הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 57540-03-16

מספר בקשה: 29
לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובע :
פלוני (ד.א)
ע"י ב"כ עו"ד חרל"פ

נגד

הנתבעים:

  1. רועי ועקנין
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל

החלטה

לפניי בקשתו של התובע לפטור אותו מהגשת שתי חוות דעת רפואית.

1. עניינה של התביעה נזקי גוף אשר לטענתו של התובע נגרמו לו בתאונת דרכים בתאריך 3.2.13 בין אופנוע שעליו רכב לבין משאית שבה נהג נתבע 1 (להלן: " התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לטענת התובע ועדה רפואית קבעה כי נותרה לו נכות אורתופדית בשיעור של 10% בנוסף לנכות נפשית בשיעור של 10%, סך הכל 19% נכות משוקללת.

2. התביעה מתנהלת לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), מאחר שבמועד התאונה , השימוש שהתובע עשה באופנוע לא היה מבוטח בביטוח חובה. בהתאם לתקנה 127 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א"), היה על התובע לצרף לכתב התביעה חוות דעת ערוכה כדין לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), וזאת ככל שביקש לבסס את טענותיו שברפואה. זאת לא עשה, אלא הוא עותר להפעלת סמכותו של בית המשפט לפטור אותו מהגשת חוות דעת ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחו מי האורתופדיה והפסיכיאטריה. לטענתו, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להגיש חוות דעת, הוא מפנה למסמכים רפואיים, בחלקם חוות דעת שנערכו על ידי ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי (ענף נפגעי עבודה), כראיה התומכת לכך שנגרמה לו נכות כתוצאה מהתאונה. כמו כן התובע מדגיש כי נתבע 1 הורשע בבית המשפט לתעבורה בקשר עם התאונה ומכאן שיהא על נתבע 1 , בסופו של דבר, לשלם לו פיצויים.

3. הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים, בתמצית, כי פטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחה בית משפט היא אפשרות שבית המשפט ינקוט בה במשורה ורק מטעמים מיוחדים. התובע עובד במקום עבודה אחד משנת 2005, ולא נפרסה תמונה מלאה על אודות מצבו הכלכלי כך שלא הוכח חסרון כיס. עוד נטען כי התובע צירף תיעוד רפואי דל, האחרון משנת 2015, שאין בו כדי ללמד על מצבו הרפואי בעוד אין בקביעות המוסד לביטוח לאומי כדי לחייב את הנתבעים באופן כלשהו. הנתבעים מדגישים כי לתובע היסטוריה של תאונות. תשע תאונות לפני התאונה מושא תביעה זו, ושתי תאונות לאחריה, כשבחלקן נקבעו לו נכויות. אשר לאחריות נתבע 1 לתאונה, אזי נטען כי הוא הודה במיוחס לו במסגרת עסקת טיעון, מבלי שנשמעו ראיות, ובכל מקרה יש לתובע אשם תורם משמעותי לקרות התאונה. לאור האמור, לא הוכחו טעמים מיוחדים שיהא בהם כדי להביא לקבלת הבקשה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשת התובע, בתשובת הנתבעות ובתגובת התובע עליה, דין הבקשה להידחות.

דיון

4. תקנה 127 ל תקסד"א מחייבת תובע המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית. בד בבד, הסיפא של התקנה מסמי ך את בית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת " מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 130 ל תקסד"א מסמיכה את בית המשפט למנות מומחה מטע מו בעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין. ההלכה היא כי שילובן של שתי תקנות אלו מעניק לבית המשפט שיקול דעת לפטור תובע מלהגיש חוות דעת ולמנות מיוזמתו, אף ללא חוות דעת של אותו תובע, מומחה מטעמו (רע"א 10251/02 כץ – חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז (1) 797 (2003)). אך גם זאת נקבע - בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (201 2) בפסקאות 8 ו – 10).

5. "טעם מיוחד" להענקת הפטור יכול שיהא חסרון כיס של תובע (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת (2011)). במקרה דנן, התובע, ב ן 53, טוען כי הוא נמצא במצב כלכלי שאינו מאפשר לו לממן את שתי חוות הדעת. דא עקא שלא הונחה תשתית ראייתית לביסוס טענה זו. כך למשל, מתלוש השכר של התובע מחודש נובמבר 2017 (התלוש העדכני ביותר שהוגש על ידו), עולה כי התובע משתכר סך של 15,000 ₪ (ברוטו) לחודש מעבודתו בחברת מפעלי תובלה בע"מ, עבודה בה הוא עובד באופן קבוע משנת 2005. הוא אומנם היה בהליכי פשיטת רגל, אולם הוא קיבל הפטר עוד בחודש ינואר 2016 (ראו צו הפטר מתאריך 26.1.16) . לטענתו הוא שילם מזונות תקופה ארוכה, וסכום זה לא נכנס למסגרת ההפטר, אולם אין פירוט באיזו תקופה שילם מזונות, מה היה גובהם, והאם נותר חוב לתשלום.

התובע גם לא צירף תדפיס חשבון בנק המראה על תנועות בחשבון (לפחות בששת החודשים האחרונים לפני הגשת בקשתו) . את ההפטר הוא קיבל, כאמור, לפני למעלה משלוש שנים וחצי, ברי כי הוא מנהל חשבון בנק (משכורתו מועברת לשם , כך על פי תלוש השכר), ומכאן שהיה מקום לפרוס לפני בית המשפט את התמונה המלאה באשר להכנסותיו והוצאותיו, כולל אישורים מתאימים מהבנק כי אין לו תכניות חסכון או קופת גמל על שמו. התובע גם לא פירט על אודות הכנסות התא המשפחתי בכללותו, האם ניסה להיעזר בבני משפחה, במקום עבודתו או בגופים פיננסיים כדי ליטול הלוואה לצורך מימון חוות הדעת ? התובע לא פירט על כך דבר. כמו כן לא הצהיר כי אין לו הכנסות מהביטוח הלאומי או מגורמים נוספים, כאשר לפחות מדוח רציפות ביטוח עולה כי בשנת 2016 הוא קיבל פנסיה מחברת הביטוח הראל. כמו כן יש לו נכות בשיעור של 20% בברך בגין תאונת עבודה משנת 2014, שבגינה שולמו לו דמי פגיעה בסכום של כ – 17,000 ₪ בחודש יוני 2018 (לפי חישוב שכר רבע שנתי של כ – 73,000 ₪) ו ייתכן שבעטיה הוא מקבל קצבה מהמל"ל. כל הנתונים הללו, שמטבע הדברים היו באים לידי ביטוי בתדפיסי חשבון הבנק, לא הוגשו.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי לא הונחה תשתית ראייתית מתאימה לטענה של חסרון כיס.

6. באשר לעילת התביעה, בזהירות המתבקשת (שכן אנו מצויים עדיין בשלבים המוקדמים של התיק); הגם שניהול התביעה טומן בחובו סיכון, לא ניתן לומר כי תביעתו של התובע מופרכת או משוללת יסוד (ע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך, ז"ל (2012) בפסקה 11) וזאת נוכח כתב האישום שהוגש נגד נתבע 1 בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה" וגרימת תאונת דרכים (ראו כתב אישום שצורף כנספח לבקשה). מאחר ש הנתבעים אינם מכחישים שנתבע 1 הורשע בבית המשפט לתעבורה, אזי לפי סעיף 42א(א) לפקודת הראיות , לממצאים ולמסקנות שנקבעו בהליך פלילי חלוט, מרשיע, יש נפקות במשפט האזרחי. זאת, מבלי לפגוע בטענותיהם של הנתבעים בעניין אשם תורם של התובע.

7. אשר לקיומה של 'ראשית ראיה' או 'ראיה לכאורה' כי העניין שברפואה מבוסס, למרות היעדרה של חוות דעת (בר"ע [ב"ש] 511/06 אמויאל נ' פלונית (2006)) - התובע נפגע בכתפו הימנית ויש על כך תיעוד ממועד שבסמוך לאחר התאונה, וגם המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרו לתובע נכויות בשני תחומים.

8. עם זאת, אין באמור כדי להטות את הכף לטובת קבלת בקשתו. לא הוכח כי מדובר במקרה חריג שבו על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולפטור תובע הסובל מחסרון כיס מהגשת חוות דעת רפואית.

הבקשה נדחית. הוצאות יישקלו בסוף ההליך.

9. התובע יודיע תוך 10 ימים האם בכוונתו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירופה של חוות דעת רפואית (אחת או יותר) ערוכה כדין או שמא התיק יתנהל ללא נכות. לא יודיע דבר, יראו אותו כמוותר על טענותיו שברפואה.

תז"פ 18.9.19.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהיעדר הצדדים.