הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 67215-12-20

לפני כב' השופט הבכיר אילן דפדי

התובעת

טופז שירותים פיננסים וכלכליים (1987) בע"מ
ע"י עו"ד אחיקם גריידי

נגד

הנתבעים

1. אליעזר אלי מימון
ע"י עו"ד רוני יצחקי ועו"ד מורן אהרוני

2. לשכות ההוצאה לפועל
ע"י עו"ד יעל בארי לוזון

3. אופיר שער

החלטה

בהחלטה זו אדון האם יש מקום להורות על מחיקת הנתבעים 2 ו-3 מכתב התביעה והאם יש מקום לחייב את התובעת ב הפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבעים. הצדדים טענו בכתב בעניינים אלה. בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים במעמד הצדדים שמעתי את טענותיהם.

טרם אדון בסוגיות אלה, נחוץ להבין על מה נסובה התביעה ו מהו הרקע להגשתה.

התובעת הגישה כתב תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכ מה שניתנה על ידה ביום 8.9.2019 עקב טעות בכל הנוגע לסכום ומועד הפתיחה של תיק הוצאה לפועל, שנפתח על ידה נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

על פי כתב התביעה, לא חר שבקשת הנתבע להפחתת ריביות מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל נדחתה, הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום ( רע"צ 60270-07-19). בדיון שהתקיים ביום 8.9.2019 בפני כב' השופט עמית משה סובל הסכימו הצדדים בין היתר כי " השאלה היחידה אשר תישאר במחלוקת היא השאלה האם החשבון בתיק ההוצאה לפועל הינו נכון, דהיינו האם החוב בגין השיק על סך 565 ₪ ביום 08.11.1986 אכן הינו כיום בסך של כ-721,000 ₪". להסכמתם ניתן תוקף של החלטה ובהתאם לה, מונה הנתבע 3 שהינו עורך דין ורואה חשבון כמומחה לביצוע בדיקת החוב.

לטענת התובעת, קרן החוב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה בסך של 13,104 ₪ ולא בסך של 565 ₪. לדבריה, מאחר שמערכת ההוצאה לפועל עברה מספר הסבות, נוצר מצב שעקב רשלנות הנתבעת 2, בתיקים שנפתחו לפני 1988 לא עודכנו סכומי קרנות החוב אלא יתרת החוב העדכנית בתיק ביום ההסבה. לטענתה, בתיק ההוצל"פ נעשתה טעות בהקלדת נתוני הפתיחה. לאור זאת, הגישה התובעת בקשה לתיקון הסכומים עקב טעות הקלדה וביום 25.9.1994 ניתנה החלטה כמבוקש. התובעת טענה כי בהתאם להסכמת הצדדים , יש לבדוק את התחשיב כולו לרבות תיקון התחשיב כפי שצוין בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 25.10.1994 .

בעקבות המחלוקת שנתגלעה בין התובעת לנתבע בדבר הסכום הראשוני, הודיע המומחה כי אין מנוס מלפנות לבית המשפט להבהרת סוגיה זו. ואכן , התובעת עתרה בבקשת הבהרה לבית המשפט על מנת שזה יקבע כי על המומחה שמונה מוטל לבדוק את התחשיב כולו לרבות תיקון התחשיב כפי שצוין בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 25.10.1994.

בהחלטה מיום 2.4.2020 בית המשפט – כב' השופט עמית משה סובל- דחה את הבקשה וקבע בהחלטה כי "ההסכם שאושר ביום 8.9.19 ברור ואינו טעון הבהרה ואף לא תגובת ב"כ המבקש. הנתונים שהוסכמו הינם: סכום השיק 565 ₪ מיום 8.11.1986. סכום זה יש לשערך לפי חוק פסיקת ריבית וה צמדה, בתוספת כל החיובים בתיק ההוצל"פ ובקיזוז תשלומים, ככל שהיו".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וזו נדחתה על ידי כב' השופטת אביגיל כהן ביום 13.7.2020.

נתבע 3 הגיש את חוות דעתו בה נקבע בסעיף 4.1 כי בהתאם לקביעה כי קרן החוב מיום 8.11.1986 הינה 565 ועל פי התחשיב שערך נכון ליום 1.9.2020, הנתבע נמצא ביתרת זכות בסך של 73,965 ₪.

בהמשך חוות הדעת, ציין המומחה בין היתר כי " במידה וקרן החוב הינה 13,104 ₪ ...אזי לא חלה טעות חישוב במחשב ההוצאה לפועל, והסכום המופיע במחשבי ההוצאה לפועל נכון".

בהחלטה מיום 21.10.2020 קבעה כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ כי "נוכח האמור בסעיף 4.1 לחוות הדעת אני מורה על סגירת התיק וביטול ההליכים בו". ואכן, תיק ההוצא ה לפועל נסגר.

ביום 25.11.2021 פנה ב"כ התובעת במכתב שהופנה אל ב"כ הנתבע והודיע על ביטול ההסכם עקב "טעות".

לאור יתרת הזכות כאמור בחוות הדעת של הנתבע 3, נקט הנתבע הליכי הוצאה לפועל נגד התובעת.

לאחר כל אלה, הגיש התובע את התביעה נגד הנתבע, לשכת ההוצאה לפועל והמומחה מטעם בית המשפט.

מחיקת הנתבע 3

התובע והנתבע 3 הגישו לבית המשפט ביום 10.3.2021 מסמך שכותרתו "הסדר דיוני" בו צוין כי בשל מעמדו של הנתבע 3 ששימש כאמור מומחה לבדיקת תחשיב סכום החוב, הוסכם כי "ייחשב כנתבע פורמלי בלבד ואין כנגדו כל טענה כספית ו/או אחרת" . בית המשפט נתבקש ליתן תוקף להסדר לפיו הנתבע יהיה פטור מהגשת כתב הגנה ומהופעה לדיונים למעט במקרים בהם יוזמן על ידי מי מהצדדים להעיד. בהחלטתי שניתנה באותו יום קבעתי כי " אם לא מתבקש סעד נגד הנתבע 3 אז יש למחוק אותו מכתב התביעה. ככל שיהיה צורך כי יעיד בתיק הוא יזומן לעדות כמקובל. התובעת תתייחס לאמור עד ליום 17.3.2021. בהעדר התייחסות התביעה נגד הנתבע 3 תימחק".

הנתבע הגיש מיוזמתו תגובה להסדר הדיוני במסגרתה הביע התנגדות להסדר וביקש כי בית המשפט יורה על מחיקת הנתבע 3. בשלב מאוחר יותר, אף הגיש בקשה ע צמאית במסגרתה עתר למחיקת הנתבעים 2 ו-3.

לדברי התובעת, מאחר שהיא בעלת ההליך אזי זכותה לצרפו. ל טענתה, על פי תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תשע"ט – 2018) מותר לצרף בכתב התביעה כל אדם שדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין. לדבריה, מאחר שעל פי חוות הדעת ניתן לחשב את סכום החוב בשני מסלולים, נוכחותו של הנתבע 3 נחוצה.

אינני מקבל את עמדת התובעת. העובדה כי הנתבע 3 לא הגיש בהסכמת התובעת כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון הראשון שנקבע בתיק (זאת על אף שבית המשפט כלל לא אישר את ההסדר הדיוני) מלמדת כי בפועל אין כל צורך בצירופו לצורך הכרעה ביעיל ות ובשלמות בתובענה. התובעת לא ביקשה כל סעד כלפיו ועל פי ההסדר שהוגש, אין לה גם כל טענה כספית או אחרת כלפיו. כאמור, ככל שבהמשך ניהול התיק יתעורר צורך ל שמוע את עדותו של אותו מומחה, זו תישמע. שמיעת עדויות הינה פעולה שמתרחשת בבית המשפט כעניין שבשגרה. לצורך שמיעת עדים אין צורך לצרפם להליכים משפטיים כבעלי דין.

חשוב גם לציין כי מדובר במומחה אובייקטיבי שמעמדו כמומחה של בית המשפט. מעמד מיוחד זה מחייב זהירות מיוחדת בכל הקשור לנקיטת הליכים נגדו בגין חוות דעת אותה הגיש במסגרת מילוי תפקידו. צירופו לתביעה על ידי התובעת והגעה להסדר עמו, אף הוביל ו לטענה שהעלה הנתבע במהלך הדיון בדבר קנוניה שנרקמה לכאורה בין התובעת לבין המומחה. טענה שלא היה מקום להעלותה. בנסיבות אלה, צירופו להליכים הנו פסול.

זאת ועוד, עצם העובדה שהתקנה מאפשרת לצרף בעלי דין, אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט לבחון האם היה מקום לצירוף זה . לעניין זה מופנית התובעת לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי על פיה מי שאחראי על ניהול ההליך השיפוטי הוא בית המשפט ומתוקף תפקידו עליו ליזום , אם נדרש , ו להחליט כל החלטה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן. וראו גם תקנה 63(ב) (11) .

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת הנתבע 3 מכתב התביעה.

מחיקת הנתבעת 2

בכתב הגנתה טענה הנתבעת 2 כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף. במסגרת טיעוניה טענה לקיומו של מעשה בית דין, העדר יריבות, העדר עילה, חסינות משפטית של רשמי ההוצאה לפועל והעדר סעד כלפיה. כאמור לעיל, גם הנתבע עתר למחיקתה במסגרת בקשה שהגיש ובה עתר למחיקת הנתבעים 2ו-3.

לטענת התובעת, יש מקום להותיר את הנתבעת 2 בתיק מאחר שמדובר בטעות של המערכת המנהלית של לשכת ההוצאה לפועל ואם לא הייתה נערכת הסבה של מערכת ההוצאה לפועל, לא היה צורך לבדוק את החוב. מאחר שהכשל נגרם במסגרת לשכת ההוצאה לפועל ומבוקש להצהיר כי הסכום צריך להיות 13,104 ₪ או 565 ₪ אזי נחוצה נוכחותה.

איני מקבל את טענת התובעת גם במקרה דנן. המחלוקת בתיק זה היא בין התובעת לנתבע. אין צורך בלשכת ההוצאה לפועל כדי לברר האם נפלה טעות בחישוב החוב אם לאו. כאמור, לבדיקת החוב מונה מומחה שערך את החישובים הנדרשים. ברמה העקרונית אין כל מניעה מלערוך כל תחשיב שנדרש.

התובעת לא עתרה לכל סעד ממשי כלפי לשכת ההוצאה לפועל. אם סבורה התובעת כי הנתבעת 2 התרשלה באופן שגרם לה נזק, אזי יכולה היא להגיש נגדה תביעה נזיקית. תביעה כזו לא הוגשה.

התובעת מבקשת לבטל את ההסכם עקב טעות. אם אכן תתקבל טענתה ויהיה צורך לפתוח מחדש את תיק ההוצאה לפועל, הרי שזה ייפתח, ש כן חזקה שלשכת ההוצאה לפועל כרשות בה אוכפים פסקי דין של בית המשפט, תפעל בהתאם לפסק הדין. לצורך כך, אין צורך לגרור אותה להליכים.

ככל שיהיה צורך לשמוע עדות של מי מעובדי ההוצאה לפועל או לקבל תעודת עובד ציבור , הנושא ייבחן ויינתנו הנחיות מתאימות.

צירופה של לשכת ההוצאה לפועל וגרירתה להליכים אלה מסרבלת את הדיון שלא לצורך.

כפי שפורט לעיל, סמכותו של בית המשפט להורות על מחיקת בעלי דין אם סבור הוא כי אין צורך בצירופם.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת הנתבעת 2. בנסיבות העניין בהן הדיון מול לשכת ההוצאה לפועל מצוי בראשיתו ולאור טיב הטענות המועלות נגדה שלא התבררו, אני סבור שאין מקום ליתן צו להוצאות לטובתה.

הפקדת ערובה

הנתבע עתר לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה. זאת, לאור הוראת סעיף 353 א לחוק החברות לשם הבטחת הוצאותיו. הנתבע טען לקיומה של חזקה על פי דין כי יש לחייבה בהפקדת ערובה. לטענתו, ככל שהנתבעת חולקת על כך, מוטל עליה הנטל להוכיח כי מצבה הכלכלי שפיר וכי הוצאות הנתבע מובטחות. הוא הפנה אל תדפיס רשם החברות לפיו רכושה משועבד כלפי בנק לפיתוח ולמשכנתאות. עוד טען, כי הגיש פסק דין לגביית חוב בסך של 105,176 ₪ מאת התובעת אולם כל ני סיונותיו לגבות את החוב העלו חרס. בנוסף, טען כי בהתחשב במשמעות הכספית הנובעת מהסעד ההצהרתי המתבקש וכן לאור ההליכים השונים שהתקיימו בהם נדחו טענות התובעת ולאור השיהוי בהגשת התביעה, יש לחייבה בהפקדת ערובה.

בתגובתה, טענה התובעת כי הבקש ה הוגשה ללא תצהיר ודי בכך כדי לדחות את הטענות העובדתיות הכלולות בה . לטענתה, לא ניתן להפריח טענות באוויר מבלי להעמידן במבחן החקירה הנגדית. היא הפנתה להוראות תקנה 157 לתקנות סדר האזרחי המאפשרת לבית המשפט להפעיל שיקול דעת. כן הפנ תה לסעיף 353 א לחוק ופירטה את השיקולים שיש לשקול מכוחו. לדבריה, מדובר בתביעה מבוססת וחזקה. עוד טענה, כי היא בעלת נכסים רבים ואין לה כל בעיה להתמודד עם הוצאות שסביר כי לא ייפסקו, לנוכח סיכוייו הגבוהים של ההליך.

בתשובתו, טען הנתבע בין היתר כי אין צורך בתצהיר הואיל ומדובר בטענות משפטיות. לדבריו, אמנם מקצת מהטענות אמנם עובדתיות אך כולן נתמכו במסמכים שצורפו. הוא הדגיש כי הבקשה היא מכוח סעיף 353 א לחוק החברות ולא על פי תקנה 157.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים בסוגיה זו ושמעתי את טיעוניהם, החלטתי לקבל את הבקשה.

על אתר אומר כי היה מקום לצרף תצהיר בכל הנוגע לטענות העובדתיות. חרף זאת, אני סבור כי תגובת התו בעת לא הסירה את החשש לאי יכולת גביית הוצאות בנסיבות המקרה דנן.

סעיף 353 א לחוק החברות עליו מבוססת הבקשה קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על פי לשון הסעיף, בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. במקרה דנן, אני סבור כי נסיבות העניין דווקא מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. כאמור, ע ל פי הסכמת הצדדים מיום 8.9.2019: "השאלה היחידה אשר תישאר במחלוקת היא השאלה האם החשבון בתיק ההוצאה לפועל הינו נכון, דהיינו האם החוב בגין השיק על סך 565 ₪ ביום 08.11.1986 אכן הינו כיום בסך של כ-721,000 ₪". להבנתי, נוסח ההסכמה זו ברור. כך גם סבר כב' השופט עמית משה סובל לו הגישה התובעת בקשת הבהרה. בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת כב' השופט סובל נדחתה ולאחר שכב' רשמת ההוצאה לפועל עיינה בחוות הדעת, היא פעלה בהתאם להחלטות השיפוטיות והורתה על סגירת הת יק. לאחר נקיטת הליכים כה מרובים, עותרת התובעת עתה לביטול הסכמתה שניתנה למעלה משנה קודם לכן ואשר לה כאמור ניתן תוקף של החלטה. תביעה לביטול הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ושניתנה במעמד בעלי דין כשהם מיוצגים במסגרת דיון בבית משפט אינה דבר של מה בכך . בנסיבות אלה אין לקבל את הטענה כי סיכויי התביעה גבוהים. נהפוך הוא.

הטעם השני לשלילת הפקדת ערובה כאמור בסעיף החוק, הוא הוכחה כי יש ביכולתה של החברה התובעת לשלם את הוצאות הנתבע, אם תביעתה תידחה. התובעת לא הוכיחה זאת. כל שנכתב בדבר יכולתה הכלכלית של התובעת בתצהיר מנהלה היה כי "לתובעת נכסים רבים ומבוססים ואין לה כל בעיה להתמודד עם הליך זה וכל שייפסק בו". טענה ל אקונית זו אינה יכולה להיחשב כהוכחה ליכולת כלכלית של התובעת. יצוין כי לא נעשה על ידי התובעת ולו מאמץ מינימלי להתמודד עם הרשום בתדפיס רשם החברות שצורף לבקשה.

לאור האמור, אני סבור כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה.

בהתחשב במהות הסעד המבוקש במסגרת התובענה, הפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪ נראית סבירה בעיניי וכך אני קובע. התובעת תפקיד בקופת בית המשפט את הסכום האמור בתוך 30 יום. יופקד הסכום יינתנו הנחיות להמשך. לא יופקד הסכום, תידחה התביעה.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותקבע את התיק לתזכורת פנימית ליום 8.11.2021 לצורך בדיקת ההפקדה.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"ב, 07 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.