינו זכאי לפיצוי המוסכם מכח ההסכם.

47. בנסיבות אלו, יש לדחות את התביעה שכנגד שלא הוכחה, אשר נסמכת על טענת סיכול התנאי המתלה על ידי התובע. ממילא, הסעד הכספי לא הוכח משלא הוצגה כל גרסה עובדתית על ידי התובעים שכנגד.

48. יחד עם זאת, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3. התובע התקשר עם החברה בלבד. חובת ההשבה הוטלה בהסכם על החברה, התובע עצמו טוען בכתב התביעה לכך שפנה לחברה (סעיפים 38- 41 לכתב התביעה: "העתק מכתבים שנשלחו לנתבעת 1 (-החברה)..." "בתגובה נשלח מכתב מאת הנתבעת 1 בו דחתה נתבעת 1 את בקשותיו של התובע.."). משנכרת חוזה עצם הפרת החוזה- שהחברה צד לה- אינה עילה לחיוב אישי של אורגן אלא במקרים נדירים (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (1.8.2010)). התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי יש מקום להרים את מסך במסך ההתאגדות.

49. עיון בכתב התביעה מעלה כי הדרישה להשבת התמורה מכל הנתבעים נסמכת על טענת ההטעיה (ראה למשל ס' 38 לכתב התביעה). משדחיתי טענת התובע לפיה ההסכם בטל מחמת פגם בכריתתו, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3. מעמדו של הנתבע 3 לא הובהר ובאשר לנתבעת, אין בטענות התובע לפיהן התנאי המתלה לא התקיים כדי לבסס עילה אישית כנגדה מכח הרמת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות או מכח אחריות.

50. איני עושה צו להוצאות נוכח מחדלי התובע . התובע לא הגיש סיכומיו במועד מבלי שביקש ארכה. יתרה מכך, התובע אף התעלם מההחלטה מיום 19.3.19, במסגרתה נדרש להסביר את פשר האיחור בהגשת סיכומיו.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.