הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 65347-05-21

לפני כבוד השופט רז נבון

המבקשת:

נווה חושן בנייה וייזום
ע"י ב"כ עו"ד טבית

נגד

המשיבה:

חקשורי תפ השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מנגל

פסק דין

לפניי בקשה לבי טול פסק בוררות, שניתן ביום 24 בינואר 2021 ע"י הבורר, השופט (בדימוס) אבי זמיר (להלן בהתאמה: "פסק הבוררות; "הבורר").

א. רקע
המשיבה יזמה פרויקט תמ"א 38/2 (הריסה ובינוי) בעיר גבעתיים (להלן: "הפרויקט").
לצורך ביצוע הפרויקט, התקשרה המשיבה עם המבקשת בשנת 2017, בהסכם להזמנת שירותי בנייה.
הסכם ההתקשרות בין הצדדים בוטל על ידי המשיבה נוכח טענות בדבר הפרתו; המבקשת סירבה לעזוב את אתר הבנייה, והדבר הביא את המשיבה לנקיטת הליך משפטי (בקשה לסעד זמני) בבית משפט השלום בת"א (ת"א 28092-07-18).
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 18 ביולי 2018 (בפני כב' השופט אריאל צימרמן) הגיעו הצדדים לידי הסכמות שונות , לרבות בדבר פנייה לבוררות לפני כב' השופט בדימוס אבי זמיר, על מנת לברר את כלל המחלוקות ביניהם.
בהתאם, ניהלו הצדדים הליך בוררות במסגרתו הוגשו כתבי טענות, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת ואף התקיימו ישיבות הוכחות.
בטרם הכרעה במחלוקת ובטרם הוגשו הסיכומים, הגיעו הצדדים במסגרת הליך הבוררות לידי הסדר דיוני, לפיו יכריע הבורר במחלוקת שבין הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), תוך מתן הנמקה קצרה.
הצדדים גם הגדירו במפורש את גדר המחלוקת שבה על הבורר להכריע ( ובכלל זה את ראשי הנזק אשר נותרו) וכן את תקרת החיוב שהוסכמה עליהם, לאמור:

הצדדים הגישו לבורר סיכומים קצרים ולאחריהם ניתן ביום 24 בינואר 2021 פסק הבוררות בהתאם למנגנון אשר נקבע- פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט עם הנמקה קצרה ביחס לכל אחד מרכיבי המחלוקת .
במסגרת פסק הבוררות חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 380,000 ₪ כולל מע"מ בצירוף 20% מע"מ כהשתתפות חלקית בהוצאות.
ב. בקשת הביטול
על ידי המבקשת הוגשה תביעה לביטול פסק הבוררות (להלן: "בקשה הביטול"). בקשת הביטול אינה מכוונת מטבע הדברים לחלקים שבפסק הבוררות שבהם התקבלה עמד תה. בקשת הביטול מתייחסת לרכיב אחד בלבד - לקביעתו של הבורר לפיה יש לדחות טענותיה הכספיות של המבקשת, לקבלת סך של 601,701.75 ₪ מהמשיבה, עבור חשבון חלקי מס' 6 שהוגש לה במהלך ביצוע העבודות.
לטענת המבקשת (כאמור בס' 11 לבקשתה), קיימת עילת ביטול מכוח הוראות סעיף 24(5) ו- 24(6) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). המבקשת לא פירטה בבקשת הביטול כיצד ובאיזה אופן חלות הוראות הדין האמורות על המקרה שלפנינו.
ג. המסגרת הדיונית
הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט להכריע בתיק על סמך החומר הקיים, היינו ללא צורך בקיום חקירות ו דיון.
לצדדים אף ניתנה האפשרות להגיש השלמת טיעון קצרה בכתב; זו הוגשה ביום 13 בספטמבר 2021.
ד. יש לקבל את הטענה המקדמית לפיה בקשת הביטול הוגשה באיחור
פסק הבוררות ניתן ביום 24 בינואר 2021, ובקשת הביטול הוגשה ביום 31 במאי 2021. לכאורה, לפנינו איחור, שכן מדובר בפרק זמן העולה על מסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 27 לחוק הבוררות (45 יום).
לעניין זה טענה המבקשת, כי אין מדובר באיחור, שכן ביום 19 באפריל 2021 תיקן הבורר את פסק הבוררות ומכאן שהמועד למניין הימים מתחיל ביום 19 באפריל 2021.
המשיבה חולקת על הדברים וטוענת, כי אין מדובר בתיקון פסק הבוררות כמובנו בסעיף 22 לחוק הבוררות, כי אם בהסדרה טכנית של התשלום מכוח פסק הבוררות לעורך הדין של המבקשת.
על מנת שניתן יהיה להכריע בטענה, יש לבחון את התיקון הנטען מיום 19 באפריל 2021, שיצא לפני הבורר, לאמור:

על פני הדברים, הרי שמדובר בתיקון/תוספת לפסק הבוררות. כך כותב הבורר.
דא עקא, שאינני סבור, כי התיקון האמור עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 22 לחוק הבוררות המאפשר את תיקון פסק הבוררות במקרים מוגדרים בלבד שאינם נמנים על המקרה דנן. שהרי, אין מדובר בטעות סופר, או השמטה, או השלמת סוגיית שכר הטרחה או ההוצאות. התיקון הינו פועל יוצא של הסכמה דיונית מאוחרת של הצדדים, לפיה התשלום ישולם באמצעות עורך הדין. הסכמה זו אינה נכנסת לגדר הוראות סעיף 22 לחוק הבוררות, ומכאן שאין לראות בדברים כתיקון לפסק הבוררות, ומכאן שבקשת הביטול הוגשה באיחור.
למען הזהירות, וגם אם נניח, כי רשאי היה הבורר לתקן את פסק הבוררות, הרי שלמקרא הודעת הבורר מיום 19 באפריל 2021 הנזכרת לעיל עולה, כי הוא מאשר שהתיקון מיום 26 בפברואר 2021 עולה כדי תיקון פסק הבוררות (להבדיל מהודעתו מיום 19 באפריל 2021).
הבהרת הבורר מתייחסת להחלטה מיום 26 בפברואר 2021 ורק אותה ניתן לכל היותר לראות כתוספת לפסק הבוררות.
נקודת המוצא של המשיבה, לפיה פסק הבוררות תוקן ביום 1 9 באפריל 2021 שגויה אפוא כשלעצמה נוכח דבריו של הבורר אשר מתייחסים בכלל להחלטה מיום 26 בפברואר 2021, כאשר מתאריך זה צריך במקרה זה להתחיל ולמנות את מניין הימים להגשת בקשת ביטול.
משמעות הדברים הינה אם כן, כי הגשת בקשת הביטול ביום 31 במאי 2021 הינה הגשה באיחור וגם בשל כך דין הבקשה להידחות.

ה. גם לגופו של עניין- יש מקום להורות על דחיית הבקשה

ה.1. לא מצאתי, כי קמה עילת הביטול מכוח הוראות סעיף 24(5) לחוק הבוררות:
סעיף 24 (5) לחוק הבוררות קובע עילת ביטול במקרה שבו: "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו".
בענייננו מסרו הצדדים להכרעת הבורר את ההכרעה במחלוקת ביחס לחשבון חלקי מס' 6, ביחד עם נושאים נוספים- כעולה מהודעתם בדבר ההסדר הדיוני שהושג ביניהם.
דא עקא, שהבורר לא התעלם מהצורך במתן הכרעה ביחס לחשבון חלקי מס' 6, וכעולה מעמודים 4-5 לפסק הבוררות, באה מצדו התייחסות קצרה ומנומקת להכרעתו (בפס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט), בגדרה נדחו טענותיה של המבקשת, לאמור:

היינו, בניגוד לנטען, הבורר הכריע כמתחייב במחלוקת אשר נמסרה להכרעתו.
כידוע הבורר אינו חייב לפסוק בכל טענה וטענה ששוטח לפניו בעל הדין והוא רשאי להתייחס לטענות הדורשות הכרעה לדעתו (רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו, 23.10.2014). על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בענייננו, שבו הסמיכו הצדדים את הבורר להכריע במחלוקת לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט תוך מתן הנמקה קצרה.
הסמכה זו מצמצמת אף יותר את גדר ההנמקה הנדרש מהבורר, וכפועל יוצא מצמצמת עד כדי מאיינת את יכולתו של בית משפט זה, שאינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות להתערב מכוח עילות הביטול המצומצמות בחוק הבוררות.
בענייננו, הבורר הכריע כנדרש במחלוקת אשר נמסרה להכרעת לרבות ביחס למחלוקת בקשר עם חשבון חלקי מס' 6 ודרישתה של המבקשת לקבל כספים בגינו (הוא, בניגוד לעמדת המבקשת לא סבר שהחשבון אושר ולא מצא תשתית ראייתית לחיוב בגינו) . הכרעה זו אינה נושאת חן בעיניה של המבקשת (אשר מציינת בסעיף 6 להשלמת הטיעון שהגישה, כי הבורר שגה) ואולם מעת שאינני יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות, אין לפנינו עילת ביטול מכוח חוק הבוררות.
ה.2. לא מצאתי, כי קמה עילת הביטול מכוח הוראות סעיף 24(6) לחוק הבוררות:
סעיף 24(6) לחוק הבוררות קובע עילת ביטול במקרה שבו: "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן".
בענייננו, הותנה במסגרת ההסכמה הדיונית של הצדדים, כי יינתן פסק בוררות, בכפוף למתן הנמקה קצרה על ידי הבורר ("נימוק קצר לכל קביעה..."), אלא שמעיון בפסק הבוררות עולה, כי הבורר אכן נימק את מסקנותיו ביחס לחשבון חלקי מס' 6, כפי שסוכם כי ייעשה, כך שטענה הביטול בהקשר זה מוקשית.
יוער, כי מעיון בבקשת הביטול עולה, כי הלכה למעשה טענות המבקשת הן טענות ערעוריות ביחס לחשבון חלקי מס' 6: "התעלם הבורר" (ס' 13); "טעה הבורר בכך שלא..(ס' 14) ובהמשך הבקשה החל מסעיף 14 ואילך מנסה המבקשת לשכנע את בית המשפט, כי קביעתו של הבורר הייתה שגויה.
אבהיר מושכלות ראשונים לפיהן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור והוא יכול לדון אך ורק בעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. מכאן שגם אם שגה הבורר, הרי שאין מדובר בעילת ביטול.
להשלמת התמונה בהקשר זה אציין, כי בעוד שהמבקשת מציינת, כי הזכאות לתשלום ביחס לחשבון חלקי מס' 6 לא הייתה שנויה במחלוקת, הרי שהמשיבה בתגובתה מבארת כי מדובר בסוגיה שהייתה שנויה גם שנויה במחלוקת. כמובא לעיל – הבורר בחן את הדברים וקבע כפי הבנתו.

ו. סוף דבר
דין בקשת הביטול להידחות. עילות הביטול לא הוכחו וממילא שלא מצאתי כל עיוות דין.
עילות ההתערבות של בית המשפט בבקשה לביטול פסק בוררות הן מצומצמות ותחומות לעילות שסעיף 24 לחוק הבוררות, אותן יש לפרש באופן דווקני ומצמצם מתוך רצון לתת תוקף לפסק הבוררות (רע"א 2790/18 אלפרוביץ נ' סימנא, 29.4.2018). הדברים מקבלים לטעמי משנה תוקף של נפקות שעה שפסק הבוררות ניתן בהכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, שאז עילות ההתערבות מצומצמת עוד יותר, וודאי בכל הנוגע להנמקת הפסק ולהכרעה בשאלה האם הבורר הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו, אם לאו.
תוצאת הדברים: פסק הבוררות שיצא לפני הבורר ביום 24 בינואר 2021 מאושר בזאת.
המבקשת תישא בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הסכום שנפסק הינו על הצד הנמוך נוכח העובדה שלא התקיים דיון בתיק נוכח הסכמת הצדדים להכרעה על בסיס כתבי הטענות.

המזכירות תדוור לצדדים.
ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.