הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 58196-09-20

לפני כבוד השופטת הדס פלד

המבקש:
עו"ד אהב כהן

נגד

המשיבה:
טודובום אחזקות בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבע (להלן:"המבקש"), לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט.

מדובר בתביעה כספית על סך 292,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

לטענת המשיבה המבקש פרסם כנגדה שני פרסומים פוגעניים בפייסבוק המהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. הפרסום הראשון מיום 10.8.2020 במסגרת קבוצת "ווטסאפ". המשיבה טוענת כי המבקש שיתף פוסט שכתב צד שלישי אשר טען כי הולך שולל על ידי חברת פרמידה וכי המבקש קישר את הדברים החמורים שנטענו למשיבה, ולמעשה טען לראשונה, כי המשיבה היא חברת הפרמידה נשוא הפוסט. נטען, כי המבקש אף הוסיף איום לפיו ימוטט את המשיבה עד סוף השנה (נספח ג' לכתב התביעה). בפרסום השני- מכתב התראה ששלח המבקש לב"כ המשיבה ופרסום בחשבון הפייסבוק של המבקש (נספח ו' לכתב התביעה), במסגרתו על פי הנטען, אישר המבקש כי כתב את הדברים והשמיץ את המשיבה פעם נוספת, בטענה כי הונתה חיילים משוחררים ואנשים בעלי מוגבלויות לטובת בצע כסף וייחס לה מעשי מרמה רבים כולל הברחת נכסים לחו"ל, איומים, סחיטה ותביעות השתקה כנגד מי שמעז לבקר אותה או את מנהליה.

המבקש טוען כי מדובר בפרסומים מוגנים ומותרים לפי סעיפים 13(5), 13(7) ו-13(10) לחוק איסור לשון הרע. נוסף על כך, טוען כי קמה לו הגנת אמת בפרסום לפי סע' 14 לחוק איסור לשון הרע, וכן הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק.

האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות" ). בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") (טרם התקנת התקנות החדשות לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות, מתבצע במספר שלבים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. אם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו, ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה [רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009); ר' גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (פורסם בנבו, 13.07.2008)].

גם אם החברה לא הוכיחה את יכולתה לשאת בהוצאות הנתבע לו יזכה, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה. לשם כך יש לשקול; (א) הזכויות החוקתיות של הצדדים (ב) ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל, והפטור הוא חריג (ג) סיכויי ההליך. עם זאת, נקבע כי אין זה ראוי בדרך כלל להיכנס בהרחבה במסגרת זו, לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לכך, רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערובה, רובץ על כתפי החברה.

להבדיל מהטלת ערובה על חברה, המגמה בהשתת ערובה להוצאות משפט על יחיד היא שלא להטיל ערובה על יחיד, אלא במקרי קיצון על מנת להבטיח יכולת הגישה לערכאות, במיוחד נוכח המשמעות של אי הפקדת ערובה לפיה התביעה נדחית [רע"א 3462/14 סארי גנאם נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות‏ (פורסם בנבו, ‏17.9.2014)]. אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט [רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009)]. שני השיקולים הנוספים הינם סיכוי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע. על שני שיקולים אלו להתקיים יחדיו ואין די באחד מהם לבדו כדי להטיל ערובה [רע"א 2142/13‏ שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (פורסם בנבו, ‏13.11.2014)]. להבחנה בין שני סוגי תובעים, יחיד וחברה, ראו רע"א 7221/16 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ. צ'רלס מילגרום (פורסם בנבו, 13.9.2017).

המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה בטענה כי עומדת לו חסינות מוחלטת בהיותו עורך דין המייצג את הצד השלישי בתובענה שעניינה המסכת העובדתית שחווה הצד השלישי – נכה בן 22 אשר נאלץ לחיות עם מחולל חמצן, ואשר אותה עשקה המשיבה בהיותה הונאת פרמידה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 25.2.21. המבקש טוען כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר. לטענתו, מדובר בתביעה מופרכת שאינה מגלה עילה כלפיו לאור עילת הגנה העומדת לו מכוח סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, טוען כי מדובר בתביעת השתקה. המבקש מבקש לקבוע כי סכום הערובה שיופקד יהיה בסך 50,000 ₪.

המשיבה טוענת מנגד כי סיכויי התביעה גבוהים. לטענתה נטל ההוכחה הקבוע בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, קובע חזקה שהמבקש פרסם את הפרסום שלא בתום לב וסירב להסיר את הפרסום עד לשלב זה, באופן המקיים בפרסום כוונה לפגוע במידה רבה. לטענתה, במקרה הנדון הפרסומים לא הוכחשו ותוכנם מהווה הלכה למעשה לשון הרע, ולכן בנסיבות אלה ניהול ההליך נדרש רק לשם מיצוי טענות ההגנה של המבקש שיתקשה להוכיחן ברף הנדרש בתביעות מסוג זה, נוכח האשמת המשיבה בפלילים במסגרת הפרסומים. לעניין סכום הערובה המשיבה טוענת כי מדובר בסכום לא פרופורציונלי וכי יש לאזן בין זכויות הצדדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקש. המשיבה לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה, לסתור את הכלל בדבר הפקדת ערובה, עת מדובר בתאגיד; המשיבה לא הצביעה על מקורות כספיים מהם ניתן להסיק, כי תוכל לעמוד בהוצאות המבקש ככל ויושתו עליה בהליך זה. למעשה המשיבה לא הגישה ולו מסמך אחד לתמיכה בטענותיה. לאור האמור, לא הניחה תשתית לענין איתנותה. לא צורפו נתונים לפיהם מצבת נכסיה עולה על חובותיה, וכיצד יהיה ניתן להיפרע ממנה אם לא תזכה בתביעה ויפסקו הוצאות לטובת המבקש [רע"א 7715/09 Advance Computerized Technology (A.C.T) MEDICAL LTD נ' Arrow International INC 2400 Bernville Road Reading (פורסם בנבו, 14.02.2010); (רע"א 87/18 יוסף אדרי נ' יעקב סאייג (פורסם בנבו, ‏25.4.2018); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.2011). ראה גם רע"א (מחוזי י-ם) 61690-12-12‏ ‏ אייל ד. אבן ושיש בע"מ נ' ‏DUXIANWEI (פורסם בנבו, 23.1.2013)].

במסגרת בחינת הנסיבות נקבע, כי ראוי לבחון את סיכויי התביעה, רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד. לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי סיכויי התביעה כה גבוהים באופן המצדיק שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

לענין גובה הערובה, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת על מנת שתהא מידתית ותאזן נכונה את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בבחינת שיקולים אלה ובשים לב לסכום התביעה, יש להעמיד את גובה הערבות בסכום אשר לכל הפחות יכסה את הוצאותיו של המבקש בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.

סוף דבר

המשיבה תפקיד סך של 21,000 ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות המבקש. היה ולא תופקד הערובה בתוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו – התביעה תימחק. המשיבה תישא בהוצאות בקשה זו בסך 1500 בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.