הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 61547-09-19

לפני כבוד השופטת איילה גזית

התובעים:

1.אירית וידר
2.דוד וידר

נגד

הנתבעת:

עיריית הרצליה

פסק דין

התובעים, בני זוג, הגישו תביעה כספית לפיצוי בגין ביצוע פעולות גביה שננקטו על ידי הנתבעת, לרבות הטלת מספר עיקולים בחשבון הבנק, בגין חיוב "היטל סלילה" שהטילה על התובעים.
הנתבעת שלחה ביום 25.6.14 דרישת תשלום לתובעים בסך 24,677 ₪ בגין ההיטל, ולאחר התכתבות עם התובעים ובהעדר התשלום, נקטה הליכי גביה, והטילה עיקולים על חשבונות הבנק.
לטענת התובעים, החוב הנטען עמד על סך של 27,749 ₪, ובגינו הוטלו ארבעה עיקולים על נכסי התובע 2, ושני עיקולים על נכסי התובעת 1. לטענתה, הסכום שעוקל ביתר עמד על סך 83,248 ₪ בשלושה מתוך ארבעת החשבונות, ועמד על כנו כ-40 ימים עד לביטולו.
התובעים טוענים כי הנתבעת פעלה בהליכי גביה אגרסיביים שלא כדין, בגין חיוב שגוי שבוטל על ידי העיריה רק לאחר מתן פסק דין בעתירה מנהלית.
הנתבעת טוענת כי סברה בתום לב שקיימת עילה לחיוב לפי חוק העזר, ואילולא פעלה לגביית ההיטל במועד שפעלה, הייתה מנועה מגבייתו בכלל בעתיד, דבר שהיה גורם פגיעה ניכרת לקופה הציבורית.
הנתבעת טוענת, כי רק עם הטלת העיקולים עתרו התובעים לביהמ"ש לעניינים מנהליים, ויום למחרת החלטת ביהמ"ש לביטול שלחה הנתבעת הוראה לבנקים להסרת העיקולים.
עוד טוענת הנתבעת, כי התקיימו תכתובות רבות לאורך השנים ונשלחו דרישות תשלום, ולתובעים קיים אשם תורם, וחובת הקטנת הנזק, נזק שהיה נמנע לו פעלו להסדרת החוב.
לטענת הנתבעת, מדובר בפרסום מותר מכוח סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע והגנת תום לב מכוח סעיף 15 (2) לחוק.
על פי החלטת בית המשפט, נקבע כי לאור הסכמת הצדדים, הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב לתיק ביהמ"ש.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ועיינתי בסיכומים, עולה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הטלת העיקולים שביצעה הנתבעת על חשבונות הבנק של התובעים, עיקולים אשר התבררו כפעולות גבייה שלא כדין, וזאת לאחר שניתן פסק דין בעתירה מנהלית , אשר ביטל את החיוב בהיטל.
על פי הפסיקה, עצם הטלת עיקול שאיננו מוצדק, ואשר הוטל שלא כדין, יש בו משום פרסום לשון הרע לגבי מי שנגדו פעלו מטילי העיקול. ראה לעניין זה ע"א (י-ם) 45661-12-10, וע"א (חי')18723-03-17.
הנתבעת כרשות מנהלית, היא נאמן הציבור, ועליה לפעול בהגינות וביעילות כלפי תושבי העיר. כאשר הנתבעת נקטה בהליכי גביה שלא כדין, לא נהגה בזהירות סבירה למנוע פגיעה ונזק לנתבעים, שלא לצורך.
הנתבעת טוענת, כי מכוח הפרשנות הסבירה, היא סברה שקיימת לה עילה לחיוב בהיטל, אשר תוצאת אי גבייתו במועד יביא להעדר אפשרות לגבותו בכלל.
אין מקום לקבל את טענת הנתבעת, כי סברה באמת ובתמים שהיא פועלת על פי דין בהתאם לחובתה החוקית באכיפת הוראות חוק העזר, והליכי הגבייה בהם נקטה לגביית ההיטל. הפרשנות שנתנה הנתבעת לעמדה המשפטית המתירה לה גביית ההיטל, איננה מהווה הגנה של פרסום מותר לפי החוק, או פרסום שהנתבעת הייתה חייבת לעשות על פי דין, ואין בה משום הגנת תום לב.
יחד עם זאת, יש בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי שעל ביהמ"ש לפסוק. ב"כ הצדדים צירפו לסיכומיהם פסיקה בעניין גובה הפיצוי שנפסק במקרים בהם ננקטו הליכי עיקול שלא כדין, וכל צד טען לגובה פיצוי בהתאם לטענותיו.
במקרה דנן, לאחר ששקלתי את העובדות נשוא התיק:
הטלת שני עיקולים על שני חשבונות בנק משותפים ושני עיקולים נוספים על חשבונו של התובע 2, הטלת עיקול ביתר בסכום של 83,248 ₪, אשר עמד על כנו טרם הביטול כארבעים יום, אני מעמידה את הפיצוי בסכום של 25,000 ₪.
אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 25,000 ₪, בתוספת 3,000 ₪ הוצאות משפט, וזאת בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשלח עותק פסה"ד לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.