הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 69852-12-18

מספר בקשה: 9
לפני כבוד השופט עמית יריב

המבקשת:
יפה גרוסמן

נגד

המשיבים:

  1. חנה שרון גולן
  2. רות רביב
  3. אדוה שומרון
  4. יונתן בביוף ז"ל
  5. נמרוד גור
  6. עדנה וינבאום (רוזן)
  7. בר קינרייך

החלטה
בבקשה לביטול החלטה מיום 7.2.2019

ביום 7.2.2019 ניתנה החלטתו של בית משפט זה (כב' סגן הנשיא רמי חימוביץ'), שבה אישר את הסכמתם של צדדים שנכחו בדיון שהתקיים לפניו. הסכמה זו קבעה הסדר ביניים לחניית כלי רכב בבניין נושא ההליך, אשר במסגרתה יותר לכל אחד מבעלי הדירות (או חליפיהם, ככל שהם משכירים את הדירות) לעשות שימוש במקום חניה אחד בלבד ונקבעו הסדרי חניה, לרבות מקום החניה המוקצב לתובעת בהליך (המשיבה 7 בהליך זה).
ביום 20.3.2019 דחיתי את בקשת המבקשת כאן לבטל את ההחלטה, שניתנה בהעדר המבקשת מן הדיון. קבעתי כי הבקשה – כמו גם הזימון לדיון – הומצאו למבקשת כדין, והצבעתי על שורה של כשלים דיוניים בהתנהלות המבקשת, שדי היה בהם, לטעמי, כדי לקבוע כי לא קמה עילת ביטול מחובת הצדק. בהמשך קבעתי, כי ההסדר שהושג הוא סביר, ושומר על זכויות הצדדים, ומשכך – קבעתי כי אין לבטל את ההחלטה גם על פי שיקול דעתו של בית המשפט.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תל-אביב – יפו (רע"א 54894-03-19). ביום 30.4.2019 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אביגיל כהן) את בקשת רשות הערעור, וקבע כדלקמן:
לא היה מקום לבטל ההחלטה מחובת הצדק ועל כן, על מנת לבחון אם יש מקום לבטל את ההחלטה מכוח שיקול דעת בימ"ש, היה צריך לבחון את סיכויי ההצלחה של המבקשת בבקשה למתן סעד זמני- האם קיימים למבקשת סיכויי הצלחה לכאוריים לאי מתן הסעד הזמני שניתן בגדר סעיף 3 לצו מיום 7/2/19.
מעיון בהחלטה מיום 20/3/19 עולה כי שאלה זו לא נבחנה כלל בבימ"ש קמא – לא נבחנו הפרמטרים בנוגע למתן סעד זמני- ראיות לכאורה, יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות, בשים לב לתפקידם העיקרי של הסעדים הזמניים – לדאוג לשמירה על מצב קיים.
בית משפט קמא גם לא נדרש לשוני הלכאורי בין הסעד הזמני שהתבקש לבין הסעד שניתן בהסכמת הנוכחים בדיון.
בימ"ש קמא בחן שיקולי יעילות דיונית ושיקולי הגינות כללית (סעיף 7 להחלטה) שיקולים רבי משקל, אך אין די בכך לצורך הכרעה בשאלה אם יש מקום להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, יש לקבל את בקשת רשות הערעור ואת הערעור לגופו באופן שבו תבוטל החלטת בימ"ש מיום 20/3/19.
הבקשה לביטול החלטה שהגישה המבקשת, תוחזר לבימ"ש קמא לצורך מתן החלטה חדשה."
רוצה לומר: ההחלטה הוחזרה לבית משפט זה לאחר שבית המשפט שלערעור אישר את הקביעה כי אין מקום לביטול ההחלטה מחובת הצדק, אך הורה לשוב ולדון בבקשת הביטול, תוך התייחסות לסיכויי ההצלחה הלכאוריים של המבקשת, ככל שיתחדש הדיון בסעד הזמני.
התקיים לפניי דיון בסוגיה זו ביום 23.6.2019 (מועד שנדחה, לבקשת הצדדים, פעמים אחדות), ועתה הגיעה העת להכריע בבקשת הביטול, כמצוות בית המשפט המחוזי.
בפתח הדברים אעיר, כי ב"כ המבקשת טען, כי קמה חובה לאפשר חקירת מצהירים בטרם מתן החלטתי זו. כפי שציינתי בדיון, טענה זו שגויה. הבקשה שלפניי היא הבקשה לביטול החלטת כב' סגן הנשיא חיימוביץ'. אין חובה לקיים דיון בבקשה מעין זה, וממילא אין חובה לאפשר חקירת מצהירים.
לגוף הבקשה, יש לבחון את הסיכוי שביטול ההחלטה וקיום דיון – יביא לתוצאה שונה. המבקשת מבססת את טענתה על הסכם משנת 1963, אשר הקצה בהסכמה מקומות חנייה לבעלי שמונה מתריסר הדירות בבניין. אלא שאין מחלוקת, כי הסכם זה לא נרשם כחלק מתקנון הבית המשותף בלשכת רישום המקרקעין. משכך, ובזהירות הנדרשת מן השלב הדיוני שבו אנו מצויים, אני סבור כי יש יסוד סביר להניח, בוודאי ברמה הדרושה לשם מתן סעד זמני, כי לתובעת (היא המשיבה 7 כאן) יש עילת תביעה טובה, שסיכוייה להתקבל – אינם מבוטלים. אלא שבכך לא די. תכליתו של סעד זמני – לשמור על המצב העובדתי הקיים מפני שינויים, כלומר – למנוע מצדדים להליך לקבוע עובדות בשטח טרם הכרעה. המשיבה 7 טוענת, כי היא חונה בתוך החצר מזה כשנתיים, והמבקשת טוענת כי לא זה המצב. על כן, נראה שאין מנוס מבירור עובדתי – גם אם קצר – בשאלה זו.
זאת ועוד. במסגרת ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, נקבע למשיבה 7 מקום חניה קונקרטי, ובכך חל שינוי גם ביחס למבוקש בבקשה לסעד זמני. אף עובדה זו מצדיקה דיון מחודש בבקשה לסעד זמני.
נראה אפוא כי אין מנוס מקביעת דיון מחודש בבקשה לסעד זמני. עם זאת, מאחר שהצורך בדיון מחודש נובע ממחדליה של המבקשת, שהרי נקבע כי הזימון לדיון הומצא לה כדין, וקביעה זו אושררה בבית המשפט המחוזי, תישא המבקשת בהוצאות המשיבים בגין הצורך לקיים דיון נוסף בסך 2,500 ₪ לכל קבוצה מיוצגת (קרי – החיוב הוא לפי מספר עורכי הדין המייצגים ולא לפי בעלי הדין), ובסך הכל – 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, ואף זאת מן הטעם שהעיכוב בבירור הסעד הזמני נעוץ במבקשת, יעמוד הסעד שניתן בהחלטת בית המשפט מיום 7.2.2019 בתוקפו עד החלטה אחרת.
נקבע לדיון בבקשה לסעד זמני ליום 15.7.2019 בשעה 13:00. הבקשה לביטול ההחלטה (בקשה מס' 7, שהוגשה ביום 26.2.2019) תיחשב תשובה לבקשה לסעד זמני. על המצהירים להתייצב לדיון ולהיות ערוכים לחקירה על תצהיריהם.
מובהר, כי ככל שהמועד שנקבע אינו מתאים לצדדים, ומאחר שבסעד זמני עסקינן, ייקבע דיון בסעד הזמני לשבוע שבין 4.8.2019 ובין 8.8.2019.
על מנת לחסוך את העלויות הכרוכות בדיון מחודש בבקשה לסעד זמני, מוצע לצדדים לשקול הסדר מצומצם מזה שנקבע בהחלטת בית המשפט ביום 7.2.2019, ולפיו יצומצם הצו שניתן, כך שייקבע שאיש מבעלי הדירות (או חליפיהם, במקרה של דירות המושכרות לצדדים שלישיים) לא יהיה רשאי להחנות במגרש החניה יותר מרכב אחד, וכי החניה תיעשה באופן כזה שיאפשר כניסת כלי רכב רבים ככל האפשר.
ככל שיסכימו הצדדים להסדר זה, יודיעו על כך לבית המשפט, והדיון יבוטל.
המזכירות תודיע לצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.