הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 5714-07-12

התובעים
.1 סלמאן חמאיסה
ע"י ב"כ עו"ד אלי לוי
.2 המוסד לביטוח לאומי- (נדחתה)

נגד

הנתבעים
.1 הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ניסן גיצה
.2 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (נמחקה)
.3 "אשד עמיקם ואהוד" תכנון תאום ובינוי בע"מ- (נדחתה)
.4 פריד אל עובייד
.5 קל רהט פיתוח ובנין בע"מ

פסק דין

1. התובע 1 יליד 18.3.77 טוען כי נפגע ביום 26.2.09 בתאונת דרכים ברכב מ.ר. 368137 (להלן: "הבובקט" וה- "התאונה" בהתאמה ) כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד ").
הנתבעת 1 (להלן:" הפניקס") ביטחה את הבובקט בפוליסת ביטח חובה. הנתבעת 3 היא הבעלים של הבובקט. הנתבעים 4-5 הם מעבידיו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו.
2. תביעת התובע 2 נדחתה ביום 12.7.18. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחתה ביום 29.3.18.
בפרוטוקול הדיון מיום 17.9.17 נרשם מפי ב"כ התובע: " ביצעתי מסירה לנתבעים 4-5. מציג אישורי מסירה לעיון בימ"ש. מסומנים בש/1-בש/2, מוחזרים לידיו הנאמנות של ב"כ התובע 1..". חרף זאת, נתבעים 4-5 לא ה גישו עד למועד זה כתבי הגנה. בהחלטה מיום 17.9.17 קבעתי כי :"בסוף ההליך ועל פי תוצאותיו יוכל התובע לעתור לפסק דין כנגד הנתבעים 4-5" [עמ' 10 שורות 21-22]

3. ביום 29/3/18, בתום שמיעת הראיות בתיק, קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומים הן בשאלת החבות [האם התובע נהג ברכב בהיתר] והן בשאלת הנזק.

4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.
ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: "הועדה") לפניה עמד התובע (ביום 8.1.12) קבעה
כי נותרו לו נכויות כדלקמן:
נכויות זמניות :
- מיום 26/2/09 ועד ליום 28/5/09 (3 חודשים) - 100% .
- מיום 28/5/09 ועד ליום 31/12/09 (7 חודשים) - 20% .
נכויות צמיתות:
- 10% מיום 1/1/10 בגין שברים בעצם הסירה, במסרקים 3-4-5 ובגין שבר בגליל מקורב של זרת רגל ימין, לפי סעיף 49 (4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). נכות זו מהווה קביעה על פי דין כמשמעה בחוק הפלת"ד והיא מחייבת בהליך שלפנינו.
בנוסף, קבעה הוועדה כי יש מקום להפעיל במלואה את תקנה 15. משכך, נכותו הכוללת של התובע במל"ל הינה בשיעור 15%.
5. מטעם התובע העידו:
- התובע בעצמו (תצהירו מיום 5.11.14 סומן ת/1 ותצהירו מיום 9.7.15 סומן ת/2).
- אחיו של התובע , מר ריאד חמיסה (להלן: "ריאד") (תצהירו סומן ת/3).
וכן הוגשו הראיות הבאות:
תעודת עובד ציבור ממשרד התחבורה (ת/4).
קבלות (נספחים ח' 61-72) (ת/5).
תלושי שכר וטופס דמי פגיעה (נספחים ו' 51-54) (ת/6).
תיק מוצגים מטעם התובע 2 מיום 7.11.17 (ת/7).
הסכם בין התובע 2 והנתבעת 1 (ת/8).

6. מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס") לא העיד איש, אך הוגשו הראיות הבאות:
תעודת עובד ציבור נפגעי עבודה (נ/2).
תלושי שכר של התובע (נ/3).
תעודת עובד ציבור מיום 21.2.18 (ניתן ע"י גב' סבריליק מחלקת נפגעי עבודה במל"ל - נ/4).
טופס רציפות ביטוח (נ/5).
פירוט תשלומי מל"ל בגין התאונה (נ/6).
תיק שב"ס (נ/7)
גזר דין (נ/8)

7. מטעם הנתבעת 3 - שכאמור התביעה נגדה נדחתה - העיד מר אהוד אשד (להלן: " אשד"). תצהירו של אשד מיום 3.8.15 סומן נ/1.
החבות:
העובדות הרלוונטיות לדיון ואשר אינן שנויות במחלוקת:
8. א. במועד התאונה עת נהג התובע בבובקט הוא אחז רישיון נהיגה על בובקט תקף ומתאים לנהיגה על בובקט .
ב. הבובקט בו נהג התובע במועד התאונה היה בבעלות הנתבעת 3 .
ג. הגם שהבובקט אינו רכב מנועי, הפניקס ביטחה אותו בפוליסת ביטוח חובה שהייתה בתוקף במועד התאונה וזאת בהתאם לחוק הפלת"ד.

השאלה שבמחלוקת:

9. האם התובע נהג בבובקט בהיתר?

טענות הצדדים:

10. לטענת התובע:
א. עובר לתאונה ובמשך ארבעה חודשים הוא שימש באתר הבניה כנהג בובקט.
ב. את המפתחות לבובקט הוא קיבל ממנהל העבודה באתר אשר אישר לו לנהוג בבוקט.
ג. לדבריו, מנהלי הנתבעת 3 הבחינו בו כשהוא נוהג בבובקט באתר ולא אמרו דבר.
ד . בהתאם להלכה הנוהגת, חזקת הרשות הפועלת לטובת הנהג, ומי שטוען להעדר
רשות, עליו הנטל להוכיח זאת. בעניין זה מפנה התובע לפסיקה לפיה אין צורך ברשות
מפורשת של הבעלים לשימוש, ודי בכך שבעל השליטה ברכב השלים עם הנהיגה או
שאינו עושה די כדי למנוע אותה (ע"א 139/64 קלדונין ואח' נ' גבאי; רע"א 10334/03
מזור נ' קרנית, ת"א 12442/02/11 פלוני נ' קרנית).
11. הנתבעת 3 , לעומת זאת, טענה כי היא לא הייתה מעבידתו הישירה של התובע. לדבריה התובע עבד באתר באמצעות קבלן משנה. מאחר שהתובע לא הציג רישיון נהיגה על בובקט למנהלי הנתבעת 3 או למי מטעמה, לא ניתנה לו רשות לנהוג בו. משכך, בהתאם לסעיף 7 (2) לחוק הפלת"ד התובע נהג שלא בהיתר ועל כן אינו זכאי לפיצויים על פי החוק ו גם לא מכוח פוליסת ביטוח החובה שהונפקה על ידי הפניקס.

האם התובע נהג בבובקט בהיתר ?
12. בסעיף 2 (ב) לחוק הפלת"ד שעניינו "אחריות נוהג ברכב נקבע :
"היה השימוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השימוש".
ובסעיף 7 (2) לחוק הפלת"ד:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת חוק הפלת"ד לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור ".
13. ההלכה הרחיבה את המונח "רשות" כך שהיא כוללת גם התנהגות שיש בה משום השלמה סבילה עם מעשיו של אחר. לשון אחר - די גם בהתנהגות של בעל הפוליסה, שממנה משתמעת הסכמה, או אף השלמה עם מעשיו של אותו נהג, שיכולה להתבטא באי נקיטת אמצעים יעילים למניעת מעשיו של הנהג (ע"א 139/64 חברה לביטוח "קלדונין" נ' גבאי, פ"ד יח (3) 417,421).
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין. כך למשל ראו את שנקבע ברע"א 10334/03 מזור נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, 11.2.04:
"...זה מכבר נפסק, כי אי-נקיטת אמצעים יעילים למניעת נהיגה ברכב עשויה לעלות כדי מתן היתר מכללא לנהיגה זו. ראו דברי השופט משה לנדוי בע"א 139/64 "קלדונין" ואח' נ' גבאי ואח', פ"ד י"ח(3) 417, בע' 420 ודברי השופטת שושנה נתניהו בע"א "קרנית" נ' עוזי, פ"ד מא(4), 754, בע' 768-767. מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לא ראיתי עילה להתערב בממצא העובדתי, ולפיו במקרה שבפנינו לא ננקטו האמצעים הדרושים למניעת נהיגה ברכב...".
14. מענה לשאלה על מי הנטל להוכיח את קיומה או אי קיומה של חזקה עובדתית זו אודות היתר מכללא לנהוג ברכב , ניתן למצוא בדברי כב' השופט זילברג בע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין, [פורסם בנבו. 22.6. ) ושם נאמר:
"החזקה הנדונה כאן אין מקורה נעוץ בכך שהשאלה - אם הנהג נהג ברשותו של הבעלים - היא תוך ״ידיעתם המיוחדת״ של הבעלים. יסוד החזקה הנ״ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו שלמישהו אחר שהרשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי רכב שלא ברשות בעליו׳ הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל׳ יוצא מן הכלל׳ ועליו להוכיח את הדבר. חזקה זו היא מבחינה מסוימת׳ צורה אחרת של הכלל ״כל הפריש-מרובא פריש״ (הדגשות במקור - מ.ס.ש) .
ומהכלל אל הפרט.
15. מטעם התביעה העידו התובע ואחיו שעבד עמו, שניהם בעלי עניין מובהק בתוצאות ההליך. חרף זאת, אקדים את המאוחר וא ומר כי ראיתי להעדיף את גרסת התובע ואחיו על פני גרסת הפניקס (באמצעות הנתבעת 3) ולקבוע כי לתובע ניתן היתר לעשות שימוש ברכב ולכל הפחות ניתן לו היתר מכללא לעשות כן ואסביר:
כאמור, נטל ההוכחה להוכיח כי התובע עשה שימוש בבובקט ללא קבלת אישור, מוטל על
כתפי הפניקס הטוענת לכך. לדידי, לא עלה בידי הפניקס להוכיח טענה זו:
הנתבעת 3 טוענת כי התובע היה עובד של קבלן משנה ולא שלה וכי הבובקט היה בבעלותה ולא בבעלות קבלן המשנה ועל כן, כך גם הצהיר אשד (סעיפים ד-ו' ב-נ/1) משהתובע לא הציג רישיון מתאים, פשיטא שלא הותר לו לנהוג בבובקט.
על אף האמור בנ/1 בחקירתו לפני העיד אשד אחרת. על פי עדותו, ככל שעובד היה נדרש לעשות שימוש ברכב במהלך עבודתו באתר, מנהל העבודה בשם "משה" היה אחראי לתת לו את המפתחות לרכב או לבובקט. אבל רק לאחר שבדק את תוקפו של רישיון הנהיגה של אותו עובד.
אשד גם העיד כי הוא עצמו לא נכח באתר שעה שמשה נתן המפתחות לעובדים (פרוטוקול 29/3/18 עמ' 20 שורות 12-19). אותו משה, למרות שהיה אחראי כאמור על המחסן ועל הלוגיסטיקה וכן על בדיקות הרישיונו ת וחלוקת הרכבים באתר- לא הוזמן להעיד .
ב. אשד הוסיף וציין כי באותה תקופה, נתנו לעובדים בעלי רישיון נהיגה מתאים לעשות שימוש ברכבים ולמיטב ידיעתו לתובע לא היה רישיון נהיגה מתאים (פרוטוקול 29/3/18 עמ' 20 שורות 23-30 וכן עמ' 22 שורות 1-4) . עדותו זו - לפיה לא הותר לתובע לנהוג על הבובקט - לא נתמכה בעדויות נוספות של עובדים אחרים באתר או של קבלני משנה
ג. הנתבעת 3 גם לא סיפקה כל הסבר הגיוני ומניח את הדעת כיצד הגיעו מפתחות הבובקט לידי התובע.
ד. בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (בל/211) מיום 23/3/09 חתם הקבלן המעביד מר עביד סאמר מחברת "עביד סאמר - קל רהט פיתוח ובניין" על הצהרה לפיה בזמן העבודה נפגע התובע, בתפקידו כמפעיל בובקט. הינה כי כן גם מהאמור בטופס בל/211 לא נסתרה גרסת התובע לפיה שימש במועד הרלוונטי כמפעיל הבובקט.
ה. ועוד, בתצהירו טען אשד כי מי שאושר לו לעבוד על בובקט עבר הדרכה מתאימה [ראו סעיף ה' בנ/1]. יחד עם זאת יומני הדרכה שכאלה כדי להוכיח את הנטען על ידם כי התובע לא עבר הדרכה לנהיגה על בובקט וכפועל יוצא לא קיבל רשות לנהוג על בובקט ועל כן משנהג בסופו של יום עשה כן ללא רשות.
16. בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התו בע הרים את הנטל הנדרש במשפט האזרחי והוכיח כי נהג בבובקט ברשות. משזוהי התוצאה אליה הגעתי, אפנה ואדון כעת בשאלת נזקיו של התובע.
שאלת הנזק:
17. כאמור, נכותו הרפואית של התובע נקבעה על ידי וועדה רפואית של המל"ל בפניה עמד והיא עומדת על 10%, הכל כמפורט בסעיף 4 לעיל. משהצדדים לא חלקו על שיעור הנ כות הרפואית (ראו סיכומי הפניקס, עמ' 2) ראיתי להעמידה על 10%.
18. באשר לנכות התפקודית:
בהתחשב בגילו של התובע בשיעור הנכות ומיקומה וכן בשאר הנתונים שהוצגו לפניי במהלך שמיעת הראיות, וכעולה מהמסמכים הרפואיים, לא השתכנ עתי כי יש להפחית - כטענת הנתבעת - מהנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע במל"ל.
רוצה לומר, לא השתכנעתי כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מההלכה הנוהגת ולפיה בהיעדר נסיבות מיוחדות, יראו את הנכות התפקודית כזהה לזו הרפואית.
התובע נעדר השכלה שכל חייו עבד בעבודות פיזיות. לפיכך וגם אם הוועדה הרפואית קבעה שלא נמצאו הגבלות בתנועה, עדיין מדובר בתובע שלפניו עוד לפחות 25 שנות עבודה ולכן גם אם נכון שמשנת-2016 (שאז שוחרר מהכלא) ועד למועד עדותו לפניי (2018) הוא עבד בעבודה פיזית, הרי שאין כל רבותא כי יוכל להמשיך בכך גם בעתיד.
לפיכך ובהינתן כל האמור אני קובעת כי נכותו התפקודית זהה לזו הרפואית והיא בשיעור 10%.

בסיס השכר
19. כעולה מנתוני המל"ל שהוצגו, שכרו הרבע שנתי של התובע, עמד על 9,008 ₪ ברוטו נומינלי. סך זה, בניכוי מס הכנסה (8,624 ₪ נטו נומינאלי) , ובשערוך למועד פסק הדין (הצמדה בלבד) עומד על 9,800 ₪ (במעוגל ).
הנזקים:
הפסד שכר בעבר:

20. מיום 27.2.09 ועד 27/5/09 - אי כושר מלא (דמ"פ):
3 (חודשים) X 9 ,800 ₪ = 29,400 ₪
מיום 28.5.2009 ועד 31.12.2009 (7 חודשים) :
לטענת התובע הוא לא שב לעבודה סדירה וזאת לנוכח קביעת הרופא התעסוקתי. דא עקא וקביעותיו של הרופא התעסוקתי אינן מחייבות בהליך זה. משכך יבוצע החישוב בגין תקופה זו בהתאם לקביעת המל"ל , דהיינו לפי נכות זמנית בשיעור 20%.

9,800X 7 חודשים X 20% = 13,720 ₪

מיום 1.1.2010 ועד 18.6.2011 -שאז נכנס לכלא -(סה"כ 18 חודשים)

9,800 ₪ X 10% X 18 חודשים = 17,640 ₪

ממועד כניסת התובע לכלא (17.6.2011) ועד למועד שחרורו (15.12.2016)
בתקופה זו התובע אינו זכאי לפיצוי.

מינואר 2017 ועד למועד מתן פסק הדין (סה"כ 32 חודשים)
משקבעתי כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 10% הרי שגם בתקופה זו יבוצע החישוב לפי נכות זו:
9,800 ₪ X 32 חדשים X 10 % = 31,360 ₪
סה"כ הפיצוי בגין אב הנזק הפסד שכר בעבר : 92,000 ₪ (במעוגל) ובת וספת ריבית מאמצע התקופה (1.6.14) ועד למועד מתן פסק הדין :97,000 ₪ (במעוגל).
הפסדי השתכרות לעתיד:
21. לאור נתוני ההשתכרות שהוצגו, לא מצאתי ל קחת בחשבון בעת חישוב הפסדי השכר לעתיד שכר גבוה יותר משכרו הרבע שנתי עובר לתאונה, וזאת בהתחשב עובדה כי מצד אחד התובע ישב בכלא תקופה ממושכת ואילו מצד שני גם לאחר שחרורו לא נראה שהיה שיפור בשכרו.
לנוכח פסק הדין שיצא לאחרונה תחת ידי ביהמ"ש העליון [ראו ע"א 3751/17 ו -4268/17 מיום 8.8.19) יבוצע החישוב לפי היוון של 3%.

9,800 ₪ X 10% X 210.8764 (מקדם היוון 3% ) = 206,650 ₪
הפסדי פנסיה:
22. על פי הדין זכאי התובע לפיצוי גם בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור של 12.5% מסך כל הפיצוי המגיע לו בגין הפסדי עבר והפסדי עתיד [ראו ת.א. (מ"ח - חיפה 16951-04-14 ע.מ. מ. נ' ע.מ.ר (2013) ]. סך הכל זכאי התובע בגין אב נזק זה ל - 38,000 ₪ (במעוגל).
עזרת זולת
בעבר :
23. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בשיעור הנכות ובטיבה, ולנוכח הפסיקה הנוהגת [(מחוזי חיפה 32942-04-11 פרידג' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ה"פול" (23.3.15) ] - על אף שלא הוצגו אישורים על הזדקקות לעזרה בפועל, ראיתי, לנוכח הפסיקה הנוהגת (ת.א. לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך של 7,000 ₪
בעתיד:
מאז התאונה חלפו כעשר שנים, במהלכן חזר התובע לעבודה פיזית ואף נכלא ל-5.5 שנים. התובע לא המציא ולו בדל של ראיה ממנה ניתן ללמוד כי בפועל נזקק לעזרה בשכר. לפיכך, ובהתאם לכלל לפיו 'העבר מלמד על העתיד', אני מניחה כי גם אם בעתיד יזדקק התובע לעזרה, הרי שבהתחשב בטיב הנכות מיקומה ושיעורה, לא יהיה זה באופן שוטף.
לפיכך ובהתחשב בראיות בכל האמור לעיל ובראיות שהוצגו לי, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה של על סך של 12,000
סך כל הפיצוי לו זכאי התובע בגין אב נזק זה - עבר ועתיד - עומד על 19,000 ₪.

הוצאות רפואיות נסיעות וניידות:
לעבר
24. מדובר "בנזק מיוחד" שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל, ולא מצאתי כל צורך לחזור עליהם [ראה בעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע פד"י לה'(2) עמ' 809,800; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ. מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ פד"י מה'(1) 1010].

יחד עם זאת, ובהתחשב בטיב הנכות, שיעורה והטיפולים הרפואיים להם נזקק התובע בעקבות הנכות האמורה, אני מוכנה להניח כי נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לשם קבלת הטיפולים .
לפיכך ועל אף היות התאונה תאונת עבודה, ראיתי בכל זאת לפצות לתובע בגין אב נזק זה פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪.
לעתיד
לאור הקבוע בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) תשס"ט-2009 ("חוק ההסדרים") ובהיות התאונה כאמור תאונת עבודה על כל המשתמע מכך מצד אחד, ומשעה שלא הוכח כי התובע נזקק או יזדק ק בעתיד לטיפולים רפואיים בעתיד מצד שני, לא מצאתי לפסוק לו כל פיצוי בגין אב נזק זה.
כאב וסבל
25. כמוסכם על ידי הצדדים לפי 10%, 4 ימי אשפוז ו בניכוי גיל - הכל נכון למועד מתן פסק הדין 21,000 ₪ (במעוגל).
ניכויים:
26. התובע קיבל תגמולי מל "ל מ - 2009 ועד 2012 כדלקמן:
- דמי פגיעה בסך של 19,476,₪.
- קצבת נכות זמנית בסך כולל של 10,039 ₪
- מענק נכות בסך של 47,386 ₪.
סך הכל: 76,901 ₪ (נומינאלי) .
סך זה כשהוא משוערך (ריבית והצמדה מאמצע תקופה - 7/10) למועד מתן פסק הדין עומד על 92,700 ₪ (במעוגל).
לסיכום:
27. לנוכח כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:
הפסד עבר 97,000 ₪
הפסד לעתיד 206,650 ₪
הפסד פנסיה (עבר ועתיד) 38,000 ₪
עזרת זולת ב עבר 7,000 ₪
עזרת זולת בעתיד 12,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,000 ₪
כאב וסבל 21,000 ₪
סיכום ביניים 384,650 ₪
בניכוי תגמולי מל"ל 92,700 ₪
סכום סופי 291,950 ₪

סוף דבר:
28. א. תביעת התובע 2 (המל"ל) נדחתה ביום 12.7.18. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחתה ביום 29.3.18.
ב. באשר לתביעה כנגד הנתבעים 4-5:
הפניקס בסיכומיה מסכימה כי השאלה היחידה שבמחלוקת היא האם התובע נהג בבובקט בהיתר. לפיכך משעה שהתביעה כנגד הנתבעת 3 נדחתה ואין כל מחלוקת בשאלת הבעלות, התביעה כנגד הנתבעים 4-5 נדחית. משלא הוגשו כתבי הגנה איני עושה צו להוצאות.
ג. התביעה כנגד הפניקס מתקבלת ואני קובעת כי התובע נהג בבובקט באישור ומשכך, התאונה בה נפגע מיום 26.2.2009 הינה תאונת דרכים על פי הפלת"ד על כל המשתמע מכך.
ד. הפניקס תשלם לתובע לאחר ניכוי תגמולי מל"ל סך של 291,950 ₪, כאשר על הסך הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור% 15.21.
ה. כמו כן, תישא הפניקס בהוצאות משפט על פי קבלות, לרבות אגרת בית משפט, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ו. הסכומים המפורטים בסעיף ד' ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקים ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי

ניתן היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.