הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 59326-10-18

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, סגן נשיא

מבקשת (תובעת)

דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ

נגד

משיבים (נתבעים)
1. סוניה שפייזמן ז"ל
(באמצעות מנהל העזבון הזמני עו"ד אסף יעקב)
2. יניב שלמה
3. שפייזמן את גרינגלז ( שותפות לא רשומה)

ב"כ המבקשת עו"ד תמי אבשלום, עו"ד אורי ששון ועו"ד עודד זמיר
ב"כ המשיבים עו"ד יעל צ'רבינסקי, עו"ד ספיר מלכה ועו"ד מאיר אהרוני

החלטה

בקשה לסעד זמני עד להכרעה בתובענה העיקרית (שהוגשה ב- 29/10/18).
ב-29/10/18 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ובעקבותיו הוגשה תגובת המשיבים לבקשה לסעד זמני וכן שורה של בקשות, הודעות ותגובות.
לאחר שמיעת הצדדים ובחינת כתבי הטענות ונספחיהם, נוכח השינוי העובדתי שחל מאז הגשת הבקשה והודעת המשיבים בסעיף 24 לתגובתם כי נמצא מציע חלופי שמנהל מו"מ לשכירת התחנה, וכי בכוונתם לפעול בהתאם לסעיף 7.4 לתוספת השנייה להסכם שבין הצדדים ו להעביר למבקשת "הודעה מסודרת והיא תתבקש להודיע אם היא מוכנה להתקשר עם המשיבים באותם התנאים", ניתן צו זמני לגבי סעדים א' (חלקי) ו-ג', כדלקמן:
ככל שישתכלל הסכם בין המשיבים לבין צד ג' ימציאו המשיבים למבקשת את פרטי ההצעה החלופית ויאפשרו לה להפעיל את זכותה לפי סעיף 7.4 "להמשיך ולהפעיל תחנת תדלוק בתחנה בתנאים הטובים ביותר שיוצעו לבעלים על ידי מציע צד ג'".
המבקשת רשאית להפעיל את זכותה הנ"ל תוך 14 ימים מיום קבלת פרטי ההצעה הנגדית, היינו – היא רשאית להודיע אם ברצונה להמשיך להפעיל את התחנה בתנאים שהוצעו למשיבים על ידי הצד השלישי.
עד להחלטה אחרת תמשיך המבקשת להפעיל את התחנה תמורת דמי השכירות הקבועים בסעיף 9.1.2 לתוספת השניה מיום 1/11/16, היינו – 85,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ , ובהתאם לכל יתר התנאים המוסכמים. התשלום יחול באופן יחסי על חלקי חודשים.

להלן טעמי החלטתי:
עניינה של המחלוקת בהפעלת תחנת דלק ברחוב לוינסקי בתל-אביב. המשיבים הם בעלי הקרקע והמבקשת היא שוכרת המקרקעין ומפעילת התחנה. הצדדים קשורים בשורה של חוזים מתמשכים ומתחדשים מנובמבר 1990 (כ-28 שנים) . ב-1/11/18 מסתיים ההסכם הקיים.
ביולי 2018 החלו הצדדים מנהלים מו"מ על חידוש ההסכם ותנאיו , ודומה כי המחלוקת לא הייתה באה לעולם אילו נוהל המו"מ בתום לב ואלמלא בחרו שני הצדדים (כל אחד בתורו) בטקטיקות שנועדו להעמיד את הצד השני בלחץ זמנים וללא חלופה חוזית מתחרה.
כך הגיעו הצדדים לימיו האחרונים של ההסכם מבלי שעלה בידם להגיע להבנות על המשך ההתקשרות, ועתה החלו מתווכחים על פירושו ויישומו של סעיף 7.4 לתוספת השנייה מיום 1/11/16, הקובע כי:
"לאחר סיום תקופת ההסכם, מכל סיבה שהיא ובכל עת, ובתנאי שהבעלים יהיו מעוניינים להמשיך ולקיים פעילות של תחנת דלק במגרש, תעמוד לדור אלון הזכות להמשיך ולהפעיל תחנת תדלוק בתחנה בתנאים הטובים ביותר שיוצעו לבעלים על ידי מציע צד ג'. יובהר, כי ככל שהבעלים יחליט לאחר סיום תקופת ההפעלה על ידי דור אלון להפעיל בעצמו את התחנה, הרי שהוראות סעיף זה לא יחולו".
סעיף זה נוסח באופן עמום, לא נקבעו בו מועדים ברורים לקבלת הצעות נגדיות או להודעת המבקשת, וכל צד קורא בו תנאים אחרים ומפרשו בדרך שונה. עם זאת אין חולק כי המשיבים רשאים לקבל הצעות מצד שלישי וכי המבקשת רשאית להשוותן.
אלא שבמועד הבקשה טרם קיבלו המשיבים ה צעה מגובשת מצד שלישי כלשהו , ולפיכך התעוררה השאלה מה דינו של החוזה מקום בו אין מצי ע צד ג' שניתן להשוות את הצעתו – האם החוזה מסתיים ועל המבקשת לפנות את התחנה לאלתר (כדרישת המשיבים) או שהחוזה נותר על כנו והמבקשת רשאית להמשיך ולשבת בתחנה בתנאים הקיימים (כטענת המבקשת)? זוהי, כאמור, המחלוקת העיקרית שעלתה בבקשה וברוח זו מנוסחים סעדיה, שהראשון בהם הוא להורות למשיבים "להימנע מהתקשרות עם צדדים שלישיים ביחס לנכס (כשוכרים חלופיים למבקשת) עד אשר יאפשרו המשיבים למבקשת לממש את האופציה הנ"ל, הנתונה לה [בסעיף 7.4]".
אולם עיון בתגובת המשיבים מעלה כי מאז הגשת הבקשה השתנה המצב העובדתי ו כפי שפורט בסעיף 24 לתגובה התקבלה הצעה ממציע צד ג' והמשיבים מנהלים מולו מו"מ שאמור להשתכלל לכדי תנאים מחייבים יום לפני פקיעת ההסכם עם המבקש (יום רביעי, 31/10/18) או מאוחר יותר. יתרה מכך, המשיבים מודיעים כי "אין צורך בצו שהתבקש" שכן בכוונתם לפעול בהתאם לסעיף 7.4 הנ"ל ולאפשר למשיבה להתייחס להצעת הצד השלישי וככל שתבקש להשוות את התנאים שיוצעו תוכל להמשיך ולהפעיל את התחנה (סעיף 19 ואילך לתגובה) .
לכאורה התייתרה המחלוקת, אלא שהמשיבים עומדים על דרישתם כי המבקשת תודיע שהיא משווה את תנאי המציע החלופי עד ליום 1/11/18 (היינו – בו ביום) ואם לא תשווה או שלא יגיע מציע חלופי עליה לפנות את התחנה לאלתר. לשיטתם, מוטב להם כי התחנה תעמוד ריקה ללא שוכר מאשר שהמבקשת תמשיך להפעילה בתנאים הקיימים. המבקשת מצדה דוחה עמדה זו ומבקשת, לכל הפחות, כי י ינתן לה פרק זמן סביר לבחינת ההצעה החלופית וכי עד אז תוכל להישאר בתחנה, שכן פינויה, ואפילו הפסקת העבודה בה , כרוכ ות בהוצאות גדולות ובלתי סבירות ואף תשפיע על צדדים שלשיים (כמו עובדים שלא יוכלו להמשיך לעבוד).
במחלוקת זו – שהיא קצרת מועד – מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת השארת המצב על כנו, ו מתן פרק זמן קצר שיאפשר למבקשת לשקול אם ברצונה להשוות את ההצעה החלופית אם לאו. ברי כי הנזק למבקשת מפינוי מ יידי של התחנה יהיה גדול ביותר ואילו מתן שהות קצרה לבחון את ההצעה הנגדית לא תפגע במשיבים פגיעה של ממש, שכן – כפי שהודיעו בתגובתם – הצד השלישי מודע לזכותה של המבקשת להשוות את הצעתו ובתקופת הביניים ימשיכו לקבל דמי שכירות מהמבקשת. בזהירות הנדרשת אוסיף כי על פני הדברים דומה כי פרשנות סבירה של ההסכם בין הצדדים, כמו גם חובת תום הלב בקיום החוזה, מצדיקה מתן פרק זמן מסוים שבו תוכל המבקשת ללמוד את ההצעה החלופית ולשקול אם ברצונה להשוות את התנאים אם לאו, וממילא מדובר במסלול היעיל ביותר שכן החלטת המבקשת לפי סעיף 7.4 עשויה לייתר את ההליך כולו.
יתרה מכך, בשלב זה, והואיל וגם הצדדים עצמם אינם יודעים בוודאות את המצב העובדתי (אם תהיה הצעת צד ג', ואם המבקשת תרצה להשוותה) יש קושי ממשי לבחון את השיקולים הנוגעים למתן צו זמני ממושך יותר (מאזן הנוחות הסופי, סיכויי התובענה, זהות הסעד, שיקולי היושר וכו' ) וגם מן הטעם הזה מוטב לתת צו זמני חלקי עד לגיבוש המצב העובדתי עצמו. בהמשך, ככל שיחול שינוי עובדתי ניתן יהיה לבחון את הדברים במלואם.
נוכח האמור לעיל, שוכנעתי כי ראוי ונכון לתת צו זמני שיאפשר למבקשת לבחון את הצעת הצד השלישי ולהודיע אם היא מבקשת לממש את זכותה להמשיך ולהפעיל תחנת תדלוק בתחנה בתנאים הטובים ביותר שיוצעו לבעלים על ידי מציע צד ג'. הואיל והמבקשת מכירה היטב את הנכס, מצאתי כי פרק זמן של 14 יום הוא די והותר לבחינת ההצעה החלופית ולקבלת החלטה אם ברצונה להמשיך ולפעיל את התחנה בתנאים החדשים. בפרק זמן זה יישאר המצב הקיים על כנו והמבקשת תמשיך לשלם למשיבים את דמי השכירות המוסכמים. אני ער למחלוקת שבין הצדדים האם דמי השכירות הם בהתאם לתוספת השנייה מ-1/11/16 (85,000 ₪) או למכתב המבקשת מ-27/7/17 (80,000 ₪) אך הואיל והמכתב המאוחר הוא חד צדדי ישולמו, לעת הזו, דמי שכירות בהתאם ל תוספת המוסכמת ולאחר מכן יוכלו הצדדים לבצע התחשבנות.

עד 8/11/18 תפקיד המבקש פיקדון או ערבות בנקאית בסך 210,000 ₪ שמהם יוכלו המשיבים להיפרע אם יגרם להם נזק ממתן הצו. הסכום משקף את הפער שבין הצעת המבקשת (79,000 ₪ בחודש) להצעתו הלכאורית של צד ג' (96,500 ₪) על פני שנה. ככל שלא תופקד הערבות יפקע הצו.
סוף דבר
ניתן צו כאמור ברישא החלטה זו, אשר יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת.
ככל שיחול שינוי בנסיבות יוכלו הצדדים לפנות לבית המשפט בבקשות רלבנטיות.
נוכח הנזקים הפוטנציאליים הגדולים מאוד לכל אחד מהצדדים מומלץ לצדדים כי ישקלו לפעול בהתאם לסעיף 25 לתגובת המשיבים ומוטב עוד יותר כי ימצו מו"מ בתום לב ויגיעו להסכמות בהליך כולו.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ט, 30 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.