הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 58542-11-17

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעת

א.ר. קנין נכסים והשקעות (1997) בע"מ
ע"י עו"ד יוחאי רוברט

נגד

הנתבעת

מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ
ע"י עו"ד אייל נוימן

פסק דין

בפסק דין זה עליי לקבוע האם התובעת העוסקת בתיווך במקרקעין זכאית לקבל מהנתבעת דמי תיווך בגין מכירת דירה בפרויקט דיור שהוקם על ידי הנתבעת.

הנתבעת פנתה אל התובעת בבקשה לקבל ממנה שירותי שיווק ומכירה לדירות בפרויקט -בניין ברחוב רוטשילד בתל אביב. ביום 11.5.2017 חתמו הצדדים על "הסכם שיווק בלעדי" במסגרתו מסרה הנתבעת לתובעת את הטיפול בקידום המכירות של הפרויקט באופן בלעדי וזאת לתקופה של 4 חודשים מיום ההסכם, קרי ע ד ליום 10.9.2017. בהתאם להסכם, בתמורה למילוי מלוא התחייבויותיה, זכאית הייתה התובעת לדמי שיווק בסך של 1.5% בתוספת מע"מ בגין כל דירה, אשר תימכר בפרויקט אם על ידה ואם על ידי כל גורם אחר, למעט שני רוכשים אשר שמותיהם צוינו בהסכם. על פי ההסכם, זכאית הייתה הנתבעת להביא ו לכדי סיום אם התובעת תפר אותו ולא ת תקן את ההפרה בתוך 14 יום מיום קבלת הודעה בכתב לעשות כן.

ביום 1.8.2017 הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא מוכרת את דירה 12 ולכן ביקשה ממנה שלא לפרסמה. דירה זו נמכרה באמצעות מתווך שאינו קשור לתובעת בשם אייל זומר. התובעת טענה כי הנתבעת לא טרחה להביא ליד יעתה כי המתווך פנה אליה במהלך תקופת הבלעדיות, לא הפנתה אותו ואת לקוחתו אליה ולמעשה מנעה ממנה כל ידיעה וכל מעורבות בעסקת המכר, כך שהעמידה אותה בפני עובדה מוגמרת. לדבריה, הודעת הנתבעת בדבר מכירת הדירה הייתה בסמוך לאחר שעובדת התובעת גב' ורד גדש ביקשה להביא לקוח לראות את הדירה ו פנתה בקשר לכך אל מנהלת הנתבעת גב' נילי וינברג . זו הודיעה לה כי בגין הדירה מוחלפות טיוטות כך שאין טעם להביא לקוחות כדי לראותה. לאחר שהמכירה הושלמה, פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה לשלם לה את דמי השיווק המוסכמים אולם הנתבעת סירבה. לאור זאת, הועבר הנושא לטיפול משפטי וב"כ התובעת פנה בשמה במכתב בו דרש את התשלום המגיע לה.

במסגרת תשובתה למכתב הדרישה טענה הנתבעת כי התובעת לא קיימה את התחייבויותיה על פי ההסכם, לא ביצעה את פעולות השיווק הנדרשות ממנה, לא הייתה מעורבת בשום שלב במשא ומתן מול הקונה ולא הייתה הגורם המקשר בעסקה זו.

התובעת טענה כי בניגוד לטענת הנתבעת היא מילאה את כל התחייבויותיה ככל שאלה היו תלויות בה. לדבריה, הנתבעת נמנעה מלהעלות בזמן אמת טענות כלשהן ורק שבועות לאחר השלמת עסקת מכירת הדירה, העלתה טענות בגין אי קיום התחייבויותיה. התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר הועמדה על סך של 139,628 ₪ המהווה 1.5% מסכום מכירת הדירה בתוספת מע"מ.

הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם לבצע את שירותי השיווק והמכירה. לפיכך, מכרה באמצעות גורם אחר את  הדירה. הנתבעת המתינה לתום תקופת הבלעדיות, שכן קיוותה כי במהלכה י ינקטו על ידי התובעת פעולות לצורך מכירת דירות בפרויקט אך אלו לא נעשו. מאחר שעל פי ההסכם, תשלום שכרה של הת ובעת הותנה במילוי התחייבויותיה ומאחר שאלה לא מולאו, הרי שהתובעת אינה זכאית לתשלום. בנוסף, טענה כי התובעת לא פעלה בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין (להלן: "החוק") לפיו על מתווך המעוניין בבלעדיות לבצע פעולות שמטרתן תיווך במקרקעין. לטענתה, לא ניתן להתנות בהסכם הבלעדיות על הדרישה ש התובעת תהיה הגורם היעיל בעיסקה, שכן מדובר בדרישה קוגנטית. במקרה דנן התובעת לא הייתה הגורם היעיל ולכן אינה זכאית לתשלום.

בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבעת רשות להגן והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהיר של גב' ורד גדש אשר טיפלה מטעמה בענייני הנתבעת. מטעם הנתבעת הוגשו תצה ירים של מנהלת הנתבעת גב' נילי וינברג, של מר אורי זומר אשר תיווך בפועל בעסקה נושא המחלוקת ושל מזכירת הנתבעת גב' רחל סימנטוב. לבקשת הנתבעת זומנה לעדות רוכשת הדירה גב' קלגסבלד. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירה נגדית למעט גב' סימנטוב אשר ב"כ התובעת ויתר על חקירתה. גב' קלגסבלד שלא הגישה תצהיר, נחקרה על ידי ב"כ הנתבעת בחקירה ראשית.

יש לציין כי ההליכים נוהלו כולם בפני כב' השופטת קוברסקי. לאחר שהתובעת הגישה את סיכומיה, נתברר לכב' השופטת כי לא הובא לידיעתה כי מי שמשמש כמנהל התובעת מוכר לה באופן אישי ו לפיכך פסלה עצמה מלהמשיך ולדון בתיק. בעקבות האמור, הגישה הנתבעת "בקשה לקביעת מותב וקיום ההליכים מחדש" והתיק הועבר לטיפולי. לאחר שהבקשה לקיום הליכים מחדש הועברה לתגובה ותשובה כמקובל ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בו שמעתי את טענותיהם, החלטתי ביום 11.6.2019 לדחות את הבקשה. בהחלטתי הוריתי לנתבעת להגיש את סיכומיה והתיק נקבע לדיון לצורך השלמת טיעון בעל פה ביום 7.7.2019. על החלטתי זו הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור אשר נדחתה על ידי כב' השופטת שלומית יעקובוביץ מבלי שזו הועברה לתגובת התובעת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ו בחומר הראיות, עיינתי בסיכומי הצדדים וש מעתי את טענותיהם בדיון שהתקיים, החלטתי לקבל את התביעה.

על אתר אומר כי אין מחלוקת כי מי שתיווך בפועל בעיסקה נושא ה תביעה היה המתווך מר אורי זומר ולא התובעת.

התובעת נסמכה בטענותיה בין היתר על האמור בסעיף 3.4 להסכם בין הצדדים הקובע כי: "בכפוף לקיום התחייבויות המשווקת על פי הסכם זה – מעגן מתחייבת בזאת כי שיווק הפרויקט נמסר בזאת למשווקת באופן בלעדי ובכל מקרה מתחייבת בזאת מעגן כי גם אם תימכר דירה בפרויקט שלא באמצעות המשווקת בתקופת הבלעדיות למעט לה"ה לוקר ונאווי לשלם למשווקת את התשלום המפורט בסעיף 7 להסכם זה, בכפוף לכך שההסכם בתוקף באותה תקופה " (הדגשות הח"מ). משמעות האמור היא שעל פי ההסכם אף אם הדירה לא נמכרה על ידי התובעת, אין בכך כדי לפגוע בזכותה לדמי תיווך כל עוד נמכרה ב תוך תקופת הבלעדיות.

בעניין זה טענה הנתבעת כי על פי החוק, הדרישה שמת ווך יהיה הגורם היעיל בעיסקה היא קוגנטית , כך שלא ניתן להתנות עליה. לפיכך, על מנת שהתובעת תהיה זכאית לשכרה , עליה להיות הגורם היעיל חרף האמור בהסכם.

על מנת לעמוד על טיבה של טענה זו ולאור הסכם הבלעדיות שנכרת בין הצדדים, נחוץ להביא מהוראות החוק והתקנות הרלוונטיות לענייננו.

סעיף 9(ב) לחוק קובע כי: " מתווך במקרקעין רשאי להסכים עם לקוח בדבר מתן עסקה מסו יימת לטיפולו הבלעדי (להלן - בלעדיות), ובלבד שמתן הבלעדיות ותקופתה –
(1) ....
(2) שבמהלך תקופת הבלעדיות יבצע המתווך פעולות שמטרתן תיווך במקרקעין (בחוק זה – פעולות שיווק) ".

בסעיף 9(ד) נקבע כי "השר, באישור ועדת הכלכלה, רשאי ל קבוע פעולות לשיווק כאמור בסעיף קטן (ב) שמתווך במקרקעין יהיה חייב בביצוען, כולן או חלקן, בתקופת הבלעדיות".

בסעיף 14(א) לחוק נקבע כי "מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:.. (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

בסעיף 14 (ב) נקבע כי "מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו לפי סעיף 9(ד) - חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף קטן (א)(3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות".

בסעיף 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק) נקבע כד לקמן:"(א) ניתנה למתווך במקרקעין בלעדיות כאמור בסעיף 9(ב), יבצע המתווך שתי פעולות שיווק לפחות מבין הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (6), אלא אם כן סוכם שתבוצע פעולת שיווק כאמור בפסקה (7), יחד עם פעולה מהפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (6) או בלעדיה, הכל כפי שיוסכם עם הלקוח:
(1) פרסום באמצעות שילוט באחת או יותר מן הדרכים שלהלן:
(א) הצבת שלט על הנכס או בקרבתו;
(ב) הצבת שלט על גבי לוח מודעות ציב ורי;
(ג) הצבת שלט במרכז קהילתי; (ד) כל שלט אחר כפי שיוסכם בין המתווך ללקוח.

(2) פרסום בקרב קהל לקוחות מסוים, המופיע במאגר של המתווך, באמצעי אלקטרוני, באמצעות דיוור ישיר או באמצעי אחר כפי שיסוכם, או פרסום מודעה באתר אינטרנט או באמצעי ממוחשב אחר אשר יועדו לשיווק נכסי מקרקעין;

(3) פרסום בעיתון יומי נפוץ אחד לפחות;

(4) פרסום בעיתון מקומי או בעיתון המיועד לקהל יעד מסוים בהתאם לבחירתו של הלקוח;

(5) הזמנת רוכשים פוטנציאליים או מתווכים נוספים לבקר בנכס במועד שיוסכם עליו.

(6) הזמנתם של חמישה מתווכים אחרים לפחות, הפעילים ביישוב שבו מצוי הנכס העומד למכירה, לשתף פעולה לשם מכירת הנכס;

(7) כל פעולת שיווק שאינה מנויה בפסקאות (1) עד (6), כפי שתוסכם בין הצדדים.

מן המקובץ עולה כי על מנת שתקום חזקה כי התובעת היא הגורם היעיל בעסקה, די בכך שת בצע שתי פעולות שיווק לפחות מבין הפעולות המנויות בסעיף . שוכנעתי כי התובעת עשתה יותר משתי פעולות שיווקיות. התובעת הציבה שלט על הבניין עצמו ובו פרטי ההתקשרות עמה (ראו סעיף 13 לתצהיר גב' גדש ונספח ה לתצהיר), פרסמה באמצעות דיוור ישיר במייל ללקוחות התובעת בדרך של ניוזלטרס, בפייסבוק ובאתר התובעת (ראו סעיף 16 לתצהיר גדש ונספח ו) ואף הזמינה רוכשים פוטנציאליים וקיימה עמם פגישות (ראו סעיף 18 לתצהיר גב' גדש). פעולות אלה מקימות את החזקה הסטטוטורית הנדרשת לפיה התובעת היא הגורם היעיל בעיסקה.

חזקה זו ניתנת אמנם לסתירה (ראו פסק הדין ברע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' בנימין (פורסם במאגר משפטי) להלן : "עניין בראל" בסעיף 26), אך הנתבעת לא סתרה אותה כפי שיפורט להלן.

המבחנים בהם יש לעמוד על מנת לסתור חזקה סטטוטורית זו נקבעו בעניין בראל על ידי כב' השופטת ברק ארז (סעיפים 30-32) אשר לעמדתה הצטרף כב' השופט ג'ובראן כדלקמן: "בכלל זה, ומבלי למצות, יש לתת משקל לשיקולים הבאים: המועד שבו ראו הרוכשים את הנכס – לפני תקופת הבלעדיות או במהלכה; ככל שמדובר במועד לפני תקופת הבלעדיות – יש לבחון כמה זמן לפני תחילת התקופה הרוכשים ראו את הנכס (כשהדעת נותנת כי ככל שהמועד יהיה רחוק יותר מתחילת תקופת הבלעדיות כך יהיה קשה יותר לסתור את החזקה הפועלת לטובת המתווך); המועד שבו נחתמה העסקה – בסמוך לחתימה על הסכם הבלעדיות, כאשר פעולות השיווק של המתווך הבלעדי היו באיבן, או בעיצומה של תקופת הבלעדיות, לאחר שכבר בוצעו אי-אלו פעולות שיווק על ידי המתווך הבלעדי; כמותן ואיכותן של פעולות השיווק שבוצעו על-ידי המתווך הבלעדי; תום הלב של הצדדים – האם יש חשש שהלקוח עקף ביודעין את הסכם הבלעדיות והתקשר עם מתווך אחר בתקופת הבלעדיות (ראו: ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1) 842, 848 (2001)); האם המוכרים דאגו להחריג רוכשים פוטנציאלים מהסכם הבלעדיות; וכן האופן שבו הגיעו הרוכשים לנכס – האם באמצעות מתווך אחר או בדרך אחרת, למשל מתוך היכרות קודמת או מקרית עם בעל הנכס או מי ממכריו. בהקשר זה יצוין כי ישנה חשיבות מסוימת לבירור אל מול הרוכשים עצמם מה היו הגורמים המרכזיים שסייעו להם בקבלת ההחלטה על רכישתו של הנכס.

מטבע הדברים, עלול להתעורר קושי בקביעה אובייקטיבית וחד-משמעית בשאלה מי היה הגורם היעיל בעסקה, בפרט כאשר מדובר בסיטואציה שבה ישנו מתווך בלעדי שעשה את עבודתו נאמנה וכמצופה ממנו. על כן, חשוב להבהיר כי לא כל הצבעה על פעולות של גורם אחר שתרם להתגבשות העסקה תספיק על מנת לסתור את החזקה. מכל מקום, ברי כי כל הכרעה בשאלה זו תיעשה לפי נסיבות העניין ולאורן של אמות המידה האמורות.

אכן, דברים אלה עשויים לצפון בחובם סכנה של תשלום כפול מצד בעל הנכס – הן למתווך הבלעדי והן למתווך נוסף שהיה מעורב בעסקה. אולם, זוהי סכנה שההתגוננות מפניה היא פשוטה יחסית. אם בעל הנכס חתם על הסכם תיווך בקשר ללקוח מסוים עובר לחתימה על הסכם הבלעדיות – עליו לדווח על כך למתווך הבלעדי ולבקש להחריג את אותו רוכש פונטנציאלי. אם, לעומת זאת, אותו רוכש פוטנציאלי מובא לנכס על-ידי מתווך אחר במהלך תקופת הבלעדיות שומה על בעל הנכס לעדכן את המתווך הנוסף על חוזה הבלעדיות ולסרב להתחייב כלפיו לתשלום דמי תיווך נוספים (כידוע, על-פי החוק, תשלום דמי תיווך מותנה בחתימה על חוזה עם המתווך הנוסף).

בענייננו, בחינת אמות המידה המוצעות ויישומן פועלות לטובת התובעת. מעדות המתווך זומר עלה כי הרוכשת ראתה את הדירה בתחילת יולי 2017, דהיינו, במהלך תקופת הבלעדיות (עמוד 9 שורות 6-18). יש לציין כי תקופת הבלעדיות החלה ביום 11.5.2017 כך שעד למועד בו הרוכשת ראתה את הנכס חלפו למעלה מחודש וחצי בהם בהתאם להסכם ל תובעת הייתה בלעדיות ובמהלכן ביצעה פעולות שונות.

זאת ועוד, כאמור, הנתבעת התחייבה בהסכם עם התובעת לשלם לה דמי תיווך גם אם תימכר דירה בפרויקט בתקופת הבלעדיות שלא באמצעותה. הנתבעת לא החריגה בהסכם לקוחות אשר יגיעו באמצעות המתווך זומר. לאור זאת התנהלות הנתבעת אשר התקשרה עם המתווך זומר שלא בידיעת התובעת מהווה התנהלות בחוסר תום לב והפרה של ההסכם עליו חתמה. הנתבעת סיכלה למעשה את האפשרות שהתובעת תהיה מעורבת במכירה הדירה נושא התביעה.

מעדותו של המתווך עלה כי היה מודע לכך שלנתבעת יש הסכם בלעדיות עם מתווך אחר וכי הנתבעת אמרה לו להמשיך בפעולת התיווך חרף ההסכם. להלן דבריו:
"ש. אתה מודע לכך שיש לה הסכם בלעדיות עם מתווך אחר?
ת. כן.
ש. ואתה בכל זאת לוקח על עצמך למכור את הדירה?
ת. כן.
ש. למה?
ת. אמרתי לה את זה, שאלתי ואמרה לי להמשיך לעבוד כרגיל" (ראו עמ' 8 שורות 25-30).

רק לאחר שהעיסקה עם הרוכשת הגיעה לשלבים מתקדמים ולאחר שלידי הרוכשת הגיע פרסום בדואר אלקטרוני שביצעה התובעת בעקבותיו פנתה אל הנתבעת, ה חליטה הנתבעת כי הגיעה העת לגלות לתובעת על כוונתה למכור את הדירה. כך העידה הרוכשת: "אני נמצאת במו"מ על הדירה הזו וקיבלתי מייל שהדירה הזו מוצעת למכירה על ידי מתווך אחר, זה דבר שמאוד הטריד אותי. הרמתי טלפון לנילי (מנהלת הנתבעת) ואמרתי לה מה קורה אנחנו במו"מ על הדירה ואתם עדיין ממשיכים לשווק אותה. שאלתי את בעלי אם מותר לה לעשות את זה ואמר לי שלא. וזה מה שכתבתי לנילי, היא אמרה לי וזה הכל נמצא בוואטספ, היא אמרה לי שתדבר עם התובעת ושזה לא למכירה" (עמוד 11 שורות 2-6). יתרה מכך, הר וכשת העידה כי : "אם לא הייתי קונה את הדירה דרך אורי זומר הייתי קונה דרך התובעת" (עמ' 11 שורות 6-7).  גב' גדש אף העידה כי לאחר שגילתה על הליכי המכירה המתקיימים ביקשה מהנתבעת להיות מעורבת בהליך מכירת הדירה אך זו סירבה (סעיף 38 ז לתצהיר הגב' גדש). עדותה זו מתיישבת עם מכתבה של מנהל ת הנתבעת מיום 1.8.2017 אל מר דן רימי מנהל התובעת בו הודיעה כי הנתבעת מוכרת את הדירה נושא התביעה וכי אין צורך שהתובעת תפרסם אותה (נספח ט לתצהיר גדש) .

בנוסף, מעדותו של מר זומר התברר כי סוכם עמו על דמי תיווך בשיעור 1% מתמורת המכירה (עמ' 8 שורה 20 ), מה שמסביר אולי את הסיבה לכך שהנתבעת נמנעה מלהפנות את הרוכשת א ל התובעת אשר הייתה זכאית לקבל דמי תיווך גבוהים יותר .

מן המקובץ עולה כי הנתבעת לא סתרה את החזקה הסטטוטורית הקיימת לטובת התובעת. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, הפרה את הסכם הבלעדיות בכך ש נמנעה מלגלות לתובעת כי קיים מתווך אחר הפועל למכירת הדירה ולמעשה סיכלה כל אפשרות שהתובעת תהיה מעורבת במכירה הדירה נושא התביעה. אשר על כן, אני קובע כי יש לראות בתובעת כגורם יעיל ב עיסקה.

התובעת מילאה אחר התחייבויותיה על פי ההסכם

בסעיף 5.2 להסכם נכתב כדלקמן: "במסגרת שירותי השיווק והמכירה תעניק המשווקת למעגן, בין היתר, את השירותים הבאים: 5.2.1. פניה אל רוכשים פוטנציאליים בטלפון ובכתב, הצגת פרטי הפרויקט והדירות בפני רוכשים פוטנציאליים, לרבות סיור עם רוכשים פוטנציאליים באתר הפרויקט. 5.2.2. טיפול שוטף במגעים עם רוכשים פוטנציאליים, לרבות דיווח שוטף למעגן בדבר אותם רוכשים פוטנציאליים, ודרכי ההתקשרות עימם. 5.2.3. ניהול משא ומתן עם רוכשים בכפוף לקבלת הנחיות ואישורים ממעגן. 5.2.4. ליווי הרוכשים במעמד החתימה על חוזי הרכש. 5.2.5. מתן הערות שיווקיות למעגן בקשר עם, פרסומו ו/או קידום מכירת היחידות בפרויקט. 5.2.6. כל חומר שווקי כלשהו בכפוף לאישור מוקדם של מעגן".

התובעת עמדה בהתחייבויותיה. כאמור, התובעת הציבה שלט גדול על בניין הפרוי קט בו מופיעים פרטי ההתקשרות עמה. מעדותה של גב' גדש עלה כי התובעת טיפלה במתעניינים שהגיעו בעקבותיו, שיווקה אותו באמצעות דיוור ישיר במייל ללקוחות בדרך של ניוזלטרס, ערכה פרסום בפייסבוק על ידי קניית לידים לצורך קידום הצגת הפרויקט בראש תוצאות החיפוש של דירות למכירה באזור לב העיר ושדרות רוטשילד בתל אביב ופרסמה את הפרויקט גם באתר שלה (ראו סעיפים 13-16 לתצהירה).התובעת אף צירפה לתצהירה את הפרסומים השונים שנשלחו באמצעי השיווק השונים שתוארו לעיל (נספח ו).

התובעת פירטה רשימה של לקוחות עימם נפגשה הגב' גדש או שוחחה טלפונית על הפרויקט ואף פורט כיצד הגיעו לפרויקט (סעיף 18 לתצהיר) . מפירוט זה עולה כי פעולות השיווק שבוצעו על ידי התובעת, כאמור לעיל, נשאו פרי וכי לקוחות שונים הגיעו בעקבות הניוזלטר, השילוט באתר הבניה, הפרסום באתר התובעת וברשת חברתית. התובעת העידה כי ביקרה עם לקוחות באתר, טיפלה בפניותיהם ו עדכנה את הנתבעת אודות פעולותיה הרלוונטיות באופן שוטף (ראו הודעות וואטסאפ בנספחים ז'1 עד ז'4) .

כחודש לאחר חתימת ההסכם, ביום 15.6.2017 שלחה התובעת לנתבעת דיווח וסקירה על פעולות השיווק שביצעה. במייל שנשלח מאת מנהלה מר דן רימי נכתב כדלקמן:

"היי נילי, בהמשך לשיחתינו , ביום ראשן נפגוש את רוני כדי לעבור על המפרט ולסגור את העסקה הראשונה! הצעתי לו להגיע בשעה 11:30 לבניין או לחילופין שנפגש ביחד במשרדך בשעה 14: 00. מחכה ממנו לתשובה סופית. אבל אפשר להיות רגועים, העסקה סגורה!
לגבי תהליך השיווק עד כה: עד היום הפצנו את הפרויקט במגוון מדיות לכ- 12,000 איש! (לא כולל החשיפות באתר האינטרנט). שילמנו על שלט, על דיוור, על לידים ממקורות שונים וכמובן השקענו הרבה מאוד זמן בפגישות עם לקוחות במשרד ובאתר עצמו. אנחנו לוקחים את העבודה מאוד ברצינות, מסבירים לכל גורם בסבלנות רבה על איכויות הפרויקט ומספקים מענה וייצוג מקצועי ומכובד. גם כאשר יש מחלוקות אנחנו מפגינים מקצועיות ומוכנים לספוג מחלקינו על מנת להציג את הפרויקט בצורה מכובדת וראויה. חשוב לי לציין כי נשמח לעזור בכל הנדרש במאמצי המכירה והשיווק, לא מתוך דאגה לקבל את חלקינו, אלא מתוך מתן שירות מקצועי ומקיף אליו התחייבנו כלפיך במעמד חתימת החוזה בינינו. לגבי הלקוח של מר זומר, אם את רוצה להגיע לאתר בעצמך ולהציג דירה באופן אישי ללקוח זה נהדר וזו זכותך המלאה! אך זכרי שאנחנו כאן ויודעים לתת מענה לכל הלקוחות כולל בעלי תקציבים גבוהים של כ 20 ו50 מליון שח). באופן אישי מנסיוני, אני חושב שנכון להציג לקונה את הנכס ע"י נציג מטעם הבעלים, ורק בשלב מאוחר יותר , כאשר מכירים את הלקוח ומבינים את התקציב שלו, יש לה יפגש עם הנושא והנותן. להמשך מוצלח כמו ההתחלה המוצלחת, דן" (נספח ח לתצהיר גדש).

במסגרת חקירתה הנגדית של הגב' גדש, התעכב ב"כ הנתבעת על נושא זה תוך שהוא מנסה לערער על היקף פעולות השיווק שתוארו בתצהיר. הגב גדש השיבה תשובות מפורטות התואמות את עדותה בתצהיר והבהירה כי אכן ננקטו על ידי התובעת פעולות שיווק בהיקף הנדרש. כך, כשנשאלה האם אין שום פעולה אחרת חוץ מהשיווק באמצעות הפייסבוק, השיבה: "ממש לא. אנחנו פנינו בכל צורה אפשרית, גם עם מאגר הלקוחות של החברה, גם עשינו פרסום מאוד מסיבי בנושא הפרוייקט של שיווק הפרוייקט, פרסום בעיתונות ובאינטרנט, בפייסבוק" (עמ' 5 שורות 14-16) ובהמשך הסבירה כי "יצאה תפוצה אגרסיבית מאוד לכלל לקוחות החברה ניוזלטר מאוד מסיבי גם ללקוחות של קניין. אנחנו מפרסמים גם דרך אתרים שאין לנו שליטה על מי מקבל את..." (עמ' 6 שורות 7-9). היא פירטה כי הפרסום בעיתונות היה בדה מרקר או בגלובס וכי נערכו שיחות טלפוניות רבות עם לקוחות מתעניינים עליהם דיווחה בזמן אמת לגב' ויינברג מהנתבעת וכי לא פעם בוצעו שיחות יזומות ללקוחות פוטנציאליים (עמ' 6 – 7 לפרוטוקול).

על פעולות השיווק של התובעת ניתן ללמוד אף מעדותה של הרוכשת, גב' קלגסבלד אשר העידה כי עורכת הדין שטיפלה עבורה בחוזה הרכישה קיבלה מהתובעת מייל בו פרסמה הנתבעת את הדירה אותה רכשה (עמ' 10 שורות 24-26).

זאת ועוד, במכתבה של מנהלת הנתבעת שהופנה למנהל התובעת ביום 1.8.2017 (נספח ט לתצהיר גדש) היא כתבה כדלקמן " אנו מוכרים את דירה 12 (קומה 4 , 3חדרים, פונה לשד"ר) לכן בבקשה אל תפרסם אותה. בהצלחה לנו עם השאר. תודה, נילי". במכתב זה שנשלח כ- 3 חודשים לאחר חתימת ההסכם לא הועלתה כל טרוניה בדבר אופן פעולתה של התובעת. נהפוך הוא , ממכתבה עולה אופטימיות וציפייה להצלחה בהמשך.

לא זאת אף זאת, אם סברה הנתבעת כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה היה עליה להתריע על כך . ככל שהתובעת לא הייתה מתקנת את דרכיה הייתה רשאית לבטל את ההסכם. בסעיף 10.2 להסכם נקבע במפורש כי : "מעגן רשאית להביא הסכם זה לסיום בכל עת, וזאת בכפוף לכך כי המשווקת הפרה הסכם זה ולא תיקנה את ההפרה בתוך 14 ימים מיום קבלת הודעה בכתב לעשות כן". מנהלת הנתבעת הודתה בעדותה חקירה נגדית כי לא כתבה לתובעת שאינה מרוצה מהשירות שנתנה וכי לא ביקשה לבטל את ההסכם. מעדותה עלה כי ביקשה להמשיך בהסכם מתוך תקווה שהתובעת תמכור דירות (עמוד 13 שורה 14 ושורות 18-20 ועמוד 14 שרות 24-26).

הפעם הראשונה בה טענה הנתבעת כי התובעת לא עמדתה בהתחייבויותיה על פי ההסכם הייתה רק לאחר שהתובעת פנתה אל יה בבקשה לשלם לה את העמלה המגיעה לה בגין מכירת הדירה וזאת ביום 20.8.2019 (ראו נספח י לתצהיר הגב' גדש וכן בסעיף 26 לתצהירה).

מן המקובץ עולה כי התובעת ביצעה פעולות שיווק להן התחייבה בהסכם. הנתבעת לא מחתה ולא טענה בזמן אמת כי פני הדברים אינם כך ואף לא ניסתה לבטל את ההסכם. טענת הנתבעת שהועלתה לאחר מכירת הדירה מובילה למסקנה שטענות אלה הועלו בניסיון להתחמק מתשלום שכרה של התובעת. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין זה.

הסכום לתשלום

בדיון שהתקיים לפניי הודיע ב"כ התובעת כי הוא מסכים לטענת הנתבעת לפיה הדירה נמכרה תמורת הסך של 7, 350,000 ₪ (עמוד 25 שורות 2-3). לפיכך, בהתאם להסכם, התובעת זכאית לקבל סך השווה ל1.5% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. סכום זה עומד על סך של 128,993 ₪.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 128,993 ₪. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט: אגרת בית המשפט כפי ששולמה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2 5,000 ₪. הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 1616 יולי 2019, בהעדר הצדדים.