הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 57140-05-17

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובעים:

1.יעקב כהן
2.תמרה כהן

נגד

הנתבעת:

רום-רימון נכסים ובניין בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת לתשלום סך 80,545 ₪.

טענות התובעים

התובעים הינם רוכשי דירה ברחוב שפרינצק 3 חולון, על פי הסכם מיום 8.4.2010 בינה לבין הנתבעת.
על פי הסכם המכר התחייבה הנתבעת לספק לתובעים דירה באיכות בנייה וברמת גימור מעולה, אולם היא כשלה בכך שכן הליקויים שהתגלו מצביעים על בנייה רשלנית, בניגוד לתקנים והדין.
לאור מחדלי הבנייה, מהנדס מומחה מטעם התובעים בדק את הליקויים הקיימים בדירה וקבע בחוות דעתו כי סך הליקויים מוערכים בסך 48,545 ₪. עותק מחוות הדעת צורף לכתב התביעה כנספח א'.
לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה בשל מחדלי הנתבעת בכל הקשור לנזקים בדירתם והתובעים מעריכים את הנזק הנגרם להם בגין עגמת הנפש, אי נוחות, הטרחה, הפסד ימי עבודה ומניעת הנאה מהדירה בסך של 20,000 ש"ח.
לצורך תיקון הליקויים ובמהלך תיקון הליקויים לא ניתן יהיה להתגורר בדירה ועל הנתבעת לפצות את התובעים בגין עלויות שהייה בבית מלון וכן אחסון והובלה של תכולת הדירה בסך של 12,000 ₪.
התובעים פנו לנתבעת בדרישה לביצוע תיקונים, לנתבעת נתנו הזדמנויות רבות לביצוע תיקונים, אולם הנתבעת לא השכילה לנצלן עת בצעה תיקונים קוסמטיים כושלים ובלתי מקצועיים של התיקונים.

טענות הנתבעת
במסגרת ת"א 67480-10-13, תביעה שהתבררה בבית המשפט (התביעה הראשונה) הגישו התובעים תביעה זהה לזו שהוגשה עתה בבית משפט זה.
במסגרת התביעה הראשונה הגיעו הצדדים להסדר גישור ביניים לפיו הנתבעת תבצע את התיקונים בתוך 45 ימים וכי לאחר השלמת עבודות התיקונים תתקיים ישיבת גישור נוספת.
הנתבעת יצרה קשר עם התובעים, בקרה בביתם, ביצעה תיקונים שאותם בקשו התובעים ובכך הסתיים העניין.
ביום 9.9.2015 נתנה החלטת כב' השופט דפדי לפיה הינו ממתין לעדכון מהצדדים, אולם לא נמסרה על ידי התובעים או על ידי הנתבעת לבית המשפט ולפיכך ביום 11.10.2015 נמחקה התביעה.
התובעים פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את מחיקת התביעה ולקבוע מועד דיון, בהחלטת בית המשפט נקבע מועד לדיון, אולם ביום 27.12.2015 הודיעו הצדדים לבית המשפט, באמצעות ב"כ הנתבעת, כי התיקונים יבוצעו בתוך 4 שבועות וכי לאחר ביצוע התיקונים יפנו הצדדים למגשר על מנת שיכין הס כם סופי או שתוגש הודעה אחרת לבית המשפט.
במהלך חודש ינואר 2016 הגיעה הנתבעת לתובעים, תיקנה את כלל הליקויים עליהם הצביעו, כאשר את השיפועים בקשו שלא לתקן בנימוק לפיו לא רצו "בלגן" בבית.
ביום 2.2.2016 הודיע המגשר כי על פי הודעת הצדדים אין הסכמה להמשיך בגישור וביום 2.2.2016 ניתן פסק דין המוחק את התביעה.
מאז ניתן פסק הדין חלפו כשנה ומחצה שבמהלכן לא קבלה הנתבעת מהתובעים כל דרישה המודיעה לה כי קיים תיקון כלשהו שלא בוצע ורק לאחר תקופה זו הוגשה התביעה הנוכחית, לאחר שתוקנו כל הליקויים אשר ביקשו התובעים ואשר אפשרו לבצע ולאחר שהנתבעת ראתה את העניין כסגור.
לטענת הנתבעת יש בהתנהגות התובעים משום חוסר תום לב וככל שקיימים תיקונים נוספים, לרבות שיפועים מוכנה הנתבעת לבצען ובלבד שהתובעים יאפשרו זאת, כן עומדת הנתבעת על זכותה לבצע את התיקונים.

דיון והכרעה
השאלות שבהן עלי להכריע בפסק דין זה הינן:
האם יש ליקויים בדירת התובעים
האם הנתבעת זכאית לתקן את הליקויים, או שעליה לשלם פיצוי לתובעים

האם יש ליקויים בדירת התובעים
לטענת התובעים יש בדירתם ליקויים שפורטו בחוות הדעת שהוגשה מטעמם.
מיניתי את מהנדס מר שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט כדי שיקבע האם קיימים ליקויים בדירת התובעים וכדי שיעריך את עלות ביצוע התיקונים ככל שאלו נדרשים.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי היא ביצעה את כל התיקונים בדירה, למעט חלק קטן שאותו לא אפשרו להם התובעים לבצע.
המומחה מר שמחה פלדמן קבע בעמ' 4 לחוות דעתו:
"על הנתבעת לבצע הסרטה באמצעות מצלמה מיקרו מיני המתאימה לצילום צנרת בקוטר "4. במידה וימצא פגם בצינור הנ"ל/בחיבורים, יש לבצע חיזוק צינור מי גשם בשיטת ה "שירוול" קרי: החדרת שרוול פולינרי רווי בשרפים לתוך הצינור ע"מ למנוע חדירת רטיבות לדירת התובעים. עבודות אלה (ההסרטה והשרוול) תבוצענה רק תחת פיקוח הנדסי.
*אומדן עלות העבודה לתובעים/לנתבעת – 20,000 ₪ פלוס מע"מ.
כמו כן יש לבצע תיקון חיפוי האבן שכן מאחר ומצאתי את הפגם הנ"ל בתוך הדירה, אזי קיים גם פגם בחיפוי החיצוני של האבן וזאת באמצעות סנפלינג.
*אומדן עלות התיקון לתובעים/נתבעת – 8,000 ₪ פלוס מע"מ.
בנוסף, העריך המומחה את עלות ביצוע הליקויים שמצא בדירה ובסוף חוות דעתו בפרק הסיכום נקבע על ידו כי:
עלות התיקונים בהנחה שיבוצעו על ידי הנתבעת – 31,800 ₪ פלוס מע"מ.
עלות התיקונים בהנחה שיבוצעו על ידי התובעים – 32,500 ₪ פלוס מע"מ.
לסכום זה תתווסף עלות פיקוח הנדסי בסך של 5,000 ₪ פלוס מע"מ.
סך הכל עלות לתובעים – 37,500 ₪ פלוס מע"מ.
התובעים הסכימו לקבל את מסקנות חוות דעת המומחה, אולם הנתבעת חלקה על חוות דעתו ו למרות שהיא לא שלחה למומחה שאלות הבהרה, היא עמדה על זכותה לחקור את המומחה שמונה על ידי בית המשפט בחקירה נגדית.
חרף העובדה שהנתבעת עמדה על חקירתו הנגדית של המומחה, הרי לאחר שחייבתי את הנתבעת להפקיד את שכרו של המומחה בקופת בית המשפט, כתנאי לזימונו של המומחה לחקירה , בחרה הנתבעת לוותר על חקירתו הנגדית של המומחה ולא הפקידה את שכרו.
למרות שהנתבעת וויתרה על חקירתו של המומחה וחרף העובדה שלא שלחה אליו שאלות הבהרה, ניסתה ב"כ הנתבעת לטעון בלהט נגד חוות דעתו של המומחה בסיכומיה, לטענת ב"כ הנתבעת, מחוות דעת המומחה עולה כי המומחה כלל לא יודע כי קיימת רטיבות בתקרת השירותים. עוד טוענת ב"כ הנתבעת, באופן סתמי, כי יש להפריד בין עלות התמורה שקבע המומחה לעניין הטיפול ברטיבות זו, בסך 20,000 ₪ ל"עלות ההסרטה" ו "עלות השרוול", בלא כל אסמכתא לטיעונה ובלא כל הסבר כיצד יש להבנתה לחלק את מחיר העלות שקבע המומחה.
בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ארז נקבע לעניין חוות דעת מומחה, כי יש לקבל את חוות דעתו הניטראלית של המומחה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם של הצדדים:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי-כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא וכזו אין כאן. גם לא מצאנו שבית משפט קמא אימץ 'קביעות משפטיות' של המומחה. את קביעותיו המשפטיות קבע בית המשפט לפי שיקול דעתו. אופן הפעלת שיקול הדעת אינו מצדיק התערבות.
אומנם הדברים אמורים בקשר לחוות דעתו של "מומחה מוסכם", אך הראציונל הקבוע בפסק הדין יפה גם ביחס לחוות דעתו של מומחה שמונה ע"י בית המשפט, גם אם אינו מומחה מוסכם.
סבור אני כי אילו חלקה הנתבעת על מסקנות המומחה בחוות דעתו, צריכה היתה לשלוח לו שאלות הבהרה, או לחוקרו בחקירה נגדית על חוות דעתו. משוויתרה על שאלות הבהרה ועל חקירה נגדית, הרי שיש לקבל את חוות דעת המומחה כמות שהיא, למעט אם היא שגוייה על פניה ונפלה בה טעות בולטת, תנאי שאינו מתקיים בחוות הדעת שלפני.
זאת ועוד, לא אוכל להסכים עם טענת ב"כ הנתבעת לפיה המומחה כלל אינו יודע אם יש רטיבות בדירה, שכן בהתאם לקבוע בעמ' 4 לחוות דעתו נקבע :
"אציין, כי גם אני ערכתי הביקורת ההנדסית בעונת הקיץ. בבדיקתי עם מצלמה תרמית זו הצביעה על צבע כחול כהה, שהינו מסימני ההיכר לחדירת רטיבות מסיבית במקום".
עולה מדברים אלו, כי בדיקתו של המומחה העלתה כי קיימת רטיבות מסיבית במקום הבדיקה ו מאחר שהבדיקה נערכה בקיץ, סביר להניח כי מקור הרטיבות הינה בצינור, לפיכך לא מצא המומחה לנכון להפריד בין עבודת ההסרטה והשרוול וקבע את עלותן בסכום כולל 20,000 ₪ כיחידה אחת.
מסקנתי הינה כי התובעת הוכיחה כי קיימים בדירה ליקויים, והליקויים הינם כפי שפורטו והוערכו בחוות דעת המומחה שמונה ע"י בית המשפט.

האם הנתבעת זכאית לבצע תיקונים בדירת התובעים או שעליה לפצותם.
מחלוקת נוספת שבה עלי להכריע הינה האם הנתבעת ביצעה תיקונים בדירת התובעים כפי שטענה, לאחר מועד הסכם הגישור החלקי ולפי הקבוע בו, או האם ביקשה לבצע תיקונים במועד, והתובעים מנעו זאת ממנה.
לטענת התובעים, הנתבעת לא ביצעה את התיקונים הנדרשים בדירתם ואף לא פנתה אליה לצורך ביצוע התיקונים, בעמ' 12 לפרוטוקול שורה 24 השיבה התובעת:
ש. הנתבעת טוענת שאתם לא רציתם את הלכלוך בבית, את הרמת המרצפות במרצפת, את הבאת החול היבש, את כל הטיט שמתחת לחול, ולכן העדפתם להשאיר את המצב כמו שהוא.
ת. אנחנו לא האמנו שאכן זה יתבצע, כיוון שהיו עוד ליקויים שאנו ירדנו מהם והוא לא ביצע שום דבר מהתאריך שצריך היה לבצע, מלכתחילה שדברנו וקיבל מאתנו מכתב, לא ביצע זאת ולא האמנו לרגע שאכן זה יתבצע.
ש. אבל זה היה פסק הדין, פסק דין היה או ההחלטה היתה לתת לנו את האפשרות לתקן ואת אומרת עכשיו שבגלל שלא האמנת שהוא יכול לתקן, לא אפשרת להרים את המרצפות?
ת. נכון, לא היה לנו אמון. הנתבע עשה את זה לפני התביעה הראשונה.
......
לשאלת בית המשפט: כשאתם מגיעים להסדר שהוא צריך לתקן הייתם צריכים לאפשר לו, אני משיבה שהוא לא בא אלינו הביתה להסתכל במה מדובר. זה התחיל מכך שאנו לא האמנו לו שאכן הוא יבוא ויעשה משהו, אנו לא רצינו יותר שהוא יבוא אלינו הביתה.
לשאלת בית המשפט: הגעתם להסכם מאוד קצר שהם צריכים לתקן תוך 45 ימים, אני משיבה שאני יודעת מכך. בתוך פרק הזמן הזה של ההסכם מעולם לא נכנס אלינו הביתה, לא הנתבע ולא מישהו מטעמו להסדיר את העניין. לא אמרתי שלא הסכמנו, מצדנו לא רצינו אותו בכלל.
לשאלת בית המשפט: כתוב בהסכם שאת הסכמת שהוא יכנס לתקן, אם לא הסכמתם ולא האמנתם בו למה הגעתם להסכם כזה? אני משיבה שהוא לא שלח מישהו מטעמו להסדיר את העניין, בפרק זמן של 45 יום לא בא הנתבע ולא מישהו מטעמו בנפרד ואני אומרת לכולם, אנו בעקרון לא האמנו לו שאכן הוא יבוא לתקן. לא אמרנו לו לא להיכנס ולא לעשות את זה. אחרי ההסכם הוא לא פנה אלינו ולא ביקש לתקן. אני אומרת מה שאמרתי קודם שישנה סתירה בדבריי, אנו לא רצינו שיכנס כי לא האמנו לו. אם הוא רצה אני לא יודעת אבל הוא לא פנה אלינו בכלל.
ובעמ' 14 שורה 1
ש. אחרי הסדר הגישור בגלל ההיכרות שלך עם אורי הכנסת אותו לביתך על מנת שיראה מה צריך לתקן?
ת. אני יודעת שהוא היה, אבל אחרי הסדר הגישור, לא היה אף אחד מטעמם.
למרות שהיתה אי בהירות מסוימת בדברי התובעת, עדותה היתה אמינה עלי והאמנתי לגרסתה כפי שהובהרה ולפיה לאחר הסכם הפשרה לא הגיע כל נציג מטעם הנתבעת כדי לבצע תיקונים בדירתה.
מטעם הנתבעת, הובא לעדות מר אמיר רום, מנהל הנתבעת, שמדבריו עלה כי אינו מכיר את העובדות מידיעה אישית וכי כל עדותו היתה מפי השמועה, שכן את גרסתו למד מפי אחיו, אורי, שעבד בזמנו בשירות הנתבעת.
אינני יכול ליחס משקל ראייתי כלשהו לעדותו של אמיר ואינני יכול לקבל את טענתו לפיה אורי אחי ו חזר למשרד ומסר לו כי התובעים אינם מסכימים לעשות עבודות בבית מאחר והדבר גורם ללכלוך.
אמיר נשאל בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 30:
ש. אתה אומר שלאחר הסדר הגישור התובעים מנעו מכם לתקן את הליקויים?
ת. ראשית אני אומר שהתובעים לא רצו שנבצע את הליקויים, הם אמרו לאורי שהם לא סומכים עליו, הם אמרו שהם לא רוצים את כל הבלגן והלכלוך אצלם בבית. גם התובעת אמרה זאת על הדוכן מקודם.
ש. אני מפנה לסעיף 19 לכתב ההגנה שלך – שם אתה טוען וזה אחרי הסדר הגישור בין התובעים, במהלך חודש ינואר אתם כן הגעתם אליהם וכן ת יקנתם את כלל הליקויים חוץ מהשיפועים. איך זה תואם עם מה שאמרת כרגע?
ת. בהתחלה כן תקנו.
ש. אתה אמרת לפני כמה דקות שאחרי הסדר הגישור הם מנעו ממך בכלל תקן את הליקויים וגם לאורי לא אפשרו לתקן? בכתב ההגנה שלך כתבת שכן תקנת את כל הליקויים ורק הם מנעו ממך את תיקון השיפוע במרפסת?
ת. הסכם הגישור הוא מיוני 2015. סעיף 19 מתייחס לחודש ינואר, איזו שנה? לא יודע אם זה ינואר 2016 או ינואר 2014. כנראה שבחלק מסוים .... כתוב פה ב- 4 א ריחים, במרפסת השמש כן תקנו, אני לא הייתי במקום, אם זה מה שכתוב פה. יכול להיות שיש סתירה בין דבריי היום לבין מה שכתוב בכתב ההגנה. אמרה כבר גב' כהן שהיא לא רצתה שנתקן. אני הצהרתי וכתבנו בכתב ההגנה שכן באנו לתקן.
מעדותו של מר רום עלה, כי הוא אינו מכיר את העובדות, הוא לא זכר באיזו שנה מדובר והשיב כי אינו זוכר אם בוצעו תיקונים בדירה, (עמ' 17 ש' 11 ועמ' 19 ש' 19) גרסתו שכל כולה הינה עדות מפי השמועה, היתה מבולבלת, וסתרה את הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעת. בעוד שבעדותו טען העד כי התובעים סרבו לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים, טענה הנתבעת בסעיף 19 ובסעיף 25 לכתב ההגנה כי כל הליקויים תוקנו. טענה זו הופרכה והתבררה ככוזבת, כאשר בעדותו חזר בו מנהל הנתבעת מהטענה בכתב ההגנה וטען כי התובעים לא איפשרו לנתבעת לבצע את התיקונים בדירה.
למרות שמי שהיה בקיא בעובדות היה אורי, (אחיו של העד) שלטענת הנתבעת הוא זה שהיה בביתם של התובעים, כאשר לטענתם אמרו לו התובעים כי הם מסרבים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים, לא הזמינה הנתבעת את אורי לעדות ובעניין אי זימונו של עד נדרש נקבע ב ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658:
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ב ע"א 240/77 [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה....וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), וב ע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי:" הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..."
משלא הובא אורי, שהיה להבנתי עד חיוני, לעדות, המסקנה היא שאילו היה מוזמן לעדות היה בעדותו כדי לפגוע בנתבעת ולפיכך יש לזקוף מחדל זה לחובתה של הנתבעת.
המסקנה אליה הגעתי איפוא הינה, כי הנתבעת לא פעלה לפי הקבוע בהסכם הגישור, כי היא לא בצעה תיקונים בדירת התובעים ואף לא פנתה לתובעים לאחר הסכם הגישור, בניסיון לבצע את התיקונים.
מסקנתי לפיה הנתבעת לא פנתה לתובעת כדי לבצע את התיקונים, מתחזקת מהעובדה לפיה הנתבעת לא פנתה לתובעים או לב"כ בכל שלב שהוא, בע"פ או בכתב, כדי לטעון בפניהם כי הנתבעת מוכנה לבצע את התיקונים, אך התובעים אינם מאפשרים לה לעשות כן , כאשר ניתן לצפות כי הנתבעת היתה טורחת לפנות לתובעים בכתב אילו כך היו פני הדברים.
משזו המסקנה אליה הגעתי, הרי הנתבעת איבדה את הזכות שהיתה לה לביצוע התיקונים, והיא אינה זכאית עוד לבצע את התיקונים בדירת התובעים, שכן היא ויתרה על זכות זו כשלא ביצעה את התיקונים במועד שנקבע בהסכם הגישור ובכלל.
לפיכך איפוא, חייבת הנתבעת לפצות את התובעים במלוא הסכום שנקבע בחוות דעת המומחה בגין הליקויים.

פיצויים עבור עגמת נפש
בנוסף לעלות התיקונים עותרים התובע ים לפסוק לה ם סך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, בעניין זה השיבה התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 24:
"שני דברים שמכבידים עלינו וזה מה שקבע המהנדס מטעם בית המשפט, וחדר הרחצה של ההורים מהגשם הראשון מהשנה השנייה שהיינו שם ומהחורף הראשון שהיינו בדירה, זה בניין חדש ודירה חדשה, התקרה התמלאה ברטיבות, הטיח מתחיל כבר ליפול, זה מה שראה המהנדס שלכם. דבר שני במרפסת אין שיפוע למים ומים עומדים צריך להוריד אותם עם מגב לביוב. אלה שני דברים שבעיקר מפריעים לנו ....".
אין חולק כי התובעים זכאים ליהנות מדירתם, דירה חדשה עליה שילמו במיטב כספם, ללא רטיבות וללא התקלפות, רטיבות ממנה הם סובלים 7 שנים, כמו כן העדר שיפוע נכון במרפסת והצורך לגרוף את המים בכל פעם , במקום שיתנקזו כתוצאה מהשיפוע, גורם למטרד ולאי נוחות, יחד עם זאת התובעים לא הוכיחו הפסד ימי עבודה או הוצאות מיוחדות ולפיכך א ני מעריך את עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא עלות הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט בסך 43,875 ₪ (כולל מע"מ) , והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.10.18 (מועד הגשת חוות דעת המומחה) ועד לתשלום בפועל.
בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל .
כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות המשפט, לרבות האגרה כפי ששולמה, שכר מומחה התובעים כפי ששולם, שכר מומחה בית המשפט כפי ששולם על ידי התובעים והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ובנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.