הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 6222-09-18

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובע:
יעקב אשל
ע"י ב"כ עוה"ד ע'. ארקין ואח'

נגד

הנתבעים:

  1. אפרים מאיר
  2. יצחק אנושי
  3. שרון מאיר
  4. הלינה מאיר
  5. בתיה ברגר

כולם ע"י ב"כ עוה"ד ירון קוסטליץ ואביעד שאולזון

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, בהיעדר התייצבות.

רקע כללי:
עסקינן בתביעה למתן חשבונות.

התובע והנתבעים רכשו במשותף 5 יחידות בבניין הרשום כבית משותף ברח' בן יהודה 145 בתל-אביב (להלן: "הדירות"). הדירות מושכרות.

התובע והנתבעים 1-2 פתחו לאחר הרכישה חשבון בנק משותף (להלן: "חשבון הבנק"), כאשר בפועל ניהלו הנתבעים 1-2 את חשבון הבנק.

בכתב התביעה טוען התובע, כי הנתבעים 1-2 מנהלים את הדירות ואת חשבון הבנק לבדם, כאשר אינם מדווחים לו בדבר ההכנסות וההוצאות של ניהול הדירות ומבלי לשתפו ברווחים שנותרו בידיהם.

משסירבו לשתפו, פנה התובע לבוררות. ביום 06.11.12 התקיימה ישיבה בפני הבורר בהשתתפות התובע והנתבעים 1 ו-3. במסגרת הליך הבוררות נקבע, כי השותפות תימשך בשיתוף פעולה מלא ובשקיפות מלאה. הצדדים ערכו ביניהם התחשבנות לאור מה שנקבע בהליך הבוררות בסוף שנת 2012.

לטענת התובע, בניגוד לשקיפות המלאה ושיתוף הפעולה שנקבעו בבוררות, המשיכו הנתבעים לנהל את הדירות מבלי לדווח לתובע והנתבעים 1-2 עושים בחשבון הבנק כאוות נפשם ומבלי לשתף את התובע.

במסגרת התובענה, מבקש התובע, כי הנתבעים יציגו את כל חוזי השכירות של הדירות ואת כל ההכנסות הנובעות מהדירות ולפרט את כל התקבולים שהתקבלו מההכנסות , וזאת החל מסוף שנת 2012 ועד יום הגשת התובענה (ספטמבר 2018).

הבקשה לביטול פסק הדין:
ביום 17.02.20 התקיים דיון, אליו לא התייצבו התובע וב"כ התובע (להלן: "הדיון"). במסגרת הדיון ניתן פסק דין מנומק בהעדר התייצבות כנגד התובע (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסק הדין קבעתי, כי מועד הדיון הנ"ל נקבע בדיון הקודם שהיה ביום 04.11.19, אשר התובע ובא-כוחו נכחו בו. בנסיבות אלה קבעתי, כי אין ספק שהתובע ידע על מועד הדיון, אולם לא התייצב.

עוד קבעתי במסגרת פסק הדין, כי בהתאם למתווה שהוצע ע"י ביהמ"ש רואה-חשבון מטעם התובע ערך בדיקות אצל הנתבעים בנוכחותו של הנתבע 3 ועל פניו קיבל את אשר ביקש.

ביום 04.03.20 הוגשה בקשה ע"י התובע לביטול פסק הדין (להלן: "הבקשה").

טענות הצדדים בבקשה:
טענות התובע:
לטענת ב"כ התובע, עקב טעות ובתום-לב התובע ובא-כוחו לא התייצבו לדיון האמור. ב"כ התובע הסביר, כי הוא הקליד במעמד הדיון הקודם מיום 04.11.19 את מועד הדיון הבא (אליו לא הופיע) בסיכול ספרות ליום 12.07.20 בשגגה. כראיה צירף ב"כ התובע רישום מיומן המשרד.

עוד לטענתו, לנתבעים לא ייגרם כל נזק מביטולו של פסק הדין והמשך ההליכים, שכן לא מדובר בתביעה כספית אלא בתביעה לבירור חשבונות.

בנוסף, לטענתו, ע"פ החלטת ביהמ"ש נבדקו בשלב ראשון חשבונות רק בגין שנה אחת (2017) ועדיין יש צורך להמשיך את הבדיקה לשנים הנוספות.

לחילופין, מבקש התובע את מחיקת התביעה במקום דחייתה, דבר אשר יאפשר לו מיצוי זכויותיו.

טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים, צוין בפסק הדין, כי הבקשה שהגישו לסילוק התביעה על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק") התקבלה גם מבחינה עניינית, ולא רק עקב אי התייצבות התובע ובא-כוחו, שכן התובע לא הגיש כל תגובה לבקשה לסילוק על אף שצפה בהחלטת ביהמ"ש כי עליו להשיב לבקשה זו תוך 14 יום.

כך גם לטענתם, בבקשה לא נכתב מדוע היא הוגשה בחלוף זמן כה רב ממועד מתן פסק הדין. יתרה מכך, התובע לא נתן כל הסבר מדוע לא הגיב לבקשה לסילוק.

התובע אף לא נתן כל טעם לגופו של עניין מדוע יש לדחות את הבקשה לסילוק, כך שביטול פסק הדין לא יועיל לו.

על כן, לטענתם, יש לדחות את הבקשה, תוך חיוב בהוצאות בנוסף על ההוצאות שנקבעו בפסק הדין.

דיון והכרעה:
לאחר עיון בבקשה ובתגובות וכן בכתבי הטענות, מצאתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

ראשית, אביא את ההלכה הנוהגת בסוגיה זו, להלן:

הפן הנורמטיבי:
יפים לענייננו הדברים שנאמרו במסגרת ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (ניתן ביום 18.12.2011), מפי כב' הש' י' עמית:

"ככלל, המגמה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות, לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט. זאת, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)). עם זאת, אין טעם לבטל את פסק הדין אם ממילא לא הראה התובע או הנתבע כי יש סיכוי לתביעה או להגנה, ועל כן שומא עלינו להידרש לגופם של דברים ולבחון את סיכויי התובענה נשוא הערעור דנן".

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") דנה בביטול פסק דין או החלטה, שניתנו במעמד צד אחד בלבד.

כאשר ניתנה החלטה על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שכנגדו היא ניתנה לעתור לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו.

פסד דין ניתן על פי צד אחד כאשר לא הוגש כתב הגנה, או עקב אי התייצבותו של בעל דין.

יש להבחין בין פסק דין שיש לבטלו מחובת הצדק בשל פגם לבין פסק דין שאינו פגום שביטולו נתון לשיקול דעת.

פסק דין פגום הינו פסק דין שניתן שלא בפני הנתבע (או התובע) , כשלא הוכח שהנתבע (או התובע) הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט זוסמן:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה-דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק- רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק (ex debito justitiae). פסק הדין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, בעמ' 397, (1954)).

כאשר ניתן פסק דין כהלכה יש לבחון שתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה לאי ההתייצבות, או אי הגשת כתב הגנה. שנית, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. יש לתת משקל לשתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן (ראו: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139ד-ו), אך עם זאת , נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה ביו תר שכן בהעדר סיכוי להצליח במשפט, לא תצמח לנתבע (או התובע) כל תועלת אם יבוטל פסק הדין.

לאור האמור לעיל, רובץ על הנתבע (או התובע) הנטל לשכנע את בית המשפט, לכאורה, כי יש לו סיכויים להצליח במשפט. לעניין זה נאמר מפי כבוד השופט זוסמן:

"לכן לא יטה בית המשפט, בדונו בשאלה השנייה הנ"ל, להיעתר לנתבע, אלא אם זה יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העשויים, לגופו של עניין, להכשיל את תביעת התובע" (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה , הרי שבגין המחדל יש להסתפק בדרך כלל, בהטלת הוצאות.
בעניין זה נקבע, כי בדונו בשאלה זאת יטה בית המשפט להיעתר לה, אלא אם כן שוכנע , כי אין בתשלום הוצאות כדי לשמש פיצוי הולם לנזק שנגרם ליריבו (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

נקבע כי כאשר התנהגותו של המבקש אינה רשלנית בלבד אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות אפילו אם הראה סיכויי הצלחה (ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723ב (1969)).

מן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן, ב"כ התובע הבהיר, כי אי התייצבותו אירע מחמת שגגה ובתום-לב, שכן בטעות מועד הדיון נרשם באופן שגוי. ב"כ התובע חידד, כי אין מדובר בזלזול בזמנם של הצדדים ושל ביהמ"ש ואף צירף רישום מיומן משרדו בכדי לחזק גרסתו זו.

מצאתי את גרסת ב"כ התובע בעניין זה מהימנה.

בעניין הטענה, כי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין נעשתה בחלוף זמן רב ממועד מתן פסק הדין, אין בידי לקבל. בהתאם לתקנה 201 לתקנות, כאשר ניתנה החלטה על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שכנגדו היא ניתנה לעתור לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו. התובע עמד במועדים אלו.

השאלה הבאה שיש לבררה היא מהם סיכויי ההצלחה של התביעה , ככל שישנם.

מדובר בתביעה למתן חשבונות. כאמור לעיל, הצדדים קיבלו את מתווה ביהמ"ש, לפיו לתובע ולרואה-חשבון מטעמו ניתנה האפשרות לעיין בחומר הנמצא במשרדי הנתבע 3 והמתייחסים לניהול היחידות המושכרות בנכס המשותף. קבעתי, כי בשלב זה יוכל התובע ורואה-חשבון מטעמו לבדוק את החוזים ודפי החשבון של הבנק של שנת 2017 בלבד, וכי לאחר בדיקת שנת 2017 נקיים דיון נוסף בכדי לראות האם ניתן להגיע להסכמות לגבי המשך או סיום ההליכים בתיק.

ביום 02.01.20 הוגשה הודעת עדכון מטעם הנתבעים, לפיה מבדיקת חוזי השכירות לשנת 2017 מול התקבולים בפועל בחשבון הבנק עולה, כי התקבלו כל תשלומי השכירות במלואם. משכך, ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה על הסף (היא בקשת הסילוק אליה התייחסתי לעיל).

באותו יום ניתנה החלטתי "לתגובת התובע תוך 14 יום". התובע לא הגיש תגובה לבקשת הסילוק. ביום 06.02.20 ביקשו הנתבעים לסלק את התביעה על הסף לאור היעדר תגובה מטעם התובע. על כך ניתנה החלטתי "לדיון במועד הדיון". ביום 17.02.20 הוא מועד הדיון אליו לא התייצבו התובע ובא-כוחו וניתן פסק הדין נשוא החלטה זו.

לפנים משורת הדין, ומאחר ואני מאמינה לב"כ התובע כי אי ההתייצבות נב עה מטעות אנוש, ו לאור המגמה שהותוותה במסגרת ההלכה הפסוקה, לפיה יש להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, אני נענית לבקשה לביטול פסק הדין. כבר בשלב זה אציין כי הדיון למתן חשבונות לגבי שנת 2017 הסתיים לאחר שאלו נמסרו לתובע כמפורט בהודעת הנתבעים מיום 2.1.20 , ולמעשה אושר גם בבקשת התובע לביטול פסק הדין מיום 4.3.20 בסעיף 12. בדיון שהתקיים ביום 4.11.19 ניתנה על ידי החלטה לפיה בשלב זה יבדקו המסמכים לגבי שנת 2017 ואף קבעתי את ההנחיות לבדיקה זו שנערכה על ידי רו"ח שמינה לשלם כך התובע. מטרת הדיון שנקבע ליום 17.2.20 הייתה לדיון בבקשה לדחייה על הסף שהוגשה על ידי התובע עקב תוצאות בדיקת שנת 2017, וזה השלב בו נמצא התיק. סיום בדיקת שנת 2017 ללא מימצאים כנגד הנתבעים, אמנם איננו הוכחה כי אין הצדקה לבדיקת השנים הקודמות, ולכן קבלתי את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שמובהר שלגבי שנת 2017 ההליך הסתיים. הנתבעים גילו התנהלות של שיתוף פעולה במטרה לסיים את ההליכים בתיק,
פעלו בהתאם להוראות בית המשפט ואף התייצבו לדיון שנקבע ליום 17.2.20, ולכן מצאתי כי פסק הדין מיום 17.02.20 שניתן במעמד צד אחד- יבוטל בכפוף ל ריפוי הנזק שנגרם לבעלי הדין שכנגד (עקב המחדל הדיוני והשעות שהושקעו מטעם הצד שכנגד) , בפסיקת הוצאות.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 17.02.20, ומבטלת את פסק הדין, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לנתבעים בסך של 6,000 ₪ תוך 30 יום, וללא קשר להוצאות שנקבעו במסגרת פסק הדין מיום 17.02.20, הנותרות על כנן.

התובע יודיע לבית המשפט על ביצוע תשלום ההוצאות ולאחר מכן אקבע מועד דיון.

ת.פ. 20.11.20.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"א, 19 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.