הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 58388-04-19

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, סגן נשיא

מבקשים

  1. יגאל כהן
  2. אגמית עפר ואיטום בע"מ
  3. דינמוטורס חברה לנסיעות בע"מ

באמצעות עו"ד ליאור כספי

נגד

משיב
עו"ד דרור יהודאי
באמצעות עו"ד משה בר

החלטה

בקשה לסעד זמני האוסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה בכספים שהופקדו על ידו בחשבון נאמנות במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 1079/07 דינמו טורס נ' ישראל המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וזאת עד להכרעה בתביעה שהגישו נגדו המבקשים.
בחינת השיקולים השונים במקרה הנוכחי מובילה למסקנה כי יש לאפשר שחרור הכספים שבחשבון לידי המשיב, כפוף להפקדת ערבות בנקאית שתבטיח את זכויות המבקשים אם יזכו בדינם.
רקע
הרקע לסכסוך פורט בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת איריס לושי עבודי מ-21/1/19 במסגרת תיק הפש"ר ובהחלטת כב' השופט עופר גרוסקופף ברע"א 1548/19 כהן נ' יהודאי (28/3/19)).
המבקשות 2-3 הן חברות בשליטתו של המבקש 1.
המשיב שימש עורך דינם של המבקשים משנת 1985 לערך. במסגרת זו ייצג את המבקשת 3 בבוררות נגד אדם בשם חיים ישראל ואף זכה. מר ישראל לא שילם את חובו והמשיב הגיש בשם שלושת המבקשים בקשה להכריז עליו כפושט רגל.
ב-12/11/07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב (מר ישראל) והמשיב מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. ב-16/9/08 הוכרז החייב כפושט-רגל ו המשיב מונה כנאמן על נכסיו.
ב-2017 ניתן הפטר מוחלט ו המבקשים – שהם שלושת הנושים היחידים בתיק בפש"ר – ביקשו את חלוקת הכספים שבקופת הכינוס. תחילה חולק דיבידנד ביניים בסך 1,500,000 ₪ ובהמשך אושרה חלוקת דיבידנד נוספת בסך 650,000 ₪. למשיב עצמו נפסקו שכר טרחתו והוצאותיו כנאמן בסך כולל של 280,064 ₪.

המחלוקת
במסגרת דיבידנד הביניים חולקו כאמור 1,500,000 ₪ אך המשיב העביר למבקשים 636,540 ₪ בלבד, וקיזז לכיסו 863,460 ₪ שלטענתו המבקשים חבים לו בשל שירותים משפטיים שנתן להם ללא קשר לתיק הפש"ר, בעיקר שכר טרחתו בבוררות מול החייב. את הקיזוז ביצע בהסתמך על הסכם שנחתם בינו לבין המבקש 1 ב-28/4/08 ולפיו: "כאשר בגין יתרות החוב בטיפולך בבוררות בענייני דינמו טורס וחיים ישראל הסכמת להמתין לגביה מהכספים הראשונים מחיים ישראל. כל סכום שיגבה יוחזק ו/או יגיע לידיך, אתה רשאי לקזז קודם כל לסילוק כל חובות כאמור".
המבקשים סברו כי בשל היותו נאמן ובעל תפקיד אסור היה למשיב לקזז סכומים שזכו בהם במסגרת תיק הפש"ר, ואילו המשיב טען כי משעה שסכומי הכסף הועברו למבקשים כדיבידנד הם חדלו מלהיות כספים הקשורים בהליך הפש"ר ועל כן הוא רשאי לקזזם.
בית-המשפט של הפש"ר הורה למשיב להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות נפרד המפוקח על ידי ב"כ המבקשים עד לבירור המחלוקת (ראו סעיפים 12 ו-13 להחלטת כב' השופטת לושי עבודי) . ולגוף הדברים קבע כי המחלוקת שבן הצדדים אינה רלוונטית לתיק פשיטת-הרגל ויש בה לדון בתביעה אזרחית בפני הערכאה המתאימה. עוד נקבע כי הסכומים שהוחזרו ישארו בחשבון הנאמנות עד להחלטתו של בית-משפט זה. קביעות אלו אושרו בבית-המשפט העליון, ובהתאמה הוגשה התביעה הנוכחית ועמה הבקשה לסעד זמני שעניינה הקפאת הכספים בחשבון הנאמנות עד שתתברר התביעה.
עניינו של הסעד הזמני הוא אפוא בקשת המבקשים כי הכספים יוותרו בחשבון הנאמנות עד לסיום ההליך, בין השאר מחשש שאם יועברו לידי המשיב הם יאבדו.
דיון
השיקולים בבחינת בקשות לסעד זמני ידועים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות ולצדם תום לב, שיקולי יושר (למשל שיהוי) ומידתיות, היינו – שהסעד אינו פוגע במידה העולה על הנדרש. האיזון בן השיקולים השונים קרוי "מקבילית כוחות", ולפיו ככל שבית המשפט מתרשם שסיכויי ההליך גבוהים הוא יטה להפחית מחשיבות קיומו של מאזן הנוחות, ולהיפך (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; רע"א 6685/17 הר של הצלחה נ' בנק הפועלים (10/9/17); רע"א 2047/16 אולמי האחים סעיד נ' אולמות ומסעדות דאוד (11/4/16); רע"א 8715/15 מימון נ' רייטר (28/12/15); רע"א 5892/14 יהודה נ' חוגי (27/11/14) ; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי (20/9/11)).
בחינת השיקולים השונים במקרה הנוכחי מובילה למסקנה כי יש לאפשר שחרור הכספים שבחשבון הנאמנות לידי המשיב, כפוף לערבות בנקאית שתבטיח את זכויות התובעים אם יזכו בדינם.

סיכויי התביעה
התביעה היא תביעה כספית, ובשלב זה לא ניתן לומר כי סיכוייה נוטים לטובת המבקשים. לעניין זה אפנה למסקנותיו של בית-המשפט המחוזי המדברות בעד עצמן:
"במקרה ספציפי זה הוכח כי פעולותיו של הנאמן היו ידועות ושקופות לנושים ולא נעשו בהיחבא ותוך ניצול יתרון של מידע על פני הנושים או על פני גורמים אחרים הקשורים לתיק פשיטת-הרגל ... כמו כן מקובלות עליי טענותיו של עו"ד יהודאי כי כוונת הקיזוז הוּדעה לנושים מראש, וזאת הן במכתבו לבא-כוח הנושים מיום 6.8.2017 והן בדברים שהחליף עם בא-כוח הנושים, עו"ד כספי, לפני הדיון בפניי ביום 6.4.2017 - טענה עובדתית אשר לא נסתרה על-ידי עו"ד כספי.
.......
יודגש כי לא בכדי קבעתי כי הנושים הם אלה אשר צריכים לנקוט יוזמה ולהגיש את התביעה, ולא להיפך, וזאת הואיל ועו"ד יהודאי צודק בטענתו - והדברים נאמרים כמובן במלוא הזהירות וכאמור מבלי לקבוע דבר לגוף המחלוקת - כי בכל ההליך הממושך שהתנהל בפניי לא הביאו הנושים כל תצהיר ולא הצביעו ולו על בדל ראיה לסתור את הראיות בכתב שהביא עו"ד יהודאי לגבי חובותיהם של הנושים כלפיו ולגבי זכות הקיזוז הלכאורית שלו מכוח הסכם הקיזוז".
אינני נדרש לקבוע בשלב מקדמי זה כי מדובר במעשה בית-דין החל על ההליך הנוכחי ( כטענת המשיב) אך משקלן של קביעות אלו במסגרת הסעד הזמני פועל לחובת המבקשים שכן יש בהן קביעה שיפוטית, לפחות לכאורית, התומכת בחלק ניכר מטענות המשיב.
אמנם נותרה טענת המבקשים אשר חלקו על עצם קיומו של חוב שכר טרחה ובוודאי על שיעורו, ובית-המשפט המחוזי הדגיש כי אינו מכריע בטענות אלו (סעיף 25), אך המבקשים התקשו להראות בשלב דיוני זה כי הם פטורים מתשלום שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים שנתן להם המשיב, ואילו המשיב הציג ראיות לכאורה לקיומה של טענת חוב בסך 350,000 ₪ בגין הבוררות כבר ב-2007. המבקשים מצדם לא הציגו כל ראיה לתשלום שכר טרחתו בגין הבוררות, ולעניין זה אשוב ואפנה לדברי כב' השופטת לושי עבודי כי "בכל ההליך הממושך שהתנהל בפניי לא הביאו הנושים כל תצהיר ולא הצביעו ולו על בדל ראיה לסתור את הראיות בכתב שהביא עו"ד יהודאי לגבי חובותיהם של הנושים כלפיו ולגבי זכות הקיזוז הלכאורית שלו מכוח הסכם הקיזוז" (סעיף 27).
נוכח האמור לעיל ניתן לקבוע בזהירות כי בשלב מקדמי זה וטרם הגשת הראיות שיקול סיכויי התביעה נוטה לטובת המשיב.

מאזן הנוחות
כל צד יוכל בוודאי לעשות שימוש בכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות, ואיש לא יפיק תועלת מהשארת הכספים ללא שימוש בחשבון הנאמנות. לכאורה, והואיל ומדובר בתביעה כספית, מאזן הנוחות נוטה לשחרור הכספים לידי המשיב, אך צודקים המבקשים בטענה שהכספים נמצאים היום במקום ניטרלי ומוגן ושקיים סיכון שאם הכספים יועברו לא ניתן יהיה לקבלם חזרה בסיום ההליך. עם זאת, ניתן לאיין סיכון זה על ידי הפקדת ערובות מתאימות, ולתת סעד במידה שאינה עולה על הנדרש. המשיב טוען כי המבקשים לא הציגו כל ראיה לכך שיתקשה להשיב את הכספים אם יקבלם, ולראיה העובדה שעם מתן החלטתו של בית-המשפט המחוזי השיב אותם לחשבון הנאמנות. במהלך הדיון אף ציין כי בידיו מספר נכסי מקרקעין ששווים עולה על סכום הכסף שבחשבון. אולם המשיב בחר שלא להציג ראיות כלשהן לחוסנו הכלכלי או בטוחות להשבת הכספים, בטענה שהמבקשים לא הוכיחו כי יתקשה להשיבם. אינני מקבל את גישתו. ראשית, מעמדם המשפטי של הצדדים עתה שונה לחלוטין ממעמדם בתיק הפ"שר, שכן הסיכון שהמשיב עמד בו בהיותו נאמן שלקח לידיו כספים מתיק מן הנושים היה סיכון אישי שאינו קיים בתביעה הכספית (בסופו של יום אישר בית-המשפט את פעולותיו אך היה זה אישור בדיעבד) . לא ניתן אפוא להקיש מהתנהלותו בתיק הפש"ר ולהשוות את המאמצים שעשה לגיוס הכספים והפקדתם בחשבון להתנהלות עתידית בתיק הנוכחי. שנית, הואיל והמשיב מבקש לשנות את המצב הקיים, היינו – ליטול לידיו כספים המופקדים ומוגנים בחשבון נאמנות, הנטל להראות כי הכספים בטוחים מוטל עליו.
מאזן הנוחות מורה אפוא על שחרור הכספים לידי המשיב תוך הפקדת בטוחה מתאימה שתבטיח פירעונם אם התביעה תתקבל.
סוף דבר
הכספים נמצאים היום בחשבון הנאמנות אך בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי ברירת המחדל היא שחרורם לידי המשיב (פסקה 26). המבקשים חוששים כי אם הכספים יועברו לידי המשיב לא יוכלו לקבלם חזרה אם יזכו בדינם ולכן ביקשו למנוע העברה שכזו. בחינת השיקולים הנוגעים לסעד הזמני מלמדת כי יש קושי בהוצאת הצו המבוקש, שכן סיכויי התביעה אינם נוטים לטובת המבקשים ואילו את החשש שהכספים לא יוחזרו ניתן לאיין על ידי הפקדת ערבויות מתאימות. במסגרת הדיון הלין המשיב על עלותה של הערבות אך ככל שברצונו לקחת את הכספים לידיו עליו לספק בטוחות מתאימות, וככל שיגרמו לו הוצאות יוכל להפרע בסיום ההליך.

נוכח האמור לעיל נקבע כדלקמן:
הכספים בחשבון הנאמנות נושא הבקשה ישוחררו לידי המשיב אם יציג ערבות בנקאית אוטונומית בגין כל סכום שישוחרר לידיו. הערבות תעמוד בתוקפה עד למתן פסק דין בתובענה ותכלול תנאי לפיו יועבר לידי המשיבים כל סכום (בגבולות הערבות) שיפסק להם בתובענה בתוך 14 ימים מהצגת פסק הדין;
המבקשים יפקידו בקופת בית-המשפט ערבות כספית בסך 10,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זהה, לשם פיצוי בגין נזק שייגרם למשיב, לרבות הוצאות הערבות הבנקאית אם יזכה בדין.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
אשוב על המלצתי לצדדים בסוף הדיון כי נוכח השינוי המשפטי שאירע בעקבות החלטות בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, והגשת התביעה הכספית, מוטב להם לשוב לגישור שהתקיים קודם לאותן החלטות.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.