הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 59608-11-17

לפני כבוד השופטת טל פישמן לוי

התובע

שלמה לוי

נגד

הנתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ

בשם התובע - עוה"ד אורי צחורי
בשם הנתבעת - עוה"ד אילן אורלי ועוה"ד ערן שלח

פסק דין

יאכטה בבעלות התובע שקעה בנמל בו עמדה. היאכטה בוטחה אצל הנתבעת, אך זו דחתה את דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח בטענה, כי הוא שלל את כושרה הפיזי, וכי ממילא הנזק נגרם על ידי רשלנותו הוא. מטעמים אלה ונוספים, נימקה הנתבעת את עמדתה שלא לשלם לתובע תגמולי ביטוח. פרשה זו היא, בתמצית, העומדת בפני הכרעה בפסק דין זה.

תמצית התובענה והעובדות שאינן במחלוקת
התובע הוא הבעלים של יאכטה מנועית מסוג "קטמרן" מ"ר ישראלי 70779 שאורכה 13.75 מטרים ורוחבה 6.5 מטרים והיא מונעת באמצעות שני מנועי דיזל (להלן: היאכטה או כלי השיט).

היאכטה בוטחה בביטוח רכוש ואחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת בהיקף של 80,000 דולר ארה"ב ותוקפה היה מיום 1.6.2016 ועד יום 31.5.2017 (מספר פוליסה: 8093000022/16) (להלן: הפוליסה או חוזה הביטוח).

הפוליסה נערכה בשפה האנגלית, ובהתאם לקבוע בה חלות עליה הוראות הדין האנגלי הרלוונטי.

ביום 11.11.2016 שקעה היאכטה במקום עגינתה אותה עת, מעגן הדייג והמרינה שביט שבחיפה.

התובע פנה לנתבעת וזו סייעה בחילוץ היאכטה ואף בהעברתה, ובהמשך אחסנתה, ואף מימנה שירותים אלה (האחסון מומן באופן חלקי בלבד). עם זאת, הנתבעת דחתה את תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח.
טענות התובע
לטענת התובע, ביום 5.11.2016 הוא הפליג עם היאכטה, אך במהלך השייט התגלתה פליטת עשן, והתברר כי מקור העשן בסדקים במערכת הפליטה שבצד שמאל (מפלט מנוע שמאל). משכך, ביום 7.11.2016 פירק התובע בעזרת חברו את החלק הגורם לתקלה והעבירו לתיקון. כוונתו הייתה, כנטען להרכיבו בחזרה כבר באות היום.

לצורך פירוק המפלט, ניתק התובע את צינור היניקה להזנת מי קירור. היות וברז הכניסה למי הקירור (מי ים) נמצא במקום "קשה לסגירה", קיבע התובע את קצה הצינור במצב זקוף בין השלבים של סולם הירידה לחדר המנוע.

חרף תקוות התובע, הודיע בית המלאכה אליו נמסר המפלט לתיקון, כי תיקונו ייערך מספר ימים. במהלך תקופה זו, פקד התובע את היאכטה ושהה בה גם בשעות הצהריים שביום טביעתה. התובע ציין בכתב תביעתו, כי גם כאשר עזב את כלי השיט ביום הטביעה, היה זה יבש לחלוטין וללא כל חדירת מים.

התובע המשיך וטען, כי מסיבה תאוותנית ובלתי צפויה, השתחרר צינור יניקת מי הקירור, שהיה מקובע, ונפל אל רצפת חדר המנוע, כאשר קצהו נמוך ממפלט מי הים שמחוץ ליאכטה. עקב כך, טען, החלו להיכנס מי ים לתוך היאכטה. כתוצאה מכניסת מי הים, שקעה היאכטה עד שהגיעה לקרקעית המעגן, ונגרמו לה נזקים רבים.

היאכטה חולצה מהמקום והועברה לשטח המספנה, כאמור, במימון הנתבעת.

לטענת התובע, שקיעת היאכטה היא סיכון מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח, בהיותה אחת "מסכנות הים" (Perils of the sea). חרף האמור, דחתה הנתבעת את דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח במכתבה מיום 8.12.2016. ניסיון התובע לשנות את ההחלטה, באמצעות בא כוחו, לא הביא את הנתבעת לשנות את עמדתה, וזו שבה ודחתה את דרישת התובע.

בהינתן שכך, מינה התובע שמאי מטעמו, אשר העריך את הנזק שנגרם ליאכטה בסכום של 229,013 ₪ בתוספת מס ערך מוסף (ובסך הכל 267,945 ₪).

סכום זה, בצירוף שכ"ט השמאי (14,040) הוא הנתבע בתובענה זו של התובע.

טענות הנתבעת
הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה. ביום 20.8.2018 נעתרתי בהחלטתי לבקשת התובע והוריתי על מחיקת סעיפים מכתב הגנת הנתבעת על יסוד קביעת בית המשפט בפרשת אסולין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (04.05.2006).

בעקבות החלטתי זו, הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן. על כן, טענות הנתבעת תובאנה מכתב הגנתה המתוקן, ולא זה המקורי.

בהגנתה, טענה הנתבעת כי שקיעת היאכטה לא נבעה כתוצאה מאירוע שהתובע הגדירו "כתאונתי". בסמוך ולפני האירוע, פירק התובע את סעפת הפליטה של המנוע והשאיר את הצינור המוביל החוצה (למי ים) מנותק ומונח בתוך הספינה. פעולה זו, טענה, פגעה באטימות היאכטה. בנוסף, טענה, פעולה זו פגעה בכושר השיט של היאכטה, ויצרה מצב מסוכן של חדירת מים לתוכה.

נוכח כך, טענה הנתבעת, אין מדובר על אירוע תאונתי, חיצוני או ביטוחי.

עוד טענה, כי העדר כושר שיט מהווה הפרה של תנאי ערובות ביטוח רלוונטיות, ובהינתן שכך, נשלל הכיסוי הביטוחי שבפוליסה כבר מיום הפרתן.

הנתבעת פירטה, כי השארת צינור הפליטה והיציאה שלו, כמו גם של צינור היניקה, כשהם חשופים ומאפשרים חדירת מי ים לתוך הספינה מהווים "Want of due diligence", והדבר שולל אף הוא את הכיסוי הביטוח לאירוע הנדון.

בנוסף, ובלי קשר לסוגיה זו, מוחרגים נזקים הנגרמים למערכות המנוע וחיבוריו, כמו גם מערכות החשמל והמצברים מהכיסויים שבפוליסה, אף אם היה כיסוי לאירוע.

לבסוף, פירטה הנתבעת, כי תיקון היאכטה באופן שבו בוצע – היה תיקון רשלני, ואירוע שכזה אף הוא מוחרג מהכיסויים שבפוליסה.

הנתבעת ציינה עוד, כי בהינתן האמור אין כיסוי לאירוע, אך לפנים משורת הדין ומכח רצון טוב כלפי תובע, החליטה לשלם את הוצאות החילוץ, אף שאין לטענתה, כיסוי לאירוע בהתאם לפוליסה. בחירת התובע לאחסן את הספינה במספנה במקום יקר ולאורך זמן, מהווים, לעמדת הנתבעת, אי-הקטנת נזק מטעם התובע והדבר מהווה, כשלעצמו, הפרה של חובה זו הקבועה בפוליסה ובדין.

דיון והכרעה
בדיון שהתקיים לפני ביום 28.10.2019 הסכימו הצדדים על שתי פלוגתות עיקריות הטעונות הכרעה:
האם כלי שיט, בזמן עגינה בנמל, צריך להיות במצב של כשרות לשיט.
האם השארת פתח חשוף לים בגובה 14 ס"מ מעל גובה פני הים לא תגרום לכניסה של מים.

על יסוד ההסכמה האמורה, בדיון ההוכחות נחקר אך ורק המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס יצחק שכטרמן (להלן: שכטרמן).

בנוסף, הסכימו הצדדים כהסכמה דיונית, כי זולת חקירת שכטרמן – לא ייחקרו עדים נוספים, אף שהצדדים שומרים את טיעוניהם כלפי עדותם שבתצהירים, וכי הצדדים יגישו סיכומים על יסוד החומר שכבר מונח לפני בית המשפט. הסדר זה קיבל תוקף של החלטה ביום 26.12.2019.

חלק ראשון: הדין החל
המחלוקת
בסיכומיהם לא חלקו הצדדים על העיקר: הדין החל על ההתדיינות המשפטית דנן, על יסוד חוזה הביטוח, הוא הדין האנגלי. עם זאת, חלקו הצדדים על הצורך ועל האופן שבהוכחתו.

התובע סבר בסיכומיו, כי את הדין האנגלי יש להוכיח כמו כל דין זר, בחזקת עובדה, וכי הדבר הוכח על ידו באמצעות הגשת חוות דעת מומחית, ד"ר עו"ד רחל רימון.

הנתבעת, לעומת זאת, סברה, כי חוק הביטוח הימי הרלוונטי - Marine Insurance Act 1906 – מהווה חלק מהמשפט הישראלי, ואינו טעון הוכחה בדומה לדין הישראלי (להלן: חוק הביטוח הימי האנגלי). בהינתן שכך, סברה, אין מקום לייחס משקל, בוודאי שלא משקל מכריע, לחוות דעת המומחית לדין הזר אשר הוגשה על ידי התובע, ד"ר רימון.

בסיכומי תשובת התובע, לעניין נקודה זו, נטען, כי הגם שהתובע מסכים עם הטענה, כי חוק הביטוח האנגלי אינו טעון הוכחה, הרי שבהינתן חוות דעת ד"ר רימון, אין הנתבעת רשאית להסתמך אלא על חוק הביטוח האנגלי החרות, וכן האסמכתאות (פסק דין וספרות מקצועית) אשר הובאו באמצעות חוות דעתה של ד"ר רימון. למעשה טען התובע, בשלב זה, כי ככל שבפרשנות חוק הביטוח האנגלי עסקינן, אין להסתמך אלא על האסמכתאות שהובאו על ידי המומחית.

אכן, בחינת טענות הצדדים מחד, הפסיקה הישראלית הרלוונטית וכן החומר המשפטי שהובאו בסיכומי הצדדים לפרשנות אותה פסיקה, וחרף היותה של השאלה המהותית (איזהו הדין החל) לא במחלוקת בין הצדדים, טעונה שאלה זו בחינה של הפסיקה הישראלית שעסקה בנושא. בנוסף, יש מקום לייחס משקל לדעת המלומדים שעסקו בנושא זה.
הכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי הדין עם התובע. עם זאת, איני מקבלת את טענת התובע, כי יש לראות בחוק הביטוח הימי האנגלי כחלק מהדין הישראלי, מחד, בעוד להגביל את הפרשנות שלו אך ורק לאסמכתאות שהובאו בחוות דעת המומחית מטעמו, מאידך. טענה זו, כאמור, הובאה בסיכומי תשובת התובע.

אם כן, הדין החל על התובענה הוא אכן הדין האנגלי, ובפרט זה חוק הביטוח הימי האנגלי משנת 1906. הוכחתו של דין זה, טעונה הגשת חוות דעת מומחה. ואלה הטעמים אשר הביאוני להחלטתי זו:

רקע ותחומי ביטוח נושקים
מרבית הסוגיות של חוזה הביטוח הוסדרו על ידי המחוקק הישראלי בצורה מפורטת בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). סעיף 72 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי ההסדרים הכלולים בו, זולת חריגים, לא יחולו על ביטוח משנה, על ביטוח ימי ועל ביטוח אווירי. בנוסף, בהתאם לסמכות שהוענקה לשר המשפטים, הוחרגו עסקאות ביטוחיות ומעין ביטוחיות נוספות מתחולת הוראות החוק (כגון ביטוח יהלומים).

בהינתן שכך, ובהינתן שהביטוח בתובענה זו הוא ביטוח ימי, הרי שאין תחולה להוראות חוק חוזה הביטוח.

בהעדר תחולה לחוק חוזה הביטוח, ההסדרים הנוגעים לביטוח ימי (בניגוד לזה האווירי) מפורטים בחוק חרות אחר, אשר עודנו בתוקף בישראל, הוא חוק הסחר הימי העותומני (1863) (להלן: החוק העותומני), אשר מכיל פרק מפורט הנוגע לביטוח ימי (המ' 39/53 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' יהודה חברה לביטוח בע"מ פ"ד ז 948 (1953); תא (מחוזי חי') 270/00‏ ‏ סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ (24.4.2009)).

החוק העותומני, כאמור, הוא משנת 1863, והשימוש בו בתחום הביטוח אינו רב. על כך יעידו פוליסת הביטוח הרלוונטיות המונפקות בשפה האנגלית, והן ככלל, מחילות על הצדדים את הדין האנגלי (מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ ששון – דיני ביטוח 50 (מהדורה שנייה 2001)). עם זאת, החוק העותומני הוא הדין החרות בישראל, ודין זה לא בוטל, אם כי הוראות אחדות בחוק זה בוטלו במרוץ השנים (סעיף 233 לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג – 1973).

הוכחת הדין הזר במשפט הישראלי
הכלל הנהוג מקדמת דנא במשפט הישראלי הוא, כי דין זר הוא כעובדה, ובדומה להוכחת עובדה, טעון המשפט הזר אף הוא הוכחה, באמצעות מומחה רלוונטי (מנשה שאוה "טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט ‏האנגלו - אמריקאי ובמשפט הישראלי" עיוני משפט כרך ג 725 (תשל"ג-תשל"ד); ע"א 376/68 מחלב נ' יורשי המנוח אהרון דוד לוי פ"ד כב (2) 606, 608 (1968))..

גישה זו אומצה כבר בפסיקתו המוקדמת של בית המשפט העליון, שעסקה בעניין הנדון בתובענה זו (ע"א 118/51 חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ נ' זלצמן ז 518). בפרשה זו ציין כבוד השופט זילברג ביחס להחלת והוכחת הדין האנגלי, כי:

"זה הוא לא המשפט המקובל האנגלי אשר נהפך כביכול לחוק מקומי, עקב הוראת סימן 46 לדבה"מ 'שלנו", אלא הוא הינו אותו חוק אנגלי זר, המקובל והחרות גם יחד, שאנו חייבים להשתמש בו מכוח עקרונותיו של המשפט הבינלאומי הפרטי – בעטיה של 'זרות' החברה (המערערת שם – טפ"ל) – כדין שחייבים היינו להשתמש, למשל, בחוק האמריקאי אילו 'מקום העסק' שלה היה בניו-יורק. חוק אנגלי זר זה, ומכל שכן החלק הסטטוטורי שבו, אינו בגדר "מפורסמות שאינן צריכות ראייה", אף על פי שהאנגלי היינו, ויש להוכיחו, כמו כל חוק זר, על-ידי עדות מומחים, ולא בדרך כל: 'נתי ספר ונחזי'. כי תוכנו של חוק זר הוא שאלה של עובדה ולא שאלה של חוק" (שם, בעמוד 527).

פסיקה מפורשת זו, הקובעת, כי את החוק האנגלי בכלל, ואת חוק הביטוח הימי האנגלי בפרט, יש להוכיח בחוות דעת מומחה חוזרת ונקבעת על ידי בית המשפט העליון גם בפרשות מאוחרות יותר לפרשת חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ.

כך, בפרשת שחף (ע"א 492/62 שחף חברה לספנות בע"מ נ' אליאנס חברה לביטוח בע"מ פ"ד יו 1898 (1963)) בה הוכח הדין הזר – חוק הביטוח הימי האנגלי – באמצעות שני מומחים בתחום, ובפרשת רוסמן (ע"א 126/80‏ ‎Guardian eastern insurance company ltd‎ נ' א' רוסמן ושות' בע"מ פ''ד לו(3) 295 (1982)), בה בוטחו טרקטורים בהובלה ימית, והמבטחת העלתה טענה לתחולת המשפט האנגלי. בית המשפט העליון דחה טענה זו הן מהטעם שהפוליסה לא קבעה הוראה זו, ועל כן חל משפט הפורום (המשפט הישראלי), והן משום שדין זר זה (חוק הביטוח הימי האנגלי) – לא הוכח (שם, בעמוד 298).

בעמדה זו – כי הוכחת חוק הביטוח הימי האנגלי, טעונה הבאת מומחה לדין זה – נוקטים אף מלומדים בתחום הביטוח. כבוד השופט יפרח ציין בספרו (לעיל), אם כי באופן מסויג, ביחס לאופן הוכחת דין הביטוח הימי האנגלי, כי "יש לזכור כי מאחר שהמשפט האנגלי במקרה זה הוא דין זר, יש, לכאורה, צורך להוכיח אותו, כפי שיש להוכיח כל עובדה אחרת..." (יפרח, לעיל, בעמוד 50, והאסמכתאות המובאות שם).

בגישה דומה נוקט ד"ר ולר בספרו, בציינו, כי החוק העותומני יחול בשני מקרים עיקריים: "כאשר הפוליסה אינה כוללת תניה של ברירת דין המפנה לדין האנגלי, וכאשר הצדדים לא הוכיחו את תוכנו של הדין האנגלי" (שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 כרך שני 446 (2007)).

הלכה זו – לא שונתה עד היום (טליה איינהורן "קביעת תוכנו של הדין הזר ודרך הוכחתו בבתי המשפט ‏בישראל ‏ ‎—‎‏ הצעה לרפורמה" מאזני משפט כרך ד 305 (תשס"ה), לא ביחס להוכחת הדין הזר בכלל, ולא ביחס להוכחת חוק הביטוח הימי האנגלי בפרט.

אני ערה לטענת הנתבעת אשר ביקשה להסתמך על קיבעת בית המשפט המחוזי בפרשת אזולאי (ע"א (מחוזי ת"א) 3809/06‏ אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (28.11.2007)). בפרשה זו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של אזולאי על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו, אשר אף הוא החיל על המקרה דנן את חוק הביטוח הימי האנגלי, ומבלי שזה הוכח באמצעות חוות דעת מומחה (תא (שלום ת"א) 31877/03 אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (14.11.2006)). בפרשה זו, ציין בית המשפט המחוזי, כי "הוראות הדין האנגלי במקרה דנן אינן דין זר הואיל וחוק הביטוח הימי האנגלי משנת 1906 חל בארץ בהיותו דין מכוח הוראות סימן 46 לדבר המלך במועצתו" (שם, עמוד 4).

בהקשר זה אציין , כי דומה שלסוג הדין שהוחל בפרשת אזולאי – לא הייתה משמעות רבה, שכן, כל בתי המשפט בפרשה זו, החל מבית משפט השלום ועד בית המשפט העליון אשר דן בבקשת רשות ערעור של מר אזולאי, קבעו, כי ההכרעה הייתה דומה בן אם חל הדין האנגלי (כפי שנעשה בפועל), ובין אם חל הדין הישראלי (רע"א 11161/07 אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (14.04.2008) להלן: רע"א אזולאי). הדין האנגלי, אם כן, לא נדון לגופו של דבר, בשל תוצאת פסק הדין. לעניין זה, כבוד השופט רובינשטיין ציין בהחלטתו לדחות את רשות הערעור לה עתר אזולאי: "אוסיף ואומר, כי אינני בטוח שהדין האנגלי - שלא נדון לגופו בפסקי הדין קמא ...." (פיסקה י' להחלטה)).

אני גם ערה לפסיקה נוספת אשר אחזה בגישה דומה, בה נעשה שימוש במשפט האנגלי, ובפרט חוק הביטוח הימי האנגלי נושא דיונינו, מבלי שהובאה, על פני הדברים , ח וות דעת מומחה לעניין זה, בבית המשפט העליון במספר פרשות (ע"א 845/75 הלפרן נ' קונטינטל חברה לביטוח ימי בע"מ פ"ד לא(3) 637 (1977); ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה פ"ד מו(1) 63 (1992); ע"א 391/89 וייסנגר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(1) (1993); ע"א 3909/90 Handelsmaatschappij נ' קונטיננטל חברה לבטוח בע"מ מח(4) 554).

אם כן, הלכת בית המפשט העליון, אשר לא שונתה מפורשות ודומה כי גם לא במשתמע (חיים הרמן כהן "אוביטר ז"ל והגינות לאי"ט" משפטים כרך לא 415 (תש"ס-תשס"א); יצחק אנגלרד מבוא לתורת המשפט 160 (מהדורה שנייה, 2019)), והמחילה על סכסוך בביטוח ימי את חוק הביטוח הימי האנגלי בכפוף להוכחתו באמצעות מומחה, נתמכת גם בגישת מלומדים בתחום, אשר אף הם אוחזים בגישה זו, בין היתר בהתבסס על ההלכה הכללית הרואה ככורח בהוכחת הדין הזר באמצעות חוות דעת מומחה מתאימה. כך גם, קיימים נימוקים נוספים באימוץ עמדה זו.

ראשית, דומה, כי אין טעם ענייני ומשכנע, להבחין בין אופן הוכחתו של כל דין זר, ובין הוכחתו של חוק הביטוח האנגלי דווקא. אין מחלוקת, כי חוק זה לא אומץ פורמאלית לספר החוקים המנדטורי או זה הישראלי, והחלתו באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947, נשללה על ידי בית המשפט העליון כבר בפרשת חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ.

שנית, מאז ביטולו של סימן 46 בחוק יסודות המשפט, תש"ם – 1980, אין עוד הוראה בדין המחייבת פנייה לדין האנגלי כל אימת שקיימת לקונה במשפט הישראלי בסוגיה זו או אחרת. בהינתן שכך, פנייה לחוק הביטוח הימי האנגלי, מבלי שחוק זה הוכח באמצעות חוות דעת מומחה, עשויה שלא להלום את הוראות חוק יסודות המשפט, תש"ם – 1980, בהינתן כאמור הכרעת בית המשפט העליון בפרשת חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ.

שלישית, אף שמומחית התובע הזכירה בחוות דעתה, כפי שיפורט בהמשך, את הרפורמה בחוק הביטוח האנגלי שנעשתה בשנת 2015 (Insurance Act 2015 ), אשר שינתה את גישת המשפט האנגלי לתוצאות הפרתן של ערובות ביטוח על ידי המבוטח, לא ברור – האם גם רפורמה זו היא חלק מהדין החל בישראל (שכן שינתה את חוק הביטוח הימי האנגלי), מתוקף החלתו של חוק הביטוח האנגלי משנת 1906, או שחלקים אלה טעונים – עתה – הוכחה באמצעות חוות דעת מומחה? אימוץ עמדת בית המשפט העליון בפרשת חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ, והמלומדים כפי שהובאו מעלה, יאפשר הרמוניה בהוכחתן של הוראות הרפורמה, ששולבו בחוק הביטוח הימי האנגלי, שכן הן הוכחתו של החוק משנת 1906 והן הוכחתן של הרפורמות המאוחרות יותר – תיעשה באמצעות חוות דעת מומחה בלבד.

בעניין זה ראוי לציין, כי כבוד השופט רובינשטיין ציין ב-רע"א אזולאי, כי ייתכן שבדין האנגלי, אין עוד איון מלא ומוחלט של פוליסת ביטוח כל מקום שהופרה ערובת ביטוח וכאשר אין קשר סיבתי בין הפרתה ובין הנזק (סיפא פסקה י' להחלטה).

בנוסף, קבלת עמדה לפיה החוק המקורי משנת 1906 והתיקונים משנת 2015 מהווים, שניהם והשילוב ביניהם, חוק בישראל – מעניקה, הלכה למעשה, לאקט של הפרלמנט הבריטי תחולה חוקית בישראל. ברור אפוא, כי אין לנקוט בפרשנות שכזו.

רביעית , קבלת עמדה לפיה חוק הביטוח האנגלי משנת 1906 (בין אם המקורי, ובין יחד עם התיקונים) מהווה חלק מהחוק הישראלי תיצור, למעשה, סיטואציה בה בתחום אחד שולטים שני דברי חקיקה: החוק העותומני מחד, וחוק הביטוח האנגלי מאידך. שני דברי החקיקה, כפי שכבר צוין בפסיקה ובספרות, מבוססים על מקורות משפטיים שונים. החוק העותומני מבוסס על הקוד הצרפתי שהיה אותה עת בתוקף (ואף מעתיק כמעט מילה במילה את תוכנו, אם כי לא בכל ההסדרים שבחוק זה: פרשת חברת ניו זילאנד לביטוח בע"מ, לעיל, בעמוד 528). מקורותיו הקונטיננטליים שונים ממקורות המשפטי המנדטוריים עליו מבוסס חוק הביטוח הימי האנגלי (אשר מאגד בתורו הלכות המשפט המקובל בתחום הביטוח הימי שהתפתחו במשך מאות שנים באנגליה, עד לקודיפיקציה שעבר התחום בשנת 1906, כפי שמוצהר במבוא לחוק זה עצמו: " An Act to codify the Law relating to Marine Insurance").

אם כך, מעבר למקורות השונים של שני דברי החקיקה, ואף לגישות השונות שהם נוקטים כלפי סוגיות משפטיות דומות, ייווצר מצב בו שני דברי חקיקה מסדירים את אותו תחום משפטי. מצב זה אינו רצוי. הוא מונע יציבות משפטית וקשה לקבלה. ממילא, בכפוף להסכמת הצדדים, ניתן להחיל כל דין אחר על מערכת היחסים ביניהם, ובפרט הדין האנגלי בתחום הביטוח הימי, ובכפוף להוכחתו – יחילה בית המשפט הישראלי על מערכת היחסים שבין הצדדים. במחדל הוכחה, או שעה שההסכם בין הצדדים אינו מסדיר תחולת דין זר, יחול החוק העותומני (ולר, לעיל, בעמוד 446).

סיכום: אופן הוכחת הדין האנגלי בתחום הביטוח הימי
בהינתן האמור, במחלוקת המשפטית שבין הצדדים באשר לאופן הוכחתו של הדין האנגלי בתחום הביטוח הימי, מצאתי לקבוע, כי הדין עם התובע. הוכחתו של חוק הביטוח משנת 1906, וכל תיקון בו – כלל שזה יתרחש – ייעשה באמצעות חוות דעת מומחה בלבד.

במקרה שלפני, הוגשה מטעם התובע חוות דעת מומחית להוכחת הדין הזר. במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים (החלטתי מיום 26.12.2019) הסכימו הצדדים לפסיקה על יסוד החומרים הקיימים בתיק בית המשפט, ובכלל זה חקירת מומחה בית המשפט המהנדס שכטרמן. עם זאת, המומחית לדין הזר לא נחקרה כאמור, ולעדות בתחום הדין הזר הרלוונטי – דין הביטוח הימי באנגליה – משקל משמעותי.

עם זאת, כפי שציינתי מעלה, אין מקום לקבל את טענת התובע, כי בהינתן שהוכחת הדין הזר תיעשה על ידי עדות מומחה בלבד, ומומחה זה מצא לנכון לצרף לחוות דעתו אסמכתאות רלוונטיות (חוק ופסיקה), אין הנתבעת רשאית להסתמך על פסיקה אחרת.

אכן, הכלל הראייתי הבסיסי הוא, כי יש להגיש מסמך באמצעות עד "מגיש" (גבריאל הלוי תורת דיני הראיות כרך ג' 438 (2013)). בהקשר לחוות דעת מומחה, פסיקת בית המשפט העליון קבעה, כי הגשת אסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך במסקנת המומחה (או לערר אותה) ראוי שתיעשה באמצעות המומחה: בין אם באמצעות צירוף האסמכתאות לחוות הדעת, ובין אם תוך כדי עדות המומחה בחקירתו הנגדית או אף זו החוזרת (ע"פ 889/79 חמו נ' מדינת ישראל פ"ד לו(4) 479, 493 (1982)); ע"א 472/89‏ ‎קצין התגמולים‎ ‎נ' רוט פ''ד מה(5) 203, 216 (1991)).

דומה, כי מרבית פסיקת בית המשפט העליון עסקה בהקשר זה בהגשת ספרות מקצועית בתחום מדעי מובהק: פורנזיקה בפרשת חמו (לעיל); מדעים מדויקים (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב פ"ד נח(5) 215, 237 (2004); רע"א 9607/10 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ (1.3.2011)); ורפואה (פרשת רוט (לעיל); רע"א 9014/12 פלוטקין נ' Smith Kline Beecham Biologicals Belgium (‏24.1.2013); רע"א 8729/15 ‏מדינת ישראל - משרד הבריאות (בית חולים רמב"ם) נ' פלוני (21.2.2016)).

בתובענה שלפני, הנתבעת מבקשת להסתמך על פסיקה אנגלית, שלעמדתה אינה תומכת בסברת ובמסקנת המומחית מטעם התובע. אכן, דרך המלך להגשת פסיקה זו – בנסיבות העניין, בהן נדרשת חוות דעת מומחה לשם הוכחת הדין הזר – היא באמצעות חקירת המומחית והגשתה תוך כדי החקירה הנגדית. עם זאת, אין מדובר על ספרות מקצועית (בין אם פסיקה, בין אם מאמרים מקצועיים ובין אם בספרות מקצועית בתחום המשפטי הרלוונטי) – בה לבית המשפט "אין נגישות", בהשוואה למאמרים רפואיים או מדעיים וכיוצא בזה. מדובר על פסיקה (וספרות משפטית) בשפה האנגלית.

לבסוף, הצדדים הסכימו בהסכמה דיונית, כי המומחים לא ייחקרו. לא הוגשה כל התנגדות, עד להסכמה דיונית זו, להגשת אסמכתאות נוספות. עולה אפוא, כי בצד וויתור הצדדים על חקירת יתר העדים שמטעמם הוגשו תצהירים (וחוות דעת), לא הייתה בידי הנתבעת "הזדמנות" להגשת אותן אסמכתאות אותן היא מבקשת להגיש כעת, על מנת לסמוך עליהן בטיעוניה שבסיכומים. בהינתן שכך, איני רואה פסול בהגשת האסמכתאות המשפטיות בסיכומי הנתבעת (אין כמובן כל ביעה "בהגשת" ספרות מקצועית ישראלית הדנה בחוק הישראלי, שכן שזה בבחינת ידיעה שיפוטית של בית משפט זה).

בהינתן כל האמור, ולצד העובדה כי למסקנת המומחית שבחוות דעתה המקצועית יש משקל ראייתי משמעותי, אין מניעה לנתבעת כמו גם לתובע להסתמך על פסיקה נוספת (וספרות מקצועית) כאסמכתאות רלוונטיות לבירור התובענה.

חלק שני: השאלות העיקריות שבמחלוקת
בשלב זה, אם כן, נותרו מספר שאלות עיקריות הטעונות הכרעה:
האם הפוליסה חלה על האירוע;
האם התובע הפר או לא קיים ערובת ביטוח רלוונטית: שמירה כושרה הפיזי של היאכטה;
ככל שלא קיים, מה משמעותו של אי קיום ערובת הביטוח האמורה.

הוראות הפוליסה
אקדים מאוחר ואציין כבר עתה, כי בניגוד לטענות הנתבעת – אשר תחילתן במכתב הדחיה, המשכן בכתב ההגנה וסופן בסיכומיה, הפוליסה חלה . עיקר טענות הנתבעת בעניין זה היא, כי רשלנות התובע בטיפול ביאכטה מוציאה מתחולה את הסיכון המבוטח הרלוונטי בפוליסה, וכי ממילא הפוליסה אינה מכסה פגיעות מסוימות, כגון פגיעות במנוע.

כפי שיפורט, יש לדחות טענה זו. למסקנה זו ניתן להגיע אף מקריאה פשוטה של הפוליסה, ומבלי להיזקק לחוות דעת מומחה.

החלק הרלוונטי בפוליסה הוא מה שהצדדים כינו "סעיפי המכון": Institute yacht clauses. סעיף 9 מונה את הסיכונים המבוטחים, תוך פירוט סייגים ומתן פרטים באשר לאופי הסיכונים. מפאת חשיבות הדבר, יובא סעיף זה במלואו:

PERILS
Subject always to the exclusions in this insurance
9.1 this insurance covers loss of or damage to the subject-matter insured caused by:
9.1.1 perils of the seas rivers lakes or other navigable waters
9.1.2 fire
9.1.3 Jettison
9.1.4 piracy
9.1.5 contact with dock or harbor equipment or installation, land conveyance, aircraft or similar objects or objects falling therefrom
9.1.6 earthquake volcanic eruption or lightning.
9.2 and, provided such loss or damage has not resulted from want of due diligence by the Assured Owners or Managers, this insurance covers
9.2.1 loss of or damage to the subject-matter insured caused by
9.2.1.1 accidents in loading, discharging or moving stores, gear, equipment, machinery or fuel
9.2.1.2 explosions
9.2.1.3 malicious acts
9.2.1.4 theft of the entire Vessel or her boat(s), or outboard motor(s) provided it is securely locked to the Vessel or her boat(s) by an anti-theft device in addition to its normal method of attachment, or following upon forcible entry into the Vessel or place of storage or repair, theft of machinery including outboard motor(s), gear or equipment.
9.2.2 loss of or damage to the subject-matter insured, excepting motor and connections (but not strut shaft or propeller) electrical equipment and batteries and connections, caused by
9.2.2.1 latent defects in hull or machinery, breakage of shafts or bursting of boilers (excluding the cost and expense of replacing or repairing the defective part broken shaft or burst boiler).
9.2.2.2 the negligence of any person whatsoever, but excluding the cost of making good any defect resulting from either negligence or breach of contract In respect of any repair or alteration work carried out for the account of the Assured and/or the Owners or in respect of the maintenance of the Vessel.
9.3 this insurance covers the expense of sighting the bottom after a stranding, if reasonably incurred specially for that purpose, even if no damage be found

עיון בסעיף זה בפוליסה מלמד, כי הוא מכסה נזק שנגרם למבוטח בשלושה מקרים עיקריים. האחד, נזקים שנגרמו והנובעים מהסיכונים המוגדרים בסעיף-קטן 9.1. על חטיבת פסקאות זו, מסתמך התובע, ובייחוד על הגדרת סכנות הים (פסקה 9.1.1: perils of the seas rivers lakes or other navigable waters). שנית, סעיף כיסוי – נוסף, המרחיב את הכיסויים המצוינים בסעיף 9.1 – שם מפורטים מקרים נוספים המכוסים בביטוח, אף שהם מסויגים (למשל – העדר רשלנות של המבוטח) והכיסוי שבהם מוגבל יותר (למשל פסקה 9.2.2.2). שלישית, סעיף 9.3 המכסה מקרים מסוימים של הוצאות, אף מבלי שנגרם נזק לגוף כלי השיט.

בהינתן שכך, וככל שהטענה היא שעל המקרה חלה הגדרת סיכוני הים (9.1.1), אין סייג בחטיבת סיכונים זו – לרשלנות של המבוטח. בפרשנות זו, שהיא תוצר של הגיון סידור הפסקאות והסייגים שבפוליסה, תומכת גם הפסיקה האנגלית, הפסיקה הישראלית אשר פירשה סעיף זה, ואף חוות דעת ד"ר רימון (חלק ג' בחוות הדעת, סעיפים 16 ו-17 בעמוד 7).

כך, למשל, ציין בית המשפט העליון בפרשת תשובה (לעיל), כי "נזק שנגרם בגין כניסת מים לסירה, בגין חור שנפער בה – ותהא הסיבה לחור אפילו רשלנות – הינו נזק בגין 'סיכון ימי'" (פרשת תשובה, לעיל, בעמוד 69: Wilson Sons & Co v. Owner of cargo per the "xanto" (1887) 503A.c 12 (.q.b) . 47Rep).

הביטוי "סיכוני הים" מוגבל לתאונות מקריות, ובלתי צפויות כולל אסונות ים (פרשת וייסנגר (לעיל), בעמוד 847 והאסמכתאות המובאות שם). על כן, יש לבחון האם המקרה שלפני עונה להגדרת "סיכון הים".

סיבת שקיעת היאכטה
במקרה שלפני, התקשו מה מומחי הצדדים, שעיקר חוות דעתם היא בתחום שומת הנזק שנגרם ליאכטה, להגיע לסיבה שבעטיה שקעה היאכטה, אף כי הציעו הצעות לעניין זה. בהינתן שמטעם בית המשפט מונה מומחה, שהוא מהנדס ימי, אשר התבקש להגיע למסקנה בדבר הסיבה לשקיעת היאכטה, לצד שומת הנזק שנגרם לה, הרי שיש להעניק משקל מכריע לחוות דעתו.

מר שכטרמן הגיש חוות דעת מומחה שתוארכה ליום 14.7.2019. מר שכטרמן פירק בעצמו את חיבורי הצנרת בשתי מערכות הקירור והפליטה ביאכטה. המומחה מציין בחוות דעתו, כי בעת פירוק צינור במערכת מי הים, זורמים מהצינור – בזרם איטי – מי ים אל תוך הספינה. לעומת זאת, בעת פירוק צנרת מערכת מקרר בצנרת הפליטה, אין כל זרימה של מים מתוקים, שכן זו מתבצעת רק כאשר המנוע מופעל.

המומחה שכטרמן התרשם, כי לצורך פירוק מערכת הפליטה לא היה צורך בפירוק צנרת מי הים, אלא אך ורק צנרת המים המתוקים. וזו, כאמור, לא גורמת לכל הצפה אף אם היית המונחת על רצפת היאכטה.

משום שהתובע פירק, בכל זאת, את צנרת מי הים, הוא היה חייב – כך ציין – להבטיח אותו במקום גבוה, אחרת היה נוכח בכניסת מי ים באופן מידי. משום מיקום הצינור, צוין, לא יכול צינור זה להגיע לסולם הגישה לחדר המכונות. ואכן, בתמונות שהוצגו, הצינור "החופשי" הוא של מערכת קירור המים המתוקים, שלא גרם להצפה. בהקשר זה מציין המומחה, כי על יסוד התמונות שהוצגו לו – ככל שפורק צינור מי הים, גם זה היה קשור גבוה מעל קו המים.

מסקנת המומחה, בחוות דעתו, כי משום שמעטפת היאכטה אטומה (החומר החיצוני שבא במגע עם מי הים: "הקירות" החיצוניים של כלי השיט), השקיעה נגרמה דרך פתח היציאה של מערכת גזי המנוע הנמצאת 140 ס"מ מעל קו המים. המומחה סבר אותה עת, כי ככל הנראה היאכטה הוטתה הצידה על ידי כלי שייט שכן, וכך חדרו מים לתוכה.

הצדדים הפנו למומחה שכטרמן מספר שאלות הבהרה, חלקן על יסוד פרטים ושאלות שקיבלו מהמומחים שלהם עצמם. בחוות דעתו המשלימה, שהיא מענה לשאלות ההבהרה (חוות דעת משלימה מיום 13.8.2019), שב המומחה ומפרט, כי לפי מיטב הבנתו קיימות שתי סיבות אפשריות לשקיעת היאכטה:

ככל שפורק הצינור הלא נכון והוא השתחרר מקשירתו, הרי שהליך הטביעה צריך להיות איטי בהתחלה (קצב כניסת המים מהצינור בקוטר 1.25 אינץ' הוא איטי). לאחר שכלי השיט שקע לגובה תחתית יציאת צנרת הפליטה, החלה כניסת מים מסיבית יותר בפנים, והוא שקע במהירות (סעיף 11 לחוות הדעת המשלימה). המומחה מציין, כי לפי הערכתו קיומה של אפשרות זו נמוכה מאוד.
שקיעה דרך פתח יציאת צנרת הפליטה בדופן. פירושה של אפשרות זו היא כניסת מים מבחוץ דרך הפתח, בעקבות גלים וטלטולים של 14 ס"מ לפחות (גובה הפתח בהשוואה לפני הים). המומחה מפרט, כי מנגנון שקיעה זה מחייב הצטברות מים משמעותית בתחתית השטוחה של כלי השיט, ולא סביר שהתובע לא הבחין בהצטברות כזו ולא שאב המים שהצטברו. כך או אחרת, הליך שקיעה כזה, אמור להיות מהיר במיוחד, הרבה פחות משעתיים, שהוצעו כפרק הזמן לשקיעה (סעיף 2 לחוות דעת ראשונה של מומחה הנתבעת, מר יצחק טלמור, מיום 13.11.2016) (אפשרות זו מפורטת בסעיף 12 בחוות דעתו המשלימה של שכטרמן).

לאחר שנשאל שאלות הבהרה נוספות, המומחה שכטרמן שב ומדגיש, כי לפי מיטב הבנתו אלה שתי האפשרויות היחידות לשקיעת כלי השיט (מכתב שכטרמן מיום 18.8.2019, סיפא סעיף 1).

המומחה שכטרמן הוא היחיד שנחקר בחקירה נגדית, על ידי שני הצדדים, מבין כל העדים שמסרו עדותם וחוות דעתם בתובענה זו.

עיון בעדותו בחקירה הנגדית מלמד, הלכה למעשה, כי חרף העובדה שהאפשרות הראשונה לשקיעת היאכטה הוגדרה על ידי המומחה בסבירות נמוכה, הרי שזו הסיבה לשקיעתה. כידוע, לשם אימוץ עדות המומחה (שהיא סברה), יש להוכיח את הבסיס והיסוד העובדתי המבסס סברה זו (ע"פ 112/69 עבדאללה נ' מדינת ישראל פ"ד כג(1) 733 (1969); אליהו ארנון דיני ראיות חלק שני 298 (1977))

המומחה פירט בחקירתו, כי אכן מקום עגינת היאכטה הוא מקום "שקט" במיוחד במעגן (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 18-19); כי היאכטה עומדת במקום בין שני כלי שייט אחרים (שם, שורות 27-28), דבר שיש בו כדי ליצור סיכונים מסוימים (כגון הטיית היאכטה בגלל עגינה אגרסיבית: עמוד 5, שורות 15-16) אך מפחיתה סיכונים אחרים (כגון "שפריץ גל גדול" של מים לכיוונה): עמוד 5, שורות 1-4 ושורות 8-11); כי לשם יצירת תנאים בהם פתח הפליטה, הממוקם 14 סנטימטרים מקו המים, ישקע לתוך המים כדי שמי הים יכנסו דרכו, דרוש כח עצום (משקולות של טונה וחצי המוטלות על דופן שמאל של היאכטה: עמוד 5, שורות 28-29), וכי התקרבות של כלי שיטה אחר, אף באופן אגרסיבי, ייצור תנאים שכאלה לזמן קצר במיוחד, אשר אין בו כדי להביא לשקיעת היאכטה (שם, שורות 31-33, ועמוד 6 שורה 3).

בהינתן שכך, בהינתן עדות התובע, כי עזב את המקום בשעות הצהריים, וכי בשעה 17:00 נצפה כלי השייט על ידי שומרי המרינה כשהוא עוד צף על המים, ובשעה 19:00 דווח על ידם כי הוא שקע (סעיף 2 לחוות דעת ראשונה של מומחה הנתבעת, מר יצחק טלמור, מיום 13.11.2016), הרי שהאפשרות הראשונה שהוצעה על ידי המומחה שכטרמן מסתברת יותר.

נוכח מסקנה עובדתית זו, ונוכח הוראות הפוליסה בכל הנוגע לסכנות הים, הרי שיש לקבוע, כי שקיעת היאכטה, מהסיבה המסתברת ואשר הוכחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, מכוסה על פי הוראות 9.1.1. של הפוליסה. אשוב ואדגיש, כי לעניין סעיף זה בפוליסה – אין זה נפקא מינה האם השקיעה היא תוצר של רשלנות קודמת של התובע. הפסיקה שהובאה שללה מפורשות פרשנות שכזו, ואף עיון בשאר סעיפי הפוליסה אשר כן מסייגים במצבים של רשלנות המבוטח (או גורמים אחרים הבאים במגע עם כלי השיט), מובילה למסקנה זו. שעה שהטביעה נגרמה כתוצאה מכניסת מי ים, שהם כשלעצמם סכנת ים, ומדובר על הסיבה העיקרית להתרחשות זו, אין בוחנים מדוע התאפשר מלכתחילה מצב עובדתי זה.

אלא, שכפי שיפורט בחלק הבא של פסק דין זה, אין בכך כדי להושיע לתובע.

הוראות ערובת הביטוח
בדין האנגלי, עוד בטרם חקיקת חוק הביטוח הימי האנגלי (אשר בתורו, כאמור, מאגד הלכות המשפט המקובל בתחום אשר התפתחו במשך מאות שנים), מקובלים תנאים, אשר בהתקיימותם, או אי התקיימותם – פוקעת הפוליסה: ערובת ביטוח (Warranty).

חוק הביטוח הימי האנגלי, מגדיר ערובת ביטוח באופן הבא:

"A warranty, in the following sections relating to warranties, means a promissory warranty, that is to say, a warranty by which the assured undertakes that some particular thing shall or shall not be done, or that some condition shall be fulfilled, or whereby he affirms or negatives the existence of a particular state of facts".
(סעיף 33 (1) לחוק הביטוח הימי האנגלי).

משמעותה העיקרית של ערובת ביטוח היא התחייבות המבוטח לקיומה של עובדה כלשהי, או העדרה, קיום תנאי פלוני או העדרו או כיוצא בזה.

ערובת ביטוח יכול שתהיה מפורשת (קבועה בחוזה הביטוח) או מכללא (קבועה בסעיף 39, לחוק הביטוח הימי האנגלי, לדוגמה) (סעיפים 10-12 לחוות דעת ד"ר רימון). סעיף 39(2) לחוק קובע קיומה של ערובה מכללא לעניין כשירותן של ספינות בעת עגינתן בנמלים:

"39. Warranty of seaworthiness of ship
(2) Where the policy attaches while the ship is in port, there is also an implied warranty that she shall, at the commencement of the risk, be reasonably fit to encounter the ordinary perils of the port."

(ההדגשות אינן במקור – טפ"ל).

סעיף 39(5) לחוק מוסיף וקובע שכאשר הספינה נשלחת לים במצב אי-כושר על דעת המבוטח, המבטח יהיה פטור מתשלום תגמולים:

"In a time policy there is no implied warranty that the ship shall be seaworthy at any stage of the adventure, but where, with the privity of the assured, the ship is sent to sea in an unseaworthy state, the insurer is not liable for any loss attributable to unseaworthiness".

(ההדגשות אינן במקור – טפ"ל).

עוד הבחנה שמקובלת באולם הביטוח הימי, והיא אף מפורשת בחוק הביטוח הימי האנגלי, היא בין פוליסת "זמן" (Time policy) ובין פוליסת מסע (Voyage policy) (סעיף 25 לחוק הביטוח הימי האנגלי).

ד"ר רימון מציינת בחוות דעתה, כי סעיף 39 לחוק הביטוח הימי האנגלי, הקובע רשימת ערובות ביטוח מכללא, לא חל על פוליסות "זמן" (סעיף 11 לחוות הדעת). ואכן, עיון בפסיקה הרלוונטית מלמד, כי זולת הוראת סעיף 39 (5), אשר חל במקרים מסוימים על פוליסות זמן, אין תחולה להוראות ערובות ביטוח מכללא על פוליסת זמן (Gibson V. Small (1853) 4 H. L. Cas. 353 ; Donald O'may Marine Insurance Law and Policy 83 (1993) ).

עם זאת, במקרה שלפני, כוללת הפוליסה ערובת ביטוח מפורשת, בה נקבע:
"The Assured shall maintain and keep the vessel, her machinery, tackle, sails and equipment in a proper state of repair and seaworthiness and shall at all times exercise due car and diligence in safeguarding them"

(סעיף 1 בחלק Marine Policy-Hull חלק ערובות ( Warranties).

טענתה העיקרית של הנתבעת, בהקשר זה, היא כי פירוק חלקים ממערכת הקירור, תוך הותרת צינורות קשורים או במצב זקוף (כגרסת התובע) או מונחות על רצפת היאכטה (כגרסת הנתבעת) – שוללת את כושר השייט של היאכטה, ומשכך מפרה את ערובת הביטוח האמורה.

ד"ר רימון מציינת בחוות דעתה, שהדין האנגלי מתייחס לסיטואציה בזמן הימצאות כלי השייט בנמל באופן שונה, תוך בחינת "כשירות נמל" (Port worthiness), ולא כשירות לשיט, שעה שבנמל מבוצעות עבודות תחזוקה ועבודות מקובלות במקום העגינה, בניגוד לשייט עצמו (סעיף 12 לחוות דעת ד"ר רימון).

עוד קובעת ד"ר רימון, שם, כי מענה לשאלה האם ספינה יכולה לעמוד בתנאים הרגילים של הנמל היא עובדתית.

(וראה לעניין זה: Parmeter V. Cousins 2 Cam 286, 1141 ; והערתו של המומחה שכטרמן לציפייה מכלי שייט בזמן הימצאותו בנמל: עמוד 8, שורות 1-4).

בחינת טענות הצדדים לעניין זה, מוצגי הצדדים, ובכלל זה תצהירים וחוות דעת, ובייחוד חוות דעת מומחה בית המשפט, המהנדס שכטרמן, מביאה למסקנה, כי היאכטה מושא התובענה לא הייתה כשירה, לא לשייט, ולא להימצאות בנמל.

משכך, בין אם נאמץ את גישת הנתבעת, כי על כלי השייט להיות כשיר לשיט, אף שהוא נמצא בנמל, ובין אם נאמץ את גישת התובע, כי די אם כלי השיט יהיה כשיר לסכנות הנמל, בחינת עדות מומחה בית המשפט, המהנדס שכטרמן, לא משאירה מקום אלא לקביעה, כי היאכטה הייתה בלתי כשירה לשייט, אך גם בלתי כשירה לשהייה בנמל.

באשר לכשירות להפלגה, ברור, כי הוצאת חלקים ובפרט הותרת צנרת הפליטה לא סגורה, שוללת את כושר השייט של היאכטה (סעיף 14 לחוות דעתו המשלימה של שכטרמן מיום 13.8.2019; סיפא סעיף 4 למכתב מענה לשאלות הבהרה נוספות של שכטרמן מיום 18.8.2019); סיפא סעיף 8.1 לחוות דעת שמאי התובע, מר שוקי אילת, מיום 30.3.2017 (דף מספר 6); סיפא סעיף 3.1 לחוות דעתו המסכמת של שמאי הנתבעת, מר יצחק טלמור, מיום 8.11.2017 (דף 2)).

גם בחקירתו הנגדית, דומה, כי לא הייתה כל מחלוקת, כי היאכטה הייתה בלתי כשירה לשייט עד להשבת החלקים שניטלו על ידי התובע ממנה לשם תיקונם (עמוד 8, שורות 1-4; עמוד

באשר לכשירות היאכטה לעגון בנמל, במצבה היא, תשובת המומחה שכטרמן הייתה אף היא חד משמעית:

"ש. כלומר במצבה היא היתה בלתי כשירה לעגינה בנמל?
ת. ברגע שמאפשרים פתח לחדירת מים, היא לא כשירה." (עמוד 11, שורות 1-2).

המומחה שכטרמן אף פירט, כי בהינתן פגיעה בשלמות המעטפת החיצונית של היאכטה, המאפשרת – בתנאים מסוימים חדירת מים לתוכה – היתה חובה לסגור את הברז או לפנות את היאכטה ליבשה (עמוד 11, שורות 7-13. והראו גם בעמוד 12, שורות 14-25).

בהינתן האמור, אני קובעת כממצא עובדתי, כי היאכטה הייתה בלתי קשירה לשייט, ואף בלתי כשירה לעמוד בנמל בשים לב לפגיעה בשלמות המעטפת.

נוכח קביעה עובדתית זו, הרי שהתובע הפר את תנאי ערובת הביטוח. בהתאם לדין האנגלי הרלוונטי, משהופרה ערובת ביטוח – פוקעת הפוליסה (סעיף 18 לחוות דעת ד"ר רימון).

אבקש ללמוד ולהפנות לעניין א.ג. אופיר ניהול ושיווק בע"מ (ת"א (מחוזי ת"א) 2429/01 א.ג. אופיר ניהול ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (18.2.2014)) אשר אוזכר בסיכומי הנתבעת פסקה 44 על ידי כב וד השופטת ענת ברון:

"התנהגותה המודעת של אופיר בכל הנוגע לתחזוקה הלקויה של הספינה, והסתמכותה על מערכת השאיבה המוגברת, ללא טיפול בגורמי השורש של הנזילה, היא שהובילה לטביעת הספינה. בנסיבות אלה לא התקיים תנאי סכנת הים הנדרש לתחולת הפוליסה. כפי שמאוזכר בפסק דין שנדון בפניThe Supreme Court of the United Kingdom (ערכאה שיפוטית שהוקמה בשנת 2005 וקיבלה את סמכויותיו של בית הלורדים), בעניין Global Process Systems Inc and another v Syarikat Takaful Malaysia Berhad (The Cendor Mopu) [2011] UKSC 5:.......

אופיר ביקשה לראות בהפסקת החשמל אירוע תאונתי (סעיף 29 לסיכומי תשובה); זאת, חרף העובדה שלא היתה עקבית בגרסתה – כאשר פעם הכירה בקרות ארוע הפסקת החשמל, ופעם הכחישה שאירע. מכל מקום נמצאנו למדים, לנוכח כל האמור לעיל, שהספינה הייתה בלתי כשירה לשייט (ולעגינה במעגן) ; ושהפקדת גורלה והתלייתו אך בתפקודה של מערכת שאיבה חשמלית מוגברת היא התנהגות שלוקה בחוסר סבירות קיצוני ואף בהרפתקנות. התנהגות זו מהווה הפרה של ערובה 1.1 שבקובץ ערובות הביטוח, שעניינה בחובה לנקוט חריצות ראויה לשם שמירה על כלי השייט. בנסיבות העניין מצופה היה מאופיר, אילו פעלה בחריצות ראויה, כי תחת "המצאת פטנטים" מאולתרים וקיצורי דרך מסוכנים תדווח מייד למספ"ן על-אודות התקלה והכשל ותספין את הספינה ללא שיהוי. בנסיבות העניין, לא ניתן אפוא לראות בהפסקת החשמל אירוע תאונתי בלתי צפוי."

עוד בהקשר זה אפנה לדברי המלומד עמוס הרמן שהוזכרו אף הם בעניין פרשת אופיר, שנסמכים על הפסיקה האנגלית:

"כאשר אניה טובעת מסיבות לא ידועות בתנאי מזג אוויר נוחים, קמה חזקה, הניתנת לסתירה, שסיבת הטביעה היתה אי-כשירות האניה לשייט, ולכן האובדן לא מכוסה על-ידי הפוליסה. מבוטח שספינתו טבעה בים הפתוח בתנאי מזג אוויר נאותים חייב לשכנע את בית-המשפט שארע סיכון ימי או שהתממש סיכון אחר הכלול בפוליסה, אשר גרמו לטביעת הספינה" (עמוס הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה – נטל ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח" הפרקליט 243, 255 (2001) ).

(ההדגשה אינה במקור – טפ"ל).

ד"ר רימון העלתה בחוות דעתה את הסברה, כי נוכח הרפורמה בדיני הביטוח שאומצה באנגליה בשנת 2015, יש מקום לפירוש מקל, ברוח הרפורמה, בסיטואציה של הפרת ערובת ביטוח על ידי המבוטח.

אכן, בשנת 2015 אומצה באנגליה רפורמה, במסגרתה שונה יחס המשפט האנגלי באשר להפרת ערובות ביטוח, כך שהפרתה לא מביאה עוד לפקיעת הפוליסה באופן "אוטומטי". עם זאת, גם הרפורמה – בתמצית – קובעת, כי מחילה על הפרת ערובת ביטוח אפשרית, בעיקר, שעה שאין קשר סיבתי בין הפרתה ובין הנזק שנגרם בפועל. כך, למשל, שעה שהפוליסה דורשת – כערובת ביטוח – קיומה של מערכת אזעקה בבית פלוני, לשם צמצום האפשרות שהבית ייפרץ, והבית עלה באש – ייתכן שלא יהיה בהפרת ערובת ביטוח בסיטואציה זו (אי התקנת מערכת אזעקה), כדי לשלול כיסוי ביטוחי לסיכוני אש.

במקרה שלפני, הסיטואציה שונה. ראשית, משום שגם ד"ר רימון מציינת, כי התיקונים בדיני הביטוח באנגליה בהקשר זה – אינם רלוונטיים לפוליסה מושא התובענה, שכן התיקון בדין הקודם הוא צופה עתיד כלפי פוליסות שתאריך הוצאתן הוא מיום 12.8.2016 (סעיף 18 לחוות דעת ד"ר רימון). הפוליסה מושא הדיון נחתמה ביום 21.6.2016). שנית, משום שבוודאי שיש קשר סיבתי בין הפרת ערובת הביטוח על ידי התובע, ובין הנזק שהתרחש. שלושת המומחים, שני השמאים של הצדדים והמומחה שכטרמן, ציינו ושבו וציינו, כי שקיעת היאכטה נבעה בעיקר – בשל התיקונים שביצע התובע ובשל העובדה שהשאיר את היאכטה במצבה היא עד לתום התיקונים.

בהינתן שכך, אף אם היה מקום לפרשנות אחרת של הפוליסה, נוכח הרפורמה בחקיקת הביטוח האנגלית, הרי שגם בהתאם להוראות הכלולות ברפורמה (סעיף 10 ל-Insurance Act 2015 ), הפרת ערובת הביטוח במקרה דנן – מביאה לאותה תוצאה משפטית.

חלק שלישי: סיכום ומסקנות
בהינתן שכך, דין התובענה להידחות, וכך אני מורה.
נוכח תוצאה זו, ובשים לב לקביעה הנוגעת להפרת ערובת הביטוח, לא ראיתי לנכון לבחון טענות נוספות של הנתבעת, לרבות לשאלה האם אכן נקשר הצינור ע"י התובע לסולם שהיה במקום.

כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.

בקביעתי זו הבאתי בחשבון את הסכמת הצדדים לניהול מהיר ויעיל של הדיון, ובייחוד את העובדה כי נחקר אך ורק מומחה בית המשפט, תוך שהצדדים מוותרים על חקירת העדים הרבים שתצהיריהם הוגשו ושני השמאים; את העובדה, כי המחלוקת בתובענה הייתה מתוחמת ומגודרת, יחסית; את מיהות הצדדים ומיהות הסכסוך; וכן את העובדה – כי בסופו של יום חלק מטענות התובע התבררו כנכונות וחלק מטענות הנתבעת התקבלו .
ניתן היום, י"ג תמוז תש"פ, 05 יולי 2020, בהעדר הצדדים.