הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 60984-12-17

לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

התובעים:

1.מאיר ליסקר
2.סנדרה ליסקר
ע"י ב"כ עוה"ד שחר בוטון

נגד

הנתבעות:

1.מירב בן אבו
2.יעל ארביבו
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם אוחיון

פסק דין

מכלל הסכסוכים החוזיים הנידונים בבית המשפט השלום, תשעה קבים של חמיצות נטלו התביעות הכספיות שבין משכירים ושוכרים של דירות מגורים ב תל אביב. משכיר תל אביבי ממוצע מה הוא אומר - דירה יפה כלבנה אני נותן בידיך, תמה וברה, בבת עיני משפחתי, חמדת קנייני הפרטי, משופצת לעילא ולעילא, ודמי השכירות - כמעט מתנת חינם לעומת המחיר הראוי בשוק. שוכר תל אביבי ממוצע מה הוא אומר – אבדתי בעוניי ובחוסר קורת גג לראשי. לולי דירתך מצויה בכרך שהביקוש בו עולה על ההיצע, לא הייתי שוכר את דירתך. והמהדרין מוסיפים - בברלין לא היית מקבל יותר משלוש מאות אירו כדמי שכירות בעד אורווה מעופשת שכזו. אם לא די בכך, במהלך תקופת השכירות סמוך ובטוח כל צד שהוא יוצא מגדרו כדי להיענות לדרישותיו הקפריזיות של הצד השני, ברם הלה אינה עומד מצדו בחיוביו הבסיסיים.

מה עושים צדדים לחוזה שכירות עם חמיצות שכזו העומדת בגרון? יש מהם מי שמבקשים לעשות מן הלימון מפעל משפטי לייצור גלונים של לימונדה קרה ומרווה. כך, נולדות תביעות מופרזות כגון תביעת שוכרים לקבלת סכום העולה על כל דמי השכירות ששולמו על ידם ושנידונה בפניי בתא"מ 65949-11-16 ולדמן ואח' נ' פרס (2018), וכגון התביעה דנן, המבקשת להוציא מן הנתבעות סך של לא פחות מ- 217,179 ₪ בגין תקופת מגורים בת פחות משנתיים בדירת התובעים המצויה בתל אביב.

מלכתחילה הוגשה התביעה על סך של 57,250 ₪ ועניינה חובות הנתבעות עד ליום 31.12.17 על יסוד הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 13.3 להסכם השכירות מיום 30.3.16 [להלן: "ההסכם"]. בין התובעים כמשכירים, הנתבעת מס' 1 כשוכרת [להלן: "מירב"], והנתבעת מס' 2 כערבה [להלן: "יעל"]. אחר שבוטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה כנגד הנתבעות והמושכר פונה, אושר תיקונה של התביעה לסך האמור לעיל הנחלק כך [לאחר שקוזז סך של 20,000 ₪ מבטוחה שהושארה בידי התובעים]:
דמי שכירות עד ליום 1.8.18 בסך של 149,829 ₪.
הוצאות פינוי דירה בסך של 12,350 ₪.
נזקים למושכר בסך של 75,000 ₪.

חומר הראיות, החל מן ההתכתבויות הרבות בין התובע מס' 1 [להלן: "מאיר"] למירב שהוצגו על ידי התובעים, ו עד סתימת הגולל בגדר עדותה של מירב בחקירתה בבית המשפט, אינו מותיר מקום לספק – מירב ביקשה לעשות דין לעצמה ולכפות על התובעים הארכה גמישה ונוחה לה של הסכם השכירות החל מיום 31.7.17, יום סיום תקופת השכירות על פי ההסכם, ועד למועד בו תמצא דירה חלופית, דהיינו לפי תנאיה וצרכיה. כל זאת בניגוד לתנאי מימוש האופציה הסדורים הקבועים בסעיף 5 להסכם ותוך שהיא מסרבת לפנות הדירה, בחינת ירצו יבלעו – לא ירצו ייחנקו. מאיר, מתווך נדל"ן במקצועו, ששבילי החוק אינם זרים לו, והמנהל את נכסיו באופן מקצועי, מסודר ומתועד, ניסה להקטין את נזקיו ולהגיע עם מירב לעמק השווה, אך גם לאחר שהצליח להגיע ל סיכום עימה כי היא תעזוב את המושכר באופן סופי ביום 1.9.17, וזאת תמורת השבת סך של 10,000 ₪, אך מבלי שהסכים לוותר על יתר חובותיה בהתאם להסכם, לרבות מכוח הפיצוי המוסכם, הוא נשאר עומד מול שוקת שבורה, והדירה פונתה רק ביום 18.3.18 בסיוע שוטרים.

נביבותה של טענת מירב בתצהירה לפיה "לא אפרט יותר מדי, אבל התובעים בניגוד לאמור בהסכם דרשו ממני לשלם בתקופת האופציה שישה חודשים מראש", נלמדת כבר מחוסר הרצון או היכולת "לפרט יותר מדי" דווקא ביחס לבקעת מחלוקת מהותית לגביה נדרש תיאור דברים עובדתי מפורט, מדוקדק, ובהיר, ונחתמת בכך שעל פי סעיף 5 להסכם איפכא מסתברא - כי "האופציה תמומש לפי תנאי ההסכם הנוכחי", דהיינו באמצעות תשלום עבור שישה חודשים מראש כקבוע בסעיף 6.1 להסכם . דומני שדי בשני הדיאלוגים הבא ים עם מירב מתוך דיון ההוכחות מיום 19.6.19 על מנת לסתום את הגולל על הפלוגתאות העובדתית בדבר עילת הישארותה של מירב במושכר , ולהפריך את טענותיה בכתב ההגנה כי "יום לפני סיום השכירות החלו התובעים להעלות דרישות שאין להם כל בסיס בהסכם", כי "הסכימו התובעים במפורש לוותר על התוספת של 250 ₪ לחודש" [הקבועה בהסכם – י.ח.], וכי "בסמוך להעברת הכסף אף הגיעו הצדדים להבנה על המשך השכירות"

כך השיבה מירב ביחס להפרת התחייבותה לעזוב את הדירה עד ליום 1.9.17 במסגרת אותו סיכום מאוחר המפורט בסיפא לסעיף 3 לעיל :
"ש. כשנותנים הבטחה לבן אדם, חשוב לעמוד במילה?
ת. חשוב מאוד, אבל החיים אין מה לעשות, קורים דברים.
ש. ביום 29.8.17 אחרי שמאיר הגיש תביעה כתב לך ווצאפ. מצטט. שמירב בן אבו מתחייבת לעזוב בכל מקרה?
ת. אחרי זה היה עוד שלב.
ש. אמרת לבן אדם ששואל אותך הכי יפה בעולם, אני נותן לך 10,000 ₪ לכי תצליחי, ואת אומרת לו כן, ואחרי 2 דק' את דורשת עוד 10,000 ש'ח'?
ת. הוא נתן לי 10,000 ₪ בשביל ללכת להשכיר בית ואחר כך התבטל לי הבית והוא השכיר למישהו אחר. העיקר ששולם לו כסף כל חודש.
ש. את אומרת לו "אני מתחייבת לעזוב בכל מקרה"?
ת. ואם לא עזבתי אז מה קרה? אני משלמת בכל מקרה, מה אני אלך לרחוב? בסוף הוא הוציא אותי לרחוב.
ש. לאורך כל התכתובות מאיר אומר לך שלפי החוזה כל חודש עולה לך 5,000 ₪, הוא מחזיר לך כסף, אז מגיע לך לשלם לו על הקנס?
ת. אנחנו בני אדם, היה לי אופציה בדירה להישאר עוד שנה, ולא מימשתי אותה.
ש. אמרת אנחנו בני אדם, ואת כותבת שאת מתחייבת בכל מקרה?
ת. מנגד הוא היה מאיים עלי, את עוד תשלמי אני אראה לך! מה עשיתי בסך הכל, ישבתי בבית כי אין לי לאן ללכת. בעוד שכבר סגרנו שאני עוזבת והבנתי שאני לא עוזבת, אפי' את המספר חשבון לא ידעתי, אז הלכתי עד לבנק שלו והפקדתי 31,000 ₪ שלא יגיד שלא שילמתי.
ש. נכון שמאיר אמר לך אל תפקידי לי את הכסף הזה?
ת. נכון.
ש. אז למה הפקדת?
ת. לכסות את עצמי, שגם אם זו טעות, זה מה שחשבתי.
ש. כשאמרת תן לי עשירייה ואני יוצאת, מה קרה בסוף?
ת. לא הסתדר עם בעל הדירה.
ש. למה?
ת. לא יודעת מה קרה שם, רצה יותר רצה פחות, יש לי ילדים בעייתיים, לא כל אחד רוצה לקבל אותי."

וכך השיבה מירב לגבי טענתה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, כי בפגישה בה נכחה הגב' סילבנה ציפורי, שלא הובאה על ידה לעדות בבית המשפט, מאיר הסכים לוותר לה על תוספת דמי השכירות הקבועה בהסכם ביחס לתקופת האופציה:
"ש. לפי סעיף 4.2 כתוב שאם את רוצה להאריך את האופציה את צריכה לשלוח דואר רשום, שלחת?
ת. אני לא שלחתי.
ש. כתוב בחוזה שאם את מאריכה את האופציה השכירות עולה ב5%. האם את אומרת לכבוד השופט שליסקר ויתר על ה5% האלה?
ת. לא. אני ישבתי במקרה עם חברה, סילוונה, והיא שתתה קפה אצלי והוא הגיע, ודיברנו על זה והסכמנו וביקשתי ממנו תעשה טובה ואל תוסיף את ה5% הוא לחץ לי יד לידה ואמר לי בסדר. בגלל כל הריב הזה שנהייה אז עכשיו נוח להגיד.
ש. בתחילת השאלה שאלתי אותך הכי מפורש בעולם האם ליסקר ויתר על החמישה אחוזה ואמרת שהוא לא ויתר?
ת. אז טעיתי, הוא ויתר.
ש. מר מאיר ליסקר צירף לכבוד ביהמ"ש את כל הווצאפים מהרגע שהוא הכיר אותך ועד הרע שהוא סיים לדבר איתך, קראת את זה?
ת. לא.
ש. אם בן אדם היה מוותר על זה היית כותבת את זה בווצאפ?
ת. לא ידעתי שזה יגיע לכזה מעמד ואני צריכה להוכיח דווקא את הדבר הזה. גם ליוסף מאיר לא אמרתי את זה וגם לא לעו"ד שלי.
ש. למה לא הבאת לפה את סילבנה, שכבר חתמה על תצהיר?
ת. לא יודעת.
ש. מה המילים שאמר ליסקר שויתר על 5%?
ת. הוא לחץ לי יד. במקרה הוא כל הזמן היה בא לכמה דקות חטופות והולך, באותו יום ישבנו ושתינו קפה, והוא הגיע ואמר שבגלל שאנחנו כבר שנתיים בדירה והכל בסדר הוא מוותר ולחץ לי יד, אז אני לא יכולה להוכיח את זה, אבל זה מה שהיה.
ש. אם כך, למה לא פנית למר יוסף מאור ותגידי שהסתדרנו ושתכין הסכם?
ת. הויכוח היה על לפנות את הבית.
ש. אז על מה לחצתם יד?
ת. על זה, זה היה החלק שהוא התעצבן. יכול להיות שזה היה החלק שהוא התעצבן, על זה שהוא מוותר לי על הכסף.
ש. ולא סגרתם שתישארו בדירה?
ת. אז בשביל מה אני אבקש את ההנחה? בשביל להישאר בדירה.
ש. יש תצהיר שכתב מר יוסף מאור של סילבנה, למה לא הבאת אותה לעדות בביהמ"ש?
ת. טעות שלי."
ודוק, אף עו"ד יוסף מאור אשר ייצג את מירב אל מול ה תובעים עד לפינויה מהדירה, והיה מעורב בכלל המגעים בין הצדדים, לא הובא לעדות על ידה.

אלא שמכאן ועד קבלת פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד שתי הנתבעות הדרך ארוכה וקשה. אכן, משלא עמדה מירב בנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימותו של טעם חריג הנדרש על מנת להפחית מסכומו של פיצוי מוסכם, אין מנוס מן המסקנה כי לנוכח המתואר חייבת מירב בתשלום לתובעים של סך של 99,750 ₪ בגין התקופה שמיום 31.7.17 ועד לפינוי המושכר ביום 18.3.18. מסכום זה יש להפחית סך של 20,000 ₪ - מימוש בטוחה שנותרה בידי התובעים, ו-21,500 ₪, יתרת הסכום שנותרה בידיהם מהסך שהפקידה מירב בחודש יולי 2017. היתרה הינה אפוא - 58,250 ₪.

עם זאת, אין כל שחר, בהסכם או בדין, לניסיונם של התובעים להחיל את הפיצוי המוסכם על פי ההסכם גם על התקופה שלאחר פינוי המושכר והנמשכת עד ליום 1.8.18 בו נסתיימו לטענתם השיפוצים בדירה שנערכו בעקבות הנזקים לה שנגרמו לטענתם על ידי מירב [ראו ע"א 2489-90 דינה גורנשטיין נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק (1990)]. משנמצא להלן כי טענת השיפוץ הנרחב שנערך בדירה בעטיה של מירב, עומדת על פיגומים רעועים, אף אין מקום לקבוע פיצוי בגין הפסד דמי שכירות בחודשים אלה.

על פי כתב התביעה "התובעים מעמידים את הנזקים בדירה בסך של 75,000 ₪ ע"פ הצעות מחיר ותשלומים בפועל לספקים". דא עקא, התובעים אשר סטו מדרך המלך, ועל אף מיומנותו של מאיר בהשכרת נכסים, נטייתו לתעד כדבעי כל מהלך בפרשייה זו, שליטתו ברזי המשא ומתן, הבנתו את שפת המשפט, והייעוץ המשפטי ממנו נהנו באותה העת, נמנעו מלהציג לבית המשפט חוות דעת מומחה אשר שם את הנזקים שגרמה לטענתם מירב למושכר [למרבה התהייה צרפו התובעים לכתב התביעה "הצעת מחיר" מאת "מדיסטסט הרוש בע"מ" ל"הכנת חוות דעת הנדסית" ל"עלות השיקום" , הא ותו לא], וכשלו בהעמדת קו ראייתי מהימן שבכוחו יהיה לחפות על כך. בישיבת קדם המשפט מיום 17.2.19 הציג ב"כ התובעים לבית המשפט מצג לפיו "קודם כל הסרטנו את כל מעמד קבלת הדירה בהוצל"פ", ו "יש סרטון שתיעד את קבלת הדירה לאחר שפונתה על ידי שוטרים", תוך שהוא מתחייב לשלוח את הסרטון לב"כ הנתבעות. משחזקה על עורך דין שהוא קצין בית משפט שלא יציג מצג עובדתי בבית המשפט ללא שבירר אותו לאשורו, ולא יתחייב להעביר לצד שכנגד סרטון ללא שהוא משוכנע בקיומו, העובדה כי לבסוף אותו סרטון לא הוצג כלל עומדת אף היא בעוכרי גרסת התובעים לעניין השיפוץ.

תשובותיו של מאיר לעניין זה עוררו יותר משמץ של פליאה:
ש. העו"ד שלך דיבר על סרטון והתחייב להעביר לי אותו ועל רקע כך ביקשתי לדחות את הדיון?
ת. צלם שנלווה אלי תיעד את מהלך הפינוי.
ש. למה הוא לא בא?
ת. הוא לא רלוונטי. לשאלת ביהמ"ש האם הוא גם צילם סרטון, למיטב זכרוני לא.
ש. מפנה לפרוטוקול הדיון הקודם מצטט. עד היום לא קיבלתי את הסרטון, האם יש סרטון?
ת. למיטב זכרוני הצלם שליווה את הליך הפינוי, לא סתם הזמנתי אותו, הזמנתי אותו לתעד את המהלך של הפינוי כדי שלא יהיה מצב שיגידו שאני צילמתי, לקחתי אדם מקצועי, שילמתי לו עבור העבודה, ולמיטב זכרוני הוא עשה פוטו, אגב תמונות רבות יותר ממה שביהמ"ש עכשיו רואה, את כל התמונות העברתי לעו"ד שחר בוטון ולמיטב ידיעתי ראיתי שהוא סורק אותם ומעביר אותם לביהמ"ש באמצעות דיסק און קי.
ש. אתה לא יכול לאשר שקיים סרטון, נכון?
ת. אני לא יכול לאשר שקיים סרטון. אם ביהמ"ש מבקש שאבדוק עם איש המקצוע ואתן תשובה, אני אשמח לעשות זאת.
ש. מה שמו של הצלם הזה שאתה זימנת ושילמת לו כסף עבור הצילום הזה?
ת. (מעיין בטלפון הנייד) שמו רועי גל. אני רואה ששאלתי לגבי הסרטון שאתה מדבר עליו, ואני רואה ש19.3 ביקשתי מהצלם לבדוק האם יש סרטון והוא לא ענה לי. אני מוכן לבדוק שוב."

הצגה של חלק בלבד מן התמונות שצולמו, ושלא באמצעות מי שצילם אותן, מר גל, מדלדלת את כוחן. בתמונות החלקיות של הדירה ניתן אמנם להבחין בדלת מטבח שמוטה התלויה על ציר אחד שלה, במשטחי פרקט מלוכלכים ובפאנל מקומר, ובחריצים מוכתמים באמבטיה, אך הן רחוקות מאד מלהטות את הכף במאזן הנטלים הנדרש במשפט האזרחי לכך שהמדובר ב"דירה הרוסה לחלוטין שכל העבודה שהושקעה בה ירדה לטמיון", לכדי "חורבן בזדון", ו בדבר הצורך ב"שיפוץ יסודי" הנובע ממעשי מירב והכולל החלפת פרקטים, תאורה, דלתות ומשקופים, חלונות, תריסים, החלפת כל חדר האמבטיה, פרוק מטבח והחלפתו, ועוד [ראו תצהיר העד בסטיקר מטעם התובעים – להלן: "בסטיקר"].

הקבלות שצורפו לתצהירי מאיר ונטען כי הן מתייחסות לתשלומים עבור חומרים שנרכשו לצורך השיפוץ, נפרשות מאמצע חודש יולי ועד סוף חודש אוקטובר 2017 , והן מלמדות על כך שאותו שיפוץ החל כארבעה חודשים לאחר שהדירה פונתה ועברה לחזקת התובעים. ראיה זו שבכתב מקעקעת הן את דרישת התובעים המפורטת בסעיף 8 לעיל, והן את עדות בסטיקר לפיה "התחלתי לקראת פסח משהו כזה, וסיימתי לקראת יולי שנה שעברה", ""פקחתי וניהלתי על כל הפרויקט הזה במשך שלושה חודשים" [ראו עמ' 5 לפרוטוקול מיום 19.6.19, שורות 9-10, עמ' 6 שורות 10-11], והיא מבליטה ביתר שאת את הצורך בהמצאת חוות דעת מומחה או למצער תיעוד מהימן מיום הפינוי או בסמוך לו, ושוחקת את גרסת התובעים לעניין זה.

לעניין עדותו של בסטיקר – חולשותיה נתגלו כב ר בתצהירו, עת הסכום הנקוב בסעיף 5 לו, לא התיישב עם זה המפורט בנספח 11 לתצהיר התובעים, ומשהיכרותו עם מצבה הקודם של הדירה מתמצה בשנת 2013, בעוד שזו הושכרה למירב בשנת 2016. במהלך חקירתו של עד זה נתגלו פגמים מהותיים נוספים בדמות תשובות מעורפלות וסותרות לעניין תמחור התמורה לו [ראו עמ' 6 לאותו פרוטוקול, שורות 5-7, אל מול שורות 18-24 לאותו עמוד] והסברים שאינם מתיישבים עם ההיגיון ועם החזקה התלמודית שבטבע האדם לפיה "אדם בהול על ממונו" [מסכת פסחים, דף י"א, ע"ב], לכך שבחלוף כשנה טרם הוצאה על ידו חשבונית בגין אותה עבודה, והתובעים אף לא שילמו לו דבר בגינה ["הוא רצה קרדיט של שנה" –עמ' 5 לאותו פרוטוקול, שורה 17] .

במכלול האמור לעיל, משלא הונחו מחד גיסא כלונסאות ראייתיות מספקות ליתר הנזקים ולעלויות השבת המצב לקדמותו, ברם מאידך גיסא הודתה מירב בעדותה כי היה עליה לצבוע את קירות הבית כולל מ שקופים ודלתות והיא לא עשתה כן [עמ' 19 לאותו פרוטוקול, שורות 15-16] מצאתי לחייבה על יסוד העלויות שעוגנו בהסכמה בסעיף 12 להסכם , בסך כולל של 10,000 ₪.

ביחס להוצאות פינוי הדירה שנתבעו – מבלי להיכנס לעובי הקורה ביחס לטענות הנתבעות לעניין גביית חלק מהוצאות אלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, סבורני כי המדובר בראש נזק המכוסה כבר על ידי הפיצוי המוסכם הכלול בהסכם והמעניק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל הנזקים הנובעים מאי עמידה בחיוב החוזי לפנות את המושכר במועד החוזי, והיענות לדרישה זו תלקה בכפל פיצוי [ראו י' עמית, פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים, דין ודברים י (2017)].

ביחס לערבות יעל – דפוס התנהלותו של מאיר המתואר לעיל, מתווך נדל"ן מיומן שיש לו הבנה גם בענייני משפט הנוהג לתעד ולמסמך בקפידה את מגעיו העסקיים, אינו פועל גם כאן לטובתו. אל מול טענת יעל כי באותה פגישה חפוזה ברכב ו של מאיר בה הוחתמה על טופס הערבות, לא הוצגו ונמסרו לה יתר מסמכי ההסכם, ולא נמסר לה כי היא ערבה יחידה, ומשכך היה לה יסוד סביר להניח, לפי ניסוחיו ותנאיו של אותו טופס ו המצג שהוצג לה, כי אינה ערבה יחידה, אלא חולקת את ערבותה עם בנה של מירב, אין די אפוא באותה עדות בעל דין יחידה של מאיר, שאורחותיו אינם מתיישבים עם טענתו הבלתי מתועדת לפיה הציג ומסר ליעל את ההסכם עצמו, בו מצוין ערב אחד בלבד. ודוק, מאיר אף אינו טוען במפורש בתצהירו כי מסר ליעל שהיא ערבה לבדה או כי הפנה את תשומת ליבה לכך שבהסכם, בניגוד לטופס הערבות, מצוין ערב אחד בלבד. לחובת גרסתו של מאיר לעניין זה נזקפת גם אותה הודעה ששלח ליעל בסמוך לתום תקופת השכירות ובה הציג לה כך: "אם לא נצליח להיפרע על מכלל הבטוחות שיש לשוכרת אזי רק אז נפעל לעניין הערבים לא לפני" [ההדגשה אינה במקור]. כל זאת משהנטל להבאת ראיות לאשר יפורט להלן הוא על הנושה, ובהיעדר ראיות כאמור לסתור ההנחה היא שערב אשר חתם על הסכם ערבות המנוסח בלשון המתחזה להטיל עליו, ביחד עם אחר, חבות מאוחדת ונפרדת כלפי הנושה, ולאחר מכן הסתבר כי הערב האחר לא חתם, כי אז יהיה פטור מהחבות הנדונה [רע"א 6642/13 רוקסי בניה והשקעות בע"מ נ' פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ (2015) ע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית, חברה רשומה בע"מ, פ"ד כג(1) 410 (1969)] .

התוצאה:
הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעים סך של 68,250 ₪ נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת.
נוכח הפער בין הסכום שנתבע בתביעה המתוקנת לבין זה שנפסק, לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובעים אלא הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪, שכרוכה בהן גם התנהלות הנתבעות שביסוד הסכמת הצדדים המפורטת בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 19.6.19, שורות 15-16.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, ושכ"ט עוד בסך של 13,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.