הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 71821-09-16

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעת

אביטל סבג
ע"י עו"ד רינה שפרוט ועו"ד יעקב לירז

נגד

הנתבעים

1.נילי גרשט
2.אליהו גרשט
3.א.נ. גרשט חברה לבניין בע"מ
ע"י עו"ד דב פישלר

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצוי מוסכם שנקבע בהסכם מכר של בית מגורים עקב טענה להפרתו ולחילופין לתשלום פיצוי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובעת.

הנתבעים 1 ו-2 הם בני זוג אשר רכשו מגרש עליו בנו בית מגורים אותו מכרו לתובעת תמורת סך של 4,200,000 ₪. הנתבע 2 הינו קבלן בניין והנתבעת 3 היא חברה קבלנית בשליטתו.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעת, אם לחמישה העוסקת ברפואה סינית ונטורופתיה טענה כי רכשה את הבית למטרת מגורים כאשר בקומת המרתף תכננה לנהל קליניקה פרטית לצרכי עבודתה ופרנסתה.

לטענתה, על פי הסכם המכר התחייבו הנתבעים 1 ו-2 (אשר בנו את הבית באמצעות הנתבעת 3) למסור לה את החזקה בבית בתאריך 12.8.2009 כשהוא מושלם וראוי למגורים. בפועל, החזקה נמסרה במועד כאשר הבית אינו גמור וראוי למגורים, כך שהתובעת וילדיה נאלצו במשך כחמישה חודשים להתגורר בבית ללא מטבח פעיל וללא קומת מרתף לניהול הקליניקה.

מספר חודשים לאחר המסירה הופיעו לראשונה במספר מקומות בבית סימני רטיבות, נזקים בטיח והתנפחויות של הקירות. כן הופיעו במועדים שונים ריחות של ביוב באזורים שונים. פניות מרובות לנתבעים בדרישה כי יתקנו ליקויים אלו לא נענו ונדחו בטענה כי אין לכך קשר לבנייה. לאור זאת, נאלצה התובעת להזמין על חשבונה בדיקות שונות מבעלי מקצוע. בין היתר נערכה בדיקת אינסטלציה ממנה התברר כי המקור לרטיבות הוא שיפועים לא נכונים שבוצעו בבנייה. התובעת נאלצה גם לשאת בעלויות של תיקונים שונים על ידי בעלי מקצוע. מפגעים וליקויים אלה פגעו ביכולתה של התובעת וילדיה ליהנות משימוש סביר בבית ולהפעיל את הקליניקה במרתף הבית.

בינואר 2015 התרחשה הצפה של קומת המרתף . כחודש מאוחר יותר לאחר שהמרתף נוקה , החלו להופיע כשלים במערכת החשמל בבית. התובעת גם נאלצה לרכוש מכונת כביסה חדשה במקום זו שניזוקה בעקבות הקצרים החשמליים. התובעת הזמינה חשמלאי ואיש מזגנים אשר דיווחו לה שהכשלים במערכת החשמל הם כתוצאה מההצפה במרתף. נוכח העלויות הכרוכות בתיקון הנזקים, התעלמות הנתבעים ואי נטילת כל אחריות מצדם, נאלצה התובעת לפנות אל חברת הביטוח אשר ביטחה את הבית. שמאי חברת הביטוח אישר תיקונים מורכבים שכללו ייבוש הריצוף, החלפת הפרקט, תיקון וסיוד של כל הקירות וזאת עד לסך של 50,000 ₪. השמאי ביקש לדעת מהו סוג החול שהונח מתחת לרצפה ולכן התובעת פנתה אל הנתבע בבקשה לברר זאת . בעקבות כך, הבין הנתבע כי לא יוכל עוד להתכחש למחדלי הבנייה שביצע ולכן הגיע לביקור. בביקור זה סוכם כי הנתבע ישלח הצעת עבודה לביצוע התיקונים על ידו אשר תועבר לאישור חברת הביטוח. הצעה זו לא נשלחה מעולם ולתובעת לא נותרה ברירה אלא לפנות לקבלן אחר בהתאם למכרז בין קבלנים שהוצעו על ידי השמאי וזה ביצע את העבודה. לטענת התובעת , הנתבעים אף נהנו מהכיסוי הביטוחי ,כיוון שכתוצאה מהפעלתו קוזזו מסכום התביעה סך של 25,000 ₪.

בתחילת ביצוע עבודות התיקון על ידי הקבלן מטעם חברת הביטוח התברר כי בעיית ההצפה הייתה בגדר איתות נוסף לבעיה המקורית באיטום הלקוי של קומת המרתף, שכן רק כאשר פורקה רצפת הפרקט התגלו שלוליות ונקודות רטיבות משמעותיות אשר הצביעו על חדירת מים לקומת המרתף. ממצאים אלה הצריכו בדיקה נוספת של מקור המים ולא אפשרו באותו שלב, טרם אותר מקור הליקוי, את השלמת התיקונים. לשם כך הוזמנ ה חברה מקצועית - סניטיישן טכנולוגייס בע"מ המתמחה באיתור בעיות איטום. מומחה החברה, מר שי יניב, הגיע למסקנה כי כל נזקי הרטיבות בכל המוקדים נבעו באופן חד משמעי מליקויים בבנייה שביצעו הנתבעים. על פי דו"ח שהכין מר שי יניב, בחלק מן המוקדים בבית בוצעה בנייה שלא על פי התקנים המחייבים בניגוד להצהרות הנתבעים בהסכם.

בעקבות אותו דו"ח פנתה הנתבעת אל הנתבעים ואף התקיימה פגישה בבית בה נכחו התובעת, באת כוחה והנתבע ב מהלכה הוצגו לנתבע ממצאי הדוח. למרות זאת, הנתבעים דחו את דרישות התובעת. מכתב התראה ששלחה התובעת באמצעות באת כוחה נדחה על ידי ב"כ הנתבעים ולכן הוגשה התביעה.

התובעת טענה כי הנתבעים מהווים מוכרים לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 ו על כן חבים בכל החובות המוטלות על מוכר לפי חוק זה. לטענתה, הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר בכך שהתברר כי הצהרתם בסעיף 2.3.3 להסכם כי הבית ראוי למגורים וכי לא ידוע להם על ליקויי בנייה גלויים או נסתרים, אינה נכונה. לדבריה, הבית נבנה ברשלנות בניגוד לתקן הישראלי ולנהוג והמקובל בענף הבנייה. התובעת טענה כי על הנתבעים לפצותה בסכום הפיצוי המוסכם בסך של 420,000 ₪, כאמור בסעיף 14 להסכם. לצרכי אגרה העמידה את סכום הפיצוי על סך של 300,000 ₪. לחילופין תבעה את הוצאות תיקון הליקויים בהן נשאה בסך של 212,881 ₪ וכן 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש כאב וסבל שנגרמו לה ולילדיה.

טענות הנתבעים הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב ההגנה

הנתבעים טענו כי אינם עונים להגדרת "מוכר" בסעיף 1 לחוק המכר (דירות) שכן לא בנו את הבית כדי למכרו ולפיכך אינם חייבים מכוח חוק זה בפיצוי התובעת. לדבריהם הבית נבנה לצורך מגוריהם אך בסופו של דבר נמכר בשל שיקולים כלכליים. הם הוסיפו כי הבית לא נבנה על ידי הנתבעת 3 אלא על ידי קבלן אחר .

על פי הסכם המכר, התחייבותם הייתה כי הדירה תהיה ראויה למגורים ולא למטרת קליניקה. לדבריהם, בעת החתימה על הסכם המכר , הדירה ה ייתה ראויה למגורים, נמסרה לתובעת במועד והיא עשתה בה שימוש מלא.

הנתבעים דחו את טענות התובעת לעניין ליקויים ונזקים שונים שאירעו במהלך השנים. לדבריהם, התובעת לא פנתה אליהם ולו פעם אחת בבקשה לתיקון נזקי הרטיבות הנטענים. הפנייה הראשונה שנעשתה אליהם בכתב הייתה במכתב באת כוח התובעת מיום 22.11.2015 עליו השיב בא כוחם ביום 17.1.2016. התובעת לא צירפה ולו קבלה אחת להוכחת טענתה כי שילמה לבעלי מקצוע שונים במהלך התקופה שבין 201 0 ועד אירוע ההצפה שאירע ב- 2015. טענה זו נולדה כיוון שידעה כי ככל שקיימת אחריות קבלן לבנייה הרי שתקופה זו הסתיימה זה מכבר . ההצפה במרתף מאוגוסט 2015 אירעה בעקבות קלקול במכ ונת כביסה ולא כתוצ אה מכניסת מי גשמים. התובעת שחפצה לעשות שיפוץ במרתף הבית החליטה "להפיל" זאת על הנתבעים. בעקבות ההצפה ביקשה הת ובעת לקבל מהנתבעת הצעת מחיר וזו ניתנה. לכתב ההגנה אף צורף העתק של הצעת המחיר. התובעת לא הגיבה להצעה ובמקום זאת פנתה ביום 22.11.2015 במכתב התראה באמצעות באת כוחה . בעקבות המכתב הגיע הנתבע אל הבית שם נפגש עם התובעת, באת כוחה ומר שי יניב . בביקור הסתבר לו כי רצפת המרתף פורקה , נעשו בה חציבות ברול קות, כל האיטום מסביב גורד ופורקו קירות. לטענתם, אם סברה התובעת כי האחריות לביצוע התיקונים מוטלת עליהם, היה עליה לאפשר להם לתקן את הליקויים הנטענים ולא לבצע עבודות בבית ולאחר מכן להזמינם ולטעון כלפיהם .

עוד ט ענו הנתבעים כי התוב עת טענה לנזק של 212,000 ₪ ולכן לא ברור מדוע חברת הביטוח אישרה לה רק סך של 50,000 ₪ . התובעת גם לא פירטה מדוע קיזזה רק 25,000 ₪ מסכום זה.

לטענת הנתבעים, בניית הבית נעשת ה באופן מקצועי בהתאם לתקנים. הבית נמסר לחזקת התובעת במועד, לאחר קבלת טופס 4 ותעודת גמר. תקופת האחריות נסתיימה ולחילופין התובעת אינה זכאית להסתמך על אי ההתאמה הנטענת והמוכחשת כיוון שלא הודיעה לנתבעים תוך זמן סביר לאחר שגילתה אותה. בעת שהוזמנו הנתבעים לתיקון הליקויים, כבר נ עשו עבודות תיקון רבות אשר מנעו מהם הן את בדיקת הליקויים הנטענים והן את האפשרות לבצע את התיקון . לפיכך, הם פטורים מאחריות לאור הוראת סעיף 4 ב' לחוק המכר דירות.

כללי

הצדדים הגישו ראיותיהם. מטעם התובעת הוגש תצהירה, תצהי רו של המהנדס מר דני קמר וחוות דעת של מר שי יניב מחברת סניטיישן טכנולוג'יס בע"מ. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע ותצהירה של שמאית מקרקעין והנדסה גב' שרית ריידר. בדיוני ההוכחות נחקרו כל אלה בחקירות נגדיות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים , החלטתי לדחות את התביעה.

תחולת חוק המכר דירות

סעיף 1 לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 מגדיר מוכר כ " מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה...". כאמור, הנתבעים טענו כי חוק זה לא חל עליהם שכן לא בנו את הדירה "על מנת למכרה" כדרישת החוק. לטענתם, הם בנו את הדירה למטרת מגורים אישית ורק בשל קשיים כלכליים, עם סיום מלאכת הבנייה החליטו למכרה (ראו סעיפים 3 ו-6 לתצהיר הנתבע).

סעיף 9 לחוק קובע חזקה בעניין: "לענין חוק זה, המוכר דירה שהיתה תפוסה בידי אחר פחות משנה מיום גמר בנייתה או שהוא עצמו גר בה פחות מששה חדשים מיום גמר בנייתה, חזקה שבנה או רכש אותה על מנת למכרה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר".

אין מחלוקת שהנתבעים לא התגוררו כלל בבית וזה נמכר על ידם לתובעת ממש בסמוך לסיום הבנייה שעה שטרם הושלמו כל עבודות הגמר בדירה. העובדה שעבודות הבנייה בוצעו כנטען על ידי הנתבעים על ידי קבלן אחר, אינ ה משנה דבר שכן על פי הוראת סעיף 1 לחוק, הבנייה יכולה להיעשות עבור הנתבעים גם באמצעות אדם אחר. בנסיבות אלה , חזקה היא שהנתבעים 1ו-2 בנו את הבית על מנת למכר ו.

"משמעות תחולת החזקה הינה כי על המוכר מוטל הנטל להוכיח שבנה את הבית שלא על מנת למכרו (להרחבה על החזקה הקבועה בסעיף 9 והעברת הנטל ראו: זמיר, עמ' 856). דהיינו, ברירת המחדל הינה כי הבית נבנה במטרה למכרו, ועל המוכר להצביע על ראיות המוכיחות באופן פוזיטיבי שהוא לא בנה במטרה למכור" (ראו פסק דינו של כב' השופט הנדל בע"א 4050/15 אורית יהודאין גוברין נ' ירון לבנשטיין (פורסם בנבו, 28.12.2017)).

עדותו של הנתבע בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי בנה את הבית על מנת לגור בו ולכן מכר את דירת המגורים היחידה שהייתה לו וכי רק קשיים כלכליים גרמו לו למכור את הבית לתובעת, הינה עדות יחידה. זו לא נתמכה בעדויות נוספות ומסמכים אשר יש להניח כי היו ברשות הנתבעים . הנתבע הסביר בעדותו כי עשה את העסקה של רכישת המגרש עם זוג חברי ילדות בשם אורנה ורוני אשר שכרו את אותו קבלן לצורך ביצוע בניית שני בתים (ראו עמוד 47 שורה 30 עד עמוד 48 שורה 6 לפרוטוקול). אולם לא דאג לזמן מי מהם לעדות. הנתבעים אף לא הזמינו לעדות את קבלן הבניין שביצע את בניית הבית. אפילו הנתבעת עצמה לא הגישה תצהיר בתמיכה לגרסת בעלה. לא זאת אף זאת, הנתבעים לא המציאו מסמכים כמו הסכם הבנייה עם הקבלן, הסכם מכר או כל מסמך אחר אשר יוכיח כי מכרו את דירתם היחידה על מנת לרכוש את המגרש ולבנות עליו את הבית לצרכי מגורים. כלל ידוע הוא כי "אי - הבאת עד רלבנטי, בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו". (ראו ב ע"א 8382/06 כורש בוטח נ דוד כהן).

יש לזכור שהנתבע, כפי שהעיד על עצמו, היה קבלן בניין ותיק העוסק בקבלנות מתחילת שנות ה-90 והנתבעת 3 הי א חברה קבלנית בשליטתו (סעיף 4 לתצהירו) . יתרה מכך, הנתבע אף הע יד כי הוא אשר ביצע את עבודות הגמר שכללו עבודות טיח, ריצוף וצבע יחד עם פועלים אותם העסיק (ראו עמוד 47 שורות 5-6, 17-26) וכי שימש מבחינת הרשויות כמנהל האתר (עמוד 46 שורה 28 וכן ראו ת/1) . יש לציין כי בפרסום ת/1 צוינה נתבעת 3 גם היא כמנהלת האתר. בנסיבות אלה , כל ספק , ככל שישנו , בדבר מטרת בני ית בית המגורים, פועל לחובת הנתבעים ולפיכך יש לראותם כמוכרים על פי החוק.

התובעת אינה זכאית לפיצוי מוסכם

כאמור, התובעת טענה כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר בכך שהתברר כי הצהרתם בסעיף 2.3.3 להסכם כי הבית ראוי למגורים וכי לא ידוע להם על ליקויי בנייה גלויים או נסתרים, אינה נכונה.

עיון בהסכם שנחתם ביום 9.7.2009 מלמד כי התובעת רכשה את הבית במצבו כמ ות שהוא. במבוא להסכם מול "והואיל " החמיש י נכתב כדלקמן: "והמוכרים מעוניינים למסור את החזקה לקונה במועד ובתנאים המפורטים בחוזה זה ובמצבו הנוכחי כפי שהוא" ובסעיף 5 נכתב כי "הממכר נמכר לקונה במצבו כפי שהוא AS IS".

במסגרת סעיף 3.1 להסכם הצהירה התובעת " כי ראתה ובדקה את הדירה, מתקני הדירה ואת המגרש כולו, לרבות הקוטג' הצמוד, וכן בדקה אצל הרשויות המו סמכות את זכויות המוכרים בדירה וכי ומתקני הדירה מתאימים לצרכיהם ולמטרותיהם והם במצב טוב ותקין ולשביעות רצונם המלאה וכי, בכפוף לנכונות הצהרות המוכרים, אין להם ולא תהיינה לה כל טענות ו/או תביעות כנגד המוכרים באשר לטיב הדירה, מתקני הדירה ו/או בגין אי ההתאמה מכל סוג שהוא, והיא מוותרת על כל ברירה שיש לה, לרבות ברירה מחמת טעות, הטעיה, כפיה, מום, או התאמה או פגם כלשהו".

בסעיף 2.3 הצהירו הנתבעים 1 ו-2 המוכרים כדלקמן:

2.3.1 כי הבניה בוצעה בהתאם להיתר הבניה והתב"ע החלה על החלקה. כי ניתן לדירה טופס 4 וכי שילמו את כל החיובים המוטלים עליו ע"פ היתר הבניה ולפי כל דין. העתק טופס 4 רצ"ב כנספח "ו".
2.3.2. המוכרים מתחייבים לדאוג להוצאת תעודת גמר ולהמציאה לקונה עד למועד מסירת החזקה עפ"י הסכם זה.
2.3.3 כי הדירה ראויה למגורים וכי לא ידוע להם על ליקויי בניה ו/או פגמים נסתרים ו/או על צוי הריסה ו/או כל הליך תכנוני/מנהלתי אחר מכל מין וסוג שהוא הקשור לדירה, לרבות בגין בניה בלתי חוקית בממכר.
2.3.4 כי כל המערכות בדירה (כגון מערכת חשמל, מים וביוב) פועלות כראוי, וכי לא ידוע להם על כל פגם במבנה הדירה ו/או במערכותיה .
2.3.5 המוכרים ממחים בזאת לקונה את כל הזכויות שיש להם כלפי היועצים ו/או הקבלנים שנתנו שירותים ו/או ביצעו עבודות הקשורות בבניית הדירה.

על פי סעיף 2.3.1 להסכם היה לבית במעמד החתימה טופס 4. בנוסף, הנתבע צירף לתצהירו תעודת גמר נושאת תאריך 10.8.2009 המוקדם לתאריך המסירה שנקבע בהסכם ליום 12.8.2009 ומכאן שהנתבעים עמדו בהתחייבותם כאמור בסעיף 2.3.2 להסכם. אין גם מחלוקת בין הצדדים שהחזקה נמסרה לתובעת במועד.

בתביעתה ובתצהירה טענה התובעת כי נכון למועד החתימה על הסכם המכר הושלמה בניית השלד, אך טרם בוצעו כל עבודות הגמר, לרבות התקנת מטבח, התקנת כלים סניטריים, התקנת ריצוף ועבודות הגימור (סעיף 8 לכתב התביעה והתצהיר). מכאן שלשיטת התובעת במועד החתימה על ההסכם, הבית לא היה ראוי למגורים. מאחר שעל פי הצהרות הנתבעים 1 ו- 2 בהסכם הבית היה ראוי למגורים כבר בעת החתימה ולאור הצהרתה של התובעת בהסכם כי ראתה ובדקה את הבית, אזי ברור שאין מקום לפסוק לטובתה פיצוי מוסכם בשל מצבו של הבית במעמד חתימת ההסכם. קבלת טענתה של התובעת משמעותה כי כבר במעמד החתימה היו הנתבעים 1 ו-2 במצב של הפרה יסודית ה מחייבת אותם לשלם לה פיצוי בסך של 420,000 ₪. זהו דבר בלתי סביר בעליל.

הדברים נכונים גם לגבי מצבו של ה בית בעת ביצוע המסירה. לאור היקף העבודות אשר היה צורך לבצע כטענת התובעת וכעולה מהדוח שהגיש לה המהנדס דני קמר שביקר בנכס בתאריך 27.10.2009 , נראה בלתי סביר לחלוטין לקבוע שהצדדים סברו שיש להחיל את סעיף הפיצוי המוסכם גם במועד המסירה שבוצעה כחודש בלבד לאחר מכן. הדבר מתיישב עם התנהלות התובעת אשר לא העלתה משך כל השנים מאז קבלת הבית טענה כי היא זכאית לתשלום הפיצוי המוסכם. כפי שהתברר מכתבי הטענות, טענה זו הועלתה על ידה רק במסגרת כתב התביעה אשר הוגש ביום 30.9.2016 לאחר שחלפו להן למעלה מ- 7 שנים ממועד מסירת החזקה. גם לאור הוראות סעיף 15 (א) לחוק החוזים תרופות אין מקום לקבוע פיצוי מוסכם, שכן בנסיבות אלה סכום הפיצוי הנתבע לא מידתי ואינו עומד ביחס סביר לנזק שניתן היה לחזות בעת כריתת ההסכם.

חשוב לציין כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים ידעו במועד חתימת ההסכם על קיומו של פגם נסתר וכי הצהרתם במסגרת ההסכם כי לא ידוע להם על ליקויי בנייה או פגמים נסתרים, הייתה לא נכונה. כפי שהתברר, התובעת עצמה גילתה את הפגמים הנטע נים על ידה רק במהלך שנת 2015, חודשים רבים לאחר אירוע ההצפה שהתרחש בינואר. יש לזכור שבניית בית היא דבר מורכב ביותר. לא בכדי נקבעו בחוק המכר תקופת בדק ותקופות אחריות ארוכות. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לתשלום פיצוי מוסכם בשל כך שהבית נבנה ברשלנות בניגוד לתקן הישראלי ולמקובל בענף הבנייה. לכל היותר הדבר מטיל על המוכר אחריות לבצע תיקונים בשל ליקויים ככל שאלה מתגלים.

עוד חשוב לציין כי הנתבעת 3 אינה צד להסכם עם התובעת כך שאין מקום לדרוש ממנה תשלום פיצוי מוסכם.

לסיכום, אני דוחה את טענות התובעת לפסוק לטובתה פיצוי מוס כם בגין הפרת ההסכם כנטען על ידה.

הליקויים הנטענים בתקופה שבין 2010 ועד אירוע ההצפה בינואר 2015

התובעת טענה כי במשך התקופה החל מ- 2010 פנתה לנתבע ים פעמים רבות בדרישה לתקן ליקויים שונים וכי פעם אחר פעם אלה התעלמו מפניותיה תוך סירוב לתקנם. הנתבעים דחו טענה זו.

התובעת לא הוכיחה כי פנתה אל הנתבעים במהלך התקופה המדוברת בגין הליקויים להם טענה. היא לא הציגה כל פנייה בכתב אל הנתבעים ואף הודתה שלא פנתה אליהם בכתב. לדבריה: "לא כתבתי מכתבים כי היו ביננו יחסי ידידות עמוקים וסמכתי עליו (על הנתבע) שבכל פניה הוא באמת יבוא ויתקן את הליקויים אך זה לא קרה" (עמוד 23 שורות 2-3 לפרוטוקול). מעדותה גם עלה כי בשלב מסוים חדלה מלפנות לנתבע ולהודיע לו על בעיות שגילתה בבית ובלשונה: "לא פניתי כי כבר הבנתי עם מי יש לי עסק" (עמוד 24 שורות 26-32 לפרוטוקול).

התובעת גם לא הציגה מסמכים כלשהם בגין התקופה שמשנת 2010 ועד אירוע ההצפה שהתרחש בינואר 2015 מהם ניתן ללמוד כי אכן שילמה לבעלי מקצוע שונים בגין ליקויים שלטענתה היה באחריות הנתבעים לתקנם .

בהעדר כל ראייה כי התובעת אכן פנתה אל הנתבעים בבקשה לתקן ליקויים כאלה ואחרים במהלך התקופה המדוברת, בהעדר מסמכים אשר יתמכו בטענתה כי נשאה בעלויות תיקון שונות, בהעדר פירוט כלשהו לגבי מהותן של עלויות אלה ולאור טענת הנתבעים כי התובעת לא פנתה אליהם עד השנה 2015, אין מקום לקבל את טענות התובעת בעניין זה והן נדחות.

אירוע ההצפה בינואר 2015 עקב סתימת פתח הניקוז

עיון בחוות דעת השמאי מר שלמה הפנר מטעם חברת הביטוח (מוצג נ/1) אשר הגיע לבית בעקבות אירוע ההצפה מעלה כי זה התרחש לכאורה עקב סתימת פתח הניקוז. להלן הדברים כפי שנרשמו בחוות הדעת: "המבוטחת סבג אביטל... מסרה לנו כי בתאריך 11/01/2015, ניעורה משנתה וגילתה כי מרתף הבית מוצף במים בגובה מספר סנטימטרים. בבדיקה מצאה כי פתח ניקוז חיצוני, באזור דלת הכניסה סתום בעלים. מיד הזיזה את העלים והחלה לנקז את המים מהמרתף לפתח ניקוז זה וכן לפתח ניקוז במקלחון המצוי במרתף ". ובהמשך חוות הדעת כתב : "בבדיקה באתר מזג אוויר עולה כי ביום האירוע ולפניו ירדו גשמים כך שמקור המים הינו ככל הנראה משקעים אשר לא הצליחו להתנקז לפתח ניקוז ומצאו דרכם אל תוך הבית". מהאמור לעיל עולה כי אלמלא סתימת פתח הניקוז ייתכן ואירוע ההצפה לא היה מתרחש, כך שלכאורה לאירוע ההצפה אין קשר לליקוי בנייה המצוי באחריות הנתבעים.

חוות דעת שי יניב

התובעת העידה בתצהירה כי עם תחילת ביצוע העבודות על ידי הקבלן שנשכר על ידי חברת הביטוח לטפל בנזקי ההצפה, התברר כי בעיית ההצפה הייתה בגדר איתות לבעיה המקורית שהיא א יטום רשלני ולקוי של קומת המרתף. לדבריה, רק לאחר פירוק רצפת הפרקט התגלו שלוליות ונקודות רטיבות משמעותיות אשר הצביעו על חדירת מים לקומת המרתף. לשם כך הוזמן על ידה מר שי יניב מחברת "סניטיישן טכנולוג'יס" אשר הגיש מטעמה חוות דעת.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדותו של מר יניב, אני סבור שלא ניתן להסתמך על חוות הדעת להוכחת התביעה.

מחוות הדעת עולה כי מר יניב אינו מומחה בלתי תלו י שכן החברה שלו היא אשר ביצעה עבור התובעת את העבודות בבית אשר בחוות דעתו הוא כתב שיש לבצע וזאת תמורת סך של 110,190 ₪.

מעדותו התברר כי עובר לתחילת העבודות, הגיש לתובעת הצעת מחיר אולם זו לא צורפה לחוות דעתו. לדבריו, הוא אף הוציא תכנית עבודה , אולם גם זו לא צו רפה לחוות הדעת (עמוד 7 שורות 11-14, עמוד 8 שורות 9-12 ועמוד 10 שורות 6-26). קרי , לא ניתנה לבית המשפט כמו גם לנתבעים אפשרות לעמוד על פירוט העבודות שבוצעו בפועל מול הסכום לתשלום עבור כל רכיב ולערוך בקרה כלשהי לדברים.

בנוסף, לא צורפו לחוות הדעת תמונות מהבדיקות שנעשו על ידי מר יניב (עמוד 7 שורות 22-24) כמו גם מהעבודות שבוצעו, כך ש לא ניתן היה ללמוד על מהות הליקויים והתיקונים שנעשו.

עוד התברר שהעבודות שביצע מר יניב ו תמורתן שולמה, לא בוצעו רק במרתף אלא כללו אזורים נוספים בבית (עמוד 13 שורות 5-10).

לא זאת אף זאת, מעדותו של מר יניב התברר כי ייתכן שלא ידע על אירוע ההצפה שהתרחש בבית בינואר 2015 (עמוד 9 שורות 1-3) וכי בעקבות אותו אירוע הגיע שמאי של חברת הביטוח אשר נתן חוות דעת (עמוד 10 שורות 27-30). במילים אחרות, מר יניב לא ידע כלל כי על פי גרסת התובעת וממצאי המומחה, אירוע ההצפה התרחש בשל סתימת פתח הניקוז על ידי עלים. המומחה גם נשאל אם ראה בעין חדירת מים והשיב שלא. לדבריו, הסיק על קיומה של חדירת מים רק לאחר שהבחין בחוסר ברובה (עמוד 10 שורות 16-21). אין אף לשלול אפשרות כי אירוע ההצפה הדרסטי תרם לנזקים שהתגלו במערכת הניקוז או לפחות לחלקם. בנסיבות אלה, אני מקבל בספקנות רבה את תשובתו כי גם אם היה יודע על קיומו של אירוע ההצפה לא היה בכך כדי לשנות את חוות דעתו. בהחלט ייתכן שאם הדברים היו מובאים לידיעתו מלכתחילה, היה בכך כדי להשפיע על חוות הדעת וקביעותיו.

יש לציין שעל פי עדותה של התובעת, בתחילת ביצוע עבודות התיקון התבררה בעיית האיטום. לדבריה, לאחר שרצפת הפרקט במרתף פורקה, התגלו שלוליות ונקודות רטיבות משמעותיות ולכן הזמינה את מר יניב לערוך את בדיקותיו (סעיף 41 לתצהירה). כלומר, הבדיקות שנעשו על ידי מר יניב היו לאחר שכבר בוצעו עבודות מסוימות במקום על ידי הקבלן מטעם חברת הביטוח. טיב העבודות שנעשו עובר להגשת חוות דעתו של מר יניב והיקפן לא פורט, כך שלא ניתן לדעת אם היה בהן כדי להשפיע על ממצאיו.

יתרה מכך, כאמור, בסמוך למועד המסירה ביום 27.10.2009 ביקר בבית המהנדס קמר שכתב דוח בו פורטו ליקויים שונים. השוואה בין דוח קמר לחוות הדעת של מר יניב שביקר בנכס 5 שנים לאחר מכן מגלה כי אלה אינם מפרטים את אותם ליקויים (התובעת בסיכומיה אמנם טענה לדמיון אך לא הוכיחה כי מדובר באותם ליקויים). מכאן שבעת שהמהנדס קמר ביקר בבית הליקויים עליהם הצביע מר יניב לכאורה לא היו קיימים. מ ר קמר העיד כי לא הוזמן לערוך ביקורת נוספת (ראו עמוד 15 שורות 26-31). מ עדות הנתבע עלה כי לאחר המסירה בוצעו על ידו תיקונים כאלה ואחרים (עמוד 50 שורות 3-4 ושורות 15-16) . מכאן בהחלט ייתכן כי הליקויים עליהם הצביע מר קמר טופלו על ידי הנתבעים.

לא ניתנה לנתבעים הזדמנות נאותה לתיקון לפני התערבות בעלי מקצוע אחרים

מעדות התובעת עלה כי הפנייה שנערכה באוגוסט 2015 אל הנתבע בבקשה לקבל הצעת מחיר לביצוע עבודות הייתה עוד בטרם ידעה על הליקויים באיטום כטענתה. לדבריה, לאחר שלא קיבלה את הצעת המחיר מאת הנתבע , נ ערך מכרז בין קבלנים שהוצעו על ידי השמאי (ראו תצהירה בסעיפים 35-36 ו-39, ועמוד 27 שורות 3-5 לפרוטוקול) . מדובר באותו שמאי שבחוות דעתו נכתב כי אירוע ההצפה אירע בשל סתימת פתח הניקוז בעלים.

עיון בהצעת המחיר נושאת תאריך 20.8.2015 (נספח ב לתצהיר הנתבע) מגלה שזו הוצאה לצורך שיפוץ המרתף. זו כללה ע בודות שונות ובין היתר פירוק פרקט וקירות גבס, ריצ וף, בניית קירות גבס, צבע והחלפת דלתות. בהצעה לא הוזכר כלל נושא האיטום. הנתבע הסביר בעדותו כי "המרתף היה מחולק לחדרים והיא אמרה שהבן שלה הגדול כבר לא גר בבית אלא בת"א והיא רוצה לעשות שינוי והיא אמרה שהיא רוצה לחלק את החלל מחדש" (עמוד 54 שורות 26-27). ובהמשך "היא אמרה לי שהיא רוצה לעשות שיפוץ והיתה לה הצפה ממכונת הכביסה וביקשה ממני לתת לה הצעת מחיר לביטוח על מנת לעשות שיפוץ באותה הזדמנות של כל המרתף." (עמ' 56 שורות 2-3).

למעשה, הפעם הרא שונה בה נעשית פנייה אל הנתבעים המאשימה אותם בליקויי בנייה נעשתה רק במכתבה של באת כוח התובעת מיום 22.11.15 (נספח 4 לתצהיר התובעת).

בעקבות המכתב הגיע הנתבע אל הבית. מעדותו עלה כי בעת הביקור ראה שמבוצעות עבוד ות בבית. הנתבע העיד בתצהירו כי "מסתבר, כי בבית מבוצעות עבודות מסיביות ע"י קבלן מטעם התובעת, אשר כללו בין היתר חציבות בקירות ההיקפיים של המרתף ומערכת הריצוף הוסרה" (סעיף 18 לתצהיר נתבע). בחקירתו הנגדית העיד "כשהגעתי וראיתי שעובד שם קבלן ועושה נזקים למבנה של הבניין" (עמ' 57 שורה 30-31) ו הוסיף כי "מישהו עשה את העבודה שם ופירק את הריצוף וחצב בקירות" (עמ' 59 שורות 2-3) . יש לציין כי דברים דומים עלו מתצהירה של גב' שרית ריידר אשר לבקשת הנתבע התלוותה אליו לביקור בדירה אשר התקיים ביום 3.12.2015 (סעיף 7 לת צהירה ועדותה בעמ' 39 שורות 6-7) . בחקירתה העידה בין היתר " מה שמצאתי בשטח, שמערכת ניקוז קיימת ומערכת איטום הוסרה בחלקה הגדול במהלך אותן עבודות מסיביות".

עדויות אלו מתיישבות עם העדויות מטעם התובעת. כאמור התובעת העידה בתצהירה (סעיף 41) כי בתחילת ביצוע עבודות לאחר שרצפת הפרקט במרתף פורקה, התגלו שלוליות ונקודות רטיבות משמעותיות ולכן הזמינה את מר יניב לערוך את בדיקותיו. מר יניב עצמו אישר בעדותו כי במקום כבר עבד קבלן השיפוצים אשר בין היתר פעל במקום על פי הנחיותיו (אם כי לשיטתו עבודות אלו לא פגעו באיטום) ( ראו עמוד 12 שורות 10-24). התובעת לא זימנה לעדות את קבלן השיפוצים כך ש לא ניתן לדעת מהן העבודות שנעשו על ידו עד אותו מועד.
סעיף 4ב(א) לחוק המכר דירות קובע כך: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". מהמקובץ עולה כי לא ניתנה לנתבעים הז דמנות נאותה לתקן הליקויים לפני התערבותם של הגורמים השונים מטעם התובעת.

טענת התובעת להוצאות והפסדים

התובעת לא הוכיחה כי באחריות הנתבעים לפצותה בגין ההוצאות אותן תבעה וכן לא הציגה ראיות מספקות להוכחתן. חלק ניכר מההוצאות התייחס לסכומים ששילמה התובעת לקבלן השיפוצים בגין עבודות במרתף שעה שעל פי חוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח האירוע התרחש בגין סתימת פתחי הניקוז. לא צורפה חוות דעת שמאי או בעל מקצוע אחר ממנה ניתן ללמוד על סבירות ההוצאות. לא הוג שו תצהירים של בעלי המקצוע שבצעו עבוד ות כנטען. החשבוניות ברובן נעדרו פירוט של מהות העבודו ת שבוצעו. לא ברור מה מבין אלה הו כר על ידי חברת הביטוח ומה לא. כל שעשתה התובעת היה לצרף אסו פת חשבוניות בסכום כולל של כ-212,000 ₪ (אשר כללו גם סכומים ששולמו למר שי יניב) מבלי ליתן כל הסבר נוסף. אין די בכך .

יש לדחות אף את טענת התובעת כי המצב שנוצר גרם לה לנזק כלכלי כיוון שלא יכלה לפרנסתה להפעיל בבית קליניקה בתקופת ביצוע העבודות . גם טענה זו נטענה באופן כללי ללא פירוט ומבלי שצורפו להוכחתה אסמכתאות כלשהן.

האם לתובעת מגיע פיצוי כלשהו?

על אף קביעתי כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת שהגישה התובעת להוכחת תביעתה, לא ניתן להתעלם לחלוטין מדברים שכתב מר יניב בחוות דעתו בה צוינו בין היתר ליקויים שהצריכו טיפול מקצועי. הנתבעים מנגד לא המציאו חוות דעת מטעמם . בנסיבות אלה שקלתי האם יש מקום לפסוק בכל זאת פיצוי לטובת התובעת על דרך האומדנה והגעתי למסקנה שאין מקום לכך. אל מסקנה זו הגעתי בין היתר לאור קביעת בית המשפט העליון - כב' השופט הנדל- כי "מוטב כי בית המשפט יפרט את אמות המידה העיקריות שהנחו אותו בעריכת האומדנא. אמות מידה אלו צריכות להיות מבוססות על הגיון מעשי, ולהתיישב עם נסיבותיו הפרטניות של ה תיק. יש להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה "קלוטה מהאוויר" מעין פשרה ללא הסכמה שאיינה מעוגנת היטב בנסיבות התיק ובגדרי המחלוקת בין הצדדים" (ראו ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ וראו גם הדיון ברע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (פורסם במאגר משפטי)).

בנסיבות העניין בהן שמאי חברת הביטוח כתב בחוות דעתו כי אירוע ההצפה אירע בשל סתימת פתח הניקוז בעלים, לאור קביעתי כי אין להסתמך על חוות דעת יניב לצורך הוכחת התביעה, לאור קביעתי כי לא ניתנה לנתבעים הזדמנות נאותה לתיקון לפני התערבות בעלי מקצוע אחרים, וכן לאור קביעתי כי התובעת לא הוכיחה כי באחריות הנתבעים לפצותה בגין ההוצאות וההפסדים להם טענה ולא הציגה ראיות מספקות להוכחתן , אני סבור שאין מקום לפסוק לה פיצוי. פיצוי שייפסק לטובתה במקרה דנן יש בו משום תוצאה "קלוטה מהאוויר" כדברי כב' השופט הנדל ואין מקום לכך. עם זאת בנסיבות המקרה דנן נראה לי נכון שלא לחייבה בהוצאות וכך אני קובע.

סוף דבר

אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.