הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 57098-11-18

מספר בקשה: 7
לפני כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור

המבקשים:

  1. אורית קלמנוביץ
  2. אילן קלמנוביץ

נגד

המשיבים:

  1. נספרסו ישראל בע"מ
  2. שומרה חב' לביטוח בע"מ

החלטה

רקע
לפניי בקשת התובעים (המבקשים) למחיקת עניינים מכתב ההגנה של הנתבעת 1.

ברקע הדברים עומדת תביעה שעניינה נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם כתוצאה מאירוע שריפה שאירע בדירתם, ואשר מקורם –לטענתם, בכשל במכונת קפה שיוצרה/ יובאה ושווקה על ידי הנתבעת 2. לטענתם טרם שולמו להם מלוא דמי הנזק, ותביעתם מכוונת הן כנגד הנתבעת 1 – מבטחת הדירה אשר על פי הטענה לא שילמה להם את מלוא נזקיהם בהתאם להוראות פוליסת הביטוח, והן כנגד הנתבעת 2.

הוגשו כתבי הגנה, הוגש גם כתבי תשובה לכתבי ההגנה, והנתבעת 1 אף הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת 2. בהחלטתי מיום 4.4.19 הוריתי לתובעים לתקן את כתב התביעה בכל הנוגע לטענות המופנות כנגד הנתבעת 2.
טענות הצדדים

במסגרת הבקשה שלפניי, המכוונת כאמור כלפי הנתבעת 1, מבקשים התובעים כי יימחקו מספר עניינים מכתב הגנתה של הנתבעת 1 וזאת מכוח הסמכות הקבועה בסע' 91(א) ו – 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

לטענתם יש למחוק מכתב ההגנה של הנתבעת 1 עניינים מבישים ומכפישים שנכללו בסעיפים 1, 2, 3 רישא; 3 י"ד, 3ט"ו, 3ט"ז, 3כ"ב, 3כ"ג שם ייחסה הנתבעת 1 לתובעים כוונה "לעשות עושר ולא במשפט" או "חוסר תום לב" ואף "חוסר תום לב קיצוני". לטענת התובעים, מדובר בטענות מופרכות ונעדרות כל בסיס עובדתי או משפטי וכל תכליתן היא לבייש את התובעים ולהכפיש את שמם הטוב על מנת לגרום להם לוותר על תביעתם המוצדקת.

לטענתם, מעצם הגדרתה של עוולת "עשיית עושר ולא במשפט" לא ניתן לעשות "עושר ולא במשפט" בהגשת תביעה לבית המשפט, שכן כל זכות כספית שתיפסק לטובת התובעים תהא זכות שהתקבלה במשפט.

לגבי טענות הנתבעת 1 לחוסר תום לב מצד התובעים, טוענים התובעים כי מערכת היחסים שבין מבוטח למבטחת מקימה מעצם טיבה ניגוד עניינים מובנה, והעובדה שקיימת ביניהם מחלוקת פרשנית לעניין זכויות המבוטח מכוח הפוליסה בגינה הגיש המבוטח תביעה - אין בה כשלעצמה התנהגות העולה לכאורה כדי חוסר תום לב.

בנוסף, מבקשים התובעים למחוק מכתב הגנתה של הנתבעת 1 את הכחשת ירידת הערך שנגרמה לדירת המבקשים כתוצאה מהשריפה שבסעיף 3 י"ז לכתב ההגנה, הכחשה שלא בא זכרה במכתב הדחייה שם סורבה דרישת התובעים מן הטעם ש"אין לכך כיסוי ביטוחי בפוליסה". לטענתם, מדובר בנימוק חדש שאסור לנתבעת 1 להעלותו מקום שלא הועלה במסגרת מכתב הדחייה ששלחה לתובעים, ולשם כך מפנים הם להנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 (ולעדכון שהוצא להן ביום 29.5.2002), ולפסיקה שהתייחסה אליהן.

לטענת התובעים, החריג לפירוט כל הנימוקים במכתב הדחייה הראשון איננו מתקיים בענייננו, הואיל והתובעים הודיעו בזמן אמת ובמפורש לנתבעת 1 כי ערך דירתם ירד כתוצאה מהשריפה והנתבעת 1 לא הכחישה זאת במכתב הדחייה.

בנוסף טוענים התובעים, כי הנתבעת 1 הפרה את הוראות תקנות 85, 86 ו – 90 לתקנות הואיל ופרט לקיומה של הפוליסה מושא התביעה – הנתבעת 1 מכחישה באופן גורף וכללי כמעט את כל טענות התובעים המופנות כלפיה תוך שהיא מתחמקת מלהשיב לגופן של טענות, ובפרט טענות עובדתיות שחלקן בעניינים שמן הראוי כי תודה בהן. להמחשת טענותיהם מפנים התובעים להכחשות גורפות שהכחישה הנתבעת 1 בסעיפים 3ג'; 3ז'; 3 י"ב; 3 י"ד; 3 ט"ו; 3 ט"ז; 3 י"ז; 3 י"ט; 3 כ"א; 3 כ"ב - שם לטענתם מצויות עובדות שבידיעת הנתבעת 1 ומן הראוי היה שלא תכחיש אותן או לכל הפחות תפרט טענותיה בקשר לעובדות אלו, חוץ מטענתה לדמי נזק (לגביה לא נדרשת הכחשה מפורשת). לטענת התובעים, הנתבעת 1 מתחמקת מטענותיהם המפורטות בכתב התביעה ואינה משיבה לגופן, תוך הפרת הוראות תקנות 85; 86; ו – 90 לתקנות.

לפיכך, מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת 1 למחוק מכתב הגנתה את כל הכחשותיה הגורפות והכלליות באשר לכל הטענות העובדתיות שהעלו בכתב התביעה למעט לעניין הכחשת דמי הנזק ויחייבה בהוצאות בגין הכחשת טענות שמן הראוי שהנתבעת היתה מודה בהן וזאת מכוח הסמכות שבתקנה 90 לתקנות.

התובעים טוענים כי עובר להגשת הבקשה פנו לנתבעת 1 בבקשה לתקן את כתב הגנתה ואולם זו סירבה, ומכאן בקשתם זו.

בתשובתה טוענת הנתבעת 1 כי יש לדחות הבקשה וזאת משום שאין בכתב ההגנה הפרה של התקנות. לטענתה, היא התייחסה בכתב הגנתה לכל אחת מטענות התובעים ולא הסתפקה בהכחשה כללית. משטענות העובדים חוזרות על עצמן לאורך 211 סעיפים בכתב התביעה, אין הנתבעת 1 מחויבת על פי דין להתייחס לכל סעיף אלא לכל טענה וכך עשתה.

הנתבעת 1 מפנה לסעיפים 67-175 לכתב התביעה המהווים חזרה על הטענות שבסעיפים 20-52 לכתב התביעה. משהנתבעת 1 התייחסה בכתב הגנתה לטענות שבסעיפים 20-52 לכתב התביעה אין לטענתה כל צורך או חובה על-פי דין להתייחס לטענות אלו בכתב ההגנה פעם נוספת.

אשר לגובה דמי הנזק – בהתאם לתקנה 85 טוענת הנתבעת 1 כי היא רשאית להכחיש הכחשה כללית טענות הנוגעות לדמי הנזק. לעניין הטענה הנוגעת לירידת ערך הדירה – אין לטענתה כל סתירה בין הודעתה לתובעים כי אין כיסוי לירידת ערך על פי הפוליסה לבין עצם הכחשת קיומה של ירידת ערך וודאי שאין בהכחשה זו משום הפרת הוראות המפקח על הביטוח או הרחבת חזית שממילא נפתחת עם הגשת כתב ההגנה.

עוד מכחישה הנתבעת 1 את טענת התובעים שנקטה כנגדם בלשון הרע, ואין לטענתה כל לשון הרע בתיאור עובדתי של קרות התביעה ושל התנהלות התובעים.

בתגובתם לתשובת הנתבעת 1 חוזרים התובעים על טענותיהם העיקריות בגוף הבקשה ומוסיפים כי הטענות בסעיפים 67-175 לכתב התביעה אינן "טענות חוזרות" לטענות בסעיפים 20-52 לכתב התביעה. בעוד שבסעיפים 20-52 פורטו העובדות הרלוונטיות המהוות הפרת הפוליסה והדין, בסעיפים 67-175 פורטו עילות התביעה ביחס לכל אחת מההפרות הנטענות.

עוד מוסיפים התובעים כי הנתבעת 1 לא התייחסה כלל בכתב הגנתה לטענות עובדתיות רבות שנכללו בסעיפים 20-52 לכתב התביעה פרט לעצם קיומה של פוליסה, והיא כלל לא התייחסה לעילות התביעה שבסעיפים 67-175 לכתב התביעה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות בחלקה הארי ולהתקבל חלקית ובאופן מותנה בחלקה האחר, ואנמק.

צודקים התובעים כי הנתבעת 1 העלתה כנגדם טענות שונות – שחלקן אינן נעימות לקריאה, לרבות טענות המייחסות להם חוסר תום לב קיצוני בהגשת התביעה, ונסיון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת.

אמנם, הלכה היא, כי לצד זכות הטיעון המאפשרת לבעל דין לתחום את טענותיו ולבחור את אופן הצגתן בכתבי הטענות מטעמו, ניצבת גם חובתו של בעל הדין לשמור בכתבי הטענות על לשון שאינה מבישה ואינה פוגעת שלא לצורך בכבודו של הצד שכנגד (ר' למשל ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (08.05.2005).

לצד זאת, בעניין תקנה 91 לתקנות נפסק לא אחת, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בבואו להורות על תיקון כתבי טענות, תוך שעליו לעשות שימוש זהיר בסמכות להורות על מחיקת סעיפים מכתבי טענות, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך או לתקן את כתבי הטענות והתערבות יתרה של בית המשפט עלולה לפגוע בטיעוני הצדדים (ר' ע"א 3266/08 סדן נ' פקיד שומה תל אביב 1 (1.6.2011)).

עוד נקבע, כי טענה עשויה להיחשב כמבישה עד כי יש להורות על מחיקתה מכתב הטענות על פי תקנה 91(א) לתקנות , מקום שבו הטענה פוגעת בכבודו של אדם שיש לו זיקה להתדיינות אך היא אינה רלוונטית להקשר בו הועלתה (ר' למשל רע"א 5308/10 ויליגר נ' רייפמן (27.10.2010), והשוו לעע"מ 5737/01 אוסדיטשר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק (30.12.2001)).

במקרה שלפניי אינני סבורה כי מדובר ב"עניינים מבישים ומכפישים" באופן המחייב מחיקתם מכתב ההגנה. אין מדובר בטענות חריגות בניסוחן בנוף הטענות המועלות בכתבי הגנה של מתדיינים, ולא מצאתי בהן – על אף אי הנעימות הטבועה בהן – כל ביוש או הכפשה קיצוני או בלתי רלוונטי שמחייב מחיקתן כבר בשלב זה (השוו למשל לת"צ (מחוזי ת"א) 22382-04-18 גבר נ' א. נ. פיזיקל ארועים בע"מ (04.10.2018). בנוסף, מדובר בסופו של דבר ולכל היותר בטענות עובדתיות ומשפטיות הטעונות הוכחה, וההכרעה בהן לא יכולה להיעשות בשלב מקדמי זה של ההליך. ברי גם כי הנטל להוכחתן של טענות אלו רובץ על כתפי הנתבעת 1.

אשר לטענות התובעים כי יש למחוק מכתב הגנתה של הנתבעת 1 את הכחשת נזק ירידת הערך לדירת התובעים הואיל וזו לא נטענה במסגרת מכתב הדחייה – אני סבורה כי גם דין טענה זו להידחות.

הנתבעת 1 העלתה במכתב הדחייה (נספח 3 לכתב התביעה) טענה לפיה "ביחס לפיצוי בגין ירידת ערך – אין לכך כיסוי ביטוחי בפוליסה שהוצאה ע"י חברתנו". במצבים מסוג זה, בהם מבטחת מעלה בתום לב (ואם נטען שלא בתום לב נעשה הדבר – מדובר בעניין הטעון הוכחה) טענה לפיה אין לנזק מסוג ירידת ערך כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה, אין לדרוש ממנה כבר בשלב זה להעמיק חקר בטענות חלופיות שעשויות לעמוד לזכותה ואין למנוע ממנה את האפשרות להכחיש את עצם ירידת הערך בכתב הגנתה, מקום שטענתה לכך שנזק זה אינו בר כיסוי תחת הפוליסה – תידחה.

בהקשר זה אבקש להפנות, על דרך ההיקש, לרע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22.07.2014). באותו עניין, המבטחת העלתה במכתב הדחייה טענת סף לפיה הפוליסה שעליה מבקשת המשיבה לסמוך את תביעתה בוטלה ועברה מן העולם כחודשיים טרם קרות האירוע הביטוחי, בשל אי-תשלום הפרמיה על ידי המשיבה. באותו עניין נקבע כי:

"דומני כי כאשר מבטחת מעלה, בתום-לב, טענת סף מסוג זה אין לדרוש ממנה כבר בשלב משלוח מכתב הדחייה להעמיק חקר בטענות חלופיות היכולות לעמוד לזכותה. ממילא אין לדרוש ממנה כי תכלול במכתב הדחייה את כל הטענות החלופיות אשר יכול ותעמודנה להגנתה אם המבוטח יבחר להגיש נגדה תביעה משפטית (ירון אליאס דיני ביטוח 920-918 (מהדורה שנייה, 2009); כן ראו החלטתו של השופט ר' וינוגרד בש"א (שלום ירושלים) 7923/04 טמס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1.11.2004) הנזכרת שם בהערת שוליים 67). בנסיבות אלה וככל שהמבוטח אכן בחר להגיש תביעה משפטית נגד המבטחת אף איני רואה מדוע יש למנוע ממנה את האפשרות להעלות, לחלופין, טענות הגנה למקרה שטענת הסף שהעלתה תידחה. עם זאת, יש לומר כי ככל שלצורך ביסוס הטענות החלופיות נדרשת הערכת שמאי לעניין גובה הנזק הנטען או הערכת מהנדס לעניין קיומו של ביטוח חסר, אך סביר הוא כי חברת הביטוח תידרש לביצוען של בדיקות אלה סמוך ככל הניתן למועד האירוע הביטוחי והמקרה שלפנינו יוכיח. על כן, אוסיף ואומר כי ככל שיש בידי חברת הביטוח במועד משלוח מכתב הדחייה המידע הדרוש לביסוס הטענות החלופיות, מן הראוי שתעלה גם אותן במכתב הדחייה ולא תסתפק באמירה לקונית וכללית בדבר "שמירת זכויות" לגבי טענות חלופיות. זאת גם אם מכתב הדחייה נסמך בעיקרו, כמו בענייננו, על טענת סף בדבר העדר חוזה ביטוח." (ההדגשות שלי – מ.ר.א.).

בענייננו אמנם טוענים התובעים כי הודיעו לנתבעת 1 את דבר ירידת הערך וזו לא הכחישה אותה, ואולם לא נטען – וממילא לא הוכח, כי במועד משלוח מכתב הדחייה היה בידי הנתבעת 1 מידע לביסוס טענתה החלופית להכחשת ירידת הערך עצמה, ומשכך – לא מצאתי לנכון למנוע מהנתבעת 1 להעלות טענה זו כעת, במסגרת כתב ההגנה.

אשר לטענת התובעים לפסלות ההכחשה הגורפת והכללית של הנתבעת 1 ביחס לחלק גדול מהטענות שבכתב התביעה, וגם אם אקבל את טענת הנתבעת 1 כי בסעיפים 67-175 לכתב התביעה קיימת כפילות וחזרה ביחס לסעיפים 20-52 בכתב התביעה (אם כי לא כפילות מלאה, ובכל מקרה חלק ניכר מהטענות שפורטו בסעיפים 67-175 הן טענות משפטיות, והתובעים לא ערכו הבחנה בין הטענות העובדתיות למשפטיות בסעיפים אלו) – אכן יש ממש בטענתם של התובעים, למצער בכל הנוגע להכחשה הכללית והגורפת, הנעדרת פירוט מספיק, כפי שמצויה למשל בסעיפים 3י"ד ו - 3 ט"ו לכתב ההגנה.

תקנות 85 ו – 86 לתקנות קובעות כי:
"85. לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק.
86. בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; לדוגמה – אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד. "

הנתבעת 1 אכן הכחישה באופן גורף טענות עובדתיות רבות בכתב ההגנה שיכול וצריכה היתה להודות בהן או שלמצער יכולה היתה לפרט ביחס אליהן עמדה מפורטת וברורה מזו שפירטה. לצד זאת, הסנקציה שיש להטיל עליה בגין הכחשה גורפת זו איננה מחיקת ההכחשות מכתב ההגנה, כי אם סנקציה כספית השואבת השראתה מתקנה 90 לתקנות, ולפיה "היה בית המשפט סבור כי טענת עובדה שהוכחשה או שלא הודו בה, מן הראוי היה שיודו בה, רשאי הוא ליתן כל צו שייראה לו צודק בעניין הוצאות יתרות שנגרמו עקב ההכחשה או אי-ההודיה."

סנקציה שכזו לא ניתן להטיל כעת, כי אם בסיומו של ההליך בלבד, ככל שיעלה בידי התובעים להראות כי הימנעותה של הנתבעת 1 מהודיה בעובדות ספציפיות גרמה להוצאות עודפות ומיותרות בניהול ההליך, וזאת ללא קשר לתוצאותיו של ההליך לגופו (ר' גם יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 437-436; 441-440 (2015)).

עוד יש לזכור, כי מעבר לסיכון הכספי האמור לו עלולה להיחשף נתבעת המכחישה טענות בכתב הגנתה באופן גורף מבלי להתייחס לכל טענה בנפרד ובפירוט, נתבעת שכזו חושפת עצמה גם לסיכון שתשתמע מכתב הגנתה הנחה שונה מזו אליה כיוונה, באופן שיצמיח לה חבות משפטית שאלמלא היעדר הפירוט יכלה להשיל מעל עצמה (השוו למשל לע"א 283/88 המזרח שירות לביטוח בע"מ נ' מומן, פ"ד מה(2) 777 (1991)).
סיכום

לאור כל האמור – בקשת התובעים נדחית ככל שהיא מתייחס למחיקת טענות מכפישות ומביישות מכתב ההגנה, נדחית בכל הנוגע למחיקת הכחשת הנתבעת 1 לעניין ירידת הערך מכתב ההגנה, ומתקבלת באופן חלקי ומותנה בכל הנוגע להכחשה הגורפת והבלתי מפורטת של הנתבעת 1 בכתב ההגנה, במובן זה ששמורה לתובעים הזכות להעלות בסיומו של ההליך טענה לכך שהימנעות מהודית הנתבעת 1 בעובדה או עובדות ספציפיות (והתובעים יצטרכו להצביע על אותה/ן עובדה/ות) הסבה הוצאות מיותרות.

בשים לב לתוצאה ומשהבקשה נדחתה בחלקה הארי אך התקבלה חלקית ובאופן מותנה בחלקה האחר – אינני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ט, 27 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.