הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 65640-07-17

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעים:

  1. שמואל יודקביץ
  2. רויטל יודקביץ

ע"י ב"כ עו"ד יעקב גנים

נגד

הנתבעת:

צד ג':
רום ארד הנדסה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נדב כנפו

נופים פרוייקטים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוני אורן ואח'

פסק דין

תביעה שעניינה ליקויי בנייה בדירה ברחוב הדישון 5/14 נס ציונה, אותה רכשו התובעים מהנתבעת.

הנתבעת, יזמית פרויקט הבנייה ממנה רכשו התובעים את הדירה ומי שבנתה את פרויקט הבנייה באמצעות צד ג', שלחה הודעה לצד שלישי לצד ג' בטענה לאחריות צד ג' לליקויים בעבודות הבנייה ו בדרישה לשיפוי ופיצוי הנתבעת בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובעים במסגרת הליך זה.

במקור התבקש בכתב התביעה סעד כספי וכן צו עשה לביצוע תיקונים בעין במרפסת הדירה ובחנייה של התובעים. סכום התביעה הכספית עמד על סך 415,000 ₪. לאחר עבודות תיקון שביצעה צד ג' במסגרת ההליך, הסכימו הצדדים לצמצום התביעה לסעד הכספי ולמתן פסק דין על פי החומר הקיים, ללא חקירות ולאחר הגשת סיכומים בכתב. סכום הפיצוי הועמד בסיכומי התובעים על סך 215,000 ₪.

רקע הדברים ותמצית הטענות

התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת כדירה "חדשה" בהתאם להסכם מכר מיום 14.3.11. החזקה בדירה נמסרה לתובעים בחודש יולי 2013, ארבע (4) שנים לפני הגשת התביעה.

התובעים טוענים בכתב התביעה ש הדירה נמסרה להם עם ליקויים רבים, ובהם ליקויי רטיבות קשים וחוסר בידוד תרמי במספר מוקדים בדירה, אשר הפכו את הדירה לבלתי ראויה למגורים ולמזיקה לבריאותם ולבריאות ילדיהם , כי עובש, טבח ופטריות פשטו בחלקים רבים בדירה ובתכולתה וגרמו נזק לרכוש. כשלכך נלווה ריח חריף וכבד המקשה על הנשימה ומהווה סכנה בריאותית.
התובעים טוענים כי לנתבעת ולצד ג' מטעמה ניתנו, עובר להגשת התביעה, הזדמנויות למכביר לתיקון הליקויים, אולם הן לא השכילו ל נצלן וביצעו תיקונים קוסמטיים כושלים ובלתי מקצועיים של הליקויים, שבחלקם חזרו על עצמם.

במסגרת התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של כ-250,000 ₪, פיצוי בגין עלות דיור חלופי למשך 45 יום בתקופת התיקונים, הובלה ואחסנה בסך של 30,000 ₪, פיצוי בגין נזקי ריהוט לרבות נזקים עתידיים הצפויים בגין הצורך בפירוק ארונות קיר לצורך ביצוע התיקונים בסכום מוערך כולל של כ-20,000 ₪, פיצוי בגין ירידת ערך שיורית בגין נזקי הרטיבות גם אם יתוקנו בסך של 65,000 ₪ לפחות ופיצוי בגין נזק לא ממוני בשל עגמת נפש, מניעת הנאה ושימוש בדירה, אי נוחות, טרחה והפסד ימי עבודה בסך של 50,000 ₪ לפחות.

לאחר הגשת התביעה ועל רקע טענת הנתבעת וצד ג' כי לא ניתנה להם הזדמנות לתיקון קודם להגשת התביעה, הסכימו התובעים לאפשר לצד ג' לבצע תיקונים בדירה בבחינת "הזדמנות אחרונה" . ביצוע התיקונים נדחה בעקבות מחלוקת לגבי דיור חלוף שהוצע לתובעים ומומן על ידי צד ג' והיקף התיקונים (ראו; החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 23.10.18 ומיום 24.10.18).

צד ג' ביצעה תיקונים בדירה בשלהי שנת 2018 והגישה חוות דעת מומחה הנדסי מטעמה, אשר בדק את הדירה לאחר ביצוע התיקונים וציין כי מרבית הליקויים שנותרו הם בעיקר אסתטיים ועלות תיקונם נאמדת בסך 6,350 ₪ לקבלן מזדמן. התובעים טענו, מנגד, כי הליקויים בדירה חזרו ועל רקע זה מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין אייל שנהב לבחינת הליקויים, דרכי התיקון ועלותם (ראו; החלטה מיום 26.9.19 ומיום 2.10.19).

מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו מיום 17.2.2020 שחלק ממוקדי הרטיבות תוקנו וכי נותרו ליקויי רטיבות וליקויים נוספים שעלות תיקונם הוערכה בסך 39,650 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת פיקוח הנדסי (10%) בסך 43,615 ₪ בצירוף מע"מ (51,029 ₪ כולל מע"מ) . על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, עלות התיקונים תופחת ב-25% אילו תבוצע על ידי "קבלנים גדולים", ו משך התיקון הוא 10 ימים, בהם הדירה ראויה למגורים.

התובעים הסכימו בדיון מיום 31.5.2020 לאפשר לצד ג' לתקן את הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט. בהחלטה בפרוטוקול הדיון נקבע כי התיקונים יבוצעו עד לסוף חודש יולי 2020 וכי מומחה בית המשפט יבדוק את התיקונים ויגיש חוות דעת משלימה, כאשר צד ג' תישא בעלויות שכרו.

בפועל צד ג' לא ביצעה את תיקון הליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט.
ביום 21.7.2020 הודיעה צד ג' שהתובעים אינם מאפשרים לה לבצע את התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ודורשים ביצוע עבודות נוספות של פירוק והרכבה מחדש של כלל האריחים בחדרי הרחצה בדירה, החורגות מחוות דעת מומחה בית המשפט ומחוות דעת מומחה התובעים לפיהן נדרש להחליף אריחים בודדים תוך שילוב אריחי דקור.

בהחלטה מיום 24.7.2020 התבקשו התובעים לפרט מה הן העבודות לגביהן נתגלעה מחלוקת והאם ניתן לאפשר לצד ג' לבצע את יתר העבודות שאינן שנויות במחלוקת. התובעים לא הגיבו להחלטה וגם לא להחלטה נוספת מיום 7.10.2020 המורה לתובעים לפרט את העבודות שבמחלוקת ומדוע לא יבוצעו יתרה עבודות.

בהתאם להחלטה מיום 9.8.2020 הוארך המועד לביצוע התיקונים עד ליום 1.9.2020 תוך שנקבע כי התיקונים יבוצעו על פי חוות דעת מומחה בית המשפט וכי התובעים ישתפו פעולה ויאפשרו את ביצוע התיקונים. התובעים הודיעו ביום 27.9.20 כי יש לתת לנתבעת וצד ג' ארכה אחרונה לתיקון.

צד ג' הודיעה כי התובעים ממשיכים בסירובם ונקבע כי הדבר יידון בדיון שהיה קבוע ליום 25.11.2021 .

התובעים והנתבעת לא התייצבו לדיון. ב"כ צד ג' שהתייצבה לדיון יחד עם נציג מטעם צד ג' עמדה על הוצאות והדיון נדחה דחייה קצרה. על רקע זה הגישו התובעים הודעה מוסכמת על הסדר דיוני ולפיו הדיון יבוטל, התביעה תצומצם לתביעה לסעד כספי וייתן צו להגשת עדויות בתצהיר.

הצדדים הגישו עדויות בתצהיר. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות של התובע; מטעם הנתבעת תצהיר עדות של מנהל הפרויקט מר ח נין; מטעם צד ג' תצהירו של מר פלוטקין. בישיבת בית המשפט מיום 28.4.2021 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט ולפיה תינתן לתובעים אחריות על פי חוק לתיקונים שביצעה צד ג' במסגרת הליך זה וכי פסק דין בתביעה הכספית יינתן על יסוד החומר בתיק לאחר סיכומים בכתב שיגישו הצדדים .

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי הנתבעת וצד ג', מי שביצעה את הבניה עבור הנתבעת, אחראים לליקויים בדירתם ולפיצוי התובעים בגין נזקיהם. בסיכומים עומדים התובעים על מלוא רכיבי התביעה למעט דיור חלופי ומבקשים, חלף הפיצוי בגין עלות התיקון שהתבקש בכתב התביעה, לחייב את הנתבעת ואת צד ג' בתשלום עלויות תיקון הליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט, תוך שהם חולקים על התמחור הנמוך של עלויות תיקון הליקויים בחלונות הדירה על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ומבקשים להעמיד את עלות התיקון הכוללת של הליקויים בדירה על סך של 80,000 ₪ בהתאם להצעות מחיר בשוק החופשי.

התובעים טוענים שעובר להגשת התביעה ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתיקון הליקויים, אולם הנתבעת לא השכילה לתקנם וכי לאחר הגשת התביעה, אף שהיו זכאים לסעד כספי בגין עלות התיקונים, הם אפשרו לנתבעת לבצוע תיקונים בדירה. הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה באמצעות צד ג' ובכך הכירו הנתבעת וצד ג' באחריותם לליקויים שפורטו בחוות דעת המומחים מטעם התובעים ובנספחי התביעה.

למרות ההצהרה של צד ג' בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2019 כי כל הליקויים תוקנו ואף מעל ומעבר, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שמונה בהסכמה לבחינת טיב התיקונים ודינה כדין "חוות דעת משלימה", העלתה כי הליקויים שנטען שתוקנו, חזרו ובדירה נותרו ליקויי רטיבות וליקויים נוספים שעלות תיקונם הוערכה בסך 51,029 ₪.

התובעים אפשרו לנתבעת, באמצעות צד ג', לבצע עוד סבב תיקונים בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אותם בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 31.5.20 נקבע כי יש להשלים עד לסוף חודש יולי 2 020. אולם דבר לא נעשה על ידי הנתבעת וצד ג' והליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט נותרו על כנם. התובעים מפנים לתכתובות בינם לבין צד ג' וטוענים כי צד ג' התווכח עמם לגבי צבע האריחים וכי למרות שפעם אחר פעם התובעים הבהירו ללא קשר כי ניתן לתקן את הליקויים, צד ג' ניצל את הוויכוח כדי לא לתקן כלל. על רקע זה, טוענים התובעים כי הנתבעת וצד ג' איבדו את זכות התיקון והם זכאים לעמוד על הסעד הכספי.

הנתבעת וצד ג' דוחות את טענות התובעים וטוענות שמדובר בתביעה "מנופחת" ומופרזת המוגשת על ידי התובעים בחוסר תום הלב ובניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונן וכי התנהלותם הכוחנית וחסרת תום הלב של התובעים, לפני הגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך, הובילה לכך שבדירה נותרו ליקויים ואין במקרה זה להתייחס לתובעים כצד "החלש" שיש להגן עליו מפני היזם/הקבלן.

הנתבעת וצד ג' טוענות כי תובעים לא אפשרו לנתבעת ולצד ג' עובר להגשת התביעה לבצע את עבודות התיקון והדבר החמיר את הליקויים והגדיל את עלויות התיקון.

בשנת 2016, כ-3 שנים לאחר קבלת החזקה בדירה, התובעים פנו לנתבעת והלינו על ליקוי רטיבות נקודתי בדירה. הנתבעת פעלה באמצעות צד ג', הקבלן המבצע, לתיקון הליקויים, נשאה בעלות בדיקה חיצונית של ליקויי הרטיבות על ידי גורם שהתובעים בחרו ובוצעו תיקוני איטום במעטפת הבניין. אולם התובעים סירבו לאפשר לנתבעת ולצד ג' לבצע את התיקונים בדירתם. צד ג' מפנה לנספח ג' לתצהיר מטעמה, טוענת כי בעוד שדיירים אחרים אפשרו לה לבצע תיקונים, התובעים בחרו "לבנות" תיק ולהחמיר את נזקיהם. התובעים סירבו לאפשר תיקון בעיית הרטיבות בקיר חדר השינה הדרומי ובקיר הצפוני של ולא המציאו את חוות דעת המומחים מטעמם משנת 2017 עליהן הם מתבססים, אלא לראשונה לנתבעת במצורף לכתב התביעה ולצד ג' עם משלוח הנתבעת הודעה לצד שלישי.

מרבית הליקויים להם טוענים התובעים בכתב התביעה הם ליקויים "גלויים" שלא נזכרו בפרוטוקול המסירה ולנתבעת ולצד ג' לא ניתנה כל הודעה ביחס אליהם, אלא במועד הגשת התביעה כ-3 שנים לאחר מסירת החזקה בדירה לתובעים. בכתב התביעה אף נ כללו ליקויים "חדשים" עליהם לא הודיעו התובעים לנתבעת או לצד שלישי ו לא אפשרו תיקונם קודם להגשת התביעה והתובעים איבדו את זכותם לתיקונם.

התובעים המשיכו ועמדו בסירובם לאפשר תיקון הליקויים גם כאשר ליקוי באיטום חדר הרחצה בדירתם גרם נזק לדירה מתחת והם התבקשו לאחר הגשת התביעה, בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2018 לאפשר תיקון ורק בהתערבות בית המשפט הדבר הסתייע. בשל כך הנזק לדירת השכנים החמיר והצריך עלות תיקון גבוהה יותר מאשר לו ניתן היה לבצע את התיקון בשלב מוקדם יותר.

למרות ההסכמה בדיון הראשון לאפשר ביצוע התיקונים באמצעות צד ג', עיכבו התובעים את עבודות התיקון בשל דרישתם דיור חלוף בתקופת התיקון, שלא נדרש. התובעים בחוסר תום לב הערימו קשיים כאשר צד ג' כיתתה רגליה למציאת דיור חלוף במימונה והתובעים לא שיתפו פעולה.

בהמשך התובעים מנעו מהנתבעת ומצד ג' להשלים את ביצוע התיקונים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט בשל דרישות החורגות מחוות דעת מומחה בית המשפט. כל זאת תוך ביזוי בית משפט והתעלמות מהחלטותיו, אי התייצבות לדיונים והפרת הסדרים דיוניים. בסכומים מפנה צד ג' לתכתובות בין הצדדים שצורפו לתצהיר התובע וטוענת שהמחלוקת עם התובעים נגעה לדרישת ם להחלפת כל האריחים בשירותי אורחים הגם שבהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט נדרשה החלפה חלקית, בסעיף 3 לחוות דעת נמצאו 3 אריחים סדוקים, והגם שבהתאם לחוות הדעת במקלחת הורים יש 7 אריחים שיש להוציא ולשים במקומם אריחים מהשורה הראשונה ובשורה העליונה לשים אריח צבעוני, התובע לא היה מוכן לכך ודרש להחליף את כל האריחים הרגילים והצבעוניים.

בכך טוענות הנתבעת וצד ג', התובעים פעלו בניגוד לחובתם בהסכם המכר ובחוק המכר (דירות) והם איבדו את הזכות להסתמך על ליקויים הנטענים ולקבל פיצוי בגינם ובגין יתר הרכיבים שהתבקשו במסגרת הגשת התביעה.

התנהגות זו של התובעים במהלך ההליך, גרמה לנתבעות ולצד ג' להוצאות מיותרות לבזבוז הזמן השיפוטי ולהארכת ההליך שלא לצורך. צד ג' טוענת כי צוות שלם מטעמה עמד בהיכון במשך שבועות והמתין לביצוע תיקוני ההשלמה בדירת התובעים , אך התובע סיכל זאת בהעלאת דרישות חורגות, כפי שעולה מהתכתובת בין הצדדים וכאשר בחודש נובמבר 2020 ששה חודשים לאחר ההחלטה הקובעת כי צד ג' יבצע את התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט כותב התובע לעורך דינו "למה הדברים צריכים להיחתך? וללא תנאים... לגבי חדר הרחצה יש לנו סייגים".

צד ג' מוסיפה וטוענת לאשם תורם מלא של התובעים שגרמו בהתנהגותם להחמרת נזקיהם.

לחלופין טוענות הנתבעת וצד ג' כי ככל שייקבע שהתובעים זכאים לפיצוי בגין עלות תיקון ליקויים, למרות התנהגותם חסרת תום הלב, אי מתן הזדמנות לתיקון הליקויים לפני הגשת התביעה וסיכול האפשרות לתיקונם לאחר הגשת התביעה, לכל היותר יש להעמיד את הפיצוי על עלות התיקון שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט ולהפחית ממנה 25% (עלות קבלנים גדולים כפי שקבע המומחה) - סה"כ 32,711 ₪ כולל מע"מ.

הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומים כי מסכום זה יש להפחית גם את עלויות התיקון שפורטו בסעיפים 6 ו-7 לחוות הדעת, בהיותם ליקויים "גלויים" אשר לגביהם לא ניתנה הודעה בהתאם למועדים הקבועים בחוק המכר (דירות), כך שעלות התיקון לכל היותר תעמוד על סך 22,911 ₪ כולל מע"מ.

מעבר לכך טוענות הנתבעת וצד ג', יש לדחות את יתר רכיבי התביעה, לא לפסוק לטובת התובעים הוצאות ולחייבם בהוצאות הנתבעת והצד השלישי.

לגבי ההודעה לצד שלישי, הנתבעת טוענת לאחריות צד ג', בהתאם להסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין צד ג', לביצוע תיקונים בדירות לרבות תקופת הבדק והאחריות ולשיפוי ופיצוי הנתבעת בגין כל סכום שתחויב, ככל שתחויב, לשלם לתובעים. צד ג' כפרה בכתב ההגנה באחריות ה לתיקוני הבדק . בסכומים זנחה צד ג' את הטענה ולא כפרה בחבות לשיפוי הנתבעת.

דיון והכרעה

עניינה של המחלוקת הטעונה הכרעה היא בטענות התובעים לליקויי בנייה בדירה אותה רכשו מהנתבעת כדירה "חדשה" בפרויקט שנבנה באמצעות צד ג', הקבלן המבצע.

לאחר הגשת התביעה, הסכימו הצדדים שצד ג' תבצע תיקונים בדירה. התיקונים בוצעו בשלהי שנת 2018, תוך שצד ג' מימנה דיור חלוף לתובעים בתקופת ביצוע עבודות התיקון. מומחה הנדסי מטעם בית המשפט שמונה לבדיקת עבודות התיקון קבע בחוות דעתו מיום 17.2.2020 כי חלק מתיקוני הרטיבות בוצעו , אולם נותרו ליקויי רטיבות בדירה וליקויים נוספים. התובעים הסכימו לאפשר לצד ג' להשלים את ביצוע התיקונים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט. בהחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 31.5.2020 נקבע כי התיקונים יושלמו עד לסוף חודש יולי 2020. צד ג' לא ביצע את התיקונים וטען כי התובעים לא אפשרו את ביצועם בשל דרישות תיקון החורגות מחוות דעת מומחה בית המשפט. על רקע זה נדרשת הכרעה בתביעה שצומצמה, בהסכמה, לתביעה כספית.

לב המחלוקת הוא בשאלת זכאות התובעים לפיצוי בגין עלויות התיקון ובגין יתר הרכיבים הנתבעים, לאור טענת הנתבעת וצד ג' כי התובעים , בניגוד לחובם בהסכם המכר ובחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 לא הודיעו על מרבית הליקויים במועד גילויים ולא אפשרו לנתבעת ולצד ג' לבצע את תיקון הליקויים לפני הגשת התביעה וכי התובעים לאחר הגשת התביעה פעלו בניגוד להסדר דיוני ולהחלטות בית המשפט ו לא אפשרו לצד ג' להשלים ביצוע תיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ובכך איבדו את הזכות לטעון לליקויים ולקבלת פיצוי.

סעיף 4א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)" או" החוק") קובע כי הקונה יהיה זכאי להסתמך על "אי התאמה" (1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה , אם הודיע עליה תוך שנה מאותו מועד; (2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.

בהתאם לסעיף 4ב(א) לחוק המכר (דירות): "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר ועל פי סעיף 4ב(ב) לחוק מקום בו חזרה אי ההתאמה לאחר תיקון המוכר פעם אחת או יותר במשך שנתיים ממועד הודעת הקונה על אי ההתאמה, רשאי הקונה לתקנה על חשבון המוכר.

זכותו של קונה לטעון לליקויים בעבודות הבנייה, אפוא, בהתאם להוראות חוק המכר שוברה בצדה. היא מטילה על הקונה חובה לאפשר למוכר לתקן את הליקויים תוך זמן סביר. ואולם, משניתנה הזדמנות לתקן ובכל זאת נותרו ליקויים, פשיטא, שהמוכר החמיץ את זכותו לתיקון ו לא עומדת לרשותו זכות נוספת - או חובה מצד הקונה - להמשיך ולבצע באמצעות המוכר תיקונים בעין (ראו; ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ , פ"ד נ(2) 858 (1996) ("עניין זלוצין") ; ע"א 656/99 בר-שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5)1 (2003) (להלן:" עניין בר-שירה"); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז (6) 83 (2003)).

השאלה האם ניתנה "הזדמנות נאותה" למוכר לתיקון כאמור בהוראת סעיף 4ב(א) לחוק המכר (דירות) אם לאו תוכרע על פי מבחן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בענין ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.2005) (להלן: " עניין סגל")) עמד בית המשפט העליון על חשיבות מתן הזדמנות נאותה וכנה למוכר לתיקון ליקויים בתקופת הבדק, בקובעו את הדברים הבאים:

|"תקופת הבדק מיועדת לאפשר איתורם של פגמים ואי התאמות בדירה בתוך תקופה קצובה ותיקונם על ידי המוכר. לתקופת הבדק חשיבות במישור של יחסי הצדדים לחוזה, היות שבקביעת תקופת הבדק נלקח בחשבון אופיו המיוחד של הממכר - דירה חדשה אשר ליקויים בבנייתה עשויים להתגלות אך לאחר זמן - וניתנת אפשרות למוכר לעמוד בקיום חיוביו החוזיים ולמסור ממכר תקין לקונה בעבור התמורה החוזית. כן יש לתקופת הבדק חשיבות במישור רחב יותר - תקופת הבדק תורמת ליעילות המערכת המשפטית ומונעת הקצאה בלתי יעילה של משאבים על ידי שהיא מייתרת, ולו באופן זמני, את הצורך בהגשתן של תביעות בגין פגמים ואי התאמות שנתגלו בדירה במהלך תקופה זו. אלה יתוקנו על ידי המוכר בלא שתידרש פניה לבית המשפט. כמובן, במידה שסבורים הקונים כי המוכר לא כיבד חיובו החוזי לתקן הליקויים בשנת הבדק, פתוחה בפניהם האפשרות לפנות לערכאות בתביעה. מכאן, ככלל, לצדדים כולם, כמו-גם למערכת המשפט, אינטרס בהקפדה על כך שקונים לא יגישו תביעתם בגין ליקויי בניה בטרם הודיעו למוכר על הליקויים ויאפשר ו לו לתקנם עד תומה של שנת הבדק. [..] הגשת תביעה בגין ליקויי בניה צריכה להיעשות ככלל לאחר שחלפה תקופת הבדק ולאחר שניתנה לקבלן הזדמנות אמיתית -ולא כזו שהיא בבחינת מן השפה ולחוץ לתקן הליקויים בתקופת הבדק או בסמוך לסיומה... " (פסקה 9 ).

במקרה זה לגבי התקופה שקדמה להגשת התביעה, יש ממש בטענת הנתבעת וצד ג' שלא ניתנה לה ן הזדמנות לתיקון הליקויים שפורטו בכתב התביעה קודם להגשת התביעה.

הנתבעת וצד ג' מפרטות בתצהיר י העדות כי התובעים פנו לראשונה בטענה לליקוי רטיבות בדירה בשנת 2016, לאחר 3 שנים בהם התגוררו בדירה וכי הן היו נכונות לבצע תיקונים, מימנו חוות דעת חיצונית לבדיקת הרטיבות על ידי גורם שנבחר על ידי התובעים ובוצעו עבודות איטום בבניין באמצעות סנפלינג. אולם התובעים בניגוד לדיירים אחרים בפרויקט, הערימו קשיים וסירבו לאפשר את ביצוע התיקון. לתצהיר העדות מטעם צד ג' צורפו תכתובות מחודש דצמבר 2016, מחודש ינואר 2017 ומחודש מאי 2017 (לפני הגשת התביעה) המפרטות את חוסר שיתוף פעולה של התובעים ואת סירובם לאפשר לצד ג' לבצע תיקונים. התובע 1, המצהיר היחיד מטעם התובעים לא הכחיש טענות אלה, הגם שהן עלו בכתבי ההגנה שהגישו הנתבעת וצד ג'. תצהיר העדות מטעם התובעים אינו מתייחס לכלל לתקופה שקדמה להגשת התביעה, פרט לטענה בעלמא בלא פרוט וללא תימוכין כי נעשו פניות חוזרות לנתבעת ולצד ג' לביצוע התיקונים. התובעים אינם מציגים תיעוד לפנייה בכתב לנתבעת או לצד ג' בעניין.

מרבית הליקויים שפורטו בחוות דעת המומחים שצורפו לכתב התביעה, לא צוינו בפרוטוקול המסירה, ובהם ליקויים "גלויים" כמו כתמים בספי אבן בחלונות הדירה וגוונים שונים באריחים הקיר בחדרי רחצה בדירה. התובעים גם לא הציגו תימוכין למסירת חוות הדעת מטעמם לנתבעת או לצד ג' קודם להגשת התביעה.

ואולם, לצד אי הצגת התובעים מסד ראייתי ולפיו הם אפשרו לנתבעת או לצד ג' לפני הגשת התביעה לתקן את הליקויים, הצדדים הסכימו לאחר הגשת התביעה לאפשר לנתבעת לבצע תיקונ ים, באמצעות צד ג'. בהמשך הוסכם כי צד ג' תשלים את התיקונים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט, בהם ליקויים לגביהם טענו הנתבעת וצד ג' שמדובר בליקויים "גלויים" שלא נמסרה הודעה לגביהם עם גילויים וליקויים שלא ניתנה הזדמנות לתיקונם קודם להגשת התביעה. בכך ניתן לראות הכרה מצד הנתבעת וצד ג' באחריותן לתיקון ליקויים, הגם שלטענתן לא ניתנה לגביהם הודעה והזדמנות לתיקון קודם לתביעה.

למעלה מזה, קונה דירה שלא הודיע למוכר על ליקויים ולא אפשר למוכר לתקנם, לא איבד לחלוטין את זכותו לקבלת פיצויים בגין ליקויי הבנייה, כטענת הנתבעת וצד ג'. אלא שיש להפחית את הפיצוי בגין עלות התיקון לעלות שבה היה נושא המוכר אילו ביצע את התיקונים בעצמו (ראו; עניין בר-שירה; עניין סגל; ע"א 7799/01 סלים וברזילי נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725 (2002); ע"א 155/08 (מחוזי-חי') פיורה נ' עד האוזה בע"מ [פורסם בנב ו] (21.1.2009)).

בהקשר זה אין לקבל את טענת הנתבעת שסעיף 5.14 להסכם המכר מקנה אך סעד לביצוע תיקונים בעין ושולל מהתובעים זכות לקבלת פיצוי כספי. טענה מעין זו נדחתה בפסיקה (ראו; ת"א (מחוזי-חי') 948-98 גיגי נ' פנורמה הצפון חברה לבנין בע"מ [פורסם בנבו} (4.1.2009) ) ואינה עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים לצמצום התביעה לסעד כספי.

זאת ועוד, מהחומר העומד בפניי עולה כי לאחר הגשת התביעה סיכלו התובעים ומנעו מצד ג' להשלים את תיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, על אף הסכמתם לאפשר זאת לצד ג' והחלטת בית המשפט.

לאחר שצד ג' ביצעה תיקונים בדירה, הצהירה בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2019 כי התיקונים בוצעו "מעבר לנדרש" והציגה חוות דעת מומחה הנדסי מטעמה לפיה נותרו אך תיקונים אסתטיים בעלות של כ-6,500 ₪, מונה מומחה הנדסי מטעם בית המשפט לבדיקת התיקונים. על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, חלק מליקויי הרטיבות לא תוקנו ונותרו ליקויים שעלות תיקונם (כולל פיקוח) הוערכה בסך 51,029 ₪ כולל מע"מ (אומדן עלות התיקונים על פי חוות גדעת מומחה התובעים עמדה על סך כולל של 144,650 ₪)

למרות זאת, והגם שהיה בידי התובעים באותו שלב לעמוד על פיצוי כספי חלף תיקון בעין, הסכימו התובעים בדיון מיום 31.5.2020 לאפשר לצד ג' לבצע את התיקונים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט, בבחינת הזדמנות אחרונה ובהחלטה בפרוטוקול הדיון נקבע כי העבודות יושלמו עד סוף חודש יולי 2020 ולאחריהם יבחן מומחה בית המשפט את התיקונים וצד ג' תישא בעלות שכרו.

צד ג' חזרה והודיעה שהיא מבקשת לבצע את התיקונים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, אולם התובעים אינם מאפשרים זאת ודורשים לבצע עבודות החורגות מחוות דעת מומחה בית המשפט ומחוות דעת המומחה מטעמם - החלפת כל האריחים בחדרי הרחצה בדירה, חלף החלפת אריחים בודדים ושילוב אריחי דקור . התובעים, מצדם, לא הגיבו לכך ואף לא הגיבו להחלטות מיום 24.7.2020 ומיום 7.10.2020 אשר הורו להם לפרט מה הן העבודות שבמחלוקת ומדוע לא יאפשרו ביצוע יתר העבודות שאינן שנויות במחלוקת. התובעים גם לא מילאו אחר ההחלטה מיום 9.8.2020 אשר האריכה את המועד לביצוע העבודות עד ליום 1.9.2020 והורתה לתובעים לשתף פעולה ולאפשר את ביצוע התיקונים.
במקום זאת וחלף דיון שנקבע לאור הודעת צד ג' כי התובעים ממשיכים בסירובם לאפשר ביצוע העבודות , הגישו התובעים הודעה על הסדר דיוני מוסכם על ביטול הדיון והמשך בירור התביעה לסעד הכספי. בכך יש לראות חזרה מההסכמה לביצוע תיקון הליקויים שנותרו בדירה על פי חוות דעת מומחה בית המשפט.

ניסיון התובעים לטעון שלמרות המחלוקת הם הבהירו לצד ג' שניתן לבצע את יתר התיקונים, אינה בהלימה להתנהלות התובעים , לחוסר תגובתם לפניית צד ג' לבית המשפט בטרוניה על כך שהתובעים אינם מאפשרים ביצוע העבודות ולהחלטות המורות לתובעים לפרט מה הן העבודות במחלוקת ומדוע לא יתאפשר ביצוען של העבודות שאינן שנויות במחלוקת, להן לא הגיבו. תוכן תכתובת דוא"ל של התובע לבא כוחו מיום 25.11.2020 ממחישה כי התובעים התנגדו למתווה התיקון שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט ודרשו פיצוי כספי.

גם אם על פי התכתובות הדוא"ל בין התובע לנציג צד ג' התובעים הם שפנו לצד ג' בתחילת חודש יולי 2020 לברור מה קורה עם עבודות התיקון, תכנית עבודה נשלחה על ידי צד ג' לתובעים ביום 19.7.2020., בתוך תקופת הביצוע שנקבעה. על פי המומחה מטעם בית המשפט משך ביצוע עבודות התיקון הוא 10ימים ובהחלטה מיום 9.8.2020 הוארך המועד להשלמת העבודות עד לחודש ספטמבר 2020.

עיון בחלופי הדברים מלמד כי התובעים התנגדו להחלפה חלקית של אריחי חדר הרחצה בדירתם בהתאם למתווה התיקון שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט ו למתווה התיקון שהציע המומחה מטעם התובעים (החלפת חלק מהאריחים והנחת אריחי דקור מעוצבים בחלק העליון) ועמדו על החלפת כל האריחים. כל זאת, הגם שהסכמת הצדדים והחלטת בית המשפט מיום 3 1.5.2020 על ביצוע עבודות התיקון על ידי צד ג', הייתה לתיקונים שנקבעו בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

התנהלות זו של התובעים אשר מחד גיסא נותנים הסכמה לכך שצד ג' יבצע תיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ומאידך גיסא מתנגדים למתווה התיקון שקבע מומחה בית המשפט, אינם מגיבים להחלטות בית המשפט ומונעים מצד ג' לבצע תיקונים שנקבעו בהחלטה שיפוטית, עולה כדי חוסר תום לב בניהול ההליך השיפוטי שתוצאתו הארכת ההליך וסרבולו והותרת הדירה עם ליקויים .

יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש בהתנהלות זו של התובעים לשלול מהם קבלת פיצוי בגין הליקויים שנותרו בדירה. שכן, חוות דעת מומחה בית המשפט מלמדת כי למרות שניתנה לצד ג' בתחילת ההליך הזדמנות לתיק ון הליקויים בדירת התובעים, הליקויים לא תוקנו במלואם. נותרו ליקויי רטיבות וליקויים נוספים שעלות תיקונם הוערכה על ידי מומחה בית המשפט בסך של 43,615 ₪ בצירוף מע"מ. התנהלות התובעים תילקח בחשבון בבחינת הנזק הלא ממוני לו טוענים התובעים ובשאלת הוצאות.

את הטענה כי התובעים אשר מנעו מצד ג' ביצוע תיקונים גם לאחר הגשת התביעה, החמירו את נזקי הדירה של התובעים ונזקי הדירה מתחת לדירת התובעים והגדילו את עלות תיקונה לצד ג', אין בידי לקבל. לא הוצג מסד ראייתי מספיק לתמיכת הטענה, הנטענת בעלמא. הוא הדין בטענה לעלויות והוצאות של צד ג' בשל ההמתנה וההיערכות לביצוע תיקוני ההשלמה על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, שלא יצאה אל הפועל.

עלות התיקון

על פי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לאחר תיקונים שביצעה צד ג' בדירה נותרו ליקויים שעלות תיקונם הוערכה בסך של 51,029 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. התובעים מתנגדים לתמחור שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט בנוגע לתיקון ספי החלונות בדירה וטוענים, תוך הפניה להצעת מחיר שצורפה לתצהיר התובע, כי עלות תיקון רכיב זה בשוק החופשי גבוה בהרבה ויש להעמיד את עלויות התיקון של הליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט על סך 80,000 ₪. אינני מקבלת את הטענה.

מדובר בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ובקביעות שהן בתחום מומחיות המומחה. נקודת המוצא לגבי חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית משפט היא שיש לתת לה משקל רב, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן או אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין או הפוגעת באופן בוטה בזכויות של מאן דהוא (ראו; ע"א 293/88 חברת יצחק נימן בע"מ נ' מ. רבין [פורסם בנבו] (31.12.1988); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן [פורסם בנבו] (2.6.1996); ע"א 1168/07 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר [פורסם בנבו] (1.2.2009); ת"א (מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (9.1.2017)). אין זה המקרה, ואין הצדקה לסטות מעלות התיקון שנקבע ה ב חוות דעת מומחה בית המשפט. ביתר שאת, כאשר התובעים לא עמדו על חקירת מומחה בית המשפט (רע"א 4722/07 גלילי נ' לדר [פורסם בנבו] (14.11.2007)) והם מבקשים להסתמך על הצעת מחיר.

עם זאת, כאשר התובעים לא אפשרו את ביצוע התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, הם זכאים אך לעלות תיקון במחירי הנתבעת או צד ג' , אשר על פי חוות דעת מומחה בית המשפט מפחיתים את עלות העבודות שנקבעו בחוות דעת המומחה ב-25% והתובעים זכאים לפיצוי בסך 32,711 ₪ בצירוף מע"מ (38,272 ₪ כולל מע"מ).

הנתבעת מבקשת להפחית מסכום זה את עלויות התיקון שנקבעו בחוות דעת מומחה בית המשפט לגבי תיקון ספי חלונות בדירה והחלפת אריחים בחדרי הרחצה בדירה (סעיפים 6 ו-7 לחוות הדעת) בהיותם ליקויים "גלויים" שלא פורטו בפרוטוקול המסירה ולא הודע על קיומם עובר לתביעה, כך שעלות התיקון הליקויים תעמוד על סך 22,000 ₪. אין בידי לקבל את הטענה. אי הודעה למוכר על ליקוי ומתן זכות לתיקון אינה שוללת לחלוטין את הזכות לפיצוי. עצם ההסכמה לביצוע תיקונים באמצעות צד ג' לפי חוות דעת מומחה בית המשפט הכוללת ליקויים אלה, שומטת את היסוד מהטענה.

פיצוי בגין דיור חלוף
התובעים זנחו בסיכומים ובתצהיר העדות מטעמם את התביעה לקבלת פיצוי בגין דיור חלוף בתקופת התיקון, כולל הוצאות אחסון והובלה ולא בכדי. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לצ ורך ביצוע יתרת התיקונים בדירה אין צורך בפינוי הדירה.

פיצוי בגין נזק לריהוט
דין התביעה לפיצויים בגין פירוק ארונות קיר בדירה כחלק מהנדרש לביצוע התיקון ובגין נזקים שנגרמו לבגדים, רהיטים ותכולת הדירה - להידחות. לבד מטענה בעלמא בתצהיר התובע, לא הוצגה בדל של ראייה לקיומו של נזק לתכולת הדירה, לריהוט ולבגדים ולעלות תיקונם (ראו; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981)). עיון בסעיף 5(ב) ל חוות דעת מומחה בית המשפט מלמד כי עלות התיקון שנקבעה בחוות הדעת כוללת פירוק ארון הצמוד לקיר המערבי של חדר הארונות והחלפת גב הארון. דרישת פיצוי נפרד בגין כך מהווה כפל פיצוי. חוות הדעת לא כללה נזק נוסף לריהוט ואין מקום לטענה לנזק נוסף.

פיצוי בגין ירידת ערך
התובעים מבקשים פיצוי בסך של 65,000 ₪ עבור ירידת ערך בהינתן, לטענתם, שהיקף נזקי הרטיבות בכל חלקי הדירה משמעותי ויוצא דופן בחומרתו, כך שאף אם הליקויים יתוקנו לא יהיה בכך להעלים את ההיסטוריה העגומה של הדירה בעיני רוכש פוטנציאלי של הדירה באופן שיפגום בשוויה של הדירה. אינני מקבלת זאת.

הפסיקה קובעת כי פיצוי בגין ירידת ערך יינתן במקרים בהם לא ניתן לתקן את הליקוי או כאשר לא ניתן לתקנו כהלכה או במקרים שבהם עצם ביצוע התיקון עצמו הביא לירידת ערך בשווי הדירה - כגון מקום בו מדובר בליקויי חוזר ונשנה או בליקויי חריג ויוצא דופןכזה העלול להרתיע בפועל קונה פוטנציאלי, או בליקויים יסודיים, חמורים ורחבי היקף אשר לא תוקנו ו/או לא תוקנו כדבעי מהלך שנים רבות והוכח כי יש בכוחם להרתיע קונה מלרכוש את הדירה בכלל או במחיר מופחת (ראו; ע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט [פורסם בנבו] (17.4.1994); ת.א (הרצ') 13093-04-15 לכיש נ' גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ [פורסם בנבו] (14.8.18); ת.א. (ת"א) 45482-10-13‏ חמי אברהם נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בורוכוב 48, גבעתיים [פורסם בנבו] (27.5.2015); ת"א (חי') 49179-06-15 רוזנטל נ' רודנר [פורסם בנבו] (20.3.2020)) . אין זה המקרה ואין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגיןירידת ערך .

התובעים לא הגישו חוות דעת שמאי לתמיכת טענתם לירידת ערך , בעוד שאליבא חוות דעת המומחה מטעם צד ג' אין ירידת ערך. התובעים גם לא הוכיחו כי עסקינן בליקויי ם שאינם ברי תיקון או בליקויי רטיבות קשים ונרחבים, המחריפים מיום ליום ואשר נסיונות לתקנם מהלך שנים רבות לא צלחו . חוות דעת המומחה ההנדסי מטעם בית המשפט אינה תומכת בטענת התובעים לקיומם של נזקי רטיבות משמעותיים ויוצאי דופן בחומרתם והיא מעלה כי הליקויים שנותרו בדירה ברי תיקון, לרבות ליקויי הרטיבות.

פיצוי בגין נזק לא ממוני -
פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני מסורה לשיקול דעת בית המשפט, על פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות, תוך שעל בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע ולהעמידו במצב בו היה אלמלא ההפרה ולא להענשת המפר (ראו; ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4), (1981)).

בקביעת גובה הפיצוי עבור נזק לא ממוני בגין ליקויי בנייה, יש להביא חשבון, בין היתר, את טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בדירה ; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו ; ועלות תיקון הליקויים - כאשר בהקשר זה אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 (1992)); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אברמוביץ ואח' [פורסם בנבו] (1.12.2008); עניין סגל)).

לגבי דירת מגורים כבר נאמר: "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו, זהו, נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד". (ראו; ת.א. (מחוזי- י-ם) 725/80 בני יצחק ואח' נ. שיכון ופיתוח בע"מ (לא פורסם)).

יישום אמות מידה אלה על המקרה שלפנינו מצדיק פיצוי לא ממוני, אולם בשיעור נמוך בהרבה מהפיצוי אותו מבקשים התובעים וזאת בשים לב גם להתנהלות התובעים בהליך.

התובעים מבקשים פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות, טרחה, מניעת הנאה מהדירה והפסד ימי עבודה בסך של 50,000 ₪. התובעים טוענים שהם לא זכו ליום אחד של חסד בדירה , כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים בפרקי זמן ממושכים, העובש והטחב פשטו בדירה ובתכולתה ומנעו ומונעים מהם לארח משפחה וחברים וכי היקף הנזקים ובעיקר נזקי הרטיבות הקשים וכשלונות הנתבעת בתיקונם, חרף פניות חוזרות, העמיקו את תסכולם ו את סבלם. אין בידי לקבל זאת. נסיבות מקרה זה שונות מעניין ע"א 6481/05 כהן נ' חפציבה אליו מפנים התובעים. הסכום הנתבע בגין עגמת נפש הינו מופרז, לא הוכח ואף אינו עולה בקנה אחד עם חומרת הליקויים ועלות תיקונם על פי חוות דעת מומחה בית המשפט.

התובעים אינם תומכים טענותיהם בתשתית ראייתית. לא הוצגו ראיות לכך שהדירה לא הייתה ראויה למגורים ולהימצאות עובש, טחב וריח רע, כטענת התובעים. בחוות דעת מומחה בית המשפט אין אינדיקציה לכך. אין גם תימוכין בראיות להפסד ימי עבודה. המסד הראייתי שהוצג מלמד שהתובעים פנו לראשונה לנתבעת שלוש (3) שנים לאחר מסירת החזקה בדירה וכי התובעים לא אפשרו לנתבעת ולצד ג' לבצע תיקונים עובר להגשת התביעה וכן לבצע תיקונים משלימים במהלך ההליך. התנהגותם של התובעים וחזרתם מהסכמתם לאפשר לצד ג' להשלים את התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט האריכה את ההליך והותירה את הדירה עם ליקויים.

מהעבר השני בדירה בוצעו עבודות תיקון כשהתובעים שוהים מחוץ לביתם, בדיור חלוף שמימנה צד ג'. בדירה שנמסרה לתובעים בשנת 2013 נותרו ליקויי בנייה, ביניהם ליקויי רטיבות שלא תוקנו במלואם על ידי צד ג'. גם אם התובעים מנעו מהנתבעת ומצד ג' לבצע את התיקונים שנקבעו בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מדובר ב"סבב" שני של תיקונים ולא ניתן להתעלם מכך שלצד ג' ניתנה במסגרת ההליך הזדמנות לתיקון הליקויים שלא צלחה במלואה וכי ליקויי רטיבות שנותרו בדירה, לאחר התיקון שביצעה צד ג', והצורך החוזר בתיקונם הינו מטריד ועלול לגרום לאי נוחות.

מכל האמור ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין לפער הניכר בין הסכום הנתבע (415,000 ₪ בכתב התביעה ו-215,000 ₪ בסיכומי התובעים) לסכום שנפסק, ובראי רף הפיצוי הנוהג, מצאתי במקרה זה לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש ולהעמידו על סך של 3,000 ₪.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 41,272 ₪, את חלקם של התובעים בהוצאות חוות דעת מומחה בית המשפט (3,705 ₪), את החלק היחסי של האגרה כיחס שבין הסכום שפסקתי לסכום התביעה (475 ₪) וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

חככתי בדעתי האם לפסוק הוצאות לתובעים בשים לב למסקנתי שהתובעים לא אפשרו תיקון הליקויים עובר להגשת התביעה ולא אפשרו לצד ג', לאחר הגשת התביעה, להשלים את ביצוע התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, חרף הסכמתם והחלטת בית המשפט, הגישו תביעה מופרזת וגרמו בהתנהגותם להארכת ההליך. ואולם כאשר במסגרת ההליך התאפשר ביצוע בעין של התיקונים באמצעות צד ג' ואלה לא בוצעו במלואם, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט אשר בדק את התיקונים שביצעה צד ג' במסגרת ההליך העלתה שחלק לא קטן מהליקויים שפורטו בכתב התביעה ובהם ליקויי רטיבות לא תוקנו, ולא ניתן לומר כי טענות התובעים לליקויים חסרות יסוד וכן כאשר הנתבעת וצד ג' לא עמדו על קיום הדיון נוכח הודעת צד ג' כי התובעים ממשיכים לסכל את ביצוע התיקונים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט והסכימו לברור הסעד הכספי בתביעה חלף עמידה על ביצוע התיקונים בעין ואכיפת התובעים בדרכים העומדות לרשותן בדין למילוי ההחלטה על כך, בנסיבות אלה לצד ההסכמה למתן פסק דין ללא חקירות תוך חיסכון בזמן ובעלויות לצדדים, אני סבורה כי יש לפסוק לזכות התובעים שכר טרחת עורכי דין בסכום שקבעתי - בסך 5,000 ₪.

מסכום שכר טרחת עורכי דין שפסקתי לזכות התובעים יש להפחית סך של 1,000 ₪ שעל התובעים לשלם צד ג' בגין אי התייצבותם לדיון מיום 25.11.2020, אליו התייצבה באת כוח צד ג' ונציג מטעמה. מתגובת התובעים עולה כי בא כוח התובעים חש ברע בבוקר הדיון והוא הודיע על כך לבאת כוח הנתבעת קודם לדיון. אין טענה שהודעה על כך נמסרה לבאת צד ג'. אינני סבורה כי הייתה זו חובתה של הנתבעת להודיע לצד ג', ולא של התובעים וכי בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לאחר הדיון שלא התקיים, לביטול הדיון הנדחה, להגשת תצהירי עדות ולקביעת התיק לשמיעה ללא אזכור שאלת ההוצאות, יש לפטור מתשלום ההוצאות.

ההודעה לצד ג' מתקבלת, כך שצד ג' תישא בכל תשלום שעל הנתבעת לשלם לתובעים, בתוספת אגרת משפט בגין ההודעה לצד ג' .

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא ו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין.

פוטרת את התובעים ואת הנתבעת, בהתאמה, מתשלום המחצית השנייה של האגרה בגין התביעה וההודעה לצד שלישי .

ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.