הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 65516-05-18

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעת

פלונית
ע"י ב"כ עו"ד לויט

נגד

הנתבעות
1.גני דל וינו בע"מ
2.הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד האוזנר

הצד השלישי

יעל איבגי – ההליך נמחק (4.9.19)

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שנחבלה בכתפה באולם אירועים שבבעלותה ובניהולה של נתבעת 1.

פסק דין זה יהיה תמציתי בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

רקע

1. התובעת, גמלאית בת 70 אשר ב טרם יציאתה לגמלאות עבדה כ"מנהלנית" בבית ספר תיכון.

בתאריך 20.4.17, כשהתובעת היתה בת 66, היא השתתפה באירוע 'הפרשת חלה' שאותו ארגנה והנחתה הרבנית יעל איבגי באולם האירועים " גני דל וינו" שבבעלותה ובניהולה של נתבעת 1 (להלן: "הרבנית" ו"האולם" בהתאמה).

2. לטענת התובעת בכתב התביעה (המתוקן), כאשר נכנסה לשירותים שבאולם היא החליקה על מים שמנוניים אשר היו במקום, וכתוצאה נפלה ונחבלה בעיקר בכתפה הימנית (להלן: "התאונה") (סעיף 3 לכתב התביעה). היא הוסיפה וטענה כי בעקבות נפילתה נותרה לה נכות בשיעור של 10% בכתף ימין, ולהוכחת האמור הגישה אף חוות דעת של מומחה בתחום האורתופדיה (ראו חוו"ד של ד"ר יפה מתאריך 19.7.18, נספח יט למוצגי התובעת). התובעת טוענת כי נתבעת 1 אחראית לנזקי הגוף שנגרמו לה, המוערכים על ידה בסכום של כ – 336,000 ₪ (סעיף 111 לסיכומיה).

3. נתבעת 1 ונתבעת 2 (המבטחת בפוליסת ביטוח צד שלישי את אחריותה של נתבעת 1 לנזקים הנטענים), הכחישו בכתב ההגנה את חבותן ואת אחריותן לאירוע ככל שאירע. ואם אירע - התובעת היא שאחראית לנפילתה ולנזקיה. כמו כן נטען, על יסוד חוות דעת נגדית של מומחה בתחום האורתופדיה, כי לתובעת לא נותרה כל נכות (לחוות הדעת של ד"ר ז'טלני מתאריך 20.9.18, ראו נספח א לתיק מוצגי הנתבעות). ועוד בכתב הגנתן, הנתבעות טענו כי האולם היה באחריותה ובשליטתה של הרבנית, כששומה היה עליה לוודא כי לא יהיה מפגע באולם על כל חלקיו. ברוח זו הנתבעות אף הגישו נגד הרבנית הודעה לצד שלישי, אך מאוחר יותר זנחו את טענותיהן וההודעה נמחקה (ראו החלטה מתאריך 4.9.19).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים ואת עדיהם, ולאחר שקראתי את הסיכומים מטעמם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

האחריות

4. תחילה, לתיאור תמציתי רלוונטי של אירוע 'הפרשת חלה' כפי שעלה מעדותה של הרבנית – מדובר באירוע שהחל בשעות הערב והשתתפו בו 500-600 נשים. מר אבי עורקבי, אחד מבעליה של נתבעת 1 (להלן: " עורקבי"), תרם את האולם, את הכיבוד הקל שהוגש למשתתפות וכן את חומרי הגלם (קמח, שמרים, מלח, סוכר, שמן ומים), כשהאירוע כולו הוקדש לעילוי נשמתו של אחיו המנוח, ז"ל. וכך, המשתתפות התקבצו סביב שולחנות שסודרו במיוחד, בקבוצות של 6-12 נשים בשולחן, כשכל אחת מהן מכינה לעצמה חלה מחומרי הגלם שהונחו עבורה מראש על השולחן (הרבנית, בפרוטוקול הדיון מתאריך 1.11.20 בעמ' 61 שו' 30, עמ' 60 שו' 34 – עמ' 61 שו' 2; עמ' 67 שו' 4-5, שו' 26-27. כל ההפניות הן לפרוטוקול זה אלא אם צוין אחרת).

האם התובעת נפלה, ואם כן - היכן ומה היה הגורם לנפילה ?

5. מכאן לתאונה עצמה; לטענת התובעת, בשעה 22:30 לערך, לאחר הכנת החלה, היא ביקשה ללכת לשירותים. היא הלכה עם חברתה ב' ולדבריה והמתינה בתור 10-15 דקות מאחר ש חדר השירותים היה צפוף ושימש את הנשים גם לרחיצת ידיהן לאחר שלשו בצק. הרצפה, היתה מלוכלכת. וכך מתארת התובעת בתצהירה את אשר ארע: "כאשר התפנה אחד התאים וביקשתי לצעוד לתוכו, כשכזכור - בשלב זה אני עדיין עומדת בחלל חדר השירותים, צעדתי לכיוון התא ופתאום מצאתי את עצמי על הרצפה לאחר שהחלקתי על שלולית מים שמנוניים אשר נקוו על הרצפה ונפגעתי בכל חלקי גופי בעיקר בכתף ימין" (סעיף 13 לתע"ר, בעמ' 32 שו' 7-12, שו' 30-34).

התובעת הצביעה על מקום הנפילה בתמונה נ/2 שהיא תמונה של שירותי הנשים (התמונה היא חלק מסדרת תמונות שצולמו והוגשו על ידי הנתבעות [נ/1-נ/7] של שני חדרי השירותים שבאולם. בשל אופי האירוע, שיועד לנשים, גם שירותי הגברים היו פתוחים לשימוש המשתתפות. עורקבי בעמ' 84 שו' 33-35). ניתן לראות בתמונה נ/2 כי אכן באותו חלל ממוקמים תאי שירותים ו הכיורים אלו מול אלו.

6. ככל שהיתה מחלוקת האם התובעת אכן נפלה בשירותים כתוצאה ממים, אזי תימוכין לגרסתה של התובעת ניתן למצוא בעדותה של ב', מכרה של התובעת ("חברות מהשכונה לא חברה חברה, חברה מהשכונה" (עמ' 23 שו' 16)). ב' הלכה עם התובעת לשירותים וראתה אותה נופלת בכניסה לשירותים (מיקום המתאים לסימון של התובעת על גבי נ/2 כמקום הנפילה), ו בנקודה החשובה לענייננו – ראתה אותה נופלת כתוצאה ממים שנקוו על רצפת חדר השירותים. וכפי שהעידה ב' - "מלא מלא מים" (עמ' 9 שו' 10-11, שו' 26; עמ' 10 שו' 10-12, שו' 30-33; עמ' 26 שו' 13). אכן, ב' לא זכרה פרטים רבים עליהם נשאלה (לדוגמא: איזה כיבוד הוגש? האם השולחנות היו עגולים או מרובעים? כמה נשים ישבו סביב השולחן? מה היתה התאורה בחדר השירותים? כמה נשים היו באולם וכיו"ב שאלות שנשאלה דווקא על ידי ב"כ התובעת) , אולם היא הסבירה שעדותה ניתנת למעלה מ - 3 שנים לאחר התאונה, ובשעת אמת היא התמקדה בתובעת, בניסיון לעזור לה ולהרגיעה (עמ' 17 שו' 1-3, עמ' 18 שו' 13-17). זה כנראה גם מה שנחרט בזיכרונה.

לטענת התובעת היא המתינה בחדר שירותים או במבואה לחדר השירותים (ראו תמונה נ/1) 10-15 דקות, כשבכל אותו זמן נשים נכנסו ושטפו ידיים (עמ' 32 שו' 30-34). הנתבעות טוענות כי התובעת מנסה לצייר תמונה של עומס בשירותים, בעוד שחברתה ב' לא זכרה אם היו נשים נוספות שנטלו ידיים (עמ' 25 שו' 18-21) והעידה לבסוף כי לא היה תור (עמ' 24 שו' 15-28). למרות טענה זו של הנתבעות, בסופו של דבר, בין אם ברגע נתון היו עוד נשים בתור לשטיפת ידיים או לתא השירותים ובין אם לא, המים – "הרבה הרבה מים" – היו שם, וב' זכרה את אירוע התאונה עצמו ואת תלונותיה של התובעת על חבלה בכתף (ב', בעמ' 11 שו' 21-22). לא התרשמתי מעדותה של ב' (שמטעמים אישיים לא שתפה פעולה במתן תצהיר לתובעת, אלא הגיעה ליתן עדות לפי הזמנה שנשלחה אליה לבקשת התובעת על ידי בית המשפט) כי היא מגמתית או מגזימה בתיאורה. עוד יצוין כי לאחר שהתובעת התאוששה מעט, השתיים חזרו לאולם ולא דיווחו לגורם באולם או לרבנית על התאונה. אך היעדר הדיווח בזמן אמת אינו פוגע במהימנות התובעת, שגם לא פנתה מיד לקבל טיפול רפואי, אלא רק כעבור מספר ימים כשכאביה התגברו (סעיף 22 לתע"ר). בתיעוד הרפואי הראשון מתאריך 25.4.17, התובעת אכן מתלוננת לפני רופא-אורתופד קופת החולים על כאבים בכתף "לאחר נפילה" (סיכום ביקור מתאריך 25.4.17, נספח ג למוצגי התובעת) .

סיכומה של נקודה זו; נפילתה של התובעת בתאריך 20.4.17 בשירותי הנשים באולם בגין מים שנקוו ברצפה כבר אינה שנויה במחלוקת. עדותה של ב', עדת ראיה, תומכת בכך ובמידה מסוימת גם תיעוד רפואי ראשון. הגם שלא הוכח כי היו אלה מים שמנוניים דווקא - אין לכך משמעות מבחינת שאלת האחריות, ועל כך להלן.

עוולת הרשלנות

7. הטלת אחריות על האולם תלויה בהתגבשות יסודות עוולת הרשלנות שבסעיפים 35-36 ל פקודת הנזיקין. לפי המודל המסורתי, כדי שתוטל אחריות על נתבע מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות (הפרתה) ונזק שנגרם בגינה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982) [להלן: " פס"ד ועקנין"]; למודל שונה ראו לדוגמא ע"א 4486/11 פלוני נ' שרותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (2013)).

8. לחובת הזהירות שני היבטים, המושגי והקונקרטי.

חובת הזהירות המושגית בוחנת האם בהיבט העקרוני ובמנותק מהעובדות הספציפיות של המקרה, ראוי להכיר בחובה ביחס לסוג מזיקים, סוג ניזוקים, סוג פעילות וסוג הנזק. קיומה של חובת זהירות מושגית של בעל עסק כלפי לקוח או מבקר נדונה לא אחת, ונקבע כי הבעלות והשליטה בעסק והפיקוח במקום יוצרים זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שונים במקרקעין, סיכונים שלעיתים אותו בעל עסק יכול למנוע, ולפיכך מוטלת עליו חובת זהירות מושגית (ועקנין, בעמ' 124-125; ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (2007) בפסקה 8).

9. אשר להיבט הנוסף של חובת הזהירות, היא החובה הקונקרטית, זו המתחשבת בנסיבות הספציפיות של המקרה, השאלה היא האם בעל האולם היה יכול לצפות (צפיות פיסית) וצריך היה לצפות (צפיות נורמטיבית, ערכית) קיומה של סכנת רטיבות ברצפת חדר השירותים המשמש את אורחיו. במישור הפיסי, האולם יכול לצפות כי בחדר שירותים, במקום בו יש כיורים וברזי מים, שהאורחים יוצאים ונכנסים אליו ונוטלים ידיהם, יצטברו מים על הרצפה ואורחיו יחליקו . אולם, לא כל נזק שניתן לצפות אותו במישור הפיסי הוא נזק שיש לצפות אותו במישור הנורמטיבי קרי, יתכן כי יהיו שיקולי מדיניות אשר ישללו את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, וימנעו את התגבשותה של עוולת הרשלנות. שכן, הדין אינו מחייב ברשלנות בגין סיכונים טבעיים ורגילים במסגרת פעילות אנושית מקובלת שיתרונותיה בצידה, אלא רק בגין סיכון בלתי סביר – סיכון שהחברה רואה אותו בחומרה יתרה ודורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אותו ( ועקנין, בעמ' 126-127).

10. האם במקרה זה הסיכון שבחדר השירותים היה בלתי סביר? הפסיקה מבחינה בין חומר שהוא 'טבעי' למקום ההחלקה, ולכן בבחינת סכנה 'רגילה' שגם אדם סביר היה עומד עליה בעצמו אף אם לא הוזהר לגביה (לדוגמה, מים או מי סבון בבית מרחץ – ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל אביב, פ"ד לד(1) 157, 160-161 (1979)); החלקה במשטח באולינג (שלא נמצאה בו רטיבות) – ת"א (שלום ת"א) 29087/06 אדמסקי נ' ב.נ.י באולינג בע"מ (2009)), לעומת חומר שאינו 'טבעי' למקום ההחלקה או חומר שחייבים לנקוט בעטיו אמצעים מיוחדים כדי למנוע סכנה (לדוגמה, טבח שהחליק משמן על רצפת מטבח של מלון - ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 77-78 (1984); החלקה של עובד בגין סבון ושמנים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת - 417/75 בן דוד נ' מפעלי טכסטיל כרדאנה בע"מ, פ"ד לא(1) 827, 830 (1977); לקוחה שהחליקה משומן שהיה על רצפת איטליז - ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד טו 1789, 1791 (1961)) (להבחנה בין סכנה רגילה לבין סכנה שיש לנקוט צעדים כדי למנוע אותה, ראו ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 350 (1993)).

11. במקרה דנן; מים ברצפת חדר השירותים שמקורם באורחי האולם העושים שימוש בכיורים לנטילת ידיים היא לכאורה "טבעית" למקום בו הם נמצאים. 'לכאורה', משום שאין דין טפטוף אקראי של מים מידיים רטובות, כשלוליות מים הנקוות ברצפה. ואין דין מים בחדר שירותים כדין מים בבית מרחץ. אולם אינו פטור מלשמור על רצפה נקיה ויבשה בשירותים. הסכנה שבהחלקה ובנזק הגוף שעלול להיגרם יכול שימנעו בנקיטת אמצעים פשוטים וזולים יחסית – ריצוף מתאים, משטחים מונעי החלקה או ניקיון בתדירות שתבטיח שהרצפה תהיה יבשה.

12. מקובל עליי שאירוע 'הפרשת החלה' החל כאשר האולם (והשירותים) נקיים ומסודרים (הרבנית, עמ' 61 שו' 20-25, עמ' 62 שו' 6-7; ב' בעמ' 22 שו' 19-22). אך מטבע הדברים, בחלוף השעות, במהלך או בסיום הכנת החלה, המשתתפות תבקשנה ליטול את ידיהן (ואעיר אני - גם אם השתמשו בכפפות שאותן הביאו מהבית [ הרבנית, בעמ' 65 שו' 16-24]). על בעל אולם, היודע מהו אופי האירוע המתקיים במקום, להיערך מבעוד מועד ולקחת בחשבון ששימוש של מאות נשים בשני חדרי השירותים (גברים ונשים), שימוש המצריך ניקיון מוגבר. היה על האולם להציב עובדת ניקיון בתוך חדר השירותים (או במבואה שבתמונה נ/1) ולתדרך אותה לנקות שם לעיתים תכופות כדי שלא יקוו מים על הרצפה. אגב, גם אם מדובר ברצפה שאריחיה מונעי החלקה.

13. אם כך, האם אכן היתה עובדת ניקיון בחדר השירותים או מחוצה לו? בסוגיית כמות העובדים באולם, ועובדי הניקיון בפרט, עדותו של עורקבי לא היתה אחידה.

במסגרת הליכים מקדמיים נשלח לנתבעות שאלון. עורקבי הוא זה אשר השיב עליו. שם, הצהיר כי האולם הועבר נקי ומסודר לשימושה ולהחזקתה של הרבנית כתרומה, ולכן ללא נוכחות צוות האולם ומבלי שהועסקו עובדים באותו הערב, גם לא עובדי ניקיון. רק הוא היה נוכח באולם (תשובות 6-7 ו – 11-14). הסיבה שלא דאג לתחזוקת השירותים היתה - "האולם נמסר לרשות הרבנית וסוכם שעליה לדאוג ולוודא שיעשה בו שימוש ראוי על ידי אורחיה וכן לדאוג לניקיון והסרת מפגעים במהלך הערב" (תשובה מס' 21) [הדגשות אינן במקור]. אלו תשובות חד-משמעיות, ואינן משתמעות לשני פנים – הוא נכח באולם לבדו, ללא צוות העובדים, ולא היה אחראי לניקיון (ראו תצהיר מתאריך 22.5.19, נספחים א-ב לתיק מוצגי התובעת).

והנה, בתצהיר עדותו הראשית עורקבי מסר גרסה שונה בתכלית. כך למשל כי עובדים נוספים היו באולם, אך הוא ביקש מהם להישאר במשרדים בשל אופי האירוע שהיה על טהרת המין הנשי (הגם שהרבנית העידה כי לא היתה מניעה שגם גברים יעבדו באולם בהכנת האירוע - הרבנית, בעמ' 75 שו' 1-3). והעיקר - הוא דאג לכך שבאזור השירותים תהיה מנקה-אישה שתפקידה יהיה לבדוק את השירותים מספר פעמים בשעה ולנקותם במידת הצורך. והיא אכן דאגה לכך, וככל שהיו מים הרי הם נבעו משימושן של האורחות שנכנסו לשירותים בין ניקיון לניקיון (סעיפים 4-7 ו - 11 לתע"ר).

גרסה זו המשיכה להתפתח בעדותו בבית המשפט ולדבריו היה באולם צוות של 3 אנשי ניקיון (שבהמשך עדותו אופיינו כנשים), אחת מהן אותה אישה שהופקדה על ניקיון השירותים. כאשר נשאל כיצד הוא יודע שהמנקה ביצעה את עבודתה ונכנסה בכל פעם לחדר השירותים הוא השיב : " אין שעה, בחורה עומדת מחוץ וברגע שאנשים נכנסים לשירותים ... יוצאים שוטפים את הידיים והם הולכים לנייר ומנגבים ונופל מים, ברגע שנופל מסה זה 10 דקות, זה 5 דקות, זה 7 דקות וזה יכול להיות גם חצי שעה וזה יכול להיות 3 דקות יוצאים נכנסת מנגבת יוצאת החוצה ככה זה עובד באולם אירוע אני באולם אירועים כבר 17 שנה" (עמ' 95 שו' 32 – עמ' 96 שו' 2). [העדר סימני הפיסוק הוא במקור. מ.א.ק]

14. ברי כי לא ניתן לזקק מתוך תצהיריו ועדותו של עורקבי גרסה אחת אחידה, בדבר שהוא בלב העניין – האם השירותים נוקו ובאיזו תדירות? תחילה הצהיר כי כל האחריות היא לפתחה של הרבנית. זו העידה כי סוגית חדרי השירותים והניקיון בהם לא היתה מעניינה ועורקבי היה אמור לדאוג לכך (עמ' 78 שו' 10-18, שו' 33, שו' 19-21 עמ' 77 שו' 12-13). ואכן עורקבי העיד כי "אני בחיים שלי לא מבטל שליטה, אני על העסקים שלי תמיד שולט גם אם אני נותן בתרומה" (עמ' 98 שו' 6-7), וברקע יוזכר כי הנתבעות חזרו בהן מההודעה לצד שלישי. בהמשך טען כי היתה מנקה מחוץ לחדר השירותים שתפקידה היה לנקות. אותה מנקה לכאורה לא הובאה למתן עדות, ולא נראה כי נעשה מאמץ לאתרה (עמ' 96 שו' 19-22). וכך נמנעה מבית המשפט עדות ישירה של מי שיכולה היתה לשפוך אור על סידורי הניקיון בשירותים, כאשר על פי הלכה פסוקה הימנעות בעל דין מהבאת עד מבלי שהוצג טעם אמין וסביר לכך יוצרת את ההנחה כי לו הובאה העדות היה בה כדי לפעול נגד אותו בעל דין (רע"א 2939/13 פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2013) בפסקה יז).

פרק זמן, כזה או אחר, בין ניקיון אחד למשנהו יקבע כסביר תוך התחשבות באופי המפגע, באופן הסכנה ובתוצאותיה האפשריות. כאן מדובר בסכנת החלקה שתוצאותיה עלולות להיות נזק גוף. מאחר שאין עדות ביחס לעבודות הניקיון לכאורה, לא ניתן לקבוע כמה זמן עבר בין ניקיון אחד למשנהו, אם בכלל. לעומת זאת, האפשרות למנוע את הנזק היא פשוטה וזולה יחסית, בהצבת איש ניקיון ויוטעם כי מדובר בשטח קטן לתחזוקה. ובסופו של דבר, כאשר עורקבי נשאל "אני רוצה לדעת קודם כל אתה אומר שהימצאות שלוליות מים על הרצפה אצלך זה מצב נורמאלי? " הוא השיב "ברור" (עמ' 101 שו' 23-25). זוהי תפיסה שגויה של היקף אחריותו.

15. משנפלה התובעת כתוצאה מכמות מים בלתי סבירה, תוצאת התרשלותו של האולם שלא דאג לניקיון מספיק של חדר השירותים, ונגרם לתובעת בשל כך נזק גוף – שומה על הנתבעות לפצות את התובעת בגין האמור.

16. בשולי הדברים; הנתבעות לא טענו בסיכומיהן לקיומו של 'אשם תורם' מצידה של התובעת, למרות שלפי עדותה אזי כאשר נכנסה לחדר השירותים היא ראתה מים על הרצפה (עמ' 33 שו' 23, עמ' 34 שו' 6-15). לו הייתי נדרשת לטענת הגנה זו, שאמנם אינה מהווה הגנה למזיק ביחס לאחריותו בנזיקין גופה, אך היא יכולה להביא להקטנת חובתו לפצות את הניזוק על מלוא נזקיו, הייתי אומדת את האשם התורם של התובעת בשיעור של 10%.

17. סיכומה של סוגיית האחריות; אולם אינו יכול למנוע היווצרות המפגע במהלך השימוש בחדרי השירותים, הרי לא ניתן לשלוט בכל אורחת ואורחת ולעקוב כי היא מנגבת את ידיה כדבעי. אולם, לאור כמות המשתתפות, השימוש בחומרי גלם המצריכים נטילת ידיים - האפשרות כי יהיה שימוש מוגבר בחדרי השירותים והיקוות מים ברצפתם היתה צפויה. אלא שהאולם לא נערך בהתאם ולא הוכח שהציב עובד ניקיון או מספיק עובדי ניקיון ונתן להם הוראות מתאימות. כל זאת כאשר מדובר בשטח מפגע קטן, מוגדר, ספציפי – חדר שירותים, שניתן לשלוט על הסכנות שבו בקלות. לאולם אחריות לקרות התאונה, ואם נשים נוספות לא החליקו במקום, היה זה מאחר שהתמזל מזלן.

מכאן להיקף הנזק.

הנזק

הנכות הרפואית

18. בנפילתה, התובעת נחבלה בכתפה הימנית (ידה הדומיננטית). לאור הפערים בין חוות הדעת שהצדדים הגישו (10% מזה ו – 0% מזה), מונה ד"ר ברק חביב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה כדי להעריך את מצבה הרפואי האורתופדי של התובעת בעקבות התאונה, ובכלל. מסקירת המסמכים הרפואיים עולה שבשל תלונותיה של התובעת על החמרה בכאבים בימים שלאחר הנפילה היא פנתה למעקב רפואי בקהילה, טופלה בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים. מאז לטענתה היא סובלת מכאב בכתף ובזרוע ימין, כאשר הממצאים העיקריים של הבדיקה הגופנית שערך היו כאב והגבלת תנועה בכתף ימין. עוד הוסיף שבחוות הדעת שנשלחו אליו מתועדת בדיקת טווחי תנועה טובה יותר מזו אשר בבדיקה שהוא ביצע. בהדמיית MRI לא נמצאו קרעים בגידים אלא בצקת לשדית וציסטות בראש ההומרוס, דלקת בגיד הבייספס. התובעת טענה לפני המומחה שלא היו לה כאבים מסוג זה בכתפה עובר לאירוע ולא היו לה תאונות הקשורות בכתף . מתיקה הרפואי עולה כי היא נבדקה עוד קודם לתאונה מספר פעמים אצל אורתופדים בשל כאבים בכתף ואף בוצעו צילומים ו – US שהדגימו קרע קטן בגיד הסופראספינטוס.

בסופו של דבר, המומחה קבע כי בשל מצב לאחר חבלה בכתף עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% (זאת לאחר ניכוי מצב קודם - אותה בעיה ניוונית בסיסית שיש לה בכתף ימין אשר ככל הנראה החמירה לאחר האירוע), לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז – 1956 ("מחלות העצמות והפרקים... קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות - 10% ").

עוד המומחה העריך כי לתובעת היתה לאחר התאונה תקופת נכות זמנית בת 3 חודשים (50% למשך חודש, ו - 25% למשך חודשיים נוספים). מאחר שחלפו למועד בדיקתו שנתיים ממועד החבלה, הוא אינו צופה שינוי במצבה, ויש להניח כי היא תזדקק לטיפולי בכאב וטיפול גופני משקם הנמצאים בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום (ראו חוות הדעת של ד"ר חביב מתאריך 1.5.19).

19. הצדדים הסכימו כי חוות הדעת של המומחים מטעמם יוגשו ללא חקירה נגדית (פרוטוקול מתאריך 2.2.20 בעמ' 5 שו' 22). נראה כי חוות הדעת של ד"ר יפה מטעם התובעת אינה מתייחסת לתיעוד רפואי של הכתף עוד לפני התאונה, והיא עצמה לא סיפרה לו אודות מצבה, כולל נפילה בסופרמרקט בשנת 2011 שאז נחבלה בכתף ימין (מסמך 29 לתיק מוצגי הנתבעות) או כאבים בחגורת הכתפיים עליהם התלוננה בשנת 2008 (מסמך מס' 2 מתאריך 19.6.08 בתיק מוצגי הנתבעות). לדבריה, "הוא לא שאל אותי" (עמ' 49 שו' 7-9). ואילו חוות הדעת של ד"ר ז'טלני מטעם הנתבעות אינה נותנת ביטוי לטיפולים שעברה לאחר התאונה, שכללו 15 טיפולי פיזותרפיה שבסיומם עדיין דיווחה על קושי בהפעלת היד ועל כאב.

20. הצדדים לא הזמינו את מומחה בית המשפט ד"ר חביב להשיב על שאלות הקשורות בחוות דעתו, ולכן ככלל, בהעדר נימוקים משכנעים, בית המשפט לא יסטה מחוות דעת המומחה מטעמו (רע"א 1157/15 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (2015) בפסקה 5; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בעקבות האירוע עומדת איפוא על 5% (מתוך 10%, מחצית בשל עברה הרפואי הקודם).

הפגיעה התפקודית

21. כדי לקבוע את היקף השפעת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת בכלל (ועל כושר השתכרותה בפרט), יש לתת משקל לאופיה של הפגיעה, למיקומה, להשפעתה על משלח ידה של התובעת, תוך התחשבות בגילה, השכלתה וכישוריה. אציין כבר עתה כי התובעת המשיכה לעבוד במקום עבודתה עד לפרישתה לגמלאות בגיל 67. היא נוהגת, עוסקת בפעילות ספורטיבית (הליכות) והיתה אף תקופה (לפני הקורונה) שבה עשתה הידרותרפיה (עמ' 38 שו' 1, שו' 6, עמ' 43 שו' 19-20). האמור, בשילוב העובדה כי נכותה הרפואית היא קלה יחסית (5%) מצביעה על כך כי השפעת הנכות על תפקודה אינה משמעותית.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

22. התובעת הועסקה משנת 2002 על ידי רשות מקומית. בתפקידה האחרון היתה "מנהלנית" בבית ספר תיכון (מכתב הרשות המקומית מתאריך 17.6.18, עמ' 81 למוצגי התובעת). בכתב התביעה התובעת הוגדה כ"מזכירה", בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה לפניי, התובעת העידה כי היא מנהלת חשבונות, ולצורך הדיון כך גם אניח. שכרה בשלושת החודשים שלפני התאונה (קרי, בחודשים ינואר-מרץ 2017) עמד, צמוד להיום, על 9,600 ₪ (נספחים 43-48 לתיק מוצגי התובעת).

התאונה התרחשה ביום חמישי בשבוע (בשעות הערב), ולאחר סוף אותו השבוע, התובעת התייצבה כרגיל לעבודתה בבית הספר. עיון בתלושי השכר לחודשים אפריל-יוני 2017 מעלה כי התובעת ניצלה ימי מחלה ספורים (4.5 ימים), וככלל - זולת הפסד מצטבר זניח של 500 ₪ (במעוגל) בחודשים אפריל - מאי 2017, שכרה של התובעת לא נגרע עד לפרישתה לגמלאות בחודש אוגוסט-2018, בגיל 67 (לתלושי השכר לחודשים אפריל-מאי 2017, עמ' 49-52; לתלושי השכר לחודשים יוני-דצמבר 2017, עמ' 53-65; לשכר בחודשים ינואר-יולי 2018 ראו הסכום המצטבר בתלוש יולי-2018, עמ' 79. הכל לתיק המוצגים של התובעת).

על כן, לעבר, ממועד התאונה ועד לפרישתה של התובעת לגמלאות, יפסק סכום של 500 ₪ ( כולל הריבית מאמצע התקופה).

23. התובעת טוענת שכמנהלת חשבונות היא יכולה היתה להמשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה, אולם היא אינה מסוגלת לעשות זאת בשל מגבלותיה וכאביה. היא מעריכה את הפסדי השכר (כולל העבר) בסכום של 120,000 ₪.

טענה זו חסרת ביסוס עובדתי, מוגזמת ומופרזת; התובעת היתה שכירה ב – 16 השנים שלפני פרישתה, ויש להניח כי גם אלמלא התאונה היא לא היתה ממשיכה לעבוד בתקופת הפנסיה, כשכירה או כעצמאית. ולראיה, התובעת עצמה הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי לימי הפנסיה תכננה ליהנות מפעילות פנאי מגוונת ומטיפול בבני משפחתה ובביתה (סעיף 43 לתע"ר). עבודה - לא הוזכרה שם, והתובעת גם לא ניסתה לחפש עבודה לאחר פרישתה (עמ' 52 שו' 5). יש לציין כי היא מקבלת פנסיה באופן מסודר וקצבת זקנה (עמ' 52 שו' 32-34).

לא ראיתי לפסוק לתובעת הפסדי שכר ממועד פרישתה עד ליום מתן פסק הדין, ועד בכלל.

עזרת הזולת

24. התובעת מפרטת בתצהיר עדותה הראשית כי היא סובלת ממגבלת תנועה בכתף ומכאבים המגיעים עד לכף ידה, מתקשה בתפקוד היומיומי האישי ובביצוע עבודות משק הבית השוטפות. הדבר הפך אותה לאשה התלויה בעזרת הזולת. עוד היא טוענת כי לאחר התאונה היא נעזרה באופן ספורדי בעוזרת-בית וכן בבן זוגה (כיום בן 72) ובילדיהם הבוגרים אשר אינם מתגוררים בבית, אולם הגיעו ומגיעים כדי להושיט לה עזרה. בראש נזק זה היא מעריכה את נזקיה בסכום של כ – 83,000 ₪ (עבר ועתיד).

25. התובעת לא הגישה ראיות אשר יתמכו בהוצאה כספית בגין עזרת הזולת שאותה קיבלה לכאורה לאחר האירוע. אך סביר להניח כי בתקופת הנכות הזמנית (3 חודשים), בשים לב כי מדובר ביד שהיא דומיננטית, היא התקשתה בביצוע פעולות בסיסיות. לא התרשמתי שהעזרה שהתובעת קיבלה היתה יותר מעזרה רגילה של בני משפחה. באשר לעתיד, יש להתחשב בגילה של התובעת, בשיעור נכותה הנמוך ובהשפעתו על תפקודה. אני מעריכה את עזרת הזולת (עבר ועתיד) בסכום של 7,000 ₪ עד אריכות ימים.

הוצאות רפואיות ונסיעות

26. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות רבות בגין נסיעות וטיפולים רפואיים. אין בידיה קבלות אולם ניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי והטיפול הנלווה המתועד בו. בעתיד היא מעריכה כי תזדקק לטיפולים מעבר לסל הבריאות, לנסיעות, לאביזרים רפואיים וכיו"ב. להערכתה 35,000 ₪ זהו הנזק שבגינו יש לפצותה בראש נזק זה.

27. מהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת טופלה ב – 15 טיפולי פיזותרפיה עד לחודש נובמבר 2017 (עמ' 22 לתיק מוצגי התובעת). אין תיעוד לטיפולים מעבר לתאריך זה, והתיעוד הרפואי בכלל הוא עד לחודש ינואר 2018 בלבד. על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, התובעת לא תידרש לטיפול משמעותי מעבר למשככי כאבים ולטיפולי פיזיותרפיה שאותם ניתן לקבל במסגרת קופת החולים בה היא חברה, ללא עלות. לעבר ולעתיד הפיצוי יוערך בגין טיפולים רפואיים, תרופות, משככי כאבים, היטלים רפואיים, נסיעות וכיוצא בזה, בסכום גלובאלי של 4,000 ₪.

נזק לא-ממוני

28. בהתחשב בגילה של התובעת, באחוזי הנכות הרפואית ובפגיעה התפקודית המינימאלית (לא נגרם שבר), אך גם בכך שנדרשה ל – 15 טיפולי פיזותרפיה, סך של 18,000 ₪ ישקף את הפיצוי ההולם בראש נזק זה.

29. טרם סיום; התובעת הגישה סיכומים באורך של 33 עמודים, בניגוד להחלטת בית המשפט אשר קבעה כי הסיכומים (כולל סיכומים תשובה) לא יעלו על 14 עמודים. לפנים משורת הדין לא עשיתי צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם שכר הטרחה שייפסק לתובעת יהיה מופחת.

סיכום סכום הפיצויים

30. סכום הפיצויים הוא כדלקמן:

א. הפסדי השתכרות לעבר 500 ₪
ב. הפסד כושר השתכרות ופנסיה --
ג. עזרת הזולת (עבר ועתיד) 7,000 ₪
ד. הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 4,000 ₪
ה. נזק לא ממוני 18,000 ₪
סה"כ 29,500 ₪
שכר טרחת עו"ד (15%) ומע"מ 5,177 ₪
סה"כ 35,000 (במעוגל)

סוף דבר

31. התביעה מתקבלת. הנתבעות ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 35,000 ₪. כמו כן הן ישאו בהוצאות התובעת (על יסוד קבלות). הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"א, 07 מאי 2021, בהעדר הצדדים.