הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 57984-10-17

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעת:

אס.אר. אקורד בע"מ

נגד

הנתבעים:

יורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד איתן ארז, עו"ד רז מנגל, עו"ד ענת קידר ששון
ב"כ הנתבעת: עו"ד סער רשף

פסק דין

חלק ראשון – על פסק הדין, העובדות הרלוונטיות והשאלות העומדות לדיון והכרעה
על פסק הדין
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה שהוגשה על ידי בעלי שעבוד על רכב יוקרה כנגד סוחר רכב משומש אשר אותו רכב התגלגל לידיו ונמכר על ידו לצד שלישי. הרכב הוא כאמור רכב יוקרה שנמכר כרכב משומש בסך של 850,000 ₪. השעבוד היה רשום לטובת התובעת ונמחק, על ידי בעלי הרכב הראשון כנטען בדרך של זיוף והונאה. אין טענה שהנתבעת היא זו שחלילה זייפה דבר . התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום ערכו של הרכב מכח תקנת השוק.
כבר בתחילה ייאמר שלמרות שנקבע מועד לשמיעת ראיות ואף הוגשו תצהירים, הרי הצדדים הסכימו ביניהם שהשאלה להכרעה היא בעיקרה שאלה משפטית ומשכך הוגשו סיכומי הצדדים ללא דיון נוסף וללא שקיימת מחלוקת מהותית ביחס לעובדות.

העובדות בתמצית שבתמצית
תחילתה של הפרשה הוא באדם בשם אחמד פדל, שהוא בעליה של חברת א. פדל בניה ושיפוצים בע"מ (להלן : "פדל בע"מ"). אותה חברה רכשה והיתה בעליה של רכב מסוג מרצדס S500. פדל בע"מ קיבלה שירותי מטבע וניכיון שיקים מהתובעת וכנגדם שיעבדה את הרכב.

שעבוד הרכב לטובת התובעת נעשה ביום 9/1/2017 במסגרת אגרת חוב בה נקבע שהתובעת רשאית לממש השעבוד במספר מקרים, כאשר ספרי התובעת יהוו ראיה לכאורה ביחס לחוב. השעבוד נרשם כדין, אך בהמשך הוסר כנטען בדרך של זיוף. על כך עוד יורחב בהמשך.

כאמור בכתב התביעה, אחמד פדל וכן פדל בע"מ לא עמדו בהתחייבויותיהם והחוב לתובעת עמד במועד הגשת התביעה על הסך של 4,060,077 ₪. ייאמר כי שאלת החוב לא נדונה בהליך והנתבעת לא העלתה ביחס אליה כל טענה.

בשלב מסוים זויפה חתימת התובעת וכן חותמת התובעת וביום 5/2/17 נמחק השעבוד שנרשם על הרכב. לעניין זה אין חולק שלאחר מועד זה לא היה רישום בדבר שעבוד – לא ברישומי רשם החברות ואף לא במשרד התחבורה.

הנתבעת רכשה את רכב המרצדס מפדל בע"מ ביום 29/4/17 וזאת כנגד הסך של 650,000 ₪. בפועל נרכש הרכב בסחר בהמרה (טרייד אין), כאשר פדל רכש רכב מרצדס נוסף מסוג AMG63 כנגד הסך של 1,330,000 ₪. מתוך התמורה בעבור ברכב החדש שילם פדל סך של 680,000 ₪ וסך של 650,000 ₪ נזקפו בגין אותו מרצדס S500 משועבד שנמכר לנתבעת.

הנתבעת מצדה מכרה את רכב המרצדס S500 לרוכש שלישי כנגד הסך של 850,000 ₪. גם מכירה זו נעשתה בדרך של טרייד אין כאשר הרוכש השלישי שילם סך של 400,000 ₪ וסך נוסף של 450,000 ₪ נזקף לזכותו כנגד העברת רכב מסוג מזרטי שהיה בבעלותו.

הרוכש השלישי העביר אף הוא את הבעלות ברכב לרוכשת רביעית, חברת אוטו איטליה אי. אל בע"מ.

הרוכשת הרביעית העבירה את הרכב לרוכשת חמישית – ביי אנד דרייב בע"מ.

הרוכשת החמישית העבירה הרכב לרוכש שישי, מר יחזקאל וולף אשר רכש את הרכב כנגד הסך של 700,000 ₪ ושעבד אותו רכב לטובת בנק מזרחי טפחות בגין הלוואה בסך של 700,000 ₪.

כל הנזכרים לעיל מצאו את דרכם להליך שלפני, ובכללם אחמד פדל, הנתבעת, כל הרוכשים, בנק מזרחי טפחות ואפילו נתבע נוסף, שהוחלף בנתבעת. במסגרת ההליך אף הוגשו הודעות לצדדים שלישיים, רביעיים, חמישיים ושישיים ואף תביעה שכנגד אחת בענייני לשון הרע ופגיעה בפרטיות – בפקעת משפטית בה כל צד אחז במשנהו.

ההליך החל בפני מותב קודם שפסל עצמו, והמשיכו בפני לאחר שההליכים כנגד הנתבע – אחמד פדל עוכבו בשל צו כינוס שניתן כנגדו במסגרת תיק פש"ר. בהמשך נמחקו נתבעים נוספים וכן התביעה שכנגד ואין מקום להרחיב לעניין זה בשלב זה. ייאמר רק שבסיומו של הליך נותרו התובעת והנתבעת, המלווה וסוחרת הרכב – זו מול זו. מכאן פסק הדין.

השאלות העומדות להכרעה
שלוש שאלות עיקריות עומדות להכרעה:
ראשית – מה משמעות רכישת הרכב על ידי הנתבעת. האם הנתבעת אחראית בדרך כלשהי כלפי התובעת? האם, ככל שהרכב היה נשאר בחזקתה – היה עליה להעבירו לתובעת? האם האם הנתבעת נהנית מהגנת "תקנת השוק" בנסיבות העניין?
שנית – ככל שלנתבעת אחריות מסוימת, מה דינה של אותה אחריות לאחר שהרכב עבר מרשותה לרוכש שלישי, רביעי חמישי ושישי? האם הנתבעת חבה כלפי התובעת בתשלום ערכו של הרכב שנמכר על ידה?
שלישית – ככל שהנתבעת חבה סכום מסוים, מה הוא אותו סכום? האם 650,000 ₪ כמחיר הרכב כפי שנרכש מפדל בע"מ? או שמא 850,000 ₪ - סכום שנקבע ונזקף בעת מכירת הרכב בטרייד אין מהנתבעת לרוכש שלישי? או 700,000 ₪ כמחיר אותו שילם המחזיק האחרון של הרכב בעת תפיסתו? או כל סכום אחר.

חלק שני – דיון בשאלות העומדות להכרעה
תשובה לשאלה הראשונה – מה משמעות רכישת הרכב על ידי הנתבעת. דיון בתקנת השוק ותחולתה בענייננו
כללי
ההכרעה בהליך זה היא הכרעה בתחרות משפטית בין שני צדדים רחוקים, שנסיבות העניין קירבו אותם למה שמכונה "תאונה משפטית" אשר מתרחשת במקרים של עסקאות נוגדות או במקרים של תחרות זכויות בין צדדים שלא נקשרו בעסקה ביניהם. על "תאונה משפטית" ר' למשל דנא 8447/15, בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (מיום 11/9/17) פסק הדין אשר ביטל את הילכת גויסקי [ע"א 333/61, גויסקי נ' מאיר, פ"ד ט"ז 595 (1962)]. פסק הדין רלוונטי לענייננו שכן הוא עוסק בתחרות בין צדדים רחוקים וכלשון פסק הדין מתייחס לכך "שמצבים אלה נוצרו כתוצאה ממפגש בלתי רצוני בין צד א' לצד ג', המתחרים על הזכות" ובהמשך נקבע - "אם תרצו, מפגש מעין-נזיקי ולא מפגש מעין-חוזי. המצבים הטיפוסיים שבהם מתעורר הצורך להסתייע בתקנת השוק הם מקרים של רמאות או זיוף, ולהבדיל טעויות אנוש" .
להרחבה ר' למשל גם בהיקש מע"א 7261/15 , מרואן מועדי נ' סמעאן ג'ורג' שוקחה (מיום 5/9/18) או ביקש נוסף - התייחסותה של כב' השופטת ברק – ארז לצורך למצוא את "מונע הנזק", במסגרת ע"א 10210/17, היי סיין בע"מ נ' בלורן יבוא ושיווק פרזול בע"מ (מיום 23/3/2019).

הוראות חוק המכר
הסדרת התחרות בין צדדים רחוקים מצאה מקומה בחקיקה במסגרת חוק המכר, תשכ"ח 1968. סעיף 34 לחוק המכר מתייחס ל"תקנת השוק" וקובע כך:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב"
הגנת תקנת השוק אכן ניתנת למי שעומד בכללי סעיף 34 לחוק המכר, אך הוראות תקנת השוק אף עלולות לגרור תביעות והליכים משפטיים, דוגמת העניין שלפנינו וכבר נפסק כי "מאחורי כל תקנת שוק מסתתרת תביעת נזיקין גדולה", ור' דברי כב' הש' נ' הנדל בע"א 6894/15 ,‏ משה זלצר נ' יעקב אבירם (מיום 7/9/17).

רוכש נכס יכול "לבטח" עצמו ולגבור על בעל זכויות קודמות בנכס לרבות בעל שעבוד וכך לקבל לידיו נכס ממורק מבעלויות וזכויות קודמות. כל זאת אם עמד בהוראות תקנת השוק. שלושה תנאים עומדים בפני המבקש להיכנס לגדר הגנת תקנת השוק:
ראשית - יש צורך במכירה ורכישת נכס נד;
שנית - המוכר עסק במכירת נכסים מסוג הממכר והמכירה הייתה במהלך העסקים הרגיל של עסקיו;
שלישית – הקונה רכש וקיבל את הנכס לחזקתו בתום לב.

במסגרת ההלכה הקובעת בדנ"א 2568/97, כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ז נז(2) 632, ה תייחס בית המשפט לשלושת השלבים כאל שישה עקרונות יסוד – כאשר כל שלב חולק לשני עקרונות בהם צריך לעמוד הטוען להגנת תקנת השוק.

הנתבעת אינה נכנסת בגדר הוראות תקנת השוק
בענייננו – כשלה הנתבעת מלהיכנס לגדר הוראות תקנת השוק מכיוון שלא התקיים בה התנאי השני להוראות סעיף 34 לחוק המכר. הנתבעת רכשה את הרכב ממי שאינו עוסק במכירת נכסים מסוג הממכר. הנתבעת לא רכשה את הנכס במהלך העסקים הרגיל של מוכר הרכב. הרכב נרכש מ"א. פדל בניה ושיפוצים בע"מ" – חברה שכבר משמה עולה הספק האם היא עוסקת במכירת כלי רכב. מעבר לכך – אף לא הובאה כל ראיה לכך שפדל בע"מ עסקה במכירת רכב.

הרחבה ודיון ביחס לאינטרס המוגן בחוק ולמהות הוראות תקנת השוק
די בכך שהנתבעת לא ענתה במעשיה להוראות סעיף 34 לחוק, על מנת שלא תיהנה מהגנת תקנת השוק. אין מדובר בכללים "טכניים" אלא בהוראות מהותיות אשר נועדו לשמור על אינטרס המסחר התקין ואפילו על "תקנת השוק כביטוח" לרוכשים תמימים. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:
סעיף 34 לחוק המכר דווקא מעודד ומאפשר מסחר בשוק, שכן הוא מקנה לציבור מסלול בטוח ברכישת נכסים, לרבות נכסים משומשים – מה שמכונה נכסי "יד שניה". ניתן לומר שסעיף 34 לחוק מקים שני מסלולים לרכישת מיטלטלין. המסלול האחד הוא המסלול הבטוח בו נרכשים נכסים ממוכרים מוסדרים במחירים שעל פניו אף משקפים את הביטחון שבמכירה. מסלול שני הוא מסלול מסוכן יותר, שאינו אסור – אך גם אינו מוגן במקרים בהם אדם רוכש נכס המשועבד לצד שלישי, או שלצד שלישי זכויות בו. להרחבה לעניין זה ר' חנוך דגן, תקנת השוק כביטוח, ספר ויסמן - מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן (תשס"ב) – בע"מ 15.

עניינם של סוחרים העוסקים ברכישת ומכירת מיטלטלין משומשים רלוונטי במיוחד לשאלת תקנת השוק. אותם סוחרים אינם נהנים מהגנת תקנת השוק ורכישתם חשופה לתביעות בעלי זכויות קודמות. במקרה כזה הסוחר במ יטלטלין משומשים עלול למצוא עצמו חשוף לתביעה מצד בעלי הזכויות המקוריות בנכס – בדיוק כבתביעה העומדת בפני. לעניין זה ר' חנוך דגן, תקנת השוק כביטוח הנזכר לעיל, בע"מ 31 וכן ר' איל זמיר, תקנת השוק, טעות משותפת, עשיית עושר ועוד, משפטים כ"ו (תשנ"ז), 359, בע"מ 370. התייחסות מיוחדת לרוכשי רכב משומש בשוק הפתוח אל מול רכישה מסוחרי רכב הובאה אף היא במאמרו של חנוך דגן, לרבות הצעות להסדרת תחיקתית, ר' שם בע"מ 34. עוד לכך שתקנת השוק חלה במכירת ורכישת רכב משומש ר' ע"א (ת"א) 3059/05 אברהמי לאה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (מיום 20/2/2008 כב' ה' י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון) שם נקבע ביחס לתקנת השוק כך (ההדגשות לא במקור): "הלכה זו חלה גם כאשר מדובר בעסקה לרכישת רכב. הן ביהמ"ש העליון והן ביהמ"ש המחוזי בשורה של פסקי דין, קבעו כי התנאי להוכיח כי המוכר עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, חל גם כאשר הנכס נשוא העסקה הוא רכב". ובהמשך נקבע – "יתירה מכך, לשון החוק בענייננו, ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. על מנת להוכיח קיומה של תקנת השוק יש להוכיח בין היתר, כי המוכר עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. תנאי זה חל על כל סוגי הנכסים ואינו מבחין בין נכס נד אחד לאחר".
להרחבה לעניין זה ר' גם ע"א (חי') 41802-05-15, חאזם דקדוקי נ' קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ (מיום 6/12/2005, הש' י' וילנר, ר' למלשטרייך לטר ות' נאות פרי) וכן פסקי הדין הנזכרים שם.

חיזוק נוסף לכך שתקנת השוק חלה על סוחרי רכב משומש, למדים מכך שהצעות חוק שונות שביקשו לשנות המצב לא התקבלו. ומכאן – מכלל הלאו נשמע ההן ומהעובדה שלא תוקנו הוראות החוק למדים שתקנת השוק קיימת בענייננו. להרחבה ר' רע"א 2452/08 ‏ ‏ לאה אברהמי נ' אריה חב' ביטוח בע"מ (מיום 1/7/2008, הש' י' דנציגר), שם נקבע כך – "קיימות שלוש הצעות חוק שונות, משנת 1998, 2004 ו-2006 שעניינן תחולת תקנת השוק ברכישת כלי רכב. בהצעות חוק אלה מוצע להחיל את תקנת השוק על רוכש רכב תם לב, אף אם המוכר לא היה סוחר, אלא אדם פרטי. הצעות אלו מחזקות דווקא את עמדת המשיבה, לפיה סעיף 34 לחוק המכר (בנוסחו כיום) אינו חל מקום בו המוכר אינו סוחר רכב, שכן אילו חלה תקנת השוק גם במקרה זה, לא היה כל צורך בתיקון הסעיף. לפיכך, כל עוד לא תוקן החוק ולא נמצאה הצדקה לסטות מן ההלכה הקיימת, ברי כי המבקש לחסות בהגנה של "תקנת השוק" חייב יהיה להוכיח את קיום התנאים הנזכרים בסעיף – כולם  – ביחס לעסקה למכירת נכס נד מכל סוג, לרבות כלי רכב".

תקנת השוק כ"ביטוח" והפיכת הסוחר בשוק הפתוח ל"מבטח" אולי נשמעת בתחילה מרתיעה, אך לגופו של ענין זו הגישה הראויה וזו הגישה שקבע המחוקק, לצורך שמירה על מסחר תקין. לעניין זה ניתן לאמץ את דברי פרופ' חנוך דגן במאמרו דלעיל לפיהם (שם, בע"מ 32) - "הפיכת הסוחרים למבטחי כשרות ה- Title בעל כורחם הוא ראוי: ראשית, באופן טיפוסי הסוחרים בשוק הפתוח מתמצאים טוב יותר משאר הצדדים לדרמה המשפטית (הבעלים המקורי והרוכש תם הלב) בטובין בהם מדובר, ועל כן המאמץ הנוסף הנדרש מהם על מנת לפתח גם כישורי הבחנה מתאימים באשר לכשרות הוא ברגיל נמוך למדי. שנית, מי שעוסק הרכישה וקנייה של טובין מסוג נתון יכול גם במרבית המקרים לכסות נזקים בשיעור הערך הממוצע של נזקי התאונות בהן מדובר. מסיבות אלה שם הדין את עיקר יהבו במניעתן של תחרויות בין בעלים מקורי לבין רוכשי מטלטלין על צד שלישי: הסוחר" .

זאת ועוד. גם ניתוח כלכלי של הוראות תקנת השוק מבהיר את היתרון הגלום בה – גם לסוחרי רכב משומש למשל, אפילו שאינם נהנים מהגנתה.
כאשר סוחר רכב רוכש רכב בשוק החופשי הרי בהגדרה הוא מוכר אותו במחיר גבוה יותר לצדדים שלישיים. המכירה לצדדים שלישיים במחיר גבוה יותר משקפת "פרמיה" אותה גובה סוחר הרכב מצדדים שלישיים, בין היתר בשל נוחות הרכישה ישירות ממנו; וכן בין היתר בשל מתן ביטוח מסוים לרוכש – שכן הרוכש מקבל את רכבו מבית עסק קיים ולא ממוכר אקראי. אותה "פרמיה" שגובה סוחר הרכב על מכירת רכב "במהלך העסקים הרגיל" מייקרת את מחירו של הרכב המשומש ומאפשרת על פניו לרוכש תם לב מסוחר מכוניות, לקבל רכב ממורק מזכויות קודמות. צידה השני של אותה "פרמיה" ממנה נהנה סוחר המכוניות – הוא חיובו של סוחר המכוניות במקרה בו נרכש רכב שלא בתקנת השוק והתגלה שיש לו בעלי זכויות קודמים.

סיכום ביחס לשאלה הראשונה
הנתבעת רכשה את הרכב שלא בהתאם לתקנת השוק. הרכב לא נרכש ממי שעיסוקו מכירת רכבים וממילא לא במהלך עסקיו הרגיל של מוכר הרכב. משכך – הנתבעת אינה נהנית מהגנת תקנת השוק.

תשובות לשאלות השנייה והשלישית – מה הדין כאשר הרכב הועבר על ידי הנתבעת לצדדים שלישיים
אילו היה נותר הרכב בחזקת הנתבעת, הרי הדין לגביו ברור. אותו רכב כפוף לזכויות התובעת ומכירתו כפופה לשעבוד הרובץ עליו. אך מה הדין כאשר הרכב נמכר? לעניין זה משיב סעיף 34ב לחוק המכר הקובע מעין זכות עקיבה סטטוטורית אחר סכום הפדיון ממכירת הרכב. על כך בפסקה הבאה.

סעיף 34ב לחוק המכר קובע כך:
"שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיפים 34 או 34א אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה".

כלומר – השעבוד נותר וחל "על הפדיון מן המכירה". בענייננו – מכירת הרכב המשועבד נעשתה כנגד הסך של 650,000 ₪. זה הסכום בו רכשה הנתבעת את הרכב מפדל בע"מ וזאת בעסקת טרייד אין. זה סכום הפדיון ממכירת הרכב.
נכון הוא שלאחר רכישת הרכב על ידי הנתבעת – היא מכרה אותו בדרך של טרייד אין לרוכש שלישי, כנגד הסך של 850,000 ₪. נכון עוד שלאחר מכן המשיך הרכב להימכר עד אשר נתפס בידי הרוכש האחרון אשר שילם בעבורו 700,000 ₪. עם זאת – "הפדיון מן המכירה" – קבוע ועומד על הסך של 650,000 ₪. על כך בפסקה הבאה.

כאשר עוקבים אחר הסכום שהתקבל בגין רכישת הרכב המשועבד – הרי המעקב מתייחס לסכום שאכן התקבל. אין מקום להתייחס לסכומים אחרים בהם נמכר הרכב בהמשך חייו. העובדה שהנתבעת זקפה בעסקת טרייד אין סך של 850,000 ₪ אינה משנה את פדיון המכירה המקורי של הרכב. פדיון המכירה ברכישתו מפדל בע"מ. פרשנות המחייבת את הנתבעת להעביר לתובעת תשלום עודפים על "הפדיון מן המכירה" – אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר המיוחד של תקנת השוק.
יודגש שכאשר המחוקק קבע הסדר מיוחד של תקנת שוק, הרי הוא עודד את המסחר תוך שהוא "פוגע" במי שאינו פועל בהתאם לתקנת השוק, דוגמת סוחרי רכב משומש כבענייננו. הפגיעה לוותה גם בהוראת סעיף 34ב לחוק המתייחסת לחובה להעביר "הפדיון מן המכירה". אותו סעיף 34ב לחוק מחייב את הנתבעת בהעברת סכום פדיון המכירה, אך גם מגדר את הפגיעה בה כך שלא ניתן לחייבה בסכום העולה על הסכום ששילמה למוכר הרכב. ובמילים פשוטות - אין מקום לקבוע הסדר מחמיר כנגד סוחר רכב, בוודאי לא כאשר ממילא קבע חוק המכר הסדרים המחמירים עימו בתחרות אל מול צדדים רחוקים – דוגמת התחרות אל מול התובעת.

סיכום ביחס לשאלה השנייה והשלישית
יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 650,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/10/17, מועד הגשת כתב התביעה.

חלק שלישי – הערה לפני סיום וסוף דבר
הערה לפני סיום
למעלה מהנדרש אתייחס לפני סיום להערת התובעת לפיה היה על הנתבעת לעייל בנסח רשם החברות ולחשוד בכך ששעבוד שנרשם לטובת התובעת הוסר בטרם המכירה. איני שותף לטענה זו. רישום שעבוד אכן מקנה ידיעה קונסטרוקטיבית ביחס לקיומו. ואולם – מחיקת שעבוד – אינה מלמדת דבר. בוודאי מחיקת שעבוד אינה מלמדת דווקא שהשעבוד שנמחק – עדיין קיים.

סוף דבר
לאור האמור בסעיפים 4.5 ו-5.4 לפסק הדין אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 650,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/10/17 ועד למועד התשלום בפועל. באשר להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד – הרי בנסיבות העניין, תוך התייחסות לכך שהנתבעת אכן חויבה בתשלום אך לא מצאתי כי פעלה בחוסר תום לב או בניגוד לדין ולאור המחלוקת המשפטית – הרי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.