הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55845-06-13

לפני כבוד השופט בכיר אהוד שוורץ

התובעים:

1.יעקב ארמן
2.רחל ארמן
ע"י ב"כ עו"ד אריה הבר

נגד

הנתבעת:

אחים אוזן חברה לבנין בע"מ
ע"י ב"כ המחלקה המשפטית עו"ד מורן רייזמן

פסק דין

כללי וטענות הצדדים
תביעה כספית ע"ס 400,185 ₪ ובגין ליקויי בניה.

התובעים רכשו מהנתבעת דירת גג בפרויקט "אוזן בבוכמן" במודיעין, בהתאם להסכם מכר מיום 31.1.03.
נטען כי חרף התחייבויותיה של הנתבעת על פי הסכם המכר ועל פי הדין, הדירה נמסרה לחזקתה התובעים באיחור רב ממועד המסירה שנקבע, התובעים עברו לגור בדירה שלא הייתה ראויה למגורים, ובלית ברירה, כאשר נמצאו בה ליקויים רבים, בשלד, עבודות איטום וליקויי רטיבות, נגרות, מסגרות, עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז, חיפוי קרמיקה, מתקני חשמל ותקשורת, עבודות טיח וצבע, ריצוף, אלומיניום , עבודות אבן נסורה, אקוסטיקה ועוד.
נטען כי התובעים מסרו הודעות מפורשות בדבר הליקויים , שהיו ידועים לנתבעת לפני ובעת מסירת החזקה. נטען כי הדירה נמסרה עם כשלי בניה חמורים, וכשהיא ללא ארונות מטבח, ארונות שירות וכו'. נטען כי הנתבעת שלחה פעמים רבות עובדים לא מיומנים ולא מקצועיים ושלא תוקנו כראוי. התנהלותה הרשלנית באה לידי ביטוי בעבודות חוזרות לאורך תקופה.
נטען כי הנתבעת קיבלה הזדמנות לתקן את הליקויים , אולם השתמשה בזכות שלא בתום לב, וביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד, ועש תה כל שביכולתה להתחמק מחובתה, תוך התעלמות מפניותיהם של התובעים.
התובעים זימנו מומחה מטעמם, מר אליעזר גוכמן, שהעריך את היקף הליקויים בסך 307,056 ₪.
בנוסף נדרש פיצוי בגין פינוי הדירה סך 20,000 ₪, שכ"ד עבור 6/06 סך 3,159 ₪ , עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.
לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה יומיים לפני התיישנותה. מכתבי התובע נשלחו טרם מסירת הדירה, כאשר טענות הליקויים שהועלו בפניות אלה, לא חזרו עליהם בפרוטוקול המסירה, ולא עלו בחוו"ד שהוגשו. נטען כי עפ"י פרוטוקול המסירה , ואישור קבלת הדירה מיום 28.6.06 , הדירה נמסרה לתובעים כשהיא נקיה מכל פגם ו/או אי התאמה, כשכל המערכות תקינות.
לטענת הנתבעת, כחצי שנה לאחר מסירה הדירה, פנה התובע במכתב לנתבעת , בנוגע לאי קבלת מראות, פניה שנענתה.
נטען כי במרץ 2007 ביצעה הנתבעת תיקונים נרחבים בדירה, ומאז ועד סוף 2009 , לא היתה כל פניה מצד התובעים. בנוסף הנתבעת ביצעה מס' תיקונים לבקשת התובעים גם ב 10/10. עוד נטען כי ישנן עבודות אשר בוצעו ע"י התובעים עצמם באופן עצמי וע"י אנשי מקצוע מטעם, וייתכן כי כתוצאה מעבודות אלה, נגרמו הליקויים הנטענים והמוכחשים.
נטען כי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, מופרז ת ומנותקת מהמציאות , ומעולם לא הועברה לנתבעת. נטען כי עקב השיהוי הרב נגרם לנתבעת נזק ראייתי גדול .

דיון והכרעה
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
מטעם התובעים העיד התובע 1בעצמו.
מטעם הנתבעת העידו מר אסף זוזוט, גב' מטי כהן, מר פליקס בננו.
והוגשו עיקרי טיעון בכתב.

ב"כ התובעים בסיכומיו, חוזר על הטענות, ומציין כי הנתבעת התעלמה מפניותיהם , ומחומרת הליקויים, וכל התיקונים היו קוסמטיים בלבד, וכי מעדי הנתבעת עולה, כי הדירה נמסרה לתובעים כשהיא לקויה ולא שלמה, וכי עדותם היתה רצופה סתירות וחצאי אמיתות, כן עולה בבירור , התנהלותה הרשלנית של הנתבעת. נטען כי הנתבעת זימנה עדים שאינם יכולים , ולא יכלו ליתן גרסה מידיעתם האישית , כפי שארע בזמן אמת, והימנעותה מ זימון עדים, שהכירו את העובדות פועל ת לחובתה. כן הנתבעת בחרה שלא לחקור את התובעת 2, שהייתה זו שסבלה מעיקר המטרד.
עוד מדגישים כי הליקויים עולים גם מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, והנתבעת שצרפה את חוות דעתו כ"מוצג" לתצהירה, נמנעה מלזמנו לחקירה.

ב"כ הנתבעת בסיכומיה חוזר ת על הטענות, ומציי נת כי התובע התחמק ממתן תשובות, תוך שמכחיש חתימותיו על מסמכים, משנה גרסאות ומרחיב חזית, דבר המטיל ספק במהימנותו.
נטען כי הנתבעת שילמה לתובעים עבור כל חודשי האיחור במסירה.
נטען כי עקב השיהוי הניכר נגרם לנתבעת נזק ראייתי רב.
הנתבעת מציינת את התנהלותם הדיונית של התובעים לחובתם, ואי עמידה במועדים שנקבעו מתחילת ההליך, התובע סרבל את ההליך, באופן שבזבז זמן שיפוטי יקר, תוך גרימת הוצאות לנתבעת, וכאשר הנתבעת עוד בתחילת הדרך נאותה להגיע לפשרות.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון והסיכומים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ואלו נימוקי:

ליקויי בניה
התובעים צרפו לכתב התביעה חוו"ד מומחה מיום 20.5.09 של "הדס- ביקורת מבנים" מהנדס אליעזר גוכמן , שקבע אומדן 204,500 ש"ח, לרבות פיקוח הנדסי בסך 18,000 ₪ ואינה כוללת מע"מ.

הנתבעת צרפה מטעמה, חוו"ד מומחה מיום 16.2.14, של "בית תקין הנדסה בע"מ"-מהנדס בס מרדכי שקבע אומדן עלויות בסך 3,440 ₪.

מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר שמחה פלדמן, מהנדס בניין.
בעקבות ביקורו בדירה, ולאחר שעמד על טענות בעל הדין לרבות חוות הדעת מטעמם, ופירט בחוות דעתו מיום 12.8.15, ליקויים ופגמים בדירה אשר עלות תיקונם בסך 47,225 ₪, העלות לתובעים, באמצעות קבלן מטעמם, כוללת פיקוח הנדסי (5,000 ₪) , וניקוי הבית והחצר עם גמר התיקונים (1,200 ₪) ולא כוללת מע"מ. עוד נקבע כי משך זמן התיקון 7 ימי עבודה , וניתן להתגורר בדירה בעת ביצוע התיקונים.

עולה כי העלות שנקבעה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היא כ- 1/5 מהעלות שנדרשה בחוו"ד מטעם התובעים. התובעים בחרו שלא להגיש שאלות הבהרה, ולא ביקשו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש בחקירה נגדית . בעניין זה טען ב"כ התובעים כי הנתבעת ציינה שהמומחה מטעם ביהמ"ש יגיע כעד מטעמה, ומשכך לא זימנו לעדות. הטענות בעניין נדחות. המומחה מטעם ביהמ"ש איננו עד מטעם בעל דין , וככל שהתובעים אינם מרוצים ממסקנות חוות דעתו, עליהם לזמנו לעדות בעצמם, ו על מנת לקעקע את ממצאיו, והעניין פועל לחובת התובעים כמי שהנטל בעניין עומד לפתחם, וכמי שמבקשים לפסוק סכום שונה.

ככלל, ובהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו.
ע"א 2394/04 סולל בונה נ' ארז (תקֿֿעל 96(2), 481): "משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת." (ראה גם: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי, תקֿֿעל 90 (2), 532) [פורסם בנבו] .
נוכח האמור, ומשחוות דעת מומחה בית המשפט לא נסתרה מטעם הצדדים , ומשלא ראיתי בטענות האחרות של הנתבעת טעם להפחיתה, אני קובע שבגין ליקויי הבניה הנטענים, מגיע לתובעים פיצוי , ולפי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש בסך 47,225 ₪ (כולל פיקוח הנדסי, וניקוי הדירה), ובצירוף מע"מ כחוק, למועד חוות דעתו.

ריצוף
המומחה מטעם התובעים בחוו"ד העריך את פרק הריצוף בסך 28,000 ₪ , וקבע כי במידה ולא יימצא ריצוף באותו גוון וטקסטורה, נדרש להחליף משטחים שלמים . התובעים, אומדים את הפיצוי בגין רכיב זה בסך 20,000 ₪ .
המומחה מטעם ביהמ"ש, העריך בפרק 9 בחוו"ד את עבודות הריצוף הנדרשות בדירה , לפיה עולה כי חלק מהטענות לא נמצאו בבדיקתו, עוד עולה כי לא נמצאו שקעים בריצוף, או אריחים שבורים כפי שנטען. הטענה היחידה שנמצאה , סעיף 9.11 כי ריצוף במרפסת שירות בוצע ללא הפרדה עשויה פליז או אלומיניום , והוערך בסך 400 ₪.
משקבעתי לעיל כי אני מקבל את חוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, וכאשר הערכתו בפרק הריצוף כלולה באומדן כלל הנזקים שנמצאו , אני דוחה רכיב זה.

מיצוי זכות תיקון
סעיף 4ב (א) ל חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, קובע כי: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר...". בע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ נקבע כי זכות התיקון העומדת למוכר מכוח סעיף4 ב (א) לחוק המכר (דירות) , תישלל ממנו מקום בו הוא לא נענה לפניות הדיירים, התחמק מלתקן, ביצע ניסיונות תיקון כושלים עד שחדלו להאמין בכושרו ובמקצועיותו, או התכחש לעצם הליקויים.
נראה כי במצב היחסים שנוצר בין הצדדים לאורך השנים , ולנוכח חוסר האמון של התובעים בנתבעת, ונציגיה, וסבבי תיקונים שבוצעו, אך לא סיימו המחלוקת, יש לחייב הנתבעת בפיצוי הסכום שנקבע לעיל, ואין מקום להורות על ביצוע בעין של התיקונים הנדרשים.

ענינים נוספים
לטענת התובעים, המומחה מטעמם קבע כי יידרש זמן של כ-3 שבועות, במהלכם לא יוכלו לקיים אורח חיים סביר בדירה, וכי ייאלצו לעזוב את ביתם, ולהתגורר בבית מלון, לשכור מקום לאחסון מיטלטליהם, הפסד ימי עבודה והוצאות שונות, דורשים פיצוי הנאמד בסך 20,000 ₪ .
אני סבור כי יש לדחות דרישה זו , נוכח קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, לפיה משך הזמן הסביר הדרוש לתיקון הליקויים – 7 ימי עבודה , וכאשר ניתן להתגורר בדירה בעת ביצוע התיקונים .

לטענת התובעים הנתבעת שילמה לתובעים רק בעבור 8 חודשי איחור במסירה מ-10/05 - 5/06, ודורשים פיצוי נוסף עבור חודש יוני 2006 ובסך 3,129 ₪ .
אני סבור כי יש לדחות הדרישה. הוכח להנחת דעתי, כי שולם פיצוי עבור כל חודשי האיחור במסירה. לתצהירה של הגב' מטי כהן מטעם הנתבעת , צורף עותק המחאה, עבור חודש יוני 2006 , המחאה מס' 4070 . בנוסף התובע אישר בחקירתו כי קיבל פיצוי בגין האיחור במסירה (עמ' 14 לפרוטוקול) .

נזק לא ממוני- עוגמת נפש
התובעים דורשים פיצוי נזק לא ממוני סך 50,000 ₪, בשל מפח הנפש שנגרם להם, ושסובלים מהליקויים מידי יום ביומו, למרות פניותיהם לנתבעת, הבטחותיה , וניסיונותיה הכושלים , באשר מצב הדירה הולך ומחמיר.

בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח' , פסקה 18 [פורסם בנבו ] נקבע :
"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

ככלל , ניתן לומר שמרכיבים עיקריים לקביעת הפיצוי, קשורים לאופי הליקוי, מיקומו, היקפו, משך הזמן שארך לתקנו, התנהלות הקבלן בעניין, הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה.

ככלל אני מקבל את טענות התובעים, באשר רכשו דירה חדשה, וביקשו להפיק ממנה הנאה מקסימאלית, וללא ליקויי רטיבות ופגמים, וללא "רדיפה" אחר הקבלן, הנתבעת, הן בשיחות בע"פ והן במכתבים, לטיפול בליקויים ולביצוע תיקונים, ושהעניין גרם להם עוגמת נפש. מאידך, השתהו לטעמי , עד להגשת התביעה, ובקשר לדירה שנמסרה בשנת 2006, וכאשר בסיום ההליך, מתקבל ות בהיקף הכספי רק מקצת מן הטענות.

בהתחשב באמור, ובכלל הנסיבות כאן, אני מחליט כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בשל סבל ועוגמת נפש, בסך 8,000 ₪ .

סוף דבר
1. התביעה מתקבלת בחלקה.

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 55,725 ₪ בגין ליקויי בניה, צמוד ונושא ריבית כחוק , החל מיום עריכת חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט 12.8.15 , ועד לתשלום בפועל.

3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 8,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

4. בנסיבות, וכאשר התביעה התקבלה בחלקה בלבד , אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד, בשיעור מתון של 7,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.