הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 59027-03-15

בפני
כבוד ה שופטת כוכבה לוי

תובעים

1.אירינה סרבייסקי
2.אברהם משולם
באמצעות באת כוחם עו"ד ג'יין אלטשולר

נגד

נתבעת

צד ג'

טי.ל.וי מודלס יזמות והפקה בע"מ
באמצעות בא כוחה עו"ד גיל זיסר

נגד

חן שלזינגר
באמצעות בא כוחה עו"ד אברהם נח

פסק דין

בפני תביעה שהגישו אירינה סרבייסקי ואברהם משולם ( להלן: "התובעים"), כנגד חברת טי.אל.וי מודלס יזמות והפקה בע"מ ( להלן: "הנתבעת") בגין הפרת זכויות יוצרים בטענה כי הנתבעת עשתה שימוש שלא כדין בצילום שהתובעים הם בעלי זכויות היוצרים בו.

הצילום נשוא ההליך שלפניי, הוא תוצר עבודתה של התובעת 1 - אירינה, - מאפרת במקצועה ( להלן: "אירינה"), בעת שעמלה על הכנת תיק עבודות בסיום לימודיה בבית ספר לאיפור. התובע הנוסף, אברהם, הוא הצלם שעבד באותה העת בשיתוף פעולה עם בית הספר לאיפור וצילם בין היתר את עבודותיה של אירינה ( להלן: "אברהם" או " הצלם"), כמו גם עבודות של תלמידים נוספים.

לצורך ביצוע עבודות האיפור נעזרה אירינה בשירותיה של חן שלזינגר ( להלן: "חן"), שירותים אלו ניתנו לאירינה ללא תמורה. הצילומים התקיימו ביום 12/8/09, במהלכו צולמו כ – 30 תמונות שונות בהן מוצגות עבודות האיפור שביצעה אירינה.
בסיום הצילומים הועברו התמונות לידיה של אירינה. עותק מהתמונות נמסר גם לידי חן, - צד ג .
לטענתה של אירינה במעמד מסירת התמונות הובהר לחן כי אלו נמסרות לה אך ורק לשימוש אישי בלבד שכן בכוונת אירינה לעשות בהם שימוש מסחרי.

במהלך חודש ינואר 2015, גילתה אירינה באקראי כי אחת התמונות, מופיעה באתר האינטרנט שבבעלות הנתבעת, ללא ציון שמות התובעים כבעלי זכות היוצרים בצילום, הצילום הוצג בצבעי שחור ולבן ולא כפי שצולם במקור.

לטענת התובעים הצילום הופיע בעמוד שכותרתו " שיתופי פעולה" ומטרת פרסום הצילום הייתה להציג את הנתבעת כבעלת שיתופי פעולה עם חברות מסחריות בתחומים שונים ובהם תחום האופנה והקוסמטיקה. בכך לטענת התובעים ביקשה הנתבעת להתעשר מפרי עמלם של התובעים שלא כדין.

לטענת התובעים , מאחר ותחום עיסוקה של הנתבעת הוא צילום וקידום דוגמנים, הרי שהיא מודעת לסוגיית זכויות יוצרים.

ביום 17/2/15 נשלח מכתב התראה בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי באי כוח התובעים לידי הנתבעת .לאחר משלוח המכתב הסירה הנתבעת את הצילום מהאתר.

התובעים הקדימו וטענו בכתב התביעה כי לא ניתן לקבל את הטענה כי הצילום נמסר לידי הנתבעת על ידי חן .מכאן שניתנה לנתבעת הרשות לעשות שימוש בצילום, שכן אין בידי הנתבעת אסמכתא לרשות שניתנה מטעם חן לפרסום הצילום .זאת בשים לב לכך שלחן אין זכויות כלשהן בתמונות שבהן צולמה ואשר עסקינן בשירות שניתן בהסכמה לאירינה ללא תמורה כלשהי.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי עיסוקה הוא בתחום של ניהול וייצוג דוגמנים ובין כלל עובדיה נמנית גם הגב' סיון מסר ( להלן: "סיון"), אשר הייתה מצויה בקשר עם חן, לאור היכרות רבת שנים עוד מתקופת ילדותן.
במסגרת אחד משיתופי הפעולה הציעה סיון בשם הנתבעת לחן לשתף פעולה באחת מההפקות שארגנה הנתבעת ושבה אמורה הייתה חן לשמש כמאפרת, ומאחר שהייתה בתחילת דרכה המקצועית, הצעה זו היוותה עבורה הזדמנות לפרסום.

לטענת הנתבעת , במסגרת שיתוף הפעולה ניתנה לחן ההזדמנות לאפר דוגמנים המיוצגים על ידי הנתבעת .כן סוכם עם חן כי תינתן לה הזכות להציג את אחת מהתמונות שתבחר באתר של הנתבעת שישמש עבורה כפלטפורמה לפרסום עבודותיה כמאפרת.

לאחר סיום שיתוף הפעולה בין הנתבעת לבין חן ועל מנת לממש את זכותה להציג את אחת מתמונותיה באתר האינטרנט של הנתבעת, הפנתה חן את סיון לבחור אחת מהתמונות שהעלתה בדף הפייסבוק על מנת שזו תוצג באתר האינטרנט של הנתבעת.

סיון בחרה את הצילום נשוא התביעה שלפניי ובטרם הוצג באתר האינטרנט של הנתבעת התקבל אישורה של חן ללא שהועלה סייג כלשהו מצדה של חן לפרסום הצילום.

לטענת הנתבעת , לאחר שהוגשה התביעה גילתה כי בין אירינה וחן קיימת היכרות קודמת והן מצויות ביחסי חברות לאור עבודתן בתחום האיפור.
עוד נטען כי חן אינה עוסקת כלל בתחום הדוגמנות אלא בתחום האיפור.

הנתבעת מכחישה את הטענה כי השימוש בצילום באתר האינטרנט סייע באופן כלשהו לעסקיה של הנתבעת .כן נטען כי הנתבעת הייתה אדישה בכל הנוגע להצגת הצילום באתר האינטרנט מטעמה והדבר נעשה רק במסגרת התחייבותה כחלק משיתוף הפעולה עם חן.

לטענת הנתבעת , מאחר שהאישור להצגת הצילום ניתן על ידי חן שהיא אף המצולמת באותו הצילום, לא הייתה לנתבעת כל ידיעה בדבר זכות כלשהי של התובעים בצילום זה.

בכתב התשובה שהגישו התובעים לא הוכחשה הטענה בדבר קיומם של יחסי חברות בין אירינה לחן ,אולם הוכחשה הטענה בדבר קשר עסקי או יחסי עובד – מעביד. כמו כן נטען כי לאחר שהתגלה לתובעים דבר פרסום הצילום נעשתה פניה לחן אשר הביעה תמיהה על השימוש הבלתי מורשה שנעשה בצילום על ידי הנתבעת.

ביחד עם הגשת כתב ההגנה, הוגשה על ידי הנתבעת הודעה לצד ג' המופנית לחן המבוססת על הטענות שהצילום נמסר לנתבעת כאמור על ידי חן שאף נתנה את אישורה מבעוד מועד להצגת הצילום באתר האינטרנט של הנתבעת.
עוד במהלך ניהול ההליך ובטרם התקיימה ישיבת הוכחות ניתן פסק דין ביום 29/2/16, בגדרו התקבלה הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבעת כנגד חן , מכוח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 לבקשת הנתבעת לאחר שחן לא מילאה אחר צו גילוי מסמכים שניתן על ידי בית המשפט.
יצוין כי בקשה לביטול פסק הדין נדונה בתחילת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 6/4/16 ונדחתה לאחר שנשמעו טענות הצדדים ( ראו פרוטוקול הדיון מיום 6/4/16), משכך נותר פסק הדין בהודעת צד ג' על כנו.

דיון והכרעה
ראשית יש להבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים להליך ,בנוגע לכך שהצילום נשוא התביעה בו מוצג דיוקנה של חן לאחר עבודת האיפור של אירינה, הוא בגדר יצירה אומנותית המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 ( להלן: "החוק"), כפי שנקבע בסעיף 4 לחוק [ על זכות היוצרים בצילום ראו: רע"א 7774/09 ‏ ‏אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, 28.2.12].

אירוע הצילום התקיים לאחר חקיקת החוק .על כן בחינת זכויות הצדדים להליך תיעשה לאורו של חוק זה.

המחלוקת שבין הצדדים היא ,האם בנסיבות המקרה שלפניי ובשים לב לאופן ומהות השימוש שעשתה הנתבעת בצילום, עסקינן בהפרה של זכות יוצרים של מי מהתובעים או שמא עומדת לנתבעת אחת ההגנות הקבועות בחוק.

זכות היוצרים בצילום
בהליך שלפניי, הגישו את תביעתם 2 תובעים במאוחד לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים על ידי הנתבעת.
אירינה, הטוענת לזכות יוצרים משום שהיא הזמינה את הצלם שהתבקש לצלם עבורה תמונות שונות המציגות את עבודותיה בתחום האיפור ואשר לצורך כך נעזרה בחן.
אברהם משולם, שהינו צלם במקצועו והוא צילם עבור אירינה כ – 30 תמונות של חן שבכולן מוצגות עבודות האיפור של אירינה.
לטענת התובעים עבור עבודת הצילום, שילמה אירינה סך של 200 ש"ח.
אברהם אישר שמסר לחן דיסק עליו התמונות שצילם, אלא שטען כי הדבר נעשה כמחווה של רצון טוב מטעם אירינה וכי לא ניתן אישור לנתבעת או לחן לעשות שימוש כלשהו בתמונות.

עוד טען אברהם כי הוא פעל בשיתוף פעולה עם בית הספר לאיפור ומעת לעת מספק שירותי צילום עבור תלמידים בבית הספר לאיפור שנדרשים להציג את עבודותיהם השונות, אולם ציין כי ההתקשרות עם אירינה נעשתה שלא במסגרת לימודיה בבית הספר לאיפור ולכן לבית הספר לא הייתה כל מעורבות בצילומים אלו.

נושא הבעלות ביצירה מוזמנת מוגדר במסגרת סעיף 35 לחוק, בהאי לישנא:

35. (א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.

ההסדר שנקבע בסעיף 35 לחוק הוא חריג לכלל שנקבע בסעיף 33 לפיו היוצר הוא הבעלים הראשון של הזכות ביצירה.
בדברי ההסבר של הכנסת להצעת החוק [ ה"ח 196 , י"ג בתמוז התשס"ה,20.7.2005 , עמ' 1131], נכתב כך:
"כאשר אדם יוצר יצירה בעבור אדם אחר שהזמין זאת ממנו, הכוונה המשוערת של הצדדים עשויה להיות כי המזמין יקבל, יחד עם היצירה, גם את הזכות הבלעדית להשתמש בה, וזאת בנוגע לכל זכות היוצרים או לחלקה. גם בענין זה, דרך המלך להסדרת הזכויות בין היוצר לבין המזמין היא בהוראות מפורשות בחוזה בין הצדדים. עם זאת, גם בענין זה לא תמיד מודעים הצדדים למשמעות המשפטית של הזמנת יצירה, וכך לעתים לא מקבלת שאלת הבעלות על זכות היוצרים ביטוי מפורש בחוזה בין הצדדים. מוצע על כן, כדי להסיר ספק, לקבוע כי בענין יצירות מוזמנות עשויה הבעלות הראשונה להיקבע גם בהעדר הסכמה מפורשת בכתב, וזאת לפי הכוונה המשתמעת מהזמנת היצירה. מובן כי כלל זה יחול רק אם אין בין הצדדים הסכמה מפורשת לענין הסדרת הזכויות ביצירה ( ר' סעיף 37 המוצע)".

מאחר שהצילום נשוא ההליך שלפניי עונה על הגדרת דיוקן, שכן הצילום מציג את פניה המאופרות של חן, אשר צולם על פי הזמנתה של אירינה שאיפרה את כן ו אף שילמה תמורה עבור הזמנתה סך של 200 ש"ח, יש לקבוע כי בהיעדר הסכמה מפורשת כפי שנדרש בסעיף 35( ב) לחוק, זכות היוצרים היא של אירינה ולא של אברהם, שהוא היוצר של הצילום.

יתרה מכך, בנסיבות שבהן צולם הצילום על ידי מי שמבצע עבודות צילום בשיתוף פעולה עם בית הספר לאיפור על מנת שהתלמידים בבית הספר לאיפור יוכלו להציג את עבודותיהם בעתיד לצורך פרסומם, בין אם במהלך הלימודים ובין לאחר סיומם, אני קובעת כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 35( א) לחוק לפיו קיימת הסכמה במשתמע בין היוצר למזמין, לפיו זכות היוצרים בתמונות לא תהא של היוצר אלא של המזמין , שאם לא כן לא מצאתי הגיון בכך שהיוצר הוזמן לצלם את עבודות האיפור שביצעה אירינה ואף קיבל תמורה בעבור עבודתו, ברי כי בסופו של יום לא תהא מנועה המזמינה מלעשות שימוש בתמונות אלו לצורך פרסום עבודותיה.
בעניין זה אף מצאתי סתירה בתשובותיו של אברהם שכן מחד טען כי מסר את התמונות לידי אירינה בכפוף לכך שתעשה בהן שימוש לצורך אישי בלבד ( עמ' 23, שור' 3-4) ואולם בהמשך חקירתו השיב כי הוא מודע לכך שאירינה עושה בתמונות שימוש מסחרי ואף אישר כי כבר במסגרת התשלום הכולל עבור הצילום נכללו גם תמלוגים ( עמ' 23, שור' 28-32).
מהראיות שהובאו לבית המשפט ניתן לקבוע כי אירינה הזמינה את הצלם על מנת לצלם עבורה מס' תמונות המציגות את עבודות האיפור .אכן צולמו כ – 30 תמונות בהן מופיעה חן לאחר שאירינה איפרה את פניה וחלק מגופה.
אירינה שילמה לצלם עבור עבודתו סך של 200 ש"ח, על אף שבחשבונית שצורפה לתצהירי התובעים לא מופיעה שמה של אירינה.
משכך ,לאור האמור לעיל אני קובעת כי במקרה שלפניי חלים החריגים הקבועים בסעיף 35 לחוק ועל כן זכות היוצרים אינה של אברהם הצלם, אלא של אירינה.
יחד עם זאת לזכותו של אברהם עומדת הזכות המוסרית הקבועה בסעיף 45 לחוק, שכן כפי שנקבע בסעיף 45( ב) לחוק ,זכות זו היא זכות אישית ואינה ניתנת להעברה אף אם הועברו זכויות היוצרים בצילום לאדם אחר.

בנוגע לבעלות בזכות היוצרים הועלו במסגרת הדיון שתי טענות נוספות:
האחת ,כי גם לחן זכות יוצרים, מאחר שהשתתפה במחצית מהתשלום ששולם לצלם בסכום של 100 ש"ח כתנאי לקבלת עותק של התמונות מאירינה. אולם אין בידי לקבל טענה זו שכן עובר לישיבת ההוכחות ניתן פסק דין בהודעת צד ג' באופן סיים את ההליך שבגדרו הוגש תצהירה של חן ולכן היא לא נחקרה על תצהירה אלא העידה כעדה מטעם הנתבעת.

כן לא מצאתי כי התשלום ששילמה חן בדיעבד לאירינה עבור עותק של הדיסק ועליו התמונות, מקנה לה מעמד של מזמין היצירה או מהווה הסכמה להעברת זכות היוצרים בצילום, שכן חן לא הייתה מעורבת כלל בהזמנתו של הצלם אברהם לצילום עבודותיה של אירינה, אלא הוזמנה לשמש כמודל צילום לטובת הצגת עבודות האיפור של אירינה.

הטענה השניה שהובאה במסגרת תצהירי עדות ראשית של הנתבעת על ידי המצהירה גב' סיון מסר והיא כי בית הספר לאיפור הוא בעל זכות יוצרים בצילומים שכן הצלם אברהם הועסק בבית הספר לאיפור וזאת לאור סעיף 34 לחוק המגדיר כי מעביד הוא בעל זכות יוצרים ביצירה שצולמה תוך כדי עבודת העובד.
גם בטענה זו לא מצאתי כי יש מקום לקיים דיון, שכן היא הובאה לראשונה בתצהירי הנתבעת לאחר קיומה של שיחה שיזמה סיון מטעם הנתבעת עם בית הספר לאיפור שתמלילה צורף לתצהירי הנתבעת. יחד עם זאת טענה עובדתית זו מהווה הרחבת חזית מכיוון שלא הופיעה במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת ועל כן אין מקום לדון בה.
גם לגופו של עניין לא הובאה תשתית ראייתית מספקת בעניין זה, שכן לא זומן לעדות עד מטעם בית הספר לאיפור ועדותה של המצהירה מטעם הנתבעת בעניין זה היא עדותה שמיעה לכל היותר.

האם עומדת לנתבעת אחת ההגנות הקבועות בחוק?
משנקבעו בעלי זכות היוצרים בצילום נשוא ההליך שלפניי יש לקבוע האם בפעולות הנתבעת יש משום הפרה של זכות היוצרים ואם עומדת לה אחת ההגנות הקבועות בחוק.

על פי כתבי הטענות של בעלי הדין לא קיימת מחלוקת כי העתקת התמונה מעמוד הפייסבוק של חן ופרסומה באתר האינטרנט של הנתבעת מוגדרת כפעולה המהווה הפרה על פי רשימת הפעולות המנויות בסעיף 11 לחוק.
סעיף 47 לחוק, קובע כי אם עסקינן בשימוש מותר לפי פרק ד' לחוק, אזי לא תוגדר הפעולה הפרה של זכות יוצרים, אלא שעיון בטענות הנתבעת מגלה כי אין בידיה טענה כי הפעולה שביצעה חוסה תחת אחד השימושים המותרים המפורטים בפרק ד' לחוק.

טענת הנתבעת אם כן היא ,כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק, היא הגנת " המפר התמים", המוגדרת בחוק כך:
58. הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה.

טיעונה של הנתבעת כפי שהתבטא בגרסתה של עובדת הנתבעת, הגב' סיון מסר, הוא כי הנתבעת לא ידעה כי קיימת זכות יוצרים בצילום .על כן אין לחייב בתשלום פיצויים עקב ההפרה.

גרסתה של סיון, באשר לנסיבות פרסום הצילום באתר האינטרנט של הנתבעת לא נסתרה. אציין את עיקרי גרסתה באשר לאופן שבו הצילום הגיע לרשותה והטעמים לכך.
בין סיון לחן הייתה היכרות רבת שנים מגיל הילדות. בשנת 2012 במסגרת כוונה ליצור שיתוף פעולה בהפקה שבה שימשה סיון מסר כסטייליסטית ועל כן הוצע לחן לשמש כמאפרת במסגרת אחת ההפקות ולצורך כך הוסכם כי תמונה מטעם חן תוצג באתר האינטרנט של הנתבעת.
האינטרס של חן בשיתוף הפעולה הוא החשיפה והפרסום באתר האינטרנט של הנתבעת, בפני גורמים שונים מהתחום.
הנתבעת מצידה נהנתה משירותיהם של בעלי מקצועות שונים ללא עלות, הדרושים לה לצורך ההפקה.
חן הפנתה את סיון לבחור תמונה מתוך עמוד הפייסבוק שלה ואכן סיון בחרה את הצילום נשוא ההליך שלפניי, חן אישרה לסיון מבעוד מועד את השימוש בצילום הספציפי.
הצילום הוצג באתר האינטרנט באופן ממוזער ובצבעי שחור – לבן.
בדיעבד התברר לחן כי למרות הסיכום עם סיון לפיו יצוינו פרטי התקשרות עם חן ביחד עם הצגת הצילום, לא הוגדר קישור כלשהו לפרטיה של חן .
על כן שאלת אפקטיביות הפרסום באתר האינטרנט של הנתבעת מוטלת בספק.

על פי מהלך הדברים כפי שעולה מגרסתה של סיון, ניתן לקבוע כי סיון שפעלה בשליחות הנתבעת, לא ידעה שקיימת זכות יוצרים בצילום, מאחר שהיא הופנתה על ידי חן לבחירת אחת מתמונותיה מתוך דף הפייסבוק האישי של חן ולמרות שבאחד מאלבומי התמונות הופיע הצילום עם פרטיה של אירינה, הרי שבאלבום שממנו נלקחה התמונות, אלבום תמונות הפרופיל, לא הופיעו פרטים מזהים שיש בהם כדי ללמד על קיומה של זכות יוצרים בצילום.

אולם הסעיף שמגדיר את הגנת " המפר התמים" אינו עוסק רק במקרה שבו המפר לא ידע, אלא גם במקרה שבו היה עליו לדעת כי קיימת זכות יוצרים בצילום.

הנתבעת הציגה עצמה כסוכנות לניהול וייצוג דוגמנים ודוגמניות וכאמור היא בעלת אתר אינטרנט המציג את תמונות הדוגמנים וכן שיתופי פעולה בהפקות שונות שמנהלת הנתבעת. בשים לב לכך ניתן לקבוע כי לאור מקצועיותה ועיסוקה של הנתבעת בתחום זה, חזקה עליה שהיא מודעת לקיומן של זכויות יוצרים בצילומים שונים.
מעיון בצילום נשוא ההליך שלפניי ניתן ללמוד כי אין מדובר בצילום חובבני אלא בצילום שנעשה על ידי צלם מקצועי שנועד לצורך הצגת עבודת איפור בלתי שגרתית ועל כן היה על הנתבעת או מי מטעמה לדעת כי ייתכן וקיימת זכות יוצרים בצילום הספציפי שנבחר על ידי סיון כצילום שיוצג באתר האינטרנט של הנתבעת.
גם אם סברה הנתבעת כי זכות היוצרים בצילום היא של חן, שכן דיוקנה הוא המוצג בתמונה, עדיין אין בכך לשלול את אפשרות קיומה של הזכות המוסרית של יוצר התמונה.

מעדותה של סיון עולה כי הנתבעת עצמה את עיניה ביחס לקיום אפשרי של זכות יוצרים.
להלן תשובותיה של סיון בנוגע לאפשרות קיומה של זכות יוצרים בצילום:
בעמ' 26, שור' 1-8:

ש. בית המשפט: איך זה שבהכללת תמונה באתר שלכם לא ביררת למי זכויות היוצרים בתמונה?
ת. בעבר, בפייסבוק, לא הייתה אופציה לגרור תמונה. כשאני ניגשתי לפייסבוק של חן לבחור תמונה שיראו אותה, בחרתי באופן אקראי את תמונת הפרופיל שלה. התמונה הראשונה שהופיעה לי בראשי שלה. כשהסתכלתי בעבר ב-2012 לא הייתה אופציה שקיימת היום שמתחת לכל תמונה יש תיוג, אומרים מי הצלם, קרדיט...מבחינתי, אם לא מופיע, התמונה שייכת לה. הדבר הזה לא היה מקובל, לשים תמונת פרופיל וקרדיטים. בתמונת פרופיל זה לא הופיעה. כששלחתי לחן את התמונה והיא אישרה לי, מבחינתי העניין היה סגור
בעמ' 26, שור' 22-26:
ש. ראית את התמונה של חן.
ת. ידעתי שחן לומדת אצל ירין שחף, ולכן אמרתי שהתמונה נעשתה במסגרת הלימודים של חן. כך שיערתי.
ש. לא חשבת שאת צריכה אישור מבית הספר?
ת. אני לא עוסקת בזה, אני סך הכל סטייליסטית
בעמ' 27, שור' 20-21:
ש. שאלת את חן אם היא עשתה את עבודה האיפור?
ת. לא
בעמ' 28, שור' 4-6:
בית המשפט:
ש. למניעת ספיקות, האם גרסתך היא שלא שאלת את חן מאיפה התמונה, מי צילם ומי איפר?
ת. לא שאלתי.

סיון שהועסקה על ידי הנתבעת ופעלה בשליחותה בחרה שלא לברר דבר לגבי קיומה של זכות יוצרים בצילום שהוצג באתר הנתבעת, למרות שהיה על הנתבעת לדעת כי קיימת זכות יוצרים בצילום נשוא ההליך שלפניי.
על כן לא תעמוד לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק, שהיא הגנת " המפר התמים".

פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים
חוק זכות יוצרים קובע זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין ההפרה, להלן תובא לשון הסעיף:
פיצויים בלא הוכחת נזק
56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על
פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א).

התובעים בחרו להעמיד את תביעתם ביחס להפרה הנטענת על סכום של 100,000 ש"ח, הוא הסכום המקסימאלי הקבוע בחוק.
המחוקק קבע בחוק את הרף העליון . יחד עם זאת הוגדרו שיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לפסוק את הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה הספציפי שבפניו.

במקרה שלפניי אני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין ההפרה, אולם יש להעמידו על הרף התחתון ולא על הרף העליון כדרישת התובעים ואנמק מסקנתי.

במקרה שלפניי הנתבעת נטלה תמונה שבו מוצג דיוקנה של חן מעמוד הפייסבוק האישי של חן, מבלי שהיו סימנים מזהים בדבר קיומה של זכות יוצרים.

השתכנעתי כי לנתבעת לא צמח רווח כלשהו מעצם השימוש בתמונה והצגתה באתר האינטרנט של הנתבעת, אלא שמטרה הצגת התמונה הייתה לשם פרסומה וחשיפתה של חן ואילו האינטרס של הנתבעת הוא מצומצם .
כן לא נוכחתי כי בעצם הצגת צילום זה ללא כל פרט מזהה, יש משום האדרת שמה של הנתבעת כפי שטענו התובעים או שמטרתו הייתה להשגת תכלית עסקית וכלכלית כלשהי.

עסקינן בהפרה חד פעמית אשר הופסקה בסמוך לקבלת דרישה מטעם בעלת זכות היוצרים בצילום. אמנם ההפרה נמשכה תקופה ארוכה, באשר תקופה ההפרה מהווה את משך הזמן שהתמונה הוצגה באתר הנתבעת, אולם לא הובאה בפניי אינדיקציה כלשהי באשר להיקף החשיפה של צדדים שלישיים לצילום במשך הזמן שבו הוצג הצילום באתר הנתבעת.
זאת לציין התמונה שהוצגה היא תמונה ממוזערת ובצבעי שחור לבן, כאשר קיים קושי להבחין בפרטיה המדויקים.

אירינה אמנם טענה כי היא עושה שימוש מסחרי בתמונות המציגות את עבודות האיפור ובין היתר הצילום נשוא הליך זה, עסקינן בצילום אחד מתוך כ – 30 תמונות שהופקו במסגרת יום צילומים ואשר לא עלה בידי אירינה להוכיח מהו השימוש המסחרי שהיא עושה בתמונות אלו ומדוע בשל העובדה כי באתר האינטרנט של הנתבעת הוצג צילום ממוזער ובצבעי שחור לבן, נפגעה יכולתה לעשות שימוש מסחרי בתמונות שברשותה בכלל, ובצילום הספציפי נשוא ההליך שלפניי בפרט. אשר ועל כן איני מעריכה כי הנזק הממשי לאירינה הוא רב.

למרות שהגעתי למסקנה שהנתבעת עצמה את עיניה ביחס לקיומה של זכות יוצרים בצילום, לא הגעתי לכדי מסקנה כי פעלה בחוסר תום לב. ברי כי היה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה בשים לב לעיסוקה ולתחום התמחותה בכל הנוגע לקיום זכויות יוצרים וכך עליה לתדרך את עובדיה וכל הפועל בשמה, אך כאמור בנסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי כי התנהלותה של הנתבעת עולה כדי חוסר תום לב.

בכל האמור לעיל יש להשליך גם על הפיצוי שיש לפסוק לאברהם הצלם, בשל הפרת הזכות המוסרית שבאי ציון פרטיו על גבי הצילום.

סיכום

ממכלול הנימוקים דלעיל, אני סבורה כי הפיצוי הראוי לתובעת 1 בשל הפרת זכות יוצרים בצילום הוא 1,500 ש"ח והפיצוי לתובע 2 בשל הפרת זכותו המוסרית הוא בסך של 750 ש"ח. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כן מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד והוצאות התובעים בסך של 1, 755 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל וכן בהחזר אגרה יחסי בסך של 100 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.