הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 58711-03-14

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעים:

1.בן ציון סולומון
2.רנטה סולומון
ע"י ב"כ עו"ד אלון לוין

נגד

הנתבעים:
1.ליה שוקולד גורמה בע"מ
2.ארז זאב פישלר
3.תומאס וובר
4.א.א.מ תומאס בע"מ
5.ליה בארנה בע"מ
6.נחום פישלר
7.קרן שיין
ע"י ב"כ עו"ד אהוד פורת ועו"ד שני אריה

פסק דין (נתבעים 6 ו-7)

לפני תביעה כספית על סך 1 מיליון ₪, בעילות חוזית, נזיקית, גזל, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, הרמת מסך ואחריות אישית .

רקע עובדתי

1. התובעים הינם בני זוג, אשר ביקשו ליצר לעצמם אופק כלכלי לעת פרישתם לגמלאות.

2. הנתבעת 1 עסקה במועדים הרלוונטיים, בייצור ושיווק שוקולד באמצעות מודל זכיינות ( להלן: "ליה שוקולד" או "החברה", בהתאמה).

3. הנתבע 2 ( להלן: " ארז") הינו בעל השליטה בנתבעת 5 – ליה בראנה בע"מ ( להלן: "ליה בראנה"). ארז הינו בעל המניות הרשום והדירקטור היחיד בליה שוקולד, שימש כמנהלה והיה הדמות המובילה בה.

4. הנתבע 3, חברו של ארז ( להלן: "תומאס") הי נו מנהל ודירקטור בנתבעת 4 ( א.א. תומאס בע"מ) ובשמה הקודם היה ליה שוקולד זכיינות - דיזינגוף סנטר בע"מ ( להלן: "ליה זכיינות").

5. התובעים אשר ביקשו להקים עסק עצמאי, רכשו זיכיונות של החברה לשני סניפים , הראשון בקניון ערים בכפר סבא והשני בקניון ארנה בהרצליה וזאת כפי שיפורט להלן;
6. בגין רכישת הזיכיון הראשון, ניהלו התובעים את המו"מ עם תומאס, הוסכם כי התובעים ישמשו כזכיינים של החברה בסניף חדש שיוקם. זיכרון דברים נחתם ביום 7.1.13. לימים
נבחר קניון כפר סבא להקמת הסניף (להלן: "זיכיון כפר סבא" ו-"סניף כפר סבא" בהתאמה).

7. בגין זיכיון כפר סבא שילמו התובעים סך של 250,000 ₪. התשלומים הועברו לנתבעת 4 (שיק על סך 50,000 ₪ מיום 10.1.13 , שיק על סך 100,000 ₪ מיום 12.3.13 , שיק על סך 30,000 מיום 12.3.14, שיק על סך 20,000 מיום 20.4.13, ושיק על סך 25,000 ₪ מיום 13.5.13 ) וסכום במזומן בסך 25,000 ₪ אשר ניתן עפ"י הנטען לתומאס ביום 30.4.13.

8. אין מחלוקת כי התובעים התנהלו בשלב הראשון של המו"מ מול תומאס בלבד. לימים נפגשו התובעים עם ארז והתנהלו מולו .

9. בתחילת חודש יוני 2013 חתמו התובעים על הסכם שכירות עם קניון ערים כפר סבא. עפ"י הנטען, תומאס הוא אשר היה מעורב בניהול המו"מ לחתימת הסכם שכירות עם הנהלת הקניון כפר סבא. התובעים החלו לפעול כזכיינים בסניף כפר סבא עוד בטרם נחתם הסכם זכיון עם החברה.

10. בסוף חודש מאי תחילת חודש יוני 2013, נערכה פגישה בין התובעים לבין ארז ואביו -הנתבע 6 (להלן: "נחום"), במסגרתה הוסכם, כי התובעים ירכשו זיכיון נוסף של החברה, לסניף קיים בקניון ארנה בהרצליה ( להלן: "זיכיון ארנה" ו- "סניף ארנה" בהתאמה ). טרם רכישת זיכיון ארנה על ידי התובעים, החזיקה בזיכיון ליה בראנה ונחום הוא אשר ניהל את הסניף.
הוסכם כי התובעים יחלו להפעיל את סניף ארנה החל מיום 1.7.2013.

11. בגין זיכיון ארנה שילמו התובעים סך של 3 00,000 ₪. שני שיקים ליום 12.6.13 על סך 120,000 ₪ כל אחד לפקודת החברה, וכן שיק מיום 5.6.13 על סך 60,000 ₪ אשר הופקד בחשבונה של הנתבעת 7 , אחותו של ארז (להלן: "קרן"). בנוסף העמידו התובעים ערבויות בגין כל זיכיון.

12. הסכמי הזכיון בין התובעים לבין החברה נחתמו ביום 3.7.2013 .

13. בסמוך לאחר חתימת הסכמי הזיכיון, נחתמו שני נספחים, כאשר הרקע לחתימתם שנוי במחלוקת. לטענת התובעים, הנספחים נדרשו כתוצאה ממחדלי הנתבעים ומרצון התובעים לצמצם את נזקיהם, עת הנתבעים לא קיימו את התחייבויותיהם ( לרבות לא סיפקו סחורה ו לא ציידו את סניף כפר סבא כמובטח). מנגד טוענים הנתבעים, כי הנספחים נחתמו עקב קשיי וכשלי התובעים עצמם בניהול הסניפים .

14. בהתאם לנספח הראשון, החתום רק ע"י החברה , הוסכם כי התובעים יהיו רשאים להחזיר את אחד הסניפים בהודעה מוקדמת של 90 ימים, והחברה תישא בדמי השכירות החל מאותו מועד ותאפשר לתובעים למכור את הזיכיון לצד ג'.
בנספח השני מיום 29.7.2013 החתום ע"י הצדדים, הוסכם כי החל מיום 1.8.2013 יועברו הסניפים לידי החברה. הסניפים והזיכיונות ישארו בבעלות התובעים, ינוהלו ויתופעלו על ידי החברה. החברה תשלם לתובעים סך של 2,500 ₪ לחודש בגין דמי שימוש, לכל אחד מהסניפים. התובעים מוותרים על הרווחים שיצטברו. כמו-כן, הוסכם על תגמול תלוי רווחים שישולם לתובעים (סעיף ט') ועל הסדרים למקרה שהחברה או התובעים ימכרו את הסניפים לצד ג' . צויין כי המתווה המוסכם בנספח הוצע ע"י התובעים (להלן: "הנספח השני").
הנספח השני כולל ויתור של התובעים על טענות ודרישות מהחברה בגין סגירת אחד הסניפים, ובכלל זה אופן הניהול, הפסדים ככל שיגרמו או כדאיות העסקה.

15. בפועל, סניף ארנה עבר לניהולה של החברה וסניף כפר סבא נשאר בניהולם של התובעים עד לסגירתו בחודש יוני 2014 . בחודש מרץ 2014 מונה לחברה כונס נכסים.

16. התובעים טוענים, כי בכל המועדים עובר לחתימת הנספחים להסכמי הזיכיון ולאחר מכן ועד סגירת סניף כפר סבא, התגלו כשלים מהותיים בהתנהלות החברה, אשר הפרה את התחייבויותיה פעם אחר פעם עת לא סיפקה חומר מקצועי ופרסומי, לא העמידה יעוץ להכשרת עובדים, לא העמידה אמצעים מתאימים להפעלת הסניפים וניהולם, לא העמידה אמצעי שיווק ופרסום, מחירי המוצרים האמירו אף מעל ל-50 אחוז מסך המכירות אף שהוסכם כי עלות המכר לא תעלה ע"ס 33 אחוז מסך המכירות.

17. התובעים הגישו תביעתם להשבת כספי הזיכיון, הסכומים ששולמו על ידם בגין דמי שכירות והערבות, תשלומים בגין סחורה, ותשלומים נוספים אשר לטענתם הוצאו בגין הזיכיונות וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

18. שלב ההוכחות התנהל רק בעניינם של נתבעים 6 ו-7, קרן ונחום, לאחר ש בתחילת ההליך הובהר כי, כנגד הנתבעת 1 ננקטו הליכי פירוק. התביעה בעניינם של ארז ותומאס עוכבה בימים 17.6.15 ו-16.6.15 בהתאמה נוכח הליכי פש "ר. ליה בראנה וליה זכיינות אינן פעילות.

טענות התובעים

19. הנתבעים פעלו במרמה וכזב, תוך ניצול התובעים ויצירת מצגי שווא. הכספים שהשקיעו התובעים בגין הזיכיונות ותפעול הסניפים ירדו לטמיון. מדובר בהתנהלות שיטתית בגינה הגישו משקיעים וזכיינים נוספים תביעות דומות כנגד ליה שוקולד, ארז ותומאס.
20. התובעים נפגשו תחילה עם תומאס אשר הציג עצמו כמנהל ושותף בכיר בחברה ואף חתם על זיכרון דברים בגין הסניף החדש, לימים סניף כפר סבא.

21. לבקשת הנתבעים העבירו התובעים את יתרת התשלום עוד בטרם החתימה על הסכם הזיכיון. התובעים לא קיבלו עד היום חשבוניות מס בגין תשלומים אלה חרף בקשתם. התובעים העבירו ערבות בסך 50,000 ₪ במקום 30,000 ₪ כפי שנקבע מראש, וזאת לאחר שארז התנה את המשך ההתקשרות בכך שיוסיפו סכום נוסף של 20,000 ₪, ואף איים בביטול ההתקשרות ללא השבת כספי התובעים.

22. תומאס טיפל בהכשרת סניף כפר סבא. ארז ותומאס קיבלו חזקה בחנות שתשמש את הסניף עוד בטרם חתימה על הסכם שכירות וזאת על מנת להכשירו, אולם הלכה למעשה ביצעו רק חלק קטן מהתחייבויותיהם ומסרו את החנות לידי התובעים, ללא רכיבים מהותיים שנדרשו ובכלל זה לא התקינו דלת זכוכית, שילוט, מצלמות אבטחה וריהוט.

23. ארז פיתה את התובעים לרכוש זיכיון נוסף בקניון ארנה, תוך הטעיה והצגת מצגי שווא בדבר פיתוח סניפים נוספים באזור השרון והבטחה להעברתם לידי התובעים. הובטח ע"י ארז כי הסניף ישופץ.

24. נחום אשר ניהל את הסניף היה שותף למרמה וטען כי העברת הסניף מתבצעת נוכח ניהולו במקביל של המפעל ליצור השוקולד. ארז ונחום הצהירו בכזב כי צפוי בהמשך להיפתח מפעל גדול ומשוכלל. כמו-כן, במטרה לפתות את התובעים, הציגו ארז ונחום מצגי שווא לפיהם ההכנסות מסניף ארנה יכולות להגיע לכמליון ₪, והתחייבו לקמפיין פרסומי נרחב אשר לא בוצע בפועל.

25. תמורת זיכיון ארנה שילמו התובעים סך כולל של 300,000 ₪ והעמידו ערבות בסך 50,000 ₪. חלק מן התמורה בגין הזיכיון הועברה בשיק פתוח לבקשת ארז והופקדה בחשבונה של קרן, ללא ידיעת והסכמת התובעים וזאת כחלק מהונאת הנתבעים והברחת כספים.

26. בניגוד להתחייבותו הכתובה של ארז, הסניף בקניון ארנה לא נמסר לתובעים במועד הקבוע והקופה הרושמת לא הועברה על שמם במועד, דבר שגרם לתובעים לגרעון כספי.

27. הנתבעים לא עמדו במרבית התחייבויותיהם על פי הסכמי הזיכיונות. לטענת התובעים הדגש הינו להפרת התחייבויות בשלבים הראשונים לשיווק, פרסום וכו', דבר המעיד לשיטתם כי מלכתחילה לא התכוונו לעשות כן.

28. הנתבעים התחייבו לספק את מוצרי החברה בהתאם למחיר מוסכם וכן התחייבו כי עלות המוצרים לא תעלה על 33% מסך המכירות. בפועל, הפרו הנתבעים התחייבות זאת ועלות המוצרים היתה יקרה והגיעה כדי 50% מסך המכירות באופן שהפך את העסק ללא ריווחי, ההפרשים אף לא קוזזו חרף התחייבותם על פי ההסכם. בנוסף, התובעים שילמו מקדמה עבור אספקת מוצרים, בעוד חלק ניכר מההזמנות לא בוצעו, החשבוניות לא שיקפו את אספקת המוצרים בפועל והמוצרים היו באיכות ירודה וחלקם פגי תוקף ומעלי עובש. התובעים נאלצו לפצות לקוחות על חשבונם.

29. הנתבעים הפרו את התחייבויותהם להעמיד שירותי הנהלת חשבונות, ואף לא הגישו בשם התובעים דו"חות כדין או לא הגישו דו"חות כלל לרשויות המס וגרמו לתובעים נזק כבד לרבות קנסות ועיקולים.

30. בסוף יולי 2013 ביקשו התובעים לצאת מסניף ארנה תוך קבלת החזר כספי, בהתאם להבטחת ארז ונחום כי יוכלו לעשות כן. ארז טען כי אין ביכולתו לשלם דבר ולפיכך בלית ברירה חתמו התובעים על נספח להסכם הזיכיון לפיו, יתאפשר להם לעזוב את הסניפים בכל עת, בהודעה מראש והחברה תמשיך לשלם את דמי השכירות ותרכוש חזרה את המוצרים. בהמשך הכין ארז נספח נוסף הוא הנספח השני, להעברת ניהול ותפעול הסניפים לחברה בעוד הבעלות על הזיכיונות תישאר בידי התובעים.

31. הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם כלפי התובעים בהתאם לנספח השני, לא לקחו על עצמם את ניהול סניף כפר סבא בעוד התובעים מחויבים לפי הוראות הסכם השכירות, עד לחודש יוני 2016.

32. יתרה מכך, התובעים אף גילו בדיעבד כי הנתבעים העבירו על שמם במרמה את הקופה הרושמת בסניף כפר סבא. ארז התחייב להעביר לתובעים סך של 15,000 ₪ בגין התקופה ולהחזיר את הקופה הרושמת על שמם, דבר שלא נעשה.

33. התובעים פנו במכתבים לנתבעים, נפגשו עמם ונחתמו הסכמות שונות אשר קיפחו את התובעים אולם התובעים סברו כי יהיה בכך להקטין את נזקם. הנתבעים לא קיימו את מלוא התחייבויותיהם על פי הסכמים אלו. הנתבעים חבים גם בגין כספים של קופונים לחג, אשר שולמו על ידי לקוחות, ופדיונם שייך לתובעים.

34. החל מחודש ינואר 2014 לא עלה בידי התובעים לקבל כספים מהנתבעים.

טענות הנתבעים
35. התביעה הוגשה בחוסר תום לב, כתוצאה מלחץ של בעל המניות הנוסף, העומד מאחורי הגשת התביעה, במטרה להשתלט שלא כדין על החברה ואשר בהתנהלותו הביא לקריסתה.

36. מעשי ההונאה והעוקץ המתוארים בכתב התביעה לא היו ולא נבראו. הנהלת הספרים של החברה מצויה בידי כונס הנכסים.

37. סניף כפר סבא הינו אחד הסניפים המושקעים של החברה זאת כתוצאה מהשקעה כלכלית ועבודה רבה מצד החברה ומצד ארז. הסכומים המצטברים לשם החזקה שוטפת של הסניף היו גבוהים, אולם אין לתובעים אלא להלין על עצמם, מאחר והסכומים היו ידועים מראש והתובעים בחרו מרצונם החופשי לרכוש זיכיון של החברה ולחתום על הסכם השכירות מול הנהלת קניון ערים .

38. אין שחר לטענה כי התובעים רכשו את הזיכיון לסניף ארנה לאחר ששוכנעו ופותו ע"י ארז. מלכתחילה היו התובע ים מעוניי נים ברכישת הזיכיון לסניף ארנה, אולם בשלב ראשון העדיפו סניף קרוב יותר לחדרה -עיר מגוריהם. פרסומות החברה הוצגו במשך שבוע בערוץ 10 בפריים טיים וממילא לא היה כל צורך בהלהטת התובעים באמצעות פרסומות שכן התעניינותם בסניף ארנה קדמה לכך. סניף ארנה נמסר לתובעים בתחילת חודש יולי 2013 בהתאם למוסכם בין הצדדים.

39. היתה כוונה לפתוח מפעל חדש ביישוב קדימה. אותר מקום ואף שולמו דמי שכירות אלא שלאחר קריסת החברה התוכנית לא יצאה אל הפועל.

40. לתובעים, לא היה כל ניסיון עסקי. התובעים לא השקיעו כלל מאמצים בעסק וכשלו בניהולו, וכעת מנסים להטיל את האשמה על הנתבעים ללא הצדקה. מנגד, עשו החברה וארז ככל שביכולתם על מנת לתמוך ולסייע להצלחתם העסקית של התובעים. לאורך כל ההתקשרות בין הצדדים נעשה כל שאפשר כדי לסייע להם, לרבות אספקת הסחורה ללא תשלום, עזרה בניהול הסניף, סיוע בקידומו וייזום מבצעי. התובעים שכחו לציין כי סופקה סחורה ללא תשלום, מדובר בעלויות חודשיות לחברה בסך של כ-10 אלף ₪, הכול על מנת לסייע לתובעים.

41. התובעים הבינו שאין ביכולתם לנהל העסק, קל וחומר לנהל שני סניפים. התובע אף הצהיר כך בנספח השני להסכם הזיכיון. הנתבעת וארז היו נכונים להגיע להסכמות נשוא הנספחים להסכם הזיכיון, אף שלא היתה עליהם כל חובה לעשות זאת. בכך יש כדי לה פריך את טענות התובעים. הצהרותיו של התובע בנספחים , מצביעות באופן ברור וחד משמעי מהם המניעים לרצונו שלא להפעיל את שני הסניפים – חוסר יכולת ם האישית של התובעים. התובע מצהיר כי אין בכוונתו לתבוע את החברה ו/או מי מטעמה.
ניכר מכתב התביעה כי התובעים כשלו בניהולם ומנסים לגלגל את כשלונם הכלכלי והעסקי על כתפי הנתבעים. מצער לחשוב לאילו פידיונות היו מגיעים סניפי התובעים אילו היו מנהלים את עסקיהם כראוי במקום להלין על הנתבעים. פידיון בסך 40 אלף ₪ בממוצע ללא השקעה יכול היה להרקיע שחקים עם מעט מאמץ מטעם התובעים.

42. במועד חתימת הנספח השני, דובר על העברת ניהול סניף ארנה לחברה. התובעים טעו אם חשבו כי גם סניף כפר סבא ינוהל ע"י החברה , תוך שהם ייהנו מ הרווחים ללא כל עבודה.

43. אין לתובעים כל עילה אישית כנגד מי מהנתבעים. לא נכרת כל הסכם ולא נוצרו יחסים משפטיים עם מי מהנתבעים אישית. כתב התביעה אינו מגלה כל עילה להרמת מסך או להטלת אחריות אישית. קריסת החברה הינה פועל יוצא של פעולותיו של צד ג' עמו בוחרים התובעים לשתף פעולה.

44. הנתבעים 6-7, נחום וקרן, היו שכירים, ללא כל מעורבות בענייניה הכלכליים של החברה. נחום היה אמון על ניהול העובדים וניהול הקניינות במפעל החברה ואילו קרן עסקה בייצור.

45. נחום וקרן לא היו מעורבים בהליכי המו"מ עם התובעים ובכלל זה לא היו מעורבים בכל ההתנהלות המסחרית או המשפטית מולם. הגשת התביעה כנגדם, מהווה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט ומיועדת ליצור לחץ על ארז.
התביעה על כל טענותיה מופנית כנגד ארז ותומאס ולא כנגד נחום וקרן. התובעים מציגים בחוסר תום לב את כל הנתבעים כמקשה אחת, אולם אין טענות קונקרטיות כנגד נחום וקרן באשר להתנהלות מול התובעים וההפרות הנטענות.

46. נחום לא ניסה לשכנע את התובעים לרכוש זיכיון לסניף ארנה ולא היה מעורב בפן העיסקי. הפגישה נוהלה ע"י ארז. בניגוד לטענות התובעים, היתה כוונה אמיתית לפתוח מפעל ואף החלו פעולות ליישום. נחום לא התקשר עם התובעים ולא היה לו קשר עסקי עמם. לנחום לא היתה סמכות לפעול בשם החברה או לקבל החלטות.

47. התובעים מסרו שיק פתוח ע"ס 60,000 ₪ ומשכך לא יתכן כי הפקדתו לחשבונה של קרן נעשתה בניגוד להסכמות. השיק הופקד לחשבונה של קרן בשל הלוואה שהעמידה קרן לחברה.

ההליך

48. ביום 12.11.14 הוגש כתב תביעה מתוקן. מהות התיקון, תיקון טעות סופר ושינוי סכום התביעה.

49. הוגשו כתבי הגנה מטעם נתבעים 2-5 ומטעם נתבעים 6-7.

50. בתחילת ההליך הובהר כי, כנגד הנתבעת 1 ננקטו הליכי פירוק. התביעה בעניינם של ארז ותומאס עוכבה בימים 17.6.15 ו-16.6.15 בהתאמה נוכח הליכי פש"ר . יצויין, כי בקשה לחידוש ההליכים בעניינו של תומאס נדחתה ביום 24.7.17 נוכח השלב המאוחר בו הוגשה הבקשה ( לאחר סיום פרשת תביעה ובשיהוי ניכר ביחס להחלטה המפרק על האפשרות לחידוש ההליכים בעניינו).

51. תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים הוגשו ביום 26.3.2015 . במסגרתם הוגשו תצהירי התובעים עצמם ותצהירים של עובדי החברה חן בלאס, רוני אלון ויאיר נאמן וכן תצהיר של זכיין נוסף צוריאל הלל ו תצהיר של רונן אביטל אשר עבד בקניון ארנה. תצהיריהם של שני עדים נוספים, גיל הלל ודניאל קנטור, נמחקו בהמשך ( פרוטוקול ע' 42 ש' 5).

52. לקראת דיון הוכחות נתבקש זימונם של עדים נוספים, שחר אבידר אשר עפ"י הנטען רכש סחורה במפעל, וקרני בכר אשר עבדה בחברה ( החלטה מיום 19.12.16) . בנוסף העידו מטעם התובעים שמעון ברק ( זכיין נוסף) ועידן דני ( שימש כסמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה) אשר לא הגישו תצהירים.
כמו כן, בשלב מתקדם של הליך ההוכחות, התבקש זימונם של עדי תביעה נוספים כפי שיפורט בהמשך.

53. מטעם הנתבעים הוגש ו תצהירו של ארז ותצהיריהם של קרן ונחום.

54. נתבעות 4 ו- 5 הגישו כתב הגנה באמצעות ב"כ הנתבעים אולם לא הגישו תצהירי עדות ראשית. ב"כ הנתבעים אישר כי את טענת ב"כ התובעים במהלך הדיון כי החברות אינן פעילות ( פ' מיום 30.5.16 ע' 14-15). בנסיבות אלו זכאים התובעים לפסק דין כנגדן בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

55. התובעים הגישו מספר בקשות להגשת ראיות נוספות.

56. ביום 9.8.16 בהיעדר תגובה נתקבלה בקשת התובעים להגשת ראיה משלימה – הכרעות המפרק הזמני עו"ד גיא איבגי ( להלן: "המפרק"), אשר דן בתביעות החוב של קרן ונחום בתיק הפירוק. המפרק זומן להעיד והוגשו החלטותיו בתביעות החוב של קרן ונחום ( ת/5 ו- ת/6).

57. בנוסף, התקבלו בקשות ל השלמת ראיות מטעם הנתבעים (בקשה מיום 25.12.16) ו הוגשו תצהירים משלימים של קרן וארז, בין היתר ביחס לעדים קרני בכר ורונן אביטל וכן תצהיר עדות ראשית של עדה נוספת, יפית סיגוואי רעייתו של ארז אשר עבדה בהנהלת החשבונות (בקשה מס' 32 מיום 26.12.16) .

58. בדיון הוכחות מיום 11.12.17, אשר נקבע לסיום פרשת ההוכחות, הציג ב"כ התובעים בחקירה נגדית, מסמכים אשר נטען כי נתגלו בסמוך לדיון במשרדי המפרק. בהחלטה מיום 8.2.18 נתקבלה בקשת התובעים לצירוף המסמכים ולזימון עדים נוספים ביחס למסמכים אלו. יוער כי הנתבעים טענו בסיכומיהם, שהתצהיר שהוגש מטעם התובעים בתמיכה לבקשה להוספת הראיות נשוא ההחלטה מיום 8.2.18, הינו תצהיר כוזב ( ס' 43 לסיכומים).

59. לאור ההחלטה מיום 8.2.18 בבקשת התובעים להגשת ראיות נוספות, נקבע מועד הוכחות נוסף ליום 11.7.18 , במסגרתו העידו, סוכן הביטוח שחר רביבו, אשר זומן לצורך הגשת מסמכים בקשר עם פוליסות ביטוח שהיו קיימות לליה שוקולד ועובדיה ( הסוכנות שבה עבד קנתה את פעילות סוכנות ביטוח אחרת בה היו מבוטחת ליה שוקולד ומשכך העד לא הכיר מהיכרות אישית את הנפשות הפועלות בליה שוקולד או את הפוליסות שהיו קיימות); והעדים יניב בראור שעבד בדפוס פאר ואמיר בלכר בעלים של חברת הפקה, אשר העידו על טיב הקשר עם קרן ונחום.

דיון והכרעה
הנספחים להסכמי הזכיון

60. בבסיס התביעה, טענת התובעים לפיה נפלו קורבן למעשי הונאה ועוקץ , בגינם מתבקש על בטלות הסכמי הזיכיון ובהתאם להורות על השבת סכומי ההשקעה בגין רכישת הזיכיונות והעמדת הערבויות ולחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בגין הוצאות שהוציאו ובכלל זה דמי שכירות.
התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את הסכמי הזיכיון, לא סיפקו את הציוד הדרוש לסניפים, לא סיפקו ליווי עסקי, כשלו בפרסום הסניפים ובאספקת סחורה (אי אספקת סחורה או העברת היקף קטן ממנה, אספקת מוצרים פגומים ופגי תוקף) .
הטענה לפיה לא סופקה סחורה נטענה לגבי התקופה שהחל מחודשים אוגוסט וספטמבר 2013 לאחר חתימת הנספח השני (ר' סעיף 76 לתצהיר התובע) .

61. הנתבעים מצידם, כופרים בטענות התובעים להפרת הסכמי הזיכיון וטוענים כי התובעים התקשו לנהל שני סניפים במקביל, עקב היותם תושבי חדרה. הנתבעים טוענים כי התנהלות התובעים וכשלונם העסקי נבעו מחוסר ניסיון. הנתבעים נסמכים על חתימת התובע על הנספח השני וטוענים כי התובעים מנועים מלטעון להפרת ההסכמים, מקום ש התובע התחייב וויתר על טענותיו כנגד הנתבעים.

62. מהראיות עולה כי הנספחים להסכמי הזיכיון נחתמו בסוף חודש יולי 2013, בסמוך לאחר חתימת הסכמי הזיכיון עצמם. עולה כי התובע חתם על הנספח השני זמן קצר של כשלושה שבועות, לאחר שהתובעים החלו להפעיל את סניף ארנה ואף שהתובע אישר בחקירתו הנגדית כי באותו חודש הגיע המחזור ל סך של כ- 50,000 ₪ (פ' ע' 167 ש' 13).

63. במסגרת הנספח השני הוסכם כי הזיכיונות לסניף כפר סבא ולסניף ארנה ישארו בבעלות התובעים, אולם החל מיום 1.8.2013 יופעלו הסניפים ע"י החברה. הנספח השני כולל הסדרים כספיים ובכלל זה התחייבות החברה לשלם לתובע ים סכום חודשי קבוע בגין סניף ארנה בסך 2 ,500 ₪; עוד הוסכם כי במידה ו יהיו הפסדים לסניף כפר סבא ישאו בהם הצדדים בחלקים שווים וככל שהסניף ירויח, הרווחים יועברו לחברה בקיזוז תשלום חודשי בסך 2,500 ₪ שישולם לתובע. התובע התחייב מנגד, כי לא תהיה לו טענה בגין השקעתו . הנספח כולל הסדרים לענין תגמול ומכירת הסניפים.

64. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי חתם על הנספח השני אף שכבר הבין כי לשיטתו "נעקץ"; "אחרי שלושה שבועות בארנה, פחות מ-3 שבועות בארנה הבנתי שעקצו אותי בצורה פראית" (ע' 155 ש' 3-31). לטענתו חתם על הנספח השני נוכח ההוצאות החודשיות הגבוהות ובשל רצונו לצמצם את הפסדיו, בין היתר, על מנת שלא להיות מחוייב בהוצאות ובדמי שכירות למשך שלוש שנים נוספות "אני הייתי במצב, סליחה על הביטוי, הייתי מוכן לחתום עם השטן על חוזה. כך שיוציא אותי מה-3 שנים שאני הולך לראות איך אני הולך לטבוע בעוד מיליון שקלים שאין לי" ( פ' ע' 157 ש' 2-4; פ' ע' 156 ש' 2- 5; ע' 157 ש' 1- 4; ע' 158 ש' 23- 24; ע' 159 ש' 6- 18; פ' ע' 164 ש' 4).

65. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי בחר לחתום על הנספח להסכמי הזיכיון, חלף עמידה על ביטול ההסכמים ודרישה להשבת כספי ההשקעה בגינם. לשאלת בית המשפט, מדוע לא דרש את ביטול הסכמי הזיכיון והשבת סכומי ההשקעה השיב: " ...אני יכולתי לעשות את זה אבל זה רק על הנייר. לא היה לי, זה עשרות אלפי שקלים להביא עורך דין..." (פ' ע' 174 ש' 29; פ' ע' 175 ש' 12-13). אלא שהתובע לא הניח תשתית ראייתית ממנה ניתן לקבוע, כי הנספח השני עליו חתם, בטל מחמת פגם בכריתתו. לשיטתו חתם על הנספח אף שסבר כבר באותה עת כי נפל קורבן לתרמית.
ודוק, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי במצב בו היה הנספח מקוים ע"י החברה, לא היתה מוגשת תביעה זו (ע' 176 ש' 9-11).

66. מהראיות עולה, כי סניף ארנה אכן הוחזר לחברה ואילו התובעים המשיכו לה פעיל את סניף כפר סבא. אם כן, הנספח השני הופר ע"י החברה אשר לא אפשרה לתובע להעביר לניהולה את סניף כפר סבא. התובע העיד על ניסיונותיו מול ארז על מנת להשתחרר מהתחייבויותיו להנהלת קניון כפר סבא (פ' ע' 179 ש' 27 עד ע' 180 ש' 14 – הכוונה היא לקניון כפר סבא ולא קניון ארנה כפי שנאמר בטעות; ראה גם נספח כח' לכתב התביעה המתוקן).
גם טענת התובעים לעניין אי אספקת סחורה החל מחודש אוגוסט 2013 (ס' 76 לתצהיר התובעים) מגובה במכתבים בזמן אמת (מכתב מיום 15.9.13 נספח כו לכתב התביעה המתוקן; הודעות whatsup נספח כד', כך למשל ביום 31.8.13 בשעה 17:18 מבקש התובע לבוא לקחת סחורה מכיוון שהחנות ריקה). גרסתו של ארז כי בניגוד לאמור בהודעות אלו היתה סחורה בחנות בזמן אמת נטענה בעלמא (פ' ע' 358-386).

67. מהמקובץ עולה כי החברה הפרה את הנספח השני להסכמי הזיכיון.

עילות התביעה – נתבעים 6-7

68. התובעים התנהלו בהיבט העסקי של רכישת הזכיונות, המשאים והמתנים לחתימת הסכם הזיכיון לסניף כפר סבא מול תומאס ולסניף ארנה מול ארז . כאמור, ארז ותומאס ניהלו את החברה.

69. שלב ההוכחות התנהל בענינם של קרן ונחום בלבד , לאחר שבתחילת ההליך הובהר כי, כנגד הנתבעת 1 ננקטו הליכי פירוק וכי בעניינם של ארז ותומאס ניתן צו כינוס במסגרת הליכי פש"ר.

70. התובעים טוענים כי הוכח שקרן ונחום הינם בעלי מניות בחברה בפועל, הגם שאינם רשומים במרשם בעלי המניות ומשכך יש לחייבם באופן אישי. התובעים מטעימים בסעיף 3 לסיכומיהם כי: "חשוב לציין כבר עתה את המתווה הנורמטיבי משפטי של התיק דנן. התביעה מבוססת על הפרה חוזית של הסכם הזכיינות ואחריות אישית של הנתבעים לחובות החברה כלפי התובעים הן מכוח הרמת מסך בהתאם לחוק החברות, והן במישור האישי מכוח היותם נושאי משרה ואורגנים של החברה וביצעו בה מעשים העולים לכדי עוולות ונזיקיות וחוזיות שבגינם יש לחחבם באופן אישי. העילות מפורטות בכתב התביעה".

71. לציין, כי בכתב התביעה פורטו עילות נוספות כנגד כל הנתבעים. אולם הבסיס לתביעה, הינם הסכמי זיכיון שנעשו בין התובעים לחברה. ברי, כי על מנת שניתן יהיה להיפרע מבעלי מניות ואו נושאי משרה אישית, יש להוכיח כי מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות, או כי מתקיימים התנאים להטלת אחריות אישית בעילות חוזיות או נזיקיות (ראה למשל ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (20.10.09), להלן: "עניין מרכז העיר אשדוד" בפסקאות 60-62).

72. דא עקא, קרן לא נכללה במסגרת עילת התביעה מכח הרמת מסך ואחריות אישית ( ראה סעיפים 5 ו-5.1 לכתב התביעה וכתב התביעה המתוקן בשניהם נרשם במפורש כי עילות הרמת מסך ואחריות אישית נטענות כנגד נתבעים 2, 3 ו-6 ארז תומאס ונחום. ב"כ הנתבעים טען בקדם המשפט כי קרן אינה נתבעת בעילות אלה (פ' מיום 15.12.15 ע' 11 ש' 21- 19). על אף שבא כח התובעים השיב והבהיר כי הכוונה היא גם לקרן ( פ' ע' 12 ש' 9-10), לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בענין זה.

73. הכלל בדבר הרחבת חזית אסורה הינו כי לבעל דין אסור לחרוג ממסגרת גדר המחלוקת כפי שהגדירה בכתב טענותיו אלא אם כן קיבל אישור לתיקון כתב טענותיו או הצד שכנגד הסכים לכך באופן מפורש או מכללא ( ע"א 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (8.11.2009)- להלן- עניין ארנון- בפסקה 29; רע"א 9123/05 אדמוב אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.07) להלן- עניין אדמוב). הרציונל העיקרי בבסיס הלכה זו הינו מניעת עיוות דין ופגיעה בהגנתו של הנתבע. הכלל מתייחס לטענות עובדתיות או משפטיות אשר יש בהן שינוי מהותי של הטיעון, זאת לעומת טיעונים משפטיים המושתתים על התמונה העובדתית שפרוסה בפני בית המשפט ( ע"א 9803/01 ‏ תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ''ד נח(3) 105).

74. אף שכתב התביעה לא תוקן, התנהל הליך ההוכחות, הלכה למעשה, בשאלת מעמדם ומעורבותם של קרן ונחום בחברה (ר' שאלות ביהמ"ש בסוגיה זו ותשובות ב"כ הנתבעים פ' ע' 102 ש' 6-17; פ' ע' 103 ש' 15 עד ע' 104 ש' 1).

75. מכאן כי קו ההגנה לא נפגע ולא מתקיים בענייננו הרציונל של מניעת עיוות דין ופגיעה בהגנת הנתבעים :
"כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות ... ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית"). אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא - כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית. "
רעא 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה (‏3.2.2013); ראה גם ע"א 1184/04‏ ‏ גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ (15.4.07). ראה גם עא (חי') 2240-02-09 מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות נ' רואבי זובידאת (30.5.10), בפסקה כ'.
76. ממילא, טענה להרחבת חזית, אינה חלה על טענות משפטיות ובמקרה דנן עיקר התשתית העובדתית לעילות הנטענות פורטו במסגרת התשתית ליתר העילותעת כתב התביעה המתוקן התייחס לכל הנתבעים כמכלול אחד (ראה למשל פרק המבוא לכתב התביעה המתוקן; סעיפים 3.31 המתייחס להפרת החוזים לכלל הנתבעים; ס' 3.46 לכתב התביעה המתוקן).

חברה משפחתית

77. הן בכתב ההגנה והן בתצהירו של ארז תוארה ליה שוקולד כחברה משפחתית: "החברה הוקמה כמיזם משפחתי ומתוך אהבה לשוקולד ומוצריו" (ס' 56 לכתב הגנה; ס' 48 לתצהירו של ארז). ארז הצהיר כי הנתבעים ומשפחתו לקחו חלק פעיל בתפעול החברה (ס' 48 לתצהירו). כך, החברה קרויה על שם בתה של קרן, וקרן עצמה שוקולטיירית ( בכתב ההגנה אף נרשם כי המיזם המשפחתי הוקם בעקבות לימוד מקצוע השוקולטייר). אמנם ארז ניסה בעדותו לחזור בו מהצגת החברה כחברה משפחתית בכתב ההגנה ( פ' ע' 326 ש' 28; ראה גם ש' 21, ע' 327 ש' 20- 21, 25- 27), ואף ניסה לטעון כי מדובר בעסק שלו ושל גרושתו, אולם הראיות הרבות מצביעות על כך כי החברה אכן הוקמה כעסק משפחתי.

78. החברה אף הוצגה כעסק משפחתי ( ר' עדות קרני לפיה תומאס הציג בפניה את החברה כך: פ' ע' 55 ש' 29-30; ע' 57 ש' 6). קרן עצמה הציגה את החברה כעסק וכחברה משפחתית הקרויה על שם בתה, כלפי ספק עמו עבדה ( יניב מדפוס בראור; פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 14; 19; ע' 406 ש' 22; וכן קרני בכר פ' ע' 57 ש' 7; פ' ע' 67 ש' 14; רונן אביטל העיד כי נחום אמר שהמפעל שייך המשפחה ( פ' ע' 73 ש' 32); התובעת העידה שבעת ביקור במפעל "אמרו לי שזו חברה משפחתית וזה אבא ובן ובת" ( פ' ע' 217 ש' 23-24 ).

79. מהראיות עולה כי קרן עסקה בשיוווק הפרסום ומשאבי האנוש (פ' ע' 113 ש' 2-3; ע' 5 לנ/5 מיום 19.4.2017). קרן אף הוציאה חשבוניות ( עידן דני פ' ע' 27 ש 7; 20-22; פ' ע' 28 ש' 10-12; יאיר נאמן פ' ע' 40 ש' 17-18; קרני בכר פ' ע' 68 ש' 27-29; הזכיין צוריאל הראל ס' 17 לתצהירו); קרן אף חתמה על המחאות ( ס' 30 לתצהיר חן בלאס, ס' 13 לתצהיר רוי אלון; קרני בכר פ' ע' 66 ש' 6-7; פ' ע' 56 ש' 32; פ' ע' 57 ש' 6-8; יניב מדפוס בראור פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 15; ע' 407-408; ת/8; פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 20-30).

מעדויות עובדי החברה עלה כי נחום וקרן היו אחראיים גם על הניהול השוטף ומערך הזמנות של המפעל והסחורה (עדות עידן דני פ' ע' 27 ש' 16; ש' 6; ש' 11-14; פ' ע' 28 ש' 5; ס' 13 לתצהיר רוני אלון; ס' 24-28 לתצהיר חן בלאס; קרני בכר פ' ע' 56 ש' 32; פ' ע' 68 ש' 28-29; פ' ע' 57 ש' 3; ש' 6-8; עדות יניב בראור מדפוס פאר פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 15).

80. קרן העמידה הלוואות לחברה ( הן לליה שוקולד והן לליה בראנה), ללא הסכמי הלוואה וללא ריבית ( פ' ע' 487 ש' 3-13). קרן חתמה על ערבות לדפוס בראור ( פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 15; ע' 407-408; ת/8; פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 20-30).
מתיק הפירוק עלתה מעורבותה של קרן ברכישת דירה מזכיין אחר. קרן, אשר רכשה את הדירה, היתה אמורה להעביר את החלק הארי של התמורה לליה שוקולד. אלא שבעוד שההסכם נחתם בשנת 2012, כרבע מהסכום הועבר רק בשנת 2014 , עת מומשה ערבות שהעמיד בעלה של קרן, אשר בהתאם לעדותה של יפית לא נרשמה כההלוואה ( "איך רשמת את ההלוואה הזו בספרים? ת: אזה הלוואה? הלוואה לא ניתנה, הוא נתן ערבות.... הערבות לא נרשמת בספרים, רק כשפודים אותה. כשפדו אותה לא הייתי מנהלת חשבונות" ( פ' ע' 306 ש' 6- 10)). מעדות הזכיין עלה כי ארז הוא ששכנע אותו למכור את הדירה תמורת הזיכיון וקרן הופיעה רק במעמד החתימה על ההסכם ( פ' ע' 25 ש' 11-15; גרסה זו גם תואמת את גרסת קרן כפי שהוגשה בתיק הפירוק – ראה הוספת חומר משלים 15.5.17 בנספח 9 ס' 14 ; פ' ע' 208, ראה פירוט בת/6 ע' 23).

81. לרשותו של נחום הועמד רכב חברה מסוג ביואיק הטבה שלא ניתנה לעובד אחר בחברה, בעוד משכורתו נטו עמדה על 10,000 ₪ ( פ' ע' 456 ש' 32; ע' 457 ש' 3; תלושי שכר שצורפו לתביעת החוב - נספח 1 בת/5; פ' ע' 92 ש' 7). המפרק העיד כי מהבדיקות שערך עלה כי נחום מעורב כלכלית בחברה וזאת על בסיס המסמכים שבתיק הפירוק ( פ' ע' 90 ש' 29; פ' ע' 212 ש' 15; ת/5- בין היתר הסתמך המפרק על כך שנחום לא הציג דפי בנק להוכחת הפקדת המשכורות; על שווי הרכב הגבוה בעוד נטען כי הוא שכיר בחברה, מסרונים שהוחלפו בין ארז לנחום על העברת וקבלת אלפי שקלים- ס' 20 לדו"ח; פ' ע' 92 ש' 10-17).

82. הוצגו ראיות על שימוש בכספיה של ליה בראנה לרכישת מקרר לצרכיו הפרטיים של נחום ( ס' 33 לתצהירה של חן בלאס), גרסה התואמת את עדותו של שחר אביגד, אשר העיד , כי קנה מהמפעל מקרר וכי שיק אחד בגינו על סך 2,500 ₪ הופקד לחשבונה של אשתו של נחום ( פ' ע' 77-78). טענת נחום לפיה השיק ניתן לו בגין הלוואה לחברה ( פ' ע' 462) נטענה בעלמא. חן בלאס גם העידה על שימוש בכספי החברה למימון נופש פרטי של נחום (ס' 33 לתצהירה).

83. מהמקובץ עולה, כי מדובר בעסק משפחתי , אשר הנתבעים 6 ו-7 היו מעורבים בו . מכאן יש לבחון האם הוכחו נסיבות המבססות כנגדם עילה של אחריות אישית או הרמת מסך .

אחריות אישית

84. בעוד הרמת מסך מחייבת את בעלי המניות, אחריות אישית מטילה חבות על אורגן בחברה, באופן אישי, בשל פעולותיו הוא ( ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661). אחריות אישית אינה מושפעת מעצם היותו נשוא משרה בחברה אלא נבחנת ללא קשר למבחני הרמת מסך, בהתאם לדינים הרלוונטים לאחריות האישית ( שם). ישנם שני מסלולים עיקריים להטלת אחריות אישית: דיני נזיקין ( רשלנות, תרמית) ודיני החוזים ( עקרון תום הלב). עצם העובדה שאדם פועל כאורגן של חברה אינה מקנה חסינות בנזיקין אם כל יסודות העוולה מתקיימים בו אישית ( ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.15), פסקה 61).

85. לא הוכחה, ולמעשה כלל לא נטענה, אחריות אישית של קרן ונחום בגין המו"מ לזיכיון כפר סבא. התובעים עצמם העידו, כי פגשו, סיכמו וניהלו את המו"מ ביחס לזיכיון כפר סבא לרבות לעניין חתימת הסכם השכירות, עם תומאס בלבד ולאחר מכן החל מחודש אפריל 2013 נכנס ארז לתמונה, בעוד זיכרון הדברים וחלק מהתמורה הועברו כבר בחודש ינואר 2013 ( פ' ע' 128-135). התובע אישר כי ארז אישרר את ההתחייבויות בדיעבד ( פ' ע' 136 ש' 4-9).

86. לעניין זיכיון ארנה, מהראיות עולה כי עובר לרכישת הזכיון ע"י התובעים, הפעיל נחום את סניף ארנה. נחום עצמו התייחס בעדותו לכך בעדותו "זה הבייבי שלי היה" ( פ' ע' 457 ש' 7). אולם לא די בכך שנחום נכח בפגישה עם התובעים, על מנת שניתן יהיה להטיל עליו אחריות אישית. ארז הרשום כבעל המניות והדירקטור גם בליה שוקולד וגם בליה בראנה, הוא אשר ניהל את המו"מ עם התובעים.

87. התובעים טוענים כי נחום הציג מצגי כזב, עת סיפר כי רצונו לפרוש מסניף ארנה נובע מקושי אישי לנהל גם את הסניף וגם את המפעל, וכי יש כוונה לפתוח מפעל חדש ( ס' 3.20 לכתב התביעה המתוקן), התובעים טוענים כי הובטחו להם הכנסות גבוהות ( ס' 3.21 לכתב התביעה המתוקן). כמו כן נטען כי הובטח קמפיין פרסומי על ידי ארז.

88. הטוען למרמה להרים את הנטל במידה הקרובה לוודאות ולא עפ"י מבחן ההסתברות הנהוג במשפט אזרחי (ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נגד עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מ"ו (4) 441, 449). לא הוכח כי המצגים הנטענים היו כוזבים. מהראיות עולה כי נעשו ניסיונות לאתר מיקום חדש למפעל ( ר' עדות קרני בכר פ' ע' 67 ש' 1-3) לענין ההכנסות התובע עצמו העיד על מחזור של 50,000 ₪ ( פ' ע' 167 ש' 11). יתרה מכך, נחום לא נשאל באשר למצגיו הנטענים בחקירתו הנגדית.

89. לא הוכחה אחריות אישית של נחום ביחס להפרות הנטענות של הנספחים להסכמי הזיכיון. ממילא עולה כי המו"מ לחתימת הנספחים וההתנהלות לאחר מכן נעשו מול ארז בלבד.

90. התובעים מוסיפים כי לאחר חתימת הנספח העבירו הנתבעים במרמה את הקופה הרושמת בסניף כפר סבא לבעלותה של ליה בראנה, אלא שבהמשך אלא שבהמשך נטען כי כספים אלה הוחזרו ע"י ארז בשיק, אשר כלל את הפדיון לתקופה הרלוונטית - חודש אוגוסט עד אמצע ספטמבר 2013 (סעיף 74 לתצהיר התובע).

91. התובעים העלו טענות רבות ביחס לטיב ואספקת הסחורה. לטענתם הסחורה שסופקה היתה באיכות ירודה ואף תומחרה בסכום גבוה מהסכום המוסכם בהסכמי באופן שגרם לתובעים הפסד רווח משמעותי. התובעים טענו כי החשבוניות בגין אספקת סחורה היו כוזבות ובפועל לא סופקה מלוא הסחורה לפיהן. טענות אלו נטענו בעלמא, ולא ניתן עליהן לבסס אחריות אישית של נחום או קרן.

92. טענת התובעים למחירה הגבוה של הסחורה, היוותה את הגורם המשמעותי לבקשתם להחזיר את זיכיון ארנה. התובע פנה לארז בזמן אמת בענין זה ( ההתכתבות בין ארז לתובע מיום 18.7.13 בע' 3 לנספח יט' לכתב התביעה המתוקן בה ארז כתב " רק זכור שדיברנו שמספרים לא אומרים כלום חודשיים ראשונים" והתובע השיב "זה לא המספרים. זו המגמה. כבר בשבוע הראשון אמרתי לך שמחירי הקניה גבוהים מדי"). לא הוכח, וכלל לא נטען, כי נחום עצמו היה קשור בצורה כלשהי לטענות אלה.

93. התובעים מבקשים להיבנות מתצהירו של יאיר נאמן, אשר לא נסתר, לפיו נחום באופן אישי סירב לספק לתובעים סחורה (ס' 8 לתצהיר יאיר נאמן). מדובר בטענה כללית, כאשר לא ברור מה היקף התופעה ונסיבותיה ונחום עצמו כלל לא נחקר בנושא. יתרה מכך, לטענת התובעים עצמם אי אספקת הסחורה החלה רק בחודש אוגוסט 2013 (ראה למשל ס' 21 לסיכומים), קרי: לאחר חתימת הנספחים, השבת זיכיון ארנה בפועל וההסכמה כי התובעים לא ינהלו את זיכיון כפר סבא. פועל יוצא מכך הינו כי לא ניתן להסיק מכך על כוונת מרמה.

94. לא נטען ולא הוכח כי קרן נטלה חלק כלשהו בהתנהלות מול התובעים. מלכתחילה קרן לא נכללה בכתב התביעה בעילות הנדונות . קרן לא נטלה כל חלק במו"מ עם התובעים, לא התנהלה מולם באופן שוטף ולא נטען ולא הוכח מה חלקה בהפרות הנטענות ( נטענה טענה בעלמא לפיה קרן הוציאה חשבוניות מזויפות שהועלתה לראשונה במהלך הדיון. הטענה לא הוכחה וממילא הובעה התנגדות להרחבת חזית ( ראה פ' ע' 169 ש' 4-5)).

95. בניסיון לחזק את טענותיהם לתרמית שבוצעה גם על יד י קרן ונחום נטענו כנגדם טענות נוספות, כך, טענות בדבר שכירת אנשים עם מוגבלויות ללא תשלום על ידי נחום וכן הוצאת חשבוניות מזויפות על ידי קרן (פ' ע' 456; פ' ע' 176 ש' 18). אין בטענות אלו כדי לקדם ולהוסיף. ממילא, העדויות בגינן הועלו, ללא פירוט ולא ניתן לבסס עליהן לבדן ממצא כלשהו. לחלקן של הטענות, בהן נזכר באופן מפורש שמם של נחום וקרן, התנגד ב"כ הנתבעים בטענה להרחבת חזית.

96. העולה מהמקובץ, לא הוכחה תשתית עובדתית ממנה ניתן לקבוע כי התקיימו יסודות העילה המקימה חבות כנגד קרן ונחום באופן אישי, עת התובעי ם התנהלו מול תומאס וארז אשר ניהלו את עסקיה של החברה.

הרמת מסך

97. עת נפסק כי לא הוכחו טענות התרמית ביחס לקרן ונחום, יש לבחון האם ניתן להרים בענינם את מסך ההתאגדות.

98. הטלת אחריות אישית והרמת מסך נועדו לשרת תכליות שונות. להבדיל מאחריות אישית אשר פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו באופן אישי בשל פעולותיו, הרמת מסך היא תרופה שמהותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבעלי המנות בחברה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי בע"מ פד"י מ"ח (5)661,701; ע"א 7991/07 שמעון רפאלי נגד שמואל רזין ו-30 אח' (פורסם בנבו)(12.4.2011)).

במאמרו "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב/3 65, 77 (2005), כותב פרופ' עמיר ליכט:
"גישה דווקנית לדרישת המרמה מייתרת לחלוטין את הדוקטרינה של הרמת מסך. להרמת מסך יש משמעות כאשר לא מתקיימים בבעלי המניות כל היסודות של עוולת התרמית ( או שאין די ראיות לגביהן). במצבים אלו, שבהם לא ניתן לבסס עילת תביעה שבדין כלפי בעל המניות, יכול בית המשפט לתת סעד שביושר אם אי-מתן סעד יביא לתוצאה בלתי צודקת".

99. ניתן להרים את מסך ההתאגדות כאשר נמצא שנכון וצודק לעשות כן, במקרים חריגים בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה " (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (סעיף 6( א)(1)(א) ו- (ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אשר תוקן בתיקון מס' 3 (תשס"ה- 2005)), (להלן: "חוק החברות" ו "תיקון 3" בהתאמה ). כאמור בסעיף, נדרשת מודעות לשימוש האמור.

100. בתיקון מס' 3, תוקן גם סעיף 54 לחוק החברות, כך שהיחידים שניתן להרים כלפיהם מסך הינם בעלי המניות בחברה. כך הוספה בתיקון מס' 3 הדרישה ליסוד הנפשי באופן ש"רק בעלי מניות שהיו מעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה ע"פ סעיפים 6( א)(1)(א) ו- 6(א)(1)(ב) עלולים להימצא אחראים באחריות אישית לחובות החברה" (אירית חביב סגל דיני חברות (תשס"ז- 2007), 320).

101. הלכה היא כי יש לנקוט פרשנות מצמצמת לאפשרות להרמת מסך מכח סעיף 6( א) וכי יעשה שימוש בדוקטרינה זו רק במקרים מיוחדים וחריגים ( ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, (פורסם בנבו) 1.8.2010; ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.15) .

102. עם זאת נקבע, כי מקום שמדובר בחברה משפחתית בית המשפט ינקוט גישה ליברלית בבואו להרים את מסך ההתאגדות:
"החברה דנא היא חברה משפחתית. על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס. כבר נפסק: "החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה" (השופט ויתקון, בבג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פ"ד כב(1) 533, 539. וכן ראו רע"א 161/67 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, 515, מ"מ הנשיא – כתארו אז – לנדוי). "מסקנה זו ( של הרמת המסך - א"ר) מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות" (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו(5) 353, 366, מפי השופט ד' לוין)" (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה (16.10.05), בפסקה כ' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ( להלן: "עניין דלתות חמדיה").
וכן -
"מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו, שמצאה ביטויה בפסקי הדין לרוב, היא, שבמקרה כגון דא יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך" ( ע"א 4606/09 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, 356 (להלן: "עניין מוברמן");
ראה גם רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (22.04.2013) להלן: "עניין זוז תשתיות"; רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ' עמי בן יעקב (2.8.09)).

103. מדו"ח רשם החברות עולה כי בעל המניות היחיד והדירקטור בחברה הינו ארז (נספח ג' בכתב התביעה). אלא שלא ניתן לקבל גישה לפיה, מקום שהראיות מצביעות על כך שפלוני הינו בעל מניות, אין אפשרות להרים כלפיו את מסך ההתאגדות רק משום שבחר שלא להירשם ככזה. ואכן, בפסיקה הוכרה האפשרות להרים מסך כלפי מי שאינו רשום כבעל מניות ככל שיש ראיות לתמיכה בטענה ( ראה למשל ת.א. ( י-ם) 1996/06 יצחק ליאופולד שטרן נ' שיא רם שוקי הון בע"מ (22.2.09); פרק ( חי') 793-06 ס.מ. אלכס בע"מ – בפירוק נ' כונס הנכסים הרשמי – חיפה (14.7.09); ר' באנלוגיה דומה בע"א 213/79 שמעון קליר נ' מנהל מס עיזבון, לה(3)696, שם התייחסו לצורכי מס לחלק הנישום על פי המשיכות שנעשו מהחברה המשפחתית ולא על פי רישום הון המניות).

104. על כן, יש לדחות טענת הנתבעים לפיה הדיון בהרמת מסך כלל אינו רלוונטי, עת קרן ונחום אינם בעלי מניות בחברה .

העילות להרמת מסך -

105. התובעים טענו כי עובר להתקשרותם לרכישת זכיון כפר סבא, היה מצבה הכלכלי של החברה רעוע וכי הנתבעים אשר נטלו את כספם, עשו זאת במרמה וחלף השקעה בחברה על מנת שניתן יהיה לחברה לעמוד בהתחייבויותיה, עשו בכספי ההשקעה שימוש לצרכי הם הפרטיים (ראה למשל סעיף 65 לסיכומים).

106. הנתבעים אינם חולקים על כך שבסוף שנת 2012-2013 נזקקה החברה לתזרים מזומנים וכי בעלה של קרן אף חתם על ערבות בבנק לטובתה (עדות קרן מתוך ת/2 נספח 3 שאלה 15.5; עדות ארז פ' ע' 342). קרן אף העבירה כספים לחברה. לטענת ה, כספים אלה הועמדו כהלוואה. קרן נחקרה ע"י המפרק הזמני ואמרה כי ההלוואות הועמדו "כאשר אותה עת המצב הכלכלי של החברה ותזרים המזומנים היה מאוד קשה" (מתוך הוספת חומר משלים מיום 15.5.17 בנספח 9 ס' 14), וכי הסיבה "כי זה אחי הוא היה בקשיים הוא ביקש ממני ורציתי לעזור לו" (מתוך ת/6, ע' ראשון לנספח 4 פרוטוקול פגישה מיום 9.2.16 שאלה 3).

107. ארז טען מנגד, כי מתן הערבות נבע מהרצון להגדיל את מסגרת האשראי מכיוון ש "באותה תקופה לחברה היתה מסגרת מאוד נמוכה" ולכן הבנק הציע שיביאו ערב לצורך הגדלת הפעילות (פ' ע' 342 ש' 9). טענתו של ארז הינה כי החברה לא היתה בקשיים תזרימיים (פ' ע' 342 ש' 22) עומדת בסתירה לעדותה המפורשת של קרן כמפורט לעיל.

108. הטענה כי הקשיים הכלכליים החל ו רק בשנת 2014 ונבע ו ממחדליו של משקיע נוסף (תצהיר ארז, ס' 13-16, 36-37; פ' ע' 343, 356) לא הוכחה. לא הוצגה כל ראיה מטעם הנתבעים להוכחת התחייבויותיו או מחדליו הנטענים , למרות שלטענת ארז התחייבות ו מתועדת בפרוטוקול שנערך בבנק (פ' ע' 343 ש' 14) וקיים הסכם שביכולתו להציג (פ' ע' 336 ש' 15). ארז גם הודה כי לא הגיש תביעה כנגד המשקיע (פ' ע' 336 ש' 19).

109. יתרה מכך, טענותיו של ארז אינן עולות בקנה עם טענותיו בפני המפרק הקבוע של החברה לפיהן המשקיע הנוסף הזרים חלק מהמימון (ס' 21.8 לנספח 7 לסיכומי הנתבעים). גם לא ברור מגרסתו של ארז מד וע הועברו מניות על שמו של המשקיע .

110. לציין כי הנתבעים לא הציגו מסמכים חשבונאיים לענין מצבה הכלכלי של החברה. אפילו ספרי החברה לא היו בשליטתם, ניתן היה להציג דפי חשבון של החברה או לזמן את עדות רואה החשבון אשר היה אמון על הכנת הדו"חות הכספיים.

111. מהראיות ניתן להסיק, שלא נשמרה הפרדה מהותית בין החברה והנתבעים.
הוצגו ראיות לכך שתשלום בהמחאה שיועד לחברה אחת הגיע לחברה אחרת: העובדת חן בלאס העידה כי הנתבעים הורו לה פעמים רבות להפקיד שיקים של חברה אחת בחברה אחרת דוגמת שיק של ליה בראנה בחשבון ליה שוקולד וכן לבצע העברות בין חברות (ס' 34 לתצהיר חן בלאס);
הזכיין צוריאל הלל העיד כי ההמחאה נותרה פתוחה ונאמר על ידי ארז כי תופקד בחשבון ליה שוקולד וקרן אף הוציאה חשבונית מטעמה אך התברר לו בדיעבד כי ההמחאה הופקדה בחשבון ליה בראנה (ס' 17-22 לתצהיר צוריאל הלל);
עדות יניב בראור מדפוס פאר על החלפת המחאה של ליה שוקולד בהמחאות של ליה בראנה- פ' מיום 11.7.18 ע' 404 ש' 20-21. עדויות אלו לא נסתרו.
בנוסף כן ר' פירוט בסעיף 82 לעיל.

112. התמורה בגין זיכיון סניף כפר סבא הועברה לנתבעת 4 בשליטתו של תומאס, וזאת למרות שהסכמי הזיכיון נחתמו עם הנתבעת 1. ארז לא הכחיש כי כספים אלו שייכים לנתבעת 1 ושולמו בגין הסכם הזיכיון (" ש: אף שיק לא נכנס לחברה. ת: בסדר, הוא העביר לנו את הסכום. מה זה משנה? .." פ' ע' 366 ש' 20-21. ראה גם ע' 367). התמורה בגין זכיינות סניף ארנה הגיעה בחלקה לחשבונה הפרטי של קרן ( שיק על סך 60,000 ₪).

113. כאשר ארז נחקר באשר לשיק בסך 100,000 ₪ מתוך התמורה אשר שולמה לנתבעת 4, טען כי השיק שולם לתומאס בגין עמלת גיוס זכיינים: " ש: תאשר לנו.. שזה חלק מהתמורה ששולמה לך בגין, ת: לא שולמה לי. הם נפגשו עם תומאס באותה תקופה ונתנו שיק לחברה של תומאס" (פ' ע' 364 ש' 18-20; ובהמשך פ' ע' 365 ש' 1-10 ; פ' ע' 365 ש' 16-17; פ' ע' 366 ש' 21-22; פ' ע' 367 ש' 1).
בהמשך טען כי היתה התקזזות והתנהלות שוטפת בין הנתבעות 1 ו- 4 (ע' 367 ש' 5; ש' 21) והיתה כרטסת המעידה על ההתחשבנות.
הכרטסת לא הוצגה.

114. כך, אין מחלוקת כי שיק של התובעים בגין רכישת הזיכיון, על סך 60,000 ₪ הופקד בחשבונה הפרטי של קרן. מדובר בשיק מספר 178 מיום 5.6.13 בסך 60,000 ₪ ( נספח י"ב לכתב התביעה). ארז וקרן העידו כי השיק הופקד בחשבונה של קרן בגין חוב של החברה לקרן ( פ' ע' 530 ש' 8- 14; פ' ע' 370 ש' 8-12). לטענת קרן לא ניתן היה להפקיד את השיק בחשבון החברה מאחר והשיק היה דחוי (ע' 531 ש' 6, 10). לדבריה, היא קיבלה את השיק בגין שתי הלוואות קצרות מועד אותן העמידה לחברה - העברה שביצעה לחברה בסמוך לפני קבלת השיק וכן הלוואה נוספת שהועברה על ידה באמצעות שיק ע"ס 27,400 ₪ (שיק מספר 8425727 מיום 14.3.14) .
אלא שמהראיות עולה כי לגבי השיק ע"ס 27,400 ₪ קיימות שתי גרסאות שאינן מתיישבות אחת עם השנייה: קרן עצמה התייחסה כאמור לאותו שיק כאל שיק אשר ניתן כהלוואה קצרת מועד ואשר בגינה קיבלה את שיק התובעים ( ס' 5 לתצהיר משלים בבקשה 32; ראה גם פ' ע' 530 ש' 13). אך בסעיף 20 לתצהירה התומך בתגובתה לבקשת המפרק בקשה מס' 31 (ת/6 ע' 142 )הצהירה, כי אותו שיק עצמו שימש כחלק מתמורה בגין הדירה שנרכשה על ידה משמעון ברק.

115. בהקשר זה יצויין בנוסף כי בחישוב התמורה בגין הדירה, כללה קרן את הערבות שהעמיד בעלה. אלא שבעוד שהסכם המכר נחתם בשנת 2012, כרבע מהסכום הועבר רק בשנת 2014 ( וזאת כמימוש של ערבות לחברה בחתימת בעלה). ואכן לפי עדות יפית רעייתו של ארז אשר שימשה כמנהלת החשבונות, הערבות לא נרשמה ( "איך רשמת את ההלוואה הזו בספרים? ת: אזה הלוואה? הלוואה לא ניתנה, הוא נתן ערבות.... הערבות לא נרשמת בספרים, רק כשפודים אותה. כשפדו אותה לא הייתי מנהלת חשבונות" ( פ' ע' 306 ש' 6-10)). ללמדנו כי בזמן אמת לא הועברה לחברה התמורה המלאה בגין הדירה.

116. הראיות אשר הוצגו ע"י התובעים, מעלות סימני שאלה באשר להתנהלות ם עת נטלו חלק בעירוב הכספים. תשתית ראייתית זו מעבירה את נטל הראייה לנתבעים. כבר נפסק כי תביעה להרמת מסך נסמכת על ראיות הנוגעות להתנהלותה הפנימית של החברה אשר לתובעים אין נגיעה אליהם, די לו לתובע להציג ראשית ראיה להתנהלות לא תקינה של החברה על מנת להעביר את נטל הראיה לנתבעים:

"אשר לנטל הראייתי יצוין כי תביעה להרמת מסך ההתאגדות נסמכת, לא אחת, על מידע המצוי באורח בלעדי בידי הנתבעים. במצב דברים זה, כפי שנפסק, אין מקום ללמוד מן הזהירות הרבה והצמצום הנוהג בכל האמור בהרמת מסך ובהטלת אחריות אישית על בעלי המניות לעניין האיכות והכמות של הראיות הנדרשים מן התובע לשם הוכחת התקיימותם של התנאים להרמת מסך. מקום בו העילה להרמת מסך נסבה על התנהלותה הפנימית של החברה או למגעיה עם צדדים שלישיים אשר לתובע אין נגיעה אליהם, נדרשת מן התובע כמות פחוּתה של ראיות. די לו אם יציג "קצה חוט" או "ראשית ראיה" להתנהלות בלתי כשרה של החברה, די לו אם יציג "נתונים מחשידים" על התנהלות החברה, על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הנתבע. נוכח אלה יידרש הנתבע להביא ראיותיו ולתת הסברים שיהיה בהם כדי לסלק את סימני השאלה, וככל שלא יעשה כן אפשר ותתקבל התביעה ויוּרם מעליו מסך ההתאגדות.
(ת.א. (י-ם) עירית ירושלים נ' שירותי מזון מוכן ל.ר. בע"מ ואח' (27.8.15) בפסקה 77 וההפניות הרבות שם).

117. לענין הרמת מסך בנסיבות בהן אין הפרדה כלכלית מהותית בין החברות לבעלי המניות, נקבע:

"ודוק, על מנת להצדיק בנסיבות העניין את השימוש בסעד הקיצוני של הרמת מסך בין החברות לבין בעלי מניותיהן, האחים קחטן, היה על המשיבים להוכיח לא רק ניהול אדמיניסטרטיבי משותף של החברות ב"קבוצת קחטן" אלא גם התנהלות משותפת מבחינה כלכלית ומהותית, אשר במסגרתה אין הפרדה מהותית בין החברות השונות בקבוצה ואין לאישיות המשפטית הנפרדת של כל חברה וחברה בקבוצה שום חשיבות. במילים אחרות, אילו היה מוכח שמדובר בקבוצת חברות שמנוהלת מבחינה מהותית כמקשה אחת על ידי האחים קחטן, תוך שמירה על האישיות המשפטית הנפרדת של כל חברה וחברה אך ורק למראית עין וכלפי חוץ, בבחינת " קליפה ריקה", אך ללא הפרדה כלכלית מהותית בינן לבין עצמן כלפי פנים – ובעיקר, ללא הפרדה כלכלית בין החברות לבין בעלי מניותיהן, האחים קחטן – אזי היה מקום להרים את המסך בין החברות לבין עצמן ובין החברות לבין בעלי מניותיהן" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.15) בפסקה 57 לפסק דינו של כב' השופט דנצינגר- ההדגשה במקור).

118. כאמור נתבעים 6 ו- 7 נטלו חלק בעירוב הכלכלי ומכאן שהונחה תשתית להרמת המסך בענינם.

היקף החבות

119. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעים 6 ו- 7 בהשבת הכספים אשר שולמו בגין דמי זכיון לשני הסניפים בסך כולל בסך 750,000 ₪ וכן השבת הסכומים בגין הערבויות בסך 100,000 ₪, ובסך הכל 850,000 ₪.

120. כאמור, הסעד של ביטול הסכמי הזכיון והשבת דמי הזכיון מבוסס על טענת תרמית ("מכיוון שהיום אנחנו יודעים שיש פה הונאה" - פ' ע' 159 ש' 30; וכן לעניין נספח הויתור "הוא תכנן שהחברה תיפול. הוא תכנן להוציא את הכספים לא לבד, יחד עם השותפים שלו"- ע' 171 ש' 28-29). טענת התרמית לא הוכחה ביחס לנתבעים 6 ו-7. כמו-כן, יש לקחת בחשבון כי הסניפים פעלו והתקבלו הכנסות כלשהן בגינם . התובע לא התייחס כלל להכנסותיו ולא קיזז אותן בתביעתו להשבה.

121. יתירה מכך התובע אישר בחקירתו הנגדית כי כי במצב בו היה הנספח השני מקוים ע"י החברה, לא היתה מוגשת תביעה זו (ע' 176 ש' 9-11).

122. מנגד זכאים התובעים לפיצוי בגין הפרת התחייבויות החברה בנספח השני, כדלקמן:
הערבויות אשר הועמדו בגין הסניפים - הנתבעים לא הכחישו באופן מפורש את טענת התובעים באשר לסכום הכולל (100,000 ₪) ואופן העברת הערבות (שיק בסך 30,000 ₪ ועוד עסקאות אשראי עבור ליה בראנה בסכום של כ-70,000 ₪ - סעיף 44 ו'- 44ז' ונספחים יג' ו-יד' לתצהיר התובע). בנספח השני הוסכם כי הערבויות יוחזרו לתובע אם וכאשר ימכרו הסניפים בעתיד. משהופרו התחייבויות החברה בנספח השני , זכאים התובעים להשבת כספי הערבויות.

דמי שכירות בגין סניף כפר סבא - שוכנעתי כי החברה התחייבה לשאת בדמי השכירות בגין סניף כפר סבא ולא ניתן לפרש אחרת את הנספח. התובע טען בעדותו, כי הדבר הוסכם מפורשות: "נראה לך הגיוני שאני אחתום על הסכם שאני משלם שכירות ההכנסות כולן עוברות לנחום?" (פ' ע' 187 ש' 18-19), וכן, "אני משאיר לחברה לנהל, לנהל, מה זה לנהל? לקחת את כל,......לקחת את כל הסניף הזה" (פ' ע' 188 ש' 21 וכן פ' ע' 189 ש' 2). תימוכין לגרסתו ניתן למצא במכתבו מיום 24.7.15 לגבי התכנית ליציאתו מהסניפים (נספח לתצהירה של יפית ר' בקשה 32 מיום 26.12.16) "נקודות עיקריות כפי שהובאו בשיחתנו.....ב. אתם מתפעלים את הסניפים ז"א שכירות, שכר עובדים ותחזוקה שוטפת". וכן בהודעות whats up הודעה מיום 29.7.13 15:48 "איך אתה מעביר שכירות ודמי ניהול לכפר סבא"; הודעה מיום 30.7.13 12:23 "איך אתה מעביר לו את השכירות" ומשעה 12:58 "איך מעביר שכירות לדני?" ב-30.7.13 בשעה 16:00 "ארז לא ענית לי לגבי דני שאני אדבר איתו ואסביר לו את השינויים. זה די דחוף"- (ר' נספח כ"ד לכתב התביעה). התחייבות זו הופרה.
התובע טוען כי דמי השכירות ודמי הניהול החודשיים בגין סניף כפר סבא הסתכמו בסך 17,000 ₪ (ס' 95 ה לתצהירו). לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי בגובה דמי השכירות והניהול ל-8 חודשים החל מהמועד המוסכם בנספח ועד מועד צו כינוס הנכסים כנגד החברה- בסך כולל של 136,000 ₪ .
לענין הערבות הנטענת בגין הסכם השכירות בסך 28,000 ₪ - הערבות הבנקאית אמנם צורפה כנספח להסכם השכירות אולם לא ברור האם חולטה ואם כן מדוע.

דמי שימוש בגין סניף ארנה- עת התחייבות החברה בנספח הופרה ביחס לתשלום דמי שימוש בחודשים 1/14-3/14 זכאים התובעים לפיצוי הנדרש בסך כולל של 9,000 ₪. הוא הדין בתשלום עבור קופונים מכח התחייבות הנתבעים מיום 4.12.13 (נספח כ"ג לתצהיר התובע בסך 7,800 ₪).

123. התובעים לא הציג ו ראיות לביסוס טענותי הם לפיהן יש לחייב את הנתבעים בהשבת סך 170,000 ₪ אשר שולם כמקדמה בגין מוצרים. או לדמי הפידיון בגין מכירת מוצרי החברה בסניף ארנה מיום 1.7.13 עד ליום 7.7.13. התובעים לא הציג ו ראיות לפיהן יש לחייב את הנתבעים 6 ו-7 בתשלום עבור 820 קופונים לחנוכה בסך 7,380 ₪. הדרישה נסמכת על טענת התובע בתצהירו ללא חישוב או אסמכתא (סעיפים 83-84 לתצהיר).
כך, איני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים 6 ו-7 בשיפוי ופיצוי בגין קנסות ועיקולים, לאור הפרה המיוחסת לארז לספק לתובעים שרותים חשבונאיים. גם לו נקבל את גרסת התובע, יש לתובעים אשם תורם במלוא הנזק או רובו המכריע. חובת ם של התובע ים כלפי רשו יות המס הינה חובה אישית.

124. עגמת נפש- פיצוי בגין נזק לא ממוני נתון לשיקול דעתו של בית המשפט טעון הוכחה וניתן במקרים חריגים (ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום (29.1.2015)). כמו כן יש להתחשב בכך שמדובר במערכת יחסים עסקית בבסיסה ולא מדובר ביחסי אמון (ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אהוד ירדני, [פורסם בנבו] פסקה י"ח (17.8.2010)).

סוף דבר-

125. התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך 252,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל .
הנתבעים 6 ו-7 ישאו בהוצאות התובעים בגין אגרה ביחס לסכום פסק הדין ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.