הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 56402-07-12

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

בעניין ת.א. 56402-07-12:

התובעת:

איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' אטיאס ואח'

נגד

הנתבעים:

1. אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ע' שניצקי ושות'

2. יוסי סובול (אור-קור שירותי קירור ומיזוג)
ע"י ב"כ עוה"ד אלמוג, הורוביץ ושות'

בעניין ת.א. 1228-02-13:

התובעים: 1. עליזה לוי, ת.ז. XXXXXX718
2. רפאל לוי, ת.ז. XXXXXX450
ע"י ב"כ עוה"ד מ' גולני ואח'

נגד

הנתבעים: 1. דוד לוינסון שולחי הודעה לצ"ג
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' אטיאס ואח'

3. אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ע' שניצקי ושות'

4. אור-קור שירותי קירור ומיזוג
5. יוסי סובול
ע"י ב"כ אלמוג, הורוביץ ושות'

נגד

צדדים שלישיים: 1. אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ע' שניצקי ושות'

2. יוסי סובול (אור-קור שירותי קירור ומיזוג)
ע"י ב"כ אלמוג, הורוביץ ושות'

פסק דין

בפניי שתי תביעות מאוחדות. עניינן של התביעות, דרישה לפיצוי בעקבות נזקים שנגרמו עקב שריפה שפרצה בדירת מבוטח התובעת (איילון), מהמזגן שהיה מותקן בדירת המבוטח. התביעה בתיק 56402-07-12 הוגשה על ידי איילון, כמבטחת, כנגד אלקטרה, אשר לטענתה, הייתה יצרנית או משווקת המזגן ו כן כנגד טכנאי המזגנים. התביעה בתיק 1228-02-13 הוגשה על ידי משפחת לוי כנגד לוינסון – ב על הדירה ממנה פרצה האש , המבטחת איילון , אלקטרה, חברת התחזוקה והטכנאי שטיפלו במזגן. המבטחת איילון והמבוטח , מר לוינסון, הגישו הודעת צד ג' כנגד אלקטרה והטכנאי.

זהות הצדדים:
בתביעת איילון, ת"א 56402-07-12 (להלן: "תביעת איילון"):
התובעת הנה חברת הביטוח איילון , אשר ביטחה את דירתו של מר לוינסון ושילמה לו פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב שריפה שפרצה ממזגן שהיה מותקן בדירתו (להלן: "איילון").

הנתבעת 1, אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ – הינה החברה, אש ר לטענת איילון, ייצרה את המזגן, ו/או שיווקה אותו (להלן: "אלקטרה").

הנתבע 2 הינו טכנאי המזגנים שטיפל במזגן מס' ימים טרם אירוע השריפה (להלן: "הטכנאי" או " מר סובול").

בתביעת לוי, ת"א 1228-02-13 (להלן: "תביעת לוי"):
התובעים, עליזה ורפאל לוי , התגוררו בשכנות למר לוינס ון והאש שפרצה בדירת לוינסון התפשטה והגיעה לדירתם וגרמה לנזקים (להלן: " לוי" או " משפחת לוי").

נתבעים 1 ו-2, כאמור, הנם מר דוד לוינסון, בעל הדירה ממנה פרצה האש (להלן: "לוינסון" או " מר לוינסון" או "המבוטח") וכן איילון, מבטחת הדירה ברח' המעגל 23, רמת-גן (להלן: " הדירה") בפוליסת ביטוח שמספרה 223802701112 לתקופה החל מיום 01.02.12 ועד ליום 31.01.13.

נתבעת 3 הנה חברת אלקטרה, אשר לטענת איילון, היא יצרנית המזגן ממנו פרצה האש (להלן: "המזגן").

נתבע 4 הנו מר יוסי סובול, טכנאי המזגנים, כאמור, שנקרא ע"י מר לוינסון לתקן את המזגן בסמוך לפני אירוע השריפה שאירע ביום 08.02.12. ה נתבעת 5 הנה ב ית-העסק המופעל ע"י הטכנאי, אור קור שירותי קירור ומיזוג, אשר נמחקה בהחלטה מיום 02.07.14, לאור כך שאין מדובר באישיות משפטית.

הצדדים השלישיים הנם חברת אלקטרה והטכנאי, אשר תיקן את המזגן, כאמור.

רקע כללי:
ביום 08.02.12 פרצה שריפה בדירתו של מר לוינסון (להלן: "אירוע השריפה"). השריפה פרצה מהמזגן בסלון (אין מחלוקת בעניין זה).

מר לוינסון ניסה לכבות את האש, אך ניסיון זה לא צלח והאש התפשטה לדירת השכנים, משפחת לו י, וגרמה גם להם נזק. בפועל , ניז וקו שתי הדירות- הן זו של מר לוינסון והן זו של משפחת לוי. מר לוינסון, כאמור, היה מבוטח אצל ח ברת איילון, אשר שילמה לו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לדירתו. איילון הגישה תביעת שיפוי כנגד מי שלדעתה הייתה יצרנית המזגן (אלקטרה) והטכנאי שטיפל במזגן בסמוך לאירוע השריפה.

משפחת לוי, אשר דירתם נפגעה אף היא כאמור, הגישה תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם , כנגד מר לוינסון וחברת הביטוח שלו, איילון, כנגד אלקטרה וכנגד הטכנאי.

איילון ומבוטחה, מר לוינסון, הגישו הודעה לצדדים שלישיים כנגד אלקטרה והטכנאי.

הטכנאי הגיע להסדר פשרה עם איילון בתיק ת"א 56402-07-12. ביום 10.6.18 הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסדר הפשרה"), ובפועל הוא גם מסיים את ההליכים כנגד מר סובול, הטכנאי, בתיק ת"א 1228-02-13 (תביעת לוי).

בפועל התביעות שבפניי התנהלו בעניין החבות: בתביעת איילון - בין איילון לאלקטרה, ובתביעת לוי- בין משפחת לוי למר לוינסון, איילון ואלקטרה.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות איילון:
לטענת איילון, בעקבות אירוע השריפה אצל המבוטח, נגרם נזק כבד למבנה ולתכולת הדירה. איילון שילמה את תגמולי הביטוח כדלקמן: תשלום למבוטח בסך של 403,890 ₪ ושכ"ט מומחים בסך של 8,814 ₪. סה"כ שילמה בגין אירוע השריפה סך של 412,704 ₪. סכום זה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה הגיע לסך 420,848 ₪.

לטענתה, הוכח, כי מוקד האש היה במזגן מתוצרת אלקטרה, וכי השריפה פרצה כתוצאה מכשל במהדק התותב המשמש לחיבור בין המעבה למאייד. כתוצאה מכשל זה התחוללה התחממות מקומית עד כדי שריפה וכי היות וכיסוי המזגן היה עשוי מחומר שאינו כבה מאליו, הרי שהכיסוי המשיך לבעור והוביל לבעירה שגרמה לנזקים מושא התביעות. כך גם, לטענתה, נשללה אפשרות לפרוץ האש בדרך אחרת מזו שנקבעה ע"י מומחי איילון.

איילון (ומי מטעמה) הביאה את העדים והראיות הרלבנטיות להוכחת התביעה, בעוד שהנתבעת, אלקטרה, נמנעה מלהביא עדים או אסמכתאות רלבנטיות לטענותיה. מטעם הנתבעים לא הובאה כל חו"ד שבמומחיות לסתירת טענות איילון ובכלל זה, לא הובאו חוות-הדעת שנערכו מטעם אלקטרה בקשר עם האירוע. זאת ועוד, עדותו של נציג אלקטרה הנה עדות יחידה על כל המשתמע מכך.

הוכחת החבות והאחריות של אלקטרה, ואף על פי מאזן ההסתברויות, יש מקום להעביר את נטל הראיה לנתבעות ע"י סע' 41 או סע' 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה" או "הפקנ"ז"), וכן, לטענתה, אלקטרה כשלה בהוכחת טענ ותיה או היעדר רשלנותה. הונחה תשתית עובדתית וראייתית מספקת לכך שאירוע השריפה מושא התביעה, מתיישב יותר עם קיומה מאשר עם היעדרה של רשלנות מצד אלקטרה.

לא עלה בידי אלקטרה להוכיח, לטענת איילון, כי המזגן ורכיביו אכן עברו בדיקות כלשהן ולבטח לא בדיקות אשר העלו באופן חד משמעי, כי הוא תקין וכי הוא חף מכשלים, אשר היו עלולים לגרום להתלקחות שריפה כדוגמת השריפה נשוא התביעות.

עוד לטענתה, היא הוכיחה את נזקיה ומבקשת לחייב את הנתבעת (אלקטרה) בסך של 420,810 ₪ (ע"פ ערכי שיפוי ובכפוף לביטוח חסר) בתוספת שכ"ט המומחים וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. כך גם על אלקטרה לשאת בפיצוי נזקי התובעים בתביעת לוי בסכום נזקיהם המוסכם, אשר הנו 113,104 ₪.

התובעת (איילון) מבקשת לקבל פיצוי או שיפוי על מלוא הוצאותיה וכל סכום שתחויב בו, אם בכלל, מאלקטרה, לרבות הוצאות משפט הן בתביעה והן בהליכי הודעה לצד שלישי.

תמצית טענות אלקטרה:
לטענת אלקטרה, איילון לא הוכיחה, כי המזגן היה מתוצרת אלקטרה (ראו עדותו של מר יוסי יוסף, מנהל טכני באלקטרה, עמ' 47 ועמ' 53 לפרט') . היא לא הוכיחה, כי היה פגם כלשהו במזגן, שפעל באופן תקין מעל 9 שנים. איילון לא הוכיחה מהו מקור הכשל (איבדה את שרידי המזגן). איילון לא הוכיחה, כי הכשל הנטען הנו כתוצאה מפגם במזגן עצמו.

עוד לטענתה, כל הראיות מצביעות על כך שהטכנאי היה האחראי הבלעדי לאירוע השריפה, שכן המזגן פעל בצורה תקינה 9 שנים ( ראו עדותו של מר לוינסון, פרט' עמ' 14), ובסמוך לאחר טיפול הטכנאי המזגן עלה באש. כך גם מר לוינסון שפך דלי מים על המזגן הדולק, מה שהבעיר את האש וגרם להתפשטות השריפה (ראו עדותו של מר לוינסון בעמ' 12-13, ועדות הטכנאי בעמ' 38 לפרט').

עבודת הטכנאי בסמוך לפני אירוע השריפה מנתקת את הקשר הסיבתי בין פגם נטען כלשהו לבין האירוע ותוצאותיו. כך גם כל המומחים (לרבות מומחי איילון) מסכימים, כי הטכנאי התרשל.

בנוסף, איילון גרמה נזק ראייתי עצום לאלקטרה, בכך שאיבדה את שרידי המזגן. כך נמנע מאלקטרה להעביר את שרידי המזגן למומחה מטעמה לצורך קבלת חו"ד מומחה בנדון.

עוד לטענתה, היא לא התקינה את המזגן במקור, לא טיפלה בו לאורך השנים ובוודאי לא טיפלה במזגן בסמוך לפני השריפה. הטכנאי/המתקין איננו עובד של אלקטרה.

בעניין שאלת הנזק- יש לדחות את התביעה גם בשאלת הנזק, לטענת אלקטרה. לחילופין, יש להעריך את נזקי מבוטח איילון בהתאם לקביעת השמאי מטעם אלקטרה, דהיינו תוך הפחתה של 100,000 ₪ בגין בלאי טבעי מחמת שימוש (ראו עמ' 2 לחו"ד של השמאי מטעם אלקטרה, מר דואני). אף שמאי איילון הסכים בחקירתו הנגדית כי יש מקום להפחית את הסכום הנ"ל.

על כן, יש להעמיד את תביעת איילון ע"ס 321,859 ₪ ובכל מקרה יש להפחית מסכום הנזק את מלוא הסכום ששולם ע"י הטכנאי בהסדר הפשרה בסך של 110,000 ₪.

ביחס לתביעת לוי- הוסכם להעמיד את הנזק ע"ס 113,000 ₪.

לאור האמור לעיל, לטענת אלקטרה, יש לדחות את שתי התביעות נגד אלקטרה (תביעת איילון ותביעת לוי). כמו כן, יש לחייב את איילון בהוצאות ניהול ההליך, בהתחשב בכך שהתביעה התנהלה במשך כ-7 שנים, במהלכם איבדו את שרידי המזגן וגרמו לאלקטרה נזקים אדירים והוצאות גבוהות.

תמצית טענות משפחת לוי:
לטענת משפחת לוי, לא עלה בידי מר לוינסון או בידי איילון להוכיח, כי אין הם נושאים באחריות להתפרצות האש, בשים לב למגמת הפסיקה המטילה נטל הוכחה כבד בעניין זה.

לטענתם, המסקנה הנה זהה, בין אם התפרצות ה אש אירעה כתוצאה מתחזוקה לקויה של המזגן ובין אם התפרצות האש אירעה כתוצאה מביצוע טיפול או תיקון לקוי במזגן בסמוך לקרות אירוע השריפה ע"י מר סובול מטעם מר לוינסון. אלו הן למעשה האפשרויות הסבירות היחידות לפרוץ השריפה והתפשטותה.

די בנסיבות בהן לא נסתר, כ י האש פרצה ממזגן מר לוינסון בדירתו ומשם התפשטה לדירת התובעים, כדי להטיל את האחריות לנזקי התובעים על מר לוינסון ואיילון (ת"א (י-ם) 1567-05-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך אליק ובניו), מעבר לכך שהנתבעים 1 ו-2 (מר לוינסון ואיילון) לא עמדו בנטל להראות, כי לא התרשלו וכי נקטו אמצעי זהירות שדי בהם כדי לשלול התרשלות, כאשר מדובר בנטל המהווה "חובת הוכחה כבדה" (ע"א 446/68 כהן נ' נוימן, פ"ד כג(1) 284, 288).

עוד לטענתם, בלתי סביר, כי לא תהיינה תקלות במזגן הרלבנטי משך שנים ארוכות, יחד עם היעדר כל תלונה רשמית לאלקטרה, ולמעשה הדבר מעיד על כי מר לוינסון טיפל ותחזק את המזגן באופן רשלני או לקוי. ככל שמר לוינסון היה פועל לתחזוקת המזגן דרך אלקטרה, היה ביכולתו להציג רישומים מתאימים להבדיל מאמירה עמומה לפיה המזגן היה תקין וללא כל תקלות.

כמו כן, התרשלותו של מר לוינסון נתמכת גם בעובדה שלאחר ביקור הטכנאי, מר לוינסון פעל באופן בלתי סביר ושפך כמות גדולה של מים על המזגן אשר החל להידלק, וזאת בניגוד להוראות הטלפוניות שקיבל מטכנאי המזגנים, מר סובול, ובניגוד להיגיון הבריא.

מעדותו של יוסי יוסף (העד מטעם אלקטרה) עולה, כי כרטיס הפיקוד שהוחלף ע"י הטכנאי אינו כרטיס מתוצרת אלקטרה (פרט' עמ' 49 ש' 22-30), וכן בהתאם, השריפה פרצה בשל חיבורים רופפים או קיומו של בורג רופף במזגן, דבר שמסור היה לטיפולו של הטכנאי (פרט' עמ' 50 ש' 5-11) ובכל מקרה באופן שלא נסתר, כי הטיפול בחיבורים כלל אינו בתחום אחרותה של אלקטרה.

דברים דומים העיד מר סלוצקי, אשר ציין כי הכשל שאירע במזגן הוא כשל שהתרחש במהדקי התותב שהיו רופפים, וככל הנראה השתחררו במשך השנים עם פעולת המזגן, ולא חוזקו כנדרש (פרט' עמ' 32, ש' 21-26, ש' 31-33), או מפעולת הטכנאי, וכן העיד, כי נדרשת תחזוקה למניעת כשלים מהסוג שאירע במקרה דנן (עמ' 32 ש' 27-30). בנוסף, העיד מר סלוצקי, כי כרטיס הפיקוד שהותקן לא היה כרטיס מתוצרת אלקטרה (עמ' 33 ש' 28-31).

בעניין שאלת הנזק- לאור הסכמות הצדדים, הרי שנזקי התובעים (משפחת לוי) הועמדו בסך של 113,104 ₪, נכון ליום 09.12.12.

לאור כך, האחריות לגרימת נזקי התובעים, לטענתם, רובצת לפתחם של מר לוינסון ואיילון, אשר ביטחה את דירתו, ויש לחייבם ביחד או לחוד במלוא הנזק האמור לעיל בתוספת הוצאות משמעותיות וזאת בשל התארכות ההליכים בתיק ללא כל טעם, וכן בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לחילופין, ככל שתתקבלנה טענות איילון כנגד אלקטרה, יש לחייב את אלקטרה בסכום הנזק המוסכם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 09.12.12, וכן הוצאות אגרה ושכ"ט עו"ד.

השאלות שבמחלוקת:
השאלות שבמחלוקת, אשר יש להכריע בהן, יובאו להלן:

בתביעת איילון:
השאלה הינה האם אלקטרה אחראית לנזק, או לחלופין , הטכנאי אחראי לנזק, או לחילופי חילופין- אין אחראי כלל ?

בתביעת לוי:
השאלה הינה האם מר לוינסון (הוא המבוטח) וחברת הביטוח (איילון) אחראים בהתאם לסעיף 39 לפקנ"ז , או שאלקטרה אחראית לנזק שנגרם כיצרנית המזגן ?

דיון והכרעה:
ביום 08.02.12, כאמור, פרצה שריפה בדירתו של מר לוינסון. השריפה פרצה מהמזגן בסלון הדירה ומשם התפשטה והגיעה לדירת השכנים, משפחת לוי.

תביעה אחת, כאמור, הוגשה ע"י המבטחת של מר לוינסון כנגד אלקטרה, אשר לטענתה היא יצרנית המזגן, וכן כנגד הטכנאי, אשר בסמוך לפני אירוע השריפה תיקן את המזגן. תביעה זו קרויה תביעת איילון.

התביעה השנייה, כאמור, הוגשה ע"י השכנים שדירתם ניזוקה, משפחת לוי, כנגד מר לוינסון, איילון, אלקטרה והטכנאי. תביעה זו קרויה תביעת לוי.

כמו כן, כאמור, הוגשה הודעת צדדים שלישיים על ידי איילון ומר לוינסון כנגד אלקטרה והטכנאי.

שתי התביעות לעיל אוחדו. מטעם איילון הוגשו תצהירים מטעם המבוטח, מר לוינסון, תצהיר של נציגת איילון (הגב' חיה ברשצקי), תצהיר שמאי מטעם איילון (מר וולנרמן) של חברת א.ק. זכאי שמאים, חו"ד מהנדס (מר גיא טריכטר), וכן חו"ד מהנדס חשמל וחוקר דליקות (אינג' אשר סלוצקי).

מטעם אלקטרה הוגש תצהיר מנהל טכני מזגנים באלקטרה (מר יוסי יוסף), וכן הוגשה חו"ד שמאי של מר רונן דואני. מטעם הטכנאי הוצגה חו"ד מומחה לחקירת שריפות (מר אלי היינה) וכן הוגש תצהיר של הטכנאי (מר סובול).

כמו כן, העידו העדים הבאים- מטעם איילון: מר לוינסון (המבוטח); מר אהוד וולנרמן (השמאי מטעם איילון); מר אשר סלוצקי (מהנדס חשמל וחוקר דליקות מטעם איילון); מר גיא טריכטר (מהנדס מטעם איילון). כך גם העיד מר יוסי סובול (הטכנאי); ומר אלי היינה (שהגיש חוות דעת מטעם הטכנאי ). מטעם אלקטרה העידו העדים הבאים: מר יוסי יוסף (מנהל טכני ארצי מטעם אלקטרה) וכן מר רונן דואני (שמאי מטעם אלקטרה).

כמפורט לעיל, הטכנאי הגיע להסדר פשרה עם איילון בתיק ת"א 56402-07-12 (תביעת איילון) וביום 10.6.18 הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין.

במסגרת הסדר הפשרה הוסכם, כי הטכנאי ישלם לאיילון סך כולל של 110,000 ₪ (סעיף 1 להסדר הפשרה), וכי איילון מתחייבת לשפות או לפצות את הטכנאי בגין כל תביעה או דרישה הנובעת מהאירוע והנזקים נשוא התביעה, לרבות בת"א 1228-02-13 (תביעת לוי), וכי במידה ויהיה חיוב כנגד הטכנאי, מר סובול, איילון מתחייבת לשפותו ולפצותו בכל סכום בו יחויב (סעיף 5 להסדר הפשרה).

כעת יש לבחון את השאלות שבמחלוקת בשני התיקים המאוחדים:

שאלת האחריות והחבות:
תביעת איילון:
תביעת איילון הוגשה כנגד אלקטרה, אשר לטענת איילון, הנה מי שתכננה או ייצרה או שיווקה את המזגן בדירה נשוא התביעה, וכן כנגד הטכנאי, אשר התביעה מולו הסתיימה, כאמור, בהסדר פשרה.

יש לבחון כעת האם עלה בידי התובעת, איילון, להוכיח, כי המזגן הנו מתוצרת אלקטרה והאם יש לקבוע את חבותה ואחריותה של אלקטרה בגין האירוע והנזקים, אם לאו. לחילופין, יש לבחון האם הטכנאי אחראי לנזק, או לחילופי חילופין- אין אחראי כלל.

האם הוכח כי המזגן היה מתוצרת אלקטרה:
מר סובול, הטכנאי, העיד כי המזגן נשוא התביעה היה מדגם "TWN 25 של אלקטרה" (עמ' 40 ש' 12-13).

מר יוסי יוסף, המנהל הטכני של אלקטרה, העיד במהלך חקירתו, לעניין זה, כך:

"אין לנו מזגן כזה. אני לא מכיר מזגן כזה" (פרט' עמ' 47 ש' 9).

ובהמשך:

"ש. נשאלת פה ע"י עו"ד שמייצג אותך, לגבי דגם TWN 25. אמרת שאתה לא מכיר את הדגם?
ת. נכון.
ש. האם אתה מכיר דגם TQL 25?
ת. לא.
ש. האם אתה מכיר דגם TQN 25?
ת. לא. את רוצה שאגיד דגם קרוב לזה? אני יכול להגיד דגם של תדיראן, TWN זה משהו שאני לא בטוח בזה, זה של תדיראן" (עמ' 53 לפרט' ש' 9-16).

כך גם העיד מר יוסי יוסף, המנהל הטכני של אלקטרה, כי כרטיס הפיקוד שהוחלף ע"י הטכנאי במזגן ואשר תצלומו מופיע בחו"ד של מר סלוצקי אינו כרטיס של אלקטרה בוודאות (פרט' עמ' 49 ש' 22-26). כמו כן, העיד, כי אלקטרה לא אחראית למגעים רופפים במזגן, אלא היא מייצרת את היחידה הפנימית והחיצונית, אבל היא לא אחראית לחיבורים ביניהם (פרט' עמ' 50 ש' 13-17).

בנוסף, העיד מר יוסי יוסף בעניין רישומים באלקטרה בנוגע למר לוינסון כלקוח שלהם, כך:

"ש.ב יש לכם אינדיקציה שהוא קנה אצלכם מזגן?
ת. הלקוח הזה אין לנו שום אינדיקציה לגביו. הוא לא פנה אלינו לקבל שירות וגם לפי הרישומים שלנו הוא גם לא קנה דרכנו. הוא יכול לרכוש דרך חנויות אחרות"
(פרט' עמ' 53 ש' 3-5).

מר אשר סלוצקי, המומחה מטעם איילון בתחום הנדסת חשמל וחקירת דליקות, קובע כך בחוות-דעתו:

"לאור הממצאים העובדות והבדיקות שנערכו על ידי הנני בדעה כי גורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מכשל במהדק תותב המשמש לחיבור בין המעבה למאייד.

על פי תיאור מהלך העבודה של הטכנאי הרי שהטכנאי לא היה צריך לגעת במהדק זה, אך אין באפשרותי לשלול זאת.

קיימת אפשרות כי במהדק התותב היה כשל כך שבעת שהטכנאי טיפל בהחלפת כרטיס וככל הנראה הזיז מוליכים כדי להגיע לכרטיס או נגע במוליכים במקריות, הרי שנגיעה זו האיצה את תהליך הכשל וזה התחולל יום לאחר שבוצעה החלפת הכרטיס.

הנני בדעה כי חיבור זה גרם לפרוץ השריפה והעובדה שמעטה היחידה עשוי מחומר שאינו כבה מאליו גרמה להמשך התפשטות השריפה במאייד כולו.

אילו היה החומר של היחידה עשוי מחומר הכבה מאליו הייתה השריפה הנדונה מסתיימת בכשל מקומי של המהדק ומעבר לכך לא היו נזקים נוספים.

יצרנית היחידה הנה חברת אלקו אשר ייצרה את היחידה לפני כ 9 שנים (על פי מידע מהמבוטח).

אין להתעלם מהעובדה שהטכנאי ביצע את העבודות המפורטות לעיל יום טרם האירוע". (פרק מסקנות). (חו"ד של מר סלוצקי צורפה לתיק הראיות מטעם איילון מיום 01.05.16).

מר סלוצקי מסביר בחוות-דעתו , כפי שמופיע לעיל, כי מקור הכשל היה באחד ממהדקי התותב במזגן, אשר התלקח, ואשר כנראה השתחרר במהלך השנים עם פעולת המזגן (פרט' עמ' 32 ש' 21-26). כך גם הוא העיד, כי:

"ש. זה שאתה מציג לפני בימ"ש את פעולת החלפת כרטיס פיקוד לפעולה של שקע ותקע, זה מטעה. במקרה הזה אני בטוח שידוע לך שהטכנאי החליף את כרטיס הפיקוד בכרטיס פיקוד שאיננו מקורי של אלקטרה?
ת. מסכים עם זה" (פרט' עמ' 33 ש' 28-31).

לאור האמור לעיל, ולאור כך שלא הוצגו אסמכתאות כלשהן בנוגע לרכישת המזגן מאלקטרה, וכן לא הוצגו תדפיסי מחשב בעניין קריאות לקוח בעניינו של המזגן מאלקטרה, וכן כי לא הוכח באיזה דגם של מזגן מדובר- הרי שלא עלה בידי איילון להוכיח, כי המזגן היה מתוצרת אלקטרה. איילון גם לא דאגה לשמור את שרידי המזגן על מנת שניתן יהיה לבדוק מי היה היצרן ומה היה הכשל.

בנוסף לכך, טוענת אלקטרה, כי שרידי המזגן לא הוצגו בפניה, ולכן היא לא יכולה הייתה להגיש חו" ד מומחה מטעמה וכי נגרם לה נזק ראייתי משמעותי.

בעניין זה טוענת איילון, כי השמאי מטעמה מ"זכאי שמאים" שלח מכתב בו הוא הביא לידיעת אלקטרה את האירוע נשוא התיקים הנידונים (נספח א' לראיות איילון), אולם אלקטרה לא השיבה למכתב זה.

מר יוסי יוסף העיד בעניין המכתב כך:

ש. "אני רוצה להציג לך מכתב של זכאי שמאים 19.02.12 מצוין כנספח א' לראיות התובעת. הוא מביא לידיעת אלקטרה את האירוע נשוא תיק זה. האם ראית את המכתב הזה?
ת. לא.
ש. אתה יכול לאשר לי שהוא התקבל?
ת. לא.
ש. מי יכול לאשר?
ת. אני לא יודע... אני לא יודע אם הוא הגיע. אני יכול להגיד בוודאות שכל פנייה שמגיעה לשירות היא מתועדת. גם אם זו שיחת טלפון. היא מתועדת במחשב. אפשר לראות באיזה יום ובאיזו שעה".
(פרט' עמ' 48 ש' 14-22).

לאור כך שלא הוצג אישור מסירה של המכתב שנשלח מאיילון לאלקטרה בעניין אירוע השריפה, הרי שאיילון לא הוכיחה, כי אכן אלקטרה קיבלה את המכתב, ומשכך היא לא יכולה הייתה לפנות לקבלת שרידי המזגן ולהמציא חו"ד מטעמה.

בעניין הנזק הראייתי, נקבע בפסיקה (למשל , ב ת"א (שלום הרצליה) 1635-12-07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' צרור צור ( מיום 7.4.2010)) –

"דוקטרינת הנזק הראייתי עניינה בד"כ בנזק ראייתי שנגרם ע"י הנתבע, ותוצאתה – העברת נטל השכנוע מהתובע לנתבע (ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור פד"י נח (5) 54, בפיסקה 13, ע"א 8858/02 מ"י נ' זהווה (אתר נבו), כב' השופטת דורנר, ע"ש (חי') 641/03 חב' פלונית נ' מ"י (אתר נבו), ת.א. (ת"א) 15826/04 כלל חב' לביטוח נ' יוניברסל מוטורס (נבו)). לעומת זאת, מקום שהנזק הראייתי נגרם ע"י התובע (שאז אין רבותא ב"העברת" נטל השכנוע אליו, שהרי נטל השכנוע ממילא מוטל עליו להוכיח את תביעתו), נאמר בפסיקה ( ת.א. (ת"א) 61589/01 איילון חב' לביטוח נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, אתר נבו, בפיסקה 9 לפסה"ד) כי הסנקציה כנגד התובע אינה חייבת להיות דחיית התביעה. הדבר תלוי במכלול נסיבות הענין, ו"רק כאשר נוצרת מעין "מסה קריטית" של מכלול נסיבות הענין, המטה את הכף לחובתו של התובע, יצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבע, את דחיית התביעה נגדו".

למעשה ממכלול הנסיבות ניתן ללמוד, כי במקרה דנן, אכן נגרם נזק ראייתי לאלקטרה שעה ששרידי המזגן לא הובאו לפתחה בכדי שתוכל לחקרם ולהוציא חוות-דעת מטעמה. יחד עם זאת, כלל הנסיבות, כמפורט לעיל, מביאות לכדי "מסה קריטית", המטה את הכף לחובתה של איילון, אשר לא עלה בידה להוכיח, כי אלקטרה היא שייצרה את המזגן. נזק זה נגרם על ידי איילון שלא דאגה לשמור את שרידי המזגן על אף שיה בכוונתה להגיש תביעת שיפוי.

יתרה מכך, עצם העובדה שיומיים טרם אירוע השריפה הגיע הטכנאי לדירתו של המבוטח ותיקן את המזגן נשוא התובענות דנן, מנתק את הקשר הסיבתי בין אלקטרה לבין הכשל במזגן והשריפה שאירעה בעקבות כך. יחד עם זאת, אין בניתוק הקשר הסיבתי להוכיח, כי האחריות הנה של הטכנאי, כפי שיפורט בהמשך.

האם היה פגם כלשהו במזגן:
מר לוינסון (המבוטח מטעם איילון) העיד בעניין תקינותו של המזגן, כך:

"ש. המזגן אצלך 9-10 שנים?
ת. כן.
ש. איפה קנית אותו?
ת. אני חושב שבאלקו.
ש. ב-10 שנים האלה, מישהו בדק אותו, האם היו תקלות לפני התאריך הזה?
ת. לא היו תקלות.
ש. לא מילאו גז במשך 8-9 שנים?
ת. לא. לגמרי בטוח".
(פרט' עמ' 14 ש' 6-13).

מר לוינסון העיד, כי המזגן פעל בצורה תקינה מעל 9 שנים וכי לא היו בו תקלות עובר לאירוע השריפה.

מר יוסי יוסף מטעם אלקטרה העיד כי "ברגע שהלקוח לא פנה להזמין שירות, מבחינתי לא היה לו כשל במזגן" (פרט' עמ' 53 ש' 8).

לאור עדותו של המבוטח ולאור היעדר תיעוד בעניין הזמנת שירות בנוגע למזגן (אשר כאמור לא הוכח שהנו מתוצרת אלקטרה), לא הוכח היותו של כשל כלשהו במזגן. עדותו של מר סלוצקי אודות בורג רופף אשר ככל הנראה גרם לאירוע, איננה חד משמעית.

לאור האמור לעיל, לא עלה בידי איילון להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות (סע' 35-36 לפקנ"ז). לא הוכח כי אלקטרה הייתה מודעת לאירוע השריפה, לא הוכח כי בזמן אמת נשלח המכתב לאלקטרה ולא הוכח כי המזגן יוצר ע"י אלקטרה.

על כן, יש לדחות את תביעת איילון ואת תביעת לוי כנגד אלקטרה.

האם הוכחה אחריות הטכנאי לקרות אירוע השריפה:
אין מחלוקת על כי הטכנאי תיקן את המזגן ע"י כך שהחליף כרטיס פיקוד במזגן כיומיים טרם אירוע השריפה.

במקרה דנן הגעתי למסקנה, כי אף לאור הסדר הפשרה שנחתם בין הטכנאי לבין איילון, אין צורך לדון בעניין אחריות הטכנאי. חשוב לציין, כי עצם העובדה שהטכנאי ניתק את הקשר הסיבתי ליצרו , אין משמעה כי האחריות רובצת לפתחו.

יתרה מכך, מר אלי היינה, מומחה שריפות, מטעם מר סובול (הטכנאי), קובע כך בחוות-דעתו:

"מוקד אש נמצא במאייד מזגן אשר היה מותקן בסלון הדירה, תבניות הבעירה כמו גם העדויות מצביעות על מאייד המזגן כעל מוקד השריפה.

מדובר במזגן ישן תוצרת אלקטרה בן כ- 9 שנים אשר מסיבה כלשהי לא פעל או שפעל לסירוגין ולפיכך הוזמן טכנאי מזגנים מר יוסי סובול אשר במסגרת "ניסוי ותהייה" החליף כרטיס פיקוד והמזגן חזר לפעול כשורה.

השריפה התגלתה כיומיים לאחר תיקון התקלה כאשר בבדיקה פרטנית שערכנו מצאנו סימנים לאירוע חשמלי באחד ממהדקי התותב, סימנים אלו מצביעים על מגע רופף בין מוליך זרם לבין המהדק.

מניסיוני תקלות של מגע רופף בין מוליכי זרם לבין מהדקים הנם סיבה שכיחה לשריפות הפורצות במזגנים וזאת ללא שום קשר לטיפולים המבוצעים במזגנים..." (פרק סיכום ומסקנות).

ניכר, כי לאור מסקנות מר סלוצקי ומר היינה, אין חולק, כי השריפה אירעה כתוצאה ממגע רופף במהדקים. בעניין השאלה האם היה על הטכנאי לחזק את המגעים כאשר הוא הגיע לתקן את המזגן, אם לאו, והאם מדובר בתחזוקה מונעת שהנה הכרחית- אין צורך, כאמור, לקבוע בעניין זה מסמרות, לאור הסדר הפשרה שנחתם בין איילון לבין הטכנאי.

תביעת לוי:
לאחר שקבעתי לעיל, כי לא הוכח שאלקטרה אחראית לאירוע השריפה, נותרת השאלה האם מר לוינסון (הוא המבוטח) וחברת הביטוח (איילון) אחראים לנזקים נשוא התביעה בהתאם לסעיף 39 לפקנ"ז.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

ראו בעניין זה את הדברים שנאמרו בע"א (ת"א) 64146-05-17 אלי גז נ' אלירן עשור (מיום 05.11.18):

בהקשר זה ראוי לציין כי הנטל המועבר על שכם הנתבע מכוח סעיף 39 ל פקודת הנזיקין הוא קשה מאד, ובלשונו של כבוד השופט לנדוי "זוהי חובת הוכחה כבדה" (ראו לעניין זה ע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט [פורסם בנבו] (27.2.61) (להלן: "פרשת הפטקה")).כמו כן, יש לציין כי ככל שידועה סיבת האש, הרי שעל הנתבע החובה לשכנע את בית המשפט שעובדות אלו אינן מגלות רשלנות מצדו, אולם ככל שלא ברור מקור האש, הרי שעל הנתבע להוכיח כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו (ראו לעניין זה ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מד(5) 333 (1993) (להלן: "פרשת אדרי")).

בענייננו, אין חולק, כאמור, כי האש אשר גרמה לנזקי הרכוש בדירת משפחת לוי, "יצאה" מהמזגן אשר היה בבעלותו של מר לוינסון, הממוקם בדירת המגורים שבבעלותו והסמוכה לדירת משפחת לוי.

מספר ימים לאחר ביקור הטכנאי בדירת המבוטח, החל לעלות עשן מהמזגן. מר לוינסון הצהיר ואף העיד בחקירתו, כי ברגע שראה עשן יוצא מהמזגן התקשר לטכנאי, אשר אמר לו לשפוך מים על המזגן (פרט' עמ' 12 ש' 22-27 ועמ' 13 ש' 1). כמו כן, העיד, כי "זה היה נראה לא הגיוני, אך הוא אמר לעשות את זה" (פרט' עמ' 12 ש' 26). עוד העיד, כי הוא שפך דלי של מים על המזגן וכי "פרצה אש ונהיה חושך בבית" (פרט' עמ' 13 ש' 17-18).

מר סובול, הטכנאי, שתיקן את המזגן העיד, כי אסור לשפוך מים על מוצר חשמל שעולה באש, וכי הוא הנחה את בני הזוג לוינסון " לשפוך מים על העץ הארונית ולקרוא למכבי אש, אלה היו ההוראות שלי... לא אמרתי לשפוך על המזגן מים" (פרט' עמ' 38 ש' 11-12, ש' 15-17).

יחד עם זאת, המומחים מר סלוצקי ומר היינה העידו, כי אסור לשפוך מים מסכנת התחשמלות, אולם שפיכת מים על מוצר חשמלי לא תגביר את האש, ואולי אף תכבה אותה (עדותו של מר סלוצקי פרט' עמ' 34 ש' 18-24 , וכן עדותו של מר היינה פרט' עמ' 42 ש' 21-27 ועמ' 43 ש' 1).

בעניין זה מסקנתי הנה, כי האדם הסביר מכיר בכך כי אין לשפוך מים על מוצר חשמלי ובעקר כשהוא מעלה עשן או אש. ניכר, כי מר לוינסון, אשר הנו אדם מבוגר, כנראה נכנס למצב של לחץ כאשר ראה את העשן מיתמר מהמזגן ולא שמע עד הסוף את דברי הטכנאי שדיבר עמו בטלפון ואשר הנחה אותו לשפוך מים על ארונית העץ ולא ישירות על המזגן.

מצאתי, כי מר לוינסון ומבטחתו (איילון) לא עמדו בנטל להראות, כי לא התרשלו וכי נקטו אמצעי זהירות שדי בהם כדי לשלול התרשלות בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין, ובמיוחד כאשר ע"פ הפסיקה, מדובר בנטל המהווה "חובת הוכחה כבדה".

כך גם אף אם כדברי מר לוינסון לא היו תקלות במזגן משך 9 שנותיו, וכך גם הוא לא פנה לאלקטרה להזמנת שירות ולא התלונן בנוגע למזגן, אין משמעות הדבר כי מר לוינסון דאג לטיפול ותחזוקה תקינים במזגן. כך גם לא עלה בידו להוכיח או להראות כי נקט באמצעי מעקב ובדיקה הנדרשים בעניין תחזוקה תקינה של המזגן, שכן לא הוצגו כל אסמכתאות בנוגע לכך. כלומר, ככל שמר לוינסון היה פועל לתחזוקת המזגן דרך אלקטרה, היה ביכולתו להציג רישומים מתאימים, אולם לא כך הוא.

לאור האמור לעיל, ונוכח מכלול הראיות והעדויות, מצאתי, כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח כי לא התרשל כאשר שפך דלי מים וליבה את האש במזגן ולכן האחריות לקרות השריפה והתפשטותה מוטלת לפתחו, וכך גם לא עלה בידו להוכיח, כי לא התרשל בתחזוקת המזגן , ולכן מצאתי כי יש לחייב את איילון, בגין הנזקים שנגרמו למשפחת לוי עקב אירוע השריפה הנדון.

על כן, אני מקבלת את תביעת לוי כנגד מר לוינסון ואיילון.

לסיכום, תביעת איילון- נדחית ותביעת לוי- מתקבלת כנגד איילון ומבוטחה.

שאלת גובה הנזק:
תביעת לוי:
בדיון מיום 10.06.18 הוסכם בין הצדדים על גובה נזק בסך של 113,104 ₪ נכון ליום האירוע, 08.02.12.

על כן, אני מחייבת את המבוטח ומבטחתו (איילון) במלוא הנזק בסך של 113,104 ₪ נכון ליום 08.02.12 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

תביעת איילון:
בעניין גובה הנזק בכל הנוגע לתביעת איילון הרי שישנה מחלוקת בגובה של כ- 100,000 ₪ בין הצדדים , כמפורט להלן:

מחד, השמאי מטעם איילון (מר וולנרמן) העמיד את גובה הנזק על סך של 420,810 ₪ בערכי שיפוי ובכפוף לביטוח חסר.
מאידך, השמאי מטעם אלקטרה (מר דואני) העמיד את גובה הנזק על סך של 321,859 ₪.

ההבדל בין חוות-הדעת השמאיות הנו ברכיב המבנה בלבד.

השמאי מטעם אלקטרה כתב בחוות-דעתו בפרק "הסברים" בעניין רכיב המבנה, כי: "בהתאם לבירור שערכנו עם המומחים מטעם התביעה ובדיקת מפרטי התיקון התברר לנו שבוצע שיפוץ נרחב למבנה, לכן בהערכתנו קיזזנו בלאי בהתחשב בעובדה שמדובר בבית שקיים כ- 48 שנים ששופץ לאחרונה לפני כ- 20 שנים".

בחקירתו הסביר מר דואני, השמאי מטעם אלקטרה, את החישוב שערך, כך:

"ש. תסביר מדוע קוזז סכום 100,000 ₪ ביחס למבנה?
ת. ההערכה של השמאי שבדק את הנזק היא לעלויות ולעשות הכל מחדש. מה שהוא מסר לי והתברר לי, השיפוץ של הבית הקודם היה 20 שנה קודם למקרה הזה. לכן היה לי נכון להפחית 30% על בלאי וזה על הצד הנמוך. ישבתי עם השמאי ועשו שיפוץ על עבודות די מקיפות. יש לכם את הדוח".
(פרט' עמ' 53 ש' 23-27).

מר דואני בחקירתו מפנה לדו"ח השמאי מטעם איילון בעמוד 2, שם נכתב ע"י שמאי איילון, מר וולנרמן, כך: " המבנה קיים כ- 48 שנה ונמסר כי הדירה שופצה לפני כ- 20 שנה" (עמ' 2, בפרק "תיאור המקום").

בחקירתו הנגדית המהנדס מטעם איילון, מר גיא טריכטר, העיד בעניין זה כך:

"ש. ... אתה מסכים אתי שלאחר תום השיפוץ מבוטחי התובעת קיבלו בית שכמעט כולו, בחלקו הגדול היה כחדש?
ת. כן.
ש. אני אומר לך שבנסיבות האלו מן הראוי היה להפחית בלאי ולהעמיד את הנזקים בגין מבנה על 200,000 ₪ אולם היות ואתה התבקשת לתת חוות דעת מהמבטחת, התייחסת לזה כמעין ערכי כינון?
ת. נכון".
(פרט' עמ' 35 ש' 29-31 ועמ' 36 ש' 1-4).

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את החישוב שערך השמאי מטעם אלקטרה, מר רונן דואני. הפחתה של כ- 30% בגין רכיב המבנה לאור הנסיבות שפורטו לעיל הנה סבירה ולא מצאתי, כי היא נסתרה.

על כן, בכל הנוגע לגובה הנזק בתביעת איילון, ובבחינת למעלה מן הצורך (שכן דחיתי את תביעת איילון), אני קובעת כי יש להעמיד את גובה הנזק בסך של 321,859 ₪ ומסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם ע"י מר סובול בסך 110,000 ₪ (הסכום ששולם במסגרת הסדר הפשרה, כאמור).

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

תביעת לוי- מתקבלת כנגד הנתבעים 1 ו-2 (המבוטח ואיילון) ונדחית כנגד אלקטרה. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעים (משפחת לוי) את סכום הנזק המוסכם בסך של 113,104 ₪ נכון ליום 08.02.12 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ועד התשלום בפועל . כמו כן, איילון תישא בהוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף, מצאתי לפסוק הוצאות בסך של 10,000 ₪ בגין ההליכים אליהם נקלעו התובעים בעל כורחם משך שנים מאז קרות האירוע.

תביעת איילון- נדחית וכך גם ההודעה לצד שלישי נדחית - בהתאמה. על כן, איילון תישא בשכ"ט המומחים (בהתאם להצגת קבלה) ושכר עדות המומחים מטעם אלקטרה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום ועד התשלום בפועל . כמו כן, איילון תישא בהחזר אגרה בהתאם לקבלה, ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ (כולל מע"מ).

למרות שקבעתי, כי יש לדחות את תביעת איילון כנגד אלקטרה, ובבחינת למעלה מן הצורך- בכל הנוגע לגובה הנזק בתביעת איילון, אני קובעת, כי יש להעמיד את גובה הנזק בסך של 321,859 ₪ ומסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם ע"י מר סובול בסך 110,000 ₪ (הסכום ששולם במסגרת הסדר הפשרה, כאמור).

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.