הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 7722-07-16

מספר בקשה: 19
לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעת:
פלונית
ע"י ב"כ עו"ד נאמני

נגד

הנתבעים:
1. אהרון סהר
ע"י ב"כ עו"ד אוחיון
2. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
ע"י ב"כ עו"ד שגיא

הצד השלישי: אהרון סהר ת.ז. XXXXXX960

החלטה

לפניי בקשתו של הצד השלישי (שהוא גם נתבע 1) לבטל פסק דין מתאריך 30.10.18 שניתן נגדו בהודעה לצד שלישי ששלחה לו נתבעת 2 (להלן: "קרנית" ו"פסק הדין" בהתאמה). אין זו הפעם הראשונה בה הצד השלישי מגיש בקשה מעין זו. בפעם הקודמת בקשתו לבטל את פסק הדין מתאריך 17.12.17 התקבלה. ניתנה לו אז הזדמנות להגיש כתב הגנה, אך מאחר שהוא לא ניצל אותה – שוב ניתן נגדו פסק דין. כעת הוא מבקש לבטלו.

רקע

1. בתמצית, עניינה של התביעה פגיעתה של התובעת בתאריך 27.11.13 בתאונת דרכים בעת שחצתה מעבר חצייה. לדבריה, הצד השלישי פגע בה כשנהג ברכבו (להלן: "התאונה"). מאחר שלא היתה לו פוליסת ביטוח בתוקף, התביעה הוגשה גם נגד קרנית, וזו הגישה הודעה לצד השלישי – לנהג הרכב חסר הביטוח. הצד השלישי לא הגיש כתבי הגנה, לא בתביעה העיקרית ולא בהודעה לצד שלישי.

במשך כשנה וחצי קידמו התובעת וקרנית את ההליך: הגישו תחשיבי נזק, ניתנה הצעת בית המשפט לסיום התיק (ביניהן) בפשרה, וניהלו מו"מ אשר הבשיל לכדי הסכם פשרה במסגרתו קרנית שילמה לתובעת פיצויים בסכום של 326,894 ₪. בד בבד, הן התובעת הן קרנית, ביקשו לקבל פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבע 1/הצד השלישי (לפי העניין). בתאריך 17.12.17 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעת לבין קרנית, וניתן פסקידין נגד נתבע 1/הצד השלישי בהיעדר הגנה (להלן: "פסק הדין הקודם").

2. הצד השלישי הגיש בקשה לביטול פסק הדין הקודם. אז גם התקיים דיון אליו הוא התייצב בעצמו, ללא ייצוג. למרות שקיבל את כתבי בי-הדין והתעלם מהם ולא הגיש כתבי הגנה במשך שנה וחצי, אזי לאור הגישה הליבראלית בביטול פסקי דין בהיעדר הגנה וסיכויי הגנתו (הוא טען בתוקף כי לא פגע בתובעת והמשטרה אף סגרה את תיק החקירה נגדו) - בקשתו התקבלה, תוך חיוב בהוצאות שנועדו לכפר על מחדליו הדיוניים. עוד נקבע כי בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לביטול פסק דין, עליו להגיש כתב הגנה הן לכתב התביעה הן להודעה לצד שלישי (שאם לא כן יינתן נגדו פסק דין), עליו להשלים הליכים מקדמיים, ואף מועד דיון נקבע – לתאריך 13.12.18 (ראו החלטה מתאריך 13.5.18).

3. ההחלטה לעיל, מתאריך 13.5.18, הודבקה בכתובתו של הצד השלישי (כתובת שאותה מסר במהלך הדיון בבקשתו לביטול פסק דין), לאחר 3 ביקורים של פקיד מסירה, האחרון מתאריך 31.5.18, במהלכם לא נמצא בביתו (ראו אישור מסירה שבתיק בית המשפט). זוהי מסירה כדין.

4. בטרם חלף המועד להגשת כתבי ההגנה, בתאריך 27.6.18 עו"ד אוחיון הגיש, בשם הצד השלישי, בקשה למתן ארכה בת 45 ימים להגשת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי. לאחר קבלת תגובת התובעת וקרנית, ניתנה לצד שלישי ארכה כמבוקש (כשהפגרה במניין) להגשת כתב הגנה להודעה לצד שלישי, וכדי למנוע מחלוקת נוספת, במקביל, ניתנה ארכה זהה גם להגשת כתב הגנה לתביעה העיקרית (ראו החלטה מתאריך 7.7.18). קרי, היה על צד שלישי להגיש כתבי הגנה לא יאוחר מתאריך 21.8.18.

5. אלא שעוד קודם לכן, בתאריך 5.8.18, ביקש עו"ד אוחיון לשחררו מייצוג מרשו. הוא נימק בקשתו בכך שהלה אינו עומד בהסכם שכר הטרחה שביניהם, חרף ארכות שונות שניתנו לו, האחרונה שבהן הסתיימה בתאריך 2.8.18. בית המשפט הורה לצרף את עמדת הצד השלישי (הלקוח בעצמו) ובהיעדרה – את הטעם לכך. כמו כן התבקש עו"ד אוחיון להודיע כי ידוע למרשו שקבוע דיון לתאריך 13.12.18 (ראו החלטה מתאריך 2.9.18). בתאריך 26.9.18 הודיע עו"ד אוחיון כי מרשו לא שילם לו את שכר הטרחה, ולו בחלקו, למרות שהובהר לו כי יאלץ להתפטר מייצוג בשל אי עמידה בהתחייבות החוזית שביניהם, וחזר על בקשתו להשתחרר מייצוג. בתאריך 23.10.18 ביקש עו"ד אוחיון למחוק את פרטיו מהתיק.

6. בחלוף המועד להגשת כתב הגנה להודעה לצד שלישי, ומשזה לא הוגש, ביקשה קרנית פסק דין בהיעדר הגנה. בתאריך 30.10.18 ניתן פעם נוספת פסק דין החוזר ומחייב את הצד השלישי לשלם לה סכום של 326,894 ₪ בצירוף שכר טרחה בסכום של 25,000 ₪ והוצאות בסכום של 10,270 ₪.

7. בטרם יבשה הדיו על פסק הדין, וכבר בתאריך 1.11.18, הודיע עו"ד אוחיון כי שוחח עם מרשו והעביר לו את החלטת בית המשפט (כפי הנראה הכוונה לפסק הדין), מרשו הבטיח להסדיר את שכרו בתוך ימים ספורים, ובכפוף לאמור תוגש בקשה לביטול פסק הדין.

טענות הצדדים

8. בתאריך 4.11.18 הוגשה הבקשה שלפניי, שכאמור היא בקשה שניה לביטול פסק דין. לטענת התובע הוא נמצא בתקופה קשה, בין היתר היה קורבן לתרגיל "עוקץ", ומפאת חסרון כיס לא שילם את שכר טרחתו של עורך דינו. הוא מדגיש כי כעת הסדיר נושא זה ומבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט באשר בפיו יש טענת הגנה טובה, שהרי הוא לא פגע בתובעת.

9. נתבעת 2 (שהיא שולחת ההודעה לצד שלישי) מתנגדת לבקשה וטוענת כי על הנתבע היה להגיש כתב הגנה במועד. לדבריה, גם אם מצבו הכלכלי של הנתבע קשה (טענה שלא הוכחה) אין כל הסבר מדוע לא הגיש כתב הגנה באמצעות עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי או בעצמו. טענותיו של התובע לרבות סיפור ה"עוקץ" שעבר, נטענות ללא ראיות. לאור התנהלותו המזלזלת של הנתבע (בבית המשפט וביתר הצדדים) יש מקום להעדיף את האינטרס הציבורי של סופיות הדיון על פני עניינו האישי. לגופו של עניין, גם לו יבוטל פסק הדין סיכויי הגנתו קלושים מאוד משום שהתובעת העידה במשטרה כי הצד השלישי הוא שפגע בה עם רכבו והודה בכך בפניה. בנוסף, המשטרה בדקה את רכבו ומצאה סימנים לפגיעה במקום שבו פגע הרכב בתובעת. לאור כל האמור יש לדחות את בקשתו.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת נתבעת 2 ובתגובת הצד השלישי עליה, דין הבקשה לביטול פסק הדין, להידחות.

10. אין מחלוקת שהצד השלישי ידע לאחר ביטול פסק הדין הקודם שעליו להגיש כתב הגנה – הוא גם פנה לעורך דין אשר הגיש בשמו בקשה להארכת מועד, והחלטת בית המשפט המאפשרת לו ארכה בת 45 ימים להגשת כתבי ההגנה אף נמסרה לו אישית בתאריך 19.7.18 (גם על כך קיים אישור מסירה בתיק חתום על ידי הצד השלישי בעצמו).

11. אין לבית המשפט אלא לשוב ולהפנות להחלטתו המפורטת מיום 13.5.18 באשר לשיקולים שאותם יש לשקול בעת דיון בבקשה לביטול פסק דין; הסיבה לאי הגשת כתב הטענות במועד, וסיכויי ההגנה. השיקול הראשון טפל לשני, ולמרות מחדליו החמורים של הצד השלישי בפעם הקודמת כמפורט באותה החלטה מתאריך 13.5.18, ניתנה אז הבכורה לשיקול של סיכויי ההגנה בשים לב לטענתו כי לא פגע בתובעת.

12. הפעם נקודת האיזון משתנה, לאחר שמסתמן דפוס התנהלות המעיד על זלזול בהחלטות בית המשפט ובצדדים. לטענת הצד השלישי הוא מצוי במצב כלכלי קשה לאחר "שנעקץ" על ידי אדם עמו ניהל קשרי עבודה שהורשע בהונאת ענק. עוד הוסיף כי הוא בן 70, מצוי מחוץ למעגל העבודה, ויש לו חובות של 2.5 מיליון ₪. את שכר הטרחה של עורך דינו שילמה לבסוף גיסתו. טענות אלו, אין זה מיותר לציין, אינן נתמכות בכל ראיה זולת תדפיס לא-מעודכן מתאריך 31.1.18, המפרט את התיקים הפתוחים של הצד השלישי בלשכת ההוצאה לפועל, ולפיו יש לו חובות לגורמים שונים בסכום מצטבר של כ – 240,000 ₪.

אין בטענות אלו כדי להצדיק את מחדלו של הצד השלישי, שרק לאחר שמופעלת נגדו סנקציה מטפל בענייניו, ומניע את גלגלי ההליך המשפטי תוך שהוא דורש מב"כ הצדדים להקדיש זמן להגשת תגובות ובקשות שונות. הצד השלישי ידע היטב כי עליו להגיש כתב הגנה (החלטת בית המשפט מתאריך 13.5.18 נמסרה לו כדין). עובדה היא שפנה לעורך דין וחתם עמו בתאריך 10.6.18 על הסכם שכר טרחה. גם החלטת בית המשפט מתאריך 7.7.18 שהיטיבה עמו והאריכה לו את המועד להגשת כתבי הגנה, נמסרה לו עצמו. במצב דברים מעין זה, כאשר הצד השלישי מודע לקשיים שהערים על הצדדים מראשית ההליכים, כאשר הוא יודע שהוא חשוף לסיכון שבתשלום סכום כסף לא מבוטל - התעלמותו מחובתו להגיש כתב הגנה היא שוב לפתחו. הצד השלישי יכול היה לייצג את עצמו (כפי שעשה במהלך הדיון מתאריך 23.4.18 בבקשתו הקודמת לביטול פסק דין), לפנות ללשכה לסיוע משפטי לקבל ייצוג משפטי, ובכל זאת בחר לפנות לעורך דין בשוק הפרטי. ברי כי זו זכותו, אולם הוא ידע היטב כי הוא אינו משלם לעורך דינו והציפיה כי זה יתן לו שירותים משפטיים ללא תשלום, רחוקה מלהיות סבירה. היתה זו אחריותו של הנתבע להסדיר את שכר הטרחה לעורך דינו מבעוד מועד ולא להמתין להסדרתו רק לאחר שניתן נגדו פסק דין נוסף.

השיקול השני אותו על בית המשפט לשקול הוא סיכויי הגנה. אלו נותרו בעינם, אולם כאמור נקודת האיזון בין השיקולים משתנה, וידו של השיקול הראשון גוברת. פסק הדין, הפעם, לא יבוטל.

13. אשר לתביעה העיקרית; עד היום הצד השלישי (נתבע 1) לא הגיש כתב הגנה בתביעה העיקרית. התובעת לא נקטה בפעולה יזומה לקבל פסק דין נגדו, ייתכן מאחר שמבחינה מעשית ממילא היא אינה יכולה לקבל כפל פיצוי ולגבות מנתבע 1 סכום כלשהוא מקום שבו פוצתה על ידי קרנית (החיוב הוא "ביחד ולחוד"). ניתנת אפוא התראה על מחיקת התביעה נגד נתבע 1 מחוסר מעש.

סוף דבר

14. הבקשה לביטול פסק דין נדחית. פסק הדין מתאריך 30.10.18 נותר על כנו.
הצד השלישי ישא בהוצאות קרנית בסכום של 2,500 ₪.

ניתנת לתובעת התראה על מחיקת התביעה נגד נתבע 1 מחוסר מעש.
תז"פ ביומני לתאריך 25.1.19.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.