הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 67941-06-20

מספר בקשה: 8
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעים:

  1. אמפיריקל הייר
  2. גל שגיא

נגד

הנתבע:
מתן צור

החלטה

בקשת הנתבע לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע שהג ישו התובעים נגדו מחמת חוסר עילה לאור הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וכן מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט בהיות התביעה תביעת "השתקה" פסולה. לחלופין מבוקש להורות על עיכוב הליכים בתובענה בשל הליך תלוי ועומד – תביעת הנתבע הגיש נגד התובעים, העומדת לבירור במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א במסגרת תיק ת"א 29021-08-20.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת על רקע טענת הנתבע כי התובעים ניכסו לעצמם מיזם משותף שלו ושל התובע לגיוס והשמת עובדים ואת הפעילות של חברה משותפת שהקימו התובע והנתבע , תוך נישול הנתבע וגזילת קניינו באמצעות הקמת התובעת, לגביה טוען הנתבע שהיא אינה אלא המשך החברה המשותפת של הצדדים. התובעים דוחים את טענות הנתבע וטוענים בתמצית כי המיזם המשותף אותו יזם התובע כשל, החברה המשותפת לא החלה לפעול והנתבע פרש ממנה וכי מדובר במיזם שונה, במתכונת חדשה שפיתחה התובעת אותה הקים התובע עם אדם אחר.

על רקע מחלוקת זו הגיש הנתבע תביעה לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי כי הוא זכאי למחצית ממניותיו של התובע בתובעת. תביע ת התובע הוגשה לאחר תביעת התובעים.

רקע הדברים ותמצית הטענות

עניינה של התביעה הוא בטענות התובעים כי חמישה (5) מכתבים ששלח הנתבע, באמצעות בא כוחו מהווים פרסום לשון הרע. ארבעה מבין המכתבים מושא התביעה (המכתבים מיום 9.7.2019, 19.9.2019, 5.5.2020 ו- 24.6.2020 נספחים 2, 3, 4 ו- 14 לכתב התביעה ) הם מכתבים שנשלחו על ידי בא כוח הנתבע לתובעים או לבא כוחם. מכתב נוסף (מכתב מיום 5.5.2020 - נספח 1 לכתב התביעה) נשלח מבא כוח הנתבע למנכ"לית תכנית המימון לסטודנטים במרכז הבינתחומי על שם רייכמן בהרצליה (להלן:" "תכנית ZELL").

התובעים טוענים בכתב התביעה כי המכתבים כוללים השמצות פרועות נגד התובעים, המהוות פרסום לשון הרע. הנתבע מייחס לתובעים "קנוניה", "התנהלות תכסיסנית ובלתי מתקבלת על הדעת שמהווה הפרה רבתית של הוראות הדין ", "תרמית והולכת שולל", "מעשי גזל הפרת אמונים" ועוד ביטויים פוגעניים ודורש מהתובעים להפיץ את מכתביו לגורמים שונים. בגדרה של התביעה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע ובגין נזקים ופגיעה בשם הטוב ובמוניטין בסך 1,00,000 ₪ (לצרכי אגרה), צו עשה האוסר על פרסום דברי הכזב וחיוב הנתבע בהתנצלות.

בכתב הגנה מפורט דוחה הנתבע את טענות התובעים וטוען, לצד טענות סף, לפטור על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע" או "החוק") להיות התביעה תביעת השתקה ולהגנת תום לב ואמת בפרסום.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי המכתבים מושא התביעה, שעל עצם משלוחם הוא אינו חולק, נשלחו "תוך כדי דיון" במסגרת הליך משפטי ועל כן חוסים תחת סעיף 13(5) לחוק המקנה הגנה מוחלטת למכתבים אלה, בהיותם מכתבי התראה הקשורים להליך משפטי שנקט הנתבע ואשר במסגרתם ביקש הנתבע לקבל מסמכים והסברים על מנת לייתר הליך משפטי.

לטענת הנתבע אין מקום להידרש לעוולת שקר מפגיע, מקום בו חלה הגנת סעיף 13(5) לחוק וכן אין מדובר ב"פרסום". מדובר במכתבי בא כוח הנתבע לתובעים והפנייה היחידה לתוכנית ZELL, נעשתה לצורך קבלת מסמכים ומידע שהתובעים נמנעו למסור.

יש לסלק את התביעה באיבה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט, בהיות התביע ה תביעת השתקה אשר הוגשה ימים בודדים לאחר שהומצאה לתובעים טיוטת התביעה שבכוונת הנתבע להגיש נגדם . זאת שעה שהתובעים היו נכונ ים להבליג במשך חודשים על "לשון הרע" הנטענת במכ תבי בא כוח הנתבע ו"נזכרו" לטעון לכך בעקבות טיוטת התביעה.

לחלופין מבקש הנתבע להורות על עיכוב ההליכים עד לבירור התביעה שהגיש כנגד התובעים. תביעה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי ו אשר קביעותיה ישליכו על טענות ההגנה של הנתבע ובהן טענת "אמת דיברתי".

טענות התובעים

סעד של סילוק על הסף שמור למקרים חריגים, שאין מקרה זה נמנה עליהם והכרעה בתחולת סעיף 13(5) לחוק מחייבת שמיעת ראיות ואינה עניין לבקשת סף . קודם לבירור ההגנה יש לבחון האם הביטוי מהווה לשון הרע והאם מתקיים יסוד הפרסום, ומעטים עד נדירים המקרים בפסיקה בהם התקבלה ההגנה כטענת סף.

בנוסף, הבקשה כוללת טענות עובדתיות שבמחלוקת ועובדות ש חלקן אינו עולה מכתבי הטענות. טענות אלה מצריכות בירור עובדתי ושמיעת הראיות ולא ניתן להכריע בהן כטענות סף. כך בין היתר, לגבי טענת הנתבע כי המכתבים מוענו לתובעים בלבד. טעונה ברור עובדתי, שעה שהנתבע עצמו דרש שמכתביו יגיעו לצדדים שלישיים שאינם צדדים לתביעה שהגיש וכך בטענת הנתבע כי במכתבים ביקש להימנע מהליך משפטי ודרש לקיים פגישה בין הצדדים.

לחלופין טוענים התובעים שהפרסומים לא נעשו "תוך כדי הדיון" כמובן סעיף 13(5) לחוק.

הנתבע שלח מכתב ל-ZELL שאיננה צד לתביעת התובע . במכתב נכללו ביטויים מכפישים שלא לצורך ובמסגרתו אישר הנתבע כי אין בכוונתו לכרוך את תכנית ZELL בהליך משפטי. ביתר המכתבים דרש הנתבע להעביר את פניותיו לידיעת אחרים - חברי דירקטוריון בתובעת, גורמים הנוגעים בתובעת והתובע היה מחויב מכורח הדין ודרישותיו של הנתבע לעדכן משקיעים בפועל ומשקיעים פוטנציאליים.

קיים פער זמנים ממושך של למעלה משנה בין מועד ביצוע הפרסומים לבין המועד בו הגיש הנתבע את תביעתו, המתייחסת לאירועים שקדמו ב-3 שנים למועד הגשתה ; הפרסומים אינם מ ידתיים ולא נדרשים לתביעת הנתבע ומבחן זירת הדיבה מלמד שהפרסומים לא נעשו תוך כדי דיון בתביעת הנתבע - זירת הפרסום של המכתב ל ZELL נעשתה במסדרונות המוסד הבינתחומי ויתר הפרסומים זירתם היא מסדרונות ההשקעה בחברה התובעת .

התובעים טוענים כי ספק אם דוקטרינת "תביעת השתקה" נקלטה בדין הישראלי ואין להכריע בשאלה זו כטענת סף וכי טענות הנתבע בעניין נסמכות על טענות עובדתיות (כמו טענה לפערי כוחות בין הצדדים וכי תכלית התביעה להלך אימים על הנתבע ולהתיש אותו) אשר אינן נתמכות בתצהיר ולא ניתן להכריע בהן ללא שמיעת ראיות.

לגוף הדברים נטען שלא מתקיימים מאפייני תביעת השתקה, משהתביעה לא נועדה למנוע מהנתבע השתתפות בדיון ציבורי או הבעת דעה פוליטית; אין פערי כוח משמעותיים בין הצדדים; הנתבע הוא שמאלץ את התובע לשלם לו דמי שתיקה, לאחר שפרש מהמיזם המשותף ונגישות הנתבע למשאבים משפטיים אינה עדיפה על פני התובעים.

התובעים טוענים שאין הצדקה לעכב את ההליכים בתובענה דנן עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעת הנתבע, שכן מתן פסק דין בכל אחד מההליכים אינו יכול לייתר את האחר וביסוד כל אחד מההליכים עומדת עילת תביעה שונה ונפרדת וסעד שונה, כך שאין חשש מהכרעות סותרות. עילת התביעה בתובענה בתיק זה היא פרסומים כוזבים שביצע הנתבע נגד התובעים לפי חוק איסור לשון הרע, בעוד שעילות התביעה של הנתבע הן מתחום דיני החברות, דיני החוזים ודיני הנזיקין . בעוד שבית המשפט יידרש להכריע בסוגיות מתחום דיני החברות בתביעת התובע ובדרישתו להקצות לו 50% ממניות התובעת, בתובענה בתיק זה יידרש בית המשפט לבחינת תום לבו של הנתבע במועד ביצוע הפרסומים, ללא קשר לשאלה האם מבחינה משפטית הנתבע זכאי ל-50% ממניות התובעת.

התובעים מוסיפים כי מאזן הנוחות אינו מצדיק עיכוב והמתנת התובעים תקופה ממושכת עד לברור תביעת הנתבע, אשר מצויה בשלב מוקדם של ההליך ובירורה עלול להימשך זמן רב וככל שניתן להצביע על הצדקה לעיכוב הליכים, יש לעכב את תביעת הנתבע שהיא מאוחרת בזמן לתביעה בתיק. זאת לאור כך עמדת הפסיקה המחילה את דוקטרינת ההליך תלוי ועומד, כך שההליך האחרון בזמן מעוכב .

תשובת הנתבע

הנתבע חוזר על טענותיו וטוען שיש לדון בהגנת סעיף 13(5) לחוק בבקשה לסילוק על הסף לאור פסק הדין שניתן בעניין רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על סילוק תביעה על הסף לאור הגנת הסעיף ונקבע כי סעיף 13(5) לחוק חל גם על פרסומים שקדמו להליך המשפט ובלבד שקיים קשר ברור לסכסוך הקיים ולהליך הקונקרטי שנפתח עם הטענות שהועלו במכתב. הנתבע מחדד וטוען שקיים קשר ברור והדוק בין המכתבים לבין התביעה שהגיש וכי המכתבים נשלחו בקשר להליך זה ועל מנת לשרתו וכך גם המכתב לZELL. מכתב שנדרש לאור סירוב התובעים למסור את המסמכים שהוחלפו בינם לבין התכנית וכן לאור חלקה המרכזי של תכנית ZELL במיזם, לאחר שדחתה את בקשת החברה המשותפת להשקיע במיזם אך השקיעה במיזם תחת התובעת ולימים אף התברר שהפכה לבעלת מניות בתובעת.

ארבעה מבין חמישה המכתבים מושא התביעה מוענו ונשלחו לתובעים (או לבאי כוחם) ואינם מהווים פרסום כמשמעותו בחוק. אין טענה בכתב התביעה שהנתבע שלח את המכתבים לצד ג', התובעים לא הציגו בדל של אסמכתא לכך שהם העבירו את מכתבים לאחרים ואין בכך שהתובעים החליטו להפיץ את המכתבים או תוכנם בקרב צדדים שלישיים (ככל שהם עשו כן) כדי להטיל אחריות בלשון הרע על הנתבע.

הנתבע טוען כי עיתוי הגשת התובענה, גם אם אינו עולה כדי השתקה, יש בו ליצור אפקט מרתיע העולה כדי שימוש לרעה בהליך השיפוטי .
הנתבע חוזר על בקשתו החלופית לעיכוב ההליכים בתביעה וטוען כי בעצם הגשת התובעים כתב תשובה הכולל את כתב ההגנה שהגישו בתביעה שהגיש הנתבע נגדם, יש הודאה מצד התובעים על חפיפה בין ההליכים ועל הידרשות לעיכוב ההליך כאן עד להכרעה בתביעת הנתבע שבירורה מתקדם יותר מהליך זה.
דיון
סעד של סילוק תביעה על הסף מחמת חוסר עילה הוא סעד דראסטי, הבוחן את כתב התביעה ומחייב את בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו (ראו; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151 (1981)). יחד עם זאת, כאשר אין בכוחה של המסכת העובדתית הנפרשת בכתב התביעה להקנות לתובע את הסעד המבוקש בתביעה נגדו, יש למחוק את התביעה על הסף בעודה באיבה, על מנת שלא לאפשר בירור הליך סרק עם הוצאות ותקורות בצדו (ראו; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, כרך א' 289-287 (מהדורה שלוש עשרה, 2020); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007)).

עניינה של התובענה הוא בחמישה (5) מכתבים ששלח בא כוח הנתבע, בהם רואים התובעים פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע . ארבעה מכתבים מוענו ונשלחו לתובעים או לבא כוח התובעים. מכתב אחד נשלח למנכ"לית תכנית ZELL. הנתבע מבקש לסלק את התביעה נגדו בטענה להיות המכתבים חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק.

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -
(5) פרסום ע"י שופט חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
הוראת הסעיף מעניקה הגנה מוחלטת למעורבים בהליך משפטי - בעלי דין, עורכי דין ועדים באופן שלא נדרש שהפרסום יהיה מותנה באמיתית הדברים או מלווה בתום לב ואף אם הפרסום היה כוזב וגם אם המפרסם פעל בזדון או בחוסר תום לב. תכלית ההגנה ה וא בצורך לקיים משפט הוגן, ללא חשש המעורבים בהליך המשפטי מתביעות דיבה ולמנוע מצב בו המעורבים ירסנו עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו; ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620 (1974) (להלן: " עניין זיידמן"); רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג(2) 511 (2009) (להלן :" עניין חיר").

הפסיקה הרחיבה את תחולת הגנת הסעיף וקבעה כי מבחן הפרסום "שנעשה תוך כדי דיון" במובנו של סעיף 13(5) לחוק חל "לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ראו; עניין חיר, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ריבלין). דברים אלה, יושמו בהמשך באופן קונקרטי גם לגבי מכתבי התראה (גם אם לא נוסחו כמכתבי התראה פורמליים) ומכתבי דרישה שנשלחו בטרם נפתח ההליך המשפטי (ראו; רע"א ע"א 7517/17 גואטה נ' מיטלפונקט [פורסם בנבו] (11.11.2018) ), נקבע כי מבחן הזמן אינו המבחן המתאים וכי החסינות על מכתב שקדם להליך המשפטי תחול אם במכתב ולנסיבות שליחתו קיים "קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף בקשר עם הטענות שהועלו במכתב" (ראו; רע"א 43/11 הרם נ' זקס [פורסם בנבו] (28.8.2011)) .

על כך חזר בית המשפט העליון בעניין רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס [פורסם בנבו] (14.10.2020) (להלן: " עניין מנו ספנות") כאשר דחה בקשת רשות ערעור על סילוק תביעה על הסף בשל הגנת סעיף 13(5) לחוק וקבע כי פרק הזמן שיש לבחון אינו ממועד האירוע, אלא ממשלוח מכתב ההתראה למועד הגשת התביעה.

לצד זאת הפסיקה קובעת כי הגנת סעיף 13(5) לחוק תחול רק על פרסום המכוון רק כלפי מי שהוא צד להליך המשפטי (ראו; עניין זיידמן; רע"א 453/14 עו"ד מדר נ' אורן [פורסם בנבו] (1.6.2014) ).

יישום הלכות אלה על המכתבים מושא התביעה, בזהירות המתחייבת בדיון בבקשות סף ותוך בחינת כתב התביעה, מוביל כבר בשלב זה למסקנה כי ארבעת המכתבים שמוענו ונשלחו לתובעים ולבא כוחם (נספחים 2,3,4 ו-14 לכתב התביעה) חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

ביום 13.8.2020 הגיש הנתבע תביעה נגד התובעים ונתבעים נוספים, המתבררת בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 29021-08-20.כתב התביעה שהגיש הנתבע, כולל את הטענות המועלות במכתבים מושא תביעת התובעים ועניינו בטענות הנתבע לכך שהתובעים ניכסו לעצמם מיזם משותף של התובע ושל הנתבע לגיוס והשמת עובדים וכי התובעים רוקנו את החברה המשותפת שהקימו התובע והנתבע והעבירו את פעילותה לתובעת, נישלו את הנתבע וגזלו את קניינו. בגדרה של התביעה עותר הנתבע לסעד הצהרתי ולפיו הוא זכאי ל-50% ממניות התובעת.

המכתבים מיום 9.7.2020, מיום 19.9.2019, מיום 5.5.2020 ומיום 20.4.2020 נשלחו כולם על ידי בא כוח הנתבע (בשמו של הנתבע) לתובעים (המכתב הראשון) ולבא כוח התובעים. אין טענה בכתב התביעה כי הנתבע או בא כוחו שלחו בעצמם את המכתבים הנ"ל לאחרים מהתובעים ובאי כוחם. מכתבים אלה, למקרא תוכנם, קשורים קשר ברור לתביעה שהנתבע הגיש נגד התובעים ולטענות הנטענות באותו הליך שיפוטי , ואף שהם קדמו למועד הגשת תביעת הנתבע יש לראות בהם צעדים שהנתבע נקט טרם הגשת תביעתו , אשר ה גנת סעיף 13(5) לחוק חלה עליהם.

המכתב מיום 9.7.2019 נשלח על ידי בא כוח הנתבע לתובע כמנכ"ל וכדירקטור התובעת. במסגרתו טוען הנתבע כי התובע נישל אותו מהמיזם המשותף ומהחברה המשותפת, כי התובע המשיך את המיזם המשותף באמצעות התובעת וגזל מהנתבע את קניינו והוא מבקש מהתובע מסמכים ומודיע כי צפייתו לקבלת 50% ממניות התובעת בה הוא רואה המשך ישיר של החברה המשותפת. בסעיף 35 למכתב מציין הנתבע כי ככל שצפייתו לקבל 50% ממניות התובעת לא תצלח, הוא ייאלץ לנקוט בהליכים משפטיים. הגם שהמכתב אינו מנוסח כולו כמכתב התראה פורמאלי, ניתן לראות בו ככזה (ראו "עניין גואטה").

המכתב מיום 19.9.2019 נשלח לבא כוח התובעים, במענה לתשובתו למכתב בא כוח הנתבע מיום 9.7.2019. המכתב נושא כותרת Harvest Smart Ranking Ltd" - התראה טרם נקיטת בהליכים משפטיים". במסגרתו חוזר הנתבע על טענותיו ועל דרישתו לקבלת מסמכים ומעלה טענות הנטענות בכתב התביעה שהגי ש.

במכתב מיום 5.5.2020 פונה בא כוח הנתבע לבא כוח התובעים בבקשה לכינוס אסיפת דירקטוריון של החברה המשותפת שלו ושל התובע, כדי לקבל מידע ולדון בהתנהלות התובע שרוקן את פעילות החברה המשותפת. אותו סכסוך ואותה מחלוקת הנדונה במסגרת תביעת הנתבע.

למכתב מיום 24.6.20 שנשלח לב"כ התובעים צורף נוסח טיוטת כתב תביעה שבכוונת הנתבע להגיש לבית המשפט, לאחר שניסיונות למציאת הסדר מניח את הדעת לא צלחו . נאמר בו שככל ולא יימצא הסדר תוך 14 יום תוגש התביעה. טיוטת כתב תביעה שצורפה למכתב, היא ככתב התביעה שהוגש על ידי הנתבע לבית המשפט המחוזי .

הגם שטענות התובעים בכתב התביעה מתייחסות למכתבי הנתבע באמצעות בא כוחו בשנת 2019, כתב התביעה בטענה לפרסום לשון הרע מוגש על ידי התובעים ביום 28.6.2020 - ארבעה (4) ימים בלבד לאחר מועד המכתב אליו צורף נוסח טיוטת כתב התביעה שבכוונת הנתבע להגיש.

היות התביעה שהנתבע הגיש בבית המשפט המחוזי קשורה קשר הדוק לתביעה בתיק זה ולמכתבים מושא התביעה, עולה מטענות ההגנה שהנתבע מעלה בתיק זה (ובהן טענת "אמת דיברתי") וכן מהגשת התובעים כחלק בלתי נפרד מכתב תשובה בתביעה דנן את כתב ההגנה שהם הגישו בתביעת הנתבע.

טענת התובעים כי מאז פרישת הנתבע מהחברה המשותפת ועד להגשת תביעתו ודרישתו מניות בתובעת חלפו שלוש שנים, אינה מעלה ומורידה. שכן ומבלי להידרש לנכונות הטענה, כבר נפסק כי פרק הזמן הנבחן אינו ממועד האירוע אלא ממשלוח המכתבים למועד הגשת התביעה וכי "בהקשר זה ראוי להעיר כי טובת העניין מצדדת בכך שתביעות לא יוגשו למחרת שליחת מכתב התראה. אדרבא, יש לקוות כי לעיתים שליחת מכתב התראה תאפשר לצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם ללא צורך בפתיחת הליך משפטי. בשל כך, אף יש להיזהר מפרשנות שתוביל ליצירת אפקט מצנן על פרקטיקה רווחת זו, שיתרונותיה בצדה.." (ראו; "עניין מנו ספנות" (פסקה 15) . במקרה זה פרק הזמן מאז המכתב הראשון ועד למועד הגשת הנתבע את תביעתו הוא פרק זמן סביר המקיים את תכלית הפרשנות המרחיבה של הגנת סעיף 13(5) - לאפשר לצדדים לנסות ליישב את המחלוקת ללא צורך בנקיטה בהליך משפטי.

שונה המצב לגבי מכתב הנתבע מיום 5.5.2020 למנכ"לית תכנית ZELL (נספח 1 לכתב התביעה) . לא אדרש, בשלב זה של בקשה לסילוק על הסף, לבחינת טענת הנתבע כי המכתב נשלח לצורך קבלת מסמכים ומידע שנדרשו להליך המשפטי אותם סירבו התובעים למסור. השאלה מצריכה בירור עובדתי. תכנית ZELL ומנכ"לית התכנית אליה מוען המכתב, אינם צד לתביעה שהגיש הנתבע . במכתבו אף אישר בא כוח הנתבע אף שאין בכוונת הנתבע לכרוך את תכנית בהליך השיפוטי. החסינות שבסעיף 13 (5) לחוק אינה חלה על צד שלישי שאינו צד להליך המשפטי. שאלת בירור ריחוק או קרבת תכנית ZELL להליך ו טענת הנתבע שתכנית ZELL היא צד נדרש להליך, לאחר שהתובע סיכל את קבלת ההשקעה מהתוכנית עבור החברה המשותפת על מנת שההשקעה תבוצע בתובעת שהוקמה תוך קיפוח זכויותיו, מ חייבת בירור עובדתי ומשפטי ואינה עניין לבקשת סף.

ערה אני לכך שמדובר בשלב מוקדם של ההליך וטרם נערך בירור עובדתי. אולם במקרה זה אינני סבורה כי נדרש ברור עובדתי ושמיעת ראיות לצורך החלת הגנת סעיף 13(5) לחוק על המכתבים שנמנעו ונשלחו לתובעים ולבאי כוחם . בפרט כאשר אין מחלוקת לגבי תוכן המכתבים ואין טענה בכתב התביעה כי הנתבע או מי מטעמו שלח את המכתבים לצדדים שלישיים (למעט המכתב לתכנית ZELL ). (לעניין קבלת הגנת סעיף 13(5) לחוק במסגרת בקשת סף ראו; למשל עניין "מנו ספנות"; ת"א (ראשל"צ) 29531-03-11 כהן נ' דואק (21.3. 2014), ת"א (שלום ראשל"צ) 45576-09-15 חדאד נ' קונסט (24.2.16)).

טענת התובעים להידרשות לברור עובדתי לאור דרישת הנתבע במכתבים כי התובעים ימסרו את תכנם לצדדים שלישיים וקיומה של חובה מצד התובע להביא לידיעת משקיעים ומשקיעים פוטנציאליים בתובעת את תוכן המכתבים, נוגעת לרכיב "הפרסום" בחוק איסור לשון הרע ולא להגנה שבסעיף 13(5) לחוק משאין בכתב התביעה טענה כי הנתבע או בא כוחו העבירו את המכתבים לאחרים.
עולה שאלה - האם בכלל התקיים במקרה זה יסוד "הפרסום" כאשר אין מחלוקת שהמכתבים מוענו ונשלחו על ידי הנתבע לתובעים או לבא כוח התובעים ואין בכתב התביעה טענה שהנתבע או בא כוחו שלחו את המכתבים לצדדים שלישיים. למעלה מזה, התובעים אינם מציגים בדל של אסמכתא לכך שמסרו את תוכן המכתבים לאחרים, כטענתם וככל שעשו כן, האם הדבר בהלימה לדרישת הנתבע במכתב מיום 9.7.2019 להעביר את טענותיו לחברי דירקטוריון התובעת ולציון במכתב מיום 19.7.2019 שיש לקוות שמשקיעי החברה המשותפת ערים לסיכון .

לא אדרש לברור טענת הנתבע להיות התביעה "תביעת השתקה" במסגרת בקשת סף, הגם שהתביעה דנן הוגשה ימים ספורים לאחר מכתב הנתבע לו צורפה טיוטת כתב התביעה שבכוונתו להגיש נגד התובעים. מאפייני הדוקטרינה (המכונה במשפט האמריקאי SLAPP) ככל שנקלטה במשפט הישראלי מצריכים בירור עובדתי ומשפטי ואינם עניין לטענת סף.

אשר לבקשה לעיכוב הליכים;

לבית המשפט סמכות לעכב הליכים בגין קיומו של "הליך תלוי ועומד" העוסק בשאלות דומות. הרציונל הוא מניעת הכבדה מיותרת, קידום יעילות דיונית וחסכון במשאבי בית המשפט ושל בעלי הדין וכן מניעת הכרעות סותרות. על רקע זה, נקבע כי בבחינתה של בקשה לעיכוב הליכים על בית המשפט לאזן בין מגוון שיקולים וביניהם זהות הסוגיות אשר נבחנות בהליכים הנדונים, זהות בעלי הדין, מאזן הנוחות ושיקולי יעילות (ראו; רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' מני ויצמן [פורסם בנבו] (18.5.2020) (להלן:" עניין קוגיטו קפיטל"); רע"א 4349/18 SES S.A נ' קורן [פורסם בנבו] (21.8.2018)).

בהקשר זה אין הכרח שתתקיים זהות מוחלטת בין בעלי הדין בהליכים הנדונים ואף לא נדרשת חפיפה מלאה בין הסוגיות הנדונות בגדרם. די בכך שהליכים אלה עוסקים בסוגיה מהותית משותפת, אשר ההכרעה בה במסגרת אחד מהם עשויה להשליך על היקף הדיון שיידרש במשנהו (ראו: עניין קוגיטו קפיטל; רע"א 3459/19 אלבז נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (31.7.2019) ).

במקרה זה, הגם שהתביעה בתיק זה והתביעה שהנתבע הגיש עילתן שונה ומבוקשים בהן סעדים שונים, ברור התביעה בתיק זה לאור טענת הנתבע ל"אמת" ותום לב ב"פרסום" כרוכות בברור תביעת הנתבע המתבררת בבית המשפט המחוזי. התובעים עצמם גילו את דעתם לזיקה ישירה וממשית בין ההליכים בכך שככתב תשובה בתיק זה הגישו את כתב ההגנה מטעמם בתביעת הנתבע.

אמנם לרוב יעוכב ההליך שמועד הגשתו מאוחר בזמן, אולם סוגיית הקדימות עשויה לסגת מפני שיקולי יעילות, אשר קידומם מצדיק ככלל את עיכוב "התובענה שיכולה להיות מושפעת מהתובענה האחרת" (ראו: רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו] (6.11.2013)). התביעה בתיק זה הוגשה כחודש וחצי לפני הגשת תביעת הנתבע. מאחר ותביעת הנתבע עוסקת בהרחבה בטענות שהועלו במכתבים מושא כתב התביעה בתיק זה, הכרעה בתביעת הנתבע תשליך על הגנות סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע להן טוען הנתבע בהליך זה. התשתית הראייתית שתעמוד בפני בית המשפט המחוזי לברור טענות אלה במסגרת תביעת הנתבע מטבעה תהיה נרחבת ושיקולי יעילות דיונית מצדיקים עיכוב התביעה בתיק זה עד להכרעה בתביעת הנתבע, הגם שמועד הגשת התביעה בתיק זה קדם למועד הגשת תביעת הנתבע .

לכך יש להוסיף כי על פי תשובת הנתבע בהליך בבית המשפט המחוזי התקיים דיון והלילך בשלב השלמת הליכים מקדמיים. בתיק זה טרם התקיים דיון ראשון ואני סבורה כי מאזן הנוחות בנסיבות העניין מטה את הכף לעיכוב ההליכים בתביעה זו.

מכל האמור, הבקשה מתקבלת לגבי מכתבים נספחים 2,3,4 ו-14 לכתב התביעה ונדחית לגבי מכתב נספח 1 לכתב התביעה .

ההליכים בתובענה שנותרה מעוכבים עד להכרעה בתביעת הנתבע.

בשים לב לתוצאה, התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 4,500 ₪ תוך 30 יום.

עד ליום 23.10.21 יעדכן הנתבע סטטוס ההליך.

משהוריתי על עיכוב ההליכים, מתייתר בשלב זה הצורך לדון בבקשה לחיוב התובעים בערובה להוצאות.

תז"פ 24.10.21

ניתנה היום, י"א סיוון תשפ"א, 22 מאי 2021, בהעדר הצדדים.