הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 62854-01-19

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעת:

דניאל שלום
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם סרוסי ושות'

נגד

הנתבעים:

  1. דנה קוסמטיקס בע"מ
  2. יצחק סער

ע"י ב"כ עוה"ד יהב ארגמן ואח'
3. אריאל דוידוב
4. אלכסיי גילילוב
ע"י ב"כ עוה"ד רם אורן ו/או זאב רויץ'

פסק דין
לפני תביעה כספית על סך 405,153 ₪.

רקע
1. התובעת היתה בעלת זכויות שיווק בלעדיות בישראל של מותג "PHYT'S", בהתאם להסכם אספקה, הפצה ושיווק בלעדיים מיום 15.5.2016 בין התובעת לבין בעלת המותג, קבוצת ביו קוסמטיקס אינטרנשיונל (להלן: "החברה הצרפתית", "הסכם הבלעדיות" ו"המותג" בהתאמה). למוצרי המותג שהתובעת שיווקה ניתנו רישיונות מטעם משרד הבריאות. התובעת פעלה בשם המסחרי "דנה קוסמטיקס".

2. בשנת 2018, ניהלה התובעת משא ומתן עם הנתבע 2, למכירת פעילותה העסקית. במסגרת המו"מ התקיימו שתי פגישות. אין מחלוקת כי בפגישה שהתקיימה ביום 8.8.2018 השתתפו גם הנתבעים 3 ו-4. התובעת העבירה זיכרון דברים לא חתום לעורך דינה, מר אברהם רוזנברג. לפי זכרון הדברים הנתבע 2 וחברת "סודות המזרח", רוכשים את כל זכויות התובעת במותג בסך של 70,000 אירו. 30,000 אירו יועברו במועד בו הצוות מטעמו של הנתבע 2 יחתום הסכם אל מול החברה הצרפתית, אולם לא יאוחר מיום 15.9.2018, והיתרה תועבר חצי שנה ממועד החתימה, כאשר שיקים ימסרו לבא כוח התובעת בנאמנות. סחורה המוערכת בסך של 50,000 אירו תועבר למחסן הקונה.

3. התובעת העבירה טיוטת הסכם אותה ערך עו"ד רוזנברג. ביום 19.8.2018 העביר הנתבע 3 לתובעת, הערות לטיוטת ההסכם, במסגרת ן שונתה זהות ה רוכשת, לנתבעת 1.
4. מנספחים 5 ו-6 לתצהיר אמה של התובעת עולה כי בקשה לרישום הנתבעת 1 ברשם החברות הוגשה ביום 20.9.2018. הנתבעים 3 ו-4 הם בעלי מניות ודירקטורים בנתבעת 1. הנתבע 2 רשום כמנהלה.

5. ביום 8.8.2018 פנתה התובעת למר ג'רום לוגרה מטעם החברה הצרפתית (להלן: " ג'רום "), וביקשה לתאם פגישה בצרפת בינו לבין הנתבעים. החל מיום 9.8.2018 העבירה התובעת לנתבעים 3 ו-4 את כל הפרטים והסיסמאות לשימוש באתר האינטרנט, הפייסבוק העסקי, הדומיין וערוץ היוטיוב של הפעילות שבבעלותה. במהלך חודש אוגוסט 2018, הועברו מוצרי המותג מהתובעת למחסן הנתבע 2. במועד כלשהו במהלך חודש ספטמבר 2018, טסו הנתבעים 3 ו-4 לצרפת לפגישה עם ג'רום.

6. התובעת עזבה את ישראל לארצות הברית ביום 26.8.2018. ביום 4.9.2018 פנה בעלה של התובעת לנתבע 2 באמצעות אפליקציית ווטצאפ וביקש ממנו לחתום על ההסכם. לאחר שלא קיבל מענה, הודיע ביום 6.9.2018, כי יגיע לקחת את כל הסחורה. הודעה דומה שלחה גם אמה של התובעת.

7. ההסכם לא נחתם לבסוף, ולתובעת לא שולמה התמורה.

ההליך

8. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה.

9. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של התובעת, אמה, אביה, בעלה ועו"ד ורו"ח אברהם רוזנברג. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעי ם 2 ו-3. נתבע 4 לא הגיש תצהיר. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. התובעת אשר מתגוררת בחו"ל, בעלה ואביה נחקרו בוידאו קונפרנס.

10. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

תמצית טענות הצדדים

11. התובעת טוענת כי התקיימו שתי פגישות בינה לבין הנתבע 2, במהלכן סוכמה התמורה בלחיצת יד. בפגישה השניה ביום 8.8.2018, נכתב על ידה זיכרון דברים המשקף את ההסכמות בינה לבין הנתבע 2, זכרון הדברים נשלח על ידה לעורך דינה אברהם רוזנברג. הצדדים סיכמו כי נוסח הסכם יועבר להערות הנתבע 2, במקביל יתחילו בהוצאת ההסכם לפועל והעברת רכיבי הממכר הכוללים את פעילותה העסקית, זכויות השיווק, הרישיונות, אתר האינטרנט הכולל דומיין, מדיה שיווקית, קטלוגים שתורגמו למספר שפות, המוניטין והסחורה שהיתה ברשותה (להלן: "הממכר"). הנתבע 2 הכיר לתובעת את הנתבעים 2 ו-3 והציג אותם לעיתים כעובדיו ולעיתים כשותפיו העסקיים.

12. ביום 19.8.2018 העבירה התובעת את מלוא הסחורה ממחסניה למחסן הנתבע 2, ועד ליום 21.8.2018 הועבר כל הממכר. במקביל, העבירה להערות את ההסכם שניסח עורך דין אברהם רוזנברג. במסגרת הערות הנתבעים 2- 4 שהועברו ביום 19.8.2018, גילתה כי בכוונתם להקים את הנתבעת 1, והיא זו שתרכוש את הממכר. לטענת התובעת, ההערות שהועברו היו בעלות אופי טכני. התובעת אישרה את התיקונים לטיוטת ההסכם וביקשה מהנתבעים 2- 4 שיגיעו לחתום על ההסכם. ברם, בשלב זה ניתקו הנתבעים קשר עם התובעת.

13. הנתבעים 2- 4 לא חתמו על ההסכם, לא שילמו את התמורה והתחילו לפעול באופן עצמאי אל מול החברה הצרפתית לאחר שהחברה הצרפתית אישרה את העברת זכויות השיווק אליהם. במהלך חודש אוקטובר 2018 הוקמה הנתבעת 1, והחלה להפעיל את העסק ולעשות שימוש בממכר תוך הפרת ההסכם עם התובעת.

14. התובעת עותרת לאכיפת ההסכם לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). לחילופין טענה, כי הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב במשא ומתן בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים תרופות. התנהלות הנתבעים עולה אף כדי עוולת התרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). כמו כן, התנהלות הנתבעים עולה כדי עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין. לבסוף טענה כי הנתבעים התעשרו על חשבונה שלא כדין בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). לטענת התובעת, עילות התביעה חלות על הנתבעים 2- 4 באופן אישי שכן הנתבעת 1 לא היתה קיימת באותו מועד. לחילופין, יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבעים. הטענה להרמת מסך נזנחה בסיכומיה. לטענת התובעת, על הנתבעים לשלם את התמורה החוזית בסך 295,153 ₪, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, וסך של 100,000 ₪ בגין בזבוז זמן, טרחה ועוגמת נפש.

15. הנתבע 2 טוען מנגד כי לאחר שהנתבעים 2 -4 נפגשו עם התובעת הם ביקשו לראות ולבחון באמצעות הספק המורשה בצרפת את טיב הסחורה והמוצרים שברשותה, ואף ביקשו לתאם פגישה עם בעלי המותג. דוגמאות מהמוצרים שהיו ברשות התובעת נשלחו לצרפת לבדיקה. בהמשך התקבלה הודעה רשמית שהמוצרים פגומים ולא ראויים לשימוש.
16. לטענת הנתבע 2, הנתבעים נסעו לפגישה בצרפת שם הובהר להם כי התובעת כלל לא עומדת בתנאי ההסכם, היות ואינה עומדת במכסת המכירות וההזמנות. לטענת הנתבע 2, התובעת היא שהוליכה אותו שולל במצגי שווא כשהיא מנסה למכור לו מוצרים פגומים ורישיון הפעלה שאינו בר תוקף.

17. לטענת הנתבע 2 התובעת פנתה לנתבעים וביקשה להעביר את הסחורה המצויה ברשותה באופן דחוף למחסן מטעמם, וזאת בטענה שהיא חייבת לפנות את המחסן אותו שכרה בשל סיומו של הסכם השכירות. לאור האמור, ובטרם הושגו הבנות והסכמות לעניין מכירת זכויותיה, היא פעלה להעברת הסחורה. ימים בודדים לאחר מכן התברר כי התובעת עזבה את הארץ מבלי שהצדדים הגיעו להבנות והסכמות, והעבירה את הניהול לבני משפחתה שאף איימו על הנתבע 2.

18. הנתבעים 3 ו-4 טענו כי הוזמנו על ידי הנתבע 2 להצטרף אליו לבחינת רכישת עסקה של התובעת כנגד קבלת אחוזים מועטים מהפעילות העסקית. הנתבעים 3 ו-4 לא ניהלו משא ומתן עם התובעת, והכל נעשה דרך הנתבע 2 שהוא בעל חברה בשם "סודות המזרח". בשלב מסוים ביקש הנתבע 2 כי יפגשו עם יצרן המוצרים בצרפת, וזאת לפי בקשת התובעת, על מנת שהיצרן ייתן את הסכמתו להעברת הפעילות לנתבעים והעסקה תבשיל.

19. הנתבעת 1 אינה פעילה והוקמה על פי הנחיות הנתבע 2, והוא בפועל בעל אמצעי השליטה בנתבעת 1. מלבד זאת, התביעה היא לכל היותר לאכיפת התחייבויות של הנתבע 2. כמו כן, מדובר בהליך משא ומתן או הליך בדיקת נאותות לגיטימי שלא הבשיל לעסקה.

20. הנתבעים 3 ו-4 ביצעו בדיקה פיזית של מוצרי התובעת ונפגשו עם היצרן פעם אחת בלבד, והכל בידיעת התובעת.

דיון והכרעה
21. התובעת טוענת כי זכרון הדברים אשר נכתב על ידה במועד הפגישה ביום 8.8.2018, כלל את הנקודות העיקריות אשר סוכמו בין הצדדים והן: רכישת המותג, העברת הממכר , התמורה ותנאי מתלה לפיו: " 30,000 אלף יורו הוא מעביר כאשר הצוות שלו חותם מול היצרן חוזה, גג עד 15.9 ואת היתרה אחרי חצי שני ממועד החתימה לראשונה" (השגיאה במקור- ה.פ).

22. לצורך השאלה האם נכרת הסכם בין הצדדים, יש לבחון התקיימותם של שני תנאים מצטברים. האחד, כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב. השני, כי ההסכמה מסוימת דיה [ראו סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); ע"א 6235/15 למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים (פורסם בנבו, 15.2.2017) (להלן: "עניין כריים"); ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן (פורסם בנבו, 24.7.2013); ע"א 7193/08 ‏מנחם עדני נ' מרדכי דוד (פורסם בנבו, 18.7.2010) (להלן: " עניין עדני")].

23. המבחן להתקיימות רכיב גמירת הדעת הוא אובייקטיבי, הנלמד מביטויים חיצוניים לכוונת הצדדים, וביניהם לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן (עניין כריים; עניין עדני). להתקיימות רכיב המסוימות יש לבחון האם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות, כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה [עניין כריים; ע"א 9255/11 יוסף דניאל נ' פלונית (פורסם בנבו, 11.8.2013) (להלן: " עניין דניאל")]. נוסף על כך, הפסיקה הכירה בהסכמים כבעלי מסוימות מספקת גם כאשר הם נעדרו פרטים חיוניים, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה לפי דין או נוהג מקובל [עניין דניאל; עניין כריים; ע"א 4921/12 איש חירם חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 16.12.2014)]. רכיב המסוימות יכול להתקיים גם אם במועד חתימת ההסכם הצדדים לא הסכימו על פרטים כלשהם, וזאת כל עוד לא משתמעת מהחוזה כוונה אחרת של הצדדים בנוגע לפרטים החסרים [ עניין כריים; ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן ואח', פ''ד נב(4) 673 (1998) (להלן: "עניין תמגר")]. רכיב המסוימות אינו מנותק מרכיב גמירת הדעת. בין הרכיבים ישנם קשרי גומלין השלובים זה בזה, ומאפשרים ללמוד על קיומו של האחד, מתוך בחינתו של האחר. ככל שישנן יותר ראיות התומכות בקיומה של גמירת דעת המעידה על כוונה ליצור קשר מחייב, יש בכך כדי לכפר על מסוימות חסרה (עניין כריים; עניין עדני; עניין תמגר).

24. זכרון הדברים אינו חתום (ר' גם עדות התובעת פ' ע' 21, ש' 1 -2). מעיון בזכרון הדברים ניתן לראות כי הוא נעשה אל מול הנתבע 2 וחברה בשם סודות המזרח בע"מ אשר אינה צד להליך. אלא שהקביעה בדבר קיומה של גמירת דעת טעונה התבוננות רחבה ומקיפה על כל הנסיבות. זהו מבחן מהותי של הכוונה, המעדיף את מכלול נסיבות העניין על פני ביטויים טכניים כמו חתימה (שלו וצמח, בעמוד 165). מהראיות במקרה דנן עולה כי היעדר חתימה אינו מעיד על היעדר גמירת דעת .

25. הלכה למעשה, מיד לאחר הפגישה שהתקיימה ביום 8.8.2018 בין התובעת והנתבע 2 במסגרתה סוכמו לטענת התובעת עיקרי העסקה, החלו הצדדים בביצוע ההסכם.

26. ביום 8.8.2018 שלחה התובעת דוא"ל לג'רום שכותרתו: "Coordination of meeting with the buyer of PHYTS in Israel" ובגוף הדוא"ל ציינה כי הנתבעים הם" Potential buyers" " (נספח 5 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת). הנתבע 2, טוען כי הגדרה זו מחזקת את טענת ו לפיה באותו מועד טרם השתכלל הסכם, אולם מכותרת הדוא"ל ניתן להסיק מסקנה שונה. עם זאת לא אקבע מסמרות בנקודה זו, מאחר והתנהלות הצדדים בכללותה, כפי שתוצג להלן, תלמדנו, כי הלכה למעשה ביצעו הצדדים את ההסכם.

27. ביום 9.8.2018 שלחה אמה של התובעת, פרטים הנוגעים לאתר האינטרנט של התובעת. ביום 13.8.2018 השיב הנתבע 4 ושאל את אמה של התובעת , האם יש לה פרטי גישה לערוץ היוטיוב של התובעת. באותו יום שלחה התובעת לנתבע 4 את פרטי הגישה (נספח 6 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת). לעניין זה אציין כי הנתבע 2 העיד כי כל הפעולות שביצעו הנתבעים 3 ו-4 היו בידיעתו והסכמתו (פ' ע' 86, ש' 15 – 20).

28. ביום 19.8.2018 הועברו הערות להסכם באמצעות הנתבע 3 במסגרת ההערות תוקן שם הרוכשת, מחברת סודות המזרח בע"מ לחברת דנה קוסמטיקס בע"מ (בהקמה) או בכל שם אחר. כמו כן, נוסח גם תנאי מתלה (נספח 9 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת).

29. בהמשך, העבירה התובעת לנתבע 2 קלסר עם רישיונות המקור של המוצרים, וכן דיסק און קי עם מידע על העסק והמוצרים (סעיף 35 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת).

30. אין מחלוקת כי התובעת העבירה למחסן הנתבע 2 את המוצרים. לגרסת התובעת בכתב התביעה, המוצרים נמסרו ביום 19.8.2021. לפי חשבונית עסקה שצירפה התובעת המסירה בוצעה ביום 24.8.2018 (נספח 7 לתצהיר העדות הראשית מטעמה). לגרסת הנתבע 2 המסירה בוצעה ביום 24.8.2018 (סעיף 15 לתצהיר העדות הראשית מטעמו.

31. הסכם השכירות למחסן התובעת היה תקף עד ליום 31.1.2019 (נספח 7 לתצהיר העדות הראשית של אמה של התובעת), נתון זה אינו מתיישב עם טענת הנתבע 2 לפיה, היתה דחיפות בהעברת הסחורה למחסן בבעלותו.

32. הנתבע 2 אשר טען כי המוצרים היו פגומים וכי חלק מהסחורה שקיבל היתה שבורה (פ' ע' 81, ש' 4), אישר, כי לא חתם על מסמך כלשהו המסיר ממנו אחריות במקרה שהסחורה פגומה, אף שלדבריו הוא איש עסק ים בעל ניסיון (פ' ע' 75, ש' 9 -10; פ' ע' 76, ש' 8; פ' ע' 86, ש' 28).
הנתבע 2 טען בחקירתו הנגדית כי אחסן את הסחורה כטובה לשכן :
"ש: או קיי, בסדר. האם כשהעבירו אליך את הסחורה, חתמתם על איזשהו הסכם שאומר שאתה לא אחראי למשל למצב הסחורה?
ת : לא.
ש : לא חתמת.
ת : כי אני לא קיבלתי את הסחורה, אני אפסנתי להם אותם כטובה.
ש : כן.
ת : אני לא קיבלתי אותה, לא קניתי אותה,
ש : כן.
ת. עשיתי טובה לשכו שלי ואפסנתי את הסחורה אצלי" (פ' ע' 80, ש' 23 – 3 1).

טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו לפיהן הממוצרים הועברו כחלק מההסכמות שהושגו בין הצדדים.

33. אינדיקציה נוספת להשתכללות ההסכם היא הקמת הנתבעת 1 על שם העוסק המורשה של התובעת. הנתבעת 1 הוקמה במטרה שתהיה בעלת הרישיונות של התובעת תחת אותו שם.

34. העסקה אף דווחה לשלטונות המס בחודש אוגוסט 2018, והתובעת נדרשה לשלם מע"מ בסך של 42,839 ₪ עבור העסקה (נספח 5 לתצהירו של עו"ד רוזנברג).

35. הנתבע מנסה להיבנות מהודעות שנשלחו אליו מטעמה של התובעת , ל תמיכה בטענתו לפיה לא השתכלל הסכם מחייב.
ביום 6.9.2018 כתב בעלה של התובעת לנתבע 2:
"איציק דברתי עם העורך דין הבנתי שזה לא מסתדר לא קרה כלום אם אתם לא מעוניינים. ביום רביעי אחרי החג יבואו לקחת את הסחורה" (נספח 1 לתצהיר בעלה של התובעת).

באותו מועד כתבה אמה של התובעת:
"אבקש לדעת מהיכן לאסוף את הסחורה שלקחת מדנה." (נספח 2 לתצהיר אמה של התובעת).

36. אולם מנגד, הנתבע 2 לא החזיר הסחורה ושלח מסרים שונים.
כך, בהודעה מוקלטת אמר:
"אמרתי לעורך דין שאנחנו עובדים לפי ההסכם. אנחנו נטוס, ואם יהיה, אם נסתדר איתו – אז אנחנו באים וחותמים על ההסכם. ואם לא נסתדר איתו כי אנחנו לא יכולים לעמוד בכמויות של ההסכם שלך, אז בשביל זה אמרתי... אז אם אתם רוצים להמשיך – טוב. אם לא, בואו תיקחו את הסחורה, לא קרה כלום, לא, לא, הכול בסדר. הכול בסדר. אני שמרתי לך את הסחורה, הכל עטוף, הכל ארוז שמה. בוא תיקח אותה. אם אתה רוצה להמשיך לעבוד לפי ההסכם, נעבוד לפי ההסכם. אנחנו נטוס, אם נסתדר איתו ואם הוא יגיע איתנו לכמויות שאנחנו רוצים, חצי כמויות ממה שאתם התחייבתם – אז אנחנו נעשה את ההסכם ונמשיך. אם לא, אז תעשו, תמשיכו."
ובהמשך, בהודעה קולית נוספת: "שיוציא (עורך הדין של התובעת – ה.פ) את ההסכם מה שאנחנו תיקנו. על זה אני אחתום לו מחר, אין לי בעיה ." גם פניית עוה"ד של התובעת לנתבע 2 נענתה ביום 5.9.2018: "אני מגיע למשרד ואני ארים לך טלפון, מבטיח. נסגור את זה היום."

37. הנתבע 2 מוסי ף וטוען טענות לענין ההסכם. לטענתו, התנאי המתלה לא התקיים, הסכם הבלעדיות אינו תקף שכן התובעת לא עמדה במינימום המכירות לו התחייבה, וכן המוצרים היו פגומים.

38. בטיוטת ההסכם שנשלחה מטעם הנתבעים והתקבלה ע"י התובעת (פ' ע' 25, ש' 7- 9) נוסח תנאי מתלה לפיו:
"3.5 הקונה מאשרת שהיא מנהלת בימים אלה שיחות ומו"מ עם GERODIA"" וזאת לצורך העברת הסכם הזיכיון והבלעדיות מאת המוכרת לידה והכל על סמך הצהרות המוכרת כי אין כל מניעה להעביר את הזיכיון ואת הפעילות ע"ש הקונה. מובהר ומוסכם כי העברת הסכם הזיכיון והבלעדיות כאמור הינו באחריותה הבלעדית של המוכרת. מוסכם כי אם לא יחתם הסכם להעברת הזיכיון ובלעדיות בין הקונה לבין GERODIA (לעיל ולהלן: "הסכם לעברת הזיכיון") עד ליום 1.11.2018, אזי הקונה תהיה רשאית לבטל הסכם זה בהודעה בכתב למוכרת."

39. אדגיש, כי הטענה לאי התקיימותו של התנאי המתלה, מהווה הרחבת חזית.
התובעת התנגדה להרחבת החזית במועד הדיון (פ' ע' 2, ש' 27; פ' ע' 74, ש' 28) ודי בטעם זה כדי לדחותה, שכן בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהותוותה בכתבי הטענות ו"להרחיב חזית", אלא אם בית המשפט נענה לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (כרכים א-ב, מהדורה 13, 2020) בעמודים 201 – 202; רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.2006); רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2007) (להלן: " עניין אדמוב")].
הרציונל העיקרי העומד בבסיס האיסור להרחיב חזית הוא מניעת עיוות דין, ובמיוחד הגנה על יכולת הצדדים להתמודד כראוי עם הטענות המובאות בפניהם [עניין אדמוב; ע"א 8881/07‏ רמי לב נ' אליאס טובי (פורסם בנבו, 27.8.2012)].

40. הדיון להלן בתנאי המתלה, אם כן , הוא למעלה מהצורך , עת יש לדחות הטענה אף לגופה.
חוזה על תנאי מתלה הוא חוזה שבו התנו הצדדים כי החוזה ייכנס לתוקף מלא אם וכאשר יתרחש התנאי המתלה. בהתרחשותו החוזה נכנס לפעולה מלאה ומחולל זכויות וחובות (שלו וצמח, בעמוד 592; רע"א 4986/08 ‏ TYCO BUILDING SERVIES‏ נ' אלבקס וידיאו בע"מ (פורסם בנבו, 12.4.2010)].
תקופת הביניים היא התקופה שבין כריתת החוזה ובין התרחשות התנאי המתלה. צד שקיים בטעות חיוב מותנה בתקופת הביניים זכאי להשבה על סמך העקרונות הכלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט.
בתקופה זו החוזה "מוקפא". רק עם התרחשות התנאי המתלה מקבל החוזה כוח מלא ויש לו תוצאות משפטיות (שלו וצמח, בעמוד 600). עם התבטלות חוזה על תנאי מתלה, מחמת אי התקיימות התנאי, קמה זכות להשבה. כל אחד מהצדדים זכאי להשבת מה שנתן למשנהו לפי החוזה (שלו וצמח, בעמוד 604).

41. הצד לחוזה שכלפיו קם החיוב, בעניינו התובעת, הוא שצריך להוכיח את התרחשות התנאי המתלה כתנאי מוקדם לביצוע החיוב ( שלו וצמח, בעמוד 593).

42. טענתה העיקרית של התובעת היא, כי ג'רום הסכים לעסקה עוד לפני שנפגש עם הנתבעים 3 ו-4 , והעסקה לא היתה מותנית בכך (פ' ע' 35, ש' 10 -17). לא מצאתי תמיכה לטענה זו בראיות. עם זאת, אינדיקציה חזקה להשתכללות הסכם הפצה עם החברה הצרפתית ולהתקיימות התנאי המתלה, קיימת בהודעת דוא"ל שנשלחה מג'רום לאמה של התובעת ביום 25.10.2018 (נספח 3 לתצהיר אמה של התובעת) לפיה: "We evaluated the stock of products that is in warehouse in Israel. Distribution should start very shortly.". (להלן: "הודעת הדוא"ל").
לעניין זה ראו חקירתה הנגדית של אם התובעת ע"י ב"כ הנתבעים 3 ו-4:
"עו"ד רויץ : Distribution, מה זה המילה Distribution?
העדה, גב' יאסי: לא יודעת, אני עכשיו,
ש : הפצה.
ת : כן, ההפצה תתחיל בקרוב, אמרתי.
ש : איך הבנת מהמשפט הזה שנחתם הסכם?
ת : כי אין הפצה בלי הסכם, לא?
ש : או קיי, אני מסכים איתך, אבל אני שואל, " (פ, 4.2.2021, ע' 70, ש' 5- 11).

43. מועד שליחת הודעת הדוא"ל מג'רום, מהווה אינדיקציה להתקשרות בהסכם עם החברה הצרפתית. אומנם מסמך זה הוגש שלא באמצעות עורכו, אך יודגש, כי הנתבעים לא התנגדו להגשת המסמך לא בתצהיריהם ולא בסיכומי הנתבע 2 . הנתבע 2 אף לא הציג ראיה כלשהי שיש בה כדי לסתור את טענת התובעת בעניין זה. יתירה מכך, ככל שהיו לנתבע 2 טענות בנוגע לאי השתכללות התנאי המתלה, היה עליו להודיע על כך לתובעת בזמן אמת.

44. הנתבע 2 לא הצליח לסתור את טענת התובעת בעניין זה, ולא הראה כי התנאי המתלה לא השתכלל, או כי לא מנע את קיומו (סעיף 28(א) לחוק החוזים).

45. ניכר כי הנתבע 2 ניסה להתחמק מחתימה על ההסכם למרות ביצועו בפועל ומנגד לא השיב לתובעת את הסחורה. מההודעה שנשלחה לבעלה של התובעת אנו למדים כי הנתבע 2 בעצמו לא התייחס לתנאי המתלה ככזה; "אמרתי לעורך דין שאנחנו עובדים לפי ההסכם. אנחנו נטוס, ואם יהיה, אם נסתדר איתו – אז אנחנו באים וחותמים על ההסכם" (נספח 1 לתצהיר בעלה של התובעת).
ככל שהיתה משמעות מבחינת הנתבע 2 לתנאי המתלה, הוא לא היה מביע התנגדות לחתימה על ההסכם, שכן לו לא היה מתקיים התנאי המתלה, לא היה תוקף להסכם חרף חתימתו.

46. הנתבע 2 טען שיש בידיו ראיות רלוונטיות להוכחת טענותיו, אך לא צירף אותן והשיב בעניין זה תשובות מתחמקות (ע' 115, ש' 3 - 17).

47. בעדותו טען הנתבע 2 כי רק לאחר הנסיעה לצרפת גילו הנתבעים כי התובעת אינה עומדת בתנאי ההסכם עם החברה הצרפתית (פ' 4.2.2014, ע' 77, ש' 21 – 23). אין מחלוקת כי בפועל התובעת לא עמדה ביעדי המינימום (כפי שעולה גם מעדותו של עו"ד ורו"ח התובעת בעדותו ( פ' 23.12.2020, ע' 17, ש' 18 -23 ומעדותה של התובעת פ' 23.12.2020, ע' 31, ש' 20 -21). עם זאת, לטענת התובעת, היא לא נדרשה לעמוד במינימום הנקוב בהסכם.

48. הנתבע 2 העיד שאינו דובר את השפות צרפתית או אנגלית. לפיכך, הנתבעים 3 ו-4 תיאמו את הפגישה עם עם ג'רום והנתבע 2 מימן את הנסיעה (פ' 4.2.2021, ע' 77, ש' 13 -15). כלומר, כל הטענות בתצהירו של הנתבע 2 הנוגעות לפגישה שהתקיימה בצרפת הן עדות מפי השמועה בלבד.
טענות אלה לא נכללו בתצהירו של הנתבע 3, והנתבע 4 כאמור, לא הגיש תצהיר. יתירה מכך , הטענה נסתרה בעדותו של הנתבע 3 אשר נשאל והשיב:
"ש : ג'רום דיבר איתכם על יעדים, כמויות, עבר, עתיד? או לא דיברתם בכלל על הנושא הזה?
ת : לא, לא זכור לי. .." (פ' 4.2.2021, ע' 124, ש' 9 -10).

ברור שמדובר בנושא מהותי, ולו עניין זה עמד על הפרק בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, אין ספק כי הנתבע 3 היה זוכר פרט מהותי זה מהפגישה. ניכר כי טענה זו הועלתה בדיעבד.

49. יתרה מכך, הנתבע 2 לא סיפק תשובה הגיונית לסיבה בגינה לא טען מיד בשלב שלאחר הפגישה בצרפת כי התובעת אינה עומדת בתנאי ההסכם עם החברה הצרפתית, וטענה זו עלתה רק לאחר הגשת כתב התביעה (פ' 4.2.2021, ע' 78, ש' 22 -29).

50. אוסיף כי ככל שהיה ממש בטענה זו, לא היו הנתבע פועל לאחר הפגישה להקמת הנתבעת 1. לא היה בפי הנתבע 2 הסבר מניח את הדעת בעניין זה, כפי שניכר מתשובתו בחקירה הנגדית:
"ש : במסגרת הקמת החברה עשיתם פעולות אקטיביות שקרו אחרי ה-20 לספטמבר, אחרי אפילו, אחרי ה-30 לספטמבר , בשביל להקים את החברה. אם בשלב הזה אתה יודע שהתובעת לא עמדה בתנאים שלה, כן? למה אתה ממשיך להקים את החברה על השם של העסק?
ת : שוב, אנחנו האמנו באמונה שלמה שנוכל להסתדר עם ג'רום, שנוכל להסתדר עם כולם, אנחנו עשינו את זה באמת, באנו ממקום טוב, באנו לעזור לבן אדם, קיבלנו את כל הסחורה פגומה, מההתחל ה עד הסוף, "

51. ודוק', התנאי המתלה נוסח מטעם הנתבע, באופן, שבמידה ולא יתקיים, תהא הקונה "רשאית לבטל הסכם זה בהודעה בכתב למוכרת."
וזאת לא נעשה.

52. כאמור, הנתבע 2 טען כי המוצרים שהועברו ע"י התובעת היו פגומים. אין מחלוקת כי המוצרים נמסרו לנתבע 2 בחודש אוגוסט. הנתבע 2 את הדוגמאות לחברה הצרפתית לאחר חזרתם של הנתבעים 3 ו-4 מהפגישה שם. התוצאה התקבלה ביום 22.10.2018 כחודשיים לאחר העברת המוצרים לידיו. ביום 20.10.2018 נשלחה הודעת דוא"ל מג'רום לפיה, שניים מתוך חמישה מוצרים שנשלחו , פגומים. לא הוכח כי ממועד מסירת המוצרים לנתבע 2 ועד מועד המשלוח לצרפת, נשמרו המוצרים בתנאים אופטימליים לאחסון מוצרי קוסמטיקה, ובאופן ששומר על תקינותם.

53. בחקירתו השיב הנתבע 3 לשאלות ב"כ הנתבע 2 וטען כי בביקור שערך במחסן התובעת עלה שהתנאים במחסן אינם מתאימים לאחסון מוצרי קוסמטיקה וכי מידע זה נמסר לנתבע 2 לשיקול דעתו (פ' ע' 123, ש' 28 – 30). גרסה כבושה זו לא נכללה בתצהיר עדותו הראשית ומכל מקום, לדברי הנתבע 3, ידע הנתבע 2 על התנאים הנטענים במחסן התובעת. הנתבע 2 בחר להמשיך בביצוע העסקה וקיבל את המוצרים לרשותו ללא הסתייגות .

54. הנתבע 2 אף טען כי עוד קודם למשלוח הדוגמאות לחברה הצרפתית, הבין כי לא תצא לפועל כל עסקה. וכך העיד:
"ת : לא פתחתי, רק אחרי הנסיעה שלהם, שאנחנו הבנו שלא יוצאת עסקה, לא כלום, שלחנו דוגמאות, קיבלנו תשובות, שכל המוצרים פסולים, אמרנו קחו את הסח ורה, לא רוצים את זה." (פ' 4.2.2021, ע' 83, ש' 30 -31).

טענה זו משוללת כל היגיון עסקי. מדוע לשלוח דוגמאות לצרפת אם הובן כי העסקה לא תצא לפועל. המסקנה המתבקשת היא, שלאחר הפגישה הוחלט להמשיך בהתקשרות ואז נשלחו הדוגמאות לבדיקה.

55. טענה נוספת של הנתבע 2 נוגעת למדבקה של רשת "ניו פארם" על המוצרים. לטענתו, מדובר במוצרים שהוצגו למכירה ברשת "ניו פארם", והוחזרו לתובעת לאחר שלא נמכרו. הנתבע 2 טען כי הסיבות להחזרת הסחורה, לא הוצגו בפניו "תוך ניצול וחוסר תום לב". לטענת אמה של התובעת בעדותה, הרשת נמכרה ו הבעלים הציבו תנאים חדשים, ומאחר ותובעת כבר היתה במו"מ עם הנתבע 2, הוחלט להוציא את המוצרים מהרשת (פ' ע' 66, ש' 12 -17). טענה זו של הנתבע עלתה רק בתצהיר העדות הראשית מטעמו , מהווה הרחבת חזית ואף נזנחה בסיכומים מטעמו.

56. מהראיות עולה, כי חרף האמור לעיל, היתה התובעת מוכנה אפילו באותו שלב לבטל את ההסכם.
ביום 28.10.2018 שלחה אמה של התובעת הודעה לנתבע:
"מחר בשעה 14:00 נבוא לאסוף את הסחורה"
ובמענה השיב הנתבע 2:
"בסדר".
בהמשך כתבה אמה של התובעת:
"על מנת למנוע אי הבנות כפי שסוכם בשיחת הטלפון אני לוקחת את הסחורה עם מסמך חתום ממך שאתה לא פונה לקבוצת גורדיה או שאני באה לקחת את הכסף כפי שסוכם עם דנה".
במענה להודעה זו השיב הנתבע 2:
"את שוב מסלפת ומשקרת את שוכחת שהשיחות מוקלטות סוכם שאת לוקחת את הסחורה ושוכחים מימך לעולם " (נספח 2 לתצהיר אמה של התובעת).
הנתבע 2 לא הציג הקלטות של שיחות אשר טען שקיימות ברשותו והסחורה לא הוחזרה.

57. בשלב זה , היה בידי הנתבע 2 כל הדרוש לניהול העסק ללא צורך בתובעת. הקניין הרוחני שהיה בבעלות התובעת והסודות המסחריים הועברו במלואם . הוקמה חברה בשם הזהה ל שם התובעת , אשר כאמור מטרת הקמתה היתה, להחזיק בכל הרשיונות שניתנו ממשרד הבריאות. למעשה היה ברשות הנתבע כל הדרוש כדי להיכנס בנעלי התובעת , כולל הקשר עם החברה הצרפתית והצגת ו כמי שרכש מהתובעת את הפעילות העסקית . לכן, בשלב שבו אפשר לתובעת לכאורה לאסוף את כל הסחורה מהמחסן שברשותו, לא היתה משמעות לאיסוף הסחורה לבדה .

58. לאור האמור, בקשת אמה של התובעת (נספח 2 לתצהיר אמה של התובעת) כי יחתום על מסמך לפיו לא יפנה לחברה הצרפתית היא בקשה לגיטימית וסירוב לחתום על מסמך שכזה מהווה חוסר תום הלב והלכה למעשה סירוב לביטול ההסכם .
על אומד דעת של הנתבע עצמו כי ביטול ההסכם צריך שיעשה בכתב, ניתן ללמוד מהערות שנשלחו מטעמו לטיוטת ההסכם, לפיהן, הודעה על הביטול צריכה להשלח בכתב.

59. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת זכאית לתמורה שסוכמה בין הצדדים בסך בשקלים השווה ל-70,000 אירו.
לענין רכיב הנזק הבלתי ממוני- אין ספק כי הפרת ההסכם עלולה לגרום לעוגמת נפש לתובעת, אך לא כל אכזבה ועוגמת נפש מצדיקות פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני. בתי המשפט נוטים להעניק פיצויים על נזק לא ממוני על דרך הצמצום (שלו ואדר, בעמודים 303 -304). ראו לעניין זה בע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום (פורסם בנבו, 29.1.2015) . לא הוכח שנגרם לתובעת נזק בלתי ממוני, ולא מצאתי כי מדובר במצב חריג המצדיק פסיקת פיצוי לא ממוני [ראו בגבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים (2008) בעמוד 303 (להלן: " שלו ואדר")].

60. יש לדחות את הטענה כי הנתבע 2 אינו הנתבע הנכון, וכי כל פעילותו במקרה דנן התבצעה באמצעות חברה ולא באופן אישי. כפי שפורט לעיל, הנתבע 2 הוא שניהל את המו"מ אל מול התובעת. הוא אשר הניע את העסקה, והיה הרוח החיה והמובילה. הוא שקישר בין התובעת לנתבעים 3 ו-4. הוא שהיה בקשר אישי עם התובעת, אמה, בעלה ועורך הדין מטע מה.

נתבעים 3 ו-4
61. הנתבעים 3 ו-4 טענו כי לא היו חלק במשא ומתן עם התובעת, ועיקר תפקידם היה לבדוק את הצהרות התובעת עבור הנתבע 2.

62. מהראיות עולה כי ההתקשרות נעשתה בין התובעת לבין הנתבע 2. עיון בתצהיר התובעת מעלה כאמור, כי התובעת אינה מייחסת את ההתחייבו יות לנתבעים 3 ו-4. גם בזכרון הדברים (נספח 4 לתצהירה), בחלק המתייחס לפרטי הקונה שמם אינו נזכר.
מתצהיר התובעת עולה כי העסקה סוכמה עם הנתבע 2 בלבד . כך, בסעיף 13 לתצהיר התובעת: "ובסופו של דבר הוסכם בנינו כי הוא ירכוש את הממכר תמורת תמורה סופית בסך 70,000 אירו (להלן: "התמורה המוסכמת")". ובסעיף 14: "זה היה מבחינתי חוזה לכל דבר שפירט את כל היסודות החשובים של העסקה כפי שניתן לראות מזכרון הדברים כמפורט להלן."

63. אומנם התובעת ציינה כי הנתבעים 3 ו-4 נכחו בפגישה, וכי הוצגו בפניה כשותפים בחברת סודות המזרח (סעיף 15 לתצהיר התובעת). אולם , בחקירתה נגדית לשאלה מה היה תפקידם בעסקה השיבה: "שותפים בסודות המזרח, חלוקת תפקידים אני לא זוכרת. אני לא יודעת". טענה זו של התובעת מתיישבת עם דוא"ל ששלחה לג'רום ביום 8.8.2018 (נספח 5 לתצהירה). נתבע 2 נשאל בחקירתו הנגדית האם לנתבעים 3 ו-4 היה תפקיד באחד מעסקיו והשיב שלא (פ', ע' 116, ש' 6- 7).

64. הנתבע 2 העיד כי שלח את הנתבעים 3 ו-4 לפגישה עם ג'רום וכי הנתבעים נסעו מטעמו (פ' 4.2.2018, ע' 86, ש' 18 -20 ; פ', ע' 75, שו' 21 -23).
לדבריו:
"העד, מר סער : אני חשבתי, למה, היינו צריכים, הם, את כל הדבר הזה עשו החברים שלי, הם תיאמו מולו, כי אני לא דיברתי אתו, אני לא דובר צרפתית, לא דובר אנגלית, הם תיאמו מולו, אני מימנתי את הנסיעה, הם נסעו לשם" (פ', ע' 77, ש' 13- 15).

65. אכן, הנתבע 3 העביר לתובעת את ההערות לטיוטת ההסכם, אולם בחקירתו הנגדית חזר וטען כי:
"ת : כל פעולה שביצענו, אנחנו ביצענו את זה על פי בקשת של נתבע מספר 2, מר סער. " (פ', ע' 118, ש' 23).
"ת : לא, אני רוצה גם לתקן את עצמי, לא הייתה לנו שום מערכת עסקית או פעולות עסקיות, הסיטואציה הזאת , הוא בחן איזשהו עסק, העסקה לא הבשילה לשום דבר, ולנו לא הייתה שום, שום השפעה או נגיעה, או שום משהו שיש לנו קשר פשוט שאנחנו מכירים, הכרנו פעם לפני כמה שנים באיזשהו פיקניק. ש : או קיי. אני בכל זאת רוצה להתעקש איתך על הנקודה הזאת, תהליך קבלת ההחלטות, איך הוא מתבצע? ת : מר סער מחליט על כל דבר."
(פ', ע' 119, ש' 2 -8).
"ש : זה לא עניין של זיכרון, אתה אומר שהיה רק מקור אחד של סמכות בזה, אתם לא קיבלתם החלטות על דעת עצמכם? ת : לא, לא. ש ::אף פעם? ת : אף פעם. " (פ', 120, ש' 5 -9).

66. כך, העברת הקניין הרוחני לנתבעים 3 ו-4 התבצעה כחלק מהעסקה עם הנתבע 2 ואין בכך כדי להעיד על התקשרות ישירה מול הנתבעים 3 ו-4. לעניין תפקידם של הנתבעים 3 ו-4 העיד הנתבע 2:
"ת : הם היו אמורים להפיץ את זה ולהתקדם ולעשות אחד באינטרנט" (פ' ע' 109, ש' 18).

67. הנתבעים 3 ו-4 נרשמו כבעלי 15% (כל אחד) מהון המניות של הנתבעת 1 . אולם גם בעובדה זו, אין כדי לשנות מהמסקנה לפיה, לא ניתן לקבוע כי היו צד לעסקה. הנתבעת 1 לא היתה קיימת במועד בו נקשרה העסקה בין התובעת והנתבע 2.

מדובר בהסכמות שבין הנתבע 2 לנתבעים 3 ו-4 אשר הלכה למעשה לא התממשו.
וכך העיד הנתבע 2:
" ת : זה לא הם פועלים בצורה, הם, הם ישבו מולם , מולו, ואני ישבתי מולה, ככה זה היה. אני ישבתי, שתבין, אני שלחתי אותם על חשבוני, על חשבוני, אני הצעתי להם לפתוח את העסק, הם היו 30 אחוז, אני 70 אחוז " (פ', ע' 98, ש' 21- 23) .

וכן:
"ש: עורך הדין של נתבעים 3-4, עורך דין רויץ, אמר באחד מהדיונים, זה אפילו נכנס לפרוטוקול, שאתם בתהליכים של להעביר את המניות של הנתבעים 3-4 אליך.
ת : נכון.
ש : למה?
ת : כי רציתי לה וציא אותם, בסך הכול ניסיתי לעשות להם טובה. " (פ', ע' 107, ש' 29 – 33).

68. הנתבע 3 טען בחקירתו הנגדית כי: " בגלל שאם הוא היה מגיע לאיזשהו עסקה, הכסף שאמור היה לשלם, אם העסקה נסגרת, אנחנו לא היינו קשורים לשום כסף, לשום עניין. " (פ', ע' 119, ש' 13 -14).
גרסה זו אושרה בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 אשר העיד כי על אף חלוקת המניות הרי שההשקעה היתה צריכה להשתלם ממנו בלבד (פ', ע' 109, ש' 24 - 25) : "זה לא קשור, עוד לא, עוד לא הרווחנו שקל. זה שיש, תבין, זה שיש לי 70 והם 30, זה לא אומר שמתחלקים בכסף ככה, למה אני התכוונתי לשים את כל ההשקענה ממני, ולא מהם."
ובהמשך: "וגם אני הייתי אמור להביא, אני את כל הכסף" (פ', ע' 110, ש' 33).

סוף דבר
69. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע 2 ישלם לתובעת סך 295,153 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע 2 ישא בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט ביחס לסכום פסק הדין וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 30,000 ₪ בתוך 30 ימים. ככל וסכומים אלה לא ישולמו במועדם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

70. נתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה ולכן רכיבי פסק דין כאמור בסעיף 70 ניתן בהעדר הגנה גם כנגדה, ביחד ולחוד עם פסק הדין כנגד הנתבע 2.

71. התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית. חרף דחיית התביעה כנגדם איני עושה צו להוצאות. הנתבעים 3 ו-4 עתרו לארכה ל הגשת הסיכומים עד ליום 22.7.2021, והגישו סיכומים ביום 1.9.2021 זאת מבלי שהוגשה בקשה למתן ארכה נוספת .

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.