הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 68712-02-20

מספר בקשה: 8
לפני כבוד השופטת הדס פלד

המבקשים:

  1. צדוק שמואלי
  2. SC DOR PROPERTIES
  3. דויד חי שמואלי
  4. יוסף שמואלי

נגד

המשיבים:

  1. רונן הר נוף
  2. בנימין ראובן

החלטה

לפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים"), לצירופן של לשכת עורכי הדין כ"ידיד בית משפט" ושל אשת התובע כתובעת נוספת.

רקע ותמצית טענות הצדדים

  1. מדובר בתביעה כספית על סך 2,000,000 ₪, במסגרתה עותר המשיב, לחייב את המבקשים להשיב לו את יתרת כספי קרן השקעה בסך 431,500 דולר ארה"ב ובערכם בשקלים נכון ליום 13.12.07 סך 1,694,500 ₪ בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 10% ולחילופין, הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנוסף עותר המשיב לחייב את המבקשים בפיצוי בסך 500,000 ₪, בגין אובדן רווחים ו/או אובדן הזדמנויות ו/או עשיית עושר ולא במשפט- כהגדרתו.
  2. לציין, כי המשיב טען בכתב התביעה כי אדם בשם רונן הר נוף (להלן: "הר נוף") היה זה שהציג לו את המבקשים, ייצג אותו בחלק מהמשא ומתן עמם ופעל כשלוחו בכל המועדים הרלוונטיים.
  3. בכתב התביעה נטען, כי רק בתחילת שנת 2015 התגלו למשיב עובדות חדשות שלא יכול היה לגלותן קודם לכן , לפיהן נפל קורבן לתרמית מצד המבקשים, אשר הציגו מצג שווא כאילו קרן השקעות המנוהלת על ידם, רוכשת בכספי המשקיעים, קרקע במחיר מציאה ישירות מהחקלאים הרומנים וכי כספי ההשקעה יושבו ליד י המשיב בכל עת שיבקש, כאשר בפועל, רכשו בעצמם את אותן קרקעות זמן קצר לפני מכירתן למשקיעים במחיר נמוך לעין שיעור, ושלשלו לכיסם את מרבית כספי המשקיעים. המשיב טוען כי התשתית לעניין התרמית התגלתה לו רק בשנת 2015, לאחר שהר נוף הגיש תביעה כנגד המבקשים.

ביום 3.11.19, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק דין בתיק ת"א 43431-08-15 רונן הר נוף נ' דויד שמואלי וצדוק שמואלי (להלן: " פסק הדין בבית המשפט המחוזי") ולפיו, חויבו המבקשים להשיב להר נוף את יתרת כספי השקעתו בסך 881,465 דולר ארה"ב.
4. במקביל להגשת כתב ההגנה כנגד התובענה , הגישו המבקשים הודעת צד ג' כנגד הר נוף, בטענה כי, בבסיס התובענה, הפרת חובות הנאמנות והחובות החוזיות של הר נוף, מכוח חוק השליחות התשכ"ה-1965, כלפי המשיב וכי בעצם הגשת התובענה בביהמ"ש המחוזי, ע"י הר נוף כנגד המבקשים, יש משום הודאת בעל דין בדבר התרשלותו בייצוג המשיב בעסקה עם המבקשים.
5. המבקשים עותרים בבקשה זו, לצרופה של לשכת עורכי הדין כידיד בית משפט. לטענתם, ב"כ המשיב, אשר ייצג את הר נוף בתביעה כנגדם בביהמ"ש המחוזי בגין אותה תשתית עובדתית ועדיין מייצגו לעניין זה בערעור לביהמ"ש העליון , פועל מתוך ניגוד עניינים, נוכח טענותיהם כנגד הצד ג', לפיהן שימש שלוחו של המשיב ולפיכך האחריות כלפי המשיב מוטלת לפתחו. בנוסף עותרים המבקשים לצירופה של רעיית התובע, כתובעת נוספת, נוכח חשש מתביעות עתידיות, זאת מאחר ובוצעו העברות כספים, מחשבון משותף למשיב ולרעייתו (ס' 32 לבקשה).

6. המשיב והר נוף מתנגדים לבקשה לצירו פה של לשכת עורכי הדין. לטענת המשיב , הר נוף לא ייצג אותו במשא ומתן , בא כוחו אינו מייצג את הר נוף בהליך דנן ואין כל בעיית ייצוג כטענת המבקשים. לטענת המשיב, אין אמת בטענת המבקשים לפיה השקיע באמצעות הר נוף והרנוף אף אינו טוען לניגוד עניינים.

7. המשיב אינו מכחיש כי חשבון הבנק ממנו הועברו למבקשים הכספים הינו חשבון משותף לו ולרעייתו, אולם לשיטתו , אין בכך הצדקה לצירוף רעייתו כתובעת נוספת ואין לכפות על אדם להגיש תביעה או להצטרף כתובע. לטענת המשיב, הבקשה נועדה ל עכב ולסרבל את ההליך. יש לציין, כי המשיב לא תמך תשובתו בתצהיר ולא נטען כי רעיית המשיב עצמה, מתנגדת לצירופה כתובעת.

דיון

8. תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018, קובעת: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג."

9. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קבעה: " בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

10. נדמה כי המבחנים בפסיקה לענין פרשנותה של תקנה 24 לתקסד"א ישמשו לתקנה 46 לתקנות החדשות, עת נקבע כיביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו לצרוף בעל הדין, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.

11. ביחס לתקנה 24 לתקסד"א נפסק, כי על בית המשפט לבחון בראש ובראשונה את השאלה אם צירופו של בעל הדין דרוש, כדי שניתן יהיה לפסוק בשלמות וביעילות במחלוקת שבפניו: "פרשנותה של חלופה זו היא שעמדה במרכזה של מרבית הפסיקה שעסקה בתקנה. כך, הכירה הפסיקה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במצבים שונים, כגון כאשר אי-אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו. מקרה אחר בו הוכרה נחיצותו של אדם הוא מקום בו עשויה זכותו להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון את טענותיו לפני בית המשפט" (רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ (9.7.15); רע"א 5861/15 עירית ת"א נ' עובדיה שומוביץ (26.1.16); להלן: " עניין שומוביץ")).

12. ביחס לתנאי הראשון לפיו " היה צריך לצרפו כתובע או כנתבע", נקבע: "כי הוא מתקיים במקרים שבהם הדין המהותי קובע שהזכות הנדונה בהליך היא זכות משותפת לתובעים שונים ביחד (להבדיל מזכות המוענקת להם ביחד ולחוד) או במקרים שבהם הדין מחייב את צירופם של בעלי דין שונים, כדוגמת תביעה מטעם עיזבון, שצריכה להיות מוגשת על-ידי כל היורשים ביחד, ולחלופין בהסכמתם (ראו: סעיף 122(א) ו- (ב) ל חוק הירושה, התשכ"ה-1965; רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון‏ [פורסם בנבו] (28.5.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 160, 1312 (מהדורה שתים עשרה, 2015); שרון חנס ויששכר רוזן-צבי "תביעה ביוזמת הנתבע" (הוגש לפרסום, 2016) (להלן: חנס ורוזן-צבי); קלמנט, בעמ' 198-197) " )תא (חי) 5881-08-16 משה דוידס נגד איל יצחק דוידס (23.9.18).

הבקשה לצירוף רעיית התובע-

13. ביחס לצרוף תובע נפסק "הדעה הרווחת היא שאין כופים על תובע לתבוע. עם זאת, אין ללמוד מכך בהכרח כי לפי תקנה 24 לתקנות לא קיימת כלל סמכות לצרף תובע להליך ללא הסכמתו" (עניין שומוביץ).

14. המבקשים טוענים לחשש מתביעות עתידיות (ס' 32 לבקשה לצירוף צדדים) עת לטענתם הועברו הכספים מחשבון משותף למשיב ולרעייתו . אלא שחשש זה כשלעצמו, אינו מצדיק קבלת הבקשה:
"אשר לשיקולים בדבר היות נוכחותו של צד דרושה במשפט, נפסק מפי השופט (בתוארו אז) זוסמן בע"א 83/64 [1], בעמ' 135:" אין מטרת התקנה הנ"ל למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול בעקיפין לגרום לכך. משמע, העובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצידו במערכה חדשה באותו עין, אינה עושה את 'נוכחותו דרושה' כדי שבית-המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה. קנה-המידה הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל-דין, היינו, בלא שפסק-הדין יחייב את פלוני ויהא מעשה-בית-דין גם כלפיו" (ההדגשה שלי - מ' ש'). מניעת ריבוי משפטים היא לדידי מטרה רצויה, אולם כדי שיימנע ריבוי כאמור, יש להגיע למסקנה, שצירוף של פלוני להליך קיים ישמש לצורך הכרעה בנושא מהותי, העומד לדיון בהליך המתנהל אותה שעה ואשר גם מהווה נושא מהותי בהליך אפשרי נוסף אותו מבקשים למנוע על-ידי הצירוף המבוקש" (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, פ"ד מה(5) 457).

15. יתירה מכך, כאמור ביחס לתנאי הראשון לפיו " היה צריך לצרפו כתובע או כנתבע", נקבע: "כי הוא מתקיים במקרים שבהם הדין המהותי קובע שהזכות הנדונה בהליך היא זכות משותפת לתובעים שונים ביחד (להבדיל מזכות המוענקת להם ביחד ולחוד) או במקרים שבהם הדין מחייב את צירופם של בעלי דין שונים" (ר' סעיף 12 לעיל). בענייננו, אין טענה לפיה הדין המהותי קובע זכות משותפת לתובעים שונים ביחד.

הבקשה לצירוף לשכת עוה"ד-

16. טענות המבקשים אינן חורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, אינן מעוררות שאלה עקרונית ואינן מקימ ות תשתית לצירופה של לשכת עוה"ד כצד להליך דנן .

17. ההכרה במוסד ידיד בית משפט נקבעה ב מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, המטרה, לסייע לבית המשפט להכריע בסכסוך . באופן ספציפי, נידונה בקשה לצירוף לשכת עורכי הדין כידיד בית המשפט, בעניין דנ"פ 9384/01 מוחמד אל נסאסרה נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, הוועד המרכזי, נט(4) 637. שם נקבעו הדברים הבאים:
"ככלל, המוסד של "ידיד בית-משפט" נועד לאפשר למי שאינו צד ישיר לסכסוך להציג בפני בית-המשפט אינטרס או מומחיות מיוחדים שהוא מייצג מתוקף תפקידו או עיסוקו, כאשר הדבר רלוונטי ועשוי לתרום תרומה ממשית להכרעה בסכסוך הספציפי שבפני בית-המשפט (ראו מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 553; וראו גם ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל [5], בעמ' 252-251). לשם הכרעה בבקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית-המשפט" יתחשב בית-המשפט שאליו הוגשה הבקשה במכלול השיקולים הנוגעים לעניין, אשר עיקרם מידת התרומה הפוטנציאלית הגלומה בצירוף המבוקש אל מול החשש כי צירוף כאמור יפגע ביעילות הדיון, בצדדים ובזכויותיהם. לשם כך יבחן בית-המשפט את מהות הגוף, מומחיותו, ניסיונו והייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו הוא מבקש להצטרף להליך; את סוג ההליך והצדדים לו; את מהות הסוגיה העומדת להכרעה ועוד (ראו מ"ח 7929/96 הנ"ל [4], בעמ' 555; עוד ראו דנ"א 5712/01ו ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ [6] )."

18. המבקשים פנו ללשכת עוה"ד עוד בטרם נוצר ניגוד העניינים הנטען, והלשכה דחתה את פנייתם בהיותה מוקדמת (ס' 23 לבקשה לצירוף צדדים). המבקשים לא חידשו פנייתם לאחר מכן.

19. המסלול הנכון הוא פניה ללשכת עורכי הדין, כפי שנקבע באופן מפורש ברע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' חביב שחאדה חנא (28.3.2018).:
"לפיכך, כאשר מועלית טענה הנוגעת למישור האתי, על בית המשפט לברר שאלה מקדמית, והיא האם ההפרה הנטענת עלולה לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שהעלה אותה. רק כאשר זהו המצב, קמה הסמכות הכללית של בית המשפט להיזקק לסוגיה; רק אז יש הצדקה עניינית לכך לגופו של עניין. האכסניה הטבעית לבירור שאלות שבאתיקה מקצועית היא מוסדות לשכת עורכי הדין. ברגיל, ככל שמתעוררת שאלה הנוגעת להפרת כללי האתיקה, יפנה בית המשפט את הצדדים למוסדות הלשכה. הכרעה בשאלה אתית במסגרתו של דיון אזרחי היא בגדר חריג בלבד. קיומו של החריג נבחן מנקודת המבט של בעל הדין המעלה את טענת ההפרה. בית המשפט לא יבחן את הסוגיה האתית כשלעצמה, במנותק מהשלכותיה על הדיון המתקיים לפניו ועל זכויותיהם של הצדדים בקשר לכך ... השאלה המקדמית שעל בית המשפט לבחון היא, אפוא, אם הטענה המועלית לפניו מבוססת על פגיעה בזכויותיו של בעל הדין בהליך, ולא על פגיעה בטהרת ובכבוד המקצוע גרידא. במובן זה, אני תמים דעים עם קביעתה הנ"ל של השופטת מ' נאור שלפיה אין זה מתפקידו של בית המשפט 'לשמור' על עורכי דין מפני הפרת הכללים. אכן, עניינו של בית המשפט אינו בשמירה על טהרת פעולתו של עורך הדין, אלא בשמירה על הגינות ההליך מנקודת מבטם של בעלי הדין. גם לאחר ששוכנע בית המשפט כי נחוץ לברר את העניין שהועלה לפניו לצורך שמירה על הגינות ההליך, עליו לבחון מהי הדרך הראויה לבירור העניין. מכיוון שדרך המלך לבירור שאלות אתיות היא אצל מוסדות הלשכה, לעתים רבות ההיגיון מחייב להפנות את הצדדים תחילה ללשכת עורכי הדין, לקבלת חוות דעת מקדימה או כיוצא בה (ראו סעיף 60א לחוק לשכת עורכי הדין). הדבר מוצדק בשל המומחיות של מוסדות הלשכה בענייני אתיקה, אשר כאמור לה נתונה הסמכות לקבוע את היקף האסור והמותר מבחינת האתיקה המקצועית. .....

ודוק: אם בית המשפט שוכנע בשלב המקדמי, כי הסוגיה האתית שהועלתה אינה בעלת פוטנציאל לפגיעה בזכויות הצדדים ובהגינות ההליך – אזי הוא ידחה את הבקשה תוך הפניית הצדדים למוסדות הלשכה. לעומת זאת, אם בית המשפט שוכנע כי אכן ראוי להיזקק לבקשה, אלא שלדעתו נחוצה ראשית עמדת מוסדות האתיקה – אזי הוא יפנה את הצדדים לקבלת חוות דעת אשר תשוב ותובא לפניו. במצב דברים זה, בית המשפט הוא בעל 'המילה האחרונה' בכל הנוגע לסעד הקונקרטי שנתבקש."

20. המבקשים לא טענו כי בניגוד העניינים הנטען, יש כדי לפגוע בזכויות הצדדים בהליך זה וגם לא ברור כיצד מתקיימת פגיעה כאמור. המשיב והצד השלישי אינם מיוצגים בהליך זה על ידי אותו מייצג ולדידם לא קיים ניגוד עניינים בכך שב"כ המשיב הינו ב"כ צד בהליך שהסתיים בביהמ"ש המחוזי ואשר בעניינו תלוי ועומד ערעור לביהמ"ש העליון.

21. לשכת עורכי הדין עצמה לא הגישה בקשה להצטרף כידיד בית משפט ואין מקום לחייבה להצטרף להליך בנסיבות אלה .

22. אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 2000 ₪ בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.