הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 59380-03-17

לפני כבוד השופט רונן אילן

התובע:

דניאל ירונדיס

נגד

הנתבע:
שמואל ליבוביץ'

פסק דין

לפני תביעה לאכיפת הסכם למכירת דירה לשם תשלום עבור עבודות שיפוץ.
בעקבות עבודות שיפוץ שבצע התובע בתחילת 2011 (או בסמוך לכך) ובהיותו כבן 21 שנה, נערך מסמך בכתב יד ולפיו תימכר הדירה ולתובע ישולם כל סכום שיתקבל ממכירתה מעל לסך של 1,800,000 ₪.
האמור במסמך זה לא מומש והדירה לא נמכרה.
כעת, בתביעה זו אשר הוגשה כ- 6 שנים לאחר עריכת המסמך, עותר התובע לאכיפתו בטענה שהמסמך מהווה חוזה מחייב, והנתבע הפר את התחייבותו לפי אותו חוזה.
במוקד המחלוקות העומדות להכרעה עומדת לפיכך השאלה אם אותו מסמך אכן מהווה הסכם מחייב ובר אכיפה, כטענת הנתבע, או שמא מסמך שאיננו מגלם התחייבות חוזית ושנזנח לפי שנים רבות, כטענת הנתבע.
העובדות
התובע, לפי הצהרתו, עוסק בשיפוץ ובעיצוב דירות. במועדים הרלוונטיים לתובענה זו, בשנים 2010 - 2011, היה התובע בתחילת העשור השלישי של חייו, כבן 21 שנה.
הנתבע הינו אלמן, ובמועדים הרלוונטיים לתובענה זו התגורר בדירה אשר ברחוב חיים לנדאו 5/8 ברמת גן (להלן: "הדירה").
הנתבע הינו הבעלים של 75% מהזכויות בדירה, ויתרת 25% הבעלות נתונה, בחלקים שווים, לשלושת ילדיו.
בין התובע לבין בנו של הנתבע, תום ליבוביץ, היו קשרי ידידות וכך גם נוצרה היכרות בין התובע לבין הנתבע.
על רקע היכרות זו, לקראת סוף שנת 2010, סיכמו התובע והנתבע על ביצוע עבודות שיפוץ בדירה, אותם יבצע התובע. פרטי העבודות שיכללו באותו שיפוץ לא הועלו על הכתב, וכך גם לא המועדים והתמורה שתשולם בגין השיפוץ.
עבודות השיפוץ נמשכו מספר שבועות ובמהלכם עבד התובע עצמו בביצוע עבודות השיפוץ, ועבדו גם עובדים נוספים.
זמן קצר לאחר שהסתיימו עבודות השיפוץ, ביום 20.1.11, פנה התובע לנתבע ובקש להעלות על הכתב את הסיכום באשר לתמורה שיקבל בגין עבודות השיפוץ שבוצעו.

בפגישה אשר קיימו התובע והנתבע ביום 20.1.11, ערך התובע מסמך בכתב ידו (להלן: "המסמך") והצדדים, התובע והנתבע, חתמו בשולי המסמך.
וכך נאמר במסמך:
אני שמואל ליבוביץ (ת.ז. XXXXX610) מתחייב למכור את דירתי ברחוב חיים לנדאו 5 דירה 8 קומה 2 ברמת גן בעזרת דניאל ירונדיס ת.ז XXXXXX688 ורק דרכו תתבצע המכירה , כל סכום העולה מעל 1,800,000 (מיליון שמונה מאות) יקבל דניאל ירונדיס ת.ז. XXXXXX688 בעקבות השיפוץ שעשה. מיד לאחר המכירה של הדירה.
בשנים אשר חלפו מאז חתימת המסמך לא נמכרה הדירה.
נוכח אי הסכמה באשר למשמעות המסמך וטענות התובע לאי תשלום התמורה בגין השיפוץ שבצע בדירה, הוגשה תביעה זו ביום 27.3.17. בסמוך לפני הגשת התביעה, יצר ב"כ התובע קשר עם הנתבע, אך בשיחה שהתקיימה , והוקלטה, לא הושגה כל הסכמה וכך הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובע, מהווה המסמך חוזה מחייב ועומדת לו הזכות לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים על הפרתו.
לפי גרסת התובע, התחייב הנתבע למכור את הדירה ולשלם לתובע כל תמורה שתתקבל ממכירתה מעל לסך של 1,800,000 ₪. בפועל, טוען התובע, הפר הנתבע התחייבות זו ומכאן שעומדת לו הזכות לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי ציפייה.
התובע טוען ששווי הדירה עובר להגשת התביעה עומד על 2,400,000 ₪ ולפיכך לו נמכרה, ולו קוימה התחייבות הנתבע כלפיו, הייתה משולמת לו תמורה בסך של 600,000 ₪.
התובע עותר איפוא לחיוב הנתבע בתשלום סכום זה – 600,000 ₪, ולחילופין לצו שיורה לנתבע למכור את הדירה ולשלם לתובע את חלקו לפי התמורה שתתקבל בגינה.
לטענת הנתבע, אין כל בסיס לתביעה והיא הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב.
לפי גרסת הנתבע, ביצוע השיפוץ בדירה נעשה נוכח כוונת התובע להתחיל בעסק של שיפוץ דירות והשבחתן, כאשר הדירה תשמש מודל ללקוחות עתידיים של התובע. כך, טוען הנתבע, מראש הוסכם שהנתבע יישא בעלות חומרי העבודה ותו לא. בפועל, טוען הנתבע, בוצע השיפוץ בצורה רשלנית, על פני תקופה ממושכת, ותוך גרימת נזקים לדירה.
הנתבע איננו מכחיש את חתימתו על המסמך, אך מכחיש את הטענה שזה מגבש חוזה מחייב למכירת הדירה או לתשלום כספים לתובע בהתאם למכירת הדירה. לפי גרסת הנתבע, הסביר לו התובע שהמסמך מיועד להבטיח את תשלום תמורת השיפוץ אם לא תימכר הדירה וחתימתו הוספה מתוך אמונה בתובע ולמרות ראייתו הלקויה של הנתבע.
הנתבע טוען שבסופו של יום נשא הוא בכל עלויות השיפוץ, והתובע מודע לכך שאין בסיס לטענותיו, שהרי התובע עצמו לא פנה לנתבע בקשר עם המסמך שנים רבות ולא היה עמו בכל קשר עד סמוך להגשת התביעה.
התובע תמך את גרסתו בתצהירו, בתצהיר אמו (גב' ויויאן ירונדיס) ובתצהיר אחיו (מר אלכס ירונדיס). בנוסף, הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של השמאי ידידיה הלוי.
השמאי מטעמו של התובע העריך את שווי הדירה בסך של 2,280,000 ₪.
הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו, ובתצהיר בניו (מר תום ליבוביץ ומר אלעד ליבוביץ).
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 19.6.19, ובעקבותיה נשמעו הסיכומים בעל פה בדיון אשר התקיים ביום 15.7.19.
יצוין, שבמהלך הסיכומים בקש התובע לאמץ את חוות דעתו של השמאי מטעמו, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 480,000 ₪, ולא הסכום הנקוב בכתב התביעה.
דיון
במוקד המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים עומדת נפקותו של המסמך.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבסוף 2010 ותחילת 2011 בצע התובע עבודות שיפוץ בדירה. אין גם מחלוקת על כך שבתום עבודות השיפוץ ערך התובע את המסמך בכתב ידו והנתבע עצמו, גם התובע, חתמו על המסמך. המחלוקת היא, כאמור, מה משמעות יש למסמך.
לפי גרסת התובע, מבטא המסמך חוזה מחייב. חוזה במסגרתו התחייב הנתבע למכור את הדירה ולשלם לתובע כל סכום שיתקבל בתמורה למכירתה מעל לסך של 1,800,000 ₪, כשבכך תשולם לו התמורה עבור עבודות השיפוץ שבצע בדירה. התחייבות הנתבע לפי חוזה זה הופרה, ומכאן זכותו של התובע לפיצוי קיום או לאכיפת החוזה בחיוב הנתבע למכור את הדירה.
לפי גרסת הנתבע מאידך, לא מבטא המסמך כלל חוזה מחייב. לשיטתו, לא הושגה כל הסכמה כזו לה טוען התובע, המסמך הוצג ונחתם רק כדי לוודא תשלום התמורה לתובע, ובסופו של דבר תמורה זו שולמה ולכן לא העלה התובע כל דרישה בקשר עם השיפוץ במשך שנים רבות.
ההכרעה במחלוקת זו תיעשה על יסוד עקרונות היסוד של דיני החוזים, בכל הנוגע לאופן כריתתו של חוזה.
לצורך השתכללות של מסמך לחוזה מחייב, יש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים במועד הכריתה: ראשית, כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב; ושנית, כי ההסכמה מסוימת דיה (למשל: ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן, [פורסם בנבו] 24.7.2013, פסקה 12).
לעניין רכיב גמירת הדעת, נקבע כי המבחן להתקיימות רכיב זה הוא אובייקטיבי, הנלמד מביטויים חיצוניים לכוונת הצדדים, וביניהם לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן (למשל: ע"א 10859/07 חברה קדישא גחש"א נ' לוי, [פורסם בנבו], 22.1.12, פסקה 7);
לעניין יסוד המסוימות, נקבע כי המבחן להתקיימותו הוא האם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה. הפסיקה הכירה בהסכמים כבעלי מסוימות מספקת גם כאשר הם נעדרו פרטים חיוניים, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה לפי ההוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל. יסוד המסוימות עשוי להתקיים, אפוא, אף אם במועד חתימת ההסכם הצדדים לא הסכימו על פרטים כלשהם, וזאת כל עוד לא משתמעת מהחוזה כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים ( למשל: ע"א 3380/97 תמגר חברה לבנייה ופיתוח בע"מ נ' גושן פ"ד נב (4) 673, 682).
יסודות גמירת הדעת והמסוימות מקיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים, במובן זה שככל שישנן יותר ראיות התומכות בקיומה של גמירת דעת המעידה על כוונה ליצור קשר מחייב, הדבר עשוי לכפר על מסוימות חסרה (למשל: ע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו (1) 577, 587).
על יסוד עקרונות אלו של דיני החוזים, הנה אשר התברר בכל הנוגע לחתימת המסמך:
התברר שלא הוצגה ולו ראיה אחת לקידום מכירת הדירה לפי האמור במסמך.
לפי האמור במסמך, וכך הרי טוען התובע, הסכימו הצדדים לפעול למכירת הדירה ולהעביר מהתמורה שתתקבל את שכרו של התובע. משכך, מצופה היה שכך גם יפעלו הצדדים לאחר חתימת המסמך. שיפעלו בשיתוף פעולה למכירת הדירה.
לפי גרסת הנתבע (סעיף 20 בתצהיר הנתבע) נעשו ניסיונות למכירת הדירה, אך לאלו אין כל קשר לתובע או למסמך, ובכלל, זמן מה לאחר מכן שולמו כספים לתובע ומאז ועד סמוך להגשת התביעה לא היה לו כל קשר עמו (סעיף 27 בתצהיר הנתבע).
בתצהיר התובע מאידך, אין ולו רמז לניסיונות למכירת הדירה בכלל, או למעורבות של התובע במכירת הדירה בפרט. לפי האמור במסמך, תימכר הדירה "בעזרת" התובע. לא ברור איפוא כיצד אין התובע מסביר באילו ניסיונות היה מעורב, אם בכלל, למכירת הדירה.
קושי זה מתעצם נוכח עדות התובע, שכך העיד (עמ' 17; ש' 4 – 8 בפרוט'):
כן. רק דרכי תתבצע המכירה, 1 שאני צריך להיות מעורב בעיסקה, כי אולי עובדים עלי, אולי לא ישלמו לי את הכסף שלי, כי הכסף שלי זה הדלתא, זה השבח שלי, אז אני צריך להיות שם, אני צריך לטפל בלהסביר לאנשים על השיפוץ, מה עשינו שם, איזה שיפוץ יש שם, מה טיב השיפוץ. להדריך את האנשים. לעזור לשמואל, להדריך אותו.
אם זה אשר הוסכם, כפי שטוען התובע, אין כל דרך להבין מדוע לא כך נעשה. מדוע לא היה התובע מעורב פעיל במכירת הדירה. מדוע אין פירוט ואין ראיות לכזו מעורבות.
התובע טוען שהנתבע בקש לרכוש דירה חדשה במרץ 2011 (נספח ג' לתצהיר התובע) אך לא ברור מה לרצון זה ולהיעדר כל טענה למעורבות בניסיונות למכור את הדירה.
התובע טען במהלך ישיבת קדם המשפט (עמ' 2 בפרוט') כי פרסם את הדירה למכירתה ואף נקב בסכום שדרש תמורתה – 2,050,000 ₪, ברם לא חזר על טענה זו בתצהירו ולא הביא כל ראיה לבסס את הטענה.
זאת ועוד, התובע טוען בתצהירו (סעיף 13) כי פנה לנתבע ולבנו של הנתבע "חזר ושנה" בבקשה "לעמוד בחלקו בחוזה". בפועל, לא הציג התובע ראיה ולו לפנייה אחת ויחידה שפנה לנתבע במשך כ- 6 שנים. לא מכתב, לא הודעת דואר אלקטרוני, לא מסרון ולא כלום. התובע טוען שפניותיו נעשו בשיחות טלפון, אלא שגם פלט שיחות שיתמוך בטענה זו לא הוצג.

בהיעדר כל ראיה לניסיונות שנעשו להביא למימוש אותה הסכמה לה טוען התובע, ובהיעדר כל ראיה לפניות התובע עצמו לנתבע בקשר עם אותה הסכמה, קשה ליתן אמון בגרסת התובע. נראה שהתנהגות הצדדים מתיישבת דווקא עם גרסת הנתבע, שלפיה לא ראו הם במסמך חוזה מחייב.
התברר שאין כל ראיה שתסביר את הבסיס לסכום שמבקש התובע בתמורה לשיפוץ הדירה.
אין מחלוקת על כך שבעת ביצוע השיפוץ ועריכת המסמך, היה התובע בחור צעיר, בתחילת דרכו באותו תחום של שיפוץ דירות. התובע, למעשה, מבקש לחייב את הנתבע בתשלום שכר של מאות אלפי שקלים בגין עבודות שיפוץ הדירה. אם שווי הדירה מגיע כדי 2,400,000 ₪ כפי שטוען התובע, טוען התובע לזכות המגיעה כדי רבע מכלל שווי הדירה.
אם כך, ניתן היה לצפות שהתובע יסביר את הטענה לשכר כה גבוה. כי יפרט ויציג ראיות לסכומים שהשקיע בשיפוץ הדירה. התובע לא עושה כן. התובע לא מפרט את מידת השקעתו בשיפוץ ולא מביא לכך ולו ראיה אחת. התובע טען בחקירתו הנגדית שהשקיע בשיפוץ סך של 60,000 ₪ ובסכום זהה נקבע העדה מטעמו, אמו – גב' ויויאן ירונדי ס. אף לא אחד מהם טרח להביא אסמכתא או להסביר את המקור לסכום הזהה בו נקבו. אף לא אחד מהם מצא להסביר כיצד זה זכרו, בחלוף כ- 8 שנים (!) עד למועד עדותם, סכומים שכאלו.
התובע גם לא טורח להסביר אילו בדיקות נעשו כדי להעריך את שווי הדירה עובר לשיפוץ ולאחריו, וכיצד הושגה אותה הסכמה לסכומים להם הוא טוען.
היעדר ראיות להיקף השיפוץ והיעדר הסבר לקשר שבין ההשקעות בשיפוץ ולתמורה אשר דורש התובע, מקשים אף הם על קבלת גרסתו באשר למשמעות המסמך.
התברר שהמסמך עצמו חסר שלל פרטים מהותיים.
די לעיין במסמך כדי להיווכח עד כמה רב החסר בו. אין במסמך כל התייחסות למועדים שיוקצבו למכירת הדירה. אין במסמך כל התייחסות למצב בו לא תצלח מכירת הדירה. אין במסמך כל התייחסות להוצאות הכרוכות במכירת דירה, לשכר טרחה, למיסים וכיו"ב.
הדירה עצמה הרי בכלל בבעלות של 3 ילדיו של הנתבע, אלא שגם לכך אין התייחסות במסמך.
פרטים אלו הרי חיוניים להשלמת ההתקשרות לה טוען התובע, אלא שהתובע כלל לא מתייחס לפרטים אלו, לא טוען שבכלל נדונו ולא מנסה כלל להשלימם. נהפוך הוא. התובע התייחס בעדותו לאפשרות שהדירה לא תימכר כלל וטען שעניין זה כלל לא נדון (עמ' 19; ש' 10 בפרוט').
התובע בקש לבסס גרסתו על עדות שני עדים מטעמו.

הראשונה, גב' ויויאן ירונדיס, הינה אמו של התובע. גב' ירונדיס העידה שלא נטלה כל חלק בהסכם שבין התובע לנתבע (עמ' 48; ש' 6 בפרוט'), כך שאיננה יכולה להעיד דבר על ההסכמות בין התובע לנתבע. מאידך, במהלך עדותה טענה גב' ירונדיס שהתובע קבל ממנה כספים למימון השיפוץ וידעה לנקוב בסכום של כ- 60,000 ₪. לא ברור כיצד טענה זו לא נטענה בתצהירה. לא ברור כיצד לא הובאה ולו אסמכתא בודדת לתמיכה בטענה שהיא מימנה את השיפוץ. לא ברור כיצד נזכרה בסכום זה רק במהלך הדיון ולאחר שהתובע בעדותו נקב בסכום דומה. קשה איפוא ליתן אמון בגרסת גב' ירונדיס.
העדות השנייה הינה עדותו של מר אלכס ירונדיס, אחיו של התובע. מר ירונדיס טען ששמע מהנתבע כי הסכים לשלם לתובע את ההפרש ממכירת הדירה. מר ירונדיס טען שבקש לסייע לתובע, אך לא הסביר ולא התייחס כלל לאותו סיוע שבקש להגיש לתובע בשנים שחלפו מאז נערך המסמך וכאשר לא נעשה דבר למימושו. בהיעדר כל ראיה שתתמוך בטענת מר ירונדיס וכשהוא עצמו מצהיר על רצונו לסייע בידי התובע, אחיו, אני מתקשה ליתן אמון בגרסתו.
על כל פנים, לא מצאתי שיש בעדות שני העדים מטעם התובע כדי לתמוך בגרסתו באשר לנפקות המסמך.
כך ניתן לסכם.
בסוף שנת 2010 ותחילת שנת 2011 נערכו עבודות שיפוץ בדירה, ואלו בוצעו גם על ידי התובע. בין הצדדים לא נערך מסמך ולא הושג כל הסכם באשר להיקף השיפוץ.
בתום עבודות השיפוץ נפגשו התובע והנתבע, ובמהלך פגישה זו נערך ונחתם המסמך. במסגרת המסמך נדונה האפשרות שהדירה תימכר והתמורה שתתקבל, מעל לסך של 1,800,000 ₪, תועבר לתובע בגין השיפוץ.
דא עקא, שבעקבות חתימת המסמך לא נעשה דבר למימושו. לא נעשו פעולות למכירת הדירה. לא מומש הרעיון שלפיו התובע עצמו יוביל את מכירת הדירה. לא נעשו פעולות להשלמת הרעיון שמבטא המסמך בחוזה מפורט. כזה שיבטא את מכלול ההסכמות הרלוונטיות ולרבות את הסכמת יתר בעלי הדירה. כך חלפו למעלה מ- 6 שנים ובמהלכן אף התובע לא דרש לקיים את האמור במסמך ולא פנה כלל לנתבע בעניין זה.
מסתבר איפוא, שכלל המעורבים בעסקה, התובע והנתבע, התנהלו כמי שרואים במסמך רעיון בתולי ותו לא. כזה שלא גובש ולא הגיע כדי הסכם ולא מבטא גמירות דעת.
התנהלות זו תומכת בגרסת הנתבע שלפיה זמן מה לאחר שנערך המסמך והושלמו עבודות השיפוץ, סיכמו הצדדים בנפרד את תשלום שכר של התובע ובכך הושלמה ההתקשרות והמסמך נזנח למשך שנים, עד שהועלה מהאוב על ידי התובע.
נוכח כל זאת, אני מקבל את גרסת הנתבע, דוחה את גרסת התובע, וקובע שהמסמך איננו משקף הסכם מחייב ואיננו מזכה את התובע בדבר.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני דוחה את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד אשר בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, יועמד על 35,000 ₪.
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.