הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 7677-03-11

בפני
כבוד ה שופט שי משה מזרחי

תובעים:

1.י' ע'
2.ע' ה'
3.מ' ה'
4.ע' ה'

נגד

נתבעות:

1.איילון חברה לביטוח בע"מ
2.ההסתדרות החדשה

פסק דין

פרשת התביעה:
ביום 3.3.2011 הגישו התובעים תובענה כספית ע"ס 235,000 ₪ בקרוב כנגד שלושה: איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת 1), ההסתדרות החדשה (להלן: הנתבעת 2) וכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הראל) , אשר נמחקה מכתב התביעה בפסק דין מיום 8.2.2012.
בכתב התביעה פורשים התובעים את המסכת העובדתית ואת טענותיהם המשפטיות כנגד הנתבעות 1-2 כדלקמן:
המסכת העובדתית:
א. א' ה', ילידת 1956, אם לארבעה (להלן: המנוחה), נפטרה ממחלת הסרטן ביום 9.3.2008 כשהיא מכהנת בתפקיד יו"ר נעמ"ת במרחב העמקים ומותירה אחריה גם בן זוג (אינו נכלל בתביעה).
ב. התובעים הינם מוטבי המנוחה על פי פוליסה שהנפיקה הנתבעת 1, בין היתר, לכיסוי מקרה פטירה.
ג. הנתבעת 2 הייתה מעסיקתה של המנוחה בעת לכתה לבית עולמה ומיום 16.7.2007 .
ד. במסגרת תפקידה החדש התחייבה הנתבעת 2 לערוך למנוחה ביטוח מנהלים ולהמשיך את זכויותיה הפנסיוניות ממקום עבודתה האחרון, לרבות כיסוי למקרה פטירה, הכ ול החל מיום 16.7.2007.
ה. ביום 20.12.2007 ולאחר עיכוב, חתמה המנוחה על הצעת הביטוח שתחילתו נקבעה ליום 1.1.2008.
ו. על פי הצעת הביטוח, נכלל כיסוי למקרה מוות בסך של 200,000 ₪.
ז. המנוחה חתמה על הצהרת בריאות במסגרתה הצהירה כי נבדקה ועברה בדיקות תקופתיות אשר לא העלו תוצאות חיוביות. החתימה נעשתה בתום לב.
ח. בתר מותה של המנוחה, פנה אלמנהּ אל הנתבעת 1 בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח אולי נדהם עם קבלת תשובת הנתבעת 1 כי אין על שם המנוחה כל ביטוח חיים.
ט. ברור מול הנתבעת 2 העלה כי האחרונה העבירה את הפרמיה בגין הפוליסה הנדונה רק ביום 26.2.2008, או אז נדחתה בטענה כי המנוחה נמצאת במצב קריטי, הפוליסה בוטלה והפרמיה הוחזרה לנתבעת 2.
י. המנוחה הייתה מבוטחת ב"הראל" אולם משנמסר לה כי המבטחת בנתבעת 2 הינה הנתבעת 1, פנתה המנוחה ביום 4.7.2007 ל"הראל" ופדתה את הפוליסה.

הטענות המשפטיות:
יא. המנוחה חתמה על הצהרת בריאות בתום לב ואמתית ולא ידעה על מחלתה.
יב. משנקבע כי מועד כניסת הביטוח לתוקף הינו 1.1.2008 לא הפרה המנוחה את חובת הגילוי שרבצה עליה שכן מקרה הביטוח אירע כחודשיים וחצי בתר החתימה על הצעת הביטוח ושלושה חודשים בתר כניסת הביטוח לתוקף.
יג. פדיון הפוליסה ב"הראל" מוכיח כי המנוחה סברה בתום לב כי נערכה לה פוליסה אצל הנתבעת 1.
יד. על כן חבה הנתבעת 1 בתגמולי הביטוח הנקובים בפוליסה.
טו. הנתבעת 2 חבה בפיצוי התובעים נוכח מחדליה בעריכת הביטוח והתרשלותה.

פרשת ההגנה- נתבעת 1:
בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי התביעה נעדרת כל עילה משלא הונפקה כל פוליסה על שם המנוחה.
עוד נטען כי הנתבעת 1 כלל לא קיבלה את הצעת הביטוח ו/או הצהרת הבריאות הנטענות בכתב התביעה וכי כלל לא ערכה חיתום וקבלה של ההצעה.
הנתבעת 1 הוסיפה לטעון כי בתר מותה של המנוחה היה ניסיון להעביר לידי הנתבעת 1 כספים אולם אלה הוחזרו נוכח האמור לעיל.
הנתבעת 1 הכבירה לטעון כי כלל אינה יודעת האם הנתבעת 2 הסכימה וחתמה על הצעת הביטוח הנטענת ואם נכונה טענת התובעים כי הנתבעת 2 חתמה על ההצעה אך ביום 26.2.2008, הרי שרק במועד זה השתכללה ההצעה.
הנתבעת 1 טענה בתוקף כי במועד הנ"ל ואף במועד מילוי ההצעה, כבר הייתה המנוחה חולה וממילא לא הייתה מתקבלת לביטוח על ידי הנתבעת 1 אילו ידעה האחרונה על המחלה.
הנתבעת 1 שללה את כנותה ותום ליבה של המנוחה בחתימתה על הצהרת הביטוח, המנוחה העלימה מידע מהותי והפרה את חובת הגילוי.
פרשת ההגנה- הנתבעת 2:
הנתבעת 2 פתחה את כתב הגנתה בטענה כי מעולם לא התחייבה לערוך למנוחה ביטוח חיים ו/או כזה הכולל בתוכו כיסוי למקרה פטירה.
עוד טענה הנתבעת 2 כי מיד עם תחילת עבודתה, הודיעה המנוחה לנתבעת 2 כי היא מעוניינת לערוך את הביטוח באמצעות חבר קרוב, אולם לא עשתה דבר עד שלהי חודש פברואר 2008.
מיד עם קבלת הצעת הביטוח לידיה כאמור לעיל, חתמה עליה הנתבעת 2 והעבירה אותה לנתבעת 1 ובמקביל העבירה תשלומים לנתבעת 1 בעבו ר הפרמיה.
עוד הכבירה לטעון הנתבעת 2 כי מעולם לא קיבלה הודעה על ביטול הפוליסה וכי אם אכן בוטלה, היה הביטול שלא כדין. לטענת הנתבעת 2, תחולת הביטוח ותוקפו הינם מיום החתימה על הצע ת הביטוח.
הנתבעת 2 טענה כי להתנהגות המנוחה תרומה מכרעת בכישלון עריכת הביטוח כמתואר לעיל.
הנתבעת 2 הסבירה כי מעולם לא קיבלה מהמנוחה כל מידע על מצב בריאותה אולם אם נכונה טענת הנתבעת 1 כי המנוחה הייתה חולה בעת קבלתה לעבודה ו/או החתימה על הצהרת הביטוח, הרי שהמנוחה עצמה סיכלה את יכולתה של הנתבעת 2 לשקול את השיקולים הרלבנטיים לעניין זכויותיה הכספיות והאחרות של המנוחה בהעסקתה.

ההליכים בבית המשפט:
לאחר הגשת תצהירי הצדדים, הציע כב' השופט פורג לצדדים ביום 24.6.2013 לסלק התביעה בפשרה בסך של 45,000 ₪. התובעים דחו ההצעה וביקשו להשלים ראיותיהם. כב' השופט פורג נענה לבקשת התובעים.
ביום 10.2.2015 החלה שמיעת הראיות לפניי ונמשכה אל תוך 3.11.2015 ו-16.12.2015.

עדויות וראיות התביעה:
התובעים הגישו את חוות דעתו של ד"ר יהודה בן דוד, מנהל הגניקולוגיה האונקולוגית בבית החולים "העמק". ד"ר בן דוד היה הרופא המטפל/המנתח של המנוחה עם קבלתה לבית החולים ביום 1.1.2008.
בחוות הדעת (שאינה נושאת תאריך, הוגשה ביום 22.4.2014) סוקר המומחה את קורותיה של המנוחה החל מיום הגעתה לבית החולים, עבור דרך הניתוחים שעברה ושהעלו כי המנוחה סובלת ממחלה ממארת בשחלותיה, ועד העברתה לבית החולים "הדסה" לבקשתה.
המומחה פותח את הדיון במקרה בקביעה כי המנוחה לא נבדקה במהלך שלוש השנים שקדמו למחלתה. הבדיקה האחרונה תועדה בעת החדרת התקן למניעת הריון לחלל הרחם, כשלוש שנים קודם גילוי מחלתה. במועד זה נצפתה ציסטה שחלתית פשוטה למראה, שהינה ממצא שכיח בקרב נשים בגיל הפוריות, גיל שבו השחלות עדיין פוריות ומתפקדות בהליכי הביוץ.
לטענת המומחה המלומד, ציסטה כאמור אינו גורמת לסימפטומים כמו כאבי בטן או תפיחות של הבטן אולם במידה והיא גדלה, מופיעים בדרך כל סימפטומים שנובעים מגודלה ומלחץ על איברים סמוכים. המומחה מכביר וקובע כי ציסטה שחלתית פשוטה אינה מהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן השחלה ועל כן אינה מהווה סיבה להתערבות כירורגית. במרבית המקרים, מוסיף המומחה ומסביר, הציסטה נספגת באופן עצמוני ובלא צורך בכל התערבות.
המומחה מלמד כי הסימפטומים המחשידים למחלת הסרטן, הופיעו במנוחה רק כחודש קודם שפנתה לבדיקה במחלקת הנשים בבית החולים "העמק". קודם למועד זה לא נרשמו תלונות על אי נוחות או תפיחות של הבטן. בבית החולים התחוור לדאבון לב כי המנוחה סובלת מסרטן בשלב 4, סרטן שחלה שמערב את איברי האגן, הבטן ומ תפשט לבית החזה, התפשטות מהירה המאפיינת את הסרטן מסוג זה ומונעת גילוי מוקדם.
לשאלה "האם ייתכן כי הציסטה השחלתית שדווח עליה כשלוש שנים קודם גלוי מחלת הסרטן, מעידה על התחלת המחלה" השיב המומחה כי הסיכון לממאירות בממצא ככזה שהתגלה אצל המנוחה שלוש שנים עובר לאשפוזה קלושים ביותר ואילו היה אכן מדובר בממצא שחלתי ממאיר "ניתן היה לצפות להופעת סימפטומים של מחלת הסרטן סמוך להופעה הציסטה ובעיקר ניתן היה לצפות להתפשטות הסרטן בקצב מהיר עם החמרה בתסמינים והופעה של נוזל מיימת שמתבטא בתפיחות של הבטן. לאור קצב הישנות המחלה אחרי הניתוח וחומרת המחלה, אין זה סביר שמחלת הסרטן החלה כשלוש שנים קודם לאבחנתה".
אשר על כן מגיע המומחה למסקנה כי מחלת הסרטן התפרצה אך בסמוך לאבחנתה.
בחקירתו הנגדית, הבהיר המומחה כי אינו עוסק בחיתום רפואי ואינו עוסק בתחום הביטוח. עם זאת הבהיר כי הוא מוסמך להעניק טיפולי כימותרפיה ועוסק בתחום מזה 15שנה.
המומחה הבהיר עוד כי לא ידוע לו על גידולים אחרים שהיו בגופה של המנוחה לבד מהגידול הנדון.
המומחה העיד כי עיין בחוות הדעת של ד"ר אידלמן (שאותו אינו מכיר באופן אישי) אולם לא ראה את חוות הדעת של ד"ר בראון.
כמוסבר לעיל, הסביר המומחה כי מסמכים שלא נכתבו בבית החולים בו הוא עובד לא עמדו לרשותו ועם זאת העיד כי ידע עובר לניתוח שבוצע במנוחה, שהיה לה "ברור של גוש בצוואר ונמסר ממנה שהיה תקין".
המומחה הסביר כי הציסטה שנתגלתה במנוחה היה בגודל 5 ס"מ ולא 7 ס"מ כנטען על ידי ב"כ הנתבעת 1 (נ/1). ציסטה "פשוטה" תוגדר ככזו הקטנה מ-7-8 ס"מ ורלבנטיות ההגדרה הינה לשאלת הממאירות. בציסטה פשוטה הסיכון או הסיכוי לממאירות שואף לאפס והוא נפוץ אצל נשים, כמוסבר בחוות הדעת.
המומחה אישר כי המנוחה נפטרה מסרטן השחלות וכי כחודש עובר לניתוח הופיעו הסימפטומים התואמים למחלתה.
המומחה אישר כי יש להבחין בין ציסטה המתגלה באישה בגיל הפוריות לבין ציסטה המתגלה באישה בגיל הבלות. ציסטות פשוטות בגיל הפריון, כפי שהייתה המנוחה, הינו מחזה שכיח ברפואה.
המומחה שלל את הטענה כי ציסטה באישה בגיל הפריון הנותרת בגודלה או אפילו גדלה מחויבת בהסרתה והכל תלוי בפרמטרים אבחנתיים.
במהלך חקירתו ציטט המומחה ממאמרו של "גרבר" העוסק בציסטה פשוטה בשחלה בגיל הפריון; "ציסטות פשוטות בשחלה יש לעקוב אחריהן כשמונה שבועות או שני מחזורי וסת, אם הציסטה קיימת ונמצאת באותה תקופה, הציסטה צריכה להיות מוסרת".
המומחה אישר כי במסמך השחרור מבית החולים "העמק" (נ/2) נרשם כי גודל הציסטה 7 ס"מ בניגוד למסמך הקבלה המדבר על 5 ס"מ.
במסמך נ/3 זומנה המנוחה לבדיקה לביקורת.
המומחה הכביר לומר כי בביקור נוסף נכתב כי הציסטה בגודל 6 ס"מ, כעבור חודשיים שלושה.
המומחה אישר כי יש חשיבות לעובדה שהציסטה גדלה ואישר כי יש חשיבות לבדיקה חוזרת נוכח הגדילה.
המומחה לא ראה ביקורת/ביקור חוזר (נ/4), אשר משמעותו לאישה לבוא לעשות בדיקה נוספת אם חל שינוי בציסטה.
המומחה הסכים עם הכתוב בספר ההנחיות הבריטי (נ/5) כי "נשים עם ציסטות פשוטות 5 עד 7 ס"מ צריכות מעקב שנתי, ונשים עם ציסטה גדולה פשוטה יותר נדרש ברור הדמייתי ( MRI) או התערבות ניתוחית...ציסטות שחלתיות שנותרות או גדלות לא סביר שהן תפקודיות ויש לחשוב על התערבות ניתוחית ".
אין המדובר בציסטה שעלולה להיות ממאירה והיא נספגת בסופו של דבר. המומחה סייג תשובתו בקביעה כי הוצג לו מאמר אולם אינו יודע באילו נשים מדובר.
המומחה הסביר כי למרבה הצער אין עבודות המוכיחות כי מעקב קודם גילוי סימפטומים, ולו בנשים בעלות סיכון גבוה לחלות בסרטן השחלות, יעלה את הסיכוי לגילוי המחלה. זאת נוכח העובדה כי הסרטן המדובר הינו "כאש בשדה קוצים" וגילוי הסרטן הינו ב-80% מהמקרים בשלב 3-4 ולא בשלב 1.
בכל הנוגע למנוחה, עם גילוי הציסטות היה מדובר בממצא א-סימפטומטי. א-סימ פטומטיות זו גם מובילה לגילוי המחלה בשלבים מתקדמים.
במידה ואישה מבקשת להתקין התקן-תוך-רחמי ובשחלתה יש ציסטה, הרופאים יבדקו את גודלה ובמידת הצורך יסירו את הציסטה, אישר המומחה.
המומחה הסביר עוד כי בניגוד לסרטן המעי הגס או השד, הרי שסרטן השחלות כה תוקפני עד כי בתר הניתוח שביצע במנוחה ושאחריו לא נותר סימן לגידול, כעבור חודש מלאה בטנה של המנוחה בגידול חרף טיפול כימותרפי שעברה.
משום כך, ביקש לשכנע המומחה, לא ניתן לקבל את הטענה כי המחלה קיננה בגופה של המנוחה שלוש- ארבע שנים קודם גילויה.
המומחה הסכים כי המנוחה הייתה צריכה להגיע לביקורות ולא הגיעה. מטרת הביקורת הינה מניעת האפשרות שהציסטה תתפתח ותהפוך ממאירה.
מאחר והמומחה לא ראה ציסטה המכילה בתוכה נוזל, הסיק כי המדובר בציסטה פשוטה.
ישנה חשיבות לתיעוד התפתחות הציסטה וכן לעיון בבדיקות הביקורת שעושה האישה מעת לעת אישר המומחה, אם כי לא התייחס לשאלת הביקורות בחוות דעתו.
הסימפטומים של מחלתה של המנוחה החלו בחודש דצמבר 2007 הסכים המומחה עם ב"כ הנתבעת.
המומחה אישר כי אין מסמך המלמד על כי המנוחה הייתה בשלבים 1-2 למחלתה סמוך לדצמבר 2007.
בחקירתו החוזרת, אישר המומחה כי בדצמבר 2007 התלוננה המנוחה על כאבי גב, צרבת וכאבי בטן (ת/1).
שני להיחקר על תצהירו היה אלמן המנוחה, מר ה' ע' אשר הקדים תצהיר לחקירתו הנגדית.
מתצהירו של האלמן (יליד 1946) עולה כי נישא למנוחה בשנת 1977 ונולדו להם 4 ילדים, הם התובעים.
עוד עולה מהתצהיר כי לטענת העד, התחייבה הנתבעת 2 לערוך למנוחה ביטוח חיים עם תחילת עבודתה בשרותה ביום 16.7.2007. המנוחה חתמה על הצעת הביטוח ביום 20.12.2007 ותחילתו ביום 1.1.2008 ע"ס 200,000 ₪.
העד מספר בתצהירו כי במסגרת הצהרת הבריאות, גילתה המנוחה כי נבדקה בשנתיים עובר לחתימה על ידי רופא וכי עברה בדיקות הדמיה, ממוגרפיה וכיוב', ללא כל ממצא.
העד מספר כי ביום 30.12.2007 חשה המנוחה ברע ופנתה לבדיקה אשר בסופה שוחררה לביתה. אלא שביום 1.1.2008 המשיכה לסבול מכאבי בטן ועל כן אושפזה בבית החולים, שם נגלה מצבה, לרבות גידול באורך 15 ס"מ.
העד מספר כי לאורך כל שנות נישואיו למנוחה, לא הקלה ראש האחרונה במצבה הרפואי מצד אחד, ומצד שני תמיד דאגה לעריכת ביטוח חיים בכל מקום עבודה.
העד קבע כי הצהרת בריאותה של המנוחה הייתה אמת וכי לא הסתירה דבר. דבר מחלתה נודע לה בתר החתימה על הצהרת הבריאות והצעת הביטוח.
בחקירתו הנגדית הסביר כי התובעים ויתרו על חלקם בירושה לטובתו והסתלקו הימנה.
העד (גמלאי "אגד" מאז 2003) סיפר כי קודם שהתחילה המנוחה את עבודתה בשרות הנתבעת 2, עבדה 34 שנה במועצת גלבוע זאת עד חודש מאי 2007. בין היתר עסקה המנוחה בביטוחים מטעם ועד העובדים, אולם לא ידע לומר אם "הייתה בקיאה בביטוח".
העד ידע לומר כי המנוחה חתמה על הצעת הביטוח והצהרת הבריאות ביום 20.12.2007 עת הגיע למשרדה סוכן הביטוח.
העד לא עזר, לא נכח ולא היה מעורב במילוי הטפסים לחברת הביטוח.
לדעתו של העד המנוחה עברה בדיקת ממוגרפיה שתוצאותיה תקינות, זאת על אף מסמך שהוצג בפניו וממנו עולה כי בדעה צלולה ויתרה המנוחה על הבדיקה.
העד הצהיר כי המנוחה הייתה בריאה "ולא הייתה חולה אף פעם".
העד ידע שהמנוחה הייתה נתונה לביקורת מאז ינואר 2007 בשל גוש צווארי ואף הלכה "לשאיבה" (דיקור לפי המסמכים). המנוחה לא עברה ניתוח להוצאת הגוש שכן לטענת העד הוא חלף ולא הציק לה עוד.
העד לא ידע כי רופאי המנוחה חששו שהגוש הצווארי ממאיר או כי נקבע לה תאריך נוסף לניתוח וכי לאחר ההכנה לניתוח ויתרה מרצונה עליו.
העד עמד על דעתו כי מילוי הטפסים על ידי המנוחה נעשה בתום לב גמור.
העד לא ידע לומר אם המנוחה מסרה לסוכן הביטוח את הטפסים שמילאה, אך הוא מאמין כי נטל אותם עמו. העד אף לא פנה אל הסוכן עובר לפטירת רעייתו.
בכל הנוגע להשתהות המנוחה בעריכת הביטוח, הסביר העד כי המדובר היה בעת חופשה, המנוחה הייתה עסוקה בילדיה, בקייטנות ושנת הלימודים ועל כן השתהתה בעריכת הביטוח.
בחודש שלפני אשפוז המנוחה בבתי החולים, הלכה המנוחה יום יום לעבודה עד מספר ימים עובר לתום החודש או אז החלה להרגיש ברע.
העד הכחיש היעדרות רעייתו בחודש ספטמבר מן העבודה.
העד הסביר כי לא ליווה את המנוחה לבדיקות וביקורים אצל רופא.
העד לא ידע לומר מי מסר את האנמנזה עם הגיעם לבית החולים ביום 1.1.2008 אולם שהה לצידה עם קבלתה ומאז לא יצאה את שערי בית החולים.
העד לא ראה נפיחות בבטנה של המנוחה.
העד לא ראה את פוליסת הביטוח עובר ללכתה של המנוחה לעולמה.
עדת התביעה השלישית הייתה בתה הבכורה של המנוחה, הגברת י' ע' אשר גם הקדימה תצהיר לחקירתה הנגדית.
בתצהיר עדותה הראשית חוזרת העדה (ילידת 1979) על עיקרי תצהיר אביה ומוסיפה כי בכל תקופת מחלתה הקצרה של המנוחה (3 חודשים), הייתה בטוחה המנוחה כי לאחר שחתמה על טופס ההצעה והצהרת הבריאות, קיימת לטובתה פוליסת ביטוח אצל הנתבעת 1.
עוד כותבת העדה בתצהירה כי ככל הידוע לה, אמה המנוחה תמיד דאגה לבטח את עצמה בפוליסת ביטוח חיים בכל מקום בו עבדה.
העדה ממשיכה ומספרת כי ככל הידוע לה, אמה המנוחה העבירה את כל המסמכים הנדרשים לנתבעת 2, אולם זו התמהמה בהעברת המסמכים לנתבעת 1, וכאשר כבר העבירה אותם, היה זה מאוחר מדי.
העדה מסיימת תצהירה בקביעה כי אין זה סביר שאמה המנוחה לא הייתה דואגת לביטוח חיים, כאדם שקול ואחראי.
במסגרת חקירתה הנגדית, חזרה העדה על קביעתה בתצהיר כי ידעה שהמנוחה ביטחה את עצמה לאורך שנות עבודתה. העדה לא ידעה לומר אילו מסמכים העבירה המנוחה לנתבעת 2 בתר חתימתם על ידיה ואף הכבירה לומר כי אלה נחתמו קודם שחלתה.
העדה הסבירה כי קביעתה בתצהיר כי הנתבעת 2 התמהמה בהעברת המסמכים נסמכת על עצת בא כוחה.
העדה הבהירה כי המנוחה לא שיתפה אותה במצבה הרפואי בתר אשפוזה בבית החולים.
חקירתה הנגדית של העדה הסתיימה באמרה כי "לא עשיתי שום בדיקה לאחר מותה של אמי, מבחינת המחלה שלה או הטפסים, התעסקנו באבל".
לתצהירים צירפו התובעים את המסמכים הרלבנטיים הבאים:
א. הצעה לביטוח חיים מיום 20.12.2005 : תאריך תחילת הביטוח הועמד על 1.1.2008. המנוחה הצהירה על מצבה המשפחתי, מספר ילדיה, הצהירה כי לא מעשנת ולא עישנה בעבר, קבעה כי מוטבי הביטוח יהיו ילדיה, רשמה את תאריך תחילת עבודתה בשרות הנתבעת 2 (16.7.2007) וסכום הביטוח הועמד על סך של 200,000 ₪.
חתימת הנתבעת 2 מתנוססת ליד תאריך 26.2.2008.
ב. הצהרת בריאות מיום 20.12.2005: המנוחה מאשרת כי נבדקה על ידי רופא כלשהו במהלך השנתיים האחרונות ומוסיפה בכתב ידה כי "שגרתי, תקין". המנוחה שוללת ניתוח או נכות כלשהי מעברה. עוד מאשרת המנוחה כי עברה בדיקת רנטגן וא.ק.ג. ומוסיפה בכתב ידה "שגרתי, תקין". המנוחה מאשרת כי עברה בדיקת ממוגרפיה (תקופתית, תקינה) ושללת כל מחלה שהיא נכון ליום חתימת ההצהרה. המנוחה מצהירה כי היא חשה עצמה בריאה ושוללת כל מחלה שהיא.
ג. מכתבה של הגברת בלס, מנהלת המחלקה לשכר ותנאי עבודה אצל הנתבעת 2 אל הגברת יפה אלבז, מנהלת מחלקת השכר מיום 26.2.2008: במכתב זה הוראה לניכוי סכומים ממשכורתה של המנוחה בגין הפוליסה, החל מיום תחילת עבודתה. עוד נכתב כי יש לשלוח את הסכומים לנתבעת 1 בכתובתה אשר ברמת גן.
ד. אישור רפואי כי עברה הרפואי של המנוחה כלל LUMBAR SPINE DISC LESION החל מחודש 3/1997, קרי כאבי גב . וכן RIGHT SALPINGECTOMY; TUBAL PREGNANCY, קרי הסרה של חצוצרה ימנית.
ה. ת/1- פלט מרפאת קופת החולים מיום 30.12.2007: בגלל כאבי גב קיבלה כדורים, כ-3 -4 ימים כאבי בטן עליונה עם צרבת בחילות ללא שלשולים, סבולת בדרך כלל מעצירות, לא היה חום, ללא תלונות אורינריות, סיימה מחזור ללא מלנה.
ו. ת/2-פלט ממרפאת קופת החולים מיום 6.1.2002: הפרשה פטרייתית, התקן נצפה במקומה, בהדמיה רחם בגודל תקין, רירית סגירה שחלות תקינות. פות, נרתיק וצוואר תקינים, רחם רגיל, טפולות לא נמושו מוגדלים. 6 ס"מ משמאל.
17.2.2002: בהדמיה רחם בגודל תקין רירית סדירה שחלות תקינות...ציסטה שחלתית מוגדלת ל-5ס"מ.
20.3.2002: ציסטה שחלתית מוגדלת ל-6 ס"מ משמאל.
ז. לכתב התביעה צירפו התובעים "בקשה לפידיון כספי תגמולים" מ"הראל" שנחתמה ביום 4.7.2007.

עדויות וראיות ההגנה- הנתבעת 1:
הנתבעת 1 בחרה להגיש את תצהירה של הגברת רחל פנסקי, חתמת ומנהלת ענף ביטוח חיים באגף חיסכון לטווח ארוך מזה 26 שנה בתפקיד.
מתצהירה של הגברת פנסקי עולות הקביעות הבאות: הנתבעת 1 לא קיבלה את הצעת הביטוח ו/או את הצהרת הבריאות ו/או את תשלומי הפרמיה בעבור המנוחה מעולם. משכך לא נערך כל חיתום או קבלה של ההצעה ואף לא הופקה כל פוליסה על שמה של המנוחה.
העדה מפנה לחוות דעתו של ד"ר בראון וקובעת כי אילו היו ידועים לנתבעת 1 הפרטים העולים מחוות הדעת, הרי שלא היה נערך על שמה של המנוחה כל ביטוח, לא בחודש דצמבר 2007 קל וחומר שלא בחודש פברואר 2008.
בחקירתה הנגדית, התחוור כי העדה לא הייתה החתמת לעניין הצעת הביטוח הרלבנטית. אלא שאף חתם גם לא קיבל את הטפסים הנדונים לידיו, ציינה העדה.
העדה הכחישה כי הביטוח הנדון הינו קולקטיבי ולא ידעה לומר האם הנתבעת 1 התחייבה לבטח את כל עובדי הנתבעת 2 ללא צורך בבדיקה רפואית כלשהי ו/או כי בתקופה הרלבנטית כל עובדי הנתבעת 2 כוסו על ידי הנתבעת 1 בביטוח בר תוקף.
העדה עמדה על דעתה כי הנתבעת 1 לא קיבלה כל טופס או דמים בעבור ביטוחה של המנוחה, באף לא אחד משלושת הסניפים של הנתבעת 1 לעת ההיא.
העדה הסבירה כי אנשי התפעול בנתבעת 1 מקבלים את טפסי ההצעה. בדיקתה במחשבי הנתבעת העלתה כי המנוחה כלל לא רשומה במחשבים ואין כל מסמכים על שמה. לשאלת בית המשפט השיבה העדה כי גם אם הצעה נדחית, יוותר תיעוד עליה במחשבי החברה.
עד נוסף מטעם ההגנה היה ד"ר שמעון בראון, מומחה למחלות לב, יועץ בנושאי חיתום רפואי לחברות ביטוח. ד"ר בראון המציא חוות דעת ערוכה כדין מיום 27.5.2013 ועדכון לחוות הדעת מיום 27.6.2014.
בחוות דעתו החיתומית הראשונה, מונה המומחה את אותן בעיות רפואיות מהן סבלה המנוחה עובר לחתימה על הצהרת הבריאות ושלדעתו הינן רלבנטיות לעניין שאלת קבלתה או דחייתה של הצעת הביטוח. ברשימת הבעיות מונה המומחה את הציסטה השחלתית שהתגלתה במנוחה בשנת 2002 והצריכה מעקב , בלוטת לימפה מוגדלת בצוואר משמאל משנת 2007 אשר הצריכה ניקור והניתוח שנקבע למנוחה בעניין זה ובוטל לבקשתה.
קובע המומחה בחוות דעתו כי חרף שאלה מס' 26 בהצהרת הבריאות עליה חתמה המנוחה, הכוללת בתוכה שאלה ישירה לגבי שחלות, נמנעה המנוחה מציון הציסטה שנתגלתה בגופה בשנת 2002. אכן, בשאלה מס' 7 אשר ביקשה מידע לגבי ביופסיות ענתה המנוחה כי עברה בדיקת ממוגרפיה, אולם את השאיבה שעברה ביולי 2007 (ושהעלתה חשד לגידול ממאיר) לא ציינה.
המומחה מסביר כי "מידע אודות ציסטה בשחלה וגוש בצוואר החשוד לממאירות היה 'מדליק נורית אדומה' אצל החתם הסביר, שכן מדובר בממצאים אשר עלולים לקצר משמעותית את תוחלת חייו של מועמד לביטוח".
עוד קובע המומחה כי למיטב הערכתו, "אין ספק שהמידע אודות הציסטה בשחלה והגוש בצוואר שחשוד לממאירות, היה גורם לחתם רפואי סביר בחברת ביטוח לדחות את בקשתה של המנוחה לצרפה לביטוח חיים", הן במועד החתימה על הצהרת הבריאות וכמובן ביום 26.2.2008.
המומחה בדעה כי המנוחה העלימה פרטים מהותיים אודות מצב בריאותה.
בחוות דעתו המשלימה/השנייה, חוזר המומחה על עיקרי הדברים תוך תמיכה בחוות דעתו של ד"ר אדלמן (ראה להלן) וקביעה כי תשובתה השלילית של המנוחה לשאלה 26 "מנעה מהחתם הרפואי מידע מהותי על מצבה הרפואי של המנוחה בעת מילוי הצהרת הבריאות" .
בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי הגם שהוא מומחה למחלות לב, ואינו מומחה בג ניקולוגיה, בעת ההערכה החיתומית הוא עושה שימוש בידע הכללי שלו ובניסיונו רב השנים, כרופא. עוד הסביר כי במידה ונתקל בבעיה רפואית שחורגת מתחום מומחיו תו, יכול לעכב את החיתום ולהיוועץ ברופא בתחום הנדון.
בעניינה של המנוחה, הסביר המומחה כי לו היה מקבל את המידע כפי שהתגלה בתר מותה, היה מעכב את החיתום עד קבלת מידע עדכני אודות הציסטה הנדונה.
להערכת המומחה, כל ציסטה שחלתית תעכב חיתומה של פוליסה, עד קבלת מידע עדכני.
המומחה הכביר ואמר כי כמומחה בתחום ההדמיה, לדעתו אין הבדל בין ציסטה בגודל 5 ס"מ לכזו בגודל 6 ס"מ.
המומחה העיד כי אין רלבנטיות בהצעה לשאלה האם למועמד לביטוח היה כיסוי בחברה אחרת, אולם המדובר בשאלה שיש להפנות לחברת הביטוח עצמה ולא לחתם רפואי מקצועי.
המומחה אישר כי במסגרת שאלה מס' 7 בהצהרת הבריאות, בדיקה מסוג FNA אינה כלולה.
בכל הנוגע לשאלה מס' 26, השיב המומחה כי אלה הן הבדיקות שחברת הביטוח מצאה לנכון לכלול בהצהרת הבריאות כרלבנטיות לחיתום. השאלה כוללת שחלות ולא ציסטה שחלתית ועם זאת הצהרה של מועמד על ציסטה כאמור הייתה מובילה לשאלות נוספות בתחום.
בכל הנוגע להצהרת הבריאות הכביר ואמר:
"מהות הצעת (צ"ל: הצהרת) הבריאות היא לתת לחתם להעריך את מצבו הבריאותי של המועמד לביטוח. השאלות נשאלות כדי שהחתם יוכל להצביע על בעיות וברגע שבעיה מתגלית, תפקידו של החתם היא לחקור אותה בעיה לעומק. אם אחת התשובות נענית בחיוב החתם ימשיך להעמיק בבדיקה".
מענה חיובי על שאלה בדבר מחלה אינו מביא לדחייה אוטומטית של ההצעה, השיב המומחה, אלא מספק מידע העוזר להעריך את הסיכון שבביטוח אותו מועמד לביטוח, לרבות תוחלת חייו.
מעת שנענות שאלות בשלילה, אין פנייה למוסדות רפואיים לקבלת חומר רפואי הנוגע למועמד לביטוח.
ההגנה העלתה לעדות גם את ד"ר דוד אדלמן, פנימאי המתמחה באונקולוגיה , אשר חתום על חוות דעת מיום 12.6.2014.

בחוות דעתו מסביר המומחה ראשית בכלליות, אודות הציסטות השחלתיות:

בפרק הדיון מסביר המומחה את הקושי הטמון במקרה הנדון:

אכן, כותב המומחה כי בעת החתימה על הצהרת הבריאות קינן בגופה של המנוחה סרטן השחלות, אולם "אז היא טרם ידעה על סרטן השחלה".
המומחה מסכם את חוות דעתו בקביעה חד משמעית:

בחקירתו הנגדית, הסביר המומחה כי גם במצבים בהם הגידול אינו ממאיר, על המטופל להיות נתון תחת מעקב וביקורת.
המומחה אישר כי בעבודתו היומיומית אינו בודק ציסטות שחלתיות ואין מכשיר הבודק ציסטות כאמור.
עוד אישר המומחה כי המנוחה הועברה לבית החולים "הדסה" במסגרת השר"פ, שם הוא עובד מתוך תקווה כי יוכל להביא מזור למחלתה.
המומחה אישר כי בגיל הפוריות ציסטות פשוטות נפוצות מאד בקרב נשים, אולם רק אחוז נמוך מאד הופך לגידולים ממאירים. רוב הציסטות הפשוטות נעלמות לאחר 3 מחזורי וסת ואם כך הוא הדבר, הרי ש"היה כלא היה" הכביר להסביר. מאידך, אם הציסטות לא נספגות, גדלות או לפחות לא קטנות תוך מספר חודשים , הרי ש"זה מהווה נורה אדומה ומחשיד שיש גידול ממאיר". עוד אישר המומחה כי 80% ממקרי מסרטן השחלה מתגלים בשלביו המאוחרים (שלב 3-4). עוד אישר כי אין הבדל משמעותי בין נשים הנמצאות במעקב מתוך חשש לסרטן השחלה לבין נשים המגיעות לבדיקה אקראית, בכל הנוגע לשיעור גילוי הסרטן.
המומחה אישר כי על פי המאמר שצירף המומחה לחוות דעתו, סרטן השחלה הורג בארה"ב כ-15,000 ₪ נשים מדי שנה ובעולם יותר מ-140,000 נשים. עוד אישר שנכתב כי מעטים המקרים בהם מאובחנת המחלה טרם התפשטה בגופה של האישה.
לעניין השוני בין גודלי הציסטה (5 ס"מ לעומת 6 ס"מ) הסביר המומחה כי המדובר בסטיית תקן התלויה במודד המעגל את תוצאות הבדיקה וכי לא מדובר בהבדל משמעותי. העיקר הוא, לדבריו, כי הציסטה לא קטנה ולא נעלמה ומשכך חשודה בממאירות.
המומחה אישר כי הציסטה שהתגלתה במנוחה בתחילת דרכה הייתה "ציסטה שחלתית פשוטה", אולם בנשימה אחת ציין כי לא ניתן להתעלם מהיותה "חשודה" נוכח העובדה כי לא קטנה ו/או נותרה בגודלה.
המומחה הסביר כי בתר הניתוח שעברה המנוחה בבית החולים "הדסה" לא נותרה שארית מקרוסקופית להבדיל ממיקרוסקופית. האחרונה מדברת באיתור על ידי מיקרוסקופ להבדיל מהראשונה המדברת על שארית שניתן לראות בעין בלתי מזוינת. עוד הסביר המומחה כי בעת הניתוח כבר היה ידוע כי הסרטן התפשט בגופה של המנוחה. מצבה של המנוחה היה מפושט וגם הטיפול הכימותרפי כבר לא היה לה לעזר.
המומחה אישר כי בשנת 2002 לא אובחנה הציסטה כסרטנית. עם זאת עמד על דעתו כי כבר באותה שנה קינן בגופה של המנוחה הסרטן שהביא למותה.

עדויות וראיות ההגנה- הנתבעת 2:
הנתבעת 2 בחרה להגיש את תצהירה של הגברת מרים בלס, יו"ר אגף קהילה ושרות לפרט במרחב חיפה של ההסתדרות, אשר שימשה בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנהלת מחלקת שכר ותנאי עבו דה בנתבעת 2.
מתצהירה של הגברת בלס עולה כי המנוחה החלה עבודתה בשרות הנתבעת 2 ביום 16.7.2007. במהלך חודש אוגוסט נקלטה המנוחה בעבודה ועברה הדרכות שונות, לרבות קבלת טפסי ביטוח ופנסיה, סיפרה העדה.
הגברת בלס סיפרה כי המנוחה בחרה לטפל בביטוח הפנסיוני שלה בכוחות עצמה באמצעות "חבר שלה, סוכן ביטוח". עוד סיפרה העדה כי הבהירה למנוחה כי את הטפסים יש להעביר לנתבעת 2 על מנת שזו תעבירן לחברת הביטוח בצירוף פרמיות.
הגברת בלס הכבירה לספר כי המנוחה לא העבירה דבר עד לחודש פברואר 2008, או אז הונחו המסמכים ביום ה-26 לחודש על שולחנה והיא חתמה עליהם (צורף מכתב) והעבירה תוך הוראה לתשלום ולנתבעת 1. העדה סיפרה עוד כי ממקום עבודתה של המנוחה "דאגו שם להזכיר לה מספר פעמים במהלך התקופה, כי טרם הסדירה את נושא הביטוח".
ברור שערכה העדה העלה כי הנתבעת 2 העבירה תשלום לנתבעת 2 וזה לא חזר לידיה ו/או מעולם לא קיבלה הודעה על ביטול הפוליסה.
במהלך הכנת התיק לעדות, התחוור לעדה כי המנוחה החסירה ימים רבים מעבודתה במהלך חודש ספטמבר 2007, ללא כל הסבר או דיווח. העדה תהתה מדוע נעדרה המנוחה.
העדה קבעה כי הנתבעת 2 לא התחייבה להמשיך למנוחה את זכויותיה ממקום עבודת הקודם וממילא לא מסרה המנוחה כל פרטים לעניין זה לנתבעת 2.
הגברת בלס הסבירה כי המנוחה לא מסרה על כל בעיה רפואית כלשהי עם קבלתה לעבודה ואף לא במהלך חודשי עבודתה בשרותה.
העדה סיכמה תצהירה בקביעה כי לפי מסמכים שהועברו על ידי חברת הביטוח "הראל" עולה כי כבר בשנת 2005 נפדתה הפוליסה על שמה של המנוחה, שנתיים קודם תחילת עבודתה בשרות הנתבעת 2.
לתצהירה של הגברת בלס צורף מכתבה הנזכר לעיל מיום 26.2.2008, הצעת הביטוח לרבות הצהרת הבריאות, טפסי הנוכחות/היעדרות (מהם עולה לכאורה, כי המנוחה נעדרה מעבודתה רוב רובו של חודש 9/07), תעודות מחלה מחודש 1/08, מכתבה לש חברת הביטוח "הראל" מיום 23.3.2011 ממנו עולה תמיכה בטענות העדה כי הביטוח מהחברה עבר ל"עתידית".
בחקירתה הנגדית, התברר כי המנוחה לא העבירה את דוח נוכחותה לחודש ספטמבר 2007 ועל כן לא ניתן לומר אם המנוחה נכחה או נעדרה מעבודתה בחודש זה.
על תהליך קליטתה של המנוחה בעבודה הסבירה העדה עוד:
"היא נבחרה, ואחרי כן בוצע הליך שאישר את הבחירה שלה במועצת המרחב. בחרו בה. אני לא קלטתי אותה. היא נבחרה על ידי הציבור. היא הגיעה לעבודה בגלל שנבחרה במקום גבוה, קיבל אותה לשיחה מנכ"ל ההסתדרות. אחרי שהוא סיים לדבר איתה ונתן לה את החוברת היא עלתה לנציבות כח אדם לטפל בטפסים. היא קיבלה את כל הטפסים, ולערכה זו מצורפים רשימת דברים שהיא אמורה לצרף כמו רישיון נהיגה וכיוצ"ב ומצורפים כל סוגי טפסים מומלצים של קרן השתלמות ופנסיה, הצהרת סודיות וכו', אם היא קיבלה את כל הדברים האלה מעובדת המחלקה נכנסה אלי לשיחה, שם הראיתי לה את כל הטפסים ומה היא צריכה שהרכב צריך להיות על שמה שאם לא היא לא תקבל שכר".
ועוד:
"אמרתי לה שהיא חייבת לעשות קרן פנסיה שמנכים לה 6% ו- 6% המעסיק מפריש, ובבוא העת שהיא תפרוש היא תקבל סכום מסויים. היא אמרה שאת כל עניין הפנסיה היא רוצה לסדר דרך חבר שלה שהוא סוכן ביטוח.
ההסברים לעובדת הספציפית הזו, ברמה הזו, הם קלים מאשר לבחורה שלא מתעסקת בתחום. היא אמורה להעביר את עניין הפנסיה והחשיבות שלו בפני כל הנשים שהיא מרצה בפניהן. השיחה הייתה הרבה יותר קלה שתבין שהפנסיה חשובה בשבילה".

העדה הבהירה כי לא הסבירה למנוחה אלא על הצורך בעריכת ביטוח ("את הדברים הבסיסיים") ונתנה בידיה טפסים.
גברת בלס עמדה על עדותה כי המנוחה אמרה לה מפורשות כי יש לה חבר סוכן ביטוח אשר דרכו תערוך את הביטוח הנדרש.
העדה אישרה כי במידה וחברת הביטוח הייתה מודיעה על החרגות לפוליסה, הייתה הגברת בלס מודיעה לעובד על כך, אם כי מעולם לא נתקלה במצב כאמור.

לעניין תאריך חתימתה על הצעת הביטוח סיפרה העדה כי:
"אני יודעת שקיבלתי את הצעת הביטוח בתאריך המצויין בסע' 9 לתצהירי כי אני מילאתי את התאריך למטה וחתמתי עם החותמת".
"כל יום הייתי סוקרת את הדואר שנכנס ולא הייתי הולכת הביתה לפני שהייתי עוברת על הכל, בסוף היום זה היה ריק. באותו היום שזה הגיע חתמתי על זה, אולי לילה לפני זה הגיע. חלק מהמסמכים אנשים מכניסים ושמים על השולחן, וחלק אחר המזכירה הייתה מכניסה".
גברת בלס לא ידעה לומר מי הניח המסמכים על שולחנה.
מתוך סערת רגשות סיפרה הגברת בלס כי לא ידעה כלל על מצבה הבריאותי של המנוחה וכי ביום שקיבלה הודעה על פטירתה הייתה בהלם מוחלט.
העדה הסבירה כי היא נותנת בידי העובד את טופס הצעת הביטוח ולא את הפוליסה.
העדה סיפרה כי לא ידעה מיהו אותו סוכן ביטוח של המנוחה ואף לא ראתה אותו. עוד סיפרה כי לא צורף להצעת הביטוח שהונחה על שולחנה מכתב מסוכן הביטוח או ממחלקה אצל הנתבעת 2.
עוד סיפרה העדה כי המכתב שכתבה הועבר לסוכנות הביטוח "עיתים" אולם לא ידעה לומר מתי נשלח בדיוק.
גברת בלס הסבירה כי השיק נשלח לסוכנות הביטוח.

מסמכים רפואיים מתיקה של המנוחה:
6.1.2002: 6 ס"מ משמאל, שחלות תקינות.
17.2.2002: ביקורת שגרתית ציסטה שחלתית, ציסטה שחלתי מוגדלת ל- 5ס"מ.
20.3.2002: ציסטה שחלתית מוגדלת ל- 6 ס"מ משמאל. ביקורת חוזרת בעוד חודשיים.
5.1.2007: למרות הסבר מפורט על חשיבות בדיקת ממוגרפיה, מסרבת לעשות את הבדיקה.
ת/2-פלט ממרפאת קופת החולים מיום 6.1.2002: הפרשה פטרייתית, התקן נצפה במקומה, בהדמיה רחם בגודל תקין, רירית סגירה שחלות תקינות. פות, נרתיק וצוואר תקינים, רחם רגיל, טפולות לא נמושו מוגדלים. 6 ס"מ משמאל.
17.2.2002: בהדמיה רחם בגודל תקין רירית סדירה שחלות תקינות...ציסטה שחלתית מוגדלת ל-5ס"מ.
20.3.2002: ציסטה שחלתית מוגדלת ל-6 ס"מ משמאל.
20.2.2007: בדיקה ממוגרפיה: תקינה .
6.2.2007+20.2.2007+9.3.2007: בלוטות לימפה מוגדלות בצוואר שמאלי. 9.3.2007- בוצע ציטולוקיה FNA. 6.3.2007 בוצע CT צווארי אשר העלה ממצא הדורש מעקב.
24.5.2007+27.5.2007+14.6.2007: שוב נפיחות בצוואר שמאל. בלוטה מוגבלת (צ"ל: מוגדלת?).
8.7.2007: שיחה על ניתוח והפנייה לצילום חזה לפני ניתוח.
5.8.2007: החולה הייתה מועמדת לניתוח ביום 6.8.2007. סירבה להינתח בטענה כי יש לה עומס עבודה גדול. הוסברו לה סיכוני הסירוב לרבות ממאירות ובכל זאת סירבה להינתח. סוכם כי תחזור עוד 3-6 חודשים לניתוח.
30.12.2007+ 1.1.2008: בגלל כאבי גב קיבלה כדורים. מז ה 3-4 ימים כאבי בטן עליונה. עם צרבת, בחילות, ללא שלשולים.
מכתב שחרור אשפוז ביום 5.1.2008 עד 10.1.2008: מזה כחודש סובלת מכאבי בטן ותחושת תפיחות של הבטן. מהלילה החמרה של הכאבים עד תחושת עילפון. הכאבים מלווים בבחילה ללא הקאה. נושאת התקן מסוג נחושת מזה 3 שנים. בעת התקנתו הודגמה ציסטה של 7 ס"מ, הומלץ על מעקב אך לא נבדקה מאז. בבדיקת US ציסטה 15 ס"מ.
23.1.2008: היסטולוגיה סופית מצביעה על שאת שחלות מסוג MOUCINUS CELL CARCINOMA. GRADE 3, STAGE 4.

הערה:
בדיון יום 11.11.2013 לפני כב' השופט פורג, הודיע ב"כ התובעים כך:
"אנחנו עסקנו רבות באיתור אותו סוכן ביטוח שהיה מעורב ואז לפתע אמש בשעה 16:00 הצלחנו ליצור עמו קשר דרך גורם שלישי שהיא סוכנת ביטוח שהייתה מקורבת למנוחה ששוחחה אתו און ליין כשאני במקביל משוחח איתה, ואז התברר לנו, שחברת ביטוח איילון כבר יצרה אתו קשר בקשר לתיק הזה כמובן לפי מה שנאמר לי, שמו ארז, הוא סוכן מטעם סוכנות הביטוח עיתים באותה עת. לפי דבריו, חברת איילון הנתבעת 1 ביקשה ממנו להגיש תצהיר מטעמה והוא סירב. אנחנו שוקלים את כל הנסיבות בתיק הזה. אבקש להתיר לי פרק זמן מדוד להגשת ראיות נוספות, אבקש 45 יום כי אני גם שוקל להגיש חוות דעת רפואית, ואבקש לקבוע את התיק להוכחות".

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם :
טענות התובעים בסיכומיהם העיקריים:
הנתבעת 2 התחייבה לערוך למנוחה ביטוח מנהלים החל מיום 16.7.2007.
הצהרותיה של המנוחה בהצעת הביטוח/הצהרת הבריאות היו אמת, לרבות בדיקת ממוגרפיה שתוצאתה הייתה תקינה.
החתימה על הצהרת הבריאות הייתה בתום לב, ללא כוונת מרמה ובעת החתימה לא ידעה המנוחה דבר על מחלתה.
עם היוודע דבר מחלתה של המנוחה, סירבה הנתבעת 1 לקבל את הפרמיות וביטלה את הפוליסה שהופקה מלכתחילה בטענה כי המדובר במצב קריטי מצד אחד והצהרת כזב מצב שני.
יש לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה ולדחות את חוות דעתם של מומחי ההגנה.
מומחה ההגנה ד"ר בראון אינו מומחה בתחום הרלבנטי לתביעה, הוא נסמך על חוות דעתו של ד"ר אדלמן, ובחוות דעתו בקיעים אשר אינם יכולים להחזיקה.
חוות דעתו של מומחה ההגנה ד"ר אדלמן אינה ראויה משום שהפר את כללי האתיקה ולא גילה שטיפל במנוחה בסמוך למותה, לא המציא מסמכים שיצאו תחת ידו ו/או במחלקתו והוא אף אינו מומחה בתחום הרלבנטי לתביעה.
המנוחה לא סבלה מסרטן בשנת 2002 אלא מממצא ציסטי פשוט ושפיר.
מרגע חתימתה של המנוחה על הצעת הביטוח יש לפוליסה תוקף, אדרבה נוכח העברת הפרמיות מהנתבעת 2 לנתבעת 1. ממילא אין באי קבלת הפרמיה כדי לאיין את הביטוח.
הצעת הביטוח הועברה לסוכן הביטוח עוד ביום 20.12.2007.
אין לקבל את טענת הנתבעת 1 כי מסמכי הביטוח לא התקבלו אצלה נוכח עדותה של נציגת הנתבעת 2 אשר העידה כי נשלחו.
הנתבעת 2 התרשלה והעמידה את התובעים והמנוחה בפני סיכון של אי רכישת ביטוח נוכח התמהמהותה בחתימה על ההצהרה והעברתה לנתבעת 1.
עוד התרשלה הנתבעת 2, למצער עצמה עיניה, ממתן הסברים למנוחה על זכויותיה.
בעניינה של המנוחה לא חלים סעיפים 6-7 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: החוק) הן מפאת העובדה כי לא הייתה למנוחה כוונת מרמה והן מפאת העובדה כי הנתבעים הם אלה שגרמו מלכתחילה למתן תשובותיה של המנוחה באופן שבו נוסחו השאלות.

טענות הנתבעת 1:
הצעת הביטוח לא הגיע לידי הנתבעת 1.
עילת התביעה הינה ביטוחית וככזו לא הוכחה כנגד הנתבעת 1.
חוזה הביטוח משתכלל אך עם הסכמתם של כל הצדדים לו, ומשכך בענייננו לא השתכלל כל חוזה ביטוח שכן הנתבעת 1 לא קיבלה את ההצעה ולא בוצעה פעולת חיתום.
בעניינה של המנוחה המדובר בסיכון שחלף לפי סעיף 16 לחוק, גם לפי תאריך חתימת ההצעה, אדרבה לפי תאריך משלוח ההצעה לנתבעת 1, שכן המנוחה סבלה מתופעות המחלה הממארת בכל אחד מן התאריכים הנדונים.
אן כל טענה להתרשלות כנגד הנתבעת 1 ועל כן לפעולת הסוכן אין כל רלבנטיות.
המנוחה הפרה את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 7 לחוק וברי כי מבטח סביר לא היה מבטחה בכל ביטוח מן הסוג הנדון.
התובעים חדלו מלהביא חוות דעת חיתומית אשר תסתור את חוות הדעת שהובאו מטעם ההגנה. חוות הדעת שהומצאה על ידי התביעה אינה עוסקת בחיתום אלא בעניינים של רפואה.
יש לסמוך ידיים על חוות הדעת שהומצאו מטעם ההגנה.

טענות הנתבעת 2:
יש לסמוך על עדויות ההגנה שלא נסתרו.
המנוחה הייתה בקיאה בנושאי ביטוח וידעה היטב לכלכל את מעשיה. אם לא כלכלה מעשיה בהתאם אין אלא לזקוף מחדלה לחובתה.
הוכח כי הנתבעת 2 לא התחייבה להמשיך בעבור המנוחה זכויות כלשהן ממקום עבודתה הקודם.
כל עוד לא מסרה המנוחה את פרטי חברת הביטוח, לא יכלה הנתבעת 2 לשלם את הפרמיות בעבור המנוחה.
התובעים חדלו מלהביא את סוכן הביטוח לעדות ומחדל זה צריך שיפעל לחובתם.
המנוחה הסתירה גם מהנתבעת 2 את מצב בריאותה.
לא הוכחה כלל חתימתה של המנוחה על הצעת הבריאות ומועד החתימה המצוין בה חשוד, נוכח קרבתו למועד תחילת תופעות המחלה הממארת שהביאה למותה של המנוחה.
המנוחה העלימה נתונים רפואיים רלבנטיים לשיקול הביטוח בהצהרת הבריאות ולא השיבה תשובות כנות לשאלות מהותיות בהצעת הביטוח. המנוחה הייתה צריכה לגלות באופן יזום את דבר קיומה של הציסטה, הגוש הצווארי.
המנוחה התרשלה במעקב הרפואי הן אחרי הציסטה, הן בטיפול בגוש הצווארי ואף במעקב ממוגרפי, הכול בניגוד לעדות בני משפחתה.
בני משפחתה של המנוחה כלל לא יודעים ו/או ידעו אודות מצבה הרפואי של המנוחה עד התפרצות המחלה.
נגיעתו האישית של מומחה התביעה בעניינה של המנוחה פוגמת במשקל הראייתי של חוות דעתו, קל וחומר כאשר הוא נסמך על חומר רפואי אשר יצא תחת ידיו ו/או ידי רופאי מחלקתו.
אין לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, בין היתר בשל התעלמות המומחה מגדילתה האינטנסיבית של הציסטה בשלוש השנים שקדמו להתפרצות המחלה.
המומחה עצמו המליץ על מעקב אחר ציסטה בגודל 5-6 ס"מ אולם בחוות דעתו מייחס למעקב זה משקל אפסי.
גם לשיטתו של מומחה התביעה, הצהרת הבריאות נחתמה על ידי המנוחה לאחר הופעת תסמיני המחלה.
אין לזקוף לחובת הנתבעת 2 כל מחדל או מעשה רשלני.

עיקרי טענות התובעים בסיכומיי התשובה:
טענות הנתבעת 1 בסיכומיה לא הוכחו, עומדות בסתירה מובהקת לעדויות ולראיות.
הגברת פנסקי לא העידה אמת כפי שלא העידה אמת בהליך אחר בבית משפט ועדותה סותרת את עדותה של הגברת בלס.
תוקף חוזה הביטוח הינו למן היום שנחתם על ידי המנוחה, ויש לראות בסוכן הביטוח כשלוחה של הנתבעת 1.
אם ביקשה הנתבעת 1 לדחות את כניסת הביטוח לתוקף, היה עליה לציין זאת מפורשות בטופס ההצעה ובפוליסה, דבר אשר לא נעשה בענייננו.
המנוחה לא הפרה את חובת הגילוי. טופס ההצעה מנוסח באופן גורף ופתלתל אשר אדם סביר היה מתקשה בהבנת נוסחו.
חוות דעתו של מומחה התובעים עדיפה על זו מטעם הנתבעים.
המנוחה האמינה כי היא בריאה עת חתמה על הצהרת הבריאות.

דיון והכרעה:
גדר המחלוקת והפלוגתות:
האם תשובותיה של המנוחה בהצעת הביטוח היו מלאות וכנות?
האם ביקשה המנוחה להסתיר בכוונת מרמה עניין/עניינים שידעה כי הוא /הם מהותיים?
האם השתכללה הצעת הביטוח לכדי פוליסת ביטוח בין המנוחה לנתבעת 1?
מה דינה של הציסטה שהתגלתה בגופה של המנוחה בשנת 2002?
בהנחה והמנוחה לא השיבה תשובות מלאות וכנות בהצעת הביטוח ו/או ביקשה להסתיר במרמה עניינים מהותיים ובהנחה שהשתכללה ההצעה כדי פוליסה , האם פטורה הנתבעת 1 מתשלום תגמולים לפי סעיף 7 לחוק?
האם התרשלה הנתבעת 2 ביחסיה עם המנוחה?

התנהלותה של המנוחה והצעת הביטוח - הניתנו תשובות מלאות וכנות על ידי המנוחה (ס' 6(א) לחוק) :
"אי-גילוי על פי סעיף 6 לחוק יכול להתקיים בשתי דרכים: הדרך האחת, שבה דן סעיף 6(א) לחוק, היא אי-מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שהציג המבטח לפני המבוטח בכתב בעניין מהותי, דהיינו עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או בתנאים שבו. הדרך השנייה שבה יכול מבוטח להפר את חובת הגילוי נדונה בסעיף 6(ג) לחוק, הקובע כי מקום שהסתיר המבוטח בכו ונת מרמה עניין שהוא ידע כי הוא 'ענין מהותי', הרי שדין ההסתרה כדין אי-מתן תשובה מלאה וכנה. מכאן שסעיף 6(ג) עניינו חובת גילוי יזום המוטלת על המבוטח ומיועדת להעלות תרומתה לצמצום פערי המידע בינו לבין המבטח בעניינים שיש להם חשיבות לצורך עריכת חוזה הביטוח ולהנחלת כללי התנהגות של יושר והגינות גם בין צדדים לחוזה שהקשר ביניהם כלכלי במהותו (ע"א 282/89, בעמ' 350). עם זאת חובת הגילוי היזום היא חובה מצומצמת שלא בנקל ניתן לקבוע כי הופרה. על הטוען להפרת חובת הגילוי לעמוד בדרישות מחמירות: לא זו בלבד שעליו להוכיח הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח, אלא עליו להוכיח גם את מודעותו של זה האחרון שמדובר ב'ענין מהותי'. כל אלה הם יסודות שהוכחתם אינה פשוטה. צמצום זה תואם את מגמתו הכללית של החוק, כפי שהובהר לעיל".
לדאבון לב, הלכה המנוחה לבית עולמה ולהתייצב לחקירה לפני בית המשפט לברור כוונותיה, איש אינו יכול להביאה.
ברור כוונתה הסובייקטיבית של המנוחה חשוב הן לעניין "כנות" התשובות והן לעניין כוונת המרמה.
משכך, מקומו של אחד הכלים העיקריים העומדים לפני בית המשפט, הוא ההתרשמות מן העד והיכולת לשמוע הסבריו בתשובה לשאלות נוקבות, נעדר ואין מנוס מהשלמתו על בסיס מסמכים ועדויות .
אפתח ואומר כי על עדותם של האלמן ובתה של המנוחה בכל הנוגע ל התנהלותה ולכוונותיה של המנוחה, לא ניתן לסמוך, שכן התברר כי המנוחה לא שיתפה באופן מלא את בני משפחתה בענייניה הרפואיים והדברים עולים מעדותם של השניים.
החומר הרפואי אשר צורף לתיק בית המשפט מעלה התנהלות בעייתית, זאת בלשון ההמעטה, מצד המנוחה, בכל הנוגע לבריאותה.
חרף העובדה כי אין חולק שהמדובר במי שהייתה אישה משכילה אשר נבחרה ליו"ר נעמ"ת במרחב העמקים, תפקיד אשר כל כולו מוקדש לקידום מעמד האישה בכל תחומי החיים, מצטיירת מן החומר הרפואי אישה שעצמה עיניה מפני מצבה הרפואי, גם בראי התראות שניתנו לה על ידי רופאיה המטפלים.
בשנת 2002 נתגלתה בגופה של המנוחה ציסטה שחלתית ומן החומר הרפואי שצורף עולה כי חרף קביעה כי יש לעקוב אחר הציסטה כעבור חודשיים, לא שבה המנוחה למעקב, עד אשר כאביה הכריעוה, חמש שנים מאוחר יותר.
עוד עולה כי המנוחה סירבה לבדיקות ממוגרפיה (שנת 2007) חרף הגיעה לגיל שבו הסיכון לחלות בסרטן השד עולה. התראות רופאיה נענו לבסוף בתשובה חיובית והמנוחה עברה את הבדיקה אשר תוצאתה הייתה תקינה .
בצווארה של המנוחה התגלה גוש (שנת 2007) ורופאיה קבעו כי יש להסירו בניתוח מחשש לממאירות. הניתוח נקבע, המנוחה עברה הכנה אולם ברגע האחרון ביטלה את הניתוח לבלי שוב, גם הפעם חרף התראות רופאיה.
עם מינויה של המנוחה לתפקיד יו"ר נעמ"ת במרחב העמקים, וביטול ביטוחה של המנוחה בחברת הביטוח "הראל", נדרשה המנוחה למלא טופס הצעה לביטוח לרבות הצהרת בריאות.
על טופס ההצעה מתנוסס שמה של הנתבעת 1, ומכאן המסקנה כי המנוחה בחרה בחברה זו כחברת הביטוח אשר לה תציע את ביטוחהּ.
עיון בטפסים אשר נחתמו ביום 20.12.2007 מעלה כי המנוחה לא מסרה אמת עת מילאה את הטפסים, חרף בהירותן, פשטותן וישירותן של השאלות, וודאי לאישה משכילה כמנוחה.
בפרק השאלות הכלליות נשאלה המנוחה בשאלה 3 "האם נבדקת בשנתיים האחרונות ע"י רופא כלשהו (פרט סיבה, תוצאות וטיפולים)": תשובתה של המנוחה הייתה " שיגרתי תקין".
ניתן לקבוע כי תשובה זו אינה, למצער, כנה ומלאה. המנוחה נבדקה מספר חודשים קודם החתימה על הצהרת הבריאות, על ידי רופאים בכל הנוגע לגוש הצווארי. נקבע למנוחה תאריך לניתוח, הוא בוטל ביוזמתה והמנוחה הוזהרה מפני חשש לממאירות הגוש והסיכונים הטמונים באי הסרתו . ברי כי קביעת המנוחה כי המדובר ב"שיגרתי תקין" סותר מניה וביה את קביעת רופאיה ו/או את המהלך הרפואי בעניינה ולו לעניין הגוש.
אף עניין הציסטה שנתגלתה בשחלתה של המנוחה לא מוזכר בתשובה לשאלה 3, אולם ניתן לפטור את המנוחה בקביעה כי בדיקתה האחרונה לעניין זה הייתה מעבר לשנתיים שנדרשו.
בשאלה 4 נשאלה המנוחה "האם עשו לך פעם ניתוח או יעצו לך לעשות ניתוח?" תשובתה של המנוחה שלילית והרי ברי כי תשובה זו סותרת מניה וביה את המלצות רופאיה אך חודשים ספורים קודם החתימה על הצהרת הבריאות לעבור ניתוח להסרת הגוש הצווארי.
בשאלה 6 נשאלה המנוחה האם עברה בדיקות הדמיה כרנטגן וא.ק.ג. או "בדיקות מיוחדות" והמנוחה אשר סימנה כי עברה א.ק.ג ורנטגן וחזרה על תשובתה "שגרתי תקין". המנוחה לא מציינת את בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת שעברה בעניין הגוש הצווארי, או את בדיקת ה-FNA.
בשאלה 7 נשאלה המנוחה "ברחל בתך הקטנה" האם עברה בדיקות ממוגרפיה, טומוגרפיה ממוחשבת או צילום חזה . המנוחה משיבה בחיוב לבדיקת הממוגרפיה- אך לא מסמנת את בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת (CT) שעברה זה מקרוב או את צילום החזה שעברה ביום 11.7.2007 . המנוחה טורחת להרחיב תשובתה בשולי ההצעה בכל הנוגע לשאלה 7 ושוב קובעת כי המדובר ב"בדיקה תקופתית- תקין".
בשאלה 11 נשאלה המנוחה האם היא חולה "כעת" במחלה כלשהי או שידוע לה על הפרעה בריאותית כלשהי- המנוחה ממשיבה בשלילה. הגוש הצווארי נעדר מתשובתה של המנוחה ולדידי ברור כי המדובר ב"הפרעה בריאותית כלשהי" .
בשאלה 26 נשאלת המנוחה בדבר מחלות נשים ובהן :"שחלות" ומשיבה בשלילה.
מסקנה: המנוחה לא השיבה תשובות מלאות וכנות לשאלות ברורות וישירות שנשאלה, חרף העובדה כי המדובר באירוע מרכזי שפקד את המנוחה אותה שנה ממש (הגוש הצווארי) וכן באירוע שנתבשרה עליו 5 שנים עובר למילוי הטפסים (ציסטה שחלתית).
לדידי, עצם הצבת השאלה לגבי "שחלות" די בה כדי לגרום למנוחה לענות תשובה חיובית לעניין הציסטה ולא מצאתי טעם של ממש בטענה כי היה צריך לשאול את המנוחה שאלה ישירה בכל הנוגע לציסטה בשחלות.

האם המדובר ב"ענין מהותי" כמשמעו בסעיף 6 לחוק?
"'ענין מהותי' מוגדר בסעיף 6(א) לחוק כ 'ענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו...'. מכאן שהמבחן לקיומו של 'ענין מהותי' הוא מבחן אובייקטיבי. כ 'ענין מהותי' ייחשב כל נתון שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של המבטח לבטח את הסיכון ועל תנאי הביטוח. היותו של העניין מהותי נקבעת בהתאם לנתוניו האישיים של כל מבוטח (ראו: ע"א 1845/90, בעמ' 670, 672; מ' יפרח ר' חרל"פ ששון – דיני ביטוח (להלן – ששון ), בעמ' 77). בקביעת מהותיות העניין יש לבחון אם מדובר בעניין אשר '...לפי אופיו וטיבו, רלוואנטי לסיכונים שאותם באה הפוליסה לכסות... אם העובדות שהיו בידיעתו של המבוטח במקרה המסוים היו עלולות להשפיע על נכונותו של המבטח לכרות את חוזה הביטוח אילו נתגלו לו... יובאו בחשבון לעניין זה גם שיקולים כמו מידת רצינותו של הסיכון הצפוי המצוי בידיעתו של המבוטח, לרבות מידת הסיכוי שהסיכון יתממש... (דברי השופט טירקל, ע"א 1809/95, בעמ' 83)".
...
"ככל שדברים אמורים בביטוח חיים, באפשרותו של מבטח לנקוט הליכי חיתום - צעדים שמטרתם קבלת מידע רלוונטי על מצבו הבריאותי של המבוטח, דוגמת דרישת מילוי שאלון, הצהרת בריאות, חיוב המבוטח בבדיקות רפואיות או חתימה על ויתור על סודיות רפואית. עצם הצגת השאלות לפני המבוטח, אף שמטרתה המרכזית קבלת מידע לצורך הערכת הסיכון הכרוך בכריתת חוזה ביטוח, יש בה גם מסר למבוטח בדבר החשיבות שהמבטח מייחס למידע ולחובה לגלותו על ידי המבוטח. דהיינו, יש בהצגת שאלות או בדרישה לפרטים על ידי המבטח כדי להצביע על מהותיות העניין שאליו מתייחסות השאלות ועל חשיבותו מנקודת מבטו של המבטח. אי -הצגת שאלות עשויה להביא את המבוטח לידי מסקנה מוטעית כי אין למבטח צורך ועניין במידע עובר לכריתת החוזה, וכפועל יוצא מכך עשוי הוא, בנסיבות מסוימות, להיכשל ולהניח כי אין מדובר במידע מהותי למבטח (ראו גם: ששון, בעמ' 81-79; ולר חובות גילוי, בעמ' 354, 368)".

הנה כי כן למדנו כי המנוחה נשאלה שאלות בעניינים מהותיים הנוגעים לביטוח חייה ובריאותה ובחרה ליתן תשובות שלא היו מלאות וכנות. ודוק; מסקנתי מתחזקת בעיקר נוכח קרבתם של האירועים הרפואיים אותם עברה המנוחה למועד חתימת ההצעה ואף נוכח העובדה כי מילאה את ההצעה ביום 20.12.2007, לפחות שלושה שבועות במהלכם סבלה מתופעות גופניות ככאבי בטן ותפיחותה, קרי הייתה צריכה לייחס משמעות רבה יותר לגילוי כל פרט על מצב בריאותה .
אין המדובר באירועים שפקדו את המנוחה שנים רבות עובר למילוי הצעת הביטוח, אלא באירועים שהתרחשו אך חודשים ספורים קודם לכן.
אכן, השאלות שנשאלה המנוחה היו בעניינים מהותיים, שכן היו רלבנטיות לסוג הביטוח אותו ביקשה המנוחה לערוך, ביטוח על חייה ובריאותה, ומה יותר רלבנטי ממושא השאלות שנשאלה המנוחה?

הסתרה בכוונת מרמה- האמנם?(סעיף 6(ג) לחוק);
ממשיכה כב' השופטת ארבל וקובעת בע"א 1064/03 הנ"ל:
"15. הוכחתם של כמה יסודות מצטברים נדרשת כדי שאי-מסירת פרטים על ידי המבוטח, ביוזמתו, תיכנס אל בין גדריה של הוראת סעיף 6(ג) לחוק: הסתרה; בכוונת מרמה; של עניין שהמבוטח ידע כי הוא 'ענין מהותי', כהגדרתו של זה בסעיף 6(א) לחוק. טיבם של יסודותיה של הפרת החובה לפי סעיף 6(ג) פורשו ובוארו בפסיקת בית משפט זה. ...
16. היסוד הראשון שבו נוקב סעיף 6(ג) לחוק הוא יסוד ההסתרה. כדי להגיע למסקנה בדבר הפרת חובת הגילוי היזום, לא די בכך שבית המשפט יקבע כי מידע בעניין מהותי - שעל טיבו עוד אעמוד - לא נמסר למבטח, אלא נדרש שבאי -הגילוי ידבק כתם מוסרי הטמון ב'הסתרה'. אכן, דומה כי לפחות במישור הלשוני קיים הבדל בין 'אי-גילוי', שמטבעו יכול להיות פסיבי, לבין 'הסתרה' המרמזת על פעולה שפעל המסתיר למנוע היחשפותו של מאן דהוא למידע או לדבר מה אחר שבידו. ההסתרה נתפסת אפוא כמצויה בדרגת חומרה העולה על זו של אי -הגילוי (ע"א 1809/95 הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ בעמ' 87). המבחן לקיומה של הסתרה הוא מבחן סובייקטיבי (ע"א 282/89 הנ"ל, בעמ' 354; ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ בעמ' 674).
דומה כי כיום מקובל לראות את סעיף 6(ג) לחוק כקובע חובה נוספת, רחבה מזו הנקובה בסעיף 6(א) לחוק:
'...ונראה שהפרשנות הקולעת לכוונת החוק היא, שסעיף 6(ג) בא להוסיף על האמור בסעיף 6(א): בעוד שסעיף 6(א) מתייחס לחובה לענות תשובות מלאות וכנות על שאלות בכתב שהוצגו למבוטח, מדבר סעיף 6(ג) על חובת הגילוי הנוספת החלה על המבוטח, מעבר לחובתו לענות תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוא נשאל. חובה זו מטילה עליו שלא להעלים בכוונת מירמה עניין מהותי, אפילו לא נשאל על כך" (דברי השופט אור, ע"א 282/89 הנ"ל, בעמ' 354).
סעיף 6(ג) מטיל אפוא, על פי עמדה זו, על המבוטח את החובה ליזום מסירת מידע למבוטח, גם אם לא התבקש לעשות כן, כאשר בידו מידע מהותי למבטח.
אכן, ניתן לתהות אם אין הדרישה כי ההסתרה תיעשה בכוונת מרמה מחייבת נקיטת פעולה אקטיבית מצד המבוטח, או שמא הסתרה יכולה להתגבש במחדלו של המבוטח. כשלעצמי, אני סבורה כי ברובם של המקרים שבהם לא גולה פרט בעניין מהותי, יעלה הדבר כדי הסתרה. שכן, מקום שהוכח כי המבוטח היה מודע להיות המידע מהותי, אך בחר להחריש ולא לגלות את המידע מתוך הנחה שלו כי הדבר ישפיע על נכונות המבטח לבטחו או על התנאים שבהם יבוטח ומתוך רצון למנוע תוצאה שכזו, הרי שאי-הגילוי, גם אם לא נעשה צעד אקטיבי להעלים המידע, קרוב ביותר ל'הסתרה', וההבדל ביניהם הוא דק מדק'.

...
19. המטען השלילי הנלווה ל'הסתרה' מקרין וקושר יסוד זה ליסוד הנוסף של כוונת המרמה. מדובר ביסוד סובייקטיבי במהותו ( ע"א 282/89 הנ"ל בעמ' 354). נדבך זה של הפרת חובת הגילוי אמנם נטוע בשלב הטרום -חוזי, אך פניו אל השלב החוזי מתוך רצון, כוונה ונכונות לעקוף מהמורות העומדות להערכת המבוטח בדרכו בשלב הטרום-חוזי. במילים אחרות, נדרש כי פעולתו של המבוטח תנבע מתוך כוונה להסתיר עניין מהותי, וזאת תבוא מתוך הנחה או סברה של המבוטח כי אם לא יעשה כן לא יכרות עמו המבטח חוזה ביטוח. אכן, בבסיסה של כוונת המרמה ניצב המניע השלילי של המבוטח להשיג את הכיסוי הביטוחי על אף 'נתוניו' האמיתיים, שלהערכתו היו עלולים להכשיל את כריתת ההסכם או לשנות את תו כנו שינוי ניכר (ראו גם: ולר, בעמ' 308-307).
...
על המבקש להיכנס בגדרי סעיף 6(ג) להוכיח כי הסתרת המידע המהותי נעשתה בכוונת מרמה, שכן הרצון לרמות את המבטח כדי לזכות בביטוח הוא העומד בבסיס הסעיף".
לעניות דעתי, במקרה הנדון אין תחולה לסעיף 6(ג) נוכח העובדה כי המנוחה נשאלה שא לות מהותיות בכל התחומים הנוגעים למחלותיה ומשכך היה עליה להשיב תשובות כנות ואמ תיות כאמור בסעיף 6(א).
אלא שאם תמצי לומר כי, כטענת התובעים, השאלות לא היו ממוקדות דיין, הרי שעל המנוחה היה לגלות מיוזמתה את עברה הרפואי (למצער הקרוב למועד החתימה) וגם זאת לא עשתה ולו ברמז.

האם השתכללה פוליסת ביטוח בין המנוחה לנתבעת 1:
המלומד ירון אליאס בספרו הנ"ל עמ' 295-303 מסביר כי חוזה ביטוח, ככל חוזה אחר, נכרת בדרך של הצעה וקיבול. עם זאת, התקשרות בחוזה ביטוח נושאת מאפיינים מיוחדים הנובעים משליטתו המוחלטת של המבטח בכל שלבי ההתקשרות. התקשרות טיפוסית בחוזה ביטוח מורכבת משלושה שלבים.
השלב הראשון הוא השלב שבו נוצר הקשר הראשוני בין הצדדים, בין ביוזמת מבקש הביטוח ובין ביוזמת המבטח, בין באופן ישיר ובין באמצעות סוכן הביטוח. במסגרת זו מפרט המועמד לביטוח את מבוקשו ואילו המבטח או סוכן הביטוח פורשים בפניו את מוצרי הביטוח הרלבנטיים ואת מחירם . פעולת המבטח או סוכן הביטוח בשלב זה מהווה "הזמנה להציע הצעות", כמובנה בדיני החוזים.
בשלב השני מגיש המבוטח את הצעת הביטוח . ההצעה מוגשת , בדרך-כלל , על גבי טופס סטנדרטי שהוכן מראש על-ידי המבטח .
בשלב השלישי מבצע המבטח הערכה של הסיכון ("חיתום") ומחליט אם לקבל את ההצעה או לדחותה.
"קיבול" של ההצעה משכלל למעשה את חוזה הביטוח. אם כן , לפי התבנית הטיפוסית של ההתקשרות הביטוחית , המבוטח הוא המגיש את הצעת הביטוח, והמבטח הוא הניצע.
קובעת הצעת הביטוח עליה חתמה המנוחה, בסעיף ג' הסמוך לחתימת המנוחה:
"הרשות בידיכם להחליט על קבלת ההצעה או דחייתה מבלי שתהיה חובה להצדיק או להסביר את החלטתכם.
ידוע לי/לנו שחוזה הביטוח ייכנס לתוקף רק אם תאושר קבלת המועמד לביטוח ע"י החברה ולאחר שהפרמיה הראשונה שולמה במלואה. קבלת סכום כלשהו ע"י החברה בקשר להצעה זו, לא תחשב כאישור או הסכמה לכריתת חוזה ביטוח ".
הנה כי כן, לשם שכלולה של הפוליסה נדרשים, למצער, שני תנאים בסיסיים: האחד, אישור קבלת המועמד לביטוח על ידי הנתבעת 1. השני, הפרמיה הראשונה שולמה במלואה (ובתנאי כי לא חלה הסיפא בדבר קבלת סכום כלשהו על ידי הנתבעת).
גם אם אצא מנקודת הנחה כי הפרמיה שולמה במלואה, הרי שהתנאי הראשון המצטבר לתנאי השני, כלל לא התקיים בענייננו והצעת הביטוח מעולם לא נתקבלה על ידי הנתבעת 1.
למעלה מן העניין אציין כי לעניות דעתי גם התנאי השני לא התקיים בנדון דידן- לא הוכח כי הפרמיה הראשונה שולמה במלואה וממילא גם אם נתקבל סכום כלשהו על ידי הנתבעת 1, הרי שעל פי המוסכם בין הצדדים, אין בקבלתו כדי להעיד על הסכמתה של הנתבעת 1 לקבל את הצעת הביטוח של המנוחה.
ודוק; אחת מן החוליות החשובות והעיקריות בפרשה זו לא הובאה לעדות, והיא סוכן הביטוח, אותו מכר/חבר של המנוחה אשר באמצעותו ביקשה להצטרף לביטוח אצל הנתבעת 1.
התובעים זוקפים היעדר עדותו לחובת הנתבעת 1 ואילו הנתבעות זוקפות היעדרו לחובת התובעים. דעתי כדעת הנתבעות.
לטענת ב"כ התובעים בדיון שהתקיים אצל כב' השופט פורג, סירב סוכן הביטוח להעיד לטובת ההגנה. עוד הוצהר כי התובעים מבקשים להשלים ראיותיהם.
טענותיהם של התובעים הינן טענות פוזיטיביות, קרי, התובעים טוענים כי הסוכן הגיע אל המנוחה, כי הסוכן החתימה על טופסי הביטוח וכיוב' טענות ומשכך היה עליהם להביא את סוכן הביטוח לעדות, ולו לשם תמיכת טענות האלמן כפי שעלו בתצהירו. אין המדובר בעדות של מה בכך, כי אם בעדות שיכלה לשפוך אור על התהליך כולו. חסרונה של עדות זו פועל לחובת התובעים ומכל מקום מותיר ריק ראייתי שלא הושלם בכל דרך אחרת מתקבלת.

מועד תחילת הביטוח- 1.1.2008:
בהצעת הביטוח ביקשה המנוחה כי ביטוח חייה אצל הנתבעת 1 יתחיל ביום 1.1.2008.
קובעת כב' השופטת וילנר בע"א (חי) 150/08 הנ"ל:

"ודוק; מועד קיבול ההצעה ואישורה על ידי המבטחת, אינו בהכרח זהה למועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף ואינו מצביע על תקופת הביטוח. מועד כניסת הפוליסה לתוקף תלוי ברצון הצדדים והוא נקבע, בדרך כלל, בהצעת הביטוח (המנוסחת על ידי המבטחת) ובפוליסה.

13. לפיכך, בענייננו, לצורך קביעת מועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף, יש לפנות, בראש ובראשונה, לאמור בהצעת הביטוח עליה חתם המערער".
הנה כי כן למדנו בעייננו כי המנוחה הציעה לנתבעת 1 כי מועד הביטוח יחל ביום 1.1.2008. ביום 1.1.2008 אושפזה המנוחה עם כאבי בטן ובטן תפוחה, אשר לדבריה ליווה משך כחודש עובר לקבלתה לבית החולים, וברור שנערך העלה כי היא חולה במחלה ממארת.
מקובלים עלי דבריו של ב"כ הנתבעת 1 המלומד כי גם אם נאמר שנכרת חוזה ביטוח בין הצדדים, הרי החוזה בטל לאור סעיף 16 לחוק המדבר על סיכון שנתבטל וקוב ע כי "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה- בטל".

הציסטה שנתגלתה בגופה של המנוחה:
אין חולק בין הצדדים כי המנוחה לא ידעה על דבר מחלתה הממארת בשנת 2002 ו/או בעת חתימתה על הצעת הביטוח בשלהי שנת 2007 (ראה חוות דעתו של ד"ר אדלמן לעניין מועד החתימה).
כך גם הוברר כי מאז נתגלתה הציסטה בשחלה בשנת 2002 , לא טרחה המנוחה לשוב לביקורת תקופתית, אף כי המומחים משני צדי המתרס מסכימים כי ציסטה מן הסוג שהתגלה אצל המנוחה, חייבה מעקב לפחות לתקופה של שני מחזורי וסת, ואכן רופא הנשים של המנוחה הזמינה לביקורת בעבור חודשיים (ת'2 ו-נ/3) , אולם האחרונה לא הגיעה.
לאחר עיון בחוות הדעת, חקירות המומחים והמובאות מטעמם, נחה דעתי כי יש לקבל את חוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעת 1, בהתאם לקביעותיי להלן.
אכן, מוסכם על המומחים כי לא כל ציסטה פשוטה בגודל שהתגלה אצל המנוחה (לכל היותר 6 ס"מ) הופכת מעצם טיבה וטבעה לממאירה. דומה כי נכון יותר לקבוע כי לציסטה כאמור יש פוטנציאל להפוך לממאירה, זאת על פי כל המובאות שהוצגו לפניי, ונוכח פוטנציאל זה ממליצה הספרות הרפואית להסיר את הציסטה הזו במידה ואינה קטנה ו/או נספגת או במידה והיא גדלה, נוכח הסכנה הטמונה בה.
נוכח הפוטנציאל המסוכן הטמון בציסטה מן הסוג שנתגלה בגופה של המנוחה, נוהל הוא כי יש לעקוב אחריה באופן תקופתי, על מנת לוודא כי היא אינה מתפתחת כדי גידול ממאיר.
למרבה הצער, בעניינה של המנוחה, התממש פוטנציאל זה והציסטה הפשוטה הפכה לגידול ממאיר.
נוכח העובדה כי המנוחה לא הייתה נתונה במעקב תקופתי, לא ניתן לדעת מה היה קצב התפתחותה של הציסטה מאז התגלתה ועד לראשית שנת 2008, אולם התחוור בבדיקתה של המנוחה כי הציסטה הגיעה לגודל של 15 ס"מ והפכה ממאירה, קרי פי שלושה מגודלה בשנת 2002.
מכל מקום, כמוסבר לעיל, לא שוכנעתי כי בעת גילוי הציסטה בשנת 2002, היה מדובר בגידול ממאיר בפועל שהתפתח עד גילויו בשנת 2002. בין גידול ממאיר בפועל לבין ציסטה פשוטה בעלת פוטנציאל לממאירות- יש הבדל.

נפקותו של אי הגילוי וסעיף 7 לחוק:
שאלה זו אמנם תיאורטית למן הרגע שקבעתי כי לא נכרת הסכם ביטוח, ועם זאת נוכח העובדה כי הצדדים דנו בשאלה ולאור חשיבותה, בחרתי גם אני להיכנס לעובי קורתה.
קובע סעיף 7 (א) לחוק כי אם "ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא הייתה מלא ה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה ביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח".
קובע סעיף 7 (ג) לחוק כי אם "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו ומשתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
...
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו;...".
התובעים הגישו את חוות דעתו של ד"ר בן דוד אולם בחוות דעת זו לא נדונה שאלת החיתום. כשל זה אמנם מפחית ממשקלה של חוות הדעת, אולם לא מצאתי לקבוע כי יש בו כדי לאיין את טענת התובעים היכולים להוכיחה דרך חקירתם הנגדית של מומחי הנתבעים אשר החליטו להגיש חוות דעת חיתומית מצדם.
על אתר אבהיר כי לא מצאתי לפסול את חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים. בכל אחת מהן נפל פגם כזה או אחר, אולם אין המדובר בפגם המביא לפסילה או איון חוות הדעת ככזו.
זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענות התובעים כי על הנתבעת 1 היה להגיש חוות דעת חיתומית של מומחה בתחום הרלבנטי למושא התביעה. מקובלות עלי תשובותיו של המומחה מטעם הנתבעת 1 כי בכל מקרה של ספק והמשך ברור, יוכל להעביר את הממצאים למומחה העוסק בתחום הספציפי. דרישה מהנתבעת 1 לבצע חיתום על ידי רופאים העוסקים בתחום עליו הוצהר בהצעת הביטוח נראית לי דרישה מרחיקת לכת ועניינה של המנוחה מוכיחה. אם הייתה מצהירה המנוחה על הגוש בצווארה ועל הציסטה בשחלתה, הרי שלדידם של התובעים היה צורך בהעברת ההצעה לשני מומחים שונים, לפחות. איני רואה בכך כל טעם מקום בו החתם הינו רופא . לדידי ברי כי רופא, ולו רופא כללי אשר הוסמך על ידי הנתבעת 1 להיות חתמהּ, ידע להבחין ולאבחן בין מחלות הדורשות ברור נוסף לבין אלה שאינן דורשות ברור כאמור. מכל מקום, הרי ברור כי כשל של החתם תמיד יפעל לטובת המבוטח.

נטל ההוכחה בטענה לתחולתו של סעיף 7 ומבחן ה"מבטח הסביר";
הנטל להוכיח את תחולתו של סעיף 7(ג)(2) מוטל על הנתבעת 1.
ודוק: הנתבעת לא צריכה להוכיח כי היא עצמה לא הייתה מבטחת את המנוחה בתנאים הנדונים, אלא כי מבטח סביר לא היה עושה כן.
אכן, מבחנו של סעיף 7(ג)(2) (כמבחנו של סעיף 18(א)(2)) הינו מבחן אובייקטיבי הבוחן את נכונותו של מבטח סביר לבטח את המועמד לביטוח ולו בפרמיה גבוהה יותר, אילו ידע את מצבו לאשורו .
"התשובה לשאלה כיצד היה נוהג "מבטח סביר" במקרה מסויים ניתנת על ידי בית המשפט הקובע, לפי אמות מידה אובייקטיביות שהוא מעצב, את מידת נכונותו של המבטח לכרות את החוזה. אמות מידה אלה אינן בהכרח אמות המידה של חברות ביטוח, אם כי אפשר שהתנהגותו של מבטח מסוים תשמש הדרכה לצורך קביעת הסבירות (ראה: ע"א (ת"א) 317/97 שמשון חברה לביטוח בע"מ נ' סילביו במאיור (מאגר נבו)) ".
שוכנעתי כי בענייננו, הוכיחה הנתבעת 1 כי מבטח סביר לא היה מבטח את המנוחה, אילו ידע את המצב לאמיתו, ולו בפרמיה גבוהה יותר.
כפי שקבעתי לעיל, המנוחה לא הצהירה על הגוש הצווארי והציסטה השחלתית בהצהרת הבריאות, חרף העובדה כי, למצער, על הראשון התריעו לפניה רופאיה זמן קצר קודם חתימת ההצהרה, כי הוא עלול להיות ממאיר. המנוחה נותרה בשלה וסירבה לעבור ניתוח להסרתו.
אני מקבל את קביעתו של החתם מטעם הנתבעת 1, כי אילו היה מבטח סביר מודע לקורותיה הרפואיים של המנוחה, היה מעכב, באופן ראשוני, את חתימת הפוליסה עד ברור מצבה הרפואי של המנוחה. ברור שכזה היה מעלה כי המנוחה סירבה לעבור ניתוח להסרת הגוש הצווארי ולא מן הנמנע כי היה מוביל את החתם גם לגילוי הציסטה משנת 2002 והפניית המנוחה לביקורת רפואית, הימנה נמנעה משך חמש שנים קודם חתימת הצהרת הבריאות.
ברור כאמור היה מוביל, באופן סביר בהחלט, לדחיית הצעתה של המנוחה לביטוח.
איני יכול להעלות על הדעת מבטח כלשהו אשר יהיה מוכן לבטח אדם המסרב לניתוח חרף הודעת רופאיו כי הסבירו לו את סיכוני הסירוב לרבות ממאירות ו/או אדם שחרף גילוי ציסטה שחלתית הדורשת מעקב, אינו שב לביקורת שגרתית-והכל גם בדמי ביטוח גבוהים לעין שיעור מהמקובל. שהרי המדובר בשני סיכונים העלולים לעלות לאדם בחייו ומדוע שחברת ביטוח תיטול על עצמה ביטוחו של אדם שמותיר את גורלו בידי שמיים?
מכאן מסקנתי כי גם את תמצי לומר כי נכרת הסכם ביטוח בין המנוחה לבין הנתבעת 1, הרי שנכון וצודק היה לבטלו נוכח התנהלות המנוחה.
לסעיף 8 לחוק אין תחולה לענייננו ועל כן לא מצאתי מקום לדיון בו.
אשר על כן דינה של התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות.

חבותה של הנתבעת 2:
התובעים טוענים כי היה ברור למנוחה ולהם כי הנתבעת 2 תערוך לטובתה של המנוחה ביטוח חיים וכי דמי הביטוח ישולמו. עוד טוענים כי הנתבעת 2 לא התנהגה בסבירות ביחסיה עם המנוחה ומשכך עליה לשאת בנזקיי התובעים- פירוט להתנהגות בלתי סבירה לא סיפקו התובעים אולם טענו כי הנתבעת 2 לא צפתה את הסכנה ו/או התעלמה ממנה למרות שהייתה חייבת לצפותה ו/או לא להתעלם הימנה, הפרה את חוזה העבודה בין הצדדים, בין היתר בהעברת דמי הביטוח רק בחודש פברואר 2008.
הסכם עבודה בין המנוחה לנתבעת 2 לא הוצג. המנוחה התקבלה לעבודה בחודש 7/2007.
עם זאת, אין חולק כי מן העדויות שנשמעו עולה שהנתבעת 2 הסכימה לבטח את המנוחה ב" ביטוח מנהלים" הכולל פנסיה ותגמולים בגין אי כושר ו/או מוות.
עוד עולה מתצהירה ומעדותה של הגברת בלס, אשר הותירה עלי רושם אמין ומקצועי כאחד, כי היא זו אשר שוחחה עם התובעת בתר קבלתה לעבודה והדריכה אותה בכל הנוגע לביטוח המנהלים לו היא זכאית. אכן, האמור בתצהירה של העדה בסעיף 8 הינו עדות מפי השמועה אולם הראיות עצמן מצביעות על דרך התנהלותה של המנוחה, כמוסבר להלן.
קבלתה של המנוחה לעבודה התחוללה בחודש יולי 2007 והפגישה עם גברת בלס אירעה במהלך החודש העוקב.
מן הראיות עולה, ועל כך אין חולק, כי המנוחה טרחה לחתום על טפסי הביטוח אך חמישה חודשים בתר קבלתה לעבודה, ביום 20.12.2007, כאשר היא כבר סובלת מתופעות בבטנה, כמוסבר לעיל.
לא שוכנעתי כי הנתבעת 2 הפרה את יחסיה עם המנוחה בכל הנוגע לעריכת הביטוח. לא ניתן לבטח אדם אשר אינו משתף פעולה עם מעבידו, אם בדרך של מילוי הטפסים הבסיסיים ובהם הצעת הביטוח וטופס הצהרת הבריאות ואם בדרך של מסירתם למעביד על מנת שיעבירם לחברת הביטוח לחיתום. מעביד אינו יכול לכפות על עובדו עריכת ביטוח מן הסוג הנדון, מקום בו הוא ממאן או משתהה במילוי הטפסים משך חודשים לא מבוטלים . הביטוח הנדון נוגע לבריאותה של המנוחה ועל כן תלוי רובו ככולו במילוי הטפסים הנוגעים לבריאותה ובראשם הצהרת הבריאות. ללא טפסים אלה לא ניתן לערוך את הביטוח כלל.
אין חולק כי הטפסים נחתמו חמישה חודשים בתר קבלתה של התובעת לעבודה והסבר מניח את הדעת לשיהוי האמור לא ניתן, למעט טענת האלמן כי המנוחה השתהתה שכן היה מדובר בעת חופשה, המנוחה הייתה עסוקה בילדיה, בקייטנות ושנת הלימודים ועל כן השתהתה בעריכת הביטוח . מכל מקום הוכח כי בעת חתימתם כבר הייתה המנוחה חולה במחלה ממארת, לפחות בדרגה 4. משכך, גם אם תמצי לומר כי הפרה הנתבעת 2 את חובתה לבטח את המנוחה, הרי שניתק הקשר הסיבתי בין התרשלותה לבין הנזק, שכן ברי כי גם אם הייתה הנתבעת 1 מבטחת את המנוחה בביטוח (והוכח כי לא הייתה עושה כן) , עד מהרה הייתה מגלה כי ביום 20.12.2007 כבר הייתה המנוחה חולה ומשכך הביטוח לא היה מכסה את מחלתה והתובעים לא היה מזוכים בתגמולי הביטוח המיוחלים.
על כן אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בנזקיי התובעים.

סוף דבר:
התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשמי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, בהעדר הצדדים.